אור ברסלב
שות פרחי כהונה אבן העזר › סימן כב

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אבן העזר · סימן כב

סימן כא

למעלת הרב הגדול. מבצר עו"ז ומגדו"ל. אריא דבי עילאה. יושב על כסא ההוראה. בעי"ת "ארפוד" יע"א. כמוהר"ר ישראל אביחצירא יחש"ל:

הגיעני לנכון מכתב יד הקדש בן חכם מאי"ר בת עין ישצ"ו האומר אלי על ענין ההוא גט ששלחנו לפני מעכ"ת. וכן אמר משם כת"ר שנמצאו סימני הגט שבשטר הרשאה שתים כהלכתן והשלישית מוטעית שכן כתוב ראש שיטה תשיעית מתחלת בתיבת וכדו ומסיימת בתיבת בנפשיכי. ואין זו שיטה תשיעית אלא שיטה שמינית. ועל זה דן מעכ"ת להחמיר שלא ינתן הגט. לפי מ"ש השד"ח מע' גט סי' כ"ד שאסף איש טהור סברות המקילין והמחמירין. ונטתה דעת קודשו לומר דאף לדעת המקילין, היינו בשליח שנתמנה בפניו דדל הרשאה וכו'. אבל לא בנדו"ד דשלא בפניו הוה. ועפ"י ההרשאה אנו חיין והרי הוא בטעות לפנינו. וכן הוכיח עוד ממ"ש מוהריט"ץ ז"ל ע"כ תוד"ק.

ותם אני לא אדע למה זה ועל מה זה נסתם כל חזו"ן מיום שנשלח הגט ועד עתה זה כמשלוש חדשים וכו' ועל עסקי עתה באתי להשיב מפני הכבו"ד הן אמת כאשר עיני"ק המה ראו אור בספרן של צדיקים האחרוני' ז"ל, שרבו המקילין על המחמירין בטעות בסימני הגט דהוי טעות דמוכח. דט"ס הוא. מה לו לרו"מ למיזל לחומרא בדבר שאינו לא מדינא דגמרא. ולא אף מדברי הגאונים. רק ואף ממנהגי רבני האחרונים ז"ל כמ"ש הכנה"ג בהגה"ט סי' קמ"א אות נ' שהוא מתקנת גדולי האחרונים לכתוב בשטר הרשאה דשליחות. סימני הגט וכ"כ משם הרשד"ם וז"ל ובקצת מקומות נוהגין לכתוב בשטר השליחות סימנים מובהקים שיש בגט כגון ראשי השיטות וסופן ע"כ. וכן אנו נוהגין עכ"ל. וכ"כ עוד בסי' קנ"ד אות ג"ן. וכ"כ הפ"ת בסג"ש אות נ' שהוא מנהג הספרדים. וכ"כ השד"ח סי' כ"ב אות ג' וסימן כ"ה אות וי"ו עיי"ש.

ומ"ש כת"ר דדעת המקילין הוא דוקא בשליח בפניו, דבהכי מיירי משום דדל הרשאה וכו'. אבל לא בשליח שלא בפניו וכו' אחר נשיקת פני קודשו במחי"ר ממעכ"ת לא יצדק לומר כן בדעת המקילין דאם כן הוא. למה להו לאהדורי ולתלות ההיתר בטעות דמוכח תיפוק ליה דאפילו בטעות גמור דמיפסל הרשאה. אם לא היה מכחיש דברי השליח. אמרינן דל הרשאה מהכא והרי הוא נאמן לומר שעשאו הבעל שליח. כמ"ש בסי' קמ"ב סעיף ג' וכ"כ מור"ם בהגה סי' קמ"א סעיף כ"ד עיי"ש. אלא ודאי כוונתם ז"ל לומר כיון דתלינן בטעות דמוכח דט"ס הוא. מעתה אין כאן שום פיסול בהרשאה והרי מינוי השליחות מהבעל כדינו לכל אופן שיהיה השליח בין בפניו בין שלא בפניו. והיא סברא נכונה אין בה נפתל ועקש ח"ו:

ויש הוכחה ברורה לזה ממ"ש הרשד"ם באה"ע סימן פ"ב שהוא אחד מהמקילין דתלינן בט"ס. שכתב ע"ע שטר שליחות שהיה כתוב בו ראובן בן שמעון שם אבי המגרש. ובגט כתוב שם אחר. והסכים שיש לומר דט"ס הוא. ומזה דן הרב כרם שלמה בסימני הגט דכ"ש הוא דתלינן בט"ס והוב"ד בס' תע"ל ח"ב בקונטריס אגרת שבוקין סי' י"ז והשד"ח שם והשתא אם איתא דדוקא בשליח לפניו הוא דהקילו. משום דאמרינן דל הרשאה מהכא, השליח נאמן. אדרבה כלפי לייא. כיון דשקלת הרשאה. תו לא מהימן. דהרי ההרשאה סותרת דבריו ומכחשת אותו. שהוא אומר שהמגרש הוא ראובן בן יעקב כמ"ש בגט. וההרשאה מכחישתו שכתוב בה ראובן בן שמעון. וכמ"ש הב"י סוס"י קמ"א בשם מצאתי כתוב במעשה באחד שבא עם גט בידו ואמר שהוא שליח להולכה, והשטר שהוציא מידו לאמת דבריו היה שטר מעשה ב"ד שהוא שליח קבלה ונמצא שדבריו סותרים דברי השטר שהביא. ונהי שהוא נאמן על שליחותו. היכא שאין עדים מכחישים אותו. אבל היכא שעדים מכחישין אותו מי מהימן. והרא"ם פסל שליחותו ע"כ עיי"ש. וכ"פ מורם בהגה שם סעיף ל'. ומזה למדו הפוסקים לומר שבכל מקום שההרשאה מכחשת לשליח. שוב אינו נאמן וכ"כ הרב בית יהודה במנהגים בשם רבו סעיף ה'. וכן כתב מהריט"ץ בסי' רס"ט. וא"כ השתא הכא אם באנו לומר דלא הקילו רק משום דאמרינן דל הרשאה וכו' הרי מעתה אינו נאמן. שהרי הוא מוכחש מההרשאה אלא ודאי דהכי סבר לה מר. דכיון דתלינן בטעות דמוכח דהוי ט"ס נמצאת אתה אומר דטעות אין כאן הכחשה אין כאן. משא"כ אם אתה אומר דטעות גמור הוא. רק דהקילו משום דהשליח נאמן. אדרבה אינו נאמן משום הכחשה כמדובר. וכן משמעות דברי הרב תע"ל הנז' שכתב על דברי הרשד"ם הנז' וז"ל אעפ"י דהתם אף דליכא שטר שליחות הוא נאמן. כבר כתבנו שיש סוברים. דבנמצאת הרשאה מוכחשת. לא מהימנינן ליה. ואעפ"י כן ס"ל להרשד"ם ז"ל דתלינן בט"ס ולא מיקרי זה הכחשה. עכ"ל. דר"ל דכיון דתלינן בט"ס. אמרינן טעות אין כאן הכחשה אין כאן. ומעתה שידענו נאמנה דדעת המקילין הוא משום דטעות דמוכח. הוי ט"ס, ולא מיקרי טעות. תו לא שאני לן בין שליח בפניו לבין שלא בפניו ודו"ק:

וסברא זו דטעות דמוכח דתלינן בט"ס. משכחת לה דאמרינן הכי אף גבי גט עצמו, כמ"ש הטור בסי' קכ"ו בשם שאלה להרא"ש בגט שכתב בו למנין אנו מנין ודילג שי"ן. ועוד כתב ברביעי עשרים יום לירח ודילג בשבת, וגם יום רביעי היה כ"א לחדש והוא כתב עשרים. והשיב שהגט כשר. כיון שאנו מכירין סגנון הדבר אין לחוש עיי"ש. וכתב עוד הרב"י שם משם העיטור. ומסתבר כל שניכר שטעות סופר הוא כגון שלא כתב שי"ן האמצעי בששי או ברביעי רי"ש או תיבה אחרת שניכר שהוא ט"ס. ואין לחוש אלא בגוף שמות הבעל ובגוף הממון עכ"ל. וכ"פ מרן הש"ע סעיף כ"א עיי"ש. וא"כ דאמרינן הכי בגט, כ"ש בסימני הגט דתלינן בט"ס. ואין חילוק בין דילג לשינה. דבכולן תלינן בט"ס היכא דמוכח. שהרי בתשובת הרא"ש הנז' מיירי נמי בשינה וכתב יום רביעי עשרים לשבט, והוא היה יום כ"א לשבט. ואפי"ה כשר משום שאנו מכירין סגנון הדבר. והכא נמי בטעות סימני הגט שלפנינו. טעות דמוכח דט"ס הוא. שהרי אי אפשר להיות וכדו בראש שיטה ט' ובנפשיכי בסופה, לפי מ"ש כל הפוסקים ז"ל שצריך לכתוב ודן בראש שיטה י"א. כמ"ש בסדר גטין אות קמ"ח והכנה"ג בשער גופו של גט אות קע"ז וש"פ. וא"כ אין באפשרות לשתי שיטות תשיעית ועשירית להכיל כ"כ תיבות מן וכדו עד ודן. אלא ודאי מוכח שנתחלפה לו לסופר שיטה תשיעית בשמינית. ועשה לה סימניות בשמינית. וכעין זה כתב השד"ח משם מזה"ג להרא מהרי"ד הוב"ד בספר רוב דגן שהיה טעות בהרשאה שהיה סוף שיטה ששית לכל ובגט היה וכל והכשירוהו. יען כי הדבר ידוע שהוא ט"ס. כי א"א שיהיה לכל סוף שיטה ששית. כי אין במה למלאת עוד שש שיטות עכ"ל. ואף דשאני הכא בטעות דמוכח דאמרינן גבי הרשאה. מההיא שכתב הרא"ש ז"ל כדלעיל. דהתם מוכח מתוכו שהוא ט"ס כמבואר שם בטור והכא אינו מוכח דט"ס היא אלא מסברא. כבר כתב הרב מחזה אברהם הוב"ד בהשד"ח שם. דזה דוקא בטעות דחשבון הימים וכיוצא. אבל אם הוא בכתיבה דעביד איניש למטעי. אף דההכרח הוא מסברא הוי מוכח מתוכו, ועוד דעד כאן לא כתבו הפוסקים דבעינן מוכח מתוכו. אינו אלא בגט עצמו דהרואה אומר לא זהו גיטה. אבל בהרשאה ליכא למיחש להאי ע"כ.

ועוד אני אומר די השיב על סברת כת"ר הנז' דשלא בפניו גרע משליח בפניו בענין זה. ואדרבה נהפוך הוא דהשליח בפניו ההרשאה מכחישתו שאומר שזהו הגט שנשלח עליו וסימניו כו"כ. ובהרשאה כתוב היפך דבריו, וכמ"ש הרב ב"י שהרא"ם פסל שליחותו בכה"ג כמש"ל משא"כ בשליח של"ב שאינו אומר כלום שההרשאה אינה מכחישתו. וכ"כ בהדייא הרב תע"ל שם וז"ל כשהשליח מביא הגט והרשאה בידו. וכיון שאנו רואין שההרשאה שבידו מכחשת לדבריו. ואינה מכוונת עם הגט. תו לא מהימן. וכמ"ש מהרש"ך בח"א סי' קמ"ב אבל בענין שבאה הרשאה על האיש המצוי פה אתנו ליכא שום חששא עכ"ל. אלא העיקר הוא שאין כאן טעות הפוסל בהרשאה. אלא דינו כמ"ש מור"ם ז"ל בסי' קמ"א סעיף כ"ד שלא לשנות בהרשאה מדברים הכתובים בגט. כגון אם כתוב בגט שם זנבי"ל בבי"ת לא יכתוב בהרשאה זנוני"ל בוי"ו ע"כ. וכתב הרב"ש ס"ק ל"ג משמע אם שינה דינו כמו בר"ת וכשר עכ"ל וכן מבואר הוא בד"מ שם שכתב על דברי מהר"י מינץ באם שינה וכו' וז"ל ונראה דאין לפסול בכה"ג אלא קודם שהלך השליח. דטוב לכתוב אחרת. אבל אם הביא השליח הרשאה שכתובה בכה"ג אין לפסול דהרי כתבתי למעלה. דאף בגט יש להכשיר אם נכתב ר"ת במקום שאין לטעות עכ"ל והכא נמי הדין כן בטעות סימני הגט. שהרי מבואר יוצא שם מדברי רמ"א בהגה דרך אין דבר פוסל בהרשאה. זולת בדבר השייך לענין השליחות אבל בדברים שאין ההרשאה מכוונת עם הגט שאינם מענין השליחות אין קפידא:

ומעתה שהוכחנו בבירור בס"ד. שדעת המקילין בענין זה לא שאני להו בין בשליח בפניו בין שלא בפניו כך יפה לנו לילך בעקבותיהם להקל בדבר שאינו רק ממנהגא ולא מדינא. ומה גם שהמה רוב בנין ורו"מ רבנן דפקיע שמייהו ששה משמותם א'. מח"א. ב' חתס' ג'. הרב שמן המשחה. ד' הרב מוהרי"ד במזה"ג. ה' הגאון רשד"ם. ו' הרב כרם שלמה. כאשר אסף איש טהור השד"ח ז"ל עיי"ש. והרב דב"א שנהה להחמיר עפ"י תשובת מהרש"ך ועפ"י מ"ש הכנה"ג וכו' יחיד הוא בדבר לגבי כל הפוסקים הנז' ומה גם שיד הדוחה נטויה לדחות דשאני ההיא דמהרש"ך והכנה"ג דהוי מזוייף מתוכו. דנדון מוהרש"ך מיירי בטעות בשם העדים דבטלה העדות. וגם הכנה"ג מיירי בכתב בגט זמן שנת קפ"א. ובשטר הרשאה היה כתוב שנת ק"פ דהוי מזוייף מתוכו. והרב שער אשר למהר"א קובו ומהר"ם אשכנזי שעשו סניפים להתיר ולא סמכו על זה לומר דהוי ט"ס דמוכח. מאן לימא לן שאם לא מצאו חיל ידיהם לסמוך על סניפים הללו שהיו מחמירים בדבר. דלימא משום מהיות טוב כתבו כן. והרי לך מ"ש השד"ח שם אחר שהביא להקת הפוסקים הנז' המקילין והמחמירין גמר אומר וז"ל ולענין דינא דבמקום חשש עיגון יש להכשיר בכל טעות דמוכח דהוי ט"ס. דעבידי אינשי למיטעי בהכי ומה גם דיש הרבה פוס' דס"ל דלא נאמרו דברים הללו כלל בטעות הרשאה. אלא באם בא השליח לעשות שליח אחר עכ"ל וכן הוא מבואר בכנה"ג הגהט"ו סי' קמ"א אות נ"ה וכו' עיי"ש, והרי כבר הוכחתי בתשובה אחרת שכתבתי בעניותין לפני כת"ר בשנה האחרת שעברה. שמדברי הרדב"ז ומהריק"ש מוכח להדייא. שאף בשיירות מצויות ממדינה למדינה איכא חשש עיגון וכ"כ השד"ח משם מהר"י בולא בס' ג"מ שהאריך בענין זה להקל. ואין מקום לכפול הדברים בכאן. עיין לעיל אח"ז בא לידי שו"ת מהריט"ץ ז"ל וראיתי מ"ש בסימן רס"ט להכשיר בענין זה ואעפ"י דמיירי בשליח בפניו. מ"מ עיקר סמוכין שלו הוא משום דהוי ט"ס דמוכח כאשר הוכחתי בעניותין כיעו"ש ושמח לבי שהלכתי בעקבותיו. עוד זאת ראיתי לה' המלאך רפאל בירדוגו ז"ל בס' הגט אות קמ"ט וכתב על מ"ש מהריט"ץ ז"ל וכו' וז"נ ואני בעוניי נתתי הגט וכתבתי בראיות ברורות דאין לחוש דתקינו חז"ל בענין השליח עכ"ל:

ואם עד אלה רו"מ עודנו עומד בסברתו. להחמיר אם מצד הדין יש תשובה. יואל נא כתר ויודיעיני כי אזני עשויה כאפרקסת לשתות בצמא את דבריו. ואם דוקא מצד חומרא. כאשר קיים לי בגוייה דמר כי הוא מיראי הוראה. מ"מ עשה זאת איפה מצוה בחזר"ת הגט עם הרשאה, בכדי לכתוב עוד הרשאה אחרת כתקנה. ולא לפסול את הגט לגמרי כי כן מוכח מדברי כל הפוסקים אשר מחמירים בענין זה. לפסול דוקא ההרשאה ולא את הגט. ומה שנזכר באיזה פוסק לפסול גם את הגט. אינו אלא מחשש מסדרי הגט דשמא עמי הארץ הם ולא ידעו נכונה בעניני סדר הגט, וכמ"ש הרב"י בסוסי' קמ"א משם הרא"ם שהבאתי לעיל וז"ל ואז הרב רא"ם פסל שליחותו מטעם שהעדים מכחישים אותו גם פסל את הגט עצמו מכיון שהיו עמי הארצות שלא ידעו אם יכול הבעל למנות שליח לקבלה אם לאו דכל כה"ג אין לסמוך על הגט. שיש לחוש לכמה מיני פיסולים שנעשו בו כדכתב הר"ן והריב"ש שפסלו גט מפני שראו לשון השטר ב"ד שהיה לשון הדיוטות עכ"ל וכ"כ הרב"ש שם ס"ק ל"ה על מ"ש מור"ם בהגה אם נמצאו עדי הרשאה פסולים נתבטל כל השליחות וכו' וז"ל ולכאורה נראה דלא נתבטל אלא השליחות. ואם חזר והביא הרשאה אחרת כשר הגט. אלא בד"מ כתב בשם סדה"ג דהגט פסול. ואפשר משום דמוכח דמסדרי הגט היו ע"ה. ומשו"ה פסול הגט ע"כ. וא"כ אנן בדידן מי חשידנא בעיניה דמר למיחשבינן לע"ה ח"ו ולפסול את הגט. לכן יואל נא כת"ר להחזיר הגט עם ההרשאה ונכתוב עוד הרשאה אחרת על הגט ההוא. וכן עשה מוהריק"ו ז"ל עיין בשורש כ"ו:

ואם משום שלא נכתב שטר הרשאה בזמן הגט. מה בכך, הרי כתב בסדר ג"ש אות נ"ב אם יש שעת הכושר לכתוב הרשאה בו ביום שנכתב הגט יש לכתוב אז. ואם לאו יכולים לכתוב אחרת למחר או ליומא אחרא ע"כ ועיין בפ"ת שם לענין כתיבת הזמן וכו'.

או כלך לדרך אחרת בכדי שלא לשנות זמן הרשאה מזמן הגט. והרי יש תקון אחר והוא מ"ש בפ"ת סי' קמ"א ס"ק י"ג משם תשובות ב"ח החדשות על דבר קיום הרשאה שני פעמים משום שדילג תיבת יום שכ' רק בכ"ג לירח וכו'. וכתב הגם שאין חשש בזה לפוסלו. דליכא כאן למיטעי בשום דבר אחר וכו' והסכימו לתקנה ולקיימה שנית ע"י העדים החתומים בהרשאה כבר. ועפ"י הב"ד החתומים בהנפק. ולא רצו לכתוב הרשאה אחרת משום שעבר יומו. והיו צריכין לשנות מנוסח הרשאות ע"כ ועיי"ש בפ"ת: וכיוצ"ב כתב מהריט"ץ שם:

אלא דיש לפקפק על זה ממ"ש בסדר גט שני אות ג"ן דאם שכחו לקיים עד אחר שחתמו שני עדים או אחד מהם. אין לקיים עוד ע"כ. ונראה דטעמו הוא דהו"ל כחוזרים ומגידים שכ"כ הכנה"ג הגהט"ו סימן קמ"א אות פ"ט צ'. לא כתוב בשטר השליחות נאמנות וכו' אפילו יאמרו העדים החתומים שאמרו. אינם נאמנים דהו"ל כחוזרים ומגידים ע"כ וכ"כ הרב בית יהודה במנהגים ס"ה בטעה הסופר בשטר הרשאה. ושינה את שם אבי השליח וכו' שאפילו יחזירו העדים ויאמרו שהסופר טעה ושם השליח הוא כך וכו' אין לחוש לדבריהם. דכיון שהגיד שוב אינו חו"מ עיי"ש. וה"נ בנדון הב"ח איכא למימר הכי ומאי אהני בתקנתו, ואפשר דלא אמרינן כיון שהגיד שוב אחו"מ. אלא בטעות גמור. כההיא דהכנה"ג והב"י דהוי מזוייף מתוכו. אבל בטעות דמוכח דהוי ט"ס. מהני האי תיקון. וכ"כ מרן הש"ע בחמ"ש סי' כ"ט ס"א וז"ל וכן בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו. נאמנים הם בעצמם ואין בזה משום חו"מ ע"כ וכ"כ מור"ם לקמן סי' מ"ג ס"ח ומה שסיים שם ויש חולקין. עיין באה"ט סקי"ג דקאי אריש דבריו עיי"ש. וכ"כ בד"מ בסי' ט"ל אות ב' משם הרשב"א בתשובה כלל ס"ח סי' נ"ב דשטר שהיה להם לכתוב רחל וכתבו לאה. והעידו עדים שטעו השטר כשר. דכל ט"ס השטר כשר דומייא דאחריות דאמרינן ט"ס הוא ע"כ. ועפי"ז אתי שפיר נדון הב"ח דמה שדילג תיבת יום הוא טעות דמוכח דט"ס הוא. ומהני התיקון שיחזרו ויקיימו ולא הוי חו"מ. והוא הדין נמי בנדון שלפנינו דמצינן למיעבד הכי לחזור ולתקן הטעות ולקיימה ע"י העדים החתומים כבר בהרשאה וע"י הב"ד החתומים בהנפק. וכיון דהוי טעות דמוכח דט"ס הוא, אין בזה משום חוזר ומגיד:

ועיין עוד להרב בית יהודה שם ס"ח בגט שנמצא בשטר שליחות טעות בסימני הגט. וחשש דשמא אין הגט שביד השליח הוא שהעידו עליו בשטר עיי"ש מ"ש תיקון לזה. ואינו ענין לנדון שלפנינו. כי הוא ז"ל מיירי בשליח הבא עם הגט ועם היות שהוא ז"ל מן המחמירין בענין זה. מ"מ רבו המקילין דנקטינן כוותייהו. ומה גם כי יודה גם הוא לתיקון זה לחזור ולתקן ונקיים כמ"ש. ואין בזה משום חו"מ כיון שהוא עצמו כתב שם בהדייא דהוא חששא בעלמא. כמו שהוא באמת שהסופר טעה וכו' עיי"ש מה שנלענ"ד כתבתי בענין זה ועיני לשמייא נטלית ינחני במעגלי צדק לכוין לאמיתה של תורה מעתה ועד עולם כן יהי רצון אמן. החותם ע"ה מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה