אור ברסלב
שות פרחי כהונה אבן העזר › סימן כז

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אבן העזר · סימן כז

סימן כו

למעלת החכם המפואר רב רחומאי. דיתיב בתואני דליבאי. כקש"ת כמוה"ר יצחק אלמאליח נר"ו בעי"ת "תלמסאן" יע"א:

ידיד עליון. דבר לי אליך ידידי על אשר אמרת אלי בהיותי בתלמסאן שסדרתם גט לאיש המגרש אשר היה לו כינוי אשר יקראו לו כולי עלמא בשם כ'ויא וכתבתם בגט אנא כ'ויא בן פלוני. ולהיות שהשבתיך על אתר שצריך לכתוב אנא פלוני דמתקרי "כ'ויא" אך אמרת אלי ששם העברי שקראו לו ביום המילה אין נזכר בו כלל. רק ואך בכינוי "כ'ויא" דוקא עולה לס"ת ובו חותם אגרותיו ושטרותיו. ועכ"ז לא נחה דעתי בזה. באמת באמור דעכ"פ צריך לכתוב דמתקרי כויא ע"כ היו הדברים אשר עברו בינותינו:

ועתה כבואי ש"ל אל מקומי פה העירה "תמושנת" יע"א. נשאר הענין בזכרוני ואמרתי אל לבי חובתי היא ואעשנה בס"ד. לעמוד על הלכה זו לברר את אשר נגזר עליה בספרן ש"צ הפוסקים ז"ל וראיתי מ"ש מרן בב"י סוס"י קכ"ט וז"ל מדברי מוהריק"ו בשורש פ"ו נראה קצת שאעפ"י שאינו ניכר כלל בשם ראשון כותבים שם ראשון ועל שם שני כותבים דמתקרי ואם אינו שם אלא כינוי כותבים המכונה ע"כ, וכתב הרב בתי כהונה הביא דבריו השד"ח מע' גט סי' מ"א אות א' דרוב ככל הפוסקים ס"ל כשיטת מוהריק"ו בשורש פ"ו. וכ"כ משם הרב אורים גדולים ז"ל למהר"י זאבי. מדכתב מרן ז"ל ונראה קצת מדברי מוהריק"ו וכו'. הוכחה היא דמרן קיים סברת מוהריק"ו עיי"ש והביא עוד כמה דעות פוסקים ז"ל דקיימי בשיטת מוהריק"ו כיעו"ש. ועיין להמשל"מ ה"ג פ"ג הי"ג שכתב שכמה פוס' תפסו עיקר כדברי מוהריק"ו עיי"ש:

אלא דצ"ע כמ"ש מרן בש"ע שם סעיף י"ח מי שנשתנה שמו וכו' שם השינוי עיקר וכו'. אבל אם אין קורין אותו בשם שני כלל. אינו כותב אלא שם ראשון בלבד. וכתב בב"י שם על דין זה מצאתי בתשובה אשכנזית שנשאל גדול א' שנכתב בגט מרים ואחר כך הוציאה אמה לעז ואמרה שהיתה נקראת לאה עד שהיתה בת שתי שנים. ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת מרים.. ועד עתה קראו אותה מרים כו"ע. והשיב. משום שינוי שם אין לפסול הגט. ואפילו לכתחלה יש לכתוב שם השינוי לבד. כיון דנשתנה שם הרא' לגמרי והכל קורין שם השינוי. א"כ בטל שם הראשון ע"כ. הרי שו"ר לפניך דבין נשתקע שם הרא' לגמרי והכל קורין שם השינוי. ובין נשתקע שם הב'. דין אחד להם שאין כותבין אותו שם שנשתקע. וזה היפך ממ"ש מוהריק"ו בשורש פ"ו הנזכר בב"י:

ונראה ליישב זה עפ"י מ"ש הג"פ שם ס"ק צ"ב דבנשתנה שמו מחמת חולי דכוונתו לעקור שמו הרא' ולהקרא בשם שני. כדאמרינן בפ"ק דר"ה ג' דברים מבטלים את הגזירה. צדקה. צעקה. שינוי השם. בכל כי האי גוונא שם השני עיקר. אבל אם העולם מאיליהם קרו ליה בשם שני בלא סיבה חזקה. והוא הסכים לדבריהם דקרו ליה ועני בשם שני. ואמנם לא נתכוון לעקור שמו הראשון. בכה"ג לאו שם השני עיקר. דעפ"י זה א"ש מ"ש מרן בב"י דבנשתקע שם הרא' אין כותבין אותו כלל, דמיירי בנשתנה שמו מחמת חולי שהוקבע לו שם השני ונשתקע שמו הראשון. ומהריק"ו מיירי שלא נשתנה שמו מחמ"ח. אלא העולם מאיליהם קראו לו כן לאיזה סיבה. ונכון הוא:

שעפ"י חילוק זה תריץ יתיב המהרח"ש ז"ל ב' תשובות של מוהריק"ו דלכאורה נראין דסתרן אהדדי דבשורש צ"ח כתב בשם מהר"פ דמי שנשתנה שמו מחמ"ח שם השינוי עיקר. ובשורש פ"ו נראה קצת מדבריו שאעפ"י שאינו ניכר בשם רא'. כותבין אותו. כגון אליאו דמתקרי באלי. אך לפי החילוק האמור אתי שפיר. דשנייא ההיא דשורש פ"ו דלא נשתנה שמו מחמ"ח רק העולם מאיליהם קראו אותו בשם באלי, ובזה לא נעקר שמו הרא'. אבל בנשתנה שמו מחמ"ח הרי כיוונו לעקור שמו הרא' כדי לבטל הגזירה, ולהכי שם השני עיקר. ועוד תי' תירוץ אחר דשאני ההיא דשורש פ"ו משום דשם הב' דהוא שם באל"י אין רגילות לשום אדם להקרא בשם זה לשם העצם. אלא לכינוי בעלמא. הא לאו הכי. שם השני עיקר ע"כ. והביאו דבריו הכנה"ג הגהב"י אות קל"ב והג"פ שם וכתב הג"פ דמ"מ שני התירוצים הלכתא נינהו:

ועפ"י התי' השני הנז' ניחא לן מה שיש להקשות עוד מ"ש מרן הב"י שם מי שנקרא בעת לידתו חיים ואח"כ קורין אותו ביבאנ"ט. ועולה לס"ת בשם ביבאנ"ט וחותם בו שטרות ואגרות. נראה דשם ביבאנ"ט עיקר וכותבין ביבאנ"ט דמתקרי חיים. ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים. אין כותבין אלא ביבאנט לחוד. ואם כתב ג"כ שם חיים. נראה מתוך דברי הקונדריסים. גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה שמה לחנה. דאינה מגורשת עכ"ל, דמסתמיות דברי ק"ו נראה. דלאו בנשתנה שמו מחמ"ח מיירי. ועכ"ז קאמר מר דבנשתקע שם הלידה אין כותבין אותו כלל וזה היפך דברי מוהריק"ו דשורש פ"ו. אלא דשאני כשהשם השני אינו שם העצם אלא כינוי בעלמא. אמטו"ל קאמר מר מוהריק"ו ז"ל דעדיין שם הרא' חשיבותו עליו ולא חשיב נשתקע, משא"כ אם גם השם השני רגילים לקרות בו שם העצם. כגון הכא בשם ביבאנ"ט, שאעפ"י שהוא לעז של שם חיים. מ"מ גם הוא ניתן לשם העצם. וכמ"ש הג"פ שם ס"ק ס"ח בסופו. וז"ל ולע"ד יראה דאין לדמות יצחק חקין ושמואל מול"י. דהוו קיצור השם. לשם חיים דקרו ליה ביבאנ"ט. משום דשם ביבאנט הוא שם בפני עצמו וחיים הוא שם לעצמו. ואעג"ב דביבאנט הוא לעז של חיים. מה בכך. הרי אשכחן מקצת אנשים דשם העצם שלהם הוי ביבאנ"ט והוי כשם שמחה ואליגריא"ה. דיש נשים דקרו ליה שמחה ויש נשים דקרו להו אליגריא"ה וכו' עיי"ש. ומשו"ה כתב מרן הב"י דאם אין קורין אותו כלל בשם חיים. אין כותבין אלא ביבאנ"ט לחוד אעפ"י שלא נשתנה שמו מחמ"ח. מ"מ כיון שאינו נזכר שמו כלל בשם חיים אלא בשם ביבאנט. הרי נשתקע שם חיים. וחיישינן כשיראו הגט שכתוב בו גם שם חיים. יאמרו דגט זה הוא לאיש אחר. וכ"כ הג"פ לקמן ס"ק פ"ז לדעת מרן הב"י הנז':

האמנם ראיתי אחרי רואי להרב לחם רב למהר"א די בוטון ז"ל סי' ל' אשר לא כן ידמה לחלק בדעת מרן ב"י הנז' בכה"ג. אלא דעתו לומר בין בשם העצמי בין בכינוי. השם השני הוא עיקר, ואם אין נזכר בשם הרא' אין כותבין אותו כלל. שכתב במי ששמו בעת המילה שמואל והוא נקרא בפ"כ מול"י. וכן היתה חתימתו וקריאתו לס"ת. והיה דן הרב לכתוב מול"י לבד. שאעפ"י שמדברי מוהריק"ו בשורש פ"ו היה צריך לכתוב שמואל דמתקרי מול"י. אין נראה לו לעשות כן כיון דלפי דברי הקונדריסין שכתבו גבי ביבאנ"ט שאם אין קורין אותו בשם חיים אין לכתוב חיים. א"כ בנדון זה אם יכתוב שמואל דמתקרי מולי פשיטא דפסול. לכך יש לכתוב מולי לחוד דלדעת הקונדריסין כשר. ולדעת מוהריק"ו כשר בדיעבד עיי"ש. הרי דלא סל"מ לחלק בדעת מרן הב"י כמ"ש הג"פ הנז' אלא אף בקיצור השם שדינו ככינוי. סבר כל שאין קורין אותו כלל בשם הרא' אין כותבין אותו כלל.

ונמצאת אומר מעתה שחילוק זה שכתב מהרח"ש ז"ל בתי' הב' במחלוקת שנוי. אך נראה עיקר כמ"ש הג"פ דכן תפסי לעיקר רוב ככל האחרונים ז"ל וכמ"ש הרב דרכי נועם ז"ל באה"ע סי' מ"ה שעלה ונסתפק בשם חנונ"ה. אם נקראת חנה בעת הלידה. וקראוה אח"כ חנונ"ה. או מעיקרא לא נקראת אלא חנונ"ה. וכתב דאין ספק דחנונ"ה הוא שם בפ"ע בלשון ערב"י. ויש לו משמעות ע"ד רחמנות וחנינה. ולענין מעשה יש לחקור אם נקראת חנה בעת הלידה ועל ידי גיעגוע קראוה חנונ"ה. רואים אם לפעמים קוראין אותה חנה. כותבין חנה דמתקריא חנונה. כיון שלא נעקר שם הרא' לגמרי. ואם באולי נשתקע שם חנה מכל וכל ואין שום אחד קורא אותה חנה כ"א חנונ"ה אין כותבין כ"א חנונא לבד. ולא יזכר שם ראשון כלל ע"כ מדקאמר מר כיון דחנונ"ה שם בפ"ע ולא כינוי. לכך אם נשתקע שם הרא' חנה אין לכותבו כלל. דמשמע מדב"ק שאם בהני"ח היה שם חנונה כינוי ולא שם בפ"ע היה מהראוי לכתוב חנה דמתקריא חנונ"ה. אף אם נשתקע שם חנה שאינו נזכר לגמרי. דאלת"ה אמאי קמהדר לאוקומי שם חנונה שהוא שם בפ"ע. אם לדידיה אין חילוק יהיה מה שיהיה. אלא ודאי יש לחלק אם הוא שם בפ"ע או כינוי. וכדעת הג"פ: וכ"כ הרב שמחת כהן סדה"ג להרב בתי כהונה ז"ל בסדרן של שני גטין דף כ"ו שכתב דינים מחולקים בשינוי השם וכו' ובדין שינוי שם שהיה ממילא. והוא שם שאין רגילות באותו מקום כלל לקבוע בו. אלא הוא דרך כינוי. כגון ג'יליבי. קונפראד"ו. מירקאד"ו וכההיא דמהריק"ו בשורש פ"ו בשם באל"י ומהראנ"ח ומהרח"ש ז"ל לעולם כותבין הרא' תחלה וכו' עיי"ש דאתיא שפיר נמי כדעת הג"פ.

וכ"כ הרב שער אשר למהרא"ק ז"ל הבי"ד השד"ח סי' מ"א אות א' באשה שמלידה קראוה שו"ל וכינויה בוליס"א ולא ידעו ב"ד שיש לה כינוי בוליס"א שניתן לה לגיעגוע. וכתב על זה דאעג"ב דבעלמא בנשתקע אחד מן השמות חיישינן לסברת הר"פ להצריך שני גיטין. היינו דוקא כששניהם שמות העצם. אבל כששם העצם נשתקע לפי שנקרא בכינוי שהכל או הרוב אין משימים אותו לשם העצם אלא לגיעגוע הו"ל אותו השם העצם עיקר. והשם גיעגוע שנקרא בו טפל. וצריך לכתוב שם העצם המכונה פ' כמ"ש מהריק"ו שורש פ"ו בשם העצם אליהו ונקרא בפ"כ באל"י. וכן דעת הרבנים בתי כהונה וג"מ וחק"ל זולת המכמ"א דס"ל דכל שנשתקע מקריאה אף שלא נשתקע מידיעה הוי נשתקע. והוא יחיד בדבר. וגם הוא עצמו חזר בו בתשובת אליהו רבה להרב הנז' סי' י"ג והסכים למוהריק"ו ודעמיה עיי"ש. הרי דמחלק הרב בין שמות העצם לשמות הכינוי כדעת הג"פ:

גם הגאון רבינו חיד"א ז"ל בתשו' חיים שאל ח"א סימן ל"ח שקיל וטרי ככל תוכן הדברים האלה. במעשה שבא לידו באשה שבאה להתגרש. ובשעת העריסה קראוה אסתר וכן כתבו בכתובתה. אבל אח"כ נשתקע שמה וקורין לה טוריי"ה. ואחר חקור דבר נודע דשם טוריי"ה אינו שם בפ"ע, ולא איתי איניש ביום הולדת בת היתה לו שנקראת בשם טוריי"ה. אבל הוא שם גיעגוע וחיבה ובנדון זה נתברר דאשה אחת ממשפחתה נקראת אסתר. ונפטרה בקצרות שנים. והנערה הזאת המתגרשת עתה נקראת על שמה. ומפני עגמת נפש קראוה טוריי"ה. ונשתקע שם אסתר ממנה לגמרי והנה נודע מחלוקת דבי רבנן לענין נשתקע שם הרא' דלפי מ"ש מרן בב"י גבי חיים ביבאנ"ט ונשתקע שם חיים. אם כתב שם חיים אינה מגורשת. ולדעת הרב מהרח"ש ניתן ליכתב. ופלוגתיהו במשמעות דברי הקונדריסין שם וכתב הג"פ ושאר אחרונים דצריך לחוש לדעת מהרח"ש ולתת שני גיטין. ולפום ריהטא היה נראה דלא פליגי רבואתא בנשתקע שם הרא' אי כתבינן או לא. היינו בשני שמות מוחלקין כראובן ושמעון יהיו דכיון דשם שני שם גמור הוא והאיכא איש או אשה בעל השם ההוא לבד לא משגחינן ולא אזלינן בתר שמא קמא אמנם בנדון שם טוריי"ה נתברר דאינו שם גמור כנז' ונהי דנשתקע שם רא'. מ"מ כאשר ירדוף הקורא בשם זה. יידע דאין זה עיקר. ושם טוריי"ה לא יקרא שם גמור. רק אית ליה שם עיקרי. ובכי הא לכו"ע ניתן ליכתב, וכ"כ בהדיא הללמ"ע ה' פמ"א ח"ב סי' ל' באשה דעיקר שמה לונא ונק' בוג"ה ונשתקע שם לונ"א הורה גבר לכתוב לונא המכונית בוג"ה. וטעמא טעים לחלק יצאת בין שני שמות גמורין לבוג"ה שהוא שם גיעגוע וכיוצא בזה סל"מ הרב מהר"א זאבי בשם מרדכי ואימרידי"ך דיכתבו מרדכי המכונה אימרידי"ך כמ"ש בזר"א ובספרו הבהיר אורים גדולים. וכ"כ ה' מהר"י זיין בספר פרח שושן הביא דעות הפוס' בנשתקע השם וכתב לחוש לכל הסברות. אך חילק היכא ששם שני הוא גיעגוע וכיוצא דיכתבו פ' המכונה פ'. גם גדול המורים הרב מהר"ם בן חביב בעז"ן בשם בול"ה אעג"ב דמר ניהו חייש לכל הדעות בספר גט פשוט להורות נתן דיכתבו פ' המכונית בול"ה. מאחר דהכל יודעים כי בול"ה לא מן השם הוא זה.

ונדחק ממ"ש מרן בב"י בחיים ביבאנ"ט ונשתקע שם חיים וכו' אם כתב שם חיים אינה מגורשת. דלפי חילוק הנז' שפיר מצי למיכתב שם חיים דהא כו"ע ידעי דביבאנ"ט אינו שם בפ"ע אלא הוא פירוש של שם חיים בלע"ז. אלא ודאי נראה מזה דדעת מרן שלא לחלק. אפילו שם וכינויו שם ופירושו. כל שנשתקע שם הרא' ולא קרו ליה אלא בשני. אי כתב שם קמא הגט פסול. וכן דעת ה' משאת משה וה' מכתב מאליהו שהוכיחו מדברי מרן הנז' שאין לחלק בהכי והצריכו שני גיטין בשביל שם הרא' שנשתקע. ולפי שהמנהג בא"י שלא לתת שני גטין. עשה מעשה כתקון מהרימ"ט ז"ל בשם אבגלי המוזכר בכמה מקומות בפוס'. וכתבו בגט הנז' אנת אנתתי דמתקריא טוריי"ה. לרמוז שם הראשון שנשתקע. ושם כתב שלאחר מה שכתב ראה להג"פ ס"ק פ"ז שכתב דביבאנ"ט הוא שם העצם. וכ"כ הרב גנת ורדים סי' כ"ג דשמות לע"ז זמנין דקרו ליה משעת הלידה. ויש להתישב בדבר עיי"ש, דנראה מדב"ק דקרוב לשמוע מה שנדחק בדברי מרן הב"י הנז' בשם ביבאנ"ט וכו'. פשיטא ליה ממ"ש הג"פ דשם ביבאנט הוא שם בפ"ע ונותן לשם העצם. דהשתא איכא למשמע שפיר דמיפשט פשיטא ליה להגאון רבינו חיד"א ז"ל דבחלקו"ת תשית למו. כמ"ש מעיקרא לחלק וכדעת הג"פ:

ומעתה ינוח לנו מ"ש שם לקמן אות כ' סעיף י"ט לענין כינוי כצ'ר, מעשה בא לידו במגרש מן המסתרעבי"ם שהיו קורין לו כאדי"ר. ואינו יודע לחתום, גם כמעט מימיו לא עלה לס"ת ולא נודע אי שמו אליהו או אליה. רק ידוע דמי ששמו אליהו קורין לו בערבי כאדי"ר. וכתבו בגט אליהו דמתקרי כצ"ר עיי"ש. דנראה מכאן שנשתקע ממנו שם העצם שניתן לו ביום המילה. ולא היה נקרא בפ"כ רק בכינוי כאדיר וכתבו אליהו דמתקרי כצ"ר. שם הרא' עיקר והכינוי טפל. דעפ"י המעשה הזה מוכח שפיר דסמך על החילוק הנז'. דבשם שאין רגילות להנתן לשם העצם. אף בנשתקע שם הרא' כותבין פ' דמתקרי פ' ואין להצריך שני גטין כסברת המכמ"א הנז'". והיינו טעמא דכיון דכו"ע ידעי דמי שיש לו כינוי זה כאדי"ר. כבר קדמו שם עיקרי אליהו, חשיב לא נשתקע שם הרא'. ואף שנשתקע מקריאה לא נשתקה מידיעה. ומה גם לפום יקר סהדותא ד"ה שער אשר שכתב ד"ה מכמ"א חזר בו בתשו' א"ר והסכים למוהריק"ו כמדובר:

ועיין להרב שמחת כהן שם שכתב כשהשם השני אינו אלא כינוי. אף שאין שם ידיעה אלא מכח השם עצמו דידעי כו"ע ששם זה אין קובעין אותו לעיקר וע"כ קדמו אחר עיקרי. אז בגט אחד סגי. לכתוב המשוקע תחלה ודמתקרי הרגיל כדברי מוהריק"ו בשורש פ"ו ודעמיה, ואף לדעת הרב מכמ"א אם מלבד שהשם מעיד על עצמו שקדמו אחר. יש ידיעה למקצת בני העיר משם הרא' דהשתא איכא תרתי לטיבותא. בגט אחד סגי. לכתוב המשוקע רא' ודמתקרי הרגיל ע"כ. דהשתא לפי זה נמי אתי שפיר דכיון דגלוי לכל דכינוי כצ'ר הוא נקרא למי ששמו העיקרי אליהו. חשיב לא נשתקע כ"א מקריאה ולא מידיעה, משום הכי לא נסתפק בו רבינו חיד"א ז"ל לדעת המכמ"א להצריכו שני גטין. או לפחות לכתוב דמתקרי כצ'ר כתקנת מהרימ"ט כנז'. משא"כ בכינוי טוריי"ה לאו כו"ע ידעי דניתן לשם העיקרי אסתר דפעמים שנותנין אותו גם לשם אחר. ואף שיודעים דכינוי טוריי"ה אינו שם גמור. מ"מ אינו מיוחד דוקא לשם אסתר. כמו כינוי כצ'ר לשם אליהו. דחשיב כמו נשתקע מידיעה נמי לדעת המכמ"א ולהצריכו שני גטין:

הדרן לדאתן עלה בכינוי האיש המגרש הנקרא בפי כל. כ'ויא. דהעולה מהמקובץ דאליבא דכו"ע צריך לכתוב בגט השם הרא' שניתן לו ביום המילה המכונה. כ'ויא. דאליבא דמהריק"ו בשורש פ"ו שנראה מדבריו דאף שאין נזכר בשם הרא' כלל. כותבין פלוני דמתקרי פ' וכמ"ש בשם אליהו דמתקרי באל"י. וכתירוץ ראשון שכתב מהרח"ש דמיירי שלא נשתנה שמו מחמת חולי. והכא בכינוי כ'וי"א. הרי לא קבעו לו שם זה מחמ"ח. ואף לתירוץ שני דאין חילוק דאף שלא מחמת חולי שם שני עיקר. היינו בשמות מובהקים. אבל בכיניו שאין רגילות לקבוע אותי לשם העצם. עדיין שם הרא' בחשיבותו עומד. והכא נמי הרי כינוי שם כ'ויא לא ניתן לקבוע אותו לשם העצם לשום אדם. אלא משום עגמת נפש שלא להזכיר בהדיא שם המת שנקרא על שמו. קוראין לו בכינוי זה. וממילא לא נתבטל שם הראשון. ועד השלישי ל"ו בא אף למאי דסל"מ הרב מכמ"א דהוכיח מההיא שכתב מרן הב"י גבי חיים ביבאנ"ט וכו' שאין חילוק בין שמות העצם לשמות הכינוי דבכולהו חשיב נשתקע שם הרא'. מ"מ מודה הוא ז"ל כל ששם כינויו מוכיח עליו שאינו שם עיקרי. אלא כבר קדמו שם אחר לשם העצם, לא חשיב נשתקע שם הא' וכמ"ש הרב שמחת כהן. והכא בכינוי כ'ויא. כו"ע ידעי שאינו שם העצם שניתן לו ביום המילה, רק אחר קראו לו בכינוי כ'ויא כדי שלא לקרות לו בשם המת שנקרא על שמו. ומה גם דהכא איכא תרתי לטיבותא דשלוחי צבור שקוראין אותו לס"ת בכינוי כ'ויא קרוב להיות שיודעין שיש לו שם העצם בבירור. אלא דלא חשו לזה וקראוהו בכינוי כ'ויא. משום דלא רמו אנפשייהו הספק אשר יפול עליו בכתיבת שמו בגט. וגם הוא בעצמו בודאי דלא קפיד אם יקראוהו בשם העצם שניתן לו ביום המילה. דמכל זה מוכח שפיר דלא נשתקע שמו הרא'. אך לדעת המכמ"א. וצריך לכתוב פ' שם העצם המכונה כ'ויא. ואף אם עכ"ז לא יגהה מזור לדעת המכמ"א א"כ מעתה עכ"פ אי אפשר לפוטרו בולא כלום וצריך לכתוב שני גטין על שם שנשתקע כמ"ש מרן הב"י לדעת הר"פ ז"ל. וכסברת המכמ"א או לפחות צריך לכתוב אנא דמתקרי כ'ויא. כתיקון מהרימ"ט בשם אבגלי. כמוזכר בפוסקים. והרי לא נכתב לא כמר ולא כמר:

איברא דכל זה לכאורה נראה שצריך לכתוב כן הוא לכתחלה אבל בדיעבד מאחר שנכתב הגט וניתן. אין לפקפק בזה כלום. שהרי אחר כל החילוקים שהזכיר מרן בב"י משם הר"פ ומוהריק"ו ז"ל. כתב וז"ל ומיהו כל הני מילי לכתחלה. אבל בדיעבד. אם לא כתב אלא שם המובהק כשר. דלא גרע מחניכתו המובהק. שכתבו הפוסקים שאם לא כתב אלא היא. הגט כשר ע"כ. והכא נמי כינוי כ'ויא: שהכל קוראין לו בכינוי זה. דין חניכתו מובהק יש לו:

אלא דאכתי לא איפרק מחולשא שהרי כתב מור"ם ז"ל בתשובה סי' נ"ז משם הרב אליהו מנחם חלפון ז"ל על גט שאבי המגרש היה מומר ולא כתבו עליו וכל שום וחניכא דאית ליה שהאמינו לדברי המגרש שאמר ששב להיות יהודי ובעבור זה לא כתבו רק שם של יהדות. וכתב על פרט זה וז"ל דאפילו אם יאמרו שהכל היה דיעבד ובדיעבד כשר. זה אינו קרוי דיעבד אלא לכתחלה. כיון שלא נשאת ויוכל לתקן את אשר עוותו בגט כשר. כמ"ש בהגהמ"ר בגיטין סי' תס"ח מעשה בבחור א' שגירש אשתו ונישאת לאחר וקודם הנישואין הוציא קול שכדת משה היה כתוב ברישא. וכשבא לחופה לא רצה ר"ת ליהנות מן הסעודה. וכפה את הבחור לתת לה גט כשר עיי"ש. והביא עוד ראיה ממ"ש בסה"ג הארוך להגאון מהר"י מרגלית ז"ל, שאירע מעשה במגנצ"א לפני מהרי"ל ז"ל בגט דהוה כהאי גוונא גט שבדיעבד כשר. וא"ל מהרי"ל ז"ל ליתן גט אחר כיון דיכול לתקן מיקרי לכתחלה עיי"ש. ועיין בכנה"ג סי' קל"ו אות י"ז הגהב"י שהביא תשובת רמ"א הנז' משם הרב אמ"ח הנז' דאם לא נשאת ויכול לתקן את אשר עוותו לכתחלה מקרי. ועיין להשד"ח שם סי' ל' אות א' שהביא עוד מ"ש הרב ג"מ למהרמ"ב סימן ב' אות ה' דהרמ"א הוא ז"ל הביא ראיה לדברי הרב אמ"ח הנז' מן המרדכי. ומדברי מוהרי"ל כנז'. וכתב על דבריו דאישתמיט מניה שכ"כ התוס' בקידושין דף נ"ה ד"ה אין לוקחין וכו'. דכל שיש תקנה לא חשיב דיעבד. וכן דעת רש"י והר"ן בגטין דף ע"ט גבי גט ישן הובא בב"י סי' קמ"ח. ועיין בב"ש סק"ג ע"כ. וכתב עוד השד"ח שמצא להרב שער אשר סי' מ"ד ק"ד ע"ג דשקו"ט בנדונו שכתבו בגט שם העריסה שנשתקע ולא נכתב שם שקורין לה. וכתב דיש לומר דלא הכשירו הפוס' בדיעבד. אלא אם כבר הלך הבעל למדה"י שא"א להשיג ממנו גט אחר. אבל אם הוא בפנינו ואפשר לתקן חשיב לכתחלה. כמ"ש בתשו' הרמ"א וכו'. ושוב כתב דנראה מדברי הפוס' דאחר שנתגרשה הוי דיעבד עיי"ש. ומסיק השד"ח וז"ל ונמצינו למידין דדבר זה מידי פלוגתא לא נפיק. דהרב אמ"ח שבתשובת הרמ"א ס"ל דכל שאפשר להשיג גט אחר. חשיב לכתחלה. וכן הוא דעת רש"י והר"ן והיש"ש וכו' ודעת הפוסקים שהזכיר השע"א הוא דכיון שנתגרשה בגט זה אף אם אפשר להשיג גט אחר חשיב דיעבד וכן הוא דעתו להלכה ולמעשה עכ"ל השד"ח:

ומעתה אנן בדידן כך חובתנו וכך יפה לנו לאפוקי נפשין מפלוגתא דרבוואתא. ובפרט בענין איסור ערוה החמורה לחוש לכל הסברות. וכמ"ש הרב ארץ החיים למהר"ח סתהון ז"ל בקונטריס הכללים כלל י"א שכתב משם הגאון מהרי"ט אלגאזי ז"ל בשו"ת שמחת יו"ט סי' י"ב דף מ"ט סוף ע"ג. וז"ל כבר ידוע דאף לדידן דפסקינן כמרן ז"ל אך בענין איסור ערוה בגטין וקידושין ויבום וחליצה אנו נוהגין בכל א"י לתפוס כל החומרות של כל הפוס' עכ"ל. וכ"כ משם י"א בסימן ע"ה דף רכ"ד אף דקבלנו הוראותיו של מרן הב"י לכל הדברים לענין ממונא ואיסורא. בענין איסור ערוה אנו מחמירין ככל הסברות כל שהוא לכתחלה וליכא שום עיגון בדבר. דבנקל יש לגרשה עכ"ל עיי"ש שכ"כ משם כמה פוסקים. ודון מינה ואוקי באתרין בכל שכן בפלוגתא דשאר רבוואתא דיש לנו לחוש לחומרא לכל הסברות בענין גטין וכו' כנדון שלפנינו שאם אפשר לנו להשיג גט מהבעל עבדינן כל טצדקי לתקן המעוות בנתינת גט אחר אליבה דהילכתא. ועיין להרב גט פשוט סי' קכ"ט אות ט"ל על מ"ש מור"ם ז"ל בהגה ס"ז אם לא כתב כהן או לוי י"א שפסול ויש מכשירין. ונ"ל לסמוך להקל בשעת הדחק, אבל לכתחלה יש לכותבו וכתב הג"פ יראה דכוונתו לומר דאם כבר גירש בגט זה שלא כתב כהן או לוי ואי אפשר להשיג גט אחר מהבעל. סומכין על המכשירין להתירה לינשא. אבל לכתחלה אפילו כבר גירש בו אם יכול לכתוב גט אחר בהזכרת כהן או לוי נכון הדבר לעשות כן עיי"ש. זהו מה שנלע"ד כתבתי בס"ד. והנה אוזני עשויה כאפרקסת לקבל דברי אמת מפי האומרו והחונן לאדם דעת יחוננו דעה בינה והשכל ויאיר עינינו בתורתו הקדושה נס"ו אכי"ר. ע"ה מסעוד הכהן סי"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה