שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
אבן העזר · סימן ה
עו"ד זה מדבר על ענין הנזכר
אחרי מופלג שכתבתי מה שנלע"ד. באתי פה העירה רבתי עם. עי"ת כאזא בלאנקא יע"א, וזכיתי ליהנות מאת זיו פני הקודש ראב"ד מקודש הרה"ג כקש"ת כמוהר"ר המשמ"ח אליקי"ם נר"ו. ושאלתי את פי קודשו על ענין זה. והופיע עלי אור יקרות. באמור אלי הרי לפניך שו"ת תעלומות לב למהר"א חזן ז"ל בחאה"ע סי' א' וכו' מ"ש בענין זה. ואראה והנה הרב ז"ל מטייל בענין זה ארוכות וקצרות. משמרות משמרות אמרות טהורות. והנם מאירות. לנגד עיני. לפשט עקמומיות שבלב. שעלה ונסתפק בכל הספיקות שנסתפקתי בהם. ותריץ יתיב דבר דבור על אופנו. ושמח לבי על המראה. ואברך את ה' אשר הנחני בדרך אמת אשר דרכו בה רבנים מובהקים, מליאים זיו ונוגה מפיקים. דברים המצודקים:
ועתה אעלה נא על ספר חוק'ה מה ששייך לעניננו את אשר לקטתי מדב"ק ז"ל והוא בקיצור נמרץ מה שהעלה והוכיח במישור. דבאמת נקטינן כהרמב"ם ז"ל דכרות שפכה ע"י חולי מיקרי ביד"ש וכשר לבא בקהל ומאי דקשייא לן שדעת מרן ז"ל נוטה לפסוק כדעת הרא"ש דלא מיקרי ביד"ש ופסול לב"ק. מדכתב דבריו באחרונה לא היא דאין מזה ראייה. מדלא הכריע בפירוש כדעת הרא"ש. או מדלא כתבה בסתם וי"א או י"א וי"א וכו' כדרכו בקדש. ומדנקט בלשון זה משמע שלא רצה להכריע בין הסברות וגם בב"י לא הכריע בענין זה. ומאחר דמרן ז"ל לא הכריע בענין זה. נמצא דהרמב"ם והרא"ש ז"ל חד לגבי חד. וקייל"ן כהרמב"ם. כאשר יתבאר להלן. והוא דאעג"ב שכתב רבינו ב"י דהרא"ש אתי שפיר כדעת רש"י ז"ל. מ"מ רש"י ז"ל ידוע שאין מלאכתו ודרכו בקודש לפסוק הלכה אלא לפרש ואף שכתב הרא"ש דמשמע מהירושלמי פרק הערל. דליקוי ע"י חולי חשוב ביד"א ופסול הנה מבואר מלשונו טהור דגם הוא ז"ל לא ברירא ליה מילתא טובא, מדלא כתב בפשיטות דהכי איתא בירושלמי. אלא נראה דמשמעות דורשין איכא בינייהו. ורבינו הטור כאשר הביא דברי רש"י והרא"ש אביו ז"ל לא הזכיר הירושלמי וגם מרן מוהריק"א ז"ל בב"י הביא בפשיטות משמעות דברי רש"י שפוסל, ועל משמעות הירושלמי כתב שכן כתב הרא"ש. משמע דליה לא שמיעא ליה או לא ברירא ליה. והרי אדרבה הרב פני משה, ושיירי קרבן הוכיחו דהירושלמי אתי שפיר כהרמב"ם. נמצאת אומר מעתה. דהו"ל הרמב"ם והרא"ש חד לגבי חד. וראוי לנו למינקט סברת הרמב"ם נגד הרא"ש. והאריך והרחיב מפי ספרי דבי רב רבני ההוראה. דנקיטינן כהרמב"ם לגבי הרא"ש. עיי"ש:
וסיים הרב תע"ל הנז' כלל העולה מכל פרטי דברים אשר ביארנו בתשובותינו דלעיל בענין כרו"ש על ידי חולי. כי רבו כמו רבו המתירים וסוברים שהוא כשר אפי' לכתחלה לבא בקהל. וראש המדברי' והמתירים הוא רבינו הגדול הר"מ במז"ל אשר כל ערי המערב בגלילות אלו. קבלו עליהם ועל זרעם אחריהם להתנהג בכל דיניהם על פי חיבורו הגדול וכו' ובפרט בנדו"ד שרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים קיימי כוותיה. ומרן ז"ל לא הכריע בדבר. ולפי הכלל המסור בידינו שעל פיו יסד מרן ז"ל הוראותיו בש"ע. דהיינו שהוא פוסק עפ"י ג' עמודי הוראה הרי"ף והרא"ש זלה"ה הנה בנדו"ד שהרי"ף לא גילה דעתו בפירוש. והרא"ש והרמב"ם חלוקים בסברתם. נקיטינן כסברת הרמב"ם שהוא מאריה דאתרין. וגם כי רוב הפוסקים פסקו כמותו וכו' וגם רוב רבני אשכנז ז"ל תפסו בזה סברת הרמב"ם להלכה ולמעשה כמו שהוכחנו לעיל עד כאן השייך לעניינינו:
וכתב הרב הנז' עוד שאח"כ שלח פסק דין זה לפני הרה"ג רבי נסים חיים מודעי ז"ל ראב"ד בעוב"י "אזמיר" יע"א. והיתה תשובתו להסכים על מ"ש הרב בכחא דהיתירא. והוא שכתב דכבר ידוע דאנו בני ספרד מסורת בידנו דאית לן למיזל בתר פסקי מרן הש"ע ובדין זה הגם דמרן ז"ל לא ביאר דעתו: מ"מ סתמו כפירושו דכיון שכתב דלהרמב"ם ז"ל ביד"ש מיקרי בוודאי שכך דעתו נוטה. דמרן ז"ל רוב הוראתיו הם עפ"י הרמב"ם ז"ל. דמהך טעמא הוא מה שקבלו הראשונים לדון עפ"י מרן ז"ל. כיון שמקודם קבלו כל המקומות לדון עפ"י הרמב"ם כמ"ש החק"ל ז"ל מה"ב ח"מ סי' ג' דקע"ג ע"א. ותו דמ"ש בש"ע דלהרמב"ם חשיב בידי שמים ולהרא"ש לא חשיב ביד"ש. כוונתו לומר דבמקומות שנהגו לפסוק כהרמב"ם ז"ל. כמו א"י וערי המערב. יש להם להתיר כהרמב"ם ז"ל. ולבני אשכנז שלא קבלו עליהם סברת הרמב"ם. יש להם להחמיר כדעת הרא"ש ז"ל. ועיין יד"מ כללי הרא"ש סי' ל"ו. ומה גם דהמדקדק בדברי מרן ז"ל יבין לאשורו דאם כוונת מרן ז"ל היתה לפסוק כהרא"ש. למה כתב דהרא"ש כתב דכן משמע בירו"ש. דנראה מזה דהרא"ש הוא דכתב כן. ולדידיה אין ראייתו מכרעת. כמו שרבים קמו עליו ודחו ראייתו. ועוד דגם את"ל דאין ברירה בדעת מרן ז"ל איך פסק. יש לנו לפסוק כדעת הרמב"ם. דקבלת סברת הרמב"ם בא"י וערי המערב קדמה לקבלת סברת מרן ז"ל. ולא שבקו סברת הרמב"ם אלא מחמת הכרעת מרן. דעינו ראתה סברות רבות ובאיזה מקומות הכריע דלא כוותיה. דכל במקום שלא פירש דעתו דלא כוותיה. חזר הדין לקבלת הראשונים לפסוק כהרמב"ם ובמקומה עומדת. והואיל וכן יש לנו להתיר בשופי לנו בני ספרד בנעשה כר"ש מחמת חולי כדעת הרמב"ם. ולפי האמור גם דעת מרן הש"ע כן וכ"ש דהאיכא רובא דמינכר מהפוסקים ז"ל דס"ל כסברת הרמב"ם. ודאי דהכי נקטינן. ע"כ השייך לעניינינו:
והן עוד היום זכיתי להקביל פני זקן זה קנה חכמה האשל אשר ברמ"ה. רא"ש הרבני"ם בערי המערב הרה"ג המלאך רפאל אנקאווא שליט"א בעי"ת סאלי יע"א אשר קדמתי פני"ק בפסד"ז קודם בואי לשלום ולהיות שגברה עליו חולשת זקנה ועכ"ב היתה להשיביני דבר במכתב. כאשר באתי לפני"ק הראני אותו ואת נוה"ו מ"ש בפסקיו בספרו הבהיר תועפ"ר ח"ב אשר הוא כעת עודנו בכ"י. וראיתי אור שעמד על ענין זה והוכיח במישור דמרן ז"ל לא הכריע בדין זה. וכיון שלא הכריע נקטינן כהרמב"ם שרוב הפוסקים פסקו כוותיה:
ומעתה דינא יתיב ויצא לאור. דנקטינן כהרמב"ם. דכר"ש ע"י חולי כשר לבא בקהל. כאשר עלה בהסכמ"ה מפי ספרי דבי רב פסוקאי. קמאי ובתראי רבני ספרד ורבני אשכנז ז"ל. ואין מקום לחוש לסברת הרא"ש ז"ל כיון דהיא מילתא דלית לה תקנתא. ושעת הדחק לגביה. כדאמרינן בעניותין לעיל כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו וכו'. ועיין עוד בסי' שאחר זה: