אור ברסלב
שות פרחי כהונה אבן העזר › סימן כח

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אבן העזר · סימן כח

סימן כז

למעלת החכם המפואר. בישראל יתפאר. מר ניהו כש"ת רבי מימון בן סעדון נר"ו שלומיה דמר יסגי לעילא מן דרגיה. ועל כל וועד הקונסיסטואר שלום עד בלי ירח. בעי"ת תיארית יע"א:

ידיד עליון יברכך ה' מציון, מכתב ידי"ק הגיעני לנכון במועדו. והנה רצוף בתוכו שלושה מטיבי שואל כענין על הדין ועל האמת. וחובתי היא ואעשנה להפיק רצון צדיק בתשובה שלימה. כאשר יורוני מן השמים בס"ד:

על ראשון ראשון אשר שאל כבודו בשומרת יבם שלא רצה יבמה לא לחלוץ ולא ליבמה. והלכה ונשאת לאיש זר בנימוסי האלמיר"י בלא חופה ובלא קידושין ונתעברה ממנו. מה תהיה עליה ועל העובר שבמעיה וכו' ואם חלץ לה יבמה אם היא מותרת לאיש זה הבועל מאחר דאגידא ביה בנישואי האלמיר"י או לא על הכל יורנו מורינו כדת מה לעשות:

תשובה. מראשית כל צריך אני לעמוד על הספיקות אשר יסתפקו בנדון זה. ובהתרתם נבוא אל שכלית המכוון על פי ההלכה בס"ד:

הספק הראשון היאך דיינינן לנישואין הללו אם כדין נישואין גמורים דנאסרה על היבם ותצא מזה ומזה וכו' כמ"ש מרן הש"ע סי' קנ"ט. או דילמא כיון דליכא חופה וקידושין דינינן לה כדין זנות בעלמא דלא נאסרה על היבם. כמ"ש הש"ע שם. והוא הדין נמי דלא נאסרה על הבועל:

הספק הב' את"ל דכיון דליכא חו"ק כדין זנות בעלמא דיינינן לה. יש להסתפק לפי מ"ש מור"ם שם משם הריטב"א ז"ל דקנסינן לבועל דלא ישא אותה אף לאחר שחלץ לה יבמה. מי אמרינן דשאני הכא דאי אפשר להפריד בין הדביקים אחר שנישאו בהאלמיר"י חשבינן לה כדין עבר וכנס דאין מוציאין ממנו. כדאמרינן בסי' י"א בדין נטען עיי"ש:

הספק הג' אם יכול לחלוץ לה היבם בימי עיבור והנקה או דילמא כיון דאמרינן בפ' החולץ דף מ"ה דכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה, וה"ה נמי הכא:

ומעתה אשובה לי להתיר הספק הא' בע"ה. הנה כתב רבינו הטור סי' קמ"ט וז"ל כתב הרמב"ם הורו הגאונים. שאפילו הבא על אשה בעלמא בעדים שצריכה ממנו גט. שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והוא כתב שאינה צריכה. וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל, עכ"ל. וכתב מרן ב"י משם הריב"ש ז"ל סי' ז' ואם יאמר האומר אפילו הרמב"ם לא אמרה. אלא בפנוי הבא על הפנויה. בדרך מקרה. אבל זה שנשאה בחוקי העכו"ם והתנה עמה להיות אשתו. הו"ל כמדבר עמה על עסקי קידושיה בשעה שנתייחד עמה. והוה לה כמו שפירש ואמר לעדי יחוד שדעתו לבעול לשם קידושין. יש להשיב ולומר. דאדרבה איפכא מסתברא דאפילו לדעת אותם הגאונים. שסוברים דבסתם אמרינן דלשם קידושין בעל. בנדון זה לא בעל לשם קידושין. דכיון שהתחילה בנישואין בחוקות העכו"ם. הרי הוא כאלו פירשו שאין דעתם לשם קידושין כדת משה וישראל. אלא כדרכי העכו"ם שאינה בתורת גיטין וקידושין. וא"כ אינה כנשואה. אלא שהיא אצלו כמו פילגש בלי כתובה וקידושין עכ"ל. ועיי"ש עוד מ"ש בזה. וכ"פ בש"ע סעיף ו' דהשתא הכא ידענו נאמנה דבנשאו בחוקות העכו"ם בלי חופה וקידושין. אינה כנשואה. אלא שהיא אצלו בזנות כמו פילגש מיוחדת לזנות, ונמצאת אומר בנדון זה דיבמה שנישאת בחוקות העכו"ם בהאלמיר"י בלי חו"ק. אין דינה כנשואה דתצא מזה ומזה. אלא דינה כיבמה שזינתה שמותרת ליבם כמו שאכתוב לקמן בע"ה:

ובר מן דין דבר הלמד מענינו הוא. דאיתא בפ' האשה רבה דף צ"ב אמר רב גידל א"ר חייא בר יוסף אמר רב יבמה קידושין אין בה. נישואין יש בה. משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י ע"כ ופירש הרי"ף ז"ל קידושין אין בה. אם נתקדשה לאחר קודם שיחלוץ לה יבמה. אינה נאסרת על יבמה. אלא אם נשאת נאסרת על יבמה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י ע"כ. וכן נקטו להלכה הטור והש"ע סי' קנ"ט. ונמצאת אומר הא דגזור ביבמה שנשאת וכו' היינו בנישאת בכתובה וקידושין. דומיא דאשה שהלך בעלה למדה"י. ולא במי שהיא אצלו מיוחדת לזנות כפילגש. דבזנות לא גזרו. כמ"ש הנמק"י שם וז"ל ומסקינן בגמרא דשומרת יבם שזינתה, מותרת ליבם ולית לן דרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבם. דכיון דזנות לא שכיח. לא גזרינן בה אטו זנות דא"א. אבל בנישואין אסרינן לה אפילו על היבם דילמא מיחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י ע"כ:

אשר עפ"י האמור איתוקם דינא בשומרת יבם זאת שנישאה לאיש זר בלא חופה וקידושין. דהדין נותן כמו שזינתה. ואין כאן נישואין דעל פי דיני התוה"ק מותרת ליבם דליתא לדרב המנונא. וכיון דמותרת ליבם מותרת לבועל. לאחר שיחלוץ לה יבמה. ומ"ש מור"ם ז"ל סי' י"ב וה"ה אם נאסרה לבעל נאסרה לבועל ע"כ. ופירש הב"ש דכוונת מור"ם ז"ל לומר דאם בא עליה באונס, ואונס בישראל מותר אם היה בעלה ישראל. מותרת לבעל ולבועל עיי"ש. והוא הדין הכא נמי דלא נאסרה על היבם לא נאסרה על הבועל:

ונשוב עוד אל הבא"ר להתיר הספק הב' מ"ש מור"ם ז"ל דשומרת יבם שזינתה אסורה לבועל משום קנסא ע"כ. והוא בנמק"י משם הריטב"א ז"ל וז"ל ונראין הדברים דכי לית לן דרב המנונא היינו לאסור על היבם שלא חטא. אבל על הבועל אסרינן ליה משום קנסא ע"כ, והנה כתב עליו המל"מ סו"פ ב' דסוטה לא ידעתי היכן נאמרה גזירה זו. והדבר צריך תלמוד שהרב ז"ל יחדש גזירה שלא נזכר בתלמוד. ויש להתיישב בזה עיי"ש. גם הגאון חת"ס בח' אה"ע א"א סי' כ"ו כתב וז"ל מי שרואה לפי הזמן והמקום להתירה להבועל דשומרת יבם שזינתה. היינו אחר שיחלוץ לה בעלה. מאן מרמי לה מניה. אבל מאתי לא תצא הוראה ע"כ עיי"ש הראת לדעת דרבים וכן שלימים יצאו לפקפק בקנס זה שפסק מור"ם ז"ל דקנסינן להבועל. ומ"מ אנן בעניותין מיראי הוראה אנן. ואין בידנו כח לזוז מפסק מור"ם ז"ל לכתחלה. אבל דא עקא שאין בידינו להפריד בין הדביקי"ם אחר שכבר נשאה בהאלמיר"י. אך זאת חובתינו וכך יפה לנו לתור ולחפש בתר השתא אולי נמצא סמך להקל בדיעבד:

וחמות"י ראיתי או'ר להרה"ג כמוהר"ר רפאל אנקאוא זצוק"ל בשו"ת תועפ"ר סי' ז' שכתב דהגם שפסק מור"ם כדעת הריטב"א ז"ל דקנסינן ליה שלא ישא אותה. הוא דוקא לכתחילה. אבל אם נישאת כבר. ודאי דאין מוציאין אותה מידו. וק"ו הוא מהנטען על א"א שכתב הש"ע סי' י"א ס"א אם הוציאה בעלה בדבר מכוער כזה ה"ז לא תינשא ליטען. ואם עבר ונשאה והיו לו בנים לא תצא. בד"א כשרננו העיר עליה יום ומחצה או יותר. אבל אם לא היה שם רינון לדבר זה וכו' אם נשאת לנטען לא תצא. אפילו אין לה בנים וכו' עיי"ש ואם משם נקח ק"ו ומה במקום שאסרו עליו לכתחלה לישא אותה מחשש איסור. שמא בא עליה וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. עכ"ז אם עבר ונשאה אפילו אין לו בנים אין מוציאין מידו, מי שזינה עם היבמה דקייל"ן מותרת ליבם, ואין כאן חשש איסור כלל מצד הדין על היבם. ולא על הבועל. אלא משום קנסא אינו דין שאם כנס אין מוצאין מידו דבר פשוט ואדרבה איפכא דהמוציאה מידו חוששני לו מחטאת. אולי במקום דאיכא בנים ה"ז מוציא לעז על הבנים ח"ו ופשוט. ועיין שם עוד שהביא ראייה אחרת וכו':

אך אמנם דברי הרב ז"ל לא יגהה מזור אלא לענין אם נישאת בחופה וקידושין כעובדא דידיה ז"ל. אך לגבי נדון שלפנינו שנשאת בנימוסיהן בלא חו"ק לא שמענו לכאורה שיהיה נחשב כעבר וכנס שאין מוציאין מידו. ואחר החיפו"ש נראה דגם בזה חשבינן ליה כעבר וכנס ואין מוציאין מידו. מהא שכתבו התוס' בריש כתובות דף ג' ד"ה ולידרוש להו דאונס שרי וכו' דהתיר ר"ת לבת ישראל שהמירה ובא עליה עכו"ם לקיימא לאותו עכו"ם המתגייר וכו' עיי"ש. והרא"ש ז"ל בפסקים כתב דנ"ל לקיים פסק ר"ת ולא כוותיה ולא מטעמיה וכו' עיי"ש. וכתבוה הטור והש"ע סימן קע"ו סעיף ט' בשם י"א והקשה הגאון רבינו חיד"א ז"ל בשו"ת חיים שאל חא' סי' מ"ט דהרי אמרו בתוספתא והביאה הה"מ בפ' יו"ד מה"ג הי"ד גוי ועבר הבא על בת ישראל אעפ"י שחזר הגוי ונתגייר הרי זה לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו. ופסקה הרמב"ם שם ומרן בש"ע סוסי' י"א וא"כ אפילו לדעת ר"ת והרא"ש ז"ל סוף סוף לכתחילה לא יכנוס מדין נטען. ותירץ ז"ל דהך עובדא דר"ת גופא דעובדא הכי הוה. שהאשה המירה ונישאת עם הגוי בגיותו. ושוב חזרו ונתגיירו וכמ"ש התוס' ביומא וכו' דהתיר ר"ת לקיימה משמע דהימירה ונישאת עמו בגיותו. והו"ל ככנס. עיי"ש וכ"כ התה"ד סי' ר"ט וכו' עיין בתוס' ריש כתובות ובסנהדרין ס"א ס"ב וכו' הראת לדעת דאף אם נישאת בדרכי העכו"ם בלי חופה וקידושין. דיינינן ליה כדין עבר וכנס דאינו מוציא, וכ"כ הרב ישא איש ז"ל בחאה"ע סי' ז' בישראל שנשא נכרית בנימוסיהן ונתגיירה שרשאי לקיימה. כיון דכבר נישאו זה לזה בנימוסיהן הו"ל כדין עבר וכנס דאין מוציאין מידו ומותר לקיימה עיי"ש:

אלא דקשייא לי בגופה דתוספתא הנז'. ומאי דאיפסקא להילכתא. דעכו"ם הבא על בת ישראל ונתגייר אם כנס לא יוציא שהרי טעמא דאמרינן לא יכנוס הוא משום שכשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל מדרשא דכתיב ונטמאה ונטמאה וכו'. כדאמרינן בריש פרק ב' דסוטה. וכמ"ש בהגהמי"י שם. וא"כ מעתה אפילו נישאת תצא. כיון דעסקינן בבא עליה וודאי. כמ"ש הרמב"ם והעתיק לשונו מרן בש"ע סי' י"א ס"ו ובנטען על א"א ובאו עדי טומאה תצא ממנו כמ"ש שם ס"ב. ולמה אמרו בזה אם כנס לא יוציא. ונראה לתרץ עפ"י מ"ש מהרימ"ט ז"ל בחידושיו ריש כתובות בפסק ר"ת הנז' לקיומו של פסק כוותיה ומטעמיה. דכיון דביאת עכו"ם כביאת בהמה. אפקריה רחמנא לזרעיה שלא נאסרה עליו ואינו עושה ממזרות. כדין בועל אשת איש. לפי שאינו בתורת אישות וכו'. דהא דאמרינן כשם שאסורה לבעל וכו' היינו היכא דשייך בועל באיסור א"א. אבל עכו"ם ליתיה בתורת אישות עכ"ל. ועיין להרא"ש ז"ל שם שכתב לקיים פסק ר"ת כוותיה ולא מטעמיה. אלא משום דאמרינן בסוטה דף כ"ו ונטמאה ונטמאה אחת לבעל ואחת לבועל. היינו היכא שלא היתה אסורה לבועל אלא ע"י ביאה זו. אבל בביאת עכו"ם דבלא"ה היתה אסורה לו. לא קרינן ביה ונטמאה אחד לבועל. ונהי דנאסרה לבעל, מ"מ לא ניתוסף בה איסור לבועל בביאתו. כיון דבלא"ה היתה אסורה לו וכו' עיי"ש:

אשר עפ"י האמור מתורתן של ראשונים הרא"ש ומהרימ"ט ז"ל דמדאורייתא ליתא אחד לבועל בביאת עכו"ם ועבד. אלא מדרבנן גזרו לכתחלה משום לזות שפתים. וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הביאו מרן ב"י סי' י"א דטעמא שלא יכנוס לכתחלה. אינו אלא משום לזות שפתים. שלא יאמרו בשביל זה או זאת נתגיירה. זהו הפירוש הנכון. אעפ"י שרש"י לא פירש כן ע"כ:

ואחר שהותרו לנו הב' ספיקות הרא'. מעתה נבוא להתיר הספק הג' בס"ד. אם יחלוץ לה היבם בימי עיבור או הנקה. דהא אמרינן בפרק החולץ דף מ"ד ע"א כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה והיכא אינה עולה ליבום, דלא מצי היבם ליבמה משום שהיא מעוברת חבירו. גם לחליצה אינה עולה ואינו יכול לחלוץ לה, ועיין להפ"ת סי' קנ"ט סק"ח שרמז לעיין בשו"ת מנחת עני סי' מ"ט שנשאל בשומרת יבם שזינתה והרה לזנונים. אם כשר הדבר לחלוץ בימי עיבור והנקה והשיב על זה באריכות. ומתחלה היה פשוט בעיניו לאסור מטעם האמור בש"ס כל העולה ליבום עולה לחליצה. והכא אינה עולה ליבום עכשיו. משום מעוברת ומניקת חבירו ושוב כתב דאפשר דהך כללא הוא דוקא היכא שאינה עולה ליבום מדאורייתא או מחמת חשש דאורייתא. או אפילו בגזירה דרבנן היכא דאית ביה לתא דאורייתא. אבל לא בתקנתא דרבנן בעלמא. והאריך בזה ומסיק דבהך נדון לא מצינו ראיה מכרחת לא לאסור ולא להתיר. וכהא דאיסורא פשוט טפי מפשטא דסוגיא דכל שאינה ליבום וכו' ע"כ כשר הדבר להמתין בחליצה עד אחר ימי הנקה עיי"ש עוד בתשובה שאחר זה ויובא לקמן ס"ק ט"ז עכ"ל. שמבואר בהתשובה הנז' שהרב הנז' אשר מנע אותה מלחלוץ עד אחר ימי הנקה. שוב אחר מעשה שהיה ושעת הדחק. עלתה על דעתו להתיר לחלוץ מיד וכו' עיי"ש:

ולהיות כי ידעתי בינ"י ידעתי. שחומר נדון זה כמשא כבד יכבד עליהם. ובפרט שמא יחזור בו היבם ולא ירצה לחלוץ לה באותה שעה. לזאת חובתי היא ואעשנה לתור ולחפש בדברי הפוסקים ז"ל אולי אמצא פתח תקוה בכחא דהיתרא לחלוץ תוך זמן זה. וראה זאת מצאתי מ"ש הגאון נודע ביהודה קמא באה"ע סי' י"ז בדין גרושה מעוברת שהתירה לינשא אחר כלות ג' חדשים משילדה באופן זה דהיינו שלא תשים דד בפי התינוק הנולד כלל וכלל רק שתשכור מיניקת אלמנה או גרושה להניק הולד. ואבי הגרושה נתחייב ליתן להולד כל צורכו. והוא עשיר ותקיף גדול. ועל דרך זה שוב אינה נקראת מיניקת חבירו ומותרת להנשא. ורק בתוך ג"ח שעדיין לא נעכר חלבה. ובידה להניק ולדה. היא בכלל לא ישא אדם מיניקת חבירו. אבל לאחר ג"ח. אז נעכר חלבה ואינה בכלל מיניקת חבירו ע"כ ועיי"ש:

וכ"כ הרב פחד יצחק אות מיניקת וז"ל שמעתי שהסכים המופלא כמוהר"ר משה זכות נר"ו ממנטובה. התיר לרבי שמואל פיאצא מפירנצי להשיא בתו אלמנה מפיגאל"ו אחר ג"ח שילדה כל שלא שמה דד בפי התינוק ומיוסדת הוראתו על פסק הר"ם פרוניצאלי ממנטובה ואני הצעיר יצחק ראיתי פסק מלא וגדוש חתום משני רבותי שהתירו גם הם כמו זה. והוא כמוס אצלי. והיה המעשה רב פה "פירארא". עפ"י הוראתם. והרמ"ז ז"ל בשנת תל"ד התיר לבת ר' שמואל וכו' ע"כ.

דהשתא לפי האמור. אנן בעניותין נמי נלך בעקבות הרבנים הנז' בנדון היבמה שלפנינו. שלאחר שתלד לא תשים דד בפי התינוק כלל וכלל לא. ותניקהו חלב הבא מהאמיריק"א עפ"י הרופאים. כאשר עינינו רואות. רבות בנות עשו כן והיניקו גוריהן חלב זה. והמה בריאים וחזקים בפ"י. ולאחר עבור ג"ח שאז יצמקו דדיה. ואינה ראויה עוד להניק. תו לא מיקרי מיניקת חבירו, ומותרת לחלוץ אליבא דכו"ע אם ירצה היבם לפוטרה בחליצה. יקיימנה זה הבעל בכתובה וחופה וקידושין כדמו"י. ובכהאי גוונא אין מקום לחששת רז"ל לתקנת הולד. כיון שאבי הולד הוא עצמו הבעל אין נגרע דבר והוא ממסמס ליה חלב וביצים:

זאת תורת העול"ה בכלל פסק זה בס"ד. דשומרת יבם זו שנישאת לאיש זר בחוקי העכו"ם בלא חו"ק והיא עדיין לא נתיבמה ולא חלצה דדיינין לה כדין שומרת יבם שזינתה. ומותרת ליבם. וגם לבועל אחר שיפטרנה היבם בחליצה. רשאי לקיימה לו לאשה בחו"ק כדמו"י. מאחר שכבר נישאת עמו בהאמיר"י. כדין עבר וכנס דאין מוציאין מידו. ומותרת לחלוץ לאחר ג"ח משילדה. בתנאי שלא תניק הולד כלל. כמבואר לעיל. והנלע"ד כתבתי. בעזרת צור ישועתי. ואני תפלתי. יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה