שות פרחי כהונה· הרב מסעוד הכהן
אבן העזר · סימן ג
קול ושוברו עמו. קול אומר קרא אליכם אישים דור ודורשיו רבים יחכמו פנו דרך מכשול הרימו. מתוך עם בני ישראל איש על מקומו. הא לכם ז'ה ר'ע מנהג בורות. עוקר הלכה גם אסו"ר נלוה עמו. והמה בקשו חשבונות. ראשו"ן לחשבון עונות. זה דרכם כסל למו מכניסין חתן לחופה ממחרת השבת יקדמו. וגזירת חכמים ז"ל תטוף עלימו. שאי אפשר לומר ונקה מחילול שבת אם ע"י אחרים אם ע"י עצמו. במה שאינו מן המוכן. בסעודה גדולה שנו כאן. יאכלו בלחמו. ואיסור מוסיף בנישואי האלמיר"י אחסו"ר דרי. מקדימין ליום השבת וחותמין איש את שמו וכזאת וכזאת אינהו ואבזרייהו. ודאתי מחמתייהו פורה ראש מכשול ועון עצמו. לזאת יחרד לבב ויתר ממקומו. לקנא קנאת ה' צבאות שמו. להעמיד דגל הדת על תלו והדומו. ומן השמים ירוחמו, ואני בעוניי הכינותי. בקלישות דעתי מקורה של הלכה זו בש"ס ופוסקים טעמו וראו כי טוב:
והוא דאיתא בפ"ק דכתובות דף ד' ה' אמר מר בין כך ובין כך לא יבעול לא בערב שבת ולא במוצאי שבת בשלמא בע"ש משום חבורה, אלא במוצ"ש אמאי לא. ומסיק אלא א"ר זירא גזירה שמא ישחוט בן עוף בשבת לצורך סעודה. דמתוך שהוא טרוד ישכח שהוא שבת ע"כ. ועפ"י ברייתא זו פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"א שאין נושאין נשים לא בע"ש ולא באחד בשבת גזירה שמא יבא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה שהחתן טרוד בסעודה ע"כ. אלא דהרא"ש ז"ל כתב אהא דלקמן דף ז' דאיבעיא להו מהו לבעול בתחלה בשבת. ומסיק והלכתא מותר לבעול בשבת, ולא חיישינן שמא ישחוט בן עוף. ואהא סמכינן למיעבד סעודתא בין בשבת בין במוצאי שבת ע"כ. וכתב הפרישה דהכוונה דבימיהם היו נוהגין לעשות סעודה ביום הבעילה. ומזה למד הרא"ש כמו דמסקינן בסעודה זו לא חיישינן לשמא ישחוט גם בסעודת הנישואין לפי מסקנת הגמרא לא חיישינן עכ"ל. דהשתא לפי דעת הרא"ש ז"ל ההיא ברייתא דלא יבעול וכו' לא מיתוקמא אליבא דהלכתא לפי המסקנא:
וחובתי היא ואעשנה בס"ד לברר עסקי הלכה זו לפי שיטת הרמב"ם ז"ל. בשנדקדק מהא דאמרינן שם לעיל דף ג' א"ר שמואל בר יצחק לא שנו וכו' דאי איכא בתי דינין דקביעי בכל יום. אשה נשאת בכל יום ופריך והא בעינן שקדו. פירש"י שיהא טורח בסעודה ג' ימים ומשני דטריח ליה, פי' אם טרח לפני השבת ותיקן צרכי סעודה כונסה באחד בשבת ע"כ. דהשתא לפי שיטת הרמב"ם דברייתא דלא יבעול קיימא אליבא דהילכתא דחיישינן שמא ישחוט בן עוף. אכתי קשה דאין הכי נמי אעג"ב דטריח ליה לפני השבת לא יכנוס באחד בשבת שמא ישחוט בן עוף. וי"ל דסתמא דתלמודא מעיקרא לא שמיעת ליה עיין שבת די"ט וש"נ הך ברייתא דלא יבעול וכו' דגזרינן שמא ישחוט בן עוף. ולהכי לא נדחק אלא משום שקדו דפריך לעיל אמתניתין ותנשא באחד בשבת. ומשני שקדו וכו' ואין הכי נמי השתא דשמיע ליה ברייתא דלא יבעול וכו' בעי תרתי משום שקדו. ומשום שמא ישחוט בן עוף. ואשה נשאת בכל יום דקאמר לאו דוקא אלא חוץ מיום אחד ויום ששי וכמ"ש בפיה"מ להרמב"ם ז"ל:
או י"ל דתרי תנאי נינהו, תנא דשקדו סבר אם טרח לפני השבת כונס באחד בשבת. ותנא דלא יבעול וכו' סבר אף דטרח לפני השבת אינו כונס באחד בשבת שמא ישחוט בן עוף וכן הוא בירו"ש ריש כתובות ושוין שאינו כונס לא בע"ש ולא במוצ"ש. בע"ש מפני כבוד השבת. ולא במוצ"ש חברייא אמרין מפני הטורח רבי יוסי אומר מפני כבוד השבת מתניתא מסייעא לחברייא מפני מה אמרו בתולה נשאת ביום הרביעי. כדי שיהא אדם מתקן צרכיו ג' ימים זה אחר זה ע"כ. ופירש הפ"מ דחברייא דאמרי מפני הטורח היינו משום שקדו דאמרינן בבבלי וכו' ור"י דאמר מפני כבוד השבת כדאמרינן בבבלי שמא ישחוט בן עוף. ומתניתא מסייעא וכו' היינו שקדו וכו' והיא תוספתא בריש מכילתין ע"כ. דהשתא אתי שפיר הא דלא פריך אלא מטעם שקדו לחוד ולא משום שמא ישחוט בן עוף. דהא אליבא דתנא דשקדו קאי ועיין להגהות הגאון צבי הירש חיות ז"ל על מס' ברכות דף ז' ע"א ד"ה וזועם וכו' שתירץ עפ"י דרכו ז"ל כעין שני תירוצים הללו עיי"ש:
עוד יש לדקדק לפי שיטת הרמב"ם מדפריך אביי אברייתא דלא יבעול וכו' שמא ישחוט וכו' אלא מעתה יוה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף פירש"י שח"ל וכו' שצריכין להרבות בסעודה אחר השבת שהוא ערב יוה"כ. ודחה ליום השלישי בשבת שמא ישחוט בן עוף. לצורך סעודת מחר. ומשני התם דלנפשיה לא טריד. הכא דלאחרים טריד. א"נ התם אית ליה רווחא. הכא לית ליה רווחא. פירש"י אית ליה רווחא לשחוט בלילה שהסעודה אינה עד למחר. לית ליה רווחא שהסעודה בלילה אחר השבת משחשיכה מיד ע"כ. דהשתא לפי תירוץ שני היה יכול לכנוס באחד בשבת שהרי אית ליה רווחא שהנישואין והסעודה לא יהיו עד למחרת השבת ביום. והרב בני אהובה על הרמב"ם שם הקשה ק"ו זו. ותי' צריך להיות דהרמב"ם חושש לתי' ראשון בין טרדא דלנפשיה ובין טרדא דלאחרים ע"כ. ולדידי צ"ע שהרי הרמב"ם דרכו בקודש לפסוק כלישנא בתרא וצ"ל דאעג"ב בכל דוכתא כלישנא בתרא הכא תפס שיטתו כלישנא קמא לחומרא. ודייק נמי הרב בני אהובה הנ"ז דנקט בלשונו הטהור, שהרמב"ם חושש לתי' א' ולא נקט שהרמב"ם פסק כתי' א' וכה"ג דקדק הכנה"ג או"ח סי' שי"ט הנהב"י בדברי המרדכי שכתב הרי"ף עיי"ש:
ואכתי פש גבן לברר מסקנא דגמ' והילכתא מותר לבעול בשבת. דמהא מייתי ראיה הרא"ש ז"ל להתיר כמש"ל מה יתרץ בזה הרמב"ם ז"ל לפי שיטתו. כבר כתב הר"ן ז"ל דאפשר לדחות ולומר. דכי שרי למיבעל בתחלה בשבת היינו בשכבר כנסה קודם לכן, דבשעת כניסה לחופה הוא דחיישינן לבן עוף לפי שאז עושין סעודה. וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וכו' עיי"ש. וכ"כ הרב המגיד שם שיש מי שדוחה מהלכה מה שנזכר בגזירה זו. והביא סמך לזה ואינו עיקר. וכתב ולא ידעתי על מה סמכו עכשו במקומותינו שנהגו לישא אשה בששי. ובודאי טענת חכמים מתקיימת בהן שהן באין לידי חילול שבת. אם משבות ע"י עצמן. אם ממלאכה ע"י עכו"ם והרמב"ן ז"ל אחר שהאריך כתב בסו"ד ומה שנהגו לישא בששי, מנהג בורות הוא אלא שלא מיחו בידם, וכ"כ הרב בן מיגאש ז"ל ע"כ.
ומעתה נהדר אפין למיסבר דעת מרן ז"ל בש"ע סי' ס"ד ס"ג שכתב דעת הרמב"ם בשם י"א וכו' ודעת הרא"ש באחרונה בשם יש מתירין וסיים וכן פשט המנהג לישא נשים בערב שבת ע"כ הגם דקיי"ל דדעת מרן ז"ל לפסוק כי"א בתרא. הכא שהכריע וכתב וכן פשט המנהג לישא נשים בע"ש דמשמע דוקא בע"ש ולא בא' בשבת וכמ"ש בפ"ת שם תו ליכא למימר דדעתו כי"א בתרא. וטעמא דנהגו לישא בע"ש ולא חיישי לחילול שבת. הוא כמ"ש מהרימ"ט ז"ל בחידושיו לפ"ק דכתובות מה שנהגו הראשונים שאעפ"י שכונסים בע"ש אין מיחדים את הכלה עם החתן. אלא במוצ"ש ועושים לה אז שמחה וריקודין ומזמוטי חתן וכלה שיש לחוש לגזירה שמא ישחוט עוף בין בע"ש בין במוצ"ש. שהרי עושים סעודה להנמצאים במזמוטי חתן וכלה. ושמא אז היו עושין עיקר סעודת נישואין עם הייחוד ואיכא טירחא יתירה וגזרו שלא יבוא לידי חילול. אבל עכשיו שהם כונסין בשחרית ועושין סעודה. ליכא למיחש לסעודה גדולה של יום השבת. לפי שהכל מוכנים מאתמול קודם שיכנס לחופה. ובמוצ"ש שאינה סעודה גדולה וליכא טירחא גם כן לא חשו ע"כ ועיי"ש. דנמצאת אומר דעיקר גזירת חז"ל היא בהיות תלתא כחדא. שהנישואין סמוך לחשיכה. ובאותה שעה מייחדים חתן וכלה ועושים אז סעודה נישואין. דבכה"ג איכא טירדא יתירא ואתי לידי חילול שבת. משא"כ בכגון דא שכתב הרב ליכא טירחא ולא אתו לידי חילול:
ועפ"י דברי קודשו דהרב מוהרימ"ט ז"ל יתיישב מה שנראה לכאורה סתירה בדברי מרן ז"ל מהכא בא"ע לאו"ח סי' רמ"ט ס"ב דהכא שהתיר לעשות נישואין בע"ש משמע דנישואין עם סעודה קאמר מר. ואלו באו"ח שם פסק דאסור לקבוע סעודה בע"ש שאינו רגיל בימי החול ואפי' היא סעודת אירוסין. וכל היום בכלל האיסור עיי"ש. וכתב הב"ח דה"ה סעודת נישואין. ועם מ"ש הרב ניחא דמה שהתיר באה"ע לעשות נישואין בע"ש. בלא סעודה מיירי. דסעודה גדולה של נישואין עושים ביום השבת כמבואר. וכה"ג כתב בב"י בא"ח שם סוף הסי' דדבר פשוט הוא דלא אסר הירושלמי אלא לעשות סעודת אירוסין לסעוד בע"ש עצמו, אבל להכינה מע"ש לשבת שרי וכן נהגו ע"כ:
הדרן לקמייתא דאעג"ב שכתב מרן ז"ל דעת היש מתירין באחרונה. מ"מ כיון שהכריע גילה לנו דעתו הקדושה שאין להתיר אלא בע"ש מטעם האמור מפי הרב מוהרימ"ט ז"ל ולא באחד בשבת. ונראה פשוט דהרא"ש ז"ל דמיירי בכחא דהתירא היינו מן הסתם דישראל קדושים הם וזהירין וזריזין בשמירת שבת כהלכתו בין ממלאכה ואפי' בשבות כל דהוא. אבל במקומות הללו כו"ע מודו לאסור להם נישואין ביום א' בשבת. לפי שזה דרכם שאין האשה נכנסת לחופה כדמו"י. עד שתנשא מקודם בנימוסי הממשלה בהאלמיר"י. ולהיות שביום הא' הוא יום חגם. לא יעמדו על משמרתם בהאלמיר"י, ומי שכונס ביום א' מוכרח להקדים נישואי האלמיר"י ביום השבת. וכותבין וחותמין החתן והכלה על כל משפטי התנאים וחילוקי דינים אשר בנימוסיהם והרי יש כאן איסור מלאכת כתיבה ועוד כמה מכשולות אחרות ריעותיה עובאות לה. ועוד בה דנישואי האלמירי בשבת. הו"ל כקונה קנין בשבת. לפי שאין האשה נקנית לבעל בדיניהם ליורשה ולמעשה ידיה וכו' כאשר מתנהגים במקומות הללו בדינים הללו על פי חוקי הממשלה אם לא שתהיה נשואה לו בהאלמירי. אשר מטעם זה אין כונסין לחופה בשבת. לפי שע"י החופה זוכה במציאתה ובמעשה ידיה והו"ל כקונה קנין בשבת כמ"ש באה"ע סי' ס"ד סעיף ה' עיי"ש. כי על פי הדברים האלה אין אומר ואין דברים להתיר להם נישואין ביום ב' בשבת. ומה גם למ"ש מור"ם ז"ל בתשו' סי' קכ"ה שיש בו משום חוקות העכו"ם שעושין נישואיהם ביום אידם עיי"ש. ומחזיקנא טיבותא. לעילא מכל ברכתא. לראשי קהלתנו פה עי"ת "תמושנת" יע"א שקיימו וקבלו עליהם ועל זרעם בהכרזה בבית הכנסת שאין רשות לשו"א לישא ביום א' בשבת, ושומר ישראל. ירים קרן לעמו בביאת הגואל. בעגלא ובזמן קריב אכי"ר, הצעיר ע"ה מסעוד הכהן ס"ט: