שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
אבן העזר · סימן יג
נשאלתי במעשה שהיה בשני גיסים שהיו במסיבה, והיה לאחד בן קטן כבן חמש שנים. ולחבירו בת קטנה כבת ארבע שנים. ונתרצה האחד עם חבירו שיקדש את בתו לבנו. ונתן אבי הבן צורו"ס אחד לאבי הבת ואמ"ל הרי זה בעד קידושי בתך. וכעת הגדילו הבנים כבן י"ט כבת י"ח שנים. שהגיעו לפרקן ותבע אבי הבת לאבי הבן על ענין הנישואין. ולא נתרצה הבן ונתפרקה חבילה, ועמד השואל ושאל אם צריכה הבת גט או לא. וחקרתי את פי צורבא מרבנן השואל, אם נתייחדו שניהם אחר שהגדילו כמנהג המשודכים. או שמא יצאו איזה פעם לטייל ובתוך כך נתייחדו והשיב כי מעולם לא נתייחדו משהגדילו בהיות כי אין שניהם דרין בעיר אחת:
תשובה. הנה בפ' האיש מקדש דף מ"ה איתא. הנהו בי תרי דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל שקל חד מינייהו כסא דחמרא יהב ליה לחבריה. אמר מיקדשא לי ברתך לברי. אמר רבינא אפילו למאן דאמר חיישינן שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן אמרי ליה רבנן לרבינא דילמא שוייה שליח. לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח. ודילמא ארצויי ארצי קמיה א"ל רבה בר שימי בפירוש אמר מר דלא סבר להא דרב ושמואל עכ"ל ופירש"י אפילו למ"ד דבת שנתקדשה שלא לדעת אביה שמא נתרצה האב אמרינן. שמא נתרצה הבן בקידושין שקידש לו אביו שלא מדעתו לא אמרינן. דאב בקידושי בתו בכל דהו ניחא ליה דטב למיתב טן דו. אבל גברא דייק ונסיב. ובן אינו ברשות אביו לקדש לו אשה שלא בשליחותו. ודילמא ארצויי ארצי בן קמי אבוי וגילה לו דעתו שהוא חפץ בה והאב נעשה לו שליח מאילו דזכין לאדם שלא בפניו. בפירוש אמר מר רבינא בפירוש שמעתי ממני. דלא סבר ליה לדרב ושמואל דאמרי חוששין שמא נתרצה האב. וכ"ש לשמא עשאו הבן שליח אא"כ שמענו וכו' ע"כ. וכתבו התוס' דפסק רב אלפס ובשאלתות דרב אחאי דהילכתא כרבינא דהוא בתראה וסוף הוראה הוה. ורבה בר שימי נמי סבר כוותיה וכ"כ הרא"ש דכולהו רבוואתא קמאי ובתראי פסקו הכי נמצאת אומר מעתה. דאם הלך האב וקידש אשה לבנו דאינה מקודשת. אא"כ עשאו שליח בפני עדים ומ"ש הרא"ש שם אם גילה הבן דעתו לפני אביו שחפץ בה. והלך וקדשה לו דמקודשת. היינו מתורת שליחות כדפירש שם דכיון שחפץ בה וזכות הוא לו. זכין לאדם שלא בפניו. וזכייה הוי מטעם שליחות. והוי כאילו עשה את האב שליח לקדש לו ע"כ. והיינו דווקא בגדול דהוא בר שליחות. אבל קטן דלאו בר שליחות הוא. אפילו עשאו שליח בפירוש בפני עדים. לא הויא מקודשת דאין שליחות לקטן. כמבואר בחומ"ש סי' קפ"ח ס"ב הקטן אינו נעשה שליח ולא עושה שליח. אחד הקטן ואחד הקטנה ע"כ:
ובתשובות מרן ב"י ז"ל דיני קידושין שאלה ז' בנדון כזה שנתן אבי הבן לאבי הבת טבעת או כוס יין. ואמר הרי בתך מקודשת לבני בטבעת זו או בכוס יין זה. וקבל הטבעת או הכוס. והשיב באריכות. ומסיק לענין זה דאם היה הבן קטן אפילו עשאו שליח לאו כלום הוא. דקטן לאו בר שליחות הוא. כדאית בכמה דוכתי. וכתב עוד. ואל יבהל השומע ממ"ש מוהריק"ו בשורש ל'. שאל רבי נתן המכירי מר"י בר יהודה. בן י"א שנה שקידש לו אביו בטבעת ועדים אם ימאן צריכה גט או לא. והשיב שצריכה גט שמצינו בכל מקום שזכין לאדם שלא בפניו וכו'. דההיא תשובה לאו דסמכא היא וכו' והרבה להשיב על דברי ר"י ב"ר יהודה דקאמר מר משום שזכין לאדם של"ב וכו' דא"כ כל מי שמקדש אשה לחבירו תהא מקודשת. אפילו לא עשאו שליח. והא ודאי לא עלה על דעת שום אדם. ובריש פ' האיש מקדש בו ובשלוחו. שקו"ט תלמודא מנל"ן דבשלוחו. ולדברי ר"י בר יהודה אדרבה הו"ל למימר למה לי שליח. אפילו אינו שלוחו נמי אם קידש לו אשה מקודשת. אלא ודאי דבר זה מוקצה מהדעת ועיי"ש עוד ומסקנתו הילכך ליתא להאי תשובה זו כלל ואפשר שאיזה תלמיד טועה כתבה ותלה עצמו באילן גדול ר"י בר יהודה המפורסם וכו'. ואפשר עוד לומר שבעל תשובה זו יהיה מי שיהיה לאו מדינא קאמר אלא לאותו מקום שאירע בו ההוא עובדא שהיו עמי הארץ הורה כן כדי שלא יזלזלו באיסור א"א וכו'. ואפי"ה חלקו עליו רש"י ורבינו קלונימוס. הילכך לית דחש להא דר"י בר יהודה אפילו בבן גדול וכ"ש בבן קטן. וכמו שכתבתי עכ"ל. וכ"כ בב"י אה"ע סי' מ"ב וז"ל כתב מוהריק"ו בשורש ל' דקטן בן י"א שנה שקידש לו אביו שצריכה גט לדעת קצת פוסקים ודברים תמוהים הם ע"כ. ועיין בנובי"ק באה"ע סי' ס"ב שגם הוא ז"ל הרבה להשיב על מ"ש ר"י בר יהודה. עיי"ש שהאריך הרבה:
ואכתי פש גבן לברר נדון שלפנינו שהלך וגדל הבן עד בן תשע עשרה שנה ולא מיחה עד השתא דילמא משהיה בן י"ג שנה נתרצה לקידושי אביו וחלו הקידושין למפרע. ואח"כ מיחה. ולא מיהנייא מחאתו דהשתא ונראה דאין חשש בזה. והא לך מ"ש רביהט"ו באה"ע סי' מ"ג קטן שקידש או נשא אינו כלום. דלא תקינו רבנן נישואין לקטן. ואפילו שלח סבלונות משהגדיל אינו כלום. ולא חיישינן שמא שלח לה לשם קידושין, ולאחר שיגדיל חלין הקידושין. ואפילו אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתייחד עמה צריכה גט עכ"ל וכתב מרן ב"י בבד"ה ומ"ש רבינו ולאחר שיגדיל חלין הקידושין אינו נכון. דהא כשיש עדים שנתייחד עמה לא מחמת הקידושין הוי מקודשת. אלא מחמת שאנו אומרים שקידשה בביאה עכשיו עכ"ל. והרב פרישה כתב ע"ז. ס"א גרסינן ועיקר ואם בא עליה לאחר שהגדיל חלין הקידושין וכו' וטעמא דחיישינן טפי בביאה מסבלונות. משום דקיי"ל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודייק טפי בבעילה הילכך איכא למימר דמסיק אדעתיה דקידושי קטן לאו כלום הן וגמר ובעל לשם קידושין. ולגירסא שלפנינו קשה הלשון שאמר לאחר שיגדיל חלין הקידושין דמשמע קידושין ראשונים חלין, וזה אינו דבלא בעל במאי חלין ועוד פשיטא כשקידש כשהגדיל. אבל לפי גירסא הנ"ל דגרסי ואם בא עליה לאחר שיגדיל נתיישב הכל, דבא לומר דאף עג"ב דשלח סבלונות משהגדיל.לא מהני. מ"מ אם בעל משהגדיל חלין מיד אותן קידושין דביאה. דודאי לקדושי בביאה בעל עכ"ל. ולכך הש"ע לא כתב כלשון הטור ולאחר שהשגדיל חלין הקידושין וכו'. אלא כנוסחא אחרינא שהביא הפרישה שכתב אבל אם יש עדים שנתייחד עמה משהגדיל צריכה גט וכו'. וכן מבואר בתשובות מרן הנז' במה שהקשה עוד על דברי ר"י בר"י הנז"ל. שכתב ועוד מאחר שלא מיחה בקידושי אביו עד י"ג שנה וחצי, מאן לימא לן דלא ארצויי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וקבל ולאחר מכאן חזר בו ואינה ואינה יוצאה בלא גט וכו'. והקשה עליו מרן דמשמע מדבריו שהוא מפרש מאי דאמור רבנן לרבינא דילמא ארצויי ארצי קמיה ושתיק. דהיינו לומר דילמא ארצי האב קמי בן בתר קידושין ושתק ונתרצה וכבר הוכחנו דלדברי כל הפוסקים ריצוי דבן בתר קידושין לאו כלום הוא. ואפילו גדול. ואפילו נתרצה בפירוש ע"כ:
הראת לדעת דלא אמרינן דילמא אחר שגדל נתרצה לקידושי אביו. וחלו הקידושין הראשונים. ואפי' שמענו בפירוש ממנו שנתרצה ושתק וקבל לאו כלום הוא, ואינה צריכה גט. אלא דוקא אם נתייחד עמה בעדים לאחר שהגדיל. דאמרינן הן הן עדי יחוד הן עדי ביאה. וכ"ש אם בא עליה דאמרינן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין ואז צריכה גט. ומעתה שחקרנו ונתברר לנו שלא נתייחד עמה מעולם. לאחר שהגדיל. שוב אין כאן חשש קידושין וא"צ גט. ושריא לאינסובי לכל גבר דיתיצבי, וכן נשאלו בנדון כזה ממש רבני "פאס" יע"א כמוהריב"ע ז"ל וכמוהריעב"ץ ז"ל ופסקו שאין כאן חשש קידושין ותנשא בלא גט לעלמא. והסכימו עמהם בי"ד הצדק של שלשה ז"ל. עיין משפט וצדקה ביעקב ח"א סי' שכ"ב. וכן פסק הרב המפורסם אבי'ר יעקב אביחצירא ז"ל בספר שו"ת יורו משפטיך ליעקב סי' מ"א נדון כזה עיי"ש. ועיין בשו"ת ויאמר יצחק באה"ע סי' קנ"ו מ"ש בענין כזה. אבל אינו ענין לנדון שלפנינו. דמר ניהו רבה ז"ל מיירי בבן גדול. אבל בקטן מודה הרב דאין חשש קידושין בזה, וכמ"ש משם מהר"א ששון ז"ל עיי"ש. וצור ישראל יהיה בעזרתנו שלא נכשל בדבר הלכה ח"ו מעתה ועד עולם: ע"ה מסעוד הכהן סי"ט: