שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
אבן העזר · סימן יא
שאלה איש ישראל שחשקה נפשו בבת אל נכר. ונשאה בגיותה בהאלמיר"י. והנה היא מעוברת ממנו וכעת באה להתגייר ולהסתופף בצל בעלה הישראלי ולהכנס עמו לחופה כדמו"י. ונסתפקתי אם צריכה הפרשה מבעלה ג"ח ימי הבחנה כדין גר ואשתו שנתגיירו שמפרישין אותם צ' יום כדי להבחין בין זרע וכו' כמ"ש באה"ע סי' י"ג ס"ד. או לא? וצדדי הספק הוא מי אמרינן כיון דקיי"ל בנדה דף כ"ה אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. וא"כ לפי"ז אינה צריכה הפרשה. דלא שייך בה תו הבחנה כיון שכבר הוכר עוברה שנזרע שלא בקדושה ומעתה אינה חוזרת ומתעברת. או נימא דעכ"ז גזרינן בה כמו גבי ישראל כמ"ש בש"ע שם ס"ג בנתעברה מראובן וכו' והלכה ונתקדשה לשמעון וגירשה ורוצה להנשא לראובן שצריכה להמתין אחר גירושי שמעון צ' יום. והטעם שצריכה להמתין אעפ"י שהיא מעוברת. כתב הרא"ש בתשובה הובאה בטור סוס"י זה דלא חלקו חכמים בהבחנה כן כתבו הב"ש והח"מ בשמו. והכא נמי כיון שמן הדין גר ואשתו שנתגיירו צריכה להמתין כדי להבחין וכו'. ה"ה נמי בנתגיירה והיא מעוברת צריכה להמתין משום דלא פלוג בהבחנה.
תשובה. בס"ד מראש מקדמי אר"ש צריכין לעמוד על מקור הסוגיא זו דקאמרי רבנן אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. ואעתיק מ"ש התוספות ביבמות דף י"ב בההיא דג' נשים משמשות במוך וכו' וז"ל בד"ה שמא תעשה עוברה סנדל. פירש בקונטרס דכשהיא מתעברת וחוזרת ומתעברת. ודוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו. והא דאמר בהמפלת דף כ"ה דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. צ"ל דהיינו בן קיימא ור"ת מפרש דסנדל הוא כשהאשה מתעברת תאומים אם תשמש בלא מוך. הש"ז בין שני תולדות ודוחק אותם ועושה את האחד סנדל עיי"ש ע"כ:
ולמודע"י אני צריך מ"ש רש"י ז"ל דהאחד דוחק את חבירו ופוחת צורתו. מי נדחק מפני מי. אם הראשון דוחק את השני, או השני את הראשון. ונ"מ דאי אמרינן הראשון דוחק את השני. אתי שפיר מה שתירצו התוס' דאין האשה חוזרת ומתעברת בולד של קיימא. שהרי נדחק ונעשה סנדל. ונפקא מינה עוד לדינא למאי דקמן בגיורת שנתגיירה מעוברת מבעלה דלפי הדין אינה צריכה הפרשה ימי הבחנה להבחין זרע שנזרע בקדושה וכו' שהרי כבר הוכר עוברה שנזרע שלא בקדושה ואפי' מתעברת עוד בקדושה אינו בר קיימא שנעשה סנדל. אבל אי אמרינן דהשני הוא שדוחק את הראשון. נמצא שמתעברת עוד בולד של קיימא. והדרא קושיית התוס' לדוכתה. ולגבי גיורת מעוברת עפ"י הדין צריכה להמתין ימי הבחנה דשמא תתעבר עוד ויהיה בר קיימא:
איברא דכד דייקת שפיר באמת דהשני הוא שדוחק את הראשון. ממאי דאמרינן שם ביבמות דף מ"ב לא ישא אדם מעוברת חבירו וכו'. גזירה שמא תעשה עוברה סנדל. וסוגיא דהתם מוכח שפיר דחיישינן לתקנת העובר הראשון כיעו"ש. וכן פירש"י בהדיא דף ק' ובהמפלת דף כ"ו דהשני הוא שדוחק את הראשון ופוחת צורתו, וקושית התוס' צ"ל על כרחין דשניהם כאחד ראשון גם שני לפירש"י ז"ל אינם בני קיימא. דהראשון נדחק מפני השני ונעשה סנדל והשני נעשה נפל וכן מוכח מפירש"י בהמפלת דף כ"ה ע"ב גבי המפלת סנדל. דפריך הש"ס למה הזכירו סנדל והלא אין סנדל שאין עמו ולד? ומשני אי וכו'. דבר אחר שאם תלד נקבה לפני שקיעת החמה וסנדל לאחר שקיעת החמה וכו'. ומפרש רש"י ז"ל שאם תפיל שניהם וכו' דמשמעות דברי קודשו דשניהם אינם בני קיימא עיי"ש והא דקאמר התם הש"ס משם רבא ולד דאית ביה חיותא סריך ולא נפיק. סנדל דלית ביה חיותא שריק ונפיק וכו' דמשמע שהולד שעם הסנדל מתקיים. היינו דוקא באותה שעה שיוצא מבטן ותכף מת. וכן כתבו התוס' ד"ה סנדל דלית ביה חיותא וכו' בא"ד כתבו והא דקאמר ולד דאית ביה חיותא וכו' לאו דוקא וכו' ועוד דמשמע בירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים אלא כלומר שראוי לחיות דהיינו שנגמר בצורת פנים וכו' ע"כ עיי"ש. הרי מוכח ונראה בעליל כדברינו. דלפי פירש"י ז"ל שניהם אינם בני קיימא ואין בעיבור זה ממשות של כלום, ובאמת אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, יתד בל תמוט לכל הדעות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:
ומעתה הדרן לדאתן עלה בענין הגיורת מעוברת מבעלה זה שדעתה להסתופף בצלו בחופה וקידושין דלפי האמור יש לומר דאינה צריכה הפרשה ג"ח ימי הבחנה דלחלק יצאה מדין גר וגיורת נשואים דצריכה להמתין דשאני התם דצריכין להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה. אשר לא כן בנדון שהוכר עוברה שנזרע שלא בקדושה. ולמאי ניחוש לה מעתה. לשמא תתעבר עוד ולא נוכל להבחין. אין כאן חשש שהרי קיי"ל אין אשה מתעברת חוזרת ומתעברת דלפי' ר"ת אין כאן עיבור של כלום. ולפירש"י שניהם אינם מתקיימין וכאמור. ואחר כותבי ראיתי להברכ"י ז"ל בא"ה סי' ד' שדרך לו בזה באורך והקשה על פסק הרב גן המלך עיי"ש:
האמנם אכתי פש גבן לברר הצד השני אי גזרינן בה כי היכי דגזרינן בבת ישראל מעוברת כדפסק הש"ע שם ונימא דגם בגיורת מעוברת לא חלקו חכמים בהבחנה. ותרתי אני בלבי לברר עסקי זה בס"ד ממאי דאיתא ודאיתא בפרק החולץ דף מ"א משנה. היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיש לה ג"ח. וכן שאר כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיש להם ג"ח אחד בתולות וא' בעולות וכו', רבי יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו וכו'. ושם בדף מ"ב הביאו ברייתא מפורשת דת"ק דמתניתין הוא רבי מאיר דגזר שאינן ראויות לילד אטו ראויות שכולן צריכין להמתין ג"ח. רבי יהודה לא גזר בשאינן ראויות לילד, ופסקו הגאונים הרי"ף והרא"ש ז"ל דהלכה כר"מ, חדא דהא רבי יוחנן דקאמר הלכה כרבי יהודה חזר בו. ועוד דאמרינן בפ' אעפ"י דף ס' אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו ע"כ:
ולכאורה נראה לומר דהשתא דקייל"ן כר"מ בגזירה דהבחנה. דהוא הדין והוא הטעם נמי דאין תינוק בין גיורת לבת ישראל בהבחנה. שהרי מצינו שם בג"מ שטעם ההבחנה בכולם שוה דהאמר התם בשלמא יבמה וכו' אלא שאר כל הנשים אמאי. ומשני אר"נ אמר שמואל. משום דאמר קרא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני ופריך רבא לפיכך גר וגיורת דצריכין. להמתין ג"ח הכא מאי להבחין איכא. ומשני הכא נמי איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע וכו'. רבא אמר גזירה שמא ישא אחותו מאביו. וייבם אשת אחיו מאמו וכו' ופירש"י וגבי גר וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש כגון לשמא ייבם אשת אחיו מאמו שמא מעוברת היתה וכשתלד סבורה היא שבן שבעה הוא ובקדושה נזרע: ותחזור ותלד בן אחריו. וישא אשה וימות בלא בנים וייבם זה את אשתו דסבור שגם הוא נולד בקדושה. וכיון שוא הזרע שלא בקדושה וסתם עובדת כוכבים זונה היא. איכא למימר שמא אינו בנו של זה. ונמצא נושא אשת אחיו מאמו עכ"ל הרי דטעם אחד בהבחנה בין לבת ישראל בין לגיורת שוה לכולם. אם משום הבחנת זרע. אם משום תקנת ערוה. ומעתה איכא למימר כי היכי שלא חלקו חכמים בבת ישראל מעוברת. הוא הדין שלא נחלק בגיורת מעוברת, ובכולהו אמרינן דגזר רבי מאיר להמתין ג"ח ימי הבחנה.
אכן אחר העיון נראה דחלוקין הם בדין הבחנה של השוו חכמים מדותיהם בדין הבחנה בגיורת לבת יש' והוא לפי מאי דאיתא לעיל מזה בדף ל"ה בלישנא בתרא דשמואל דנקיטינן כוותה. וז"ל לישנא אחרינא אמרי לה אמר שמואל וכולן צריכות להמתין ג"ח חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, אבל קטנה בת ישראל א"צ להמתין ג"ח. ובמאי אי במיאון הא אמרה שמואל וכו' אי בגט וכו' ומשני אלא בזנות. וזנות בקטנה לא שכיח ופריך גיורת ומשוחררת דשכיח בהו זנות ליגזור. ומשני הוא דבמר כרבי יוסי דתניא הגיורת וכו' צריכות להמתין ג"ח דברי רי'. רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אמר רבה מ"ט דרבי יוסי וכו' אלא אמר אביי קסבר רבי יוסי אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר ע"כ. וכתב רש"י ז"ל בד"ה הוא דאמר כר"י וכו' מיהו בישראלית גזר שמואל זנות אטו נישואין שמתעברת. ולא סבר כרבי יוסי דלא גזר בהו. כדאמר לקמן באנוסה ומפותה אבל בגיורת לא גזור זנות שבנכרית משום נישואין דבנכרית דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת נמי כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה עכ"ל:
וכ"כ הרז"ה ז"ל במאור הגדול והביאו הרא"ש ז"ל וז"ל כיון דמחמרינן כולי האי בהבחנה דפסיקנא כר"מ דעקרה וזקינה ושאינה ראויה לילד צריכות להמתין. ואין הלכה כר' יהודה במה שמקיל בענין זה. וכ"ש שאין הלכה כר' יוסי בהא שהוא מיקיל יותר. וחיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה. ועוד דשמואל בלישנא בתרא לא ס"ל כרבי יוסי באנוסה ומפותה מדלא קא ממעט אלא קטנה בת ישראל בזנות. אבל גדולה צריכה להמתין אעג"ב דבגיורת ומשוחררת סבר שמואל כרבי יוסי. באנוסה ומפותה מיהא כרבי יהודה ס"ל ולאו מטעמיה דלא נתהפכה יפה יפה. אלא משום דגזר בגדולה בת ישראל זנות אטו נישואין כי היכי דגזרינן שאינן ראויות לילד אטו ראויות לילד. ובקטנה דלא שכיח בה זנות לא גזרו בה וכו'. אבל גיורת ומשוחררת אפילו גדולה לא החמירו בהבחנה דידה למיגזר זנות אטו נישואין. אבל בנישואין אפילו גר וגיורת צריכות להמתין כדתניא לקמן פרק החולץ דף מ"ב ע"כ:
נקטינן מכל האמור דאעג"ב דשמואל מחמיר בהבחנה כרבי מאיר דגזר בכל הנשים שאינן ראויות לילד אטו ראויות לילד. מכל מקום שאני ליה בין הבחנה דגיורת ומשוחררת להבחנה דבת ישראל, דבבת ישראל גדולה גזר זנות אטו נישואין והרי היא בכלל גזירה דגזרינן שאינן ראויות לילד אטו ראויות לילד. ובגיורת ומשוחררת לא גזר זנות אטו נישואין דלא החמירו בהבחנה דידה. והיינו טעמא כמ"ש רש"י והתוס' לעיל בד"ה אבל קטנה וכו' דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאיגיורי מנטרה נפשה ומתהפכת כדי להבחין בין זרע וכו' ולא אסירא אלא אטו בת ישראל. והבו דלא להוסיף עליה דהו"ל גזירה לגזירה. ואף למאי דכתבו התוס' שם בד"ה חוץ מגיורת גדולה שהקשו מהא דתניא בהחולץ לפיכך גר וגיורת צריכות להמתין שלשה חדשים. ותי' דאתייא כר' יהודה דחייש שמא לא נתהפכת יפה יפה. וכו' ועוד אור"י דיש לחלק דלא מינטרא נפשה כלל כשמתגיירת עם בעלה. כיון שכל הזרע מאותו איש אין חוששת להבחין זרע הנזרע מבעלה זה בקדושה. לשלא נזרע בקדושה עכ"ל. דהשתא לתי' ר"י מדינא צריכה להמתין ג"ח דהא לא מינטרא נפשה, ואיכא למימר דגזרינן בה זנות אטו נישואין דבנכרית גיורת דהא אסירא מחמת עצמה כיון דלא מינטרא נפשה להתהפך כדי שלא תתעבר. דיש לומר דמ"מ לא גזרינן בה משום נישואין דבנכרית גיורת דהוי מלתא דלא שכיחא וכמו שכתב הרב קרבן נתנאל ז"ל על דברי הרז"ה שהביא הרא"ש ז"ל דבגיורת לא גזרו זנות אטו נישואין משום דאפילו גיורת נשואה כיון דדעתה לאיגיורי מתהפכת וכו' והקשה וז"ל ואעג"ב כשמתגיירת עם בעלה ס"ל לרבינו כיון שכל הזרע מאותו האיש אינה חוששת להבחין ואינה מתהפכת כס' ר"י בעל התוס'. לא גזרינן משום גר וגיורת איש ואשתו דהוא מילתא דלא שכיח ע"כ:
נמצאת אומר מעתה דשני לן בין הבחנה דבת ישראל להבחנה דגיורת דבבת ישראל גזרינן בה זנות אטו נישואין. ובגיורת לא גזרינן כמדובר מעתה זכינו לדין דאתן כילא אירה רינן דשאני לן בהבחנה בין בת ישראל אאא ענית מעוברת. דבבת יש' גזרינן בה כי היכי דגזרינן שאינן ראויות לילד אטו ראויות לילד. אבל בגיורת מעוברת לא מחמירינן בה אטו נישואין דגיורת. אי משום דהיא גופה גזירה ואי משום דהיא מילתא דלא שכיחא. וכאמור.
וכל זה בהני"ח לפי דעת הגאונים הרז"ה והרא"ש שפסקו כרבי והודה באנוסה ומפותה הגם דלאו מטעמיה משום דלא נתהפכה יפה וכו' אלא משום דגזר שמואל בישראלית גדולה זנות אטו נישואין וכו' ולא גזר בגיורת גדולה כן וכן פירש הטור דהשתא אתי שפיר דשאני לן בין הבחנה דבת ישראל לגיורת. ומינה נלמוד לענין גיורת מעוברת. האמנם לפי דעת הרי"ף שדעתו לפסוק כרבי יוסי משום דקיי"ל דר"י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. דלא גזר בזנות אטו נישואין אפילו בגדולה בת ישראל. כמ"ש שם באנוסה ומפותה דהוי זנות. דרבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד וכן פירש הרמב"ם בפי"א מה"ג דמזנה ואנוסה ומפותה. אין צריכות להמתין מפני שמשמרות עצמן שלא יתעברו. שפסק כרבי יוסי כמ"ש הה"מ שם. וכ"פ בש"ע א"ה סי' י"ג ס"ו. דלפי זה אין בידינו להוכיח דשאני לן בהבחנה בין בת ישראל לגיורת. דהא בכולהו לא גזרינן זנות אטו נישואין:
ונראה דאי משום הא לא תברא. דכל עצמנו לא באנו אלא להוכיח דלא גזר רבי מאיר בהבחנה דגיורת כמו שגזר בהבחנה דבת ישראל שאינן ראויות לילד אטו ראויות לילד. והא מילתא איפשיטא לן ממימרא דשמואל דאמרה בשיטת רבי מאיר וגזר בבת ישראל גדולה זנות אטו נישואין. ולא גזר כן בגיורת גדולה. כדקאמר כל הנשים וכו' חוץ מגיורת ומשוחררת גדולה, אבל קטנה בת ישראל וכו' דמשמע דוקא בקטנה בת ישראל הוא דלא גזר בה. משום דזנות בקטנה לא שכיח. הא בגדולה בת ישראל דשכיח בה זנות גזר בה וכן נמי משמע מדפריך הש"ס וליגזור בגיורת ומשוח' גדולה דשכיח בה זנות. דמשמע דפשיטא ליה להש"ס דגזר שמואל בגדולה בת ישראל בזנות ופריך דליגזור נמי בגיורת גדולה ואי לאו דשמיע להו לשמואל ולסתמא דתלמודא. דרבי מאיר לא גזר שאינן ראויות לילד אטו ראויות אלא בבת ישראל אבל לא בגיורת. לא הוו מחלקי בגיורת לבת ישראל בהכי ואף לדעת הרי"ף והרמב"ם אדרבה נוכל לומר בהרוחה. דלא גזר ר"מ בגיורת בין בזנות בין במעוברת. דהא טעמייהו דפסקו כרבי יוסי משום דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ולא חשו לגזירה דר"מ דגזר אף בזקינה ועקרה וכו' דעדיפי מאשה מזנה מתהפכת, היינו כמ"ש הרי"ף שם דהני כולהו דגזר בהו ר"מ לא שייכא בהו לא אנוסה ולא מפותה ופירש"י דשם. דבנישואין איירי ולא בזנות דשייך למימר ביה אשה מזנה ומתהפכת ע"כ. וכ"כ הר"ן שם דטעם הרי"ף משום דזנות אונס ומפתה לא שכיח ע"כ. ומהני טעמי נמי נוכל לומר בפשיטות דלא גזרינן בגיורת מעוברת, אם משום דלא גזר ר"מ כ"א בנישואין. ואם משום דגיורת לא שכיח כמ"ש משם הקרב"ן דגיורת הוי מילתא דלא שכיח:
ואכתי עומד לנגדנו תמיהת רבינו ב"י שתמה על הה"מ שכתב דהא שכתב הרמב"ם שם הלכה כ"א שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה ממתינין צ' יום היינו בנשואות לבעלים בגיותן ובעבדותן. הא לאו הכי אין צריך להמתין. והכרח הוא שהוא סובר כן דכשאינן נשואות פלוגתא היא דרבי יהודה ור' יוסי וכן נחלקו באנוסה ומפותה דרבי יהודה אומר צריכות להמתין ג"ח. ורבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. ואחר שרבינו פוסק כרבי יוסי באנוסה בת יש'. ודאי דהלכה כרבי יוסי בשפחה וגיורת כל שאינן נשואות שהרי בפירוש פסק כן שמואל הלכה כרבי יוסי בגיורת ומשוחררת ללישנא בתרא עכ"ל הה"מ. וכתב עליו רב"י ויש לתמוה שאם זה היה דעת הרמב"ם. הי"ל לכתוב דין שפחה וגיורת בשאינן נשואות ולפסוק כר' יוסי. ולכן נראה שאפשר לומר דאעג"ב שפסק הרמב"ם כר' יוסי באנוסה ומפותה מ"מ בגיורת ומשוחררת לא פסק כוותיה אלא כרבי יהודה דאמר צריכות להמתין ע"כ. דהשתא לפי דברי רבינו ב"י נפל פיתא בבירא דאדרבה מצינו דגיורת חמירא מבת ישראל בהבחנה. שהרי באנוסה ומפותה פסקו כרבי יוסי דאמר אשה מזנה מתהפכת כדי אלא תתעבר. ובגיורת פסקו כרבי יהודה. דאמר חיישינן שמא לא נתהפכה יפה ומעתה לא מצאנו ידנו ורגלנו לומר דאעג"ב דגזרו במעוברת בת ישראל. לא גזרינן בגיורת מעוברת:
ועיין שם בדרישה שתמה על תמיהת ב"י וכתב וז"ל גם מה שסיים ב"י וטעמיה מדתניא בהחולץ דגר וגיורת צריכות להמתין דהא ע"כ צ"ל דההיא מיירי בגיורת שנתגיירה עם בעלה ונעשה גר ור"ל הואיל שנתגיירו יחד לא היו פורשין בגיותן. משא"כ בכותית שנתגיירה לחוד שמפרשת עצמה מזנות ג"ח קודם שבאה להתגייר וכמ"ש לדעת רבינו. וא"כ ראייתו היא סתירתו עכ"ל. ועיין במל"מ שם בגיליון מ"ש על זה:
גם אנן בעניותין תמיהא לי טובא בדברי קודשו במלחך עפר שעל קבר מנוחתו. דהיכי תיסק אדעתין לומר שהרמב"ם באנוסה ומפותה פסק כרבי יוסי. ובגיורת יפסוק כרבי יהודה. מ"מ בגיורת פסק כרבי יוסי דמתיר ליארס ולינשא מיד ובודאי הרמב"ם דפסק באנוסה ומפותה בת ישראל כרבי יוסי. פשוט הוא דודאי בגיורת שאינה נשואה יפסוק כרבי יוסי נמי. וכמ"ש הה"מ. ומהיכא תיתי להחמיר בגיורת משום זנות יותר מבת ישראל. ואפשר דמשום הכי חזר בו מתמיהתו ופסק בש"ע כדעת הה"מ. כמ"ש שם סעיף ה' וז"ל שפחה וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן וכו' צריכות להמתין וכו' וכ"כ הב"ש סק"ז שחזר בו הב"י ממ"ש על הרב המגיד ע"כ. ונמצא דפסק כרבי יוסי בין בגיורת בין בבנות ישראל וכמו שכתבנו לעיל בדעת הרי"ף והרמב"ם דאתי שפיר לענייננו דלא גזרינן בגיורת מעוברת או משום שהיא מילתא דלא שכיח ואי משום דל"ג כ"א בנישואין. ועיין להמל"מ שם בגיליון וז"ל א"ה ז"ל מהר"א רוזאניס ז"ל בגליון הטור סי' י"ג מעשה בא לידנו בגר וגיורת שנתגיירו והיתה אשתו מעוברת הימנו בגיותו. ונסתפקנו אם צריכה להמתין ג"ח ימי המתנה דומייא דקטנה וארוסה דקי"ל כר"מ בגזירותיו וקצת מן חברייא הצריכוה להמתין ולדידי חזי לי דאינה צריכה דכל דבר דליכא למיחש משום היא גופה. דומייא דגר וגיורת דאיכא למיחש שמא מעוברת היא ואתו לידי תקלה בהא הוא דמצריכין להמתין אבל במקום דלא נפיק מינה חורבא לא גזרינן דומייא דקטנה דעלמא דמילתא דלא שכיח לא גזרינן. ועוד דמילתא דליכא גירושין ונישואין לא גזרינן כ"כ דלא אתי לאיחלופי באשה דעלמא. ולא גזרינן בקטנה ואיילונית אטו שאינה קטנה ואיילונית. אלא בדאיכא גירושין לזה וקידושין של אחד. ולזה יש בו בנותן טעם במ"ש לפנינו ודו"ק עכ"ל הרי שו"ר לפניך דהרב הנז' נמשך בדין זה אחר שיטת הרי"ף והרמב"ם דלא גזרו במזנה ואנוסה ומפותה משום גזירה דר"מ. היינו טעמא דלא גזר ר"מ כ"א בנישואין. אשר ל"כ באנוסה ומפותה. או משום דזנות לא שכיח. והכי נמי דן את הדין בגיורת מעוברת שלא לגזור בה מהנהו טעמי:
וכ"כ הרב עיקרי הד"ט ביו"ד סי' כ"ט אות ט' וז"ל הוכיח במישור מההיא דיבמות דף מ"ב דגר שנתגייר באשתו מעוברת א"צ להמתין ימי הבחנה. כשם שהי"ל להמתין אם לא היתה מעוברת. דשאני הכא שכבר מעוברת ואין לחוש לשמא תחזור ותתעבר. דקי"ל לרבנן דאין מעוברת חוזרת ומתעברת וסיים דשוב ראה במל"מ מ"ש שלא להצריכה להמתין ע"כ:
וכן פסק הרב יש"א איש באה"ע סי' ז' בגיורת מעוברת שהיתה נשואה לישראל בגיותה ונתגיירה כשהיא מעוברת. שלא להצריכה להמתין ג"ח ונסתייע ובנה יסודתו בהדר"י קודש עפ"י המל"מ הנ"ל:
וכיוצא בזה עלה ונסתפק הרב חלקת מחוקק שם סק"ד בגיורת קטנה או זקינה אי גזרינן בה כמו גבי ישראל או לא. וכתב עליו הדגמ"ר וז"ל הא דנסתפק הח"מ בזה. היינו בנתגיירה היא ונשאת אח"כ לאחר ובזה נאמר שדינו כמו בישראל. אבל בנתגיירו שניהם ונשארו יחד דלא משכחת כיוצא בזה בישראל אין צריך הפרשה כנלע"ד. ומ"ש בנתגיירה היא ונשאת אח"כ בזה וכו' ר"ל דהיתה נשואה בגיותה. וכשנתגיירה יצאה מבעלה ונשאת לאחר. בזה אמרינן שדינו כמו בישראל שצריכה להמתין. אבל אין לפרש דהיתה פנויה בגיותה שצריכה להמתין אם רוצה להנשא מיד כשנתגיירה דהא פסק הש"ע דדוקא שהיו נשואות בגיותן הוא שצריכות להמתין. ודו"ק. וכ"כ הה"מ על דברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מה"ג כמש"ל:
עלה בידנו מכל הכתוב ונראה בעליל שמעוברת זו שבאה להתגייר ולישב תחת בעלה הישראלי זה שנתעברה הימנו. להיות לו בחופה וקידושין כדמו"י. שאינה צריכה להמתין ימי הבחנה ומותרת לו מיד. וצור ישראל יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות ויקוים בנו מקרא שכתוב וכל בניך למודי ה' וכו' אכי"ר החו"פ בחודש טבת דהאי שתא מקו"ה ישרא"ל ה' לפ"ק כדקאי לי השתא בעי"ת "תמושנת" יע"א לשרת בקודש ולכהן ע"ה מסעוד הכהן סי"ט:
והסכים עמי הרב המובהק היושב על כסא הרבנות בעי"ת "תלמסאן" יע"א מר ניהו כקש"ת כמוהר"ר יוסף משאש נר"ו. ולא העליתי דברי קודשו על ספר חוקה זה יען שהוא ודאי כתוב אצלו בשאלות ותשובות שלו: