שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ב יו"ד · סימן ד
שאלה ראובן השכיר ביתו לשמעון בסך ח"י אלפים לבנים לערך הזהב פ' בסך כך וכך לבנים בתורת שכירות מוקדמת לשנים רבות ותנאי עשו ביניהם שאחר עבור ה' שנים יש להם רשות השוכר והמשכיר לתבוע זה מזה זה הבית וזה המעות וכתנאי גו"ש שיפרע הכל בבת אחת אחר ניכוי סך מה לארבעה שנים שעברו וגם התנו ביעהם שיפרע לו כל סך הנז' לערך הזהב הנז' בסך הנ"ל כנ"ל כמבואר כז' בשטר השכירות הנ"ל בשעבוד וכו' בנאמנות וכו' ובלשון חיוב וכו' ומשם בא'רה ככל הנז"ל והנה השוכר הנ"ל השכיר הבית לאחרים על ידו והיה לוקח השכירות לעצמו כל הד' שנים הנ"ל ואחר עבור ה' שנים הנ"ל באותם ימים נלב"ע השוכר הנז' וחלו"ש ונשארה אלמנתו ובנו יתום קטן מאשתו הראשונה ועמדה אלמנתו ותבעה מראובן המשכיר הנ"ל ע"י ב"ד הצדק מעות השכירות הנ"ל כדי להוריק לו הבית ולמוסרו בידו וברשותו והמשכיר הנ"ל פרע לה ע"י ב"ד הצדק סך עשרת אלפים לבנים לערך הזהב הנ"ל בסך ח' למאה יותר מהסך הכתוב בשטר הנ"ל שכן היה הזהב שוה בעת הפרעון הנ"ל ונשאר עליו ח' אלפים לבנים מהסך הכתוב בשטר הנ"ל והאלמנה הנ"ל קבלה מידו הסך יו"ד אלפים לבנים הנ"ל בשתיקה ומסרה בידו הבית שלו והתחי' ראובן להשכי' ביתו על ידו ולוקח השכירו' לעצמו ושטר השכ"י הנ"ל נשאר ביד האלמנה הנ"ל כדי לנכות ממנו התשלום הנ"ל בכח שטר שכירה ועברו יותר מ"ב שנים אחרות שלא פרע לה עדין התשלום הנ"ל כי מ"ע הב"ד יצ"ו לא רצו למסור בידה תשלום הסך הנ"ל עד שתשבע שבועת אלמנה והיא אינה רוצה לשבע כלל וזוהי סיבה שעיכבה פרעון התשלום הנ"ל ביד המשכיר הנ"ל עד יעמדו לדין אפו"ט היתום הנ"ל עם האלמנה וישתוו ביניהם וכעת כבר נשתוו ביניהם אפו"ט היתום עם האלמנה הנ"ל ונמסר השטר ביד האפו"ט הנז"ל והן עתה תובע לדין האפו"ט הנ"ל לראובן המשכיר הנ"ל וטען עליו שתי טענות חדא שרוצה לגבות ממנו שכירות הבית של שתי שנים שעברו מיום שפרע העשרת אלפים לבנים ונמסר הבית בידו כנ"ל שכל הש"כי הנ"ל הם מגיעים לשוכר הראשון שנלב"ע ולב"ך כ"ז שלא פרע להם כל הסך הנשאר להם עספ"א. ועוד שנית כי כי אינו מחשב לו הזהב כי אם לערך הכתוב בשטר דוקא שכן נתבאר בשטר שנטו"ק ממנו סך כו"כ לבני' לערך הזהב בכו"כ ותנאי מפ"ו בשטר ג"כ שגם אחר עבור הד' שנים יפרעם לו לערך הזהב כנ"ל וגם היו"ד אלפים שפרע כבר לא יחשוב אותם כי אם לערך הכ"ז כשטר שבידם דוקא ולא בערך הזהב של עכשיו וראובן המשכיר הנ"ל משיב על טענה ה"א הנ"ל דכיון דכבר קבלו ממנו ע"י ב"ד הצדק סך יו"ד אלפים לבנים ומסרו בידו הבית והשכירה לעצמו ולא מיחו בידו הב"ד והאלמנה כלל הרי נתרוקן זכותם לגמרי מן הבית ואחולי אחילו גביה התנאי הנז' ה"כ בשטר שיפרע הכל בבת אחת ועל טענתו ה"כ הנ"ז היתה תש"ו דהוא קבל מראובן ח"י אלפים לבנים אם הוא יפרע להם ח"י אלפים לבנים בערך. ששוה הזהב עכשיו ולא בערך הכתוב בשטר דלדעתו איכא איסור רבית אם יפרע באותו ערך אעפ"י שהתנא כן ביניהם בשטר הנ"ז התנאי בטל כיון א דאיכא לתא דרביתא וכתורה יעשה אי לזאת יורנו מ"ץ הדין עם מי ויבא שכמ"ה:
תשובה נלע"ד דהדין עם ראובן המשכיר הנ"ל ב"ב הטענות הנ"ל ואשיבה ידי על אחרון ראשון לענין מה שתובע האפו"ט ממנו לגבות בערך הכתוב בשטר דלענד"ן אין הדין עם האפו"ט דהא ודאי לא נפיק מאיסור רבית דרבנן אם יפרע לו כעת לאותו ערך הכתוב בשטר דהגם דקי"ל דאם עשאם דמים בתח"י שרי ללוות סאה בסאה ולתת לו יותר אפי' אם הוקרו אח"כ אם עשאם באותם דמים של עכשיו וכפי מה שפסק עמו וכמו כן אם הוזלו ופסק עמו בשעת הלוואה צריך שיתן לו כפי מה שפסק עמו בשעת הלוואה כמ"ש הרב ב"ח ז"ל בקונ"ט אחרון אשר לו ליו"ד בס"י הס"ב יע"ש ובנד"ן כיון שכתב בשטר סך כו"כ לבני' לערך הזהב הלירא בסך כו"כ לבנים הרי עשאם דמים ממש כמבואר יוצא מדברי הרדב"ז ז"ל בתשו' הישנות ס"י קפ"ו ומדברי הרב מהרשר"ם ח"מ ס"י ע"ד ומתשו' מהרימ"ט בראשונות ס"י יו"ד יע"ש וזה פשוט וכמו כן אם יש ללוה דינר אחד או סאה אחת או יצא השער קי"ל דמותר ללוות עליהם כמה סאין וכמה דינרין כמ"ש מרן ז"ל בש"ע יו"ד ס"י הס"ב יע"ש מ"מ בקובע זמן לפרעון כנ"ד הנה הרמב"ם ז"ל בפי"ד מ"ה מלו"ל והביאו רב"י הטור ז"ל שם בס"י הנ"ל דאסור אפי' יצא השער או י"ל דינר אחד יע"ש ושם בב"י כתב מרן ז"ל שכן דעת הסמ"א ורי"ו ז"ל ושהעיד רי"ו ז"ל שזהו דעת הרי"פ ז"ל ותמה עליו מרן שם דמנ"ל הא ב"ד הרי"פ וכו' יע"ש וכתב מהר"י באסאן ז"ל בס"י ס"א דמצ"ל המוחזק קי"ל כהרמב"ם והרי"פ והסמ"א ורי"ו ז"ל ואעפ"י שאין הכרח ב"ד הרי"פ בה"ל אולי ראה ד"ק בתשו' יע"ש וגם הרב"א ז"ל באסיפת זקנים למציעא דקס"ד ע"ד מהספר כתב דגם הגאונים ז"ל ס"ל בזה כהרמב"ם ז"ל ושם כתב משם הריטב"א שכן הוא ג"כ דעת רש"י ז"ל והתו"ס יע"ש וכבר פסק מרן ז"ל בשה"ט ח"מ ס"י ה"א דדינר זהב לגבי מטבע כספפירא הוי יע"ש ועיין בתשו' מהר"י באסאן ס"י ס' פס"ד מרב וגדול לא נודע שמו דנ"ד הוא כנ"ד ממש שכתוב בשטר השו"ת דנ"ד כו"כ לבנים לערך הזהב בכו"ך וזיכה הרב ז"ל למוחזק ב"ט קי"ל כהרמב"ם דבקובע זמן אסור אפי' י"ל ויצא השער ופירש עוד דברי השטר דנ"ד ש"כ כנז"ל דאם היה הכוונה שיהיו הפרחים קרן קיים הול"ל בשטר שהוציא ראובן תרס"ג פרחי זהב ומל"ל ה"פ אלפים לבנים כיון שהפרחי זהב הם פירא אלא ודאי וכו' עכ"ל והסכים ע"י הרב מהרי"ב ז"ל שם ס"י ס"א דיכו"ל קי"ל וכו' ע"ל וגם בפ"י דברי השטר כתב ז"ל ומ"מ דעתי נוטה לפ"י ה"א וכדברי ה"ה וכו' ואע"ג וכו' מ"מ היה אפ"ל דכיון דנפ"מ חוכ ל"ש המוחזק נאמר שאין פי' השטר שא כפ"י ה"ב שכתבנו שלכך כתוב לערך וכו' שיקחם וכו' דעכשיו מצ"ל קי"ל וכו' עכ"ל יעש"ב וכבר ראיתי להגאון החק"ל ז"ל בח"א מח"מ ס"י קנ"ד שהאריך הרחיב בזה להתיר למלוה לגבות בערך הכתוב בשטרו מכמה טעמים ועמד בכל הסניפים ובפרט בהדיא שכתב הרב תה"ד ז"ל ופסקו רמ"א ז"ל בש"ע יו"ד ס"י קס"ב הנ"ז דבזה"ז מותר ללוות דינר בדינר וכו' יע"ש והגאון החק"ל ז"ל שם נפק דק ואשכח בכולהו טעמי פלוגתא דרבוותא ומידי ס' רבית לא נפיק אם אין לו ולא יצא השער יעש"ב נפלאות מתורתו וגם ב"ד הרמב"ם ז"ל הנ"ל דאוסר בקובע זמן לפרעון אפי י"ל או יצא השער והוכיח במישור מ"ד הפו"ס ז"ל דאית דס"ל דהרמב"ם ז"ל אוסר בקובע זמן אפ"י דאיכא תרתי לטיבותא דהיינו י"ל או יצא השער אלא דהעלה הרב ז"ל שם דרוב הפו"ס חולקים עליו ושאין לומר קי"ל כהרמב"ם ז"ל בזה יע"ש וחזר הרב ז"ל ושנה פרקו בחק"ל מ"ב ח"מ סי' ט' ושם בדקפ"ח ע"ד הוסיף להוכיח כן דלא מצ"ל קי"ל כהרמב"ם ז"ל וז"ל והנה בעתה נ"ל להוכיח כן שהרי אפ"י בא"י ומערב שהסכימו לדון כהרמב"ם ומרן הב"י הרי מסתם דברי הב"י והש"ע יו"ד סי' קס"ב נראה דעתו דלא כהרמב"ם והרי כתב הגו"ר שבא"י ומערב קבלו דעת מרן אפ"י נגד הרמב"ם וכו' ולא חשו בזה ל"ד הר"מ שראו שהם דברי יחיד אנן נמי לית לן למיחש עכ"ל יעש"ב ואני אומר שאני מני"ר דרב גובריה ורב חיליה לדחות דעת הרמב"ם ז"ל מהלכתא לגמרי אפ"י להוצא מיד המוחזק דלא כהרמב"ם ז"ל ואולם אנן יתמי דיתמי מה כחנו יפה לאפוקי ממונא נגד דעת הרמב"ם ז"ל אמנם תמהני טובא עליה דמני"ר ז"ל איך מלאו לבו לומר שהם דברי יחיד מאחר שדעת הגאונים ורש"י ותו"ס לדעת הרי טב"א והרי"פ לפי"ד רי"ו ז"ל ורי"ו ז"ל גופיה והסמ"ג כולהו ס"ל הכי לדינא בדעת הרמב"ם ז"ל דבקביעות זמן אסור אפי' יצא השער ויש לו כנז"ל ומהרשד"ם ז"ל בכמה תשו' מיו"ד וח"מ חשש להחמיר כד' הרמב"ם ז"ל והבי"ד הוא עצמו בתחי' -"ק שם דקפ"ה ע"א וכתב עליו דאיכא מאן דס"ל בצד זה כמהרשד"ם וכו' יע"ש ובדקפ"ח ע"א יע"ש וא"כ איך אחר כ"ז יהיו דבריו דברי יחיד ואין לחוש לו הא ודאי אתמהא טובא לענ"ד: ומ"ש עוד דמסתם דברי הב"י וכו' הנה הרואה יראה למרן בש"ע שם דלא גילה דעתו בזה כלל והשמיט להאי דינא לגמרי ואסר סאה בסאה וכל מידי אפי' לא קצב זמן לפרעון ושוב התיר ביש לו מעט או ביצא השער ומצ"ל דאיירי בלא קצב זמן לפרעון כדכתב להדיא בריש דבריו בצד האסור אם אין לו מעט ולא יצא השער ואי הוה ס"ל דביש לו או יצא השער מותר אפי' בקבע זמן דלא כהרמב"ם ז"ל הו"ל לאשמועי' הכי בהדיא לאפוקי מדעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש כלל זה בדעת מרן הרב מופת הדור עיר וקדיש כמהרח"פ ז"ל ב"ס הבהיר חוקות החיי' בדס"ז ע"ד יע"ש ומדסתם לן מרן בש"ע כנ"ז מוכרח דההתר ביש לו או ביצא השער מיירי בלא קבע זמן לפרעון כלל וכדקאמר בתחי' הסי' בצד האסור אפי' שלא קצב זמן גם צד ההתר בלא קבע זמן דוקא איירי דש"כ הול"ל כצד דהתר המותר אפי' בקבע זמן לפרעון וזה פשוט ואם בב"י לא חזינן למרן דפליג בהדיא אהרמב"ם בזה רק תמה ע"ד רי"ו שצירף להרי"פ ז"ל עם הרמב"ם בסברא זאת וע"ז תמה דמנ"ל הא ותל"מ כיעו"ש ואיך הוא ז"ל דן ידין דמדסתם בב"י נאמר דמרן פליג ע"ד הרמב"ם בזה הא אדרבא איפכא מסתברא למימר וכנז"ל או לצד הפחות לא גילה מרן ז"ל דעתו בדין זה כמאן ס"ל ועוד יש לתמוה טובא ע"ד הגאון ז"ל הנ"ל דאמר מר דמסתם דברי מרן ז"ל בב"י ובש"ע נראה דלא ס"ל כהרמב"ם ז"ל כנ"ז דאיך יתכן לומר כן בד' מרן ז"ל דהא אפי' הרא"ש והרשב"א ודעימייהו ז"ל החולקים על הרמב"ם ושרו ביש לו ויצא השער אפי' בקבע זמן לפרעון עכ"פ אזלי ומודו לאסור אם אינו רשאי לפרוע תוך הזמן אפי' י"ל ויצא השער כמבואר להדיא בדבריהם ז"ל אשר הובאו בב"י שם ופסקם מור"ם ז"ל שם ס"י קס"ב יע"ש וחזינן ליה למרן ז"ל בש"ע שם שהשמיט סברתם הנ"ל לגמרי והתיר בסתם ביש לו או יצא השער א"כ אטו היתכן לומר דמדסתם בש"ע ש"מ דמתיר גם בכה"ג דאסרי הרא"ש והרשב"א ופליג עלייהו איהו ז"ל מדיליה ומדנפשיה הא ודאי זה לא אמרה אדם מעולם והס כי לא להזכיר אלא ודאי צ"ל דמאי דמתיר מרן ז"ל בסתם ביש לו או יצא השער היינו בלא קצב זמן לפרעון כלל אמנם אנה"ן בקצב זמן לפרעון וכ"ש כשאינו רשאי לפרוע תוך הזמן ודאי דאזיל ומודה מרן דאסור לא דבהכי לא איירי מרן ז"ל וא"כ מה שאנו מוכרחים לומר בדעת מרן כי היכי דלא ליפליג ע"ד הרא"ש והרשב"א ז"ל דאסרי הוא עצמו נאמר בדעתו ז"ל כי היכי דלא ליפלוג ע"ד הרמב"ם ז"ל והדברים ברורים גם מ"ש הגאון החק"ל ז"ל מהאו"ה ז"ל שכתב דבא"י ומערב קבלו דעת מרן גם נגד דעת הרמב"ם כנ"ל לא זכר שר פה מ"ש הרב מ"מ ז"ל בשניות ח"מ ס"י ל"ד דפליג ע"ד הגו"ה ז"ל בזה וס"ל למר דמאן דסמיך ע"ד חד מניהו לא משתבש יע"ש וכבר הביא מח' זו הרב חש"ש ז"ל בכללי הקי"ל יע"ש ולא עוד אלא דהגאון החק"ל גופיה באה"ע ס"י מ"ה ובמ"ב ח"מ סס"י כ"ה זכר עשה לדברי שניהם יע"ש וכבר נרגש מסתירת ד"ק הנז"ל מר בריה דרב הרב אורח משפט בכללי הקי"ל אות י"ג יע"ש וא"כ בנד"ן מצי המוחזק לו' קי"ל כהרב מ"מ ז"ל דס"ל דגם נגד מרן מצ"ל קי"ל כהרמב"ם באתריה כנ"ל והגם דהגאון החק"ל שם במ"ב ח"מ ס"י כ"ה בתר דאייתי דעת הע"ה והמ"מ ז"ל הנ"ל הכריע הוא ז"ל מדיליה דבמקום דמרן נגד הרמב"ם אין לנו לדון אלא כרוב הפוס' ז"ל יע"ש הנה ראיתי להרב בית אברהם ז"ל בסי' ס' דק"י ע"ב בדין מתחייב בדשא"ק דרוב הפוס' ומרן פליגי על הרמב"ם ורבותיו ז"ל ועכ"ז כתב הוא ז"ל בפ"י דאפי' באתריה דמרן מצ"ל קי"ל כהרמב"ם יע"ש וזהו הפך הכרעת הגאון החק"ל ז"ל הנז"ל וכמבואר והרב בית אברהם ז"ל אזיל בשיטת הרב ר' אבהו המ"מ ז"ל וכמבואר ועיין בס"הק לב נשבר סי' ה' מ"ש בעניותי בפרט זה יעש"ב באופן דזאת מצינו דאפי' במקום דמרן ז"ל פליג להדיא עליה דהרמב"ם ז"ל בש"ע עכ"ז מצ"ל קי"ל כהרמב"ם אפי' באתריה דמרן ז"ל אפי' דרוב הפוס' פליגי ע"ד הרמב"ם לדעת הרב מ"מ והרב מר בריה ז"ל כ"ש בנ"ד שדעת מרן אינו מבורר דפליג ע"ד הרמב"ם. בזה ומצ"ל הכי והכי דבודאי הגמור דמצ"ל המוחזק. קי"ל כהרמב"ם ודעימיה דאסרי בקבע זמן אפי' ביש לו ויצא השער וכמדובר ודלא כמ"ש הגאון החק"ל ז"ל אחהמ"ר הראויה אליו את כבודו ואת גודלו ובפרט כי ראיתיו להגאון החק"ל גופיה במ"ב ס"י ד' דקע"ו ע"א שכ"כ להדיא וז"ל ומה גם דכתב הרב מ"א ס"י ע"ה דא"י אתריה דהרמב"ם היא וכ"כ ש"פ וא"כ לכשתמ"ל דאין ברירה בדעת מרן הש"ע אין ס' דנקטי' כהרמב"ם וכו' עכ"ל יעש"ב והוא ממש כדכתי' אנן בעניותין ובנ"ד אין ס' דאין ברירה כלל בדעת מרן ז"ל בש"ע ובב"י וכמדובר:
ועוד שכבר כתבנו דאפי' הרא"ש והרשב"א החולקים בפ"י ע"ד הרמב"ם ז"ל בזה מ"מ אזלי ומודו ליה לאסור בלוה לזמן ולא יוכל לפרוע תו"ז אפי' ביצא השער כנז"ל ובנ"ד פשוט הדבר דאינו יכול המשכיר שהוא הלוה לפרוע תו"ז ה"ד שנים שקצבו ביניהם כלל ואם השוכר לא יוכל לתבוע מעותיו תו"ז כנז"ל כלל שכן התנאי ביניהם מפורש בשטר כנ"ז בשאלה שאחר עבור ה"ד שנים דוקא אזי הרשות בידם לתבוע זמ"ז וא"כ בנ"ד כ"ע מודו דאסור אפי' יצא השער וה"ה נמי אפי' עשאם דמים ג"כ ואין אנו צריכים לטענת קי"ל כהרמב"ם כלל וכמבואר פש גבן היתרא דאם יש לו דינר אחד הנה ישבע המשכיר היסת שלא הי"ל בעת ההיא אפי' דינר אחד אם יטעון שכנגדו בריא שהי"ל למשכיר בעת ההיא דינר אחר ולא יפרע לו כעת אלא תשלום הח"י אלפים לבנים בערך ששוה הזהוב עכשיו ולא יותר כנלע"ד פשוט לדינא כעת ולא למעשה כי למעשה אני מבטל דעתי נגד דעת עליון הגאון החק"ל ז"ל ומה גם כי רואה אנכי שכבר פשט המנהג משנים. קדמוניות בעירנו זאת לכתוב כן בשטרי עי"ס ומשכנתות ומכר ושכי' ושו"ת ודייני דייני כסברת הגאון החק"ל ז"ל והוקבע המנהג להיתרא כדפשט המנהג להתיר שטרי עי"ס עצמם וככל מ"ש החק"ל ז"ל בח"מ ח"א סס"י א קנ"ד הנז"ל וכן הסכימו כעת כל רו"ח עירנו יצ"ו להתיר מכח המנהג הנז"ל וסוגיין דעל מא ודדייני הכי אזלא כמעשים בכל יום כידוע שוב נד"מ ס' קרית ארבע להרב המופלא כמהרי"ץ עקריש נר"ו חד מרבני קושטא יע"א ובתשו' ס"י ד' דקס"ו ע"א נשאל בזה בחלוקת הליראס שהוקרו והאריך הרחיב למעניתו כיד ה' הטובה עליו והתיר בפשיטות וכסברת הגאון החק"ל ז"ל וחייב למשכיר לשלם לשוכר מעותיו כמו שהתנו א' בשעת הלוואה יעש"ב ברם בדין קובע זמן לפרעון דהרמב"ם ודעימיה אסרי לא עמד הרב הנ"ז נר"ו במח' זו כלל זולתי שם בדקס"ח סוף ע"ב הביא מ"ח עו בקצר אמיץ משם הגאון החק"ל ז"ל וסמך עליו גם בזה שאין לומר קי"ל כהרמב"ם בזה ולא נתעורר עליו כלל בזה יע"ש ואנא עניא הנלע"ד כתבתי והמעיין יבחר:
אתאן לטענת האפוט' דנ"ד הראשונה שטען על המשכיר כנז' בשאלה הנה נלע"ד דגם בזה הדין עם המשכיר דהן אמת דקי"ל דמשכונא סתם נפדת לחצאין ואין המלוה נגרע מן הפירות של המשכונא כלום אלא אוכל המלוה פירות כל המשכונא עד שיתפרע ע"ס פרוטה אחרונה דכולה משכנתא דידיה אשתעבד ליה לכולה מלוה דיליה ואנו רואים המעות שכבר נתן כאלו הם פקדון ביד המלוה כמ"ש כ"ז הרשב"א ו"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י יו"ד ס"י קע"ב ופסקה מור"ם ז"ל שם בהגהה וכ"כ עוד מרן ז"ל בב"י ח"מ ס"י ע"ד מחו"ב משם בעה"ת והר"ן ז"ל יע"ש מ"מ נלע"ד פשוט דהיינו דוקא כשהמלוה נשאר בידו הבית או השדה הממושכנות לו והוא דר בהם והם בידו עדין אזי יוכל לעכב עליו ולומר לו או תפרע לי כל מעותי בב"א כעת או אני אוכל כל פירות המשכונא שבידי עד שתפרע לי הכל עספ"א דהכי מוכחי ודייקי דברי הרשב"א ז"ל אמנם אם כשקבל ממנו ד"מ חצי הסך של המשכונא והוריק לו הבית או השדה ומסרם ביד בעליהם לעשות בהם כרצונו וכגוונא דנ"ד הא ודאי שוב אינו יכול עוד המלוה לתבוע מהלוה שלו שכירות הבית או השדה בטענה שעדין נשאר לו חצי דמי המשכנתא דודאי אמרי' בכה"ג דאחולי אחיל גביה ונתרוקן זכות המלוה מפירותהם לגמרי מדחזינן ליה דבהגיע לידו חצי הדמים שלו הוריקם ומסרם בידו והדברים פשוטים לענ"ד וא"צ חיזוק כלל ועיין בזה להרב יד המלך דפ"ד ע"ב ובמאמר מרדכי דפ"ט ע"א וע"ב ולהרב ירך אברהם ח"ב ד"ו ע"ד נוה נצדקק בפכ"ג מה"ל מלו"ל הטו"ב אחי וראש חיו"ד ס"י ח' ובש"פ ז"ל ע"ע הלא בס' ואכמ"ל: ועוד נלע"ד לומר דכל מ"ש הרשב"א ובעה"ת והר"ן הנ"ל דנשאר המלוה אוכל פירות כל המשכונא עד שיפרע עספ"א כנז"ל זהו דוקא במשכונא ממש לא כן בכה"ג דנ"ד שהוא בתורת שכירות מוקדמת לשנים רבות לה דמי למשכונא כלל וכמ"ש מרן ז"ל להדיא בב"י ובש"ע יו"ד סס"י קע"ד דבכה"ג שהוא בתו' שכי' מותר אפי' שיהיה אחריות הקרקע משריפה או נפילה על בעל הקרקע יע"ש ש"מ דחילוק גדול יש בין משכונא ממש לכשהוא בתו' שכי' מוקדמת כנ"ל יכיון שכן ה"ה והוא הטעם לדין זה א"כ וכמובן ומאחר דהאי שטרא דנ"ד הוא מבואר מתוכו דהוא שטר שכי' מו"ק ולא משכנתא כלל ואם בשעבוד וכו' ובנאמנות וכו' לפרעון סך המוקדמים הנ"ז א"כ אחר שפרע להם המשכיר היו"ד אלפים לבנים ומסרו בידו הבית ריקם לדור בו הוא וב"ך או להשכירו כרצונו א"כ נשארו תשלום הסך ח"י אלפים לבנים בהלוואה גביה ואפי' שהתנו בתוך השטר הנ"ז שיפרע הכל בב"א מ"מ כשנתרצו וקבלו ממנו אותו הסך הנ"ז והחזירו לו ביתו לרשותו ולא תבעוהו בדינא ובדייני לקיים תנאו לפרוע הכל בב"א ולא עוד אלא שהיה פרעון אותו הסך הנ"ל ע"י מ"ע הרב דאב"ד הצדק נר"ו כנ"ל בשאלה הלא חייבו לפרוע הכל בב"א הא ודאי מסתמא אמרי' דמחלו לו התנאי הנ"ל ופרעון זוזא זוזא הוי פרעון ואין להם עליו אלא תרעומת כמ"ש מרן ז"ל בש"ע ח"מ ס"י ע"ד יע"ש וזה ברור ולא שייך למימר בנ"ד שכירות ליומיה ממכר הוי ובכן שרי למכור סאה בסאה או דינר בדינר אפי' אין לו כלל ולא יצא השער כל שהוא דרך מקח וממכר וה"ה בדרך שכי' כנ"ד ואם הוי ממכר לכל השנים המושכר לו הבית הכת"ו בשטר השכי' ובכן מגיע לשוכר ה"א כל סכי השכי' שקבל המשכיר מהם בשנים הללו כל זמן שלא פרע להם תש' מעותיהם ע"ס פ"א דהא ודאי ליתא כלל כיון דאיכא תנאי ה"ד שנים הנ"ל ואיכא נמי שעבוד ונאמנות על פרעון הסך כולו א"כ הדר הו"ל הלוואה גביה ועיין בתשו' מהר"י אדרבי ומהרשד"ם ז"ל הידועה והוד"ק בתשו' הרב מט"ש ז"ל במ"א סי' י"ב ובמ"ש הרב מט"ש ז"ל גופיה שם ובמ"ש אני עני בספרי הקטן פני יצחק ח"א בתשו' ס"י ו' בדין משכנתא דסורא ב"ל שכי' יעש"ב וע"ע במ"ש אני עני בתשו' פני יצחק ח"ב יו"ד סי' נ"ד ומשם באר"ה ואכמ"ל בזה והנלע"ד כתבתי וצו"י י"מ וימ"ן כיר"א כ"ד זעירא דמן חברייא: והוא הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט: