אור ברסלב
שות פני יצחק חב שו"ת פני יצחק ח"ב יו"ד

שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה

שו"ת פני יצחק ח"ב יו"ד

שו"ת פני יצחק ח"ב או"ח

סימן ב

שאלה ראובן שמעון לוי ויאודה המה שוחטים ובודקים במתא דסורא וכולם כאחד היו שו"ב במקולין אחד לכל הקצבים של כל העיר ב"ב ושאב"ב ונוטלין שכרן מהם מן הכשרות דוקא. ויהי היום בא שמעון אחד מהשו"ב הנ"ז וגילה אין חכם באשי נר"ו שראובן השו"ב עמהם כבר נכשל פעם אחת בשחיטת עוף אחד בעיוה"כ שלא שחטו. כהוגן ונתנו לבעליו בחזקת כשר ופעם שנית ג"כ בבדיקת הריאה שלא בדק כראוי והעלים עין מסירכא המטרפת וכ"ז עבר זמן רב בין כל אחת ואחת מהשמיים הנ"ז וכעת ג"כ מזה כמה ימים נכשל ויצאה נבילה מתחת ידו בבהמה אחת שלא שחט בה רק סימן אחד דוקא ושוב בא הוא שמעון הנ"ז וחביריו שאר השו"ב ויבדקו הריאה מבפנים ומבחוץ ומצאוה כשרה לגמרי והכשירוה וחתמו על גבה חותם כשר והם לא היו יודעים שנשחטה שלא כהוגן עד שכבר הקצב בעל אותה הבהמה הוליכה מהמקולין לחנותו למוכרה לישראל אזי נודע להם מבנו של שמעון הנ"ז שהגיד להם שהוא היה עומד סמוך לראובן השוחט בעת ששחט אותה הבהמה וראה וידע שלא שחט בה רק סי' אחד דוקא והיא נבילה גמורה אזי שאלו את פי ראובן השוחט הנ"ז אם אמת הדבר הזה והשיב שבאמת כן היה שמרוב הבהלה והחיפזון של הקצבים שזה מושכו אצלו לשחוט לו וזה מושכו אירע לו באותה בהמה שלא נשחטה כהוגן רק בסי' אחד ומרוב הבהלה שכח מלהגיד להם כדי להטריפה והיה כשומעם מפי עצמו כן תכף רצו והלכו כולם כאחד וראובן עמהם לחנות הקצב הנ"ז והטריפו לבהמה הנ"ז ע"י הסרת כל החותמות הכשר שהיה חתום על גבה כנ"ז והלכו להם גם העיד עליו שמעון השו"ב הנ"ז דלפעמים ראובן הנ"ז שחט מיושב ולא מעומד גם אמר לו עליו שקודם בואו למקולין מביתו שותה יין שרף הרבה מאד ואח"ך יבא למקולין לשחוט ולבדוק עמהם וכן לא יעשה והח"ב הנז' נר"ו שמע את כל דברי שמעון השו"ב הנז' אשר הגיד לו על ראובן הנז' ושמר הדברים בלבו ימים מספר כשבוע אחד הן חסר הן יתר מ"מ ולא נודע הדבר לב"ד הקבוע בעיר הנ"ז כלל לא מפי הח"ב הנז' ולא מהשו"ב הנז' ולא מזולתם כלל ושוב אחר ימים הנ"ז שלח הח"ב המ' נר"ו וקרא לב"ד הקבוע במתא וגם שלח וקרא לכמה ת"ח אחרים מחכמי העיר הנז' וצירפם עם הב"ד ועמו והביא לפניה' כולם את ראובן השו"ב הנ"ז ואת שמעון ולוי ויאודה השו"ב הנז"ל ועמד על רגליו שמעון השו"ב הנ"ז והעיד לפני ב"ד הקבוע ולפני שאר הת"ח שנצטרפו עם הב"ד ככל הנז"ל בפני ראובן השו"ב הנז' ושאר השניים השו"ב שהם לוי ויאודה הם אמרו שלא היה להם ידיעה משחיטת אותו עוף ששחט בעיוה"כ כלל וגם בבדיקת הריאה חד מנייהו אמר שהוא זכור מזה והב' אמר שאינו יודע מזה כלל גם בזאת הפעם האחרונה ששחט בבהמה רק סי' אחד לא ראוהו כלל רק כן הוגד להם מפי בנו של שמעון השוחט הנז' וגם שמעון עצמו כן העיד ששמע הדבר הרע הזה מפי בנו והודאת ראובן אח"ך כנז"ל והנה ראובן השו"ב הנ"ז כשומעו את כל אשר העיד עליו חבירו שמעון הנ"ז הכחישו בפניו לשמעון הנז"ל בכל הפעמים שעברו מזה זמן רב שכבר נתבאר לעיל שעפ"י עדות שמעון הנ"ז עצמו ההוא אמר שהשתי פעמים שעברו שנכשל בהם ראובן הנ"ז אחת בשחיטה ואחת בבדיקה בין כל פעם ופעם עבר זמן רב ביניהם ומפ"כ הנ"ז לפ"ג של עתה הפעם שיצאה בהמה נבילה מתח"י עפ"י הודאתו הנ"ז עבר ג"כ זמן רב מזל"ז ועל כל הב"פ שעברו הנ"ז ראובן הנ"ז הכחישו. לשמעון בפניו ובפני שאר השו"ב ובפני הת"ח והב"ד שישבו לקבל עדות שמעון השוחט הנ"ז על ראובן הנ"ז וכה אמר שלהד"מ כלל וששקר ענה בו חבירו שמעון הנז' ולא הודה כי אם על הפעם הזאת האחרונה והתנצל לפני ב"ד ות"ח הנז' שמרוב הבהלה והחיפזון אירע לו כן וששכח לגלות אוזן חביריו הבודקים הנז' כדי להטריף הבהמה בבדיקת הריאה ושכחתו היתה ג"כ מט' הבהלה. גם מע' החכם באשי הנז' הי"ו העיד על ראובן השוחט הנ"ז שכשרצו יחידי העיר לבטל מעשיו בתיקון הגאבילה שתיקן להם שלא ברצונם ורצו לבטל תקנתו הנ"ז ע"י שיקחו איזה שוחט וישחוט להם אצל הגוים בלתי גאבילה כלל ועי"ז תתבטל הגאבילה שתיקן הוא עצמו שלח מקודם והביא את ראובן השוחט הנ"ז והשביעו ש"ח בת"כ ע"ד המב"ה ועל דעתו שלא ישמע לקול היחידים ולא ילך וישחוט להם אצל הגויים כלל וביום המחרת עבר על שבועתו זאת ראובן הנ"ז ושחט אצל הגויים בשר לרוב מאד ועי"ז נתבטלה הגאבילה ונמצא שראובן הנ"ז הזיד ומעל בשבועתו והרי הוא פסול עוד להיות שו"ב כלל וראובן השוחט הנז"ל השיב ע"ז שלא עבר על השבועה במזיד כלל רק באונס גדול שהקונסול שלו גבר עליו ללכת ולשחוט אצל הגויים כרצון יחידי העיר גם רוב הק"ק יצ"ו הם הכריחוהו ללכת ולשחוט להם אצל הגויים והוא אנוס בזה זאת ועוד כי קודם ששחט אצל הגויים מע' הח"ב הנ"ז עצמו נתן רשות לכל שאר השו"ב ללכת הם ג"כ לשחוט אצל הגויים ובראותו ראובן שגם שאר השוחטים באו למקולין לשחוט אצל הגויים חשב בדעתו שגם לו ג"כ ניתנה לו רשות ממנו לשחוט אצל הגויים ג"כ והוחלה שבועתו לגמרי ושוב אחר כל זה כעס עליו ח' באשי נר"ו הנ"ז כעס גדול ונידהו והחרימו לפני ב"ד הקביע ולפני הת"ח הנ"ז וגירשו מביתו וילך לו לביתו אבל וחפוי ראש ושוב ביום הב' הלך לישיבה החכם באשי הנז' נרו וחזר ואסף וקבץ את ה"בד והת"ח עצמם שהיו במעמד הראשון כדי לדון דין ראובן הש"וב הנז' עפ"י העדיות והשמועות שהועד עליו. בפניו במעמד הראשון ופתחו כולם לחובה עליו וענו ואמרו עליו שהוא פסול לגמרי מלהיות שו"ב כלל ואחד חכם מב"ד הקבוע רצה ללמד עליו זכות בדין עפי' סברת הפוס' ז"ל וכעם עליו ח' באשי הנז' והשתיקו גם אחד מהשוחטים התריס ודיבר קשות עם. אחד מב"ד הקבוע וגמרו על השוחט הנז' שהוא פסול לגמרי כנ"זל וכל אחד מהם לדרכו פנה וביום הג' שלח ח' באשי הנ"ז אחר השוחט שהטיח דברים קשים עם אחר מב"ד הקבועים וכתב לו נוסח מעב"ד על ראובן השוחט הנ"ז שהוא פסול להיות שו"ב וכל האוכל משחיטתו ה"ה אוכל נו"ט ואפ"י אחר שוחט עומד ע"ג לא מהני ליה וכו' וחתם במעב"ד הנ"ז ח' באשי הנ"ז ושלח המעב"ד הל"ז עם הקוואץ להב"ד ולכל הת"ח הנז' וחתמו בה והניחה אצלו למשמרת והעביר השוחט הנ"ז לגמרי מאומנותו ופסקיה לחיותיה לגמרי זה שנה תמימה והיה ראובן השו"ב הנז' צועק ואינו כענה וטוען על אותם המעמדות שעשו עליו ועל המעב"ד הנז' שכתבו וחתמו עציו כמה טענות והגדולה שבהם כי ח' באשי הנז' נר"ו הוא שונא לו ומבקש רעתו להתנקם ממנו מחמת שביטול הגאבילה היה על ידו שהשביעו שלא ישחוט אצל הגויים ועכ"ז הלך ושחט וביטל הגאבילה אשר תיקן הרב הנז' ונתבטלו מעשיו ואינו מאמין לו שהיה אנוס כנז' כלל וא"כ הו"ל הח"ב הנז' שונא גמור לו והו"ל ג"כ נוגע בדבר ואית ליה הנאת הנקימה דעדיפה מהנאת הממון ובכן פסול הוא לדונו כעת ואם אמת שאינו שונא לו רק עתה לש"ש מתכוון א"כ אמאי לא ערער עליו ממה שמעל בשבועתו מאותו יום ששחט לגוים ונתבטלה הגאבילה ע"י ולמה שתק עליו כ"כ זמן רב יותר מח' חדשים עד עתה שנפל ונכשל בשחיטת הבהמה שלא כהוגן אלא ודאי מזה מוכח שלא לש"ש מתכוין עתה רק להתנקם ממנו כנז"ל והו"ל שונא גמור ונוגע בדבר שאינו כשר לא להעידו ולא לדונו כלל גם שלשה מחכמי העיר שנצטרפו עם ב"ד הקבוע וישבו לקבל עדות עליו ביום הא' וביום ה"ב ישבו במושב אחד כולם יחד לדונו ועלתה הסכמתם שהוא פסול כנ"ז גם הם פסולים לקבל עדות עליו ולדונו כלל מתרי טעמי תריצי חדא שהם קרובים זל"ז קורבה גמורה הפוסלת אותם לקבל עדות ולדון יחד כלל והם פסולין זע"ז פיסול גמור מחמת קורבה גמורה ראשון בראשון ושני בשני ממש ויותר ועוד טוען דגם אלו הת"ח הקרובים זל"ו הנ"ז הם נוגעים בדבר טובא מחמת שבן אחד מהם ישבו הם ומינו אותו הם עח' באשי הנ"ז נר"ו להיות שו"ב בציבור עם שאר השו"ב הנ"ז במקום ראובן השו"ב. הנ"ז וזכה ונטל חלקו של ראובן בשכר השו"ב ולסיבה זאת חפרו עליו שוחה עמוקה וקשרו קשר ביניהם ובין חביריו השוחטים עם מע' חכם באשי ר"ו להמתין עליו עד שי שיפול באיזה פעם שיוצאת מתח"י נבילה וטריפה דאזי ימצאו מקום להרבות עליו עונות וחטאים ופשעים על שלשים ועל רבעים כדי לפוסלו לגמרי להתנקם ממנו ולהשים את הבחור בן אחד מהת"ח הנ"ז במקומו וליטול שכרו מה שהיה נוטל ראובן הנ"ז כולו או מקצתו ולחלק השאר בין שאר השו"ב הנ"ז עוד טוען ראובן השוחט הנ"ז דשמעון השו"ב הנ"ז אשר העיד עליו כעת כל הדברים הרעים הנ"ז הנה הוא שונא לו ומבקש רעתו ולשלם לו מדה כנגד מדה כי פעם אחת. לימים שעברו נכשל שמעון הנ"ז עצמו בסירכא אחת המטרפת שהעלים עין ממנה ובדק הבהמה מבפנים והוציא ידו בחזקת שהיא כשרה לגמרי ולא אמר להם שיש בה איזה סירכא כלל וכשבדקו אותה בחוץ מצאו בה סירכא המטרפת ונתרעמו עליו איך לא הרגיש בה כלל ואמר להם שלא חש לבדוק יפה מאחר שסומך על הבדיקה הב' שמבחוץ ולא קבלו ממנו שאר השו"ב הנ"ז תשובתו הנ"ז והסכימו הם להעבירו כמה ימים ושלחו לו פתקא בכתיבת ידם שהסכימו עליה להעבירו ל' יום ולא קבל מהם עד שבא ראובן השוחט הנז' וגילה אוזן אחד מהדיינים הקבועים ולמדו עמו בדין זה וראה הדיין ההוא שאין צורך להעבירו ל' יום רק כמה ימים ובקד"ח סגי ליה כיון דהתשו' שהשיב שמעון ע"ז שסמך על הבדיקה הב' יש מקום פטור בספרים וכן היה ומאותו יום והלאה שמר איבה ושנאה גדולה שמעון הנז' על ראובן הנ"ז עד שנפל כעת בפח יוקשים מצא מקום בע"ח לגבות את חובו ממנו עשרת מונים והרבה פשעיו חינם וגמולו ישלם לו עשר ידות א"כ כיון דהוא שונא גמור לו פסול הוא להעידו כלל. עוד טוען. ראובן השוחט הנז' דמאחר שח' באשי הנז' הי"ו אינו יכול לדונו ולא להעידו מט' השנאה הנ"ז גם הת"ח הקרובים זל"ז אשר הזמינם הרב הנ"ז לדונו עם הדיינים הקבועים גם הם פסולים לדונו הם מצד קורבתם זל"ז והן מצד דהו"ל נוגעים בדבר בעבור בן אחד מהם דמטי ליה ולהם הנאה רבתי בפיסול ראובן הנ"ז כדי למלאת מקומו בן אחד מהם כנז"ל א"כ גם הדיינים הקבועים ושאר ת"ח שצירפם עמהם ח' באשי הנ"ז נר"ו לדונו כולם יחד גם אלה נפסלו כולם כאחד ע"י צירופם עם אותם הפסולים לדונו ובכן כל המושבות שישבו יחד לדונו ולפוסלו גם את הראשון גם את ה"ב וגם המעב"ד שכתבו וחתמו עליו שהוא פסול לגמרי וחתמי עלה כולם כאחד הכל הוא בטל ומבוטל לגמרי דהכל נעשה ונגמר עליו בפיסול גמור שלא כדת ש"ת כלל. ואם לא היה הח"ב הנ"ז מזמין כל הת"ח הקרובים הנ"ז ומצרפם עם הב"ד הקבוע בעיר כלל והיו דנים אותו הב"ד הקבוע לבדם והיו פוסלים אותו בדין היה מקבל עליו את הדין אמנם בעת שישבו עמהם הקרובים והפסולים עמו לדונו כולם יחד ויצא חייב בדינו בהסכמת כולם שפתחו כולם לחובה עליו אינו מקבל עליו את דינם שפסלוהו לגמרי גם טוען ראובן הנ"ז דמדעשה כן ח' באשי הנ"ז לצרף עם הב"ד אותם הת"ח כדי לדונו מה שלא עשה כן בשום דין אחר זולתו לצרף עם ב"ד הקבוע שום ת"ח זולת הב"ד הקבוע לבדם הם דנין בין איש לרעהו ועל פיהם יקום דבר בין באיסור והתר בין בד"מ ואפי' ח' באשי הנ"ז עצמו אינו דן עמהם כלל בשום דין גם חכמי העיר ג"כ מעולם אינם מכניסים עצמם עם ב"ד הקבוע לדון עמהם לשום אדם כלל ואפי' לפעמים ירצו הב"ד לצרף עמהם איזה ת"ח מחכמי העיר מאחד מהקרובים הנ"ז או מזולתם עכ"ז המה לא ירצו ואינם מערבים עצמם בשום דין ובשום ענין כלל כידוע ומפורסם בכל העיר א"כ איפה מדוע בזה הדין שלו כולם נקבצו באו ונועדו עליו יחד כולם מפעם ראשונה שקראם הרב הנ"ז ולא סירבו כלל ואם לא ידעו בפעם הראשונה למה קראם ולמה הזמינם עכ"פ בפ"ב היה להם לסרב ולמאן מלדונו וכבר יש ב"ד קבוע בעיר לדון כל ריב וכל נגע ומה להם ולצרה הזאת להכניס עצמם בדין עסק ואפי' דהוא לדעתם אפרושי מאיסורא הוא מ"מ תתקיים המצוה הזאת ע"י הב"ד הקבוע ככל דיני אפרושי מאיסורא הנופל בעיר באיזה דבר שיהיה אלא ודאי מכ"ז מוכח בבירור שגדלה שנאתם אתו עמו הת"ח הנ"ז ו"ח באשי הנז"ל וקשר גדול קשרו עליו כולם יחד עם השו"ב הנ"ז להעיד עליו כזאת וכזאת לפניהם ולפני הב"ד והם ידונו אותו לחובה לפוסלו לגמרי וישב בן אחד מהם במקומו ויחלקו ביניהם חלקו של ראובן כמו שכן היה מעשה שלא עברו ימים מועטים עד שבא הבחור הנ"ז בן של אחד מהת"ח הנז"ל והכניסוהו למקולין עם שאר השו"ב ונטל חלק גדול עמהם מחלקו של ראובן הנ"ז והשאר חילקוהו שאר השו"ב ביניהם כידוע. הן אלה טענות ראובן השוחט הנ"ז אחד באחד יגשו והיה צועק ואינו נענה ואדביני ביני רצה יחיד אחד מיחידי העיר ללכת לכפר אחד רחוק מהעיר מאד ולהתעסק שם כמה חדשים ולקח עמו את ראובן השוחט הנ"ז ושחט לו עופות ובהמות לרוב מאד כי לא ידע בפיסולו לגמרי כיון שלא הכריזו עליו בבכ"נ וב"מ שראובן הנ"ז נפסל לגמרי אפי' לשחוט ליחיד אחד וחשב שהעבירוהו מלהיות שו"ב בציבור ולא ליחיד גם בחזרתם היחיד הנ"ז וראובן הנ"ז שחט עוד ראובן הנ"ז גדי אחד ליחיד אחר והכשירו וכשומעם הב"ד ורת"ח הנ"ז הטריפו הגדי הנ"ז באכילה לגמרי כידוע וכראות ראובן שכן עשו לו אז נתברר לו שפסלוהו לגמרי מלשחוט ולבדוק לא לציבור ולא ליחיד לעולם ועד אזי הרבה ריעים ללכת אצל הקונסול שלו יר"ה לחלות פני ח' באשי הנז' לחוס ולרחם עליו לבקש לו תקנה לחזור לאומנותו להביא טרף לביתו כי איש עני הוא נודד ללחם ממש והקונסול שלו יר"ה ריחם עליו ושלח שלוחיו לח' באשי הנ"ז לחלות פניו ולא קבל הח"ב הנ' להחזירו אפי' שיהיה משרת ממש לשאר השו"ב כלל וכדי שלא יתכעס עמו הקונסול שלו הנ"ז ויהיה מוקפד עמו הלך הרב הנ"ז עצמו אצל הקונסול של ראובן השוחט הנ"ז והתנצל ממנו באמור אליו שדבר זה שנפסל ראובן הנ"ז לא יצא ממנו כלל כי אם הוא מהב"ד הקבוע בעיר שהם חכמים הרוחניים דוקא והם דנוהו לראובן ופסלוהו רק הוא מוכרח לעשות ככל אשר יורו הדיינים הרוחניים ולזה חתם עמהם גם הוא וגזר על ראובן והעבירו א"כ מה בידו לעשות והוציא לו מחיקו המעב"ד של פיסול ראובן הנז' החתומים בה הב"ד ושאר הת"ח הנ"ז ג"כ והראה אותו להקונסול הנ"ז יר"ה ומסרו בידו והראה לו חתימות הב"ד ואמר לו שאלו הם הרוחניים שדנו אותו לפוסלו ולא הוא והניח אצל הקונסול הנז' יר"ה המעב"ד הנז"ל והקונסול הנ"ז יר"ה חשב בדעתו שאפשר שכן הוא האמת ונתרצה ונתפיס עמו וכה אמר שהוא יראה עסק זה עם הרוחניים ויראה מה לעשות עמהם והרב הנ"ז חזר לביתו ותכף שלח הקונסול הנז' אחר הב"ד הקבוע הרוחניים שיבואו אצלו וביום המחרת הלכו אצלו עם כמה יחידים ה"י ושאל מהם להגיד לו האמת והצדק על נפשם ועל יהדותם ועל אמונתם וישרנותם אם עפ"י דין תורתנו ה"ק יש איזה תקנה להתיר ולהכשיר לראובן הנ"ז לחזור לאומנותו כדי להתפרנס הוא וביתו ממלאכתו והגיד להם ג"כ את כל אשר דיבר עמו ח' באשי נר"ו שהוא אינו דן לשום אדם כלל רק מקיים גזירת הדיינים הרוחניים בכל אשר ידונו בין איש לרעהו אשע"כ מבקש מהם שיגידו לו אם יש לראובן הנ"ז איזה תקנה כנ"ז והשביעם בתורתנו הק' שיגידו לו האמת וכשמוע הב"ד הנ"ז את דבריו הנ"ז נשאו ונתנו בינם לבין עצמם בדין ראובן הנ"ז בתורה שבע"ף שלדעתם כפי מה שהם זוכרים מסברות הפוס' ז"ל שאם ירצה ראובן לעשות התשובה דפז"ב יהיה לו תקנה כפי הדין לחזור להיות כשר שו"ב לרבים כבראשונה ואמרו כן להקונסול הנ"ז יר"ה אז חילה פניהם והפציר בהם הקונסול יר"ה הוא והיחידים מבני עמנו יצ"ו שנמצאו ובאו עם הב"ד אצל הקונסול יר"ה שיתנו להם בכת"י ובחת"י הפסק דין שלהם הנ"ז ולרוב ההפצר בהם מהקונסול והיחידים הנ"ז כתבו וסתמו מעב"ד ומסרו בידו וזה נוסח המעב"ד הב' הנ"ז אות באות תב"ת וז"ל זאת מאיתנו נחנא ב"ד דח"ל על אודות ראובן מזרחי שהיה שוחט בציבור ונפסל מכמה טעמי ככתוב במעב"ד של פיסולו ומשם באר"ה הן עתה עלתה הסכמתנו שעפ"י הדין הגמור אם יעשה ראובן הנ"ז התשובה שבפו"ב כתקנה וכהלכתה אין נגרע דבר ממנה כלל ושוב יקבל עליו דברי חברות ויבדקו סכינו ג"פ רצו' ויבחנוהו בדיני הח"י טרפיות אם הוא בקי בהם אזי יהיה לו תקנה לחזור לכשרותו ולמלאכתו עם שאר השוחטים וע"ד אמו"ץ כתבנו וח"ש וכו' ור"ל שהתש"ו הנז' לא תהיה פחות מ"ל יום רצו' ובלבד שיעשנה כתחז"ל הצעיר פ' הצעיר פ' ולקח הקונסול הנז' מידם המע"בד והניחה אצלו כדי לשולחה ליד ה"ח באשי להסכים עמהם כאשר אמר לו בתחי' כנז"ל ובהשמע הדבר הזה לח' באשי הנ"ז ולהת"ח הנ"ז שבן כתבו הב"ד וחתמו ומסרו ביד הקונסול יר"ה היטב חרה להם מאד על הב"ד ונתקבצו ובאו לישיבה וקבצו עמהם שאר ת"ח שלא הגיעו להוראה כלל ושלחו מהם ב' ת"ח קטנים להביא את הב"ד הנ"ז לשפוט אותם ולריב עמם חינם והב"ד הנ"ז כשומעם כן לא רצו ללכת אצלם כלל כדי שלא להיות גרמא מחלוקת. וקטיגורייא ביניהם יחד וגמירי ת"ח מרבים שלום דוקא ולא מח' וככן נתקבצו הת"ח והלכו לבתי כמה יחידים מגבירי העיר והתחילו לדבר עמהם תועה על הב"ד שפסקו את הדין של ראובן השוחט הנ"ז דמהניא ליה התשו' דפז"ב דשלא כדין פסקו וטעו ב"ד בהוראה זו ושראובן זה השוחט אסור לאכול משחיטתו לפי אחר שיעשה התש"ו דפז"ב ושכותי ועע"ז יותר טוב ממנו והלהיבו לבבות היחידים ההם והראו להם תשו' מהרשד"ם יו"ד דס"י מ"א ותשו' הרב משפ"ץ ז"ל בס"י ע"ה ולמדו לפניהם דבריהם ז"ל עד שנכנסו הדברים באזניהם וחשבו שבאמת טעו ב"ד בהוראתם הנה כי כן יורנו מ"ץ האמת במה שהוא אמת אם יש ממש בטענות ראובן הנ"ז ואם טעו ב"ד ח"ו בהוראתם כדעת המעוררים הנ"ז או לא ואי מצו המעוררים הנ"ז להרהר ולערער אחר הב"ד הקבוע בעיר ולומר עליהם דשלא כדין פסקו אחר שכל הק"ק יצ"ו קבלום עליהם והם דיינים מומחים מכל חו"ר העיר הזאת על הכל יבא דברו הטוב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו ויבא שכמ"ה:

תשובה הדבר פשוט הרבה מאד ומבואר בספרן ש"ץ הפו' ז"ל דהתשו' דפז"ב מהניא ומגנא לראובן זה השוחט וכמו דיפה הורו ב"ד הקבוע בעיר וה' עמם מלמד שהלכה כמותם דאע"ג דהרא"ש ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י יו"ד סי' קי"ט כתב וז"ל ואם הוציא טרפה מתח"י ב' ו"ג פעמים אם עשה במזיד או שלא חשש לבדוק כל הצורך רשע הוא בעיני ואף אם היה מקבל עליו דברי חברות להיות זהיר מכאן ולהבא לא היה לבי נותן לסמוך עליו עוד עכ"ל יעש"ב אין ללמוד מד"ק דגם התשו' דפז"ב לא תהני ליה נמי דהא ודאי ליתא דדוקא בא לאפקי קבלת דב"ח אכן אם יעשה התשו' דפז"ב ודאי דמהניא ליה בלתי ס' כלל וכמו שכן הבינו בדברי הרא"ש ז"ל הללו כל הבאים אחריי ז"ל ועד אחרן הראה יראה להרב דב"מ ז"ל בתש"ו יו"ד סי' א' ולהרב פר"ח ז"ל יו"ד סי' קי"ט יע"ש והדברים פשוטים:

והנה אמת דכיון דראובן זה השוחט דנ"ד נוטל שכרו מהקצבים מן הכשרות ולא מן הטרפות כנ"ז בשאלה א"כ נמצא דאית ליה חימוד ממון ומהפעם הראשונה שנכשל. ויצאה טרפה מתח"י היה צריך לו לעשות התשו' דפז"ב כדי שיוכל לחזור להיות שו"ב בציבור וכהסכמת הגאון הרא"ם ז"ל בתשו' ח"ב סי' כ"ד ונמשכו אחריו כל הפוס' ראשו' ואח' ז"ל עד שכתב הרב פר"ח ז"ל ביו"ד סי' קי"ט הנ"ז דכל הפורש מדברי הרא"ם ז"ל הללו כפורש מן החיים יע"ש וא"כ אם כנים דברי השוחט שמעון אשר הגיד והעיד עליו כעת שכבר נכשל לשעבר בשחיטה ובבדיקת הריאה פעם ופעמי' שיצאו נבילה וטרפה מתח"י מלבד זאת הפעם האחרונה א"כ קובל אני עליו ועל שאר חביריו השו"ב שידעו מזה וכפי דבריהם שבין כל פעם ופעם עברו ימים רבים במספר ירחים דאמאי העלימו עין ולא גילו אוזן הב"ד מפ"א כדי לנדותו ולהכריזו ולהעבירו מאומנותו לגמרי עד עשותו התשו' דפז"ב או לפחות להעבירו חדש ימים עד שיקבל עליו דב"ח בפני ב"ד מומחין כדי שיהיה מתיירא מהם ויהיה זהיר משם ולהלאה ואפ"י אם כה יאמרו שהם העבירוהו ימים מספר וקבל עליו דברי חברות לא יועיל ולא יציל כלל כיון דהם כאיש אחד חבירים וגומלין זא"ז לבו גס בהם ולבם גס בו ובאמת שהקולר תלוי בצוארם והמכשלה הזאת תחת ידם ושארי להו מארייהו וכזאת וכזאת זאת מצינו להרב דב"ע י"ל יו"ד סי' ב' היטב חרה לו על שני עדים כשרים שהעידו שעשה השוחט דנ"ד שהייה גמורה בשחיטתו באופן ששחט ב"פ בבהמה אחת והכשירה והאכילה לישראל ושוב העידו בדבר והשוחט הנ"ז הכחישם והשיב ע"ז הרב ז"ל דאלו העדים צריכים דו"ח טובא דלפי דבריהס שהשוחט הזה עשה שהייה גמורה למה לא אמרו עדותם לב"ד תכף בראותם ולא היו מכשילים לישראל לאכול בשר נבילה ולמה המתינו להעיד עדותם אחר זמן שאכלו ישר' מאותו בשר ואם דבריהם אמת צריכים ב"ד העיר לייסרם ולקונסם קנס גדול על מה שהכשילו לישר' וכו' אתד"ק יעש"ב ואוקי באתרין גם הרב משפט צדק ז"ל בח"ב סי' ב' כתב על נ"ד יותר מזה כיעו"ש גם על הפעם הזאת האחרונה אשר העיד עליו שמעון השוחט שלא שחט בה ראובן כי אם סי' אחד והודה ראובן ע"ז כנ"ז בשאלה עברו ימים רבים מאותו מעשה עד שהגיד הדבר לב"ד ולשאר הת"ח ואזי העבירוהו ופסלוהו והניחוהו לשחוט ולבדוק עמהם כ"כ ימים וכן לא יעשה והקולר תלוי בהם ולא על הב"ד שלא ידעו ולא שמעו עליו מכ"ז כלל ודי בהערה זו. איך שיהיה מאי דהוה הוה ועכ"פ עתה הפעם הזאת האחרונה שהעיד עליו ששחט בבהמה רק סימן אחד והכשירה ועי"ז גילו לב"ד ולשאר הת"ח הי"ו את כל חטאתיו ופשעיו שעברו א"כ כעת הכל נחשב עליו כפעם אחת דוקא וכיון דאית ביה חימוד ממון ודאי דצריך לעשות התשו' דפז"ב מאליו ומעצמו כדי שיהיה לו תקנה לחזור לאומנותו לשו"ב בציבור וככל אשר הורו ופסקו את הדין כעת הב"ד הקבוע בעיר כמבואר במעב"ד שלהם ושפיר דנו ויפה כיוונו להלכה:

ואפ"י אם היה הענין של ראובן זה דשוחט דנ"ד שכבר נכשל ונפסל והועבר ב' וג' פעמים בעדות ברורה על כל פעם ופעם והעבירוהו ב"ד בכל פעם ופעם עכ"ז עתה הפעם נמי הוה מהני ליה התשו' החמורה דפז"ב כדי שיוכל לחזור לאומנותו דלא אשכחן בפוס' ז"ל שיאמרו שאין לו תקנה עוד עולמית אפי' בתשו' דז"ב זולתי זאת מצינו להגאון החק"ל ז"ל ולהרב הגדול ראש"ל מר בריה דרב מהרד"ח ז"ל בתורת זבח שלו שכתבו דפשטה ההוראה והוקבע המנהג בעירם עוב"י אזמיר יע"א מזמן הגאון החק"ל ז"ל גופיה שאחר שיצאה טריפה מתח"י פ"א והעבירוהו ל"י והחזירוהו בקד"ח ועוד יצאה טריפה. מתח"י פ"ב וחזרו והעבירוהו רוהו ל"י והחזירוהו בקד"ר אזי בפ"ג מעבירין אותו בהחלט ואפ"י שיעשה התשו' דז"ב ל"מ ליה ולא מידי מאחר שכן הוקבע המנהג אצלם יע"ש וע"ע בנדיב לב יו"ד ח"א שכ"ב הרב הנ"ז גופיה בכמה מתשו' יע"ש וכ"כ הרב אח"י וראש ז"ל ביו"ד סי' ג' בתחי' הסכמתו לתש"ו הרב מהרד"ח ז"ל יע"ש א"כ בכל ערי ישראל שלא הוקבע המנהג כן אצלם כלל כאתרא דידן שמעולם לא הועבר שום שו"ב שנכשל ב' וג' פעמים אפי' במרד גמור שהעבירוהו בהחלט גמור כלל ודאי דלכ"ע מהניא ליה התשו' דז"ב אפ"י אחר ג"פ ואין לקפח פרנסתו לגמרי בהחלט כלל כלל כ"ש וק"ו שכבר כתבנו שראובן זה דנ"ד עדין לא הועבר מאומנותו ולא הועד עליו בב"ד שנכשל ויצאה טריפה מתח"י כי אם עתה הפעם שהודה. ולא בוש על זאת הפעם האחרונה ואז גילו עליו חביריו השו"ב שכבר נכשל פעם ו"ב. קודם זאת המעשה הרע לימים שעברו כנז"ל דודאי הכל נחשב כעת לפעם אחת דוקא וגם הגאין החק"ל ומר בריה מהרד"ח ז"ל אזלו ומודו דמהניא ליה התשו' דפז"ב אפי' לפי המנהג שהוקבע אצלם כמבואר כן בדבריהם ז"ל ובפרט בדברי הרב מהרד"ח ז"ל בתורת זבח שלו והבאתי ד"ק בסה"ק פני יצחק ח"א סי' ט' יעש"ב ותו לכי דייקינן שפיר לא חזינא בנ"ד בראובן זה השוחט דנ"ד שנפסל כדין וכהלכה אפי' פעם אחת כלל אפי' על הפעם הזאת האחרונה שבעבורה הצריכוהו ב"ד הקבוע התשו' דפז"ב דהנה נודע הסכמת כל הפו"ס ראשו' ואח' ז"ל דכדי לפסול אדם ולהוציאו מחזקת כשרותו ולהעבירו ממינויו צריך שיעידו עליו ב' עדים כשרים ונאמנים שלא יהיו קרובים זל"ז ולא לבע"ד המעידים עליו ושלא יהיו נוגעים בדבר ע"י עדותם מחמת הנאת ממון או הנאת הנקמה והשנאה עם הבע"ד המעידים עליו ואזי יעידו עליו שראוהו בעיניהם שעבר עבירה פ' הפוסלת אותו והמוציאתו מחזקת כשרותו ואחר שיעידו בזאת בפניו בב"ד אחר האיום והגיזום והדו"ח שיעשו בהם ב"ד אזי יהיה נפסל כדת ש"ת והב"ד יעשו בו משפט כתוב לנדותו ולהכריזו ולהעבירו וכיוצא בהם כל שלא באו עליו ב' עדים כשרים כנ"ז אפ"י העיד עליו עד אחד כשר ונאמן שלא שחט כהוגן וכדומה לזה אם הוא מכחישו הו"ל עד אחד בהכחשה ולאו כלום הוא כמ"ש הגאון מוהריק"ו י"ל בשו' ג"ל על אחד שהעד על השוחט ששחט שלא כהוגן והשוחט מכחישו דאינו נאמן עליו לפוסלו דהו"ל ע"א בהכחשה ולאו כלום הוא והעד עצמו מותר לאכול משחיטתו יעש"ב ונמשכו אחריו כמה וכמה מן הפוס' ז"ל ומכללם מרן ז"ל פסק כוותיה בשה"ט יו"ד סס"י א' יע"ש ועד אחרן הרואה יראה להרב שפת הים ז"ל בסי' ס"ב לענין פיסול השוחט בע"א בהכחשה דלא נפסל השוחט בכך כלל יעש"ב. ועם שהגאון החק"ל ז"ל בח"א יו"ד סי' קצ"ד פליג עליו דהרב שפת הים ז"ל מט' דדין זה דע"א בהכחשה מידי פלוגתא לא נפקא ומספק איסור נפסל השוחט בע"א אף שהוא מכחישו וכ"ש בשוחט לאחרים דלא מן השם הוא זה להכשירו עפי"ד מוהריק"ו אתד"ק יעש"ב ונמשך אחריו מר בריה דרב הרב מהרד"ח ז"ל בנדיב לב ח"א סי' ובתשו' כי באה בס' הבהיר אחי וראש ו"ד סי' ג' יעש"ב מ"מ אנו אין לנו אלא דעת ז"ל אשר קבלנו הוראותיו גם במידי דאיסורא בין להקל בין להחמיר כידוע וכיון דהכא בדין זה דע"א בהכחשה בשוחט פסק מרן ז"ל כמוהריק"ו ז"ל להקל נקטינן כוותיה. והרואה יראה למוהריק"ו ז"ל שם שכתב בתוד"ק דאפי' יהיה אמת עדות העד שראובן שחט שלא כהוגן מ"מ לא נפסל עולמית דאם ילבש שחורים וכו' יחזור לכשרותו וכו' עכ"ל ועם שסיים שם מוהריק"ו ז"ל דאפי' דנלע"ד ע"ד דאין לפסול השוחט מעדותו של זה מ"מ יש לדונו לפי מה שהוא אדם עכ"ל וכן סיים מרן ז"ל בשה"ט דהכל לפי מה שהוא אדם יע"ש מ"מ היינו דוקא כדסיים בתר הכי מוהריק"ו ז"ל התם וז"ל ואם הוא אותו שוחט אשר כבר נכשל בענין הבדיקה כאשר כתבת לי בשכבר אי לדידי הוו צייתי בני קהלכם היו מעבירים אותו לגמרי כיון שיש רגלים לדבר עכ"ל מבואר מד"ק הללו להדיא דעצה טובה קמל"ן והינו דוקא היכא דברור הדבר שנכשל כבר בעדות ברורה הא לאו"ה דלא נתברר עליו מכבר בעדים כשרים שנכשל כבר בענין השו"ב כי אם קול הברה שמענו ורינון בעלמא הוא דנפק עליה ולא נתברר ולא אתחזק ההוא קלא בב"ד לא מפקינן ליה מחזקת כשרות דכל ישר' בחזקת כשרים ורוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם ולא משגחינן בההוא קלא היכא דלא אתחזק בב"ד בעדות ברורה וכ"כ הרה"ג מופת הדור מהרח"פ ז"ל בתשו' כי באה בנדיב לב ח"ב סי' א' יעש"ב. ומאחר עלות כל האמור נבא לנ"ד ונאמר דכיון דבנ"ד לא באו עדים כשרים שיעידו על ראובן זה השוחט ולא עד אחד שיעידו בשום פעם מהפעמים שהעיד עליו כעת אחד מהשוחטים ששחט שלא כהוגן או בדק והכשיר ויצאה טריפה מתח"י כלל כי אם עתה הפעם שהעיד עליו עד אחד מחביריו השו"ב עמו שכבר נכשל פעם ושתים הן בשחיטה הן בבדיקה והכחישו ראובן זה השוחט בכל העבר ואמ"ל בפה מלא שלהד"מ כלל ושקר ענה בו ושאר השו"ב הם אמרו שלא ראו ולא ידעו מכל מה שעבר כבר כי אם קול הברה שמעו דוקא נמצא דזה השוחט המעיד עליו עתה על שעבר אינו אלא ע"א בהכחשה ולאו כלום הוא לדעת מרן ז"ל שפסק כמוהריק"ו ז"ל וכנז"ל. ולא עוד אלא דבנ"ד גרע טפי דאפי' ע"א כשר נאמן בעדותו על ראובן זה השוחט ליכא הכא כלל דשמעין זה המעיד עליו הוא חבר עמו בשו"ב וכבר נודע מ"ש הפוס' ז"ל דהשוחטים לא מהימני להעיד זע"ז לפוסלו ואפי' אם יעידו ב' וג' שו"ב כולם באחד על חבירם השוחט ובודק עמהם שיצאה נבילה או טריפה מתח"י אינם. נאמנים לפוסלו עפ"י עדותם מ"ט דכל אומן סני לחבריה וגם הו"ל נוגעים בדבר דמטי להו הנאה טובא שנוטלים חלקו בשכר השו"ב שהיה נוטל עמהם וכמ"ש מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג ח"מ סי' ל"ד ל"ז משם מהריב"ל ז"ל דשוחט המעיד על טבח אחר שיצאה טריפה מתח"י הו"ל נוגע צעדות יע"ש וכן הסכים הרב כרם שלמה ז"ל ביו"ד סי' י"א והרב זרע אמת ז"ל בתשו' יע"ש עוד זאת שזה העד השוחט אית ליה נמי הנאת הנקמה שמעיד עתה על ראובן להתנקם ממנו ולשלם לו מדה כנגד מדה מחמת שלשעבר רצה ראובן הנ"ז לפוסלו לשמעון העד הנ"ז מטעם. שלא בדק הריאה בפנים כהוגן כנ"ז בשאלה וידוע דהנאת הנקמה יותר גדולה מהנאת ממון וכמ"ש הגאון הרא"ם ז"ל בח"ב סי' כ"ד וכ"כ שאר פו"ס ז"ל וכן הסכמת הרב נאמן שמואל ז"ל בכ"ב ל"א. והרב שפת הים ז"ל בסי' הנ"ז לפסול עדות השוחט על שוחט אחר חבירו מ"ט נוגע בעדות גם מ"ט שנאה גלויה שהיה בין העד השוחט עם חבירו יעש"ב ונמשכו אחריהם רבני אזמיר יע"א בדור שלפנינו והכשירו את השוחט דנדונם אשר העיד עליו אחד מהשו"ב שיצאה טריפה מתח"י והוא מכחישם ולא חשו לעדות העד השוחט מתרי טעמי הנז' והחזירוהו למלאכתו בלתי עשותו התש"ו דפז"ב כלל כמבואר בנדיב לב ח"א סי' ובס' אחי וראש יו"ד סי' ג' עש"ב. ועם שהגאון החק"ל ז"ל ביו"ד סי' קצ"ז עמד על תרי טעמי הללו ודחאם מהלכה ואסיק לה דבאיסורין גם נוגע בעדות כשר לעדות יעש"ב ונמשכו אחריו מר בריה הרב מהרד"ח ז"ל והרב אחי וראש ז"ל שם בס"י ג' שקראו. ערער על רבני אזמיר ז"ל הנ"ז שהכשירו לאותו שוחט דנ"ד יעש"ב אמנם מ"מ המעיין בדברי הגאון החק"ל ז"ל שם יראה דגם הוא מסכים הולך דכשיש רגלים לדבר ומעשיהם מוכיחים דלא העידו כי אם להנאתם לא מהימנינן להו ובהכי תריץ יתיב תשו' הגאון הרא"ם ח"ב סי' כ"ד הנ"ז עם תש"ו אחרת להרא"ם ז"ל גופיה בח"א ותשובת הרב נאמן שמואל הנ"ז יעש"ב וא"כ בנדון זה איכא רגלים לדבר טובא ומעשים מוכיחים על שמעון השוחט שהעיד על ראובן זה דנ"ד על לשעבר מה שלא גילה אוזן הב"ד עליו כל דבר בזמנו הא ודאי איכא רגלים לדבר טובא דלא העיד עליו כזאתי אלא להנאתו ולתועלתו ומשנאתו אותו ואית ביה תרתי לריעותא הנאת ממין והנאת הנקמה וכל ישר הולך ישפוט בצדק כן וכמבואר. מעתה לא פש גבן כי אם עדות השוחט הזה האחרונה שהעיד על השוחט הלזה דמזה כמה ימים יצאה נבילה מתח"י ששחט בבהמה רק סימן אחד דוקא כפי אשר הוגד לו מבנו אשר בזה הודה ולא בוש ראובן הנ"ז שבאמ"וץ כן היה מעשה ונתנצל שמרוב הבהלה והחיפזון של הקצבים הגויים שכח להגיד לחביריו השו"ב להטריפה דזה ודאי פושע הוי ואין בהתנצלותו ממש בדין כלל ואין לך מיקל ופושע גדול מזה ורשע הוא בעיני בלתי ס' כלל דהגם אמנם דקי"ל בעלמא דאין אדם נפסל עפי' הודאת עצמו שעשה עבירה פ' משום דקי"ל דאין אדם משים עצמו רשע מ"מ היכא דאיכא עד אחד המעיד עליו שעשה עבירה פ' והוא מודה על עצמו בכה"ג אמרי' אדם משים עצמו רשע כמ"ש הגאון מוהריק"ו ז"ל בסי' ג"ל הנז' על נדון כזה דנ"ד ממש עצמו כיעו"ש והבי"ד מרן הכנה"ג ז"ל בח"מ ס"י ל"ד הגהו"ט אות נו' וכ"כ כמה פוס' ז"ל יע"ש וכן הסכים הרב דב"מ ז"ל בא"ח סס"י ה' על נ"ד בש"ץ שהעיד עליו ע"א שגנב והוא עצמו הודה שגנב והיו טוענים ומהפכים בזכותו דה ש"ץ דלא נפסל בהודאתו שגנב כיון. דקי"ל אין אדם משים עצמו רשע וע"ז השיב הרב ז"ל שם דלא אמרי' הכא אין אדם מע"ר כיון דיש ע"א שגנב והודה הוא שגנב בכה"ג אמרי' אמע"ר כיון שאינו מכחיש להעד וכמ"ש הרשב"א ומוהריק"ו וכו' יע"ש ועם שהרב ב"ד ז"ל בא"ח ס"י כ"ט פליג ע"ז וס"ל למר דאינו נפסל כי אם עפי' ב' עדים דוקא והאריך בזה יעש"ב כבר תמה עליו הרב חשק שלמה ז"ל בסי' ל"ד אות מ"ה שדבריו תמוהים וכו' ובסוד"ק אייתי בידיה תשו' הרב פ"מ ז"ל בח"א סי' פ"ט שכתב דאפי' דאיכא ע"א והוא מודה לדברי העד אמרינן אאמע"ר ופלגינן דיבוריה יע"ש וע"ע להרב חשק שלמה ז"ל שם סקמ"ד שעמד שם ג"כ על נדון הרב"ד והדב"מ ז"ל הנ"ז מתשובת הרשב"א והרשב"ש שכתבו דלא אמרו אאמע"ר אלא לענין עדות בלחוד וכו' וסיים וז"ל אמנם כר דייקינן פורתא נראה דזה אינו מוסכם וכו' נראה דלאו דוקא לפסול המודה לעדות אלא אף לפסול עצמו למידי אחרינא אמרי אאמע"ר כיון שבא לפסול עצמו ולחייב גופו וכ"ש וכו' דודאי לפי ס' וכו' כ"ש לפסול עצמו לשחיטה וכיוצא עכ"ל יעש"ב וע"ע להגאון החק"ל ז"ל ביו"ד ח"א ס"י קצ"ג ולהגאון הרב מהר"א קובו ז"ל בשער אשר ח"א אה"ע סי' ג' דל"ז ע"ג וע"ד ולהרב בני משה מגא"ר ז"ל בה' עדות סי' מ"ש בזה. עש"ב ואכמ"ל בזה:

הנה נתבאר דדין זה מידי פלוגתא לא נפקא אם נפסל השוחט בעדות ע"א. ובהודאת עצמו או לא וכל זה מיירי בעד כשר ונאמן שמעיד שראהו בעיניו שלא שחט בבהמה רק סי' אחד והשוחט מודה לדבריו כנדון מוהריק"ו ומרן ז"ל ודעימיהו משא"כ בנ"ד דכמה ריעותי רבתי אשתכח בהאי סהדותא דהאי טבחא חדא דהוא העד הוא שוחט ג"כ וחבר הוא עם ראובן הנז' ושאר השוחטים ם ואית ליה חששא דהו"ל נוגע בעדות מהנאת ממון דמטי ליה בהעברת ראובן מאומנותו כנ"ז וגם אית ליה שנאת הנקמה והשנאה כנז' ועלית על כולנה שגם הוא מודה שלא ראהו בעיניו שלא שחט כהוגן רק שמע כן מבנו והיה צריך להב"ד ולשאר הת"ח שישבו יחד לדון ראובן להביא בן השוחט המעיד משמו לקבל עדותו של הבן עצמו מפיו כדת ש"ת ולא לסמוך על עדות אביו שאמר משם בנו דהו"ל עד מפי עד ולא מהני ול"מ ולא עשו יפה כלל הב"ד והת"ח לסמוך ע"ד האב לבדו אם לא שנאמר שבאמת הם לא סמכו כי אם על הודאת ראובן עצמו השוחט לבד שהודה ולא בוש שבאמת כן עשה ועם שידעו הדין דקי"ל אין אדם משים עצמו רשע והכא דל מהכא עדות השוחט עליו דהו"ל עמ"ע ואית ליה הנאת ממון ונקמה א"כ לא נשאר בלתי כי אם הודאת פיו ולשונו של ראובן השוחט שכן אירע לו ועם שהיה להם מקום להקל עליו בתשו' קלה במקומו מ"מ גודא רבה שדו עילויה דראובן להחמיר עליו להצריכו התשו' דפז"ב כדי להכשירו לשחוט בציבור כבראשונה לצאת יד"ח כל הפוס' ז"ל דאחר עשותו זאת התשו' דפז"ב כדינא שוב לית דין ולית דיין שיאמר דלא מהניא ליה דודאי אליבא דכ"ע מתכשר בהכי באין ס' כלל וכמבואר יוצא מכל הפוס' ז"ל כמ"ש המעיין:

ובהכי נמי יצאו יד"ח כמה וכמה מהפוס' ז"ל דס"ל דהמועל בשבועה ועבר על שבועתו במזיד פסול הוא לשחיטה ג"כ כידוע וה"נ הרי העיד עליו החכם באשי נר"ו שמעל בשבועתו כנז"ל בשאלה מזמן ח' חדשים קודם שהועד עליו כעת מ"מ גם לזאת מהניא ליה התשו' דפז"ב הנ"ז לחזור לכשרותו ולאומנותו שכן הדין ג"כ בשבועות במ"ש הטור בח"מ סי' ל"ד וכ"כ כל הפוס' ז"ל ועד אחרן הרואה יראה להרב דב"מ ז"ל בתשו' א"ח סס"י ה' הנ"ז בעובדא דנ"ד בש"ץ שמעל בשבו' ועלתה הסכמתו שם דמהניא ליה התשו' דפז"ב לחזור להיות ש"ץ ולהיות שו"ב להבא יעש"ב ואוקי באתרין ובכן יפה דנו יפה הורו הב"ד הקבוע בעיר להכשירו לראובן זה דנ"ד ע"י התשז' ח"ב להועיל לו ג"כ על כל מה שעבר ובזה יצאו יד"ח כל הפוס' ז"ל וכמדובר:

ומה שקראו ערער על הב"ד הנ"ז הת"ח הי"ו מתשו' מהרשד"ם ז"ל יו"ד ס"י מ"א כנ"ז בשאלה הא ודאי שכל ערעורם הוא ממ"ש מהרשד"ם ז"ל בתשו' הנ"ז וז"ל הרי מתו"ד אתה רואה שהיוצא טרפה מתחי' אפי' בפ"א לבד אם היה הנאה לטבח ההוא אפי' בפרוטה. נכנס בגדר המוכר דברים האסורים שכתב הטור ז"ל דמשמתין אותו וכ"ש וק"ו האיש הזה אשר שאלת עליו ומסתמא י"ל ריוח בכשרה יותר מבטריפה ויצאה טריפה מתח"י פעמים שלש כאשר כתבת ואוי לו ולמזלו לאוכל בשר נמכרת עוד משחיטתו כי תשובתו קשה עד מאד וכמ"ש ודי בזה לענין הנוגע בטבח הזה שותפו ש"ע והמרחם עליו בדבר הזה לסיבת עניותו נקרא עוכר שארו אכזרי כי אין מרחמין בדין הזה הנוגע לאיסור עכ"ל יעש"ב:

הנה ודאי דמדברי מהרשד"ם ז"ל הללו הוא שקראו ערער הת"ח והלהבו את לבות הבעלי בתים והיחידים יצ"ו הנ"ז והראו להם הדברים בשורשן כדי להלהיב לבם יותר ולהראות להם שהב"ד הקבוע אשר הכשירוהו בתשו' דז"ב טעו בדין ונקראים עוכרים ג"כ ח"ו:

ותמהני עליהם טובא איך מלאם לבם לעשות כן ולהרהר אחר פס"ד של ב"ד הקבוע בעירם ולומר עליהם שטעו ח"ו בהוראתם זאת מכח דברי מהרשד"ם ז"ל הללו אשר אינו דומה נדון מהרשד"ם ז"ל כלל דהתם מיירי בטבח שיצאה מתח"י פעמים שלש בעדות ברורה ע"י עדים כשרים ונאמנים על כל פעם ופעם לא בקול הברה ובדברי שנאה ונקמה ובעדות אחד או ב' משאר השו"ב דפסילי למסהד עליה אי מט' דהו"ל נוגעים בעדותם ואי מט' שנאה ונקמה כנז"ל כגוונא דנ"ד:

ותו דגם מהרשד"ם ז"ל אזיל ומודה גם על נדון דידיה דמהניא ליה התשז' דפז"ב רק כתב דתשובתו קשה מאד והיינו מסיבת עניותו קשה עליו מאד ללכת. למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויחזיר. אבידה לבעליה בדבר חשוב או ישחוט לעצמו ויוציא טרפה בדבר חשוב דזאת התשו' נקראת תשו' חמורה ובפרט לסיבת עניותו. ואה"ן שאם ירצה אותו שוחט לעשות התשו' החמורה הזאת ודאי דאזיל ומודה מהרשד"ם ז"ל גופיה דמהניא ליה לחזור לכשרותו ולהיות שו"ב לרבים באין ספק כלל וכדמוכחי ד"ק להדיא הכין וא"כ מלבד דאין מדברי מהרשד"ם ז"ל הללו שום סתירה למה שפסקו הב"ד בנד"ז עוד בה דאדרבה אית. להו סייעתא גדולה מדבריו ז"ל וכמובן: ומה שערערו מע' הת"ח. הנז' בשאלה על הב"ד שהורו התר לשוחט דנ"ד ע"י התשו' דז"ב והמה ראו כן תמהו מתשו' הרב משפט צדק ז"ל בח"ב סי' ע"ה שדבריו ז"ל הם הפך הוראת ב"ד הנ"ז ובזה הלהיבו לבבות מע' היחידים והבע"ב של העיר יצ"ו והודיעום שטעו ב"ד בדין זה גם בזה לא צדקו הת"ח הנז' כלל ושארי להו מאריהו להת"ח הנז' שמהרהרים אחר ב"ד יפה מומחה ופקיע וקבוע במתא וכנראה שכל השגת וערעור הת"ח הנז' הוא ממ"ש הרב מש"ץ ז"צי בתוך התשו' הנז' על אותו ב"ד שהרשוהו לאותו שוחט שכבר נפסל ב' וג' פעמים שיצאה טריפה מתח"י והעבירוהו ונשבע ג"כ שלא ישחוט עוד כלל ושוב נתנו לו רשות ב"ד וחזר ושחט בציבור וחזר לסורו הרע ויצאו ב' וג' פעמים טריפות מפח"י ושוב נתמנה. ב"ד אחר באותה העיר וסילקוהו ופסלוהו וכתבו הסכמה גדולה שהוא פסול לגמרי לשחוט כלל לא לרבים ולא ליחיד וע"ז האריך הרב. ז"ל בתשו' הנז' ואחר שהעלה שאותו ב"ד הראשון שהרשוהו לשחוט ב"ד הדיוטות נינהו דאפי' קבלת דברי חברות לא קבל עליו השוחט הנז' כלל ושוב הביא לתשו' הריב"ש והרשב"א והרא"ש והרא"ם דס"ל דכיון דלוקח שכר מן הכשרות דוקא והו"ל חימוד ממון א"כ אפי' בקד"ח לא הוה סגי לא עד שיעשה התשו' דפז"ב אפי' מפ"א ובתר הכי אייתי בידיה מ"ש מהרשד"ם ז"ל בסי' הנז' על ההוא שוחט דנ"ד כנז"ל סיים. עלה הרב הנז' ז"ל שם בדקפ"ו ע"ב וז"ל וא"כ בנ"ד שהוא מנוי מהציבור ולוקח שכר מהכשרות ולא מהטריפות שיש בדבר ח"מ אפי' מפ"א היה הדין להעבירו ולעשות התשו' ההיא ובנ"ד יצאה טריפה מתח"י כמה פעמים וא"כ מי הורה לב"ד ההוא להרשותו לשחוט עוד ובודאי דעתידים ליתן את הדין על הכל שהוא נשבע וכו' וא"כ אפי' מפ"א לא היו רשאים להתיר שבועתו אם לא שחזר בתשו' שפז"ב בלתי ערמה באופן שהשו"ב הלזה בפ"א היו חייבים לסלקי ושלא להחזירו עד שיעשה התשו' שז"ב בל"ע מאחר שיש בדבר ח"מ וכו' וכ"ש שעבר כמה פעמים כאשר בא עדות הב"ד ואומר אני כי לדעתי מי שהוא באופן זה שהוא ח"ס וגם מנוי מהצבור ויצאו טריפות מתח"י ב' וג"פ שלא יספיק לו התשו' דפז"ב דדיו וכו' באופן שהב"ד אשר בימים ההם עתידים ליתן את הדין וכוי עכ"ל הצל"ע:

הנה ודאי שמדברי הרב מש"ץ ז"ל הללו הוא שמצאו מקום כת המעוררין להרהר אחר הוראת הב"ד שהורו ופסקו דמהניא התשו' דפז"ב לראובן זה דנ"ד:

ואני אומר שארי להו מארייהו להת"ח המערערים יצ"ו שלא נתנו לב להבין ולמען דעת במאי עסיק מר הרב מש"ץ ז"ל ועל איזה שוחט. ועל איזה ב"ד באו דבריו ז"ל הנ"ל דאחד הרואה בשאלת המש"ץ ז"ל בעיניו יראה ובלבבו יבין דשנא ושנא נ"ד מנדון הרב ז"ל ורב המרחק ביניהם כרחוק מזרח ממערב ממש באין ס' כלל כמשי"ר המעיין שכל ד"ק הנז"ל לא קאי כי אסעל אותו ב"ד הראשון שהרשוהו לחזור ולשחוט ולבדוק אחר שנתברר להם בעדות ברורה שכבר כשל ויצאו טריפות מתח"י ג"פ והם החזירוהו אפי' בלתי קבלת דב"ח כלל ומכ"ש בלתי עשותו התשו' שכפז"ב כלל ע"ז כתב עליהם הרב ז"ל דאותו ב"ד שעשו כן שלא כדין עשו והם עתידים ליתן את הדין דודאי הגמור דב"ד הדיוטות נינהו ובאמת דשלא כדין עשו ועתידים ליתן את הדין בלתי ס' כלל ובמ"ש הרמ"ץ שם והרבנים ז"ל שהסכימו עמו בסוף ההשו' הנז"ל יעש"ב ולא היו דבריהם ז"ל הנז' על ב"ד המכשרים אותו אחר עשותו התשו' דפז"ב בלתי ערמה כלל דבהא ודאי אילי ומודו כולהו ז"ל דאפי' שיצאה טריפה מתח"י ב' וג"פ בבירור גמור עכ"ז מהניא ליה התשו' דבפז"ב בלתי ס' כלל כ"ש בנ"ד דליכא שום עדות צרורה שיצאו טרפות מתח"י אפי' פעם אחת לשעבר כלל וכמדובר:

ומ"ש הרב מש"ץ ז"ל דלדעתו מי שהוא באופן זה שלא תספוק לו התשו' דפז"ב מטעם דיו וכו' כנז"ל הנה מלבד דמרן החבי"ב ז"ל בכנה"נ יוד סי' קי"ט הגה טו' אות העתיק דברי הרב מש"ץ ז"ל הללו בלשון אפשר כיע"ש הגם דעינינו לא ראו בדבריו ז"ל דבלשון אפשר אמרה הרב ז"ל למלתיה מ"מ מרן החביב ז"ל ידע ובקי טפי מינן וכן הבין בדבריו ז"ל וא"כ ספיקו מוציא מידי ודאן של כל הפוס' ז"ל דס"ל בפשיטות גמור דגם בג"פ מהניא ליה התשו' דפז"ב וכמשי"ר המעיין בס' ש"ץ הפוס' ז"ל וכמש"ל: עוד זאת הגם דנימא דהרב מ"ץ ז"ל גופיה לאו בד' אפשר אמרה למילתיה מ"מ ע"כ לא ס"ל להרב ז"ל הכי אינו אלא באופן כאותו שוחט דנדונו שיצאה טריפה מתח"י ג"פ בעדות ברורה ע"כ פעם ופעם וכגוונא דנ"ד דשני הבתי דינים העידו עליו שבאו עדים כשרים לפניהם והעידו בפניו כזאת וכזאת על טבח כזה הוא שכתב הרב ז"ל דלדעתו אחר כ"ז לא תספיק לו התשו' דפז"ב לא כן בכה"ג דנ"ד שלא באו עדים או שום עד כשר או פסול רחוק או קרוב שאמר ויעיד על ראובן זה דנ"ד שיצאה טריפה מתח"י בשום פעם כלל זולתי עתה הפעם שבא השוחט הב' והעיד עליו שכעת נכשל ראובן ושחט שלו כהוגן שכן שמע מבנו ושכבר נכשל א"כ פעם ופעמים לימים שעברו ומכח זה קול הברה יצא בעיר על ראובן זה השוחט שזה דרכו כסל להיות מיקל ופושע וכבר כתבנו דלקלא דלא אתחזק בב"ד לא חיישנן ליה לפסול אדם שהוא בחזקת כשרות ככל ישר' שהם בחזקת כשרים ועדות השוחט הב' הנז' עליו אינה עדות ברורה וכשרה כ"כ חדא דהו"ל ע"א בהכחשה על העבר וגם על מה שבעתה אינו אלא עמפ"ע וגם דאית ליה הנאת ממון ונקמה וגם בהודאת ראובן עצמו על זאת הפעם האחרונה במח' שנויה אי פלגינן דיבוריה פש גבן עדות ח' באשי הי"ו שהשביעו ועבר על שבועתו הנה אין ספק דבכגו"ד דנ"ד גם הרב מש"ץ ז"ל אזיל ומודה דודאי מהניא ליה התשו' דבפז"ב ובמו שהורו ב"ד הצדק וזה פשוטו ברור לכל ישר הולך ושופט בצדק וראיה גדולה לזה ממ"ש עוד הרב משפ"ץ ז"ל גופיה שם סמוך ונראה בדקפ"ו סוף ע"ב וז"ל ואומר דאף אם ימצא איזה חולק עמ"ש בסמוך שבשנים או בג"פ לא יחזירוהו עם התשו' ההיא מ"מ בנ"ד שאחר שהרשוהו הב"ד ההוא שלא כדין כאמור אח"כ יצאה מתח"י פעמים שלש טריפה לכ"ע קשה להיות לו תקנה לע"ד ומה מאד צדקו הב"ד האחרון לירד לעומקא דדינא שכתבו בגזירתם שלא יורשה לשחוט ולבדוק בשום צד שבעולם כלל ועיקר. וזה אם לא יעשה תשו' הגונה עכ"ל יע"ש:

הרי להדיא מבואר יוצא מפ"ק הרב מש"ץ ז"ל גופיה דאפי' אותו שוחט שנשאל עליו הוא עצמו שגזרו ב"ד האחרון עליו להעבירו לגמרי בהחלט גמור ושלא יורשה לשחוט עוד בשום צד שבעולם כלל וכתב עליהם הוא ז"ל שצדקו וירדו לעומקא דדינא עכ"ז סיים עלה דכל זה אם לא יעשה תשו' הגונה כנז"ל דש"מ להדיא דבעשותו אותו שוחט עצמו תשו' הגונה יוכל לשחוט ולבדוק מיום ההוא והלאה ברבים וזה ברור מאד בד"ק ז"ל בביאור גמור שאין אחריו ביאור:

והכי חזינא ליה למני"ר הרב משפ"ץ ז"ל גופיה שם בסוף אותה תשו' הנז' אחר חיתום כל הסכמות גדולי הפוס' לפסק דינו הנז' ה"ה מהרש"ח ומהרח"ש ומהרש"פ ז"ל סיים עליהו הרב מש"ץ ז"ל שם וז"ל אחר כ"ז עשה השוחט הנז"ל התשובה הראויה והתרתיו עם חומרות רבות ושבועות. בפני רבים ודברים של חומרות רבות עכ"ל:

הא קמן להדיא דהרב משפ"ץ ז"ל גופיה התיר והכשיר לאותו טבח עצמו אחר עשותו התשו' הראויה והיינו ודאי התשו' דהפז"ב עם חומרות ושבועות והחזירו לאומנותו להיות שו"ב בציבור וכמבואר ובודאי דכ"ש וק"ו בנדון דידן דיסבור הרב ז"ל דמהניא ליה התשו' דפז"ב וכל החומרות שהטילו עליו הב"ד ועוד יטילו עליו חומרות אחרות דבודאי הגמור דשפיר יכול לחזור לאומנותו אחר כ"ז וכמובן:

וגדולה מכ"ז החכם עיניו יחזו בתשו' הרב משפ"ץ ז"ל גופיה שם בח"ב סי' ב' באותו שו"ב שנשאל עליו הרב ז"ל שם אשר באמת השחית והתעיב להוציא טריפות מתח"י ח' פעמים במשך שנתיים ימים ונשבע ג"כ ש"ח בס"ת והעיז פניו והתריס והטיח דברים קשים נגד מהרשד"ם ז"ל ונגד כל חו"ר העיר והסכימו עליו ועל שמעון חבירו הסכמה חמורה מאד שהם פסולים לשחוט עוד לגמרי ובהחלט גמור ושוב הת"ח שבעיר התירוהו משבועתו ורצו בני העיר ההיא להחזיר לשמעון לבד ולא לראובן ונשאל הרב ע"כ זה להורות להם איזה דרך ישכון אור ע"כ פרטי השאלה וע"ז האריך הרחיב הרב ז"ל למעניתו וזו הלכה העלה דאותם בעלי תורה אשר התירוהו משבועתו עתידים ליתן את הדין כיון שהיתה השבועה עד"ר וכו' ובסוף תשו' הרמתה הנז' כתב וז"ל הכלל העולה דהנה ראובן זה פסול להיות עוד שו"ב עד עשותו ביתר שאת תשובה דאיתא בפז"ב ובלאו"ה אסורים הציבור להחזירו וכו' וגם שמעון צריך לעשות התשו' ההיא הגם שלא יצאה טרפה מתח"י כי אם פ"א אחר שנוטל שכר מן הכשרות ולא מהט' וכו' יעש"ב:

הנה לפנינו מבואר יוצא מפ"ק הרב משפ"ץ ז"ל גופיה בשוחט רע ומר הרבה מאד אשר אין כמוהו לרוע אשר הרבה להשחית ועכ"ז התירו והכשירו הרב ז"ל עצמו אחר עשותו התשו' דפז"ב לחזור להיות שו"ב ברבים ובזה ניצול מכולם ויצא זכאי בדינו מכל התועבות אשר פעל ועשה להוציא כמה וכמה טריפות מתח"י ומהש"ח שנשבע עד"ר שלא לשחוט עוד כלל כנז"ל א"כ מזה ג"כ מוכח להדיא דמ"ש הרב ז"ל בסי' ע"ה שלדעתו שלא תספיק לו התשו' דז"ב אחר שיצאה טריפה מתח"י ג"פ כנז"ל אינה אלא בלשון אפשר אמרה וכמ"ש הכנה"ג ז"ל וכנז"ל וכמו שכבר הוכחנו לעיל ממ"ש באותה תשו' דסי' ע"ה בתר הכי סמוך ונראה ובסוף תשו' הנז"ל וכמו שנתבאר והדברים ברורים:

ובכן אנכי לא ידעתי מה מקום מצאו כת המעוררים והמהרהרים אחר מעב"ד דנ"ד מדברי הרב משפ"ץ ז"ל הללו דמה כל החרדה הזאת אשר חרדו עליהם מאחר שגם הב"ד לא הכשירוהו והתירוהו לחזור לאומנותו ולהיות שו"ב ברבים כי אם אחר שיעשה התשו' דפז"ב כהלכתה ואחר שיקבל עליו דב"ח ויבדקו סכינו ג"פ רצופים ויבחנהו בדיני שחיטה ובדיקה יפה יפה ככל הכתוב במעב"ד דידהו כנז' בשלה א"כ תמיה אני טובא ע"כ חכם ויחיד המערער על הוראתם זאת ואין ספק דמצד שנאה ופניות שיש להם עם השוחט הלזה הם המדברים ומערערים הגם דידעו לה להאי מילתא עכ"ז כופין על האמת פסכתר ומכסים השמש בכברה ולא מן השם הוא זה ודי בזה:

ופוק חזי בספרן ש"ץ הפוס' ז"ל שנשאלו על כמה וכמה שו"ב בציבור דגריעי טובא מהאי טבחא דנ"ד ועכ"ז הכשירוהו לחזור ולשחוט ברבים בתיקון קל מאד בלתי עשותו התשו' דפז"ב כלל ואם אמרתי אספרה ולהביא כל נדונות שבאו בפוס' ז"ל תקצר היריעה מהכיל ואינו אלא יגיעת בשר זולתי הרואה יראה להרב ב"ד ז"ל ביו"ד סי' ולהרב דב"מ ז"ל ביו"ד סי' א' דהוה עובדא בנ"ד בשוחט אחד אשר נכשל ונפסל פעמים שלש שיצאה טריפה מתח"י בעדים כשרים ונאמנים ועכ"ז הכשירוהו והחזירוהו להיות שו"ב לציבור עם שוחט אחר עמו כמ"ש הרב מט"י ז"ל על נ"ד יעש"ב והמה בחכמתם הן כל יקר ראתה עיניהם לתשו' הרא"ם ומהרשד"ם והמ"ץ ז"ל וזולתם דכל רז לא אניס להו ועכ"ז לא הצריכוהו שיעשה התשו' דפז"ב כלל כמשי"ר המעיין והסכימו בתר תקנת הרב מטה יוסף ז"ל כיעו"ש:

וכמו כן עין רואה להרב משכנות הרועים ז"ל במערכת ט' אות דמייתי התם דהוה עובדא בזמנו בשוחט שיצאה טריפה מתח"י וטען השוחט ששכח לבדוק הצד הב' דאין בהתנצלותו זאת שום ממש ופושע גמור הוי ועכ"ז הכשירו והחזירו הרב ז"ל בתשו' קלה בעירו מבלתי שיטצרך לעשות התשו' דפז"ב כלל כיעו"ש והגם דנדונו אפשר דלא נכשל רק פ"א דוקא מ"מ לדעת הגאון הרא"ם ז"ל וכל הבאים אחריו כל דאית לטבתאי ח"מ אפי' מפ"א אין לו תקנה עד שיעשה התשו' דפז"ב כנז"ל אם לא שנאמר חדא מתרתי או דבאותו. שוחט לא הו"ל ח"מ כלל א"נ אפי' את"ל דהו"ל ח"מ מ"מ נראה בעיני קדשו להקל עציו בתשו' קלה. בעירו כהסכמת הרב מט"י והב"ד והדב"מ ז"ל אפי' דהוה בנדונם ב' וג"פ כנז"ל ותו דבנ"ד כבר מילתא אמורה דכל מה שהעידו כעת על ראובן זה דנ"ד השוחט הכ' הנ"ל כולם אינם נסשבים רק פ"א דוקא ועל האחרונה שבהם אנו דנין עליה דהעדות עוד החכם עיניו יחזו בתשו' אחי וראש יו"ד סי' " ג' ובתשו' הרב נדיב לב ח"א יו"ד סי' דבנדון דידהו הוה עובדא דנפסל השוחט ויצאה טריפה מתח"י שלש פעמים וכפי מה שקיימו וקבלו ונהגו בעירם עוב"י אזמיר יע"א הוראת הגאון החק"ל ז"ל מארי דאתרא דבג"פ שוב אין לו תקנה כלל עולמית אפי' בתשו' דפז"ב כלל ועכ"ז רבני העיר ב"ד הצדק שבאותו. זמן נראה בעיני קדשם והכשירוהו והחזירו אותו לאומנותו שו"ב בציבור מבלתי שיעשה התשו' שבפז"ב כלל ולח עוד אלא שנתנו לו ג"כ חזקת שחיטת עופות לכל הציבור הוא לבדו מה שלא זכה. לזה מקדמת דנא ועם ששני המאורות הגדולים הרב אחי וראש והרב מהרד"ח ז"ל שם קראו ערער על הרבנים הב"ד ז"ל על הכשרם להשוחט המ' אחר שכבר נפסל ג"פ ופשטה ההוראה אצלם דשוב אין לו תקנה עולמית ועשו פס"ד ארוך לפוסלו לגמרי ולחלוטין והאריכו למעניתם כיעוש"ב הנה עכ"ז מדבריהם ז"ל עצמם מבואר יוצא שהרבנים הב"ד הקבוע אצלם לא הטו אוזן כלל לדבריהם ז"ל ונשאר אותו שוחט ובודק בהכשר עפ"י הוראת הב"ד ההוא וגם כל הציבור לא חשו לדברי האוסרים והפוסלים אותו כלל וכמו שיראה המעין בד"ק ומשם באר"ה:

עוד הרואה יראה בתשו' הרב מהר"י ערב ז"ל כי באה בס' הנורא שער אשר ח"א להגאון מהר"א קובו ז"ל הנד"מ ביו"ד סי' ב' שאירע בזמני שוחט אחד בעי"ת סופייאה יע"א שיצאה טריפה מתח"י ג"פ ויותר וגם נתפס בחימוד ממון במה שהעיד לשקר מחמת ח"מ ופסל אותו הרב הנז' ז"ל מלהיות עוד שו"ב כלל ואפי' דבתר הכי נטל סמיכה חדשה מחכם אשכנזי והת"ח שבעיר סמכו על אותה סמיכה והחזירוהו לאומנותו בתשו' קלה במקומו וקבל עליו דב"ח גם התנו עמו דמאז ולהלאה לא יבדוק רק סירכא קלא דוקא ועכ"ז כתב הרב הנז' בשאלתו הנז' וז"ל עכ"ז לא נראה בעיני שמהני תיקון זה דמדינא בעי תשו' חמורה דפז"ב משום דהוי מזיד וכמ"ש וכו' ועל ידי יד כהה הסכים הרב הגאון מוה"ד ר"מ דעובי שאלוניקי יע"א וכו' ובראות הת"ח שבסופייאה הסכמת עטרו"ת הרב המפורסם הנ"ל הודו ואמרו שהחי' השוחט הנ"ז הוא פסול להיות שוחט לרבים והכריזוהו בבהכ"נ שהוא פסול והן עתה נשאלתי מאת יחידי סופיאה וכו' אם יש תיקון להשוחט הזה והכשר להחזירו לאומנותו שהוא איש עני וכו' מבלי שיצטרך לילך למקום שא"מ אותו וכו' וע"ז השיב הרב הנז' שם בסוד"ק וז"ל וע"מ ששאלו אם יש איזה תיקון והכשר להחזירו להשוחט וכו' הנה בזה חיפשתי ולא מצאתי לו תיקון כי אם התיקון שכתב הרב מט"י ז"ל ביו"ד סי' ג' בד"ה אך את זה ראיתי צד זכות להשוחטים הנז' בהצטרפות אחר עמהם שכל אחד מאלו לא ישחוט אצל הבע"ב וגם לא ילכו להמקולין כי אם בהצטרפות אחד משאר השוחטים הכשרים וכו' ובתנאי שיראה סכינו וכו' וכמו כן בבדיקת הריאה וכו' עכ"ל הרב מהר"י ערב ז"ל יעש"ב:

הרי לפננו שהרב הנז' אחר שכבר פסל אותו שוחט לגמרי עד שיעשה התשו' דפז"ב עכ"ז בתר הכי חזר והכשירו בסומכי נפשו. על התיקון שכתב הרב מטי' ז"ל כנז' עם דהשוחט ההוא גרע טובא משוחט זה דנ"ד ולא הצריכו עוד לעשות התשו' דז"ב כלל הגם דמדינא היה צריך לאותה תשו' כמ"ש הוא ז"ל עצמו בשאלתו ועכ"ז הכשירו הוא ז"ל גופיה בתיקון קל מאד וכנז"ל: וכמו כן עין רואה להגאון מופת הדור מהררא"ק ז"ל שם בשער אשר די"א ע"ב הן ל"ו הובאה הסכמתו הרמה לתשו' הרב מהר"י ערב ז"ל הנז' הראשונה הפוסל אותו שו"ב לגמרי וז"ל אנכי הרואה וכו' ואחרי שעמדתי ע"ד לדידי חזי לי דכפי השאלה המוצגת לפנינו דברים ככתבן הא ודאי זו אינה צ"ל וכו' דהשוחט הנז' ה"ה פסול גמור ודינא יתיב להעבירו מלהיות עוד שוחט לרבים וכל האוכל משחיטתו אוכל נו"ט והשוחט הנז' חטא רבים נשא שהכשיל לרבים וכו' כי כן שוהד"ן והלכתא כוותיה דר"י נר"ו וידי תכון עמו עת"ד ומה"א וכו' עכ"ל יעש"ב:

אחד הרואה ד"ק הנז' בעיניו יראה ובאזניו ישמע כמה וכמה החליט מאמרו וגז'רתו הגאון ז"ל הנז' בפיסול השוחט דהוא הח"ל והנה עכ"ז כשחזר ונשאל שנית מהרב מהר"י ערב ז"ל עצמו על התיקון והכשר השוחט הנ"ז בצירוף שו"ב אחר עמו וכמ"ש הרב מט"י ז"ל וכנז"ל הנה חזר הגאון ז"ל הנ"ז מגז'רתו הנ"ז והסכים ע"י הרב הנז' ז"ל בהכשר הנז' והשיבו גדולה תשו' בדברים שבכתב הן ל"ו הובאו ד"ק שם סמוך ונראה וז"ל קבלתי וכו' ועל ענין חזרת השוחט לאומנותו אם כבר נתרצו היחידים ליקח שוחט אחר מומחה ובקי ושיהיה זה השוחט עומד בצידו ויפרנס את עצמו וכו' מ"ט ומ"ן עכ"ל יע"ש הרי שגם הגאון מהרא"ק ז"ל חזר והסכים בהכשר השוחט הנז' שהוא יותר רע ומר הרבה מאד משוחט זה דנ"ד ועכ"ז ארי יעלה בהסכמה שיחזור לאומנותו להיות שו"ב לציבור בצירוף שו"ב אחר עמו בלתי תשו' דז"ב ולא זולתה כלל ולפי"ז מן הראוי היה כי ממנו נקח לדון ולהודות התר ותיקון זה גם בשוחט זה דנ"ד להקל מעליו עול התשו' דז"ב היותו ג"כ עני מרוד נודד ללחם איה ממש כאשר שמענו עציו מפי מגידי אמת והאיכא בהדיה בלאו"ה עוד שלשה שו"ב כשרים ומומחים ושיהיה זה ג"כ בצידם משמש במקולין עמהם ויראה סכינו להם קודם שחיטה וא"ש וגם לא יבדוק הריאה לבדו כי אם בצירוף חד ותרי מניהו ככל אשר הורונו ולימדונו להועיל הרב מט"י והגאון מהרא"ק ומהר"י ערב ז"ל הנ"ז ומי לנו גדול מהם אלא דמע' ב"ד הקבוע בעירו כן נראה בעיניהם שלא להקל מעליו ואוקמוהו אדינא דש"ס ופוס' שלא להכשירו עד שיעשה התשו' דפז"ב א"כ מי שם פה לאדם לפצות פה ולצפצף אחר ב"ד יפה בזה ולומר הפך הוראתם דלא מהניא ליה התשו' דז"ב כלל אחרי ראותנו כל הני רבותא קמאי ובתראי ז"ל ויותר מהמה שנטו להקל טפי בנדונות דידהו שלא הצריכוהו. לתשו' דו"ב כלל הא ודאי דכל המערער בזה אחר ב"ד זה אינו אלא מחמת עוצם השנאה לשוחט זה בלתי ס' כלל וכמו שנתבאר. ומה שטענו עוד דמאחר שהסכימו הב"ד הנז' והת"ח הנז' וזולתם וכתבו וחתמו שהוא פסול אפי' באחר עע"ג וכל האוכל משו"ב ה"ה אוכל נו"ט וכו" וחתם עמהם חכם באשי נר"ו ושוב הלך השוחט הנ"ז לכפר אחד עם יחיד אחר מן יחידי העיר ושחט לו במזיד עופות ובהמות רבות ימים רבים וגם בחזרתו להעיר הזיד ושחט לבית גביר אחד גדי אחד וכשומעם הב"ד הנז' אסרו עליו מלאכול בשר הגדי הנז' ג"כ שוחט זה עבר על גזירת ב"ד ות"ח והזיד ושחט אחר שכבר פסלוהו לגמרי א"כ שחיטתו אסורה לעולם ואין לו תקנה עוד עולמית כנז' כ"ז בשאלה שלפנינו הנה כנראה שלמדו כן ממ"ש הרא"ש ורי"ו ז"ל ופסקו מרן ז"ל בשה"ט יו"ד סי' א' ס"ח שאם הטילו הקהל חרם שלא ישחוט כי אם פ' ושחט אחר שחיטתו אסורה וע"ש בש"ך ובשאר פוס' ז"ל ובפר"ח ובפרי תואר ואכמ"ל. אכן לענד"ן ברור דלא צדקו הטוענים כן גם בזה כלל דאין הנדון דומה לראיה כלל דהתם שאני שהכריזו כן בב"כ בתוך קהל ועדה מישראל וכל ישראל שבעיר שמעה אזנם הסכמת הקהל משא"כ בנ"ד דלא הכריזו עליו בבהכ"נ שזה השוחט הוא פסול לגמרי כאשר כתבו וחתמו דייני וחכמי העיר ולא היה עליו שום כרוז שהוא פסול כלל ולא שמעה אזנם שמץ מנהו כלל וגם השוחט הזה עצמו לא הודיעוהו פה אל פה הסכמתם וגזירתם שגזרו והסכימו עליו שהוא פסול לגמרי ושכל האוכל משו"ב ה"ה אוכל נו"ט כדי שיזהר וישמר מלשחוט עוד כלל כמו שעשו בק"ק סופייאה יע"א שפסלוהו לאותו שו"ב בפניו והכריזו עליו בבכ"נ שהוא פסול וכו' וכמ"ש הרב מהר"י ערב ז"ל בשאלתו הנז"ל כמש"ל ואלו הכא בנ"ד לא עשו מכ"ז כלום רק העבירוהו ושוב דנו אותו שלא בפניו ופסלוהו וכתבו וחתמו עליו שהוא פסול לגמרי וכו' כנז"ל וכ"ז היה בינם לבין עצמם הב"ד והת"ח והרב ח' באשי נר"ו והניחו המעב"ד הנ"ז ביד חד מנייהו למשמרת ושום יחיד מיחידי העיר לא ידעו ולא שמעו מזה המעב"ד כלל רק אפשר אחד מעיר או ב' לבד וגם זה השוחט עצמו לא ידע מהמעב"ד הנ"ז כלל א"כ ודאי דאין זה בכלל מ"ש הרא"ש ורי"ו ומרן ז"ל הנ"ז ולא דמי כעוכלא לדנא כלל וזה ברור מאד לענ"ד. ועוד כיון דב"ד של העיר לא הכשירוהו והתירו לו לשחוט כעת כי אם אחר שיעשה התשו' דפז"ב כהלכתה א"כ ג"ז מתכפר ונסלח לו ע"י אותה תשו' החמורה שהטילו עליו ולא אמרי' דעי"ז נפסל עולמית אפי' שיעשה התשו' דז"ב דזה לא ניתן ליאמר כלל דהיינו לאסור הבשר ששחט קודם עשותו התשו' הנז"ל אמנם אחר עשותו התשו' דז"ב כדינה אין שום ספק בדין דודאי חוזר לכשרותו לגמרי וברור. ועוד דאם כנים דברי ראובן השוחט הזה בכל מה שטען כמובא בשאלה שלפנינו שאלו הת"ח שישבו לדונו עם הב"ד הם קרובים זל"ז קורבה הפוסלתם לדון יחד לזולתם וגם נוגעים בדבר מחמת שרוצים למנות בן אחד מהם להיות שו"ב ברבים במקום ראובן השוחט הנז' כמו שכן היה אח"כ וגם אם כנים דבריו במה שטען על. שמעון השוחט הב' שהעיד עליו דשונא אותו שנאה עצמית מחמת שהוא היה רוצה לפוסלו ולהעבירו לשעבר במה שלא בדק הריאה כהוגן וכעת הוא מבקש להתנקם ממנו ולשלם לו גמולו בראשו מדה כ"מ וגם במה שטען על ח' באשי הי"ו ששונא אותו ג"כ שנאה גמורה מחמת שביטול הגאבילה שתיקנה הרב הנז' נר"ו היה הביטול שלה על ידו והוא העד הוא הדיין ככל הכתוב בשאלתנו הנה ודאי אם כנים הדברים שבאמ"וץ הכי הוה עובדא ככל הנז"ל בודאי הגמור דכל. המושבות ומעמדות שישבו כולם יחד עם ב"ד העיר לקבל עדות השוחט הב' עליו ולדונו הכל כאשר לכל בטל לגמרי דלא סליק שפיר לפי"ד כלל דהו"ל האי נדון כנדון הגאון הרא"ם ז"ל שבח"ב סי' כ"ד הנז' דהעלה הרא"ם ז"ל שם וז"ל ואלה הדברים מורין שהם מכוונים להפליג כנגדו וכיון שכן הוא אין דנין בדייני אותה הכת ולא מביאין ראיה מאנשי אותה הכת כדי לפוסלו למנות אחד מאנשי מקומם ואעפ"י שלא פירשו בהדיא שכוונתם להוציאו או שהם שמחים ביציאתו מ"מ ידים מוכיחות בכאן דקי"ל י"מ הווין ידים וכ"ש כשמעשיהם מורים על מחשבתם שמכח ההתפעלות שבהם וההתרעמות ממינויו כדי למנות אחד מאנשי מקומם הילכך אם הדבר כן כמ"ש פשיטא שאין בעדות זו ולא בדינות זה ממש וזה אצ"ל עכ"ל הצל"ע יעש"ב וכזאת כתב הרב גבעות עולם ז"ל בתשו' סי' ב' בסוד"ק וז"ל העולה מן המדובר שזכה ראובן הבודק בדינו והוא פשוט בעיני ובודאי דכל כהאי לא אניס להו לחו"ר העיר יע"א הי"ו אם לא שהאמת הוא שהשנאה מקלקלת את השורה ומסיבת השנאה שיש לקצת מבני העיר עמו ורוצים לנקום ממנו ולפסוק לחיותיה ולהמיתו ברעב לו ולכל ב"ב הסמוכים עליו מגלגלין עליו ומבקשים עילה כ"ד כדי לפוסלו מאומנותו ולגרשו מן העיר וכבר אירע מעשה בנדון זה בזמן הרא"ם ז"ל כמ"ש בח"ב סכ"ד שמחמת שנאתם שהיה להם עם הבודק שלא היה חולק להם כבוד העידו עליו וכו' ואעפי"כ זיכה הוא ז"ל לבודק ופסל לעדים כיון שראה כוונתם רצויה לרודפו כ"ש בנ"ד שאפי' לפי טענתם נלע"ד שיצא ראובן זכאי בדינו ובחזקתו עומד כבתחי' ולא פסלינן ליה מאומנותו וכו' עכ"ל יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין ממש ומן הפעולות יוודעו הכחות ודי בזה לכל ישר הולך ושופט בצדק: אלא דאכתי פש גבן לצאת ידי חובת דעת עליון הגאון החק"ל ז"ל בח"א יו"ד סי' קס"ט ובס"י קצ"ג שעלתה הסכמתו שם לפסול את השוחט בקול ובאומדנא בעלמא שיצא עליו אעג"ב דליכא עדות ברורה והביא ראיות לדבר מכמה וכמה גדולי הפוס' ז"ל יעש"ב וא"כ לפי"ז יוצא לנו במכ"ש בראובן זה דנ"ד דמלבד הקול שיצא עליו שיצאה טריפה מתח"י פעם וב' ומיקל בשו"כ ומשתכר קודם לכתו למקולין עוד בה דהאיכא קמן עדות חבירו השוחט הב' אשר העיד עליו כעת שכבר נכשל פעם וב' ושלש ותו איכא הודאת פיו ולשונו אשר הודה ולא בוש על הפעם האחרונה שיצאה נבילה מתח"י א"כ לפי"ז נפק"ל לדינא במכ"ש שנפסל השוחט הזה לגמרי ולחלוטין וכדעת עליון הגאון החק"ל ז"ל כנז"ל וכמבואר. אכן אחר הראות היטב נלע"ד דאכתי אית ליה תקנתא בתשו' החמורה דפז"ב כנז"ל דהנה על מה שהעיד חבירו השוחט הב' ועל הודאת פיו ב"כ כבר כתבנו ע"ז לעיל כל הצורך ואין צורך לכפול הדברים ועל הקולות והאומדנות שיצאו עליו שלדעת הגאון החק"ל ז"ל נפסל לגמרי בכך השוחט ההוא נלע"ד דלא כתב הרב הגאון ז"ל כן אלא היכא דלית ליה לההוא שוחט שונאים ואויבים כלל ולא אנשים הנוגעים בדבר אומנותו כלל ועכ"ז יצא עליו הקול ואומדנות המוכיחות טובא אזי פסלינן ליה לההוא שוחט לגמרי וכדעת הגאון החק"ל ז"ל והכי מוכח להדיא מכל ראיותיו שהביא מגדולי הפוס' ז"ל כמו שיראה המעיין וגם בעינן נמי דאתחזק ההוא קלא בב"ד דוקא:

ברם בבגו"ד דנ"ד לנוכרים דברי אמת דאית ליה להאי טבחא דנ"ד שונאים ואויבים רבים הן מהשו"ב חביריו הן מהת"ח. הנז' הן מזולתם ורבו כמו רבו הרודפים אחריו עד חרמה המבקשים רעתו לקפח פרנסתו כל אחד כפי פנייתו והנה המה המוציאים דיבה עליו והם מחזיקים את הקולות בפני כל אדם כדי להכניסם בחשש איסור שלא יאכלו משחיטתו הא ודאי בכל כה"ג בודאי הגמור דלא חיישי' להאי קלא כלל דאמרי' בשופי דאויבים שלו הם הם דאפיקו עליה קולות וברקים רבות רעות כל כמה דלא אתחזק האי קלא בב"ד ע"פי עדות ברורה וכדכתבו הפוס' ז"ל וכידוע ובהא ודאי שגם הגאון החק"ל ז"ל אזיל ומודה בהא באין ס' כלל כיון דאית ליה אויבים וכנז"ל וכמ"ש הרב ב"ח ז"ל בתשו' סי' צ"ט וסי' ק' וז"ל ומה שהיה קול לעז יוצא וכו' אין ס' שלעז זה אינו אלא מאויבים דאפיקו לקלא להעמיד קצת רגלים להוצאת הלעז דהלא אשכחן טובא וכו' והנה מהרי"מ כתב וז"ל כ"ש בזמננו שרבו ע"ה המתכבדים בת"ח ומוציאים דיבה וכו' ע"כ ק"ו בדורותנו ששונאים זא"ז ביותר שמוציאים דיבה ומטילים מום וכו' דאין ס' דאויבים אפיקו לקלא וכו' עכ"ל יעש"ב וכ"ש בימים הרעים האלה ובז"הז דשנאת חינם הלא היא ברבת ובתוס' מרובה בעו"הר וכ"ש הכא דלאו שנאת חינם הוא אלא שנאה מחמת הנאת ממון והנאת הנקמה ובריר לן טובא דאית ליה אויבים ושונאים דבודאי הגמור דלא חיישי' תו לבת קול כלל וזה פשוט ומבואר בכל הפוס' ז"ל. ועוד שכבר כתבנו ובררנו לעיל שאחר עשותו התשו' דפז"ב כהלכתה הגם דנימא דלית ליה אויבים כלל וחיישי לקלא בעלמ' אפילו דלא אתחזק בב"ד ונפסל ה שו"ב בכך וכדעת עליון הגאון החק"ל ז"ל וכנז"ל מ"מ אחר עשותו התשו' דפז"ב כהלכתה משוט הדבר דנכשר בכך לגמרי ויצא זך ונקי בכל מכל גם מהקולות ואומדנות דמקמי הכי והקולות יחדלון לגמרי ופנים חדשי' באו לכאן בלתי ס' כלל והדברים פשוטים עד מאד: וכבר אירע מעשה רב כזאת וכזאת בדור שלפננו בעוב"י אזמיר יע"א בזמן הרבנים הגדולים רבני וגאוני אזמיר יע"א בבנו של הר"הג ראש"ל כמהרד"ח ז"ל שמתחי' וראש היה שו"ב בכפרי אזמיר יע"א בציבור ושוב בא לאזמיר יע"א ושחט במקולין ויצאו עליו כת המעוררין ואמרו עליו שהוא פסול להיות שו"ב כלל מחמת כמה עבירות גדולות אשר פעל ועשה ח"ו שהם חילול שבת ושתיית יי"ן ואכילתו נבילות וטריפות ח"ו ונודע הענין לרבני וגאוני ב"ד הגדול שבאזמיר יע"א והמה בחכמתם לא נתברר להם העבירות שעשה הנז' והכשירו בתר הכי להיות שו"ב בציבור גם. באזמיר יע"א במקום הר"הג ח"ד בדרא מר אביו ז"ל ועמד אחד חכם מהרשומים שבעיר וקרא עליו ערער ועשה פס"ד ארוך והעלה להלכה שהוא פסול מלהיות שו"ב לגמרי ונודע הדבר הזה. למרן החבי"ף ז"ל וגזר אומר שינתן הפס"ד של הרב האוסר ז"ל ביד הר"הג מהרד"ח ז"ל לעיין בו וישיב עליו כהלכה ואח"כ מני"ר הרב מהרח"ף והרבנים שעמו ז"ל יראו ויעיינו בב' הפסקים והם יכריעו בין שניהם אם לפוסלו אם להכשירו וכן היה ועמד הר"הג מסרד"ח וסתר כל הפס"ד של הרב הפוסל לבנו ודחה כל דבריו וראיותיו בב' ידים ובתוך תשו' הרמתה הן לו' הובאה בריש ספרו הנחמד נדיב לב ח"ב בד"א ע"א ואילך ושם אסיק להלכה וז"ל כלל העולה לענין דינא לקענ"ד ביראת שדי על פני אמינא ולמ"ס דהעמדה והערכה בענין זה מגרעות נתן דמלבד דאין בדברי הפוסל הנז' שום ממשות כדי לחוש ולהחמיר עליו דאין להוציא שום אדם מחזקת כשרותו כי אם בעדות ברורה לא בהוצאת ש"ר כאמור דהעידו עדים ואין גם אחד כמבואר בתשו' הרב"ח וכו' יעש"ב ואחריו לו קם מני"ר הרב המפורסם בקדושתו ובחסידותו מהרח"ף ז"ל אשרי יולדתו ארי עלה בהסכמה לפס"ד הרב הגדול ראש"ל מהרד"ח ז"ל בתשו' הנז' וסתר והרס כל בנין של הרב האוסר בשתי ידיו קדש וסמך ידו הטהורה עכ"ד הרב מהרד"ח ז"ל וסו"ד עמד לנגדו סברת הגאון מר זקנו החק"ל ז"ל שהעלה לפסול השו"ב אפילו בקול ובאומדנא לבד ויצא לחלק שני חילוקי דינים יפים וטובים להכשיר ותרווייהו מישך שייכי בנ"ד ואחרון עיקר שכתב הוא ז"ל שם וז"ל ועוד כי בלאו"ה מה שאנחנו באים לפסול את השוחט ע"י קול ואומדנות אינו אלא אחר שנתאמת להם להב"ד אותו הקול והחשד שראוי לחושדו ולפוסלו והוא נלמד מק"ו ממ"ש משם תשו' הרב"ח הנ"ל דאפילו בדאיכא ב' עדים שהעידו על פיסולו עכ"ז אינו נפסל אלא כשהוא בב"ד כ"ש כשאנחנו באים לפוסלו מחמת קול ואומדנא כי בודאי צ"ל דוקא בב"ד ונראה להם לפי דעתם שראוי לחושדו ולהעבירו וכמ"ש כן בהדיא הרב ב"ח גם את זה וז"ל אבל ע"י קול בעלמא אפילו בקלא דלא פסיק לא מיקרי פסול כל זמן שלא נתברר פיסולו בב"ד וכמש"ל וכו' וכן ראוי להורות בענינים כאלו וכיוצא כפי מה שיראה בעיני הדיין והב"ד שבעיר אל השופט אשר יהיה בימים ההם ואלו בנ"ד שוחט זה לא שמענו ולא ראינו בשום ב"ד שעמד על השוחט הזה לפוסלו לא מחמת עדות ולא מחמת הקולות כי כן אין מקום לפוסלו וכו' ועדיפא מינה תשוב ותראה בס' אבק"ר סי' קפ"ז וכו' וז"ל ומחמת נבילה נמי אלו נמצאת אחריו אפילו פ"א לא יקרא בכך חשוד אם לא שיהיה מועד להאכיל נבילות פעמים שלש כי בזה ודאי יצא עליו קול שהוא חשוד להאכיל נבילות ובנ"ד מעולם לא יצא עליהם קול בכך וכו' הרי דאפילו ביותר רע ומר הענין וכו' וכיון הרי השוחט הזה כשר לשחוט ולבדוק ומ"ג למ"ש בשם תשו' מהרי"ץ ז"ל כי דוקא כשנחשד בדבר ג"פ ואזי יצא הקול וכאן לא יצא עליו קול ולא נחשד בשום חשד בבירור ומהיות חייבנו את השוחט הנז' שיקבל מחדש תשו' גמורה ומלקות וכן עשה גם קבל דב"ח ובכן אין מקום עוד לפקפק כלל וכל האוכל משו"ב סמוך לבו לא יירא וכו' עכ"ל הטהור יעש"ב:

הנה הבאתי את כל דב"ק הצל"ע כי מהם נקה ונובין ונדון לנ"ד ודון מנייהו מלכי ואוקי באתרין דרוב ככל דבריהם ז"ל הם שייכים ומגיעים לענייננו זה ומנייהו נפיק היתר גמור בשופי לשוחט זה דנ"ד במכ"ש וק"ו כשיעשה התשו' דבפז"ב כאשר הורוהו ב"ד הצדק דאזי פשוט מאד דלכ"ע הותר שוחט זה להיות שו"ב בציבור כמאז וכמקדם בהדייהו דשאר השו"ב חביריו כאשר היו באמנה כהוראת ב"ד יפה שבעירו ומ"ט ומ"ן אם יוסיפו עליו איזה חומרות בתעניות וסיגופים ומלקות ג"כ כמעשה רב מרן החבי"פ ז"ל כנז"ל דאז בודאי הגמור אין מקום עוד לפקפק עליו כלל וכל האוכל משו"ב אחר עשותו כ"ז סמוך לבו לא יירא כלל וכאמור:

ומתוך דברי קדשם של הגאונים מהרח"פ ומהרד"ח ז"ל הנז' בתשובותיהם הנז' החכם עיניו יחזו תוכחת מגולה להרב האוסר לאותו שוחט ומערער על מעשה ב"ד של עירו אחר שכבר הרשוהו רבני ודייני עירו איך מלאו לבו להרהר אחד מעב"ד כיון דקם דינא וב"ד בתר ב"ד לא דייקי והרב הגדול מהרד"ח ז"ל אייתי בידיה תשו' הרב משפט צדק ז"ל בח"ב סס"י כ"ט דאחר שהאריך הרחיב למעניתו בנדון שלו שפסלו והסכימו בגזירת נח"ש שלא למנותו ושוב מינוהו רבני העיר ע"ז כתב הרב ז"ל בסוד"ק דודאי כדין עשו והביא לשון רש"י והרא"ה ז"ל על לאו דלא תסור דאל יאמר אדם איך אוכל חלב מה שהוא חלב גמור או איך אהרוג האיש זכאי אלא יאמר כך ציוה הנותן תורה שנעשה ככל אשר יורנו השופט כי רוח השי"ת על משרתי קדשו וישמרם מן הטעות ומכשול ולא יצא מפיהם כי אם האמת עכ"ל ואוקי באתרין עכ"ל הדבז"ל יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין נמי ובתחילת תשו' הרב מהרד"ח ז"ל שם כתב וז"ל והואיל דנפק מפומך שאין לערער על דבריהם כלל אי מצד הדין דב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכו' תו מה כחך לפצות פה נגד מ"ש הרבנים דאין לך אלא שופט שבימיך וכו' עכ"ל יע"ש:

וכזאת וכזאת כתב מרן החבי"פ ז"ל בתשו' הנז' בסוד"ק וז"ל ואם באו להרהר וכו' יש להשיב ע"ז מכמה טעמי תריצי חדא שהרבנים הנז' רבני מתא כבר היו באותו זמן ודאי כי ידעו. והכירו בשוחט הלזה שלא היה בו שום דופי דקי"ל חזקת חבר וכו' וכבר מהרשד"ם באה"ע סי' טו"ב הרחיב הדיבור והוכיח במישור שאין מקום להרהר אחר מעב"ד שהתירו איזה דבר בראיות מרובות ובפרט אם נתנו לו כח הרשות שיהיה הוא הדיין בדין ההוא וסילקו עצמן מאותו הדין כי אין מקום להרהר עוד בזה ועיין להגו"ר יו"ד כ"א בענין הכשר שוחט שכתב. וז"ל דכיון שיצא הדבר מתח"י ב' דחזקה שעשו כהוגן יע"ש א"כ ה"נ כיון שיצא התר שחיטת שוחט זה מתח"י הב"ד כאמור בודאי שעשו כהוגן ואין להרהר עוד בזה כלל והוא ברור ומ"ג דקי"ל בש"ס ובפוס' דב"ד בתר ב"ד לא דייקי וכו' ואיך נעלם ממנו כ"ז תכ"ד והרהר וכו' וא"ת דהרי אפסיקא הלכתא לדידן שאם עברו ודייקו שיש להשיב על פס"ד שדנו משיבים כמ"ש הגאון החק"ל וכו' כאן בנ"ד כבר וכו' ולא ראינו דבר בצד מה לפוסלו לשוחט הזה וכו' עכ"ל הזה"ב וההדר"ת יעש"ב ודון מנייהו מלכי ואוקי באתרין שיש לתמוה טובא על אלו הת"ח יצ"ו המערערים והמהרהרים אחר מה שפסקו ודנו והורו רבני ודייני מתא והם המה רבנן ודייני הקבועי' במתא דידהו ואין עוד זולתם והם ב"ד מומחים וקבלום עליהם כל יחידי העיר יצ"ו מזה שנים רבות והם רבנן דפקיע שמייהו בארץ ובחו"ל איך מלאם לבם של אלו הת"ח הנז' יצ"ו להרהר אחר הוראתם ולהלהיב לב של כמה וכמה יחידי העיר יצ"ו ולומר להם בפה מלא שטעו. ב"ד בהוראתם ושלא כדין ח"ו הכשירו לשוחט זה ואיך לא חשו להא דקי"ל דאפי' ב"ד בתר ב"ד לא דייקי ואלאו דלא תסור. וכו' וכ"ש הם דאינם בתורת ב"ד כלל והדבר ידוע לכל שיש להם פנייה גלויה ומפורסמת בעבור הנאת בן אחד מהם שמינוהו הם שוחט ובודק בציבור במקים ראובן השוחט הנז' בלתי רשות ב"ד העיר כלל כפי הנשמע לנו בבירור גמור: ומה גם אנן בדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל גם במ"ש בתשו' כמ"ש בזה בעניותי במ"א וחזינן ליה למרן ז"ל בתשו' אבק"ר סי' א"ך דהשג ישיג עמ"ש הרדב"ז ז"ל שם דהא דאמרי' בעלמא דלא חישינן לב"ד טועים ה"מ בזמניהם אבל האידנא בזמננו זה דייקינן ודייקינן כמ"ש רי"ו בשם הרשב"א ז"ל וכו' ע"ז כתב עליו מרן ז"ל בהשגתו שם דלא דק דלא אמר כן הרשב"א אלא בדין ההוא שהוא זר אבל בשאר דינים גם בזה"ז לא דייקינן בתר ב"ד וזה פשוט וכו' עכ"ל יע"ש וא"כ הכא בנ"ד דאינו דין זר כלל ולא עוד לא שהוא פשוט ומבואר בש"ס ופוס' וזיל קרי בי רב וספרין פתיחו דהתשו' דפז"ב מהניא ומגנא ומצלא אפי' לטבח ששו"ב לעצמו ומוכר לאחרים ויצאה טריפה מתח"י דמהניא ליה התשו' דפז"ב ופסקו מרן ז"ל בשה"ט סי' ל"ד מח"מ וביו"ד סי' קי"ט וכ"ש בשו"ב לאחרים רק שנוטל שכרו מן הכשרות לבד דודאי מהניא ליה התשו' דפז"ב כנז"ל ועיין למרן ז"ל באבק"ר סי' ר"ז יע"ש וא"כ נמצא דלא טעו ב"ד בהוראתם כלל והגם שהת"ח המערערים עליהם עברו ודייקו מתשו' מהרשד"ם והמשפ"ן ז"ל. כנז"ל כבר בררנו לעיל בארוכה דהם שגו בסחה ומלבד דאין מדבריהם ז"ל שום ראיה להחמיר כלל אלא אדרבא מד"ק ז"ל סייעתא רבתי להוראת הב"ד הנ"ז וכמש"ל וא"כ נמצא דאדרבא הת"ח המערערים הנ"ז הם טעו ושגו בערעורם ולא צדקו בכל דבריהם וטענותהם להחמיר כלל וככל האמור ומדובר לעיל ועיין עוד להרב עיר וקדיש מהרמב"ן ז"ל בס' הנחמד בני בנימין הנד"מ בס"ב סי' א' וסי' ט' מ"ש בדין זה דב"ד בתר ב"ד ל"ד יעש"ב ואכמ"ל בפרט זה. והמורם מכל הנז"ל דלא יפה עשו אלו הת"ח יצ"ו המערערים הנז"ל ושארי להו מארייהו במה שפעלו ועשו להרהר אחר ב"ד יפה אשר הורו כדין וכהלכה. וקראו עליהם ערער לא זו הדרך ולא זו העיר ולא מן השם הוא זה:

ובכן עלה בידנו לענין דינא דראובן זה השוחט דנ"ד ראוי והגון הוא' להכשירו ולהחזירו לשו"ב בציבור עם שאר השו"ב שהיו עמו אחר עשותו יפהיפה התשו' דפז"ב ויקבל עציו ג"כ דב"ח ויבדק יפה בסכינו ג"פ רצו' ויבחן ג"כ בדינים של השו"ב וילקה ויעשה תשו' גמורה מלב שלם בלתי שיקוה לשום תועלת והנאה בעוה"ז כלל ואזי הרשות נתונה בידו לחזור ולהיות שו"ב לאומנותו כאשר היה באמנה אתו וככל המדובר:

אמנם כל זה שכתבנו הוא לענין דינא דוקא אם ירצו הציבור הק"ק יצ"ו להחזירו כי הכל תלוי ברצון ק"ק יצ"ו ובהסכמתם דוקא ואם לא ירצו הטוב בעיניהם יעשו ככל מ"ש הגאון ראש"ל הרב מהרד"ח ז"ל ז"ל בתחי"ד קדשו הנז"ל ומשם באר"ה הנלע"ד כתבתי וצור ישראל י"מ וימ"ן לבל נכשל בדבר הלכה ויזכנו לכוין לאמתה של תורה אמן כי"ר נס"ו הלכ"ד צעיר הצאן קדשים החו"פ עוב"י דמשק יע"א ברב עז ושלום:

זעירא דמן חבריא הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט:

סימן ג

שאלה ראובן לוה משמעון סך ק' אר ות וכתב לו שטר מכר ושכירות על רביע ביתו הדר בו בלתי הטבה כמנהג מקומו שאין כותבין בשטרי מש' הטבה כלל רק סומכים על אמונתם כידוע. ואחר זמן מה פרע ראובן הלוה הנכר לשמעון המלוה הנז' שליש הקרן שחייב לו בשטר הנז' ונכתב פרעונם בסתם ע"ג השטר הנז' ואחר זה מכר שמעון הנז' את השטר הנז' ללוי בכתיבה ומסירה או בקנין אודיתא כי לא נתברר לי כעת באיזה הקנאה משתי הקנאות הנז' היתה מכירת השטר הנ"ל ללוי הנ"ל ושוב ראובן הלוה הנז' היה פורע ללוי הקונה הנז' סכי השכירות הנ"ל. העולה עליו על מה שנשאר חייב בשטר הנז' כפי החש' הדק היטב כל ששה חדשים ככתוב בשטר הנז' עד שעלה בק"בץ סך הריוח שכבר פרע ללוי הנ"ל לסך כ"ה אריות ושוב עבר קרוב לשתי שנים ולא פרע עוד ראובן הנז' ללוי הנ"ל כלום לא קרנא ולא פירי עד שנלב"ע לוי הנז' וחלי"ש וכעת עמד נכדו של לוי הנ"ל ותבע בדין מראובן הלוה הנז' קו"פ עד יומא כי האידנא וראובן הלוה טוען כנגדו דמלבד דאינו חייב בדין לפרוע ריוח בתור' שכירות כנגד המעות שנשאר חייב בשטר הנז' דכיון שנודע לו בעת מפי סופרים ומפי ספרים דמיום שפרע לשמעון המלוה ראשון שלו שליש מעותיו נתבטל שטר המכר ושכי' שבידו לגמרי והדרא ארע' לדידי ואסור ליתן ריוח על שארית הקרן שנשארתי חייב משום איסור רביה עוד זאת רוצה אני לנכות עליך הסך כ"ה אריות שפרעתי כבר לזקנך בתורת ריוח ושכי' בטעותי בדין מעיקר הקרן שאני חייב. לך כי לא הייתי יודע שיש איסור רבית בזה ושכבר נתבטל המכר בפרעון שליש הקרן ועתה שנודע לי דין זה אני מנכה אותם עליך מעיקר הקרן והיה הנשאר אני פורע לך והיורש של לוי השיבו שגם הוא אינו חפץ שיטול רבית כלל וכתורה יעשה כי כן יורנו מ"צ להיכן הדין נוטה ויבא שכמ"ה:

תוכן העניינים

שות פני יצחק חב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה