שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ב יו"ד · סימן ג
שאלה ראובן לוה משמעון סך ק' אר ות וכתב לו שטר מכר ושכירות על רביע ביתו הדר בו בלתי הטבה כמנהג מקומו שאין כותבין בשטרי מש' הטבה כלל רק סומכים על אמונתם כידוע. ואחר זמן מה פרע ראובן הלוה הנכר לשמעון המלוה הנז' שליש הקרן שחייב לו בשטר הנז' ונכתב פרעונם בסתם ע"ג השטר הנז' ואחר זה מכר שמעון הנז' את השטר הנז' ללוי בכתיבה ומסירה או בקנין אודיתא כי לא נתברר לי כעת באיזה הקנאה משתי הקנאות הנז' היתה מכירת השטר הנ"ל ללוי הנ"ל ושוב ראובן הלוה הנז' היה פורע ללוי הקונה הנז' סכי השכירות הנ"ל. העולה עליו על מה שנשאר חייב בשטר הנז' כפי החש' הדק היטב כל ששה חדשים ככתוב בשטר הנז' עד שעלה בק"בץ סך הריוח שכבר פרע ללוי הנ"ל לסך כ"ה אריות ושוב עבר קרוב לשתי שנים ולא פרע עוד ראובן הנז' ללוי הנ"ל כלום לא קרנא ולא פירי עד שנלב"ע לוי הנז' וחלי"ש וכעת עמד נכדו של לוי הנ"ל ותבע בדין מראובן הלוה הנז' קו"פ עד יומא כי האידנא וראובן הלוה טוען כנגדו דמלבד דאינו חייב בדין לפרוע ריוח בתור' שכירות כנגד המעות שנשאר חייב בשטר הנז' דכיון שנודע לו בעת מפי סופרים ומפי ספרים דמיום שפרע לשמעון המלוה ראשון שלו שליש מעותיו נתבטל שטר המכר ושכי' שבידו לגמרי והדרא ארע' לדידי ואסור ליתן ריוח על שארית הקרן שנשארתי חייב משום איסור רביה עוד זאת רוצה אני לנכות עליך הסך כ"ה אריות שפרעתי כבר לזקנך בתורת ריוח ושכי' בטעותי בדין מעיקר הקרן שאני חייב. לך כי לא הייתי יודע שיש איסור רבית בזה ושכבר נתבטל המכר בפרעון שליש הקרן ועתה שנודע לי דין זה אני מנכה אותם עליך מעיקר הקרן והיה הנשאר אני פורע לך והיורש של לוי השיבו שגם הוא אינו חפץ שיטול רבית כלל וכתורה יעשה כי כן יורנו מ"צ להיכן הדין נוטה ויבא שכמ"ה:
תשובה הרואה יראה שכבר נשאלו ע"ז שני המאורו' הגדו' ה"ה הרב הגדול מופת הדור מרן מהר"ח פלאגי זצוק"ל והה"ג רבינו חיי"א ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר אחי וראש להרב חיי"א ז"ל עצמו ביו"ד סי' ח' ודעת עליון מרן החבי"ף ז"ל דאין כאן איסור רבית כלל כמבואר בדב"ק יעש"ב ואולם אחריו לו' קם הרב חיי"א ז"ל וחדית לן שיש בזה איסור רבית מטעם כעיקר מכיון דהלוה כבר פרע מקצת הקרן אשר חייב וקבלם ממנו. המלוה בסתם בלתי שום תנאי כלל כבר נתבטל המכר הראשון אשר מכר הלוה אותו קרקע להמלוה שלו ע"י אותו פרעון דמקצת כאלו חזר והקנה המלוה להלוה שלו כל אותו קרקע שהיה מכור לו בקנין כסף כל דהוא אשר פרע הלוה למלוה דידיה ומה שנשאר חייב הלוה למלוה תשלום מעותיו הו"ל מלוה בעלמא גבי הלוה ולא מצי תו המלוה ליקח ריוח כלל בעד מעותיו הנשארים על הלוה משום דאית בהו איסור רבית דחמיר אחד"ק יעש"ב. נפלאות מתורתו:
וא"כ לכאורה נראה דדין זה במח' הוא שנוי בין שני גדולי הדור שלפננו הנ"ל ז"ל. ולפי"ז ודאי הדין נותן דכל המוחזק מהם מצ"ל קי"ל כחד מנייהו מלכי דמסייע ליה לזכות במה שבידו דאם היה המלוה תפוס ומוחזק משל הלוה מצ"ל קי"ל כהרב החבי"פ ז"ל והפוסק דעמיה ז"ל דס"ל דליכא בכה"ג איסור רבית כלל ואכיל וחדי ואפי' את"ל דאיכא איסור רבית וכדעת הרב אחי וראש ז"ל עכ"פ אינו אלא אבק"ר דקי"ל אינה יוצאה בדיינים ברם אם הלוה מוחזק בשלו בקרנא ופירי והמלוה קא תבע מניה ריוח מעותיו בתו' שכי' עפ"י השטר שבידו אזי הלוה מצ"ל קי"ל כהרב אחי וראש ז"ל דס"ל למר דאיכא בזה איסור רבית אפי' שהוא מדבריהם ואיני יכול לפרוע לך ריוח מעותיך הנשארים בטלות אצלי כיון שיש בהם איסור. רבית זה היה נראה לכאורה במושכל ראשון שכן שורת הדין נותנת כיון דחזינא דהאי דינא פלוגתא דר כוותא דהני תרי גאוני בתראי ז"ל הנז':
אמנם האמת יורה דרכו דאין כאן מחלוקת בין הרבנים הפוס' הנז' ז"ל כלל וה"ט משום דחזינן למני"ר מרן החבי"פ ז"ל בסוף תשובתו הרמתה הנ"ל דלא סמך בזה על דעתו הרחבה ולא החליט מאמרו בהתר זה כלל ותלה הדבר עד אשר אם יסכים עמו הרב ר' חייא ז"ל הנ"ז כמשי"ר הרואה בסוף תשו' הרב מהרח"פ ז"ל הנז' שכ"כ להדיא וחזינן להרב חיי"א ז"ל דרב תנא הוא ופליג ע"ד הרב מהרח"פ ז"ל שבתשו' הנז' והעלה בהחלט גמור לאיסורא ולא קחזינן תו למרן החבי"פ ז"ל שחזר להעמיד פסק דינו כלל לא התם ולא בשום ספר מספריו הקדושים הנמצאים אצלנו כעת ולא עוד אלא דחזינן למני"ר הרב מהרח"פ ז"ל בס' הבהיר גנזי חיים במערכת הרי"ש אות באסיפתו לס' הפוס' המדברים בדיני רבית ובא לציו"ן ג"כ האי תרתי תשו' דידיה ודהרב חיי"א ז"ל המובאים בס' אחי וראש ס"י הנז' יעו"ש ומדחזינן דמשתק קא שתק ליה אחר שהן כל יקר ראתה עיני קדשו תשו' הרב אחי וראש ז"ל הנז' הא ודאי בכה"ג אמרינן שתיקה כהודאה דמייא בלתי ס' כלל ולא מצי תו המוחזק לומר קי"ל כס' הרב מהרח"פ ז"ל הנ"ז כלל כיון דהוא ז"ל גופיה תלה הדבר בהסכמת הרב חיי"א ז"ל וכדחזינא למני"ר גופיה הרב מהרח"פ ז"ל שכ"כ להדיא בגנזי חיים בכללי הקי"ל בדק"ל סוף ע"ב וז"ל ופוסק שכותב בפסק שלו אם יסכימו עמי רבני פו"פ ומצינו שלא הסכימו עמו בודאי דאין לומר קי"ל כאותו פוסק מאחר שלא החליט לפסוק כדבריו כי אם על סמך הסכמת הרבנים כל שלא הסכימו עמו בטלה דעתו לגבייהו כ"ן מ"ד הרמ"ז וכו' וכ"כ הרב אהל יצחק וכו' עכ"ל יע"ש וכמו שכ"כ מהרח"פ ז"ל ע"ד הפוס' זולתו ה"ה והוא הטעם דאמרי' הכי על דברי עצמו ז"ל והוא פשוט וא"כ קם דינא כדעת עליון הרב ר' חיי"א ז"ל לאסור איסר על המלוה בשטר מכר ושכי' וקבל מהלוה מקצת מעותיו דאסיר ליה תו למשקל ריוח בתורת שכי' על שארית מעותיו הגם דנקיט בידיה שטר מכר ושכי' כיון דנתבטל אותו מכר מעיקרו והדרא ארעא למארה באותו מקצת שכבר קבל מהלוה בסתם וכטעמיה דמר הרב חינוך ב"י ז"ל ומלוה בעלמא הוא דפש ליה גביה דלוה ואסור ליקח עור עליהם שום ריוח כלל מחשש איסור רבית דחמיר טובא וככל מ"ש הרב ר' חיי"א ז"ל:
ולפי"ז תורה יוצאה בנ"ד דאם הריוח שכבר פרע ראובן הלוה לקונה השטר אשר המה עלו לסך כ"ה אריות כמ"ש בשאלה גם אלו הדין נותן לנכות אותם הלוה על המלוה הב' שהוא קונה השטר הנז' ונכ"ה ל"ו ינכ"ה עליו משארית הסך שנשאר חייב הלוה לקונה השטר הנז' כדין כ אבק רבית דעלמא דהגם דלא מפקינן מניה מ"מ מנכינן עליה מעיקר הקרן שנשאר חייב למלוה שלו ולא חשיב אפוקי מניה כלל ל וכסברת י"א בתרא דאייתי מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' קס"ו ס"א יע"ש וכמ"ש כל בעלי הכללים בדעת מרן ז"ל היכא שכותב מרן ז"ל בשה"ט י"א וי"א דדעתו כי"א בתרא מדהביאה באחרונה: והכי חזינא למר שארי הרב מהר"מ פארדו נר"ו בספרו הבהיר שמו משה הנד"מ בסי' כ"ה שכ"כ להדיא בדעת מרן ז"ל בהאי דינא גופיה שדעת מרן ז"ל כי"א בתרא כפי הכלל המבו' ושכ"ן מתשו' מרן ז"ל באבק"ר סי' קל"א יע"ש ודבריו נאמנו מאד כמשי"ר המעיין:
ובכן שורת הדין נותנת דמצי הלוה דנ"ד לנכות על המלוה כי' הנז' מעיקר הקרן שחייב לו עדין כל הסך כ"ה אריות שנתנם לו בטעות בדין בתו' ריוח ושכי' והיה הנשאר עליו מהקרן שלם ישלם לו ותל"מ:
ולא דמי נ"ד למ"ש רבינו הטור ז"ל ביו"ד סי' קע"ב ופסקו רמ"א ז"ל שם בהגהה ס"א על דין משכנתא דאיסורא שאם כבר אכל המלוה פירות המשכונה ובא הלוה לנכות על המלוה הפירות שאכל דלא מנכינן לה מידי משום דהואיל דהמשכונה היא ברשות המלוה והלוה עליה מתחי' אי מנכינן ליה מחובו הו"ל כאלו מוציאין מידו בדיינים יע"ש וא"כ יאמר האומר לכאורה דה"ה בנ"ד אי מנכינן ליה מחובו הו"ל כאפוקי מניה כדין המשכונה הנז' וכמובן:
דהא ודאי ליתא לע"ד דלא דמי נ"ד לדין המשכונה הנז' כלל דהתם שאני דאכתי המשכונה קיימא ברשות המלוה ולא נפקא מתותי ידיה עדין כלל משא"כ הכא בנ"ד בשטר מכר ושכי' והקרקע היא ברשות הלוה ונפרע המלוה מקצת מעותיו בסתמא דלפום טעמא דהרב חב"י ז"ל וכפי מ"ש הרב חיי"א ז"ל ע"י פרעון אותו מקצת הדרא ארעא למארה בקנין כסף כל דהוא וכבר נתבטל המכר הראשון לגמרי ומלוה בעלמא הוא דפש ליה גביה דלוה וכבר נפקא ארעא מתח"י דמלוה והדרא למארה בקנין כסף לחודיה ונמצא כעת אי שקיל מלוה מניה דלוה ריוח מעותיו הנשארים רבית גמור הוא דשקיל מניה ולא יהיה לא אבק רבית הו"ל ממש כדין כל אב"ר דבעלמא דהגם דלא מפקינן מניה מ"מ מנכינן ליה מעיקר חובו וכדעת י"א בתרא דפסק מרן ז"ל כוותייהו בסי' קס"ו ודינא יתיב בנ"ד דמנכה הלוה על המלוה מחובו כל סך הריוח שלקח ממנו כבר בטעות בדין ומשלם לו הנשאר וככל האמור: וראיתי בתשו' ישמח לב ביו"ד סי' ט"ו שגם. הוא נשאל ע"ז ממש ואייתי בידיה תשו' הרב אחי וראש ז"ל הנז' דאוסר והקיפו בחבילות של קושיות ודחיות ודחה ד"ק בדין זה בב' ידים יעש"ב ולענ"ד אין מקום לכל קושיותיו ודחיותיו כלל וכמו שאבאר בס"ד. תחילה וראש שפט בדעתו דהקו' אשר הק' הרב מט"ש ז"ל על טעמו של הרב נאמן שמואל ז"ל מדין מתנה ע"מ להחזיר דשייכא נמי על טעמו דהרב חב"י ז"ל ומכח זה רמי ומקשה ע"ד הגאון החק"ל ז"ל דנתפייס בטע"ז של החב"י ז"ל דמה יענה למ"ש הראשו' ז"ל בדין מתנה עמ"ל דבעי הקנאה מחדש בחזרתה לבעליה גם דשלו היתה מעיקרא ומכח קו' זאת שפט דלא ראה ולא זכר שר הגאון החק"ל ז"ל דברי הראשו' ז"ל הנ"ל ואלו הוה שמיע ליה דבריהם ז"ל הוה הדר ביה אתד"ק יעש"ב ואני אומר דלק"מ וח"ו שנעלם דבר מהגאון החק"ל ז"ל דכל רז לא אניס ליה ברם האמת יורה דרכו דקושיא זאת מדין מתנה עמ"ל לא חיילא כי אם על טעמו דהרב נ"ש ז"ל דוקא וכדהק' הכי המט"ש ז"ל אכן על טעמו דהרב חב"י ז"ל לא חיילא עליה כלל דהחילוק ברור ופשוט מאד דהתם שאני דמתנת חנם היא וליכא בחזרתה שים קנין כסף אפי' כל דהוא כסף ליכא כלל ובמה חוזר ומקנה המתנה הנז' לבעליה להכי הוא דהצריכו הראשו' ז"ל התם הקנאה מחדש זולת קנין כסף דליתא בה וכגון הגבהה או משיכה או ק"ס כל מידי כדיניה משא"כ במכר ושכי' בין בהטבה בין בלתי הטבה דאיכא בחזרה קנין כסף אפי' כ"ד בהא ודאי שפיר נקנית הקרקע לבעליה בההוא כספא אפי' כ"ד כדין כל קרקע דבעלמא שנקנית בכסף מה תאמר דבאתרא דכתבי שטרא לא קנה בכסף לחוד עד שיכתוב את השטר להא קאמר הרב חב"י ז"ל דזיל בתר טעמא וכמבואר בד"ק ומה דמות יערוך דין זה לדין מתנה עמ"ל ולא קרב זא"ז כלל וכמו שנתבאר והוא ברור מאד ולפי"ז מבואר יוצא דשפיר יש לסמוך על טע"ז דהרב חב"י ז"ל בין בדאיכא שטר הטבה בין בדליכא הטבה כלל דהא ודאי שוו בשיעורייהו וחד טעמא אית להו וכמובן ודלא כמ"ש בתשו' ישמ"ל הנז' דליכא למסמך אטע"ז בדליכא הטבה וחיליה מדין מתנה ע"מ להחזיר כמבואר בדבריו שם דהא ודאי ליתא כלל וכמדובר והוא ברור. עוד כתב בתשו' ישמ"ל הנז' לדחות מ"ש הרב חיי"א ז"ל דהכא לא חשיב עייל ונפיק אזוזי וכו' והוי כאלו זקפם עליו במלוה וכו' ותמה עליו דהיכי הוי כאלו זקפם וכו' וא"כ כל עייל ונפיק אזוזי נימא ביה הכי וביטלת דין זה לגמרי וכו' עכ"ל ולק"מ דהחילוק ביניהם מבואר מאליו דהתם הא קחזינן ליה דקא עו"ן אזוזי ותובע דמי קרקעו וחצרו בכל עת ורגע א"כ היכי אפ"ל ביה דהו"ל כאלו זקפם עליו במלוה משא"כ הכא דאדרבא חזינן ליה דקביל מניה מקצת מעותיו וכתב פרעונם ע"ג השטר ולא תבע ממנו השאר בחושבו שהם נתונים לריוח היום והוא עתיד ליטול ממנו הריוח שלהם בכח שטר המש' שבידו עליו א"כ ודאי דאמרי' בכה"ג דהו"ל כאלו זקפם עליו במלוה בפי' מחדש אחר פרעון אותו מקצת כיון דבלאו"ה הם זקופים ועומדים במלוה הכתובה בשטר שבידו עליו דכיון שנכתב פרעון המקצת ע"ג השטר ממילא ודאי השאר שלא נפרעו עדין הם זקופים ועומדים על הלוה בהלואה בשטר ואין מן הצורך שיזקפם עתה מחדש אחר פרעון המקצת בפי' גמור דכתיבת פרעון המקצת ע"ג אותו שטר מורה להדיא דהשאר נזקפו עליו במלוה וסתמו כפירושו אלא שדעת המלוה היתה ליטול ממנו ריוח בתורת שכי' על שארית מעותיו בכח השטר שבידו ואנן אסרינן עליה ליטול ממנו ריוח עליהם כלל מן דינא משום איסור רבית דחמיר טובא וכנ"ל והדברים ברורים גם מ"ש עוד בתשו' ישמ"ל הנ"ל לטעם ב' שכתב הרב חיי"א ז"ל דהו"ל כמוכר שדהו מפני רעתה משום דיותר ניח"ל למלוה לקבל מעותיו בחזרה ולא לזכות במקח וכו' ודחה דבריו אלו בדברים הדברים אשר אין מן הצורך להשיב עליהם דכל ישר הולך דן ידין דהא מו"ץ כמ"ש הרב רבינו חיי"א ז"ל וטעמו ונימוקו עמו וכ"ע יודו לזה דכל מלוה מעותיו בשטר מכר ושכי' טפי ניח"ל לקבל מעותיו ולהחזיר הקרקע לבעליה ובפרט כשלא קנה רק חלק מה מאותו קרקע וזה ברור מאד:
עוד כתב שם בדל"ב ע"א בד"ה וגם וכו' דהוא לא ידע לאיזה צורך היה כל ההצעות אשר הציע בארוכה וכו' עכ"ל והחכם עיניו יחזו דהרב חיי"א ז"ל לא הציע דכר או חצי דבר ללא צורך רק כל דב"ק הם המה צורך רב ועצום להכריח פירושו וחילוקו האמיתי בד' הרשב"א ז"ל אשר לכאו' נראין ד"ק תמוהים ובלתי מובנים במה שהצריך להמלוה להתנות שזה היפך דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל ואם נאמר דהריטב"א ז"ל פליג עליהו זה אינו חכמה כלל וגם אפושי פלוגתא הוי ולא מפשינן ולזה מוכרחים אנו לחילוקו של הרב רבי חיי"א ז"ל בין אם קבל המלוה מקצת מעותיו בסתם להיכא דהתנה. המלוה עם הלוה בשעת פרעון המקצת שהוא יאכל כל הפירות כמאז ומקדם דאם קבלם בסתם הוי נקנה הקרקע בחזרה לבעל הקרקע באותו מקצת מעות שפרע לו אפי' שהוא כ"ד ואזי נאסר על המלוה ליטול עוד מהלוה שום ריוח כלל על הנשאר משום איסור רבית אכן אם קבלם לאותו מקצת ובעת ההיא התנה עליו המלוה. שהוא יאכל כל פירות המשכונה כולה עד שיפרע לו כל חובו ונתרצה הלוה בכך אזי המכר קיים ביד המלוה ואז שרי לזה לאכל פירות כל המשכונה שבידו ואסור עליו לפחות ללוה מהשכירות כנגד המעות שקבל ממנו אלא דאותו מקצת שפרע לו הוו גביה בפקדון עד שישלם. לו כל חובו במושלם וחילוק זה ישר ונכון בטעמו ונימוקו והוא מוסבר ומוכרח בדברי הריטב"א ז"ל לישב דבריו ולהשוותו עם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכמבואר. ומ"ש עוד בתוך דבריו הנז' וז"ל והיינו שמכר לו בחזרה ד' ידות מהחצר וכו' ע"כ לא ידענא מאי קאמר דאיה איפא המכר שמכר לו בחזרה דמכר בפי' אין כאן כלל רק דאנן עסיקנן באופן דקבל המלוה מן הלוה מקצת מעותיו בסתם ומסתמא פיחת המלוה ללוה מן הריוח ושכי' כנגד המקצת שקבל ממנו ובדעת המלוה ליטול מהלוה ריוח ושכירות בעד מעותיו הנשארים אצל הלוה ועל דא קא צווח הרב חיי"א ז"ל דכיון דקבל המלוה מקצת מעותיו בסתם כבר חזרה ונקנית הקרקע להלוה בקנין כסף כל דהוא ושארית המעות מלוה בעלמא הוא דאית ליה למלוה גבי לוה והיכי מצי המלוה ליטול מהלוה ריוח ושכי' אחר שכבר נתבטל מקחו לגמרי מכר אין כאן ושכירות אין כאן והו"ל הריוח שיטול הוא רבית ואסור ודברים אלו דברי טעם הם והדין עמו בלתי ס' כלל גם מה שתמה עוד ע"ד רבינו חיי"א ז"ל דאיך לא זכר דברי הגאון החק"ל וכו' ע"כ גם בזה לק"מ שכבר הרב ז"ל זכר עשה למ"ש הגאון החק"ל ז"ל באומרו שרבו המתירים וכו' ועכ"ז ס"ל למר דכל מ"ש החק"ל ז"ל ע"ד מהרימ"ט ז"ל א"ש אם לא יקבל המלוה מהלוה שום ריוח ושכי' עד אחר שיפרע לו הלוה כל הקרן וירצה הלוה לזכות בקרקעו בחזרה אזי יכול ורשאי המלוה שלא לחזור למוכרה לו רק בריוח כו"ך כרצונו ברם אם בעוד הקרקע ביד המלוה בתורת מכר גמור מקבל מן הלוה ריוח בשם שכי' בעד כל שנה כו"ך כפי מה שקצבו ביניהם וכ"ש אם כבר קבל מהלוה מקצת מן הקרן ושוב פיחת לו מהשבי' כנגדם וגובה ממנו ריוח על השאר כפי החש' הא ודאי אין לך חוכא ואטלולא והערמת רבית גדול מזה וככל אשר דיבר בקדשו הרב חיי"א ז"ל והוא ברור עוד כתב בתשו' ישמ"ל הנז' וז"ל עוד הוסיף לומר וכו' דמאן פלג ליה וכו' עכ"ל ודברי הרב חיי"א ז"ל ברור מללו דקאי על נדונו דמיירי דבעת שפרע לו הסך ח' אלפים אריות מהקרן ושני אלפים מהשכי' שהיה חייב עד אותו היום ונמצא שקבל ממנו סך יו"ד אלפים ואז לא היה חייב עוד הלוה למלוה שום ריוח כלל זולתי שנשאר חייב לו שני אלפים מהקרן דוקא וברוב הימים ושנים נתחייב הלוה למלוה ריוח ושכי' שני אלפים ו"ג מאות על הסך שני אלפים של הקרן שנשאר חייב כנז"ל ועתה המלוה תובע מהלוה כל הסכום הנ"ל קרנא ופירי וע"ז הוא שכתב הרב חיי"א ז"ל דשני אלפים של הקרן חייב הלוה לפורעם לו אך סכי הריוח שתובע ממנו אית בהו איסור רבית ולא חשיב סלוקי בלא זוזי דההיא מיירי לגבי הקרן אבל הכא היינו במה שעלה לו שכי' לפי דעתו של המלוה וה"ל דהכא אנו דנים על הריוח ושכי' שתובע המלוה וה ן הלוה בעד הסך שני אלפים של שארית הקרן וע"ז טוען הלוה דאית בהו איסור רבית והיכי מצינן לאפוקי מניה רבית אתד"ק וכוונתו ז"ל והוא ברור ופשוט ואין מקום למ"ש עליו בתשו' ישמ"ל הנז' דזה חידוש גדול ומאן פלג ליה וכו' ולא ידעתי איך נעקר דינא דסלוקי בלא זוזי כמ"ש עליו בתשו' הנז' והוא פלא:
עוד כתב בתשו' הנז' וז"ל ונחזור וכו' עד אין זה אלא דברי תימה יעש"ב וכל חכם לב ישפוט בצדק דשפתי צדיק הרב חיי"א ז"ל ברור מללו דעל המלוה להתנות עם הלוה בעת שפורע לו מקצת מעותיו או רובם כה יאמר לו דאף שמקבלם ממנו בעת הוא על מנת שהוא אוכל כל פירות של המשכונה עד שיפרע לו כל מעותיו ואם יקבל עלין הלוה כן ויפרע לו המקצת או הרוב של חובו עפ"י התנאי הנז' אזי אותם המעות שפרע למלוה מעיקר הקרן הן רב או מעט אינם אלא בתורת פיקדון אצל המלוה ואוכל המלוה כל פירות המשכונה בהיתר גמור ואם לא יתרצה הלוה בתנאי זה לא יפרע לו כלום מהקרן עד אשר יזדמן לו כל הקרן שחייב למלוה ויפרעם לו בבת אחת וכל שלא התנה כן המלוה עם הלוה רק קבל מקצת מעותיו או רובם מיד הלוה בסתם הו"ל כאלו גילו דעתם להדיא שפורעם לו מדמי מקנת הקרקע שלו וע"י פרעון זה המקצת או הרוב הרי ממילא חזר והקנה המלוה ללוה כל הקרקע שלו בקנין כסף לחוד כמ"ש הרב חינוך ב"י ז"ל ובזה. נמצא הלוה אוכל פירות קרקעו בהתר גמור בלתי שום חשש איסור רבית כלל ולעומת זה אם יאכל המלוה מפירות הקרקע הזה אפי' בעד שיור מעותיו הנשארים אצל הלוה קאי באיסור רבית גמור כיון דכבר נתבטל המקח שלו לגמרי והדרא ארעא למ"ק בקנין כסף גמור והיכי מצי תו המלוה לאכול שכי' הקרקע אפי' בעד מעותיו הנשארים ולזה כתב הרב חיי"א ז"ל דשניהם לא יכונו דכדי להיות מותר הלוה לפחות לעצמו על המלוה ריוח בעד מה שכבר פרע לו צ"ל דנתבטל המכר שקנה המלוה ע"י אותו מקצת שקבל המלוה מהלוה בסתם ולא התנה אז עליו המלוה ע"מ שהוא יאכל כל פירות הקרקע וא"כ אזי נאסר על המלוה ליטול עוד שכי' הקרקע הלזו כלל ואם התנה כן המצוה על הלוה ועכ"ז נתרצה הלוה ופרע לו אותו מקצת בתנאי זה א"כ אסור עליו לפחות לעצמו משכי' הקרקע כנגד מה שפרע וז"ש דשניהם לא יכונו וכו' הוא פשוט וברור בדברי הרב חיי"א ז"ל כמשי"ר המעיין:
באופן דאין מקום לכל מ"ש בתשו' ישמ"ל הנז' לדחות דברי הרב חיי"א ז"ל וכמדובר ותו דכבר הלכה רווחת דמצי המוחזק לומר קי"ל כחד לגבי תרי ותלת כידוע:
ובכן קם דינא דמלבד דפטיר ועטיר הלוה דנ"ד ואסור עליו לתת למלוה שלו הקונה השטר הנז' שום ריוח ושכי' בעד מעותיו שחייב לו בהלוואה בעלמא משום דאית בהו איסור רבית וכדעת עליון הרב חיי"א ז"ל והלוה שהוא המוחזק בשלו מצ"ל קי"ל כוותיה וכטעמיה דהרב חיי"א ז"ל וכנז"ל עוד זאת הדין נותן לנכות על המלוה מעיקר חובו כל הסך כ"ה אריות שכבר פרע לו בתורת ריוח ושכי' בטעותו בדין כנז"ל והיה הנשאר חיובא רמיא על הלוה לפורעם לו משלם וככל האמור:
ואין לומר דכיון דזה הסך כ"ה אריות שכבר פרע הלוה דנ"ד למלוה שלו הקונה השטר הנז' הוא נתנם לו בתו' ריוח ושכי' א"כ נמצא דכבר מחל אותם הלוה למלוה הנז' ולא מצי הלוה השתא לנכותם על המלוה מעיקר חובו כלל בתר דכבר נתנם לו בתו' ריוח ושכי' דהו"ל מחילה גמורה שמחלם הלוה למלוה ואפי' למטוניה דהרב חיי"א ז"ל דאית בהו איסור רבית עכ"פ מד"ק ז"ל נראה להדיא דאינו אלא אבק רבית ומחילה מהניא במה שכבר אכל המלוה אפי' ברבית דאורייתא כ"ש באבק"ר וכמו שכ"ן להדיא מד' מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' ק"ס ס"ה וז"ל אבל אם לקח ממנו רבית וצריך להחזירו לו מועלת מחילה לפוטרו כמו בכל גזל עכ"ל וכתב ע"ז הרב באה"ט ז"ל סק"ד דבמקום שמועלת מחי' הוא אפי' ברבית דאורייתא עכ"ל וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד דהלמו"ל שכ"כ להדיא דמחי' מהניא ברבית אפי' ברבית דאורייתא שלא כדעת הגאונים ז"ל יע"ש וכתב מרן החביב ז"ל בתשו' בע"ח יו"ד סי' קפ"א דברבית דרבנן נקטי' קולא כד' הרמב"ם ז"ל דס"ל דמחילה מהניא יע"ש וכ"כ בכנה"ג יו"ד סי' ק"ס הגהט"ו יע"ש וא"כ כיון דגם בנ"ד ליכא אלא רק איסור רבית דרבנן ודאי דתפסינן להקל דמחילה מהניא ולא מנכינן עליה מעיקר חובו ולא מידי אחר שכבר מחל אותם למלוה:
אמנם הא ודאי ליתא בנ"ד כיון דהלוה עומד וצווח דכשפרע לו אותם הכ"ה אריות בתורת ריוח ושכי' לא היה יודע שיש בזה איסור רבית כלל ושוב כשנודע לו מסברת הרב חייא ז"ל משך ידו מלפרוע ריוח כלל כי לא רצה להכשילו למלוה באיסור רבית ותובע עוד לנכות מה שכבר פרע לו א"כ היאך נאמר שמחלם לו לגמרי ובאנו לד' הרמב"ם ומרן ז"ל דס"ל דמחילה מועלת ברבית וכנז"ל שזה לא נאמר אלא היכא דמחל בפי' גמור הסך שכבר נתן לו ואמ"ל בפה מלא מחולים לך מעכשיו וכמ"ש כן להדיא מרן החביב ז"ל בתשו' הנז' ובכנה"ג שם הגהט"ו אות י"ט דכל מחילה ברבית שאינה בפי' אע"ג דשתק ול"א כלום אלא דמתוך מעשיו נראה שהודה ומחל לא הויא מחילה יע"ש וכ"כ האחרונים ז"ל כמ"ש הרב בירך יצחק והרב סמיכה לחיים יו"ד סי' ט' ולהרב ש"ב סי' ש"ט יעש"ב ואכמ"ל בזה א"כ כ"ש בנ"ד דמלבד דליכא מחי' בפי' כלל עוד זאת דאפי' שתיקה והודאה נמי ליכא ולא עוד אלא דצווח ועומד דלא מחל כלל ורוצה לנכותם מעיקר א"כ ודאי ליכא בנ"ד שום מחילה כלל ודינא יתיב לנכותם מחובו וכנז"ל וכמ"ש הרב פרמ"א ז"ל בח"א סי' קט"ו על נ"ד יעש"ב וה"ה והוא הטעם בנ"ד וכמו שנתבאר והדברים ברורים: והנה כל זה שכתבנו מריש. ועד כען הוא בהנח"ה סובר"ת אפי' שהיה השטר דמכר ושכי' דנ"ד ביד המלוה הראשון ולא מכרו לזולתו כלל עכ"ז דינא יתיב שאינו יכול עוד ליטול מהלוה ריוח בתו' שכי' על שארית מעותיו אחר שכבר גבה מקצתם בסתם מן הלוה ואם כבר פרע לו הלוה איזה ריוח ושכי' על שארית חובו שורת הדין נותנת לנכותם מחובו הנשאר עליו עפ"י טענת הקי"ל שיטעון הלוה כס' הרב חיי"א ז"ל ומינה ילפינן אנן בעניותן דה"ה והוא הטעם אם המלוה הא' מכר שטרו לאחר וככל האמור ומדובר מה למעלה והיינו ג"כ במונח גמור דמכירת השטר הנז' להקונה היתה הקנאתו כדין וכהלכה כדת של תורה:
אמנם כעת אנכי הרואה דמצד אחר אסור לזה הקונה השטר הנז' ליטול ריוח מעותיו מהלוה בכח שטר המקנה שבידו לשטר המש' מן המלוה הא' בין אם נאמר שקנאו בכתו"מ בין אם נאמר שקנאו בקנין אודיתא כנז' בשאלה שלפננו שלא החליט השואל באיזה הקנאה משתים או היתה הקנאת השטר מש' הזה להקונה הזה דנ"ד:
ולדידי חזי לי דבשתי הקנאות הללו לא הועילו לו להקונה הזה לקנות השטר דנ"ד בכדי שיוכל ליטול מהלוה ריוח מעותיו בתו' שכי' כלל עפ"י הדין הגמור וכמו שאבאר בס"ד:
ואומר דאם היתה הקנאתו הקנאתו בכתו"מ ודאי דלא קנה כלום כיון דמרן ז"ל בסי' ס"ו ס"ד פסק כהרא"ש ז"ל דס"ל דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"מ כלל כיע כיעו"ש והני שטרי דידן דמכר ושכי' וכיוצא משטרי מקח וממכר. דבעלמא אפי' בלתי שכי' כלל אינם אלא שטרי ראיה נינהו אפי' לדעת מרן ז"ל בסי' קצ"א דפסק להדיא דשטרי דידן שטרי קנין הם יע"ש מ"מ כיון דהשתא בזה"ז נהגו להקנות הקרקע בק"ס לחוד ומתנים המוכר והלוקח בשעת הק"ס שהמכר הוא בק"ס לחודיה בלתי שיצטרך הקונה לשום הקנאה וזכיה אחרת שבעולם כלל וכמו כן מבארים הדבר הזה בתוך שטר המכר כנז"ל והו"ל כפריש להדיא שיקנה בק"ס לחוד ועוד נהגו הני ספרי דווקני דידן לכתוב שטר המכר בזה"ל ממ"ש וז"ל לפ"ע ח"מ בא פב"פ וכו' ואמ"ל אתם הוו עלי ע"ג וקנו מידי קגו"ש וכו' וכתבו בכל ש"ז וכו' וחתמו ותנו ביד פב"פ להיות בידו לעדות ולזכות ולראיה מהימנא מחמת מה שאני מודה לפניכם הודאה גשו"ק מיד פב"פ הנ"ז סך כו"ך ובעד ובעבורם מכרתי לו וכו' וכו' ע"ס השטר כידוע ומפורסם שכן הוא נוסח שטרי מכר דידן וגם בסוף השטר כותבין העדים וז"ל ולראיית אמו"ץ כתבנו וח'ש וכו' עכ"ל וא"כ ודאי דבכה"ג דנא כ"ע יוד דהני שטרי דידן הכתובים בנוסח זה דודאי שטרי ראיה נינהו אפי' לדעת מרן ז"ל בסי' קצ"א וליכא מאן דפליג בזה כלל וכמ"ש מור"ם ז"ל בסי' קצ"א הנז' ע"ד מרן ז"ל הנז' בהגהתו יע"ש: והכי מתבאר להדיא מדברי מרן ז"ל בתשו' אבק"ר סס"י ע' שכתב וז"ל ואעפ"י שכתבו וכו' דהני שט"ד וכו' מ"מ י"ל כיון דהשתא לא משמע להו לאינשי דשטר הוי אלא לראיה בעלמא וכו' משום דבזה"ז אין רגילין לקנות בשטר לא במכר ולא במתנה אלא מקיימים המכר או המתנה באחד הקנינים דשייכי בהו וכותבין השטר לראיה והשתא כיון דלכ"ע לא מש' להו דשטר הוי לקנין אלא לראיה בעלמא שהרי רובא דרובא דשטרות הנוהגים בין בנ"א אינם אלא שטרי הודאות והלואות שאינם אלא לראיה ובפרט בשטר זה שידים מוכיחות שלא נכתב אלא לראיה שהרי מתחיל מודעת זאת וכו' עכ"ל יע"ש:
א"כ כ"ש וק"ו בהני שטרי דידן דכתבי ביה ככל הנז"ל דפשיטא דגם מרן ז"ל דפסק בס' קצ"א כדעת רוב הפוס' ז"ל דס"ל דשטרי דידן שטרי קצין נינהו וכמש"ל מ"מ אזיל ומודה בשטרי דידן הבאים בנוסח הנ"ל דאינם אלא שטרי ראיה נינהו וכמ"ש מרן ז"ל עצמו בתשו' הנ"ל וכיון שכן אתאן למ"ש מרן ז"ל בשה"ט סי' ס"ו כהרא"ש ז"ל דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"מ וכנז"ל:
ולפי"ז נמצא דלוי זה דנ"ד שקנה השטר דמכר ושכי' מהמלוה הא' בכתו"מ נראה דלא קנה כלום והמעות שלו שנתן לבעל השטר אינם אלא הלוואה ע"פ גביה בעלמא ואם ירצה לוי הקונה להחזיר לו השטר עצמו בטענה זאת שלא קנה כלום ותובעו להחזיר לו מעותיו ופירותיהם לא מצי למשקל מניה ריוח בעד מעותיו שהיו בטלות אצלו דודאי רבית גמור הוי וגם כל הריוח שכבר קבל מיד הלוה בעל הקרקע בתו' שכי' רבית נינהו ומפקינן לון מניה וכ"ש דמנכינן לון עלוהי מעיקר חובו דכיון דהקרקע לא קנה שכירות מאן דכר שמיה זולתי לדעת ר"י ודעמיה דאייתי רבינו הטור ז"ל בסי' ס"ו דס"ל דגם שטרי ראיה נקנים בכתו"מ דלא כהרא"ש ז"ל ובנ"ד לא מצי הקונה בכתו"מ שהוא מוחזק בסך הריוח שכבר קבל לטעון קי"ל כר"י ודעמיה ז"ל דס"ל דשטרי ראיה נמי נקנים בכתו"מ וכדין אכל הריוח מן הלוה ואנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו גם להוציא ולא טענינן קי"ל דלא כמרן ז"ל כידוע וכבר מרן ז"ל פסק כהרא"ש ז"ל דשטרי ראיה ל"מ בהו כתו"מ וגם בתשו' אבק"ר סי' ע' הנ"ז גילה דעתו להדיא דהני שטרי מכר דידן אינם אלא שטרי ראיה ולדעתו בסי' ס"ו דפסק כהרא"ש ז"ל אינם נקנים בכתו"מ כלל כנז"ל. ותו דגם הלוה דנ"ד הוא מוחזק ג"כ טפי בעיקר הקרן שחייב לקונה השטר והוא נמי מוחזק בקרקע שלו דהוא מאריה קמא וקאי בה השתא נמי א"כ עליו דוקא להרים דגל הקי"ל ולא קנה הקונה השטר כלל ובדין הוא דמנכי עליו מעיקר חובו כל הסך שכבר פרע לו בתו' ריוח ושכי' בטעות וככל האמור:
והכי חזינא להגאון גדול דורנו הרב מהרר"א קובו ז"ל בס' הבהיר שער אשר ח"ב בתשו' ח"מ סי' י"ט שעמד בזה בנ"ד שקנה המלוה שטר חזקה בכתו"מ ואכל פירות החזקה כמה שנים ופסקיה לדיניה בסכינא חריפא דר"ק הוי לדעת הסוברים דשטרי ראיה ל"מ בכתו"מ והלוה הוא המוחזק בחזקת מ"ק יעש"ב אלא דחזיתיה למר בדב"ק דנתחלפו לו הסברות דהרא"ש ודר"י ז"ל מזל"ז והא ודאי דט"ס נפל בד"ק פעם ושתים וצריך לתקן ד"ק כמשי"ר המעיין ואכמ"ל:
ועין רואה להרב שבט בנימין ז"ל בסי' ק"ח שעמד בדין זה דשטר משכ' אם נקנה בכתו"מ או לא ומתלא תלי לה להאי דינא בפלוגתא דהרא"ש ור"י ז"ל הנ"ל וכתב עוד דבא מעשה לידו והוצרך לעשות ולכתוב שני קניינים יע"ש וכבר מילתא אמורה דהני שט"ד דנהגינן בהו האידנא לכ"ע שטרי ראיה נינהו ולא מהני בהו כתו"מ להרא"ש והטור ומרן ז"ל דס"ל דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"מ וכמש"ל וע"ע בכנה"ג סי' ס"ו הגהט"ו אות ל"ה מ"ש בזה ויש בדבריו ג"כ ט"ס הניכר כיעו"ש וע"ע להרב ש"ך ז"ל סי' ס"ו סקמ"ד ומ"ה ויש לעמוד קצת בד"ק לכאורה יע"ש ועיין בתשו' זרע יעקב למהרי"ן ז"ל סי' ן' יע"ש ואכמ"ל בזה. המורם מכ"ז דהקנאת שטרא דנא דמכר ושכי' בכתו"מ לא מהניא כלל וכנז"ל ונמצא שלא קנה כלום ומעותיו שנתן אינם אלא הלוואה בעלמא גבי הלוה או גבי המלוה ראשון וכל סך הריוח שקבל מן הלוה רבית גמור נינהו ומנכינן להון מעיקר הקרן של הקונה השטר הנז' והדברים ברורים:
אתאן לצד שנאמר דהקנאת השטר דנ"ד הן היתה בקנין אודיתא ואמינא דהן אמת דקנין אודיתא מעלנא אית ליה בין לשטרי קנין בין לשטרי ראיה וכיוצא וכמ"ש מרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' ק"ה. וכ"כ הרדב"ז ז"ל בח"א סי' קל"ו ציינו הכנה"ג בסי' ס"ו הגהט"ו אות ס"ב דהודאה מהניא לקנין שטרות יע"ש וע"ע להרב משכה"ר ז"ל במ"ע א' אות ח' יעש"ב:
אמנם בקושטא כל זה אינו אלא לקנין שטרות שאין בהם ריוח ושכי' ברם להתיר לקונה השטר ליטול ריוח ושכי' מהלוה בכח קנין אודיתא הא ודאי צריכה בבה דבאנו למח' הראשו' ז"ל אי קנין אודיתא הוי מדאורייתא או מדרבנן וכמו שיר' המעיין בס' ש"ץ האח' ז"ל שהאריכו בזה עיין בס' מוצל מאש סיו"ד ובס' בני משה מגא"ר סי' ולהרב ידי דוד קראסו ז"ל סי' ד"ן ובברכ"י ח"מ סי' מ' ובקצות החושן ס' קצ"ד ובחוקי חיים סי' מ"ב ובשאר פוס' ז"ל עצמו מספר ע"ע הלא בספרתם וא"כ לכת הסוברים דקנין אודיתא אינו אלא מדרבנן דוקא א"כ היכי מצי קונה השטר באודיתא ליטול ריוח מן הלוה כיון דמדאורייתא לא קנה כלום באודיתא לדעת רוב. הפוס' ז"ל דס"ל דלא אתי קנין דרבנן ומפקיע דאורייתא:
עיין בס' הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה לא עת האסף פה ועד אחרן עין רואה להרב בני משה מגאר ז"ל שהאריך הרחיב בזה כיד ה' הטובה עליו יעש"ב וא"כ מצי הלוה בעל הקרקע שהוא המוחזק בממונו ובחזקת מ"ק לטעון קי"ל כמ"ד דקנין אודיתא אינו אלא מדבריהם ומן התורה לא קנה כלום וכמ"ד דלא אתי קנין דרבנן ומפקיע איסור דאורייתא וכל מה שכבר נטל וקבל מהלוה ריוח בתו' שכירות אינו אלא רבית גמור ומנכינן לון עלוהי מעיקר החוב שלו ועיין ג"כ בס' הבהיר שמו משה הנד"מ בדמ"ג ע"ג מ"ש בזה יעש"ב וע"ע להרב כהונת עולם ז"ל בביאורו להלכות רבית בדל"א ע"ב שכתב וז"ל דע שבנוסחי שט"ע מהגו"ר וכו' כתוב והודה המתעסק שקבל שכט"ו ולענד"ן פשוט דלאו למימרא דסגי באודיתא בכדיני ממונות אף שלא נתן לו דכיון דאיסור הוא ל"מ ביה מחי' והודאת שקר אלא הענין שבאמת נתן לו דינר וכו' עכ"ל והגם דחזינא להרב שבט בנימין ז"ל בסי' ש"ט דפליג עליו וס"ל למר דגם בהודאה לחוד שקבל שכט"ו מהני והוכיח כן מד' הראשו' ז"ל יעש"ב מ"מ היינו דוקא בדין שכט"ו של המתעסק דלאו איסור רבית גמור ואפי' מדבריהם אינו ואפי' שלא קבל שכט"ו כלל רק משום מיחזי כרבית הוא דוקא וכמ"ש הוא ז"ל שם יעו"ש. ברם באיסור רבית גמור מדאורייתא או אפי' רבית דרבנן ודאי דאזיל ומודה גם הרב ש"ב ז"ל דהודאה ל"מ בהו ולא מידי ופשוט:
שוב נזכרתי אני עני מ"ש בעניותי בסה"ק פני יצחק ח"מ סי' כ"ב בדקנ"ה ואילך שכבר עמדתי אנא עניא בפרט זה שם בנדון ההוא אי קנין אודיתא מהני להפקיע איסור רבית או לא ושם העלתי בעניותי דדין זה הוי פלוגתא דרבוותא הרב ב"ח ז"ל עם הרב ט"ז ז"ל ביו"ד סי' קס"ח שדעת עליון הרב"ח ז"ל מהניא אודיתא גם להתיר איסור רבית ולהרב ט"ז ז"ל דפליג עליה ס"ל דל"מ האודיתא להפקיע איסור רבית יעש"ב:
ובכן הדין נותן בנ"ד שהלוה שהוא המוחזק הן בממונו הן בקרקע שלו מצ"ל קי"ל כהרב ט"ז ז"ל דל"מ הודאה להפקיע איסור דבית ויש לו לנכות עליו כל מה שכבר אכל ממנו ריוח מעיקר חובו והנשאר לו מהקרן שלם. ישלם לו וכמדובר:
ולפי האמור נפק"ל לדינא דזה הקונה האי שטרא באודיתא לא מצי הדר על המלוה הא' שמכר לו השטר באודיתא בטענתו עליו דכיון דאינו יכול ליטול מהלוה ריוח מעותיו בתו' שכי' א"כ החזר לי מעותי וקח לך שטרך בחזרה כיון דמדאורייתא אין כאן מכר כלל:
דהא ודאי ליתא כלל כיון דוה שמכר לו השטר הוא המוחזק בדמי השטר א"כ מצי טעין קי"ל כמ"ד דקנין אודיתא הוי מהתו' א"נ כמ"ד דאתי קנין דרבנן ומפקיע איסור דאורייתא ושטר זה הוא מכור לך כדין ואין אני חייב להחזיר לך מעותיך כלל וגם הלוה בעל הקרקע שהוא המוחזק בקרקעו ובממון שחייב בשטר הנז' מצי טעין קי"ל כמ"ד דקנין אודיתא אינו אלא מדבריהם ול"מ להפקיע איסור רבית ומה שכבר לקחת ממני בתו' ריוח אני מנכה אותם עליך מעיקר הסך שאני חייב לך והשאר אפרעם לך וכמש"ל: אכן כפי הטעם הראשון שכתבנו לעיל לבטל הקנאת השטר הלזה בכתו"מ מט' דשטרי ראיה אי"ן בכתו"מ וכנז"ל הא ודאי דלפום ה"ט קושטא קאי דמצי הדר זה הקונה האי שטרא על המוכרו לו שיחזיר לו כל מעותיו שנתן לו מאחר דאין כאן מכר כלל או לעשות לו הקנאה אחריתי המועלת לו לפו"ד דאורייתא ברם אסיר ליה למשקל מניה ריוח מעותיו ע"כ מה שעבר לא ממי שמכר לו השטר ולא מהלוה דכיון דלא קנה כלום ואין כאן מכר כלל נשארו מעותיו בהלוואה גבייהו ואם יקבל מהם ריוח אינו אלא רבית גמור וכמדובר:
ואין לומר דכפי"ז מצי טעין קונה השטר הלזה על הלוה דנ"ד אי שתקת ולא תנכה מחובי שאצלך מאומה שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ואגבה ממנו כל הקרן שלי שנתתי או בעד שטרא דנא והוא יגבה ממך קו"פ בכח שטר המכר ושכי' שיהיה בידו וכדאמרינן הכי להאי טענא בש"ס בפ' שני דייני גזירות וכן פסקו כל הפוס' ז"ל לטענה זאת דאי שתקת כמשי"ר המעיין בטוש"ע ח"מ סי' קי"ח וקי"ט וקמ"חכיעו"ש כיעו"ש:
וגם אין לומר ג"כ בנ"ד דמצי טעין הקונה שט"ד דנ"ד על הלוה טענת מאי אפסדתיך במה שאני קניתי השטר שעליך מן המלוה א' שלך מאחר דאלו היה נשאר השטר בידו היית חייב לפרוע לו כל ריוח מעותיו בתו' שכי' בשלימות עד תום פרעון כל הקרן שלו א"כ השתא נמי תפרע לי ג"כ כמו שהיית חייב לפרוע לו כדאשכחן בש"ס וכפוס' ז"ל דאיתא להאי טענתא דמאי אפסדתיך כמשי"ר הרואה בס' ש"ץ הפיס' ז"ל וכידוע. דלא היא וכ"ז ליתא בנ"ד כלל כיון דאיכא בנ"ד לתא דאיסורא דרבית דחמיר טובא אם יגבה קונה השטר הזה ומן הלוה שום ריוח ככל הנז"ל הא ודאי בכגו"ד לא ניתנו ליאמר לא טענת אי שתקת וכו' ולא טענת מאי אפסדתיך וכו' ואפי' אי הוה טעין הכי לא צייתינן ליה דלא ספינן ליה איסורא בידים עפ"י הטענות הנ"ל וזה ברור:
ותו דאעיקרא דדינא הני תרי טענתי דאי שתקת ודמאי אפסדתיך הנ"ל שתים זו לא נאמרו כי אם במי שבא להחזיק ולזכות במה שבידו בטענותיו הנ"ל ולא להוציא מחבירו עפ"י הטענות הנ"ל וכדחזינא להגאון מהר"מ ז"ל הוב"ד בהג"א בפ' שד"ג שכ"כ להדיא אהך טענתא גופא דאי שתקת וכו' דלא נאמרה לא להחזיק ולא להוציא יע"ש וכ"כ הגאון האורו"ת ז"ל ס"י ל"א דלא אשכחן טענה זו דאי שתקת בשום מקום להוציא מיד המוחזק אלא להחזיק יעש"ב ומינה יליף נמי הגאון הרב שער אשר ז"ל בח"ב סי' כ"ח בדמ"ב ע"ב גם לטענת מאי אפסדתיך דבתר דשקו"ט טובא בדברי כל הפוס' ז"ל הם המדברים בטענה זאת דמאי אפסדתיך והעלה להלכה דלא נאמרה טענה זו כי אם היכא דליכא דררא דממונא כלל כמו שהכריח כן הוא ז"ל ברוחב מבינתו מדברי הש"ס והפוס' ז"ל דדא נמי איתא לסתום פי הטוען כן בנ"ד כיון דאיכא בנ"ד נמי דררא דממונא והן לו יהיה דאיכא פוס' דפליגי על הני חילוקא דהגאון ז"ל הנ"ל ויסבו"ר ולו ידע דגם בדאיכא דררא דממונא ניתנה ליאמר הך טענתא דמאי אפסדתיך מ"מ בנ"ד דהלוה הוא המוחזק מצ"ל קי"ל כהגאון הרב שער אשר ז"ל בחילוקו הנז' וכמובן:
עוד זאת אסיק הגאון הנז' ז"ל בתר הכי וכתב דאעיק' לא מצינו בדבריהם דרבנן האי מילתא דמאי אפסדתיך כי אם דוקא היכא שבא להחזיק במה שבידו ולמפטר נפשיה שלא יתן כלום לשכנגדו אך היכא שלא נמצא הממון תחת ידו ורוצה לזכות בטענה זו ולהוציא הממון מתח"י מי שימצא בו פשיטא. ודאי דל"א לה וכו' אתד"ק:
יעש"ב ודון מנייהו ואוקי באתרין בנ"ד והוא הטעם בנ"ד ממש וכמובן: ועם דבנ"ד עפ"י הב' טענות הנ"ז הוא בא להחזיק ולזכו' במה שבידו באותו הסך כ"ה אריות שכבר קבל מהלוה בתו' ריוח ושכירות וכנז"ל מ"מ כיון דביד הלוה לנכות מחובו הסך הנז' ועפ"י הב' טענות הנז' שיטעון קונה השטר עליו מתחייב הלוה לפרוע לו כל קרנו משלם א"כ הו"ל הקונה הנז' בא להוציא מהלוה עפ"י טענותיו הנ"ל וכבר מלתא אמורה מהפוס' ז"ל דלהוציא ל"א הני תרתי טענתי הנ"ל וכמדובר:
ועוד שכבר כתבנו לעיל דבכגו"ד דנ"ד דאיכא לתא דאיסור רבית אמרי' ליה לכי תיהדר ולא ספינן ליה השתא איסורא בידים הגם דבעלמא קי"ל כל דאית ליה רווחא לטוען אי שתקת וכו' דינא יתיב דאעפ"י שלא החזיר השטר עדין הו"ל כאלו החזירו ול"א ליה לכי תיהדר וכמ"ש מרן והסמ"ע ז"ל בסי' קמ"ח יעו"ש מ"מ בדאיכא איסור רבית אמרי' ליה לכי תיהדר דומיא להיכא דלית ליה רווחא לטוען אי שתקת וכו' דלא שמעינן ליה ואמ"ל לכי תיהדר כמ"ש הסמ"ע ז"ל בסי' קי"ח יע"ש וה"ה בנד"ן דכ"ז שלא החזיר השטר למאריה אמרי' ליה לכי תיהדר כדי שלא להכשילו באיסור רבית וברור: וכ"ש וק"ו אם טוען כן קונה השטר דנ"ד על הלוה כדי לגבות ממנו גם הריוח ושכי שעדין לא פרעם לו דהא ודאי דלית ליה שום זכות בדין בטענה זאת דאי שתקת וכו' כיון דלית ליה שום דיוח והנאה בהחזרתו השטר הזה לבעליו כיון דאסור עליו לגבות ממוכר לו השטר שום ריוח בעד מעותיו שהיו בטלות אצלו משום איסור רבית וכבר כתב הסמ"ע ז"ל בסי' קי"ח וקמ"ח דכל דלית ליה שום ריוח בהחזרתו לא מצי לטעון אי שתקת וכו' יע"ש ועמ"ש עליו הרב ש"ך והרב ט"ז ז"ל שם ואכמ"ל עוד בזה הנלע"ד כתבתי לענין הלכה דוקא אך לא למעשה עד אשר אם יסכים עמי חד מרבנן דפקיע שמיה אזי ישמח לבי גם אני וגם ידי תכון עמו גם למעשה וצור ישראל י"מ וימ"ן ויזכני תמיד לכוין לאמתה ש"ת לבל אכשל בדבר הלכה אמן כי"ר הלכ"ד עבד נרצע לכל יודעי דת ודין ומתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם צעיר אנכי זעירא דמן חברייא:
והוא הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט:
אמר המחבר יא"ה ס"ט אאז"ר האיר וזרח ל עבר פנינו ונראה בעליל ס' הבהיר רוח חיים ח"ב הנד"מ להרב הקדוש מרן החבי"פ ז"ל ז"ל וראיתי לו ז"ל בח"מ ס"י מ"ח דאייתי בידיה מ"ש מני"ר גופיה בתשו' אחי וראש הנ"ל ומאי דפליג עלוהי הרב חיי"א ז"ל וכתב ע"ז דהוא ז"ל במקומו עומד ולא הדר מסברתיה כלל והביא מעשה רב מרבני ירוש' ת"ו ז"ל כמ"ש הרב שבט בנימין ז"ל בזכרונותיו יע"ש ומ"מ לדעתי המעט הוא דאכתי לא נמלטנו מדין קים לי ומצי הלוה המוחזק לטעון קי"ל כהרב חיי"א ז"ל וכמ"ש בעניותי לפנים האר"ש הסכמת הפוס' ז"ל דמצ"ל קי"ל כחד לגבי תלת וכידוע:
ולא שייך בהאי דינא לומר אי איתא להאי חידושא דדינא דחדית לן הרב חיי"א ז"ל לא הוה משתמיט שום פוסק הקודם לו להשמיענו כזאת דהא ודאי ליתא וכמשי"ר המעיין בשורש הכלל הזה ועד אחרן עין רואה בס' הבהיר רוח חיים הנז"ל בסופו תשו' מאהבה להרה"ג ראב"ד מקו' מהרר"ח נסים מודעי נר"ו מ"ש ע"ד הרב כפי אהרן ז"ל מ"ש בפרט זה ומשם באר"ה ודון מניה ואוקי באתרין ומה שהביא ראיה מרן החבי"פ ז"ל ממעשה רב כנז"ל באמת אמרו אין למדין הלכה מפי מעשה ועיין בכלל בזה בס' הפוס' ז"ל אשר נקבצו באו בס' הבהיר גנזי חיים מע' א' אות יעש"ב וע"ע בתשו' הרב צדק ומשפט נר"ו הובאה בראש הספר הנז' מ"ש בזה וממנו נקח נובין ונדון לנ"ד וכמשי"ר המעיין והדברים ברורים גם אלה פי המדבר שיח יצחק ס"ט:
וזאת להודיע שהפסק דין הנ"ל הגיע ממני לחו"ר עיה"ק טבריא ת"ו יצ"ו למען יצמדו בו ולהסכים עמדי אם יערב להם והתובע שהוא יורש של קונה השטר הנז' הוא דר שם ונודע הדבר לו ולאהובו ושלחו מתם שאלת חכם לגדול בדורו מני"ר מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא ראש ב"ד מקודש כמהר"ר יש"א ברכה נר"ו להסכים עמו ומני"ר נר"ו מסר שאלתו ותשו' לשני ת"ח רבנים ועצומים כוללי תהלות ישראל כמהר"ר יצחק אשכנזי הי"ו וכמהר"ר יעקב מאיר הי"ו והמה בחכמתם עשו פס"ד והסכימו עמו לזכותו בדין ולחיב הלוה לפרוע כל סך השטר בלתי ניכוי כלל ואם הריוח ושכי' העולה עליו עד זמן הפרעון ומני"ר הרב יש"א ברכה נר"ו הסכים עמהם בפסק דינא הנז' וכשומעי אנא זעירא שלחתי והרציתי דברי לפניהם הפס"ד שלי הנז"ל בקצר אמיץ והגיע לידם הק' ועכ"ז בעומדם יעמודו כפי הסכמתם הראשונה ושלחו לי פסק דינם לעיין בו אני הדל והנני מעתיק את כל דברי הרב המופלא יש"א ברכה הנ"ז נר"ו ואת כל דברי מע' הרבנים טובים השנים הנז' יצ"ו ומה שהשבתי להם כפי הנלע"ד הכל מסודר יפה יפה והדבר מסור ביד כל יודעי דת ודין להכריע ולהוכיח בינינ"ו זה ואת אשר יבחרו בו יקריבו אליהם והם רשאים ולא אני וזה החלי וה' אלהים יעזור: וזאת התורה תשובת מע' הרב המופלא ראב"ד מקודש ב"ד הגדול שבירוש' ת"ו כמהר"ר יש"א ברכה הי"ו במכתבו הטהור לי לשמי וז"ל יום ז"ך ניסן שנת ברכו"ת טו"ב:
רוב שלום עד בלי ירח מקרית מלך רב כמו פורח:
אל משכן כבודו שואפ וזורח כבוד הרב הגדול רב משרשיא מבני עליה ר"מ ור"מ כקש"ת פחד יצחק יהיה בעזרו ועליו יציץ נזרו כיר"א:
רב נכבד יקרת מכתבו הבהיר האירה אל עבר פני ובתוכו רצוף האי פסקא דדינא דשדר לן מר. ובאמת כבר מלתי אמורה ומי אנכי ומה אני. ארי נעשה שואל אחוה דעי מה ידעתי ולא ידע כי רב גובריה ורב חיליה כל רז לא אניס ליה ואולם לעשות רצונו חפצתי ולשאלת רב נדרשתי והנני בא להשיב מפני הכבוד. קראתי בכל לב צוף דבש אמרי נועם אשר העמיק הרחיב ברוחב בקיאותו אשרי יולדתו:
והנה מזה כמו שש חדשים שביקש מאתי חרש"מ להשיב לו על השאלה הנז' ותכף לקבלת כתבו הודעתיו דמלתא כדנא הוא קמחא טחינא כי אני עני הייתי נמנה בב"ד של שם ההג"י כמהר"י ישראל ז"ל בעל המ"ח ס' שנות ימין ויד ימין ומשנהו הרה"ג ראש"ל מוהר"א אשכנזי ז"ל וחלקי בינם אנא נפשאי נמניתי עמהם ואתא עובדא כדנא קדמנא והרה"ג ראב"ד ז"ל זכר עשה לתש"ו הרב חיי"א ז"ל ולא היה מצוי פעה"ק ירושת"ו ולא אחד בהם וכתב לרודיס יע"א והעתיקו הפס"ד אוב"א ושלחוהו לידנו ותכפ ישב הרה"ג גדול הנאמר באברהם ז"ל והאריך הרחיב בעוצם בקיאותו וישבנו כל יש"ק בביתו ונשאנו ונתנו ע"כ דברי הרב חיי"א ז"ל והלכה זו העלינו דלא כוותיה. ועד יומא כל מ"ש והאריך הרה"ג אחד היה אברהם ראש"ל ז"ל הוא ביד בנו כמהרי"ץ הי"ו מכתיה"ק ז"ל בעצמו ועכ"ז יען ששרטט וכתב חר"ש חכם הי"ו הנ"ז מ"ש מצודתו מסרתי דבריו לבני גילו אילני דמלבלבי הרבנים כוללי תהלות כמהרי"ץ אשכנזי הי"ו בריה דרבינא הנז"ל וכמהר"י מאיר הי"ו היושבים עמי בישיבתי ומצטרפים לנוספים בב"ד העי"א ונשאו ונתנו כיד ה' הטובה עליהם והסכימו כוותיה ועד אחרן הציגו לפני כל דברי החר"ש חכם וגם ראיתי כל דבריהם ובקשו ממני להשתעשע בדבריהם ואם תעלה הסכמתי עמהם הלכה למעשה. וכשאני לעצמי ידענא בנפשאי ערכי עלי ובפרט כי רבו מאד טרדותי ושגבו תלאותי לא יתנוני השב רוחי. ובפרט מיום פטירת הצדיק אבד הרב הפקיד כמהרמ"ן ויניסטי ז"ל כתרוני הקיפוני עול הציבור והיחיד הכשיל כחי ואפי"ה פניתי אל לבי לבקרים לרגעים וזה מה שהשיגה דעתי באותו פרק בקצור נמרץ וזה לשוני:
וכשאני לעצמי אחר ראותי דברי ידי"ן השואל ך מר"ש יצ"ו ודברי טובים ה"ב הנחמדים מזהב פרווים הי"ו אמינא דבנדון זה גם הרב חייא ז"ל יודה כי הוא בעצמו כתב בנדונו כשהביא מקצת המעות המוכר לא אמר לו שום דבר הלוקח להמוכר רק בסתם הביא לו המעות וכתב ע"ג השטר שקבל כו"ך: מוכח שאם היה אומר הלוקח להמוכר הנה לך בעד מעותיך לא היה בו שום חשש איסור רבית כלל וכמ"ש הוא עצמו ז"ל וכן פסק מרן ז"ל ביו"ד סי' קע"ד ס"ד והוא הלכה פסוקה כדפריש להא רבא להא דרב ספרא ב'"פ אז"ן דס"ד ע"ב. וא"כ טענינן ליורש דהוא בא ושטרו בידו כי המוריש כשקבל מקצת המעות לא הגיעו אפ' לשליש דצא כנדון הרב חיי"א ז"ל שפרע ד' חלקים (ונשאר חלק החמישי) ובפרט שהיה ת"ח ודאי שאמ"ל למוכר קנה לך קרקע בעד מעותיך דדינא הוא ששניהם אוכלים פירות. ואפ' אם יאמר המוכר שלא אמר לו המוריש כלום רק קבלם בסתם מקצת המעות אינו נאמן דאנן סהדי דלא שביק היתרא ואכל ס' איסורא וכמ"ש בעה"ת בשמ"ה ופסקו מרן ז"ל בשה"ט ח"מ סי' ס"ז במוכר שט"ח לחבירו שעבר עליו שביעית טענינן ללוקח שהמוכר הי"ל פרוזבול ואבד ואם הודה שלא הי"ל פרוזבול אינו נאמן ואם י"ל נכסים למוכר נאמן וישלם המוכר ללוקח עכ"ל ועיקר הטעם כתב הבעה"ת ז"ל דמ"ס דלא שביק היתרא ואכיל איסורא יע"ש ודון מינה לנ"ד דטענינן ליורש וללוקח ואם היה מורישו קיים היה טוען בהתר לקחתי היה נאמן ועמ"ש מור"ם ז"ל בסי' קס"ט סכ"ד דאם טען הלוה באיסור לקחת והמלוה טוען בהתר לקחתי דישבע המלוה ויגבה דהש"ך הצ"ע דממקום שהביא ממ"ש מרן ב"י משם המרדכי הוא להפך שכתב בפי' דאם יש שטר או משכון גובה בלא שבועה ועין לההט"ז ומ"ש להליץ בעד מור"ם ולהרב נקה"כ מ"ש על הרט"ז יע"ש ולפקע"ד דברי מור"ם אין להם שחר דמשמע דפליג על מרן ז"ל וקי"ל כמרן ז"ל דמרן ז"ל כתב בפי' שם באותו סעיף עצמו וז"ל ראובן. שאמר לשמעון לקחת ממני רבית מיד ליד וש' משיב לא לקחתי אלא עי"נ נאמן בלא שבועה וכתב הש"ך ז"ל ה"ט דאל"ה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא יע"ש ואנן קי"ל כוותיה ועיין בס"י קע"ז סי"א ומ"ש הש"ך ז"ל ועיין בח"מ ס"י פ"ב סיו"ד' ובפרט דאיכא נאמנות בשטר וקבלת ס' הפוסק וע"י לה' זל"א בח"ג אות שי"ן:
ועוד זאת שניא נ"ד מנדון הרב חיי"א ז"ל דהתם הלוה היה חייב פירות סך שני אלפים והותר ולא רצה לשלם מ"ט איסור רבית וה"ב אלפים שהיה חייב מהקרן רצה לשלם לו ולא תבע לנכותם כנגד ה"ב אלפים שנתן לו בתחי' לחש' הפירות וגם הרב חיי"א ז"ל לא עלה על דעתו לזכותו שינכה מהקרן יען הוי סלוקי בלא זוזי משא"כ בנ"ד דכל שנה היה פורע לו השכי' עד שנגלה ס אחי וראש ודימה הלוה בדעתו דזכה בדינו ויצא לתבוע תבע לנכות מהקרן נגד מה שאכל מהפירות דהוי אפוקי ממונא וכמ"ש הטויו"ד ס"י קע"ב וכתב שם מרן הב"י ז"ל דזהו דעת רש"י ז"ל והה"מ כתב בפ"ו מה"מ שכן דעת הרשב"א ושאר מ"פ והוא ז"ל כתב שכן מטין דעת הרא"ש והטור ז"ל ופסקו מור"ם ז"ל שם ס"י קע"ב סופ ס"ח יע"ש ועיין להר"ן ז"ל בתשו' ס"י כ"ט דמוכח מדבריו ז"ל דאבק רבית אינו מנכה מן היורשים ועיין בתשו' רע"ק איגר ז"ל ס"י פ' ודון מינה ואוקי באתרין ע"כ הגיע קיצור מ"ש מצודתי באותו פרק מלבד מ"ש טובים הב' הרבנים כי באמת יפה כתבו ויפה כיוונו ולא היה לי פנאי להשתעשע בדבר. הם יצ"ו:
מעתה הנני בא להשיב על מ"ש כת"ר שחידש לנו דמורישו של רש"מ הי"ו הוא קונה שני שקנה מלוקח ראשון וע"ז נכנס לבית ה"ס כיצד היתה ההעברה מלוקח א' ללוקח ב' אם בכתו"מ אם באודיתא ונו"ן בזה דאם זכה בכתו"מ הני שטרי דידן שטרי ראיה נינהו ולא קנה כאשר הביא רו"מ נוסח שטרות שכו"ת וכו' וא"כ הוי המעות הלוואה אתד"ק:
ואנא דאמרי לישרי לן מר דבכל שטרות כותבין בתחילה אתם הוו עלי עד"ג וקנו מידי קגו"ש וכו' וכתבו שטר וכו' ובסוף השטר כו"ת ואנ"ס קנינו מידו קנו"ש וכו' ע"כ הכתוב וכו' כבגו"ד מגופה של קרקע ואפי' בדירה שאין בה ממש כתב מור"ם ז"ל בח"מ ס"י רי"ב משם הרמב"ן ז"ל דאם כתבו קנין באחרונה מגופה ש"ק קנו מידו ועיי' להרב משכה"ר באות א' ס"י ח' שכתב משם הרשב"א בכמה תשו' שהקונה שטר הקנאה בקנין אגב אם כתוב קנין באחרונה מגופה ש"ק קנו מידו הגם שאין קרקע נקנה אג"ק יעש"ב ובפרט שבשטרות דידן נוהגין לכתוב וכך אמר פ' המוכר להקונה פ' אי בעית קני בשטרא א"כ קני בכספא וכו' דודאי דהוי שטרי קנין איכא דכ"ע: ותו אפי' למטוניה דמני"ר דשטר כתו"מ שכתב הלוקח א' ללוקח ב' הוי שטר ראיה כדבעי לומר כבוד הודו משא"כ האמת לפענ"ד א"כ אמינא דל מהכא השטר הרי קנה החצר בכסף לחודיה דדינא הוא דקונה בכסף וכן דעת מרן ז"ל בתשו' לאה"ע בדיני כתובה ס"י ו' וז"ל ואין לומר דאעפ"י שנתן לו כסף לא קנה כדאמרי' בפ"ק דק"י גבי קרקע לא שנו אלא במקום שאין כות' שטר אבל במקום שכות' שטר לא קנה עד שיכתוב שטר משום דה"נ הרי. כתב לו שטר ואעפ"י שי"א דשטר שאמרו היינו שדי מכורה לך אבל שטרי דידן לא כבר כת' המ"פ שכדברי הא"ו דשט"ד נמי מהנו עיקר ועוד שאפי' לדברי החולקים ע"ז כיון דבז"הז אין אנו נוהגים לכתוב שטר דשדי מכורה לך הו"ל מקום שאין כות' שטר עכ"ל יע"ש:
הראת לדעת דאם אנו רוצים לומר דשטרי דידן שטרי ראיה נעשה כאתרא דלא כתבי שטרא וקונה בכסף וכ"ש דקונה בכסף ובק"ס דנקנה קרקע בחליפין כידוע ואין נסתר מחמתו ח"ו מרן ז"ל בתשו' אבק"ר ס"י ע' דלכי תידוק יפה. בדבריו ז"ל בקנה אחד ובסגנון אחד הם עולים כמתבאר למעיין היטב ואין צ"ל איברא דתשו' מרן ז"ל באה"ע כתוב בשאלה שמכר לו השפחה ולא כתב לו שטר ואיך כתב בתשו' הה"נ הרי כתב לו שטר ואולי ט"ס נפל בל' השאלה וצ"ע עכ"פ נקטינן מדבריו דבקנין כסף לחוד מהני ופסק את הדין להוציא השפחה מיד האלמנה שהיתה מוחזקת בה וליתנה ביד שמעון הקונה יעש"ב:
ואעיקרא דדינא נחזי אנן דדברי מרן ז"ל ח"ו סתראי נינהו דבס"י. ס"ו פסק כהרא"ש דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"מ ואיך כתב בסי' קצ"א דשטרי דידן שט"ק הם אבל כבר עמד הכנה"א שם בס"י ס"ו האגט"ו אות לה' דדעת מרן ז"ל באמת. דשטרי דידן שט"ק הם ומ"ש בסי' ס"ו דעת הרא"ש דשטרי ראיה אי"ן בכתו"מ יע"ש:
והאמת דלמטוניה דמנ"יר דשטרי מכר דידן אינם אלא שטרי ראיה א"כ יורנו מדרכיו איך קנה הקונה הראשון שהרי הרא"ש ז"ל פירש דבריו דה"ט דשטרי ראיה אי"ן בכתו"מ יען שהקונה הא' לא קנה השרה באותו שטר והיאך נייפה כח ה"ב לקנותו באותו שטר וכו' יע"ש בלשון הטור שהביא משם אביו ז"ל שכ"כ בפסקיו. ואם אנו אומרים דשטרי ראיה הוו שטרי. דידן א"כ בטלים המה כל שטרי מכר שמוכר קרקע שלו לחבירו וזהו תמורת המנהג שעינינו הרואות שמוכרים זל"ז בתים וחצרות ומנחילין לזרעם אחריהם באין פוצה פה ופוק חזי מאי עמא דבר:
כל זה כתבתי לפי דרכו דרך הקדש דכתב במונח שמכר השכר בכתו"מ וע"ז נכנס לבית ה"ס אי מהני או לא:
וכשאני לעצמי לא ידעתי אענה אמאי לא עלה ע"ד כבודו שמכר הקונה ה א לקונה ה"ב שמכר לו כל זכות ושעבוד וכל שי"ל בחצר פ' וכג"וד הויא מכירה גמורה וקנה הקונה ה"ב כל זכות ושעבוד שהיה להקונה ה"א בחצר באין תפונה כאשר כן העלה מהריט"ץ ז"ל בס"י קס"ט שנשאל באחד שלוה מחבירו ל' גרוש ונתן לו חצירו משכנתא בנכייתא ואח"כ מכר המלוה המשכונה לאחר בעד סך יו"ד גרוש וכתב לו שטר מכר שמכר לו כל כח וזכות ושעבוד שהי"ל בחצר הנז' ועז' בא הלוה לשלם להקונה ה"ב הסך יו"ד גרוש באו' דראובן הקונה ה"א מכר דבר שאינו שלו והמכר בטל ומה שנתן הוא היו"ד גרוש יקבל ואם רוצה לנכות מהיו"ד גרוש' הפירות שאכל שהם רבית כיון שהמכר בטל ע"ז והמלוה תובע ל' גרוש שכתוב בשטר המשכונא וגם השכי' שעבר והלכה זו העלה דחייב הלוה לשלם הסך ל' גרוש והשטר מכר חזק כראי מוצק ואחר החתימה חזר ונכנס לבית ה"ס כי היה צריך לכתוב שטר כתו"מ וכו' וגם בזה עלה בהסכמה דלא בעי כתו"מ ושפיר קנה בכח השטר שמכר לו כל כח וזכות ושעבוד שהי"ל בחצר הנ"ז יעש"ב ואמאי לא ניחא ליה למני"ר לאוקומי בהאי טעמא מאי לא ידענא:
פש גבן לידע אי דינא יתיב כד' הרב חיי"א ז"ל. דבשעה שהביא הסך ל' ליראה נתבטל המכר והוו שאר המעות הלואה גביה. וא"כ לא קנה הקונה ב' שום זכות וכח בחצר וכיון שלא נשאר שום כח וזכות להקונה הא' בקצר כדי שימכרנו לאחרים ולזה כבר מילתא אמורה דטעניק ללוקח דודאי בשעה שהביא לו מקצת המעות אמ"ל קנה לך חלק בחצר כנגד המעות שנתת לי ולא יוכל המוכר להכחיש ולומר שלא דיבר לו מאומה רק בסתם קבלם מלבד דלאו כ"כ לחוב לאחרים וכאמו"ל עוד זאת יתירה דאמ"ל קנה כנגד מעותיך ויש ידים מוכיחות שכן עושה שהכי כתב על עצמו שמכר כל כח וזכות שהי"ל בחצר פ' ומאיין י"ל כח וזכות מאחר שכבר נתבטל המכר והוי מוכר דשא"ש. וידוע דאח' אפי' אם לא נכתב ט"ס הוא וא"כ חוזר הקונה ה"ב עליו אם לא בהכרח לומר דאנ"ס דלא שביק היתרא ואכיל איסורא וכמ"ל:
ותו אמאי לא יוכל להקנות לו השטר באגב וכד"פ מרן ס"י ס"ו סיו"ד וליכא בזה. אין קרקע נקנה אג"ק דכבר כתב הרב משה"ר לדאי איכא קנין בשטר דגופה ש"ק קנו מידו וכמש"ל ובפרט שהשטר מקנה אותו אג"ק ואמאי לא חש מני"ר בהקנאה זו ועיין בתו"ס ב"ב דע"ט בד"ה נקנה השטר וכו' שכתבו דקנין אגב אלים וחשיב כמסירה וכו' יע"ש וע"י להלח"ש בקונ"ט קנין אג"ק ץ ס"י י"ד דשטר מכירת קרקע נקנה באגב וכתב כ"ע ובפרט בנ"ד דאיכא כתו"מ:
ועין רואה להרמ"ה בחי' לבתרא בפ' מש' בדרכ"א "' מה"ס שכתב דכתו"מ הוי מדרבנן מדחזינן דאם מחל המלוה מחול לו ואי מדאורייתא לא היה יכו"ל ושוב כ' דקנין אגב הוי מדאורייתא ואם ק"ס הוי מהתו' יעש"ב: כי מן הבאר התמיהה קיימת דלא חש מני"ר להכי והי"ל להקשות דאף דנימא דשטרי דידן שטרי קנין הם אפי"ה הוי רבית דאורייתא כמשה"ק גבי אודיתא למ"ד דהויא מדרבנן. ולבבי לא כן יחשוב דאף אי נימא דאודיתא לאו הקנאה היא מ"מ מ"ט הודאת בע"ד כ"ק ע"ד קנו מדאו' כמ"ש גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בחיים שאל ח"ב סי' ל"ח סי"ב ועין ב"ס תפארת אדם בזכרונותיו האחרונות שאסף להקת הפו"ס דהכי ס"ל דהוזאת בע"ד כקע"ד הוי מדאו' יע"ש ועיין בתו"ס גיטין ד"ד ע"א בד"ד דקי"ל וכו' ד"כ מר"ת דשטר מכר בהודאת בע"ד סגי אפי' בלא עידי מסירה יע"ש ובפרט דמרן ז"ל בתשו' ס"י ק"ד וס"י קמ"ז ב"ס אבק"ד פסיקא ליה דאודיתא הוי הקנאה וכ"פ בשה"ט ס"י מ' ס"א ובכ"מ פי"א מה"מ וכמ"ש הבא"הג ז"ל:
ומה גם דלפקע"ד אמינא דכ"ע יודו בנ"ד אפי' אם היה איסור רבית ב"ס היה ספק אבק רבית דהוי מדבריהם דאתי דרבנן ומפקיע איסור דרבנן כ"ש דמצינו דאתי דרבנן ומפקיע מדאו' וכמ"ש הנמק"י ב"פ האשה רבה והר"ז ב"פ השולח דאפי' בקום עשה בשמיטה אתי דרבנן ומפקיע מדא"ו שהרי שמיטת כספים בזה"ז דר' ומפקיע שעבודא דאו' מ"ט הפקר ב"ד הפקר וכת"י רבא ב"פ השולח יע"ש וע"י ארעא דרבנן בק"א:
זהו מ"ש מצודתי כפי מיעוט קנו שכלי דשטר מכר דנ"ד בכל האופנים חזק כראי מוצק ובפרט אם הוא מכר הזכות והשעבוד כמ"ש מהריט"ץ ולית ביה שום חשש רבית ולא אבק"ר כלל והוא רחום יכפר כי נטיתי מדרכו דלהאמת נתכוונתי ועידי בשמים כי האמת אהובה באמת ובתמים ובוחן לבות וכליות ינחני במעגלי צדק י"מ וימ"ן ויהיו דברי לה עשויים באמת וישר כ"ד ע"ה ידידו ומוקירו ומכבדו כערכו הכותב בקיצור נמרץ קראה סירוגין מרוב טרדותי עלו על צוארי הכשיל כחי ולאפס הפנאי לא אעלה ארוכה הצעיר יש"א ברכה ס"ט:
ומודע לבינה כי גם דברי מעל"ת מסרתים למ"ע טובים השנים הרבנים הנז"ל וגם המה כתבו תשו' נצחת ואת כל ונוכחת ואני בעוניי. לא י"ל פנאי ללמוד כל מ"ש מצודתם ולפקע"ד יפה כתבו וכיוונו להלכה כאשר עיני. כת"ה תחזינה מישרים וישמח צדיק בפירות הארץ הי"ו וד"ב לרב וגדול שכמותו צנה וסוחרה אמתו וש"ב נח"ה האי"ש ס"ט:
בס"ד וזאת תשובת הרבנים ועצומים הנאהבים והנעימים טובים ה"ב פמהרי"ץ אשכנזי וכמהרי' מאיר העי"א וז"ל הצריך לענינינו:
ונען ונאמר מילתא כדנא זה ימים לא כבירים נשאול נשאל מאת אדוני הארץ הרב גאון יעקב יצ"ו הנז"ל ובו בפרק פקד עלינו להשיב תש"ו ואנחנו צעירי הצאן השבנו כפי קט השאלה לזכות את המלוה. יהנה בעתה נשיב ע"ד הרב הפוסק יצ"ו:
הנה עמ"ש כת"ר יצ"ו דה"ל רווחת דמצ"ל קי"ל כחד לגבי תלת וכו' כל לגבי דידן זאת העלינו בקונ"ט הא' דמלבד דאחרי הגלות לנו פסק מעט"ר וצ"ת הרה"ג הגאון המפ"ו האש"ל גדול הנאמר באברהם זצוק"ל הנהו בכתי' כמוס תח"י והסכימו ב"ד רבה שבאותו זמן ה"ה האב"ד הרה"ג גאון יעקב ישראל ז"ל והרה"ג ה"ה ז"ל ואתו עמו יחי עוד לנצח הרה"ג יש"א ברכה. יצ"ו ועשו מעשה רב אחרי ראותם דברי הרב חיי"א ז"ל ופסקו דלא כוותיה הרי נעשו ה' פו"ס ברורים דלא כהרב חיי"א ז"ל וא"כ הא ודאי פשיטא דלא מצ"ל הלוה קי"ל כהרב חיי"א ז"ל דהוא יחידאה הוי. ובפרט שדבריו המה תמוהים כאשר תמה עליהם הרה"ג גאון יעקב ישראל ז"ל והמה בכתובים וכאשר עיני המעיין תחזינה מישרים. זאת ועוד כי בעיקר הדין מי נקרא מוחזק זאת העלינו אחרי. בינותנו ב"ד הפו"ס ז"ל דהמלוה נקרא מוחזק ועליו להרים דגל הקי"ל ונציגה נא לפני כת"ר יצ"ו מ"ש. בקונ"ט ה"א בפרט הלזה וז"ל ונראה לזכות את המלוה והוא דכיון דבנ"ד במכר מעיקרו שניהם מודים דזה מכר וזה קנה אלא שאחר שנתן מקצת הדמים נולד ה"ס דל"ס הרב חיי"א ז"ל הוי שפיר חזר ומכרו וקנה הלוה ול"ד הרבנים שכנגדו עדין לא יצא מרשות המלוה א"כ חשיב המלוה מוחזק ולא אמרינן בכי הא אוקי ארעא בחמ"ק כיון. דלדברי שניהם הקרקע הוא קנוי למלוה ואיהי. ניהו מ"ק ואמרי' אוקי ארעא בחזקתיה. וסעד מצינו לדברינו ממ"ש מהר"י אדרבי ז"ל בס"י רי"א דנשאל במכר והטבה אם יש הפרש בין הלוקח והמוכר שז"א לא מכרתי ולא קבלתי לא דמי המקנה ולא דמי השכי' וז"א כבר נתתי לך דמי המקנה ואתה. מכרת לי לזה השיב דכיון דלדברי כולם שמעון ירב ברשות בתורת מכי' החלטית ובדין ירד נמצא שהחזקה בחזקת ש' עומדת והביא ראיה מתשו' הכרם הידועה להרשב"א בסי' תאע"ב יעש"ב וכ"פ מרן ז"ל בשהט"ו סי' ק"נ ס"א וא"כ בנ"ד ד"ב מודים שמכר למלוה אלא דזה טוען דכפי ס' הרב חיי"א ז"ל הוי כחזר ולקחו הא ודאי דעל הלוה להביא ראיה ועם דמהרשד"ם בסי' רמ"ט ט לא סל"ה ה"ד בנ"ד שהי"ל למוכר הטבה בידו ובנאמנות וכו' וכיון דהוא גובה ה"ה אומר דכבר נתן לו דמי המקנה אבל הכא דלא כתיב ביה נאמנות פשי' דיודה הרב ז"ל דנאמן הקונה דכיון ד"ב מודים שקנה איהו ניהו מ"ק לאוקומי ארעא בחזקתיה ועי' למהרש"ג ב"ס מ"י סי' ט"ל שהסכים למהרי"א בפרט הלזה יעו"ש:
איברא דלכאו' זה עומד לנגדנו מ"ש מרן ז"ל בב"י סי' ק"ג בההיא דשומא הדרא דאייתי הטור ז"ל מ"ש הגאון ז"ל בהוציא המלוה הוצאות ולא השביח הקרקע אם גובה הוצאותיו או"ל וכ' הב"י ז"ל דכיון דאיכא פלוגתא דיינינן לקולא ואינו גובה המלוה והסמ"ע והכנה"ג חלקו עליו וס"ל דגובה הוצאותיו יעיין ל"ה נאמן שמואל ז"ל בסי' ק"ב ש"כ בכל מכר ע"מ להחזיר בכל ענין ס' שיפול אי אמרי' אוקי ארעא בחמ"ק או היכא דקאי תיקום דזה תלוי בפלוגתא דמרן הב"י עם הסמ"ע ודעי' בההיא דשומא הדרא. ואף דהוא ז"ל כתב ד"ס מרן יחידית היא מלבד דכל לגבי דידן לא נפקל"מ דאתכא דמרן. סמכינן וכבר פסק בשה"ט דאינו גובה זאת ועוד שראינו להרב שער אשר ז"ל בסי' כז' שהביא להקת הפו"ס כמרן ז"ל ומה גם במכר והטבה דחייב להחזירו מכח תנאו גם הסמ"ע ודעי' יודו.. דבחזקת הלוה עומד יעש"ב:
ואל יקשה בעיניך דברי מהרי"א ודעי' הנז"ל איך כתבו בפשי' דבמכר והטבה דהמלוה הוא המוחזק ולא נרגשו מ"ד מרן ודעי' הנז"ל דס"ל דהיכא דהקרקע עומד לחזרה ה"ה בחמ"ק כנז"ל הוי תיובתייהו ולא דמי לא לתשו' הכרם דהרשב"א ולא לדהרמב"ם ז"ל דאינהו מודו בקרקע דאינו עומד לחזרה דהא ליתא ובורכא היא דשאני נדון מהרי"א שהם מוחזקים בטענותהם דבהא ודאי אפ דהקרקע עומד לחזרה. מו"ק לארעא בחזקת המלוה דלמאי אהני ליה שטר זביני שבידו אם לא יוכל שכנגדו לומר פרעתי אמנם בדבר דהוא מ"ח הפו"ס אזי מוק' ארעא בהזקת הלוה דהוא מ"ק ועיין להנ"ש ז"ל בס"י ק"ב. שח"י חי' זה ממ"ש מתש"ו הרשב"א דבס"י קפ"ח לנ"ד יע"ש ובכן בנ"ד דתלוי במח' הפוס' לדעת מרן ודעימיה אמרי' אוקי ארעא בחזקת הלוה ומצ"ל קי"ל:
ואין לומר דשאני נ"ד מההיא דמרן ז"ל דהתם כיון דאפסיקא הל' דשומא הדרא דאם זה נתן לו כל המעות א"כ הדרא ארעא ליד הלוה אלא דנפל הפרש ביניהם בענין ההוצאות שהוא דבר מבחוץ בהא הוא דס"ל למרן ז"ל ודעימיה דהלוה הוא המוחזק אמנם בנ"ד דעיקר פלוגתייהו דהרב חייא ז"ל עם שכנגדו אם כשנתן לו מקצת המעות נתבטל המכר והדרא ארעא בזה יודו מרן וסייעתו ז"ל דהמלוה הוא המוחזק כיון דהספק הוא בחזרה:
דזה אינו דגם בנדון מרן נמי פלוגתייהו תליא בחזרת הקרקע דלמאן דס"ל דחייב לשלם לו גם הוצאותיו אם לא נתן לו אינו חייב להחזיר ואפי"ה ס"ל למרן ז"ל דהלוה הוא המוחזק וכמ"ש הרב ב"מ שלטון ז"ל בדצ"ט ע"א שדחה דברי מהרח"א ז"ל כדכת"י יע"ש אע"כ ט' דמרן הוא דכל שהקרקע עומד להחזיר בודאי בכל מין ס' שיפול הלוה הוא מ"ק וא"כ ה"ה בנ"ד הלוה הוא המוחזק ויכו"ל קי"ל. האמנם אחרי ההתבוננות היטב נראה דל"ד נ"ד לההיא דמרן ז"ל דהיינו דוקא היכא דתלוי מחלוקתם ב"ס דדינא ואינו תלוי מח' בדעת המוכר אך אם הוא דבר התלוי ב"ד המוכר כהך דנ"ד דכל עיקר יסודו דהרב חיי"א ז"ל הוא מ"ט דסמך דעת הקונה לזכות בכסף והמוכר מסתמא. דעתו לקנות ולדעת כת שכנגדו לא זה כיון לקנות ולא זה כיון לקנות ואלו היה מפרש דברו המוכר ואומר דאין רצונו לקנות אפי הרב חיי"א ז"ל יודה דאינו יכול לכופו ואם תלוה נתנם וזה קבלם ע"ד שלא לקנות לא נתבטל המכר וליכא לתא דרביתא וכמ"ש הרב חיי"א ז"ל גופיה בסו"ד יע"ש וא"כ גם עתה דנתנם בסתם והוא קבלם בסתם אפי' מרן ז"ל ודעימיה יודו דעל הלוה לה"ר שהמוכר כיון לקנות ונתבטל המכר דמנ"מ דהיכא דנתן כל המעות הקרקע עומד לחזרה ע"כ כיון דבמקצת המעות אינו יכול לכופו הדר דינא דעל הלוה לה"ר:
ועוד נלע"ד לה"ר דאמרי' בכגו"ד אוקי ארעא בחוקת המלוה והוא ממ"ש הרב"ד בח"מ סי' כ"ט דאחר שכתב דהמלוה נק' מוחזק ובמ"ש מהרש"ך כ' בדל"ד ע"ג דדב"ז אינו מוסכם ותלוי במח' הראשונים בהך דשומא הדרא אי בעינן הקנאה מחרש וא"כ נמצא דלד' הריטב"א והנ"י ז"ל בעינן הקנאה מחדש ולד' הרשב"א והר"ן לא בעינן הקנאה מחדש וא"כ נמצא דל"ד הריטב"א והני' קנויה למלוה לגמרי והוא נקרא מוחזק ול"ד הרשב"א והר"ן אינה קנויה לגמרי וברשותא דמ"ק קאי ולא יצאה מרשותו לעולם וא"כ הלוה הוא מוחזק עכת"ד וא"כ לגבי מכר והטבה דאף דהיכא דנתן כל המעות לא בעינן קנייה מחדש וכ"ס הרמב"ם ומרן ז"ל בשומא הדרא וכמש"ל מ"מ היכא דנתן לו מ"ק הדמים דאז מן הדין היה צריך הקנאה גמורה ואפי' ל"ס הרב חיי"א ז"ל ומאי דל"ב הקנאה הוא מט' דסמכא דעתיה לקנות בכסף ולאו משום דדמו לשומא הדרא א"כ כיון דהקניה הוא מכאן ולהבא ועד עתה היתה הקניה ביד המלוה אליבא דכ"ע איהו ניהו המוחזק וכ"ש בנ"ד דליכא הטבה דגם להרב חיי"א ז"ל עקר סמך המנהג דל"ב קניה חדשה אפי' בנתן כל המעות הוא מט' דס"ד כנז"ל בהא ודאי המלוה הוא המוחזק ופשי' דבנ"ד דליכא הטבה כלל ואינו מחויב להחזיר מדינא גם מרן ודעימיה ייודי דהמלוה הוא המוחזק דל"ד לההיא דשומא דמחויב להח יר מדינא משום ועשית הישר והטוב וז"ן ברור ועיין ב"ס טוב לישראל סי' שהאריך בזה יעש"ב ודרך אגב ראה ראינו להתומים ז"ל בס"י ק"נ סקיו"ד שחי' בין הא לההיא דמצרנות ד"פ מרן ז"ל בזבן כ"ק ושור ק"ק והמצרן טוען דלכ"ע הוה מוזיל דעל המצרן לה"ר דהתם שאני דההזלה בגוף הקרקע והלוקח טוען לא נתן לך קרקע רק כפי שיעור מעותיך כי הנשאר הוא אצלי במתנה דאוזיל גבאי וכיון דהסכסוך היא בגוף הקרקע שפיר הוי הלוקח מוחזק אכל כאן שלא השביח כלל אין כאן סכסוך בגוף הקרקע רק תביעה בעלמא הדין עם המוחזק יע"ש וכ"כ המשכה"ר אות שי"ן ס"י כ"כ שחילק חי' זה וז"ל דשאני גבי מצרן כיון דקא טעין וכו' אין כאן חלוק לדינא דב"מ וכו' וכן גבי זבן ב"ק ושוה ק"ק דאין בין המצר זוכה עד דיהיב ללוקח כל דמי ארעא וכו' ושוב כתב שכבר ראה חי' זה בתומים יע"ש והוא ממש כחי' הרב מהרש"א ז"ל שכתב בשמו הרב ב"מ שלטון ז"ל וכמש"ל ודחאו ב"ב ידים אך בזאת נאותה להרב משכה"ר במ"ש בתחי"ד היכא דקא טעין לשאר מילי דלית בהו דינא דב"מ כלל דבהא אין הקרקע עומד לחזרה אשל"כ בההיא דזבן ב"ק ושוה ק"ק כיון דעכ"פ אם נתן לוה מאתים הקרקע עומד לחזרה הוי ממש כדין שומא ולעיקר הק"ו דלא ליהוי דברי מרן סתראי אהדדי או נאמר כמ"ש הסמ"ע ש"ם בסי' קע"ג סי"ב ע' דשאני ההיא דמצרן דליכא חזקת מ"ק כיון דהמוכר נסתלק אשל"כ בהך דשומא הדרא דהדרא לגבי המוכר דאיהו מ"ק:
הדרן למ"ד דבנ"ד אפ מרן יודה דעל המלוה להרים דגל הקי"ל וכו' זה מ"ש בקונ"ט ה"א בפרט הלזה גם לעיקר נ"ד העלינו בקונ"ט ה"א וכו' דבנ"ד יודה גם הרב חיי"א ז"ל דשאני בנ"ד דהוא בעצמו אזיל ומודה דבמה שפרע סך מה מהקרן לא ס"ד לקנות בכסף לחוד ביון שאח"כ היה פורע לו שכי' נגד מה שנשאר לו וגלי אדעתיה דנחית לפדות לחצאין כההיא דהרשב"א והריטב"א ודעתו לקנות כנגד מעותיו וכההיא דפסק מרן ז"ל ביו"ד סי' קע"ד ס"ד וכל די"ל דלהיתרא קא מכוונו ל"א דאיסורא עבד ע"ע למיספי אבק"ר וגם הרואה יר' דעיקר נדונו של הרב חיי"א ז"ל הוא מחמת שנתן רוב המעות וכמ"ש פעמים שלש הרב חיי"א ז"ל כיעו"ש בדבריו אשל"כ בנ"ד דאעיק' עיקר סמך המלוה להיות בטוח על הקרן ועל הריוח הוא על המשכונא ומה"ית לאמר דבקבלת מעט מזער מהקרן סמך דעתו מוכר לקנות ולבטל המקח ולהיות פורח באויר על מעותיו צועק וא"נ הא ודאי אין הדעת סובלתו ואומ"ד הוא דמעולם לא עלה ע"ד. לבטל המכר. גם בנ"ד מפו' יוצא מתוך השטר מלבד השכ"י וכו' דזה מורה להדיא דמעולם לא היה בדעתם לבטל המכר דאל"כ שכי' מ"ד שמיה. וכ"ז כתבנו למטוניה דהרב חיי"א ז"ל דבנ"ד יודה האמנם אעיק' דברי הרב חיי"א ז"ל תמוהים במ"ש בקונט' הא' אצ"ל הדברים זולת אחת אשר נפקל"מ לע"ד במ"ש הרב ז"ל בדל"ה ע"ג וז"ל דהכא מכר לו בלתי ערמה וליתיה בחזרה וכו' ואחהמ"ר לא יצדק זה אלא במכר והטבה אשל"כ בנ"ד דזה מכר לו לצמיתות ואם רוצה להחזיק במקחו הרשות בידו וכמ"ב מרן מהריט"א ז"ל בחק"ל יו"ד ח"כ ס"י ך' עם כי נכנס לבית הס' מאחר דהוא קרקע ואמרי' בחזקת בעליה עומדת עכ"ז. פסק דהלוקח הוא המוחזק ויכו"ל קי"ל ועין להר"הג חק"ל ז"ל ח"א לח"מ סי' ה"ן ד"ס ע"ב בד"ת והנה וכו' שכ' כאמור ופליאה בעינינו למ"ש הרב ישרי לב ז"ל באות ח' סי' י"ח שכתב משם הרב מ"א ז"ל בחק"ל ח"ב סי' דאינו יכול להחזיק דאמרי' אוקי ארעא בחמ"ק והרואה. יראה בדב"ק דלא נכנס בסניף זה דקרקע בח"כע כי אעי"ק לא נ"ל מ"ש רצ"ץ ז"ל ועין להרב ישרי לב אות שי"ן דע"ו ע"ג וד' פסק החרי"פ יצ"ו שכ' דדעת מ"מ החק"ל בנז"ל והרב בעהמ"ח לא העיר עליו כזה ועיין להרב תפארת אדם חיו"ד סי' ל"ז ומעשה אברהם סי' ל"ז דפ"ח ע"ד דמדינא יכול הלוקח להחזיק במקחו בהסכמת הרב שפת הים. ביו"ד סי' ד' והחק"ל וכו' ועד אחרן להרה"ג שמו משה יצ"ו בח"מ סי' ב' יעו"ש וממוצא דברינו אלה בין יבין הקורא מש"ל דבנ"ד דליכא הטבה ואינו מחויב להחזיר דאף מרן ז"ל יודה דעל המלוה להרים דגל הקי"ל:
והנה כ"ז כתבנו באותו נדון אשר הוצג לפנינו בימים ההם ולעת עתה בנ"ד מלבד. דשייכי הט' הנ"ל זאת ועוד אחרי ראותנו באופן השאלה דהקונה הא' מכרו לאחר אחרי שאפרע סך מה מהקרן והלוה נתרצה במכר זה ופרע להקונה הב' שבהא ודאי דבנדון כזה יודה הרב. חיי"א ז"ל דכיון דכל חיליה הוא דדעת הלוה לבטל המכר דס"ד לקנות בכסף אשל"כ בנ"ד דשילם השכי' לקונה הב' הורה לדעת דמעולם לא עלה ברעיונו לקנות דאם קנה היאך נתרצה במכר זה וגם לתת לו שכי' והדברים ברורים:
תו כתב מע"כ יצ"ו ולפי"ז נמצא דלפי זה שקנה השטר הנז' בכתו"מ לחוד ודאי דלא קנה כלום והמעות שנתן לבע"הש אינם אלא כמלוה גביה ואם ירצה הקונה וכו' לא מצי ליטול ממנו ריוח דהוי רבית וגם מן הלוה לא מצי ליטול וכו' וגם כל הריוח שכבר אכל מן הלוה מצי הלוה לנכותם והוא ברור עכ"ל ובל לגבי דידן מאי דפשיטא ליה למר צריכה רבה והוא דאעיק' דמילתא איתא באז"ץ דס"ו ע"ב אמרן השתא דאמו"ר א"ס ל"ק הדרא. ארעא והדרי פירי וכו' התם זביני הכא הלואה ופירש"י הכא הלוואה ומיחזי כרבית שמתחי' בהלואה בא לו וכר"ק דמי דאין אב"ר בדבר הלואה אלא בדבר מכר עכ"ל המתבאר ב"ד רש"י ז"ל הוא דדוקא היכא דתחי' הוא הלואה א"א דהפירות הוא רבית המחי' לא הויא מחי' אבל היכא דתחי' נעשה במכר הגם דהמכר אינו מכר ומה שמחל לו הפירות שאבל הוא בטעות מחי' בטעות כי הא הויא מחי' ודברי רש"י ז"ל מבוארים יותר בה' הריטב"א הו"ד בש"מ שם וז"ל ומיהו כי מהני מהני מחי' התם גבי זביני דמתחי' וע"ס בתו' זביני נחית ליה לוקח ובתו' זביני אכל ומחיל ליה מוכר ואין בזה משום רבית והרי"פ ז"ל כ' וז"ל וזביני דליכא איסורא הויא מחי' מחי' א"כ בהלואה דאיכא איסורא לא הוי מחי' מחי' ע"כ וביאר דבריו הנ"י ז"ל וז"ל נראה דעת הרב ז"ל דבהלואה אנ"ס דלא נח"ל לאיניש למיעבד איסורא ואי ודאי דזבינו בטיל ליה והויא הלואה לא הוה שביק ליה למיכל משום איסור רבית עכ"ל ומבואר.. יותר בחי' אנשי שם וז"ל פי' שקנה בענין זה. דליכא איסורא כמו דקל שקנה על ה"ס והחזיק. בדקל לצורך פירותיו והוא מחל לו מדעתו אלא שהמכר בטל מאליו לאפוקי זביני דאית ביה איסורא ומרן ז"ל בש"הט סי' ר"ז דעתו כרש"י והרי"פ ז"ל כידוע דסת' וי"א הלכ' כסת' וא"כ ממנו נובין ונדון לנ"ד לד' רש"י ודעי' דט' דהדרי פירי הוא דבתו' הלוואה נחית וא"כ בנ"ד דבתו' זביני נחית והפירות כי אכל אותם בתו' זביני אכלינהו אלא דיכול לחזור בו כיון דקנין גרוע א"כ ש"ד לפירות דקל ומחי' כהאי הויא מחי' וליכא איסור רבית:
והתוס' ז"ל שם בד"ה הכא זביני דחו פירש"י וכתבו משם. ר"ת ז"ל דהכא הלואה דהלוה לא הקנא אלא בתו' מכר והמכר אינו כלום דא"כ ל"ק והוי מחי' בטעות ול"מ אבל התם גבי פירות דקל הוא ולאו מחי' בטעות היא דנהי דיכול לחזור מ"מ אין לו לחזור כי היכי דלוקים. בהימנותיה עכ"ל ודברי ר"ת ז"ל מבוארים יותר בנ"י משם הרשב"א ז"ל דטעמא דזביני דלא הוי מחי'. בטעות שהרי דעתו למכור באמת אלא שהענין בעצמו מפני שלא באו הפירות עדין בעוצם ל"מ משום דלא ס"ד ומשו"ה יכו"ל בו אבל מ"מ פירות שאכל כבר ה"ה כאלו קנאם עכ"ל ומינה יוצא לנד"ן דב' דעתם זה להקנות וזה לקנות אלא דהקנין הוא גרוע ומשו"ה יכו"ל בו אך הלוקח סמיך דעתו על המוכר דליקום בהימנותיה והוי דומה ממש לפירות דקל וליכא. שום צד רבית. גם מדברי הרב פלפלא חריפא בפ' אז"ן אות ש' בסו"ד שכ' וז"ל. ועוד חייבים אנו לחלק בין היכא שאין המקח מתקיים ע"י שהוא בדשלב"ל להיכא שאין המקח מתקיים ע"י שהוא בא"ס דאם הוא בא"ס ל"א דבעי למיקם בהימנותיה וכו' משא"כ פירות דקל הוי כמו בידו לענין דלא הוי אסמכתא שהרי הדקל ראוי. וכו' הילכך אמרי' דמסתמא בעי למיקם בהימנותיה עכ"ל נראה דהוא מכוון אל האמור וכ"מ ג"כ בדרישה ס"ס קפ"ב בסו"ד שהק' וז"ל וא"ת והיא גופה טעמא מאי זכו' יע"ש ועיין בסמ"ע סי' ר"ז סקכ"ב יע"ש אלא דכ"ז אינו שוה לנו דזולת דברי הדרישה דס"ל כד' הטור דגבי את ונוולא אחי לית ביה משום מחי' בטעות אין מכ"ז שהבאנו ראיה כ"כ לנ"ד דל"ד לפירות דקל ולמוכר שט"ח לחבירו בעדים דכתבו משם ר"ת דמכאן י"ל דאם קדם וגבה דלמ"מ דשם ליכא ביטול מכר דמה שמכר לו דהיינו הפירות או השט"ח כבר הם אצל הקונה ובזה הוא דאמרי'. דלמ"מ וליכא שום שייכות רבית לא כן בנ"ד דכיון דלא קנה חוזר הקרקע לבעליו והלה מחזיר לו את המעות נמצא דעד עתה היו בהלוואה אביה ואם אין אתה מוציא הפירות שאכל אית בזה איסור רבית ובמ"ש רהז"ה ז"ל בדין משכנתא בנכייתא וכו' שכ' וז"ל ואי ק"ל הא ק"ל דמחילה בטעות הויא מחי' בזביני וכו' שאני הכא כיון דהדרא ארעא למארה והדרי זוזי למארייהו הו"ל כהלוואה ואסירא עכ"ל נמצא דכיון שמתבטל המכר. והדרי זוזי הוי רבית הפירות שאכל וכ"ן מד' הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ו מה' מל"ול א"א גבי המוכר באסמכתא. וכו' וה"ה לכל מי שלא קנה קנין גמור מתחי' שהוא מחזיר את הפירות מפני שאם אכל את הפירות ה"ז. רבית של תורה יע"ש:
וכיוצא לנ"ד כתב מרן ז"ל בש"הט ח"מ סי' רל"ב סט"ו שאם קנה קרקע ולאח"ז נראה בו מום אם רוצה להחזיר הקרקע לבעלים מחזיר כל הפירות שאכל ודין זה פסקו הרמב"ם בפ"ו מה"מ וכתב ה"המ ז"ל שם שזה נלמד מהא דאמרי' באז"ן. שאם המקח בטל הדרא ארעא והדרי פירי. מיהו בהא אי"ל דל"ד לנ"ד דהתם שאני כיון שהלוקח בא לחזור בו ואמ"ל המוכר אלו הייתי יודע שסופך לחזור בך לא הייתי מניחך לאכול הפירות אשל"כ בנ"ד דאין הלוקח בא לחזור וכ"כ המחנ"א ז"ל בהז"ומ סי' ל"ו יעש"ב:
אך מצינו דומה לנ"ד ממ"ש בסי' רל"א סיו"ד גבי פחות מבן עשרים שמכר קרקע מנכסי אביו דחוזר ומוציאה מהלקוחות ומוציא ממנו הפירות שאכל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה"מ יע"ש ודון מינה לנ"ד הפירות שאכל הוו רבית:
איברא דמור"ם ז"ל שם שכתב דכ"ז שחפץ הקטן במה שעשה וכו' והלוקח אכל פירות הקרקע א"צ לשלם מה שאכל והם תשו' הרמב"י ז"ל ולכאו' הוא סותר לפסק הרמב"ם ומרן ז"ל הנז' ועיין להרב ב"ח שהק' כן והצ"ע והסמ"ע תי' דאינהו מיירי שלא אכל בפני הקטן יע"ש מוכח שאם אכל בפני הק' גם הרמב"ם ומרן ז"ל יודו דלמ"מ וא"כ ה"ה בנ"ד אם אכל בפני המוכר למ"מ ונ"ד עדיף מקטן דעכ"פ יש ביד המוכר להקנותו בקנין טוב אלא דטעה ומכרו בקנין גרוע ועיין להרב אדרת אליאו קובו ז"ל סי' כ"ד דכ"ו ע"ב ובכנ"הג בהג"הטו ובתשו' ח"א סי' קע"א דחלקו על הסמ"ע בתי' זה דבפי' אתמר בד' הרמב"ם דאפי' בהיותו כאן אסור ללוקח לאכול הפירות והוא ז"ל חילק בין מתנה למכר והרב מעיל שמואל בדס"ח כתב וז"ל אבל עדין צריכים ליישב להרמב"ם ז"ל דבגמ' מ"ש אפי' אי שמיט ואכיל למ"מ ובחי' וכו' הוא מיושב דהתם אמר לא עשה ולא כלום מ"ש דמעשיו בטלים ממילא בר חזרה שאלו היה צריך לחזור בו היה אומר יכו"ל בו עכ"ד ומתוך קושייתו נראה דלא נחית לחלק כמו שחילקנו מההיא דפירות דקל לנ"ד דהדרא ארעא והדרי זוזי ומתי' מתבאר דה"ה לנ"ד אף דמרן ז"ל בסי' ס"ו לא כתב הך לישנא דיכול לחזור מ"מ לא כתב ג"כ דלא עשה ולא כלום אלא דלא קנה ושפיר מצ"ל הר"ל דיכול לחזור בו ומ"ש בסי' ר"ט ורי"א גבי דשלב"ל ודשב"ב דנקט בלשונו לא קנה ויכו"ל בו:
גם לפמ"ש הרב בת"כ ז"ל בבית וועד סי' ז' דע"א ע"ב ז"ל הצ"ל דל"א הרמב"ם אלא באסמכתא וכו' דמעיק' לא באו. המעות ליד המוכר בהחלט ההקנאה ואם לוקח לא היה דעתו לקנין החלטי והלוואה היא וז"ש הרב ז"ל וה"ה לכל מי שלא קנה קנין גמור בתחי' אבל היכא דבשעת הקנין דעת שניהם שוה זה למכור לחלוטין וזה לקנות וכו' אלא שנמצא גרעון יוצא ממ"א כל כה"א וכו' ואי שמיט ואכיל למ"מ שלא היה בזה שום צד הלוואה מצד דעתם ודרך הלוואה אסרה תורה וכו' יעש"ב דון מינה לנ"ד כיון דדעת שניהם זה למכור וזה לקנות לחלוטין אלא שמחוסר קנין המועיל אמרי' בזה דליכא רבית ומחי' בטעות כה"ג הוי מחי' ועיין בתשו' מהרמ"א סי'. ג"ן ודון מינה ואוקי באתרין וכן לט' הב' שכ' הבת"כ שם בדע"א ע"ד וז"ל המ"ש הרמב"ם ע"ב לא נחית עלה מדין רבית משום דמשמע ליה דאין כאן רבית דאו' וטעמא דהואיל מהתו' כל שהוא אדם בן י"ג מעשיו קיימין וכו' ממכרו ממכר זכה הלוקח במקחו זכות תורה וכיון שכן אע"ג דמדרבנן אין מקחו קיים מ"מ כיון דמהתו' זכה מעתה הפירות שאכל מד"ת ליכול וליחדי ואין שום לתא דרביתא דאו' מקרי אלא רבית דרבנן וכיון שכן אמאי כ' הרמב"ם דמוציאין הפירות וכו' אעכ"ל דהרמב"ם ז"ל לאו משום רבית נגע בה שלא דקסבר שאין מחי' קטן מועלת עכ"ל וכיוצא בזה כ' הפרמ"א ז"ל בס"י י"א דל"ח יע"ש וה"ד בי"ד כיון דדב"ת מעות קונות ואיכא עליה מי שפרע דאם בדשלב"ל דיכו"ל בו הוא במי שפרע וכמ"ש מהריב"ע ז"ל בתשו' הוב"ד בסי' רכ"א ז"ל למציעא על דמ"ז ע"כ יע"ש אלא דמדרבנן הוא דלא קנה בם משום גזל ליכא כיון דמחל לו ומחיצה כהאי הויא מחי' ועיין ארעא דרבנן אות א' סימן ע"א ובקהלת יעקב אות א' סי' ב"ך דאסמכתא גופה דלא קני הוי דרבנן דמדאו' קני ואפי"ה כ' הרמב"ם דהוי ר"ק וצ"י וכ"מ מ"ד המחנ"א בחו"המ סי' ל"ו שכ' וז"ל אבל עדין י"ל ע"ז דנראה דכל כה"ג דהתם אדעתא דמקח נחתו אלא שאח"כ נתבטל המכר מחמת מום וכיוצא ל"ש בזה לתא דרבית והו"ד למוכר שדה גזול ולא הכיר בה הלוקח דקי"ל דיש לו שבח וליכא משום רבית דכיון דלא הכיר בה אדעתא דמקח קא נחית ול"ד למוכר שדה באסמכתא דהתם מעיק' לא אמר להקנותו ומשום הלוואה נקט לה לחוד וכו' עש"ב: