אור ברסלב
שות פרחי כהונה אבן העזר › סימן יב

שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן

אבן העזר · סימן יב

סימן יא

נשאלתי מאת הח' הש' כהה"ר חיים אלזרע נר"ו בעי"ת "ינקרמאן" יע"א על ענין אשה שהיא יושבת תחת בעלה זה ט"ו שנים משנישאו. ונבנית ממנו בבנים ארבעה. והנה בעת'ה. איתרע מזלה בעוה"ר שכשמתעברת ומגעת לחודש רביעי או חמישי לעיבורה מפלת עוברת ע"י דבקי מיתה. שמוציאים הרופאים עוברה ממנה ע"י ניתוח. וכמעט בינה לבין המות. ובכן צוו עליה הרופאים שתזהר בנפשה שלא תתעבר. דאם תתעבר עוד בודאי תמות ח"ו, ומחמת סיבה זו לא רצתה להטהר לבעלה. רק אם ישמש עמה באופן שלא תתעבר. דהיינו דש מבפנים וזורה מבחוץ. או ע"י תיק שמלביש על הגיד שמקבל שכבת זרע. או ישמש עמה שלא כדרכה. ולהיות שהבעל לבו נוקפו בדבר זה וקשה עליו פרישות דרך ארץ לכן נפשו לשאו"ל הגיעה על הקל הקל שבשלש אלה. ואחריו ילך. כי אי אפשר לו מחק הממשלה לגרש ולא לישא אשה אחרת על אשתו:

תשובה. איני רואה שום צד קולא באחת מכל אלה אם על הראשונה דבר פשוט לכל פותח ספר חומר עון זה כאשר בא בארוכה בפרק כל היד דף י"ג ופסקו הרמב"ם בפרק כ"א מהא"ב הי"ח ובש"ע אה"ע סי' כ"ג ס"א וז"ל אסור לאדם להוציא שכבת ז"ל. ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה. לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ ע"כ. וכן מבואר בכמה מקומות בזוה"ק ענין זה ואכמ"ל וכן מה שמלביש תיק וכו' הוא בכלל זה ולענין שלא כדרכה הנה כתב מור"ם בהג"ה שם סי' כ' ס"ב וז"ל ובא על אשתו בין כדרכה ובין שלא כדרכה. ובלבד שלא יוציא ז"ל ויש מקילין ואומרים. שמותר שלא כדרכה אפילו אם מוציא זרע אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך. ואעפ"י שמותר בכל אלה. כל המקדש עצמו במותר לו. קדוש יאמר לו עכ"ל. הרי לדעה א' לא התירו בשלא כדרכה רק כשלא יוציא ז"ל ואפילו לדעה ב' דוקא אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך. א"כ זה שמקבל ע"ע לשמש עם אשתו זאת רק בשלא כדרכה, לכו"ע אסור. ועיין בבאה"ג ובאה"ט שכתבו שקשה הוא להתיר אפי' באקראי עיי"ש.

האמנם תרופה לו מצינו. עפ"י מאי דאיתא ביבמות דף י"ב וש"נ. שלש נשים משמשות במוך. קטנה מעוברת ומניקה. קטנה שמא תתעבר ותמות מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל. מניקה שמא תגמול את בנה וימות. דברי רבי מאיר וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו. משום שנאמר שומר פתאים ה' ע"כ. ופירש"י משמשת במוך מותרות ליתן מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא תתעבר עכ"ל. והן פירש בפרק ואלו נערות דף ט"ל מותר לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע עכ"ל. וכתבו התוס' בד"ה שלש נשים. פירש הקונטרס מותר וכו' אבל שאר נשים אסורות משום השחתת זרע. אף על גב דלא מיפקדא אפו"ר וכו', ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך. דאין דרך תשמיש בכך. והרי הוא כמטיל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך. אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש אין נראה לאסור דהאי גברא כי אורחיה משמש והאשה שנותנת אח"כ מוך לא הוזהרה אהשחתת זרע. כיון דלא מיפקדא אפו"ר. ומשמשות במוך. היינו צריכות לשמש במוך עכ"ל:

נמצאת אתה אומר דחלוקים בסברתם מן הקצה עד הקצה. דלדעת רש"י ז"ל נשים מוזהרות אהשחתת זרע. ורק שלש נשים אלו מותרות לשמש במוך אפילו קודם תשמיש משום סכנה. אבל שאר נשים אסורות אף לאחר תשמיש. משא"כ לדעת ר"ת דס"ל דנשים אין מוזהרות אהשחתת זרע. ולהכי כשתשמש במוך לפני תשמיש. שהאיש מטיל זרעו על המוך דהוי כמטיל על העצים ועל האבנים. אסור גם לג' נשים אלו אבל כשתשמש במוך לאחר תשמיש. דהאי גברא כי אורחיה משמש. והאשה שלא הוזהרה היא שמשחתת הזרע אין נראה לאסור אפילו בשאר נשים ומאי אאשמועי' בשלש נשים וכו' היינו לומר דחייבות לשמש במוך משום סכנה דידהו:

והנה בכתובות שם כתבו התוס' דר"י מקיים פירוש רש"י ממאי דאמרינן בשמעתא קמייתא דנדה דף ג' משמשות במוך מאי איכא למימר דמשמע שהמוך הוא במעיה כל שעה. והוי כמשמש על העצים ועל האבנים ע"כ. וכ"כ בהגמ"ר ריש פ"ב דיבמות משם ר"י. אכן ראיתי לתוספי הרא"ש על נדה שם דחה זה שכתב וז"ל אעג"ב דנקט משמשות במוך לא שנותנין המוך בשעת תשמיש דהא ודאי אסור אפילו לשלש נשים דמשמשות במוך. משום השחתת זרע האיש דהוי כזורע על העצים ועל האבנים אלא נותנתו לאחר תשמיש. כדי שתשאוב הזרע שלא תתעבר עכ"ל. והוא נמשך אחר דעת ר"ת. ובר מן דין יש בידנו עוד להוכיח כפירש"י ממאי דתני בתוספתא פ"ב דנדה שלש נשים משמשות במוך וכו' שהיה ר"מ אומר דש מבפנים וזורה מבחוץ וכו'. וכתב הרב מצפה שמואל על התוספתא שם מדאמר שהיה ר"מ אומר דש וכו' משמע כפירוש רש"י דאפילו מוך בשעת תשמיש שרי. אף דהוה כמשמש על העצים עכ"ל. וכן כתב ביש"ש פ"ק דיבמות סימן ח' דהעיקר כפירש"י דלפני תשמיש קאמר. ולא הוי כמטיל זרע על העצים ועל האבנים. דדרך תשמיש וגוף נהנה מהגוף הוא. וסברתו היא מדיש מי שמתיר שלא כדרכה באקראי וכו' עכ"ל. כן הביא השד"ח בס' אסיפ"ד מע' אישות אות ל"ב מסימן א' משם הצ"ץ החדש. כאשר יובא בסמוך:

אלא שצ"ע ממה שפסק מרן הש"ע ביו"ד סוס"י קצ"ו באשה ששמשה וראתה. ואח"כ פסקה. ורוצה לספור מיום מחרת ראייתה. תקנח יפה יפה אותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע או תרחץ במים חמין והם יפליטו כל הזרע ע"כ. דלכאורה נראה דאתי שפיר כדעת רבינו תם. דאף שאר נשים אינן מוזהרות אהשחתת זרע בעליהן כשנותנות מוך אחר תשמיש. דאלו לדעת רש"י דאף לאח"ת מוזהרות שאר נשים. קשה היאך התירו כאן להפליט כל הזרע. ונראה שאדרבה שפיר מוכח הכא שפסק כדעת רש"י והוא עפ"י מ"ש הרב תורת שלמים שם ס"ק י"ג על מ"ש הדריש"ה משם רבו מהרש"ל ז"ל דאשה לא תכנס למרחץ תוך ג"י לטבילתה. משום שאמרו אין אשה מתעברת אלא' סמוך לוסתה או אחר טבילתה והמרחץ מפליט הזרע ע"כ. שהקשה הא דלא אזהר מה"ט נמי שלא תכנס למרחץ בתשמיש סמוך לוסתה. י"ל משום דסובר ממ"נ אי קבעה לה וסת ויודעת שעת וסתה. אם כן אסורה לשמש. ואי לא יודעת שעת וסתה ואחר כך ראתה ג"כ מותרת לרחוץ. דאם היתה מעוב' מסולקת דמים. ולפי"ז אם הוא בכה"ג שמותר לשמש סמוך לוסתה. כדלעיל סי' קפ"ד ג"כ אסורה לרחוץ תוך ג"י לביאה זו או עד שתראה דם עכ"ל. וגדולה מזו כתב הכרו"פ דנ"ל דאף תוך ג"י לקליטה רוב זרע הראוי להריון נקלט תכף, ומה שנקלט לא יועיל כלל רחיצה שכבר קלטתו האם, וא"כ מותרת לרחוץ. כי מה שלא נקלט כבר. על הרוב לא יהיה נקלט עוד. ואין כאן השחתת זרע ומותר עכ"ל. ועיין מה שהקשה על זה הרב סדרי טהרה שם:

איך שיהיה ממוצא דבר אתה למד. דכל זרע שהוא ראוי לקלוט ולחיות זרע אסור להשחיתו ומה שהתיר הש"ע להפליט זרע בכאן. היינו משום שאינו ראוי לקלוט עוד. מאחר שראתה דם. עתה יש שלא נקלט ושוב אינו קולט, וזה אתי שפיר לפי פירוש רש"י דאסר נתינת מוך אפילו אח"ת בשאר נשים. משום דהוי ראוי להזריע. וכשנותנת מוך להפליט הזרע הוי השחתה. משא"כ בכאן שראתה דם בודאי לא נקלט הזרע. שא"כ היתה מסולקת דמים. ושוב אינו קולט והוי מושחת ועומד מאליו. ולכן מותרת להפליטו. דאלו לדעת ר"ת שמתיר ליתן מוך אח"ת אפילו בשאר נשים משמע דאפילו בראוי לקלוט ולהזריע אינה מוזהרת עליו. וא"כ מדנקט מרן הש"ע האי דינא גבי ראתה דם. משמע דס"ל כפירש"י דאינו מותר להפליט אלא בכה"ג שראתה דם ששוב אינו ראוי לקלוט. אבל בראוי לקלוח אסור להפליט דהוי השחתת זרע. דאלו לדעת ר"ת בלא ראתה דם נמי מותרת:

וה"ן עוד נבי"א ראיה להוכיח כפירש"י. והוא ממאי דאיתא בפרק המדיר דף ע"ב. או שתהא ממלאה ומערה לאשפה. ופריך בגמרא ותעביד? ומוקי לה רב יהודה אמר שמואל שתמלא ונופצת. ופירש"י לאחר שתשמש וימלא רחמה ש"ז תרוץ ברגלה ותנפצנו שלא יקלוט ותתעבר ע"כ. ובשיטה מקובצת שם כתב משם הריב"ש וז"ל שתמלא ותנפצנו. מפרש בירוש' כמעשה ער ואונן כלומר דאיכא השחתת זרע כהתם ולאו כמעשה ער ואונן ממש דהתם דש מבפנים וכו' וטעמא הכא דיוציא, או משום דאמרא בעינא חוטרא לידא ומרא לקבורא. או משום דאיכא איסורא בדבר. דאף על גב דלא מיפקדא אפו"ר. אסור לה להשחית זרע בעלה עכ"ל ואתיא שפיר לפירש"י שפירש דשאר נשים אסור לשמש במוך לאח"ת. דאלו לר"ת מאי איסורא איכא. כמש"ל:

איברא הגם שהוכחנו כפירש"י. מ"מ לא נפקא לן מידי לענין הלכה. דלכאורה נראה דפירש"י קאי אדברי ר"מ. אבל מוכחא מילתא דחכמים דפליגי אר"מ אסרו גם בג' נשים מדקאמרי אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה וכו' וקיי"ל דהלכה כחכמים.

האמנם בש"ס בפרק אלו נערות דף ט"ל הביא מה שהקשו הרמב"ן והרא"ה והרשב"א והריטב"א ז"ל על מה שפירש"י מותרות לשמש וכו'. דאי מותרות קאמר ר"מ. חכמים אמאי פליגי עליה ואסרי לשמש במוך. אלא משמשת כדרכה וכו' כיון שיש סכנה אם מתעברת. וכי משום שומר פתאים ה' תכניס עצמה בסכנה. ולהכי פירשו דחייבות קאמר וכו'. ונעתיק לשון הריטב"א ז"ל שהוא כלול מכלם ובכלל דבריו דבריהם וז"ל פירש"י ז"ל מותרות לשמש במוך ואפי' שמשחיתות זרע בעליהן שרינן להו משום סכנה דידה או דעובר כלומר דאעג"ב דאתתא לא מיפקדא אפו"ר אסורה להשחית זרע בעלה וכולן לקו בדור המבול. דאעג"ב דלגבי דידיה שרינן לבעול בעילה שאין בה זרע כגון קטנה או מעוברת או זקנה או עקרה ולא חשיב השחתת זרע שאני איהו משום מצות עונה. ועוד דהוי דרך תשמיש. אבל להשחית זרע הראוי להוליד ולאבדו במוך אסור אפילו לדידה. ומשום סכנה שריא אפילו היה המוך מונח בשעת תשמיש, כ"ז למדנו מדברי רבינו ז"ל אבל מ"מ אין פירושו מחוור. דא"כ כי קתני וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת. היינו שאסורה לשמש במוך. והא אמאי כיון שיש סכנה בדבר. לכך פירשו בתוספות חייבות לשמש וכו' עכ"ל. ומדלא הקשו נמי עמ"ש שמשמשות במוך לפני תשמיש קאמר כמו שהקשה עליו ר"ת. נראה דלא פליגי אלא בהא שמפרש מותרות וכו' אבל ליתן מוך לפני תשמיש בהא סברי כוותיה דמשום סכנה שרי. ונמצאת אומר מעתה דגם רבנן דפליגי אר"מ לא אסרי ליתן מוך לפני תשמיש בג' נשים הללו, ולא פליגי אר"מ אלא במאי דקאמר חייבות וקאמרי אינהו שאינם חייבות אבל רשאות הן ואין איסור בדבר:

ולדידי אני הפעוט. נראה לענ"ד ליישב פירש"י במה שפירש לדברי ר"מ מותרות קאמר שנמצאת אומר דרבנן דפליגי עליה אסרי. והוא שיש לומר לדעת רש"י דר"מ ורבנן בפלוגתא זו נמשכו אחר שיטתם בכל דוכתא דר"מ חייש למיעוטא ורבנן אזלי בתר רובא ולא חיישי למיעוטא. כדאיתא ביבמות דף ס"א ודף קי"ט ובכמה מקומות בש"ס. והכא נמי אעג"ב דרובא דשלש נשים הללו אין מתעברות. מ"מ ר"מ חייש למיעוט ג' נשים הללו שמתעברות ושמא מסתכנות. ולהכי קאמר ר"מ מותרות לשמש במוך אפילו לפני תשמיש. ואפילו שיש כאן איסור השחתת זרע שרי משום סכנה אבל רבנן אזלי לשטתייהו דלא חיישי למיעוט שלש נשים הללו שמתעברות ומסתכנות. כיון דרובא דידהו אינם מתעברות סמכינן ארובא. ולא שרינן לגבייהו איסור השחתת זרע. ולהכי קאמרי משמשת כדרכה וכו' ואי משום מיעוטא שומר פתאים ה'. אבל אין ה"נ היכא שראינו בג' נשים הללו איזה מהן שהוחזקו להתעבר ולהסתכן כגון מניקה ומעוברת. אפילו רבנן מודו דמותרות לשמש במוך לפני תשמיש. וחיישינן למיעוטא היכא דאיכא עוד חזקה בהדה וכדאמרינן התם בפרק האשה שהלך דף קי"ט ע"ב דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא. וז"ל המרדכי שם האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י וכו' לא תינשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. ובגמרא מוקמינן כר"מ דחייש למיעוטא. אעג"ב דבפ"ק דחולין קאמר ולר"מ היכי אכלינן בשרא דמשמע דלדידן לא קשייא. משום דלא קיי"ל כוותיה. הני מילי היכא דליכא חזקה בהדי מיעוטא. אבל היכא דאיכא חזקה בהדי מיעוטא כי הכא. שהיא בחזקת שאין לה בנים. חיישינן למיעוט ולחומרא. והוכיח כן ממאי דאיתא בבכורות דף כ"ב דתנן רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה אין חוששין שמא בנה של אחרת הוא. דחזקה דלא מרחמא אא"כ ילדה ומדנקט מניקה דאיכא חזקה בהדה משמע דוקא מניקה אבל חולבת לא נפטרה מהבכורה. אעג"ב דרוב אינן חולבות אא"כ יולדות. ולא חיישינן למיעוטא. מ"מ כיון דאיכא חזקה בהדה דמיעוטא. דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה. לא אזלינן בתר רובא ע"כ הצריך לענינינו. ועיין תוספות שם דף כ' דבור המתחיל חלב פוטר וכו':

ומצאתי און לי סמך למ"ש ממ"ש הרב בית יהודה בחאה"ע סי' י"ד שעלה ונסתפ'ק בענין הנשים שמתעברות ורוצין להפיל עוברין ע"י שתיית איזה סם אם יש איסור בדבר. ופשיט לה מש"ס והרמב"ם דההורג את העובר אינו נהרג עליו אבל מ"מ איסורא מיהת איכא. ואעפ"כ כתב מיהו האשה המתעברת בימי הנקה. מותרת לעשות מה שיכולה כדי להפיל כיון דאיכא סכנת ולד. דאפילו לרבנן דפליגי אדר"מ דאמר ג' נשים משמשות במוך וכו' וסברי מרנן דמשמשות כדרכן והולכות. מודו הכא דהתם דוקא דתלינן שפ"י אבל הכא שחשש העיבור הרי נעשה לפנינו בודאי כ"ע מודו דאיכא למיחש לסכנת ולד היונק ומותרת לשתות סם המפיל עכ"ל. הרי שמפרש בדברי רבנן דפליגי אר"מ ואסרי לשמש במוך היינו מן הסתם דלא חיישי' שמא יתעברו ויסתכנו. דאזלינן בתר רובא בנשים הללו שאינן מתעברות. ואמרינן שופ"י. אבל היכא שהחשש לפנינו ואיכא סכנה לא אזלי רבנן בתר רובא. ומודו דמותרת לשמש במוך באופן המועיל שלא תתעבר. ועל פי זה סרה מהר קושית הגאונים הרמב"ן והרא"ה וכו' ז"ל שהקשו על פירש"י שלפי פירושו רבנן אסרי אפי' במקום סכנה. דלא היא. דלא מיירי רבנן אלא בסתם ולא חיישי למיעוטא. אבל היכא דאיתחזק סכנתא מודו רבנן לר"מ דמשמשות במוך. וכאמור.

והשתא דאתית להכי קרוב לשמוע דר"ת לא פליג אפירש"י ואסר לשמש במוך לפני תשמיש. אלא היכא דלא איתחזק סכנתא, אבל היכא שראינו שבאו לידי מדה זו שנתעברו ונסתכנו. מודה דמותרת לעשות כל טצדקי להצילה מהסכנה. ואם לא יועיל לה לאחר תשמיש מותרת לעשות גם לפני תשמיש וכיון שזכינו לדין דכו"ע מודו היכא דאיתחזק סכנתא שמותרת לשמש במוך לפני תשמיש. מעתה בנדון האשה דשאילנא עלה שהוחזקה להתעבר ולהסתכן בסכנת מות ח"ו. ולעת עתה היא מוזהרת ועומדת מפה הרופאים שאם תתעבר עוד תמות ח"ו. אין צריך עוד לפנים שבודאי מותרת לשמש במוך לפני תשמיש ועיין בפ"ת אה"ע סי' כ"ג סק"ב שכתב משם הרב חמדת שלמה סי' מ"ו על דבר אשה אחת אשר הרופאים פה אחד גזרו ואמרו שאם תתעבר תהיה מסוכנת מאד וח"ו יארע לה מהעיבור סכנת מות. אם מותרת לשמש במוך לפני תשמיש. והעלה דא"צ לגרשה בשביל זה אעג"ב דצריכה לתת מוך קודם תשמיש, דאעפ"כ לא הוי בגדר השחתת זרע. כיון שהוא דרך תשמיש. וא"א לו לשמש עמה בדרך אחר מפני הסכנה ע"כ. וכ"כ השד"ח בס' אסיפ"ד מע' אישות סי' א' אות ל"ב משם הרב צמח צדיק החדש בחאה"ע סי' פ"ט שנשאל שיש סכנה אם תתעבר ותלד. אם מותרת לשמש במוך שתתן שם לפני תשמיש. והביא הא דג' נשים משמשות במוך ודברי רש"י ור"ת הנ"ל. וכתב דמה שפירש"י מותרות לשמש לר"מ. דמוכח דלרבנן אסורות לשמש במוך. י"ל דה"ד בג' נשים אשר עפ"י רוב אין מתעברות. (וזה ג"כ סייעתא למ"ש לעיל בפלוגתא דר"מ ורבנן דרבנן בתר רובא דג' נשים הללו שאין מתעברות) אבל שאר נשים דעפ"י רוב מתעברות. מודו חכמים דמותרות. והביא ג"כ מה שפירש הרשב"א והריטב"א והר"ן דר"מ דאמר משמשות במוך חייבות קאמר. וא"כ לרבנן אין חייבות. ואה"נ דמותרות ובעיקר מחלוקת רש"י ור"ת כתב דהיש"ש פ"ק דיבמות סי' ח' כתב דהעיקר כפירוש רש"י דלפני תשמיש קאמר ולא הוי כמטיל זרעו על העצים ועל האבנים. דדרך תשמיש וגוף נהנה מהגוף הוא. והביא ראיה לסברת רש"ל מדיש מי שמתיר שלא כדרכה באקראי וכו'. וכתב שבחמ"ש (והזכיר הפ"ת הנ"ל) התיר אך שם היה סכנת מותה. ונראה דאף בפחות מזה. רק שיש חשש סכנה יש להקל אתוד"ק:

האמנם הגאון חת"ס ביו"ד סי' קע"ב כתב. דלכ"ע לשום מוך באותו מקום בשעת תשמיש הוה כמשמש על עיצים ואבנים. ומשחית זרעו ולרש"י דמיירי בשעת תשמיש. להיות איסור גמור התירו ר"מ משום סכנה. ורבנן לא התירו. והלכה כחכמים. אך אחר תשמיש אפשר יש להקל. אולם ברשות הבעל ורצונו. דהשתא איתתא לא מיפקדא. עיי"ש שכתב משם הגאון בית מאיר שהחליט לאיסור בכל גוונא. וכ"כ הגאון רעק"א ז"ל ביו"ד סי' ע"א. וכ"כ הרב בינת אדם סי' לו' דעכ"פ תיכף אחר תשמיש מותרת להפוך עצמה. וגם תרחץ בחמין ולקנח בצמר גפן או בבגד דק וגם תהלך ברגלים תיכף אחר תשמיש, אולי תועיל. אבל ליתן מוך באותו מקום קודם תשמיש אסור ע"כ:

איברא דעינינו הרואות דהלכה זו במחלוקת האחרונים ז"ל שנויה דהללו אוסרין והללו מתירין והנראה לומר כיון דעסקינן בנדו"ד דהאשה הזאת הוחזקה להסתכן בעיבורה. אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש דמעתה בואו ונסמוך על דעת המתירין במקום חשש סכנה וכמש"ל משם הרב בית יהודה דאפילו רבנן דפליגי אדר"מ מודו במקום חשש סכנה, ור"ת נמי לא פליג ארש"י במקום דאיתחזק סכנתא. וכדאי הם היש"ש ודעמיה לסמוך עליהם במקום דוחק וסכנתא. וכן מצאתי כתוב להרב חסיד שבכהונה כמוהר"ר דוד הכהן יחש"ל בסה"ב קרית חנה דוד ח"ב ה' אישות שאלה נ' דף ק"א ע"ד עיי"ש ועיני לשמיא נטלית יאיר עינינו באור תורתו הקדושה. לכיון לאמיתה של תורה אכי"ר החותם פה בעי"ת תמושנת יע"א מסעוד הכהן ס"ט:

תוכן העניינים

שות פרחי כהונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה