אור ברסלב
שות פני יצחק חב שו"ת פני יצחק ח"ב או"ח

שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה

שו"ת פני יצחק ח"ב או"ח

שו"ת פני יצחק ח"ב או"ח הקדמה

סימן א

שאלה ראובן ושמעון סוחרים נשתתפו עם סוחר אחד ערל בעגלות וסוסים שקנו יחד שלשתם בשות' גמו' חלק כחלק יאכלו ומסרו העגלות והסוסים ליד גוים עגלנים לעשות בהם מלאכתם בשכר טרחם ועמלם שנותנים להם מן האמצע מכללות הריוח אשר עולה להם משכירות העגלות והיה הנשאר חולקי' ביניהם בשוה מיד חדש בחדשו והגוים העגלנים אלו הם עושים מלאכה בעגלות והסוסים הנ"ז גם ביום ש"ק אי. לזאת יורנו מורה צדק אם ראובן ושמעון הנ"ז עבדי איסורא במה שעושים הסוסים והעגלות מלאכה ביום ש"ק כיון שיש להם חלק בהם או לא ואת"ל דעבדי איסורא אי מצו ליטול חלקם מהריוח העולה מהסוסים הנז' ביום ש"ק או לא. על הכל יבא דברו הטוב המורה לצדקה ויכתוב על ספר חוקה ונלכה באורחותיו ויבא שכמ"ה:

תשובה עם דידענא בנפשאי ערכי עלי ולא צילא דעתאי מרוב עבודה קשה עול הציבור והיחיד אשר השתרגו עלו על צוארי עלי היו כולנה והקיפו עלי יחד ולא יתנוני השב רוחי לשאת ולתת בדבר הלכה בדרך ארוכה כחפצי ורצוני כמאז וכמקדם מכל מקום לאהבת השואל לא יכולתי המלט ולהשיב פניו ריקם ולאפס הפנאי בחרתי לי דרך קצרה כאן בדברי תורה מה שנוגע לענין דינא דוקא ותו לא מידי וזה החלי ה' אלהים יעזור לי לכוין לאמיתותה של תורה הקדושה ולא אכשל בדבר הלכה אכי"ר:

ואען ואומר כי הנה נא למדנו להועיל מכל דברי הראשונים אשר אספם וקבצם מרן הק' ז"ל בב"י א"ח ססי' רמ"ה כמה אופני התר גמור לישראל המשותף עם הנכרי בבהמות שיוכל הישראל השותף ליהנות משכרם אפי' משכר שבת שעושה בהם הנכרי מלאכה בשבת וחולק עם שותפו הישראלי בשוה בהתר גמור ולית ביה שום נדנוד איסור לא משום שביתת בהמתו ולא משום שנוטל שכר שבת כלל והם אלו:

אופן הראשון הוא זה שקודם ובשעת שיתופם יחד הישראל עם הנכרי בבהמות אזי. יתנה עמו תחילה הישראלי עם שותפו הנכרי שהנכרי יטול שכר יום שבת כולו לעצמו והישראלי יטול בעדו יום חול באופן זה מותר גמור הוא האיש הישראלי לחלוק אח"כ עם שותפו הנכרי בשוה אפי' שכר שבת שעושה בהם מלאכה הנכרי בשבת ולית ביה לא משום איסור שביתת בהמה ולא משום איסור שנוטל שכר שבת כיון שהתנה עמו מתחילה שיטול הנכרי כל שכר שבת והוא יטול בעדו כל יום אחד מימות החול ותנאי זה מהני לכתחילה לדעת שבולי הלקט והריב"ש ז"ל דלא כסברת הכלבו והריצב"א ז"ל לדעת מרן ז"ל בב"י שהבין בדעת ריצב"א שחולק על התר התנאי הנ"ז מדלא כתב התר זה וכבר עמד ע"ד מרן ז"ל הנז"ל הרב מהרי"טץ ז"ל בסי' ע"ו דהריצב"א שכתב שאינו מוצא תקנה להתיר אם לא שימכור וכו' איירי בשכבר נשתתפו בסתם ולא התנו מתחילה דשוב לא מהני התנאי הנ"ז כלל ע"ז הוא שכתב דאינו מוצא התר כי אם ע"י שימכור וכו' אבל אם התנו מתחילת שותפותם תנאי הנ"ז יודה הריצב"א דשרי לכתחילה אתד"ק יעש"ב ואכמ"ל בזה: אופן השני להתיר לישראל השותף עם הנכרי ליהנות משכר שבת אפי' כשלא התני בתחילת שותפותם יחד התנאי הנ"ז דטול אתה חלקך בשבת וכו' דתו לא מהני להתנות כן אחר שכבר נשתתפו בסתם כנז"ל הנה עכ"ז יש אופן ותקנה להתיר לישראל ליטול חלקו משכר הבהמה בשבת על ידי שימכור הישראל חלקו באותם בהמות לנכרי שותפו או שילוה אותם לו בהלוואה גמורה ויזקוף הדמים על הנכרי ושתהיה אחריות הבהמות על הנכרי באופן שיהיה רשות ביד הנכרי למוכרם ולהוציאם אם ירצה שלא ברשות הישראל בכה"ג שרי ליה לישראל ליטול חלק בריוח שכר שבת ג"כ משותפו הנכרי העושה בהם מלאכה בשבת ולית ביה שום איסור דשביתת בהמתו ולא משום דנוטל הישראל שכר שבת כלל וזהו האופן של ההתר שכתבו הריצב"א ז"ל בתחילת דיבר בקדשו כמ"ש מרן ז"ל בב"י בשמו:

אופן שלישי להתיר כנז"ל ויותר קיל מאופן הב' הנז"ל והוא זה דאפי' שלא יהיה רשות ביד הנכרי להוציאם שלא ברשות ישדאל עכ"ז שרי על ידי שילוה אותם הנכרי ויזקוף דמיהם עליו ויעשם אפותיקי על הדמים דבכה"ג נמי שרי ותיקון זה ג"כ הוא מדברי קדשו של הריצב"א ז"ל וכמ"ש מרן ב"י ז"ל בשמו ועל תיקון זה כתב מרן ז"ל בב"י דבמחלוקת הוא שנוי: אופן רביעי להתיר לישראל המשותף עם הנכרי בבהמות והנכרי עושה בהם מלאכה בשבת שיטול הישראל חלקו בריוח של יום שבת ג"כ והוא הוא מ"ש. מרן ז"ל בב"י מדעת עצמו ומשם רבו מהריב"ר ז"ל והוא זה דהיינו שיזהיר הישראל לנכרי שותפו שלא יעשה בהם שום מלאכה בשבת כלל ושאם יעבור הנכרי על אזהרתו זאת ויעשה בהם מלאכה בשבת ואירע בבהמות ההם איזה אונס מיתה ביום שבת שתהיה אחריותם עליו דנכרי ואפי' אחריות אונס דבכה"ג נמי שרי לגמרי אלא שהצריך מהריב"ר ז"ל לכתוב כן בערכאותיהם על שותפו הנכרי וצידד בזה דעת מרן ז"ל בב"י אם הוא לעיכובא להנצל ישראל מאיסורא או לפרסומי מילתא ולזכות הישראל בדינו אם יכחש הנכרי וכתב ע"ז שני צדדים ועכ"פ אם כה יעשה האיש הישראלי השותף עם הנכרי בבהמות אזי שרי ליה להישראלי ליהנות משכר בהמתו גם במה שעשתה בשבת כיון דהשתא אינה בהמת ישראל שהרי קנאה הנכרי להתחיב בה באונסין וכמבואר כל זה בדברי מרן ז"ל בב"י שם:

אופן חמישי איתיה בתקנתא להתיר להישראל השותף עם הנכרי בבהמות ליהיות משכר שבת של חלקו בבהמות אפי' שלא עשה שום תיקון של התר בשום אופן מהאופנים של ההתר הנז"ל כלל הוא על ידי שיטול הישראלי משותפו הנכרי כל חלקו בריוח שכר הבהמות העולה לו מידי חדש. בחדשו או מידי שבת בשבתו בכללות יחד ונמצא שנוטל הישראל שכר שבת בהבלעה בכלל כל ימי החדש או השבוע דבכה"ג נמי שרי ליה לישראל ליהנות משכר שבת בהבלעה אלא שעשה איסור הישראלי שלא התנה מתחילת השיתוף שלו עם הנכרי שיטול חלקו בשבת והוא יטול כנגדו יום אחד בחול ואיסורא דעבד עבד ומאי דהוה הוה אבל עכ"פ לא הפסיד הישראלי מליטול חלקו גם מריוח שבת בהבלעה כיון דמשום איסור שביתת בהמתו ליכא מאחר שיש לנכרי חלק באותם בהמות ובעל כרחו דהישראל עושה הנכרו מלאכה בהם בשבת בעבור חלקו כמ"ש כ"ז הריב"ש ז"ל בתשו' שהביאה מרן ז"ל בב"י שם ונלע"ד ברור בדעת עליון הריב"ש ז"ל דס"ל למר דקרא דכתיב למען ינוח שורך וגו' לא איירי קרא אלא בשכל הבהמה דישראל היא לבדו דוקא ולא כשיש לנכרי עמו חלק בה בשותפות וטעמא דקרא קאמר הריב"ש ז"ל משום דלא ימנע הנכרי מלעשות בה מלאכה בשבת בעבור שיש לו לישראל חלק בה ובעל כרחו דישראל עושה בה הנכרי מלאכה בשבת בעבור חלקו נמצא דבשותף ישראל עם הנכרי בבהמה ס"ל להריב"ש ז"ל דליכא איסור על הישראל משום שביתת בהמתו כלל דהכי דייק קרא לומר שורך וחמורך שיהיו כולם שלך דוקא ולא בשיש לנכרי בהם שותפות עמך כדאשכחן הכי בשס' בכמה דוכתי טובא דדריש הכי למעוטי שותפות הנכרי וכבר האריך הרחיב בזה הגאון האמיתי החק"ל ז"ל ביו"ד ח"ב סי' שחקר הוא ז"ל חקירת חכם דאמאי לא ממעטינן מקרא דאת כספך לא תתן לו בנשך לומר כספך המיוחד לך דוקא אסור עליך להלוותו ברבית ולא כשהוא משותף עם הנכרי במעות ושם ראו הביא לנו כמה בקיאות מש"ס דילן דדריש הכי למעוטי שותפות ישראל עם. הנכרי יעש"ב נפלאות מתורתו אין חקר לתבונתו:

ועם דהוא ז"ל בסוד"ק זו הלכה העלה דנקטינן לחומרא ליטול רבית מן המעות שיש לו בשותפות עם הנכרי יעש"ב מ"מ שאני התם דשותפות בזוזי נינהו וזוזי כמאן דפליגי דמי ולזה יש לאסור על הישראל ליטול רבית העולה מחלקו במעות המשותף בהם עם הנכרי משא"כ בשותפין ישראל ונכרי יחד בשוורים ובהמות דלא אפשר לפליגינהו אינהו גופייהו ס"ל להריב"ש ז"ל דמקרא דלמען ינוח שורך וכו' ממעטינן שפיר מניה שותפות דישראל ונכרי בשור וחמור ולית ביה איסורא מדאורייתא דשביתת בהמה כלל כיון דלאו כולהו דישראל נינהו ומדאורייתא לית בהו איסורא כלל רק מדרבנן דוקא אית בהו איסורא דנוטל שכר שבת ע"ז כ' הריב"ש ז"ל דהאי איסורא זוטא אית ביה תקנה על ידי שיטול שכר שבת בהבלעה בכלל ימי החדש או השבוע כיון שעיקר האיסור כשנוטל שכר שבת בלתי הבלעה אינו אלא מדרבנן בעלמא א"כ כל שאינו נוטלו אלא בהבלעה מותר גמור הוא כדין כל שכר שבת בהבלעה דהתירוהו הש"ס והפוס' ז"ל בעלמא כמו שיראה המעיין בטור ובב"י א"ח סי' רמ"ד ורמ"ה ורמ"ו ובסי' ש"ו וסי' תקב"פ ובשאר ספרן של צדיקים הפו"ס ז"ל לא ע"ט האסף פה א"כ ה"ה והוא הטעם הכא נמי בשותפות ישראל עם הנכרי בבהמות דשרי ליה לישראל השותף ליהנות משכר שבת בהבלעה זהו סברת הריב"ש ז"ל בתש"ו הנז"ל וכמבוארים כן דבריו ז"ל להדיא וכמש"ל ועם דחזינן לריצב"א ז"ל דרב תנא הוא ופליג על הריב"ש ז"ל בעיקר הסברא במאי דס"ל להריב"ש ז"ל דבשותפות ישראל עם הנכרי בבהמה לית בה איסורא דאורייתא משום דשביתת בהמתו כנז"ל הנה אמת דבזה ודאי פליג עליה להדיא הריצב"א ז"ל וס"ל למר דגם בשות' ישראל ונכרי בבהמה אית ביה איסורא דאורייתא משום שביתת בהמה כמ"ש כן הריצב"א ז"ל להדיא בתחילת ד"ק וכנז"ל מ"מ מצינן למימר שפיר דעכ"פ מודה הריצב"א להריב"ש ז"ל במאי דהתר לישראל ליטול שכר שבת בהבלעה וכל מאי דטרח ויגע הריצב"א ז"ל למצא תקנה אחת ושתים להתיר אינו אלא לסלק האיסור מעל האיש הישראלי השותף עם הנכרי בבהמות להצילו מן האיסור שבו מכל וכל ע"ז מצא שני אופני התר גמור דעל ידם ליכא תו שום איסורא כלל לא כן בהאי התרא דהריב"ש ז"ל דהיינו בהבלעה הרי כתב הריב"ש ז"ל להדיא דהאיסור כבר עושה ומאי דהוה הוה ובלוקחו שכר שבת בהבלעה לא פלט מן האיסור אשר כבר נעשה ולעולם מצינן למימר דלא פליג בזה הריצב"א ז"ל כלל וכמדובר:

אופן ששי להתיר ג"כ לגמרי ולסלק האיסור לגמרי מעל האיש הישראלי השותף עם הנכרי בבהמות אפילו. אם כבר נשתתפו בסתם בלתי שום תנאי דאתה טול חלקך בשבת ואני בחול כנגדו כנז' ואפילו שלא עשה שום אופן התר ותקנה מכל הנז"ל אפי"ה איתיה בתקנתא והיא זאת שיחזור הישראל השותף עם הנכרי בהם ויבטל אותה שותפות לגמרי ויחלקו ביניהם הבהמות הנז' או דמיהם בם דהיינו ישמנו ביניהם דמי שיוויין ושוב יחזרו להשתתף בהם יחד מחדש ובעת שותפות השנית יעשה תנאי הנז' הישראלי עם הנכרי שותפו וכה יאמר לו אתה טול חלקך כל ריוח יום שבת ואני אטול כנגדו ביום חול כדין תנאי הנז' המועיל בשעת שותפותם הראשונה ממש וכמעשהו בראשונה כך מעשה התנאי הנ"ז עצמו מועיל בעת שותפותם. הב' וכי היכי דאם התנו כזאת בשעת שותפותם הראשונה היה מועיל לסלק האיסור לגמרי ולהתיר לישראל לחלוק שוב עם שותפו הנכרי בכל הריוח בשוה ה"ה והוא הטעם דמהני נמי האי תנאה גופיה כשיבטל השות' הראשונה לגמרי ביטול גמור כדינו ויחזור וישתתף עמו שנית ובה שעתא יתנה הישראל עם שותפו הנכרי התנאי הנז' עצמו להועיל לו לסלק. מעליו האיסור לגמרי וגם להיותו מותר גמור לחלוק עם שותפו הנכרי כל הריוח בשוה ותיקון ואופן זה הנה הוא נלמד יפה יפה ממ"ש התוס' ז"ל גבי שדה ותנור ומרחץ וריחיים המשותפים בהם ישראל ונכרי יחד דצריך להתנות כן בשעת שותפותם בהם התנאי הנז' שיאמר הישראל לנכרי טול אתה חלקך בשבת ואני אטול בעדו יום חול ואם לא התנו כן בשעת שותפותם לא מהני להתנות כן אחר שכבר נשתתפו בסתם ואסור לישראל ליהנות משכר שבת העולה מהם ועכ"ז כתבו התוס' ז"ל והביא דבריהם מרן ב"י סי' רמ"ה דאי מבטל הישראל אותה שותפות שיש לו עם הנכרי בהם ויחזור להשתתף עמו בהם מחדש ובשעת שיתופם שנית יתנה עמו התנאי הנז'. עצמו מהני ליה בתר הכי האי תנאה כדי שיוכל ליהנות משכרם גם במה שעושים בשבת ולחלוק עם שותפו הנכרי הריוח בשוה דחשבינן לאותה שותפות הראשונה אשר היתה בסתם כאלו לא היתה מעולם ומדבריהם ז"ל יליף מרן ז"ל בב"י שם דה"ה והוא הטעם להיכא דהוו שותפין ישראל ונכרי בחנות בסחורה בסתם דמצו לבטל השות' ההיא ולחזור להשתתף יחד ואזי יתנה הישראל עם הנכרי התנאי הנז' עצמו דשרי יע"ש ומנייהו ילפינן נמי שפיר דה"ה. והוא הטעם להיכא דהוו שותפין ישראל ונכרי יחד בבהמות והיתה שותפותם בסתם בלתי תנאי הנז' כלל דשפיר יכול הישראל לבטל אותה שות' ויחזור להשתתף עם הנכרי יחד בהם ובעת השות' הב' יתנה עם הנכרי התנאי הנז' דאתה טול חלקך בשבת ואני ביום חול בעדו דבהכי שרי ליה ליהנות משכר שבת ולחלוק עם שותפו הנכרי כל הריוח בשוה וכדין שותפים בשדה ומרחץ וכו' הנז"ל ממש דמאי שנא הא מהא. וליכא שום סברא לפלוגי ביניהו בין ה הנושאים להחמיר בזה ולהקל בזה דכולהו שוו בשיעורייהו אינהו ואביזרייהו תורה אחת ומשפט אחד להם ממש וכמובן:

הנה נא ערכנו. משפט ששה אופנים של התר בשותפות ישראל ונכרי ביחד בבהמות כדי שיוכל. הישראלי ליהנות משכר שבת ג"כ והם מדברי גדולי הפוס' ז"ל וככל האמור ומדובר. אכן צריכים אנו לעמוד על דעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו על כל אשר יאמר כי הוא זה כידוע וחובה עלינו לברר וללבן דעתו דעת עליון אי ס"ל להלכה בכל הששה אופנים. של ההתר הנז"ל ואי עביד איניש חד מהני אופנים הנ"ז סגי או דילמא רב תנא הוא ופליג על חד או תרי מהני אופנים הנז"ל הנה כי כן חל עלי חובת ביאור דעתו הרמה. ואומר דהנה כל הארבעה אופנים של ההתר הניתנים למעלה מדברי שבולי הלקט והריצב"א ומהר"י בי רב ז"ל והריב"ש ז"ל אחד הרואה למרן ז"ל בשולחנו הטהור א"ח ס"י רמ"ו ס"ה שפסק התר התנאי בשעת השיתוף דהוא האופן הראשון הנז"ל וגם אם לא התנו בתחילה פסק לתרי אופני ההתר דהריצב"א ז"ל שהם אופן הב' ואופן הג' הנ"ל ועוד פסק לאופן ההתר שכתב אותו מרן ז"ל בב"י מדעת עצמו ומשם רבו מהריב"ר ז"ל שהוא הוא האופן הרביעי. הנז"ל והילך לשון מרן ז"ל בש"ע הנז' וז"ל אם ישראל ונכרי שותפים בבהמה מותר לעשות בה הנכרי מלאכה בשבת ע"י שיתנה עם הנכרי בתחילה כשקנו אותה שיטול הגוי בשבת וישראל ביום חול ואם לא התנה בתחילה אסור אעפ"י שהתנו אח"ך וגם ילוה אותם לנכרי וכו' ויש מתירים וכו' ויש מתירים ע"י שיזהיר הישראל את הגוי וכו' עכ"ל. הרי לפנינו דמרן ז"ל בב"י ובש"ע פסק להלכה התר הארבעה אופנים הראשונים המ"ל ותו לא מידי ואלו אופן החמישי הנ"ל שהוא ההתר דהריב"ש ז"ל שאפי' לא התנו בתחילה כלל עכ"ז שרי ליה לישראל השותף עם הנכרי בבהמות ליטול משכר שבת ג"כ בהבלעה כנז"ל לא העלהו מרן ז"ל בשה"ט כלל ולכאורה נראה דמדהשמיטו מרן בש"ע ש"מ דלא שמיע ליה. כלומר לא ס"ל כהריב"ש ז"ל בהתר הנז' ולזה. השמיטו בש"ע:

ועם דחזינן בספרן ש"ץ הפוס' ז"ל ובעלי הכללים ז"ל דפליגי רבנן בהאי כללא בדעת מרן ז"ל דאית דסברי דכל שמרן ז"ל השמיט בש"ע איזה דין וסברא שהביאה בב"י משם הפוס' ז"ל ש"מ דהדר ביה מרן ז"ל. בש"ע ולא ס"ל כוותיה ואית דסברי דכמה דינים מוסכמים שמביאם בב"י ול' העל' להלכה בש"ע ולא גמרינן מדהשמיטם בש"ע ש"מ. דלא ס"ל כותיה וכמ"ש הרב יד מלאכי ז"ל בכללי הש"ע דשם הביא מחלוקת הפוס' ז"ל בזה יע"ש וכ"ב הרב ויוסף אברהם ז"ל בס"י כ"ו וגם אנא עניא הארכתי בעניותי בזה בסה"ק פני יצחק ח"א סי' כ"ב יעש"ב וא"ך נמצא דגם דין זה דהריב"ש ז"ל דעסקינן ביה שהביאו מרן ז"ל בב"י בסתם ולא פסקו בש"ע לכאורה נראה דבמחלוקת הוא שנוי בין הפוס' ז"ל הנז"ל אי דעת מרן ז"ל בש"ע כהריב"ש ז"ל בהא או לא:

ברם לענד"ן פשוט דבהאי דינא דהריב"ש ז"ל שהתיר לישראל השותף עם הנכרי בבהמות ליטול שכר שבת בהבלעה כ"ע מודו דגם מרן ז"ל יסבו"ר ול"ו ידע כהריב"ש ז"ל בין בב"י בין בש"ע ודאי דס"ל כהריב"ש מדחזינן למרן ז"ל בב"י סי' רמ"ה הנז' שהביא דברי הריב"ש ז"ל הנז' באחרונה ולא הגיה עליו כלום ש"מ דאודויי מודה ליה וס"ל כוותיה בטעמו ובדינו דאל"כ לא הוה שתיק מרן ז"ל מלחלוק עליו ומדסתם בב"י דברי הריב"ש ז"ל ולא השיגו כלל וגם הביאו באחרונה מוכח להדיא דס"ל למרן ז"ל בב"י כוותיה וכטעמיה דהריב"ש ז"ל וכמדובר וגם בש"ע כד דייקינן שפיר בלשון הטהור של מרן ז"ל מצינן למימר שפיר דגם מרן ז"ל בש"ע סבר לה מר כהריב"ש ז"ל בהתר שלו הנ"ז כוותיה וכטעמיה. ואולי מרן ז"ל בש"ע רצה להורות לנו אופני ההתר להאיש ישראלי המשותף בבהמה עם הנכרי שיוכל הנכרי לעשות בה מלאכה בשבת וליטול הישראלי ריוח גם ממה שהוא עושה מלאכה בשבת ולית ביה שום איסור דנוטל שכר שבת שהוא מדרבנן הגם דליכא ביה איסור תורה משום שביתת בהמה בלא"ה כיון דאין כל הבהמה שלו ויש לנכרי שותפו חלק בה לא ימנע הנכרי מלעשות בה מלאכה בע"כ של הישראל בעבור שיש לו חלק בה וכמ"ש הריב"ש ז"ל וכנז"ל ומצ"ל דגם מרן ז"ל אזיל ומודה להריב"ש ז"ל בטעמו וממשו הנז"ל ונמצא דלא נשאר על ישראל השותף רק איסורא דרבנן דנוטל שכר שבת כשלא התנו מתחילה התנאי הנז' ע"ז הורה לנו מרן ז"ל בש"ע דאיכא אופני התר גמור להנצל הישראל השותף ולהסיר מעליו גם החי איסורא דרבנן דרביע עליו דאסור ליטול שכר שבת ולזה בתחילה דבר בקדשו מרן ז"ל בש"ע וכתב. בזה"ל אם ישראל ונכרי שות' בבהמה מותר לנכרי לעשות בה מלאכה בשבת ע"י התנאי שיתנה עם הנכרי בתחילת שותפותם לומר לו טול אתה חלקך בשבת ואני בחול ובזה שרי ליה לישראל חלוק עם הנכרי שותפו בכל הריוח בשוה כדין שדה ומרחץ ותנור וריחיים וחנות סחורה כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' רמ"ה ס"ג היכא דהתנו וכו' יע"ש וכ"ב הרב מג"א ז"ל על דין זה דשותפות בבהמה בסי' רמ"ו. סקי"ג יע"ש ושוב כתב מרן ז"ל בש"ע דאם לא התנו כן בתחילת השיתוף אסור ולא פירש לנו מרן ז"ל את שיחתו בהאי תיבת אסור שכתב מהו כוונתו רק כתב סתם אסור ואנחנו לא נדע אם ר"ל אסור ליהנות ישראל משכר שבת כמ"ש מרן ז"ל גופיה בסי' רמ"ד בדין שות' בשדה ותנור ומרחץ או ר"ל אסור לעשות בה הנכרי מלאכה בשבת והנראה ברור בכוונתו ז"ל בהאי לשון אסור שכתב דר"ל אסור לעשות בה הגוי מלאכה בשבת שזהו דבר והופכו דהיינו הפך לשון מותר וכו' שכתב בתחי' ד"ק היכא שהתנו כנז"ל ואולם אם נאמר שזהו כוונתו דהאי אסור ר"ל אסור לגוי לעשות בה מלאכה בשבת הא ודאי הגוי לא ישמע לדיננו ולא ימנע לאסור עליו שלא לעשות מלאכה בה בשבת דבעל כרחו של הישראל עביד בה מלאכה בשבת וא"כ עכצ"ל דהאי לשון אסור שכתב מרן סתם קאי על הישראל השותף עם הנכרי שעשה איסור במה שלא התנה עם שותפו הנכרי בתחילת שותפותם. לומר לו טול אתה חלקך בשבת ואני בחול כנגדו וכיון שלא התנה עמו כן עשה הישראל איסור הגם דשרי ליה לחלוק עם שותפו הנכרי גם הריוח של יום שבת בהבלעת כל ימי החדש או השבוע כמ"ש הריב"ש ז"ל מ"מ עשה איסור במה שלא התנה עמו קודם שותפותם וכדי להנצל האיש הישראלי גם מהאיסור הנז' לגמרי מכל וכל ע"ז הודיענו מרן ז"ל בשולחנו דאיתיה בתקנתא להסיר מעליו האיסור לגמרי ע"י שלשה אופנים של התר הבאים בשה"ט שהם תרי מנייהו מתשו' ריצב"א ז"ל והשלישי ל"ו בא מדעת עצמו ומדעת רבו מהרי"ב ז"ל כנז"ל דע"י שלשה אופנים הללו נסתלק מעל ישראל השותף גם האיסור דרבנן הנז"ל לגמרי וכמבואר. ואולם ההתר של הריב"ש ז"ל שהתיר לישראל ליטול שכר שבת בהבלעה התר זה לא הוצרך מרן ז"ל להעלותו פה על שה"ט הגם דהכי ס"ל למרן ז"ל כהריב"ש ז"ל שגם זה היתר גמור הוא כשנוטל שכר שבת בהבלעה כדין כל שכר שבת בעלמא שהוא מותר בהבלעה כדכתב מרן ז"ל גופיה בסי' ש"ו ובשאר דוכתי והוא משנה וש"ס ערוך ומוסכם מכל הפוס' ז"ל כידוע וסמך מרן ז"ל פה בסי' רמ"ו על מ"ש במ"א כנז"ל וכל כוונת מרן ז"ל פה בסי' רמ"ו להורות לנו את הדרך אשר נלך בה להנצל מכל צד איסור לגמרי משא"כ בהתר הריב"ש ז"ל שהוא בהבלעה עם דהוא היתר גמור הוא ליטול שכר שבת בהבלעה מ"מ עכ"פ כבר עשה איסור ישראל השותף שלא התנה בתחילה עם שותפו הנכרי לומר לו טול אתה חלקך בשבת וכו' כנז"ל וע"ז הראה לנו מרן ז"ל שלשה דרכים של התר לסלק האיסור לגמרי אכן לעולם דאזיל ומודה מרן ז"ל לסברת הריב"ש ז"ל דאם לא התנה עליו בתחילה כלל וגם לא עשה שום אופן מדרכי ההתר הנז' בש"ע כלל דמ"מ שרי ליה לישראל השותף ליטול שכר שבת בהבלעה וזה ברור אצלי בדעת מרן ז"ל וכמשי"ר המעיין והכי מוכח להדיא בדעת מרן ז"ל ממאי דחזינן למרן ז"ל גופיה בב"י א"ח סי' רמ"ה הנז"ל שהביא מ"ש הר"ן ז"ל גבי מרחץ שלקחוהו ישראל ונכרי בשותפות והגוי מחמם בשבת בשביל חלקו ונותן מחצית מה שמשתכר לישראל ובימי החול שניהם מחממים אותו ע"ז כתב הר"ן ז"ל בספ"ק דע"ז דנ"ל דשרי וכו' יעש"ב. הרי לפנינו דמרן ז"ל הביא דברי הר"ן ז"ל שמתיר לישראל ליטול שכר שבת בהבלעה משותפו הנכרי במרחץ ומדטרח מרן ז"ל לישב דעתו כדי שלא יוקשה עליו מדברי הרמב"ם ז"ל ופי' דברי הרמב"ם באופן שיסכים הרמב"ם לדינו של הר"ן ז"ל ש"מ דס"ל כוותיה דהר"ן וכטעמיה כדאמרי' בעלמא דמדשקיל ושרי תלמודא אליבא דר"פ ש"מ דהלכתא כוותיה וכמו שהאריך הרחיב בכלל גדול זה הרב יד מלאכי ז"ל באות ת"ט ות"י ותי"א יעש"ב וזכורני שראיתי בספרן ש"ץ הפוס' ז"ל דכתבו להדיא שגם בפוס' איתיה לכללא דנא ואכמ"ל בזה לאפס הפנאי וה"נ מדשקו"ט מרן ז"ל בב"י אליבא דהר"ן ז"ל וישב דברי הרמב"ם ז"ל לדעתו והוא ז"ל לא חלק עליו בדין כלל ש"מ דהכי ס"ל נמי כהר"ן ז"ל וכמדובר. והרי להדיא דעת מרן ז"ל כהר"ן ז"ל דאפי' דרכם של ישראל והנכרי השותפין במרחץ ששניהם מתעסקים ביחד בחול וביום שבת מתעסק הנכרי לבדו עכ"ז שרי ליה לישראל לחלוק עמו גם ריוח השבתות בהבלעת שכר ימי השבוע או החדש או השנה וגם הרמב"ם מודה לזה וכנז"ל וא"כ ה"ה והוא הטעם בנדון הריב"ש ז"ל בשותפין ישראל ונכרי בבהמה לטחון בריחיים דליכא איסור דאוריתא משום שביתת בהמה כדיהיב טעמא הריב"ש ז"ל וליכא רק איסורא דרבנן דנוטל שכר שבת דודאי מודה מרן ז"ל להריב"ש ז"ל דשרי לישראל ליטול חלק בריות שבת בהבלעת שאר ימים באין ספק כלל וגם מדלא נרגש מרן ז"ל ע"ד הריב"ש ז"ל הנז' מדברי הרמב"ם ז"ל הנז"ל כמו שנרגש מהם ע"ד הר"ן ז"ל וסתם בב"י כדבריו ז"ל ש"מ דליכא לאקשויי ע"ד הריב"ש הנז' מדברי הרמב"ם ז"ל כלל דכמו שפירש הוא ז"ל דברי הרמב"ם לדעת הר"ן הכי נמי מתוקמי שפיר לדעת הריב"ש ז"ל והדברים פשוטים לכל ישר הולך ושופט בצדק:

ודברי מרן ז"ל שבב"י הללו במ"ש ע"ד הר"ן ז"ל הנז' פסקם מור"ם ז"ל בס' המפה שבסי' רמ"ה ס"א בהגהה דעל מ"ש מרן ז"ל שם ס"א כדברי הרמב"ם ז"ל הנז' ממש כתב ע"ז מור"ם ז"ל דיש מתירים השכר וכו' וכל זה וכו' עכ"ל יע"ש שהוא הוא חילוק מרן ז"ל בב"י אשר כתב ע"ד הר"ן ז"ל הנז"ל וכמ"ש המעיין בס' המפה יע"ש וממילא יתיישב לנו דעת מרן ז"ל בדין שדה ומרחץ ותנור וריחיים שאסר מרן ז"ל לישראל השותף עם הנכרי בהם ליטול ריוח שבת כלל כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דפליגי ע"ד הרא"ש ורי"ו ונקטי לחומרא בבעית הש"ס דבעי סתמא מאי ודלא כהרא"ש ורי"ו ז"ל דנקטי לקולא להתיר לישראל ליטול שכר שבת בהבלעה ולחלוק עמו בסתם בשוה משום דהתם מיירי כשאין שניהם מתעסקים תמיד ביחד במלאכה או בסחורה אלא הנכרי מתעסק לבדו ביום שבת וישראל ביום חול כנגדו ומשו"ה אסר מרן ז"ל לישראל השותף ליטול חלק בריוח השבתות אפי' בהבלעה וכדעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש מרן ז"ל גופיה בב"י ע"ד הרמב"ם ז"ל לדעת הר"ן ז"ל וכנז"ל אבל אם היו שניהם יחד מתעסקים תמיד במלאכה או בסחורה וביום שבת מתעסק בה הנכרי לבדו בהא ודאי שרי לישראל השותף עם הנכרי ליטול חלק בריוח השבתות בהבלעת שאר ימים וכנז"ל וכ"ש אם גם בימי החול אין ישראל השותף מתעסק כלל אלא הנכרי לבדו שותפו או שלוחו מתעסק תמיד במלאכתם ונותן לישראל שותפו חלק מכל הריוח בכללות דודאי שרי לישראל השותף ליטול חלקו גם מריוח השבתות בהבלעת שאר ימים וליכול וליחדי בלתי ס' כלל וכן ראיתי להרב מגן אברהם ז"ל בריש סי' רמ"ד סק"א שכ"כ וז"ל וא"כ אם הם אינם עושים כלום רק שהגוי מסיק התנור ואופין בו ונותנים שכירות אע"ג דישראל אסור לקבל השכירות משום שכר שבת מ"מ רשאי לחלוק סתם בהבלעה כמ"ש בב"י בסוס"י זה בשם הריב"ש יע"ש וגם בס"י רמ"ו סקי"ג כתב הרב מגן אברהם ז"ל שם וז"ל ומ"מ הוא נוטל יום אחד כנגדו של יום השבת והוי שכר שבת שלא בהבלעה ומזה היה יותר היתר שלא יאמר טול אתה וכו' אלא יחלקו סתם כל השבוע ביחד ב"י סו"ס רמ"ה בשם ריב"ש וכ"כ רלנ"ח סו"ס ק"ו ומ"מ דוקא בהפסד גדול שרי לחלוק סתם ד"מ ועס"י רמ"ה ס"א בהגהה עכ"ל יע"ש:

הרי דהרב מג"א י"ל אייתי דברי הריב"ש ז"ל ע"ד מרן ז"ל שבש"ע ואם היה דעת מרן ז"ל דלא כהריב"ש ז"ל לא היה הרב מג"א ז"ל מביא דברי הריב"ש ע"ד מרן שבש"ע בסתם והיה מודיענו כזאת דאין כן דעת מרן ז"ל וכמו שכ"כ הוא ז"ל לקמן בסקט"ז ע"ד מור"ם ז"ל שם שכתב דאפי' היתה הבהמה כולה של ישראל שרי וכו' כתב עליו המג"א ז"ל שם שדעת מרן ז"ל בזה אינו כן יע"ש ומדסתם לעיל דברי הריב"ש ז"ל ולא כתב שאין כן דעת מרן ז"ל מוכח להדיא דגם מרן ז"ל בש"ע מודה לדינו של הריב"ש ז"ל וכמו שנתברר לעיל דעת מרן ז"ל ממ"ש בב"י ע"ד הר"ן ז"ל ומכל ההכרחיות הניתנים למעלה וברור:

אלא דחזיתיה למר הרב מטה יאודה ז"ל בסי' רמ"ה ובסי' רמ"ו שכתב בזה דברים תמוהים טובא לענ"ד דהנה בסי' רמ"ה סק"ה אייתי דברי מרן ז"ל שבב"י במ"ש ע"ד הר"ן ז"ל לישב דברי הרמב"ם ז"ל לדעתו הנז"ל וכתב ע"ז וז"ל וכאן בש"ע מדלא הזכיר חי' הר"ן ז"ל משמע דדעתו להחמיר כנראה מסתם דברי הרמב"ם וכו' וכן עיקר דאע"ג דמור"ם ז"ל בהגהה כתב חילוק הר"ן בסמוך בשם י"א אין לתפוס אלא דברי הש"ע דבתריה גרירן וכו' עכ"ל ולענ"ד אחר המחי"ר הראויה אליו את כבודו ואת גודלו כי רב הוא דבריו ז"ל בזה לא זכיתי להבינם כלל דמ"ש הוא ז"ל דמדלא הזכיר כאן מרן בש"ע חילוק הר"ן משמע דדעתו להחמיר הא לא מכרעא כלל דכבר כתבו הפוס' ובעלי הכללים ז"ל בדעת מרן ז"ל דדרכו דרך הקדש בשולחנו הטהור לתפוס כלשון הרמב"ם ז"ל דברים כהווייתן ככתבם וכלשונם ממש ומה שיתפרשו דברי הרמב"ם ז"ל הכי נמי יתפרשו דבריו ז"ל שהעתיק דברי הרמב"ם ז"ל ממש וכמ"ש הרב יד מלאכי ז"ל בכללי מרן בש"ע אות משם הרב הלכה למשה ז"ל יע"ש וכ"כ שאר פוס' ומפרז"ל כמו שיראה הרואה לא ע"ט האסף פה גם ראיתי להרב החבי"פ ז"ל בס' הבהיר לב חיים ובחוקות החיים סי' דדרך מרן ז"ל בש"ע לסמוך על דעת עצמו במ"ש בכ"מ ובב"י בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל עם שבש"ע העתיק דברי הרמב"ם ז"ל ככתבם וכלשונם ממש עכ"ז הוא ז"ל מסתמיך ואזיל עמ"ש הוא עצמו בדעת הרמב"ם ז"ל בכ"מ או בב"י יע"ש וכ"כ גדול דורנו ראש"ל הרב הגאון כמהרר"א אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר בני בנימין וקרב איש בח"ב ח"מ סי' ל"א בדע"ה ע"ג בד"ה ונבא וכו' דהכי אורחיה דמרן ז"ל לסמוך בש"ע על מ"ש הוא עצמו בב"י ע"ד הרמב"ם ז"ל וכנז"ל וא"כ הכא נמי אף שסתם בש"ע כלשון הרמב"ם ז"ל ממש ולא הזכיר מה שחילק הוא עצמו בב"י כדעת הרמב"ם ז"ל לדעת הר"ן ז"ל מה בכך כיון דזה דרכו דרך הקדש להעתיק בש"ע לשון הרמב"ם ממש ומה שיפורש בדברי הרמב"ם הכי נמי יתפרש בדבריו ז"ל שבש"ע וכ"ש הכא דהוא עצמו בב"י אוקים לדברי הרמב"ם הכי כמ"ש מור"ם ז"ל בהגהה בשמו והכי אורחיה דמרן בש"ע לסמוך על פירושו שכתב בכ"מ או בב"י והגם דהכא בב"י פירש כן דברי הרמב"ם ז"ל ליתובי דעת עיון הר"ן ז"ל שלא יחלוק ע"ד הרמב"ם ז"ל כנז"ל מ"מ כיון דלא אשכחן חולק ע"ד הר"ן ז"ל ודברי הרמב"ם מתוקמי שפיר לדעתו כמ"ש מרן בב"י עצמו א"כ מאין הרגלים לומר דמרן ז"ל בש"ע חולק ע"ד הר"ן וע"ד בב"י וגמירי דאפושי פלוגתא לא מפשינן ומה גם דמדחזינן למרן ז"ל בב"י דשקו"ט אליבא דהרן ז"ל ש"מ דהכי ס"ל כוותיה וכטעמיה כמש"ל דכלל זה נאמר גם בדברי הפוס' ז"ל כרשום בזכרוני שכן ראיתי כתוב בס' הפוס' ז"ל נז"ל באופן שכל דברי הרב מטה יהודה ז"ל בזה הם תמוהים לענ"ד ולא זכיתי להבינם ואין לסמוך עליהם בזה כנלע"ד פשוטן:

תו חזיתיה למר הרב מטה והודה ז"ל בסי' רמ"ו סקי"ד שהביא דברי הריב"ש ז"ל הנז' בב"י סוס"י רמ"ה במה שהתיר ליטול הישראל שותף הגוי שכר שבת בהבלעה אפי' לא התנו בתחילה וכתב ע"ז דבש"ע השמיט היתר זה דהריב"ש בלא התנו וכתב אסור סתם דמשמע אפי' בהבלעה דניצול משום איסור שכר שבת אסור מיהא משום שביתת בהמתו ולא ניחא ליה הך טעמא דיש לגוי חלק ועושה בע"כ והחמיר כס' הריצב"א ועשה כמו פשרה בין שתי הדעות דלגבי תנאי מתחילה לא חשיבא בהמה של ישראל ודלא כהריצב"א ז"ל כיון דאשכחן להדיא לשבולי הלק"ט דסבר כהריב"ש ז"ל אבל בתנאי דאחר השיתוף כיון דלא אשכחן מאן דמתיר בפי' פסק להחמיר וכו' עכ"ל יע"ש:

ונוראות נפלאתי על דברי קדשו הללו במ"ש אבל בתנאי דאחר השיתוף כיון דלא אשכחן מאן דמתיר בפי' וכו' דמי זה אמר דמהני תנאם אחר השיתוף הלא גם הריב"ש ז"ל אסר התנאי דלאחר השיתוף כמבואר בד"ק ז"ל להדיא וכנז"ל רק מה שהתיר הריב"ש ז"ל הוא דשרי לישראל השותף ליטול חלקו גם מריוח השבתות בהבלעה דוקא וכבר נתבאר דבזה כ"ע מודו דשרי ומרן ז"ל ג"כ הכי ס"ל דשרי ליטול שכר שבת בהבלעה אפי' שעשה איסור במה שלא התנה בתחילה וכבר גילה לנו דעתו בהתר שכר שבת בהבלעה עה בסי' ש"ו ובשאר דוכתי טובא דשכר שבת בהבלעת שאר ימי השבוע או החדש או השנה שרי ולא יחלוק ע"ז שום פוסק כלל וכבר בררנו אחת למעלה דמרן ז' שלא הזכיר התר זה דהריב"ש ז"ל משום דכל כוונתו במ"ש אופני ההתר המוזכרים בד"ק אינו אלא כדי לסלק ולהסיר ולהציל האיש הישראלי השותף עם הנכרי מן האיסור לגמרי משא"כ בהתר זה דהריב"ש ז"ל עם דמותר לו לחלוק עם שותפו הנכרי גם שכר שבת בהבלעה מ"מ כבר עשה איסור במה שלא התנה בתחילת השיתוף ולא נסתלק האיסור הזה על ידי התר זה כלל כמ"ש כן הריב"ש ז"ל להדיא משא"כ בהנהו אופני ההתר שפסקם מרן ז"ל בש"ע נסתלק האיסור לגמרי על ידם אף שלא התנה בתחילת השיתוף כלל וכמו שנתבאר ודברי הרב מטה יהודה ז"ל גם בזאת נפלאו ממני ולית לן למסמך עליהו כלל והדברים ברורים:

איך שיהיה הנה נתבאר. מכל האמור ומדובר. מריש ועד כען דכל החמשה אופנים של ההיתר הניתנים למעלה הבאים בדברי מרן ז"ל בב"י משבולי הלקט והריצב"א ומרבו מהרי"ב ומהריב"ש ז"ל הנז"ל כולם עלו לרצון לפני מרן ז"ל הן בב"י הן בש"ע רק דבש"ע דעתו כסתם דלא כיש מתירים קמא אלא כסתם וכיש מתירים בתרא שהוא דעת עצמו ודעת רבו מהרי"ב ז"ל ומיהו היכא דלא אפשר לישראל לעשות כסברת הסתם וגם אינו יכול לעשות כיש מתירין בתרא יכול לעשות כיש מתירין קמא ולהכי כתב מרן ז"ל בש"ע את סברת יש מתירים קמא וכמ"ש כ"ז הרב מטה יאודה ז"ל בסי' רמ"ו סקי"ג יעש"ר גם היתר הריב"ש ז"ל שהוא האופן החמישי הנז"ל כבר בררנו והכרחנו דודאי. גם מרן ז"ל מודה לו בהתר הנז' ודלא כמ"ש הרב מט"י ז"ל מאחר שדבריו ז"ל תמוהים וכמש"ל ובדור:

פש גבן לבאר אם יסכים מרן ז"ל בש"ע גם לאופן הששי הנ"ל שהוא שיכול הישראל השותף לבטל השותפות הראשונה שיש לו עם הנכרי בבהמות הללו ולחזור ולהשתתף עמו בהם מחדש ובשעת שיתופו השני יתנה עם הנכרי שותפו וכה יאמר לו אתה טול חלקך בשבת ואני ביום חול כנגד ועל ידי תנאי זה יהיה מותר לישראל השותף הנזכר לחלוק עם שותפו הנכרי גם שכר השבתות בשוה. וכמש"ל שזה נלמד מדין שדה ומרחץ ותנור וריחים המשותפים בהם ישראל ונכרי יחד שכתבו התוס' ז"ל שאם לא התנו בתחילת שותפותם יכולים לבטל אותה שותפות לפי שעה ביטול גמור. ושוב יחזרו להשתתף יחד בתנאי הנז' עצמו ושרי ומנייהו יליף מרן ז"ל בב"י סי' רמ"ה דה"ה אם הם שות' בחנות בסחורה ולא התנו בתחילה שיכולים לבטל אותה שות' ויחזרו להשתתף יחד ויתנה עם שותפו הנכרי הנז' וכמש"ל כ"ז:

ונראה ברור דכיון שכבר פסק מרן ז"ל בשה"ע. סי' רמ"ה ס"ג כסברת הפוס' הנז"ל א"כ ה"ה והוא הטעם הג' בדין שותפים בבהמות. שיכול הישראל השותף עם הנכרי בהם לבטל אותה שותפות הראשונה לפי שעה ושוב יחזור וישתתף. עמו שנית ובעת השיתוף הב' יתנה עם שותפו. הנכרי התנאי הנז' עצמו דהיינו שיאמר לו אתה טול חלקך בשבת ואני ביום א' חול כנגדו. ובזה יכולים אח"כ לחלוק כל הריוח בשוה חלק כחלק יאכלו גם ריוח השבת וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע ס"ב היכא דהתנו וכו' יע"ש ה"ה הכא דשרי דמאי שנא ומאי אולמיה דהאי מהאי וכמובן:

ועוד דכיון שכבר כתב מרן ז"ל בש"ע בדין. ישראל ונכרי שותפין בבהמה התיקון וההתר של הריצב"א ז"ל דהיינו שימכור וכו' כנז"ל א"כ מה לי שימכור או יבטל השות' דכולהו חד שיעורא נינהו וכמובן והכי חזינא להרב יד אהרן ז"ל ולהרב מטה יהודה ז"ל שם סוף סקי"ד ובדס"ב ריש ע"א דבהכי ניחא להו להרבנים הנז"ל דברי מרן ז"ל בב"י ממה שהקשה עליו הרב מהריט"ץ ז"ל סי' ע"ו יעש"ב והדברים פשוטים דודאי הכי ס"ל למרן ז"ל גם בשותפות בהמות ישראל ונכרי יחד דאם לא התנו בתחילה שיכולים לבטל אותה שותפות ולחזור ולתנות בשעת השיתוף הנז' ויען שכבר בסי' רמ"ה ס"ג כבר פסק מרן ז"ל דין זה בדין שדה ומרחץ כיע"ש לזה לא הוצרך מרן ז"ל לחזור ולשנות דין זה באופן בבהמה דילמד סתום מן המפורש ולא הודיענו מרן ז"ל בסי' רמ"ו בדין שותפות בבהמות אלא דרכי היתר דלא שייכי בדין שדה ומרחץ ותנור וריחים ואולם היתר דשייך התם והכא כגון ביטול השות' הראשונה שהיתה בלתי תנאי הנ"ז ושחזרו להשתתף בהם יחר בתנאי הנ"ז וכבר השמיענו כזאת היתר זה מרן ז"ל בש"ע סי' רמ"ה בדין שדה וכו' ודאי דגם פה בשות' בבהמה דמהני ושפיר מצי ישראל השותף לעשות כן לכתחילה ובכזה ליכול ולחדי כל ריוח שיעלה לחלקו מהם גם מריוח משכר שבתות וי"ט ונכון לבו בטוח דזהו היתר גמור ומוסכם לדעת מרן ז"ל. ג"כ וכמש"ל ופשוט:

הכלל העולה מכל האמור ומדובר מראש וע"ס לנדון דידן דנשתתפו הישראלים עם הנכרי בסוסים ועגלות בסתם בלתי שום תנאי הנז"ל כלל כנראה מדברי השאלה המוצגת לפננו שלא התנה ישראל עם הנכרי קודם שיתופם עמו בתנאי הנ"ז דהיינו שיאמרו לו אתה טול חלקך בשבת ואני בחול כננדן רק נשתתפו עמו בסתם ועשו איסור בזה בשוגג מחמת חסרון ידיעתם בדין זה א"כ איפה אם קשה עליהם מאד לעשות אופני ההתר שנתבארו בדברי מרן ז"ל שבש"ע דהיינו הארבעה אופני התר עי"ל עכ"פ שרי להו ליטול חלקם בריוח השבתות ג"כ בהבלעת שאר ימי השבוע או החדש או השנה בכללות יחד כנז"ל ואם יכולים ישראלים הללו השותפים הנ"ז לבטל אותה שותפות ביטול גמור לפי שעה ולחזור ולהתנות עם שותפם הנכרי התנאי הנ"ז עצמו בעת שותפותם עמו פעם שנית מ"ט ומ"ן דבזה יסתלק מעליהם אפי' אותו איסור שוגג שכבר עושה לגמרי ובזה יהיה מותר להם ליטול ריוח שבת גם בלא הבלעה ולחלוק עמו שוה ככל האמור ומדובר הנעל"ד כתבתי וצור ישראל יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות אמן. כי"ר פי המדבר זעירא דמן חברייא והוא הצעיר יצחק אבואלעפייא ס"ט:

תוכן העניינים

שות פני יצחק חב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה