אור ברסלב
שות פני יצחק חב שו"ת פני יצחק ח"ב אה"ע › סימן ט

שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה

שו"ת פני יצחק ח"ב אה"ע · סימן ט

סימן ח

שאלה במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא ה"ר רחמים סרוגו הי"ו ואחר האיום והגיזום כדבעי עמד על רגליו והעיד בתע"ג ע"ן וע"י וכה העיד לפנינו שבחדש טבת משנתנו זאת הוא היה שמש בב"המד של סי' רחמים ברוך מערבי ינ"ו שבתוך ביתו וראה שנתארח בבית כו"ו רחמים הנז' איש יאודי אחד ששמו אברהם כהן אזמירלי ונתעכב בבית הנז' ערך חמשים יום מ"ומ ובתוך אלו הימים היה מספר אברהם הנז' עם העד רחמים סרוגו הנז' סיפורים רבים ובכלל הדברים שעברו ביניהם סיפר לו ג"כ שהוא מתחילה בא לפה העירה דמסק ונשאר ברחוב היאודים כמו ט"ו ימים ולא נתנו לו מאכל ומשתה כלל ובראותו כן הלך אצל המלכות יר"ה ונעשה מאנשי חייל והוליכוהו למלחמת העוצמלי עם גיריד עם כמה אנשי חייל של המלכות יר"ה ובהגיעו להתם שם ראה לשני יאודים אחרים ונתחבר עמהם ושאל אותם מהיכן הם ואמר שאמרו לו אחד מהם מאר"ץ יע"א ושמו אברהם אל חלבי והשני אמר לו ששמו מוסא אל עג"ם אל שאמי ובהיותם נלחמים עם האויבים שכנגדם אברהם אל חלבי הנז' ברח והלך לדרכו וחזר לעירו אר"ץ יע"א ומוסא אל עג"ם הנז' נהרג במלחמה ונשרף על ידו וע"י שאר החייל עם שאר ההרוגים במלחמה ושאל אותו רחמים סרוגו הנז' להאיש המגיד הנז' מהיכן אתה יודע לזה מוסא אל עג"ם אל שאמי ואמר לו ראשו גדול והוא שמן וקצר קומה עד כאן באה עדות העד רחמים סרוגו הנז' לפנינו מה שהגיד לו אברהם הכהן הנז' ואנן ב"ד דח"ל קבלנו עדותו כהוגן וכתחז"ל והועתקה עדותו מלשון ערבי אשר דיבר בו לל"הק א"בא ת"בת ממש וע"ד אמו"ץ כתבנו וח"ש פה מתא דמשק יע"א בשלהי חדש אייר שנת:

התרט"ל ליצירה:

הצעיר פ' דיין הצעיר פ' דיין ס"ט:

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא הח"ר יעקב סוכרי יצ"ו והעיד לפנינו בתע"ג ע"ן וע"י וכך היתה עדותו שיום אחד היינו יושבים אני וחבירי הח"ר יעקב נסים בוקאעי יצ"ו בב"המד של סי' מאיר ליזבונה יצ"ו כמנהגינו והנה בא אצל סי' מאיר הנז' אורח אחד זה שמו אברהם הכהן בן יאושוע הכהן מעי"ת אזמיר יע"א כדי לקחת נדבה מן הכולל יכב"ץ וכשהוא יושב שם סיפר לנו וכך היו דבריו איך הייתי אני ואחד מעירי שמו יאודה ארדיתי שנינו לבשנו בחייל בזמן המלחמה והלכנו למלחמה עם שארית החייל הגענו לעיר שמה אל בזלגאר ונעשה המלחמה שם ושם ראינו איש אחד ונתחברנו עמו יען אמר לנו שהוא יאודי והודיענו על שמו מוסא אל עג"ם והוא קצר קומה ושמן ומן צורת פניו ודיבורו ידענו אני וחבירי יאודה שהוא שאמי ונתחברנו עמו במלחמה ויום אחד נעשית מלחמה חזקה הרבה ולעת ערב אספו כל ההרוגים שנהרגו באותו יום כדי שישרפו אותם יען שכך הוא המנהג בכל יום ויום ובעת אשר אספום נתקרבתי אני וחבירי יאודה הנז' כדי לראות את ההרוגים אשר רוצים לשורפם ומכללם ראינו למוסא אל עג"ם הנז' שנתחברנו עמו שהוא ושהוא הרוג ואכל מכת מות של עופרת בצוארו מצד ימין והבטנו יפה ונתאמת לנו שהוא מוסא אל עג"ם הנז' מבלתי ספק כלל ואח"ז שרפו כל ההרוגים ומכללם שרפו למוסא הנז' אשר היה הרוג עמהם אלו דברי אברהם הכהן הנז' אשר סיפר לנו אני וחבירי במדרש עד כאן באה עדות העד החרי"ס הנז' יצ"ו מה ששמע מפי אברהם הכהן הנז' אב"א תב"ת ואנן ב"ד קבלנו עדותו כהוגן וכתחז"ל והועתקה מלשון ערבי לל"הק ממש והיה זה ביום י"א לחדש סיון שנת: התר"לט ליציאה וקים:

הצעיר פ' דיין הצעיר פ' דיין:

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ה"ד דח"ל:

כד אתא קדמנא הח"ר יעקב נסים בוקאוי ישמרהו צורו ויחייהו והעיד לפנינו וכן היו דבריו שפעם אחת היה יושב הוא וחביריו חר"י סוכרי וח' דוד פינטו הי"ו בב"המד של הגביר סי' מאיר ליזבונא הי"ו ובא אורח אחד זה שמו אברהם הכהן בן יאושוע הכהן מעי"ת אזמיר וששאלו אותו על ענין מוסא אל עג"ם ולא רצה להגיד לנו כי הוא ירא מהמלכות יר"ה ואח"כ הפצרנו בו ואמרנו לו שצריך שיגיד לנו בשביל אשתו שלא תשאר עגונה ואנחנו לא נגיד הדבר ומרוב ההפצרות הגיד לנו וכה אמר לנו איך בחדש תשרי שנת תר"לח ראיתי למוסא אל עג"ם אני וחבירי יאודה ארדיטי מעיר אזמיר בקישלא שמה פירי פאשא ואח"כ נסענו מן פירי פאשא אני והוא יחד והלכנו לפוזנא עם החייל ושם היתה המלחמה בבולגאר והיינו יושבים בטאבור אחד רביעי אלאי אני והוא והמנהג אשר יהרג במלחמה לעת ערב ימשכו אותם וישרפום ונתקרבתי כדי לראות ההרוגים וכשבאתי אצל ההרוגים ראיתי מוסא עג"ם הרוג והגיעו העופרת בצוארו מצד ימין וידעתיו שהוא הוא יען היה מתהלך עמי ואמר לי ששמו מוסא עג"ם והוא קצר הקומה ושמן ומשכו כל ההרוגים ומכללם מוסא הנז' ושרפי אותם לפניו וגם הוא הגיד לנו מה סיבת ביאתו לחייל יען היה במחלוקת ובקטטה עם אמו ונתכעס אלו דב"י אברהם הכהן הנז' ע"כ באה עדות העד ח"ד נסים בוקאעי הי"ו הנז' וקבלנו עדותו אנן ב"ד דח"ל כתחז"ל והיה זה ביום י"א לחדש סיון שנת: התרט"ל ליצירה. גם העיד לפנינו החר"י הנז' יצ"ו שאמר להם אברהם הכהן הנז' שהוא שאל אותו על שמו ועל עירו והוא מפיו אמר לו ששמו מוסא עג"ם ועירו מדמשק והש"וב וקים:

הצעיר פ' דיין הצעיר פ' דיין ס"ט ס"ט:

הצעיר פ' דיין ס"ט:

יורנו מ"ץ אם הותרה אשת הנעלם מוסא אל עג"ם ע"פי כל העדיות הנ"ל אם לאו ויבא שכמ"ה:

תשובה עם שיודע אני בעצמי שאיני כדאי להורות ובפרט באיסור ערוה החמורה מ"מ להיות המאורע הרע הזה חל להיות פה עירנו דמשק יע"א ונדרשתי לאשר שאלוני א"כ מוכרח אני לטפל עצמי לחוות דעתי בהיתר העגונה האומללה הזאת ולהפך בזכותה ובפרת דכבר אזהרה שמענו מרז"ל גודל חיוב האדם להפך בזכות העגונות ובפרת אם רכות בשנים כנ"ד אי לזאת באתי לחוות דעתי מה שנלע"ד בהיתר זאת האשה העגונה אך בתנאי אם יסכימו עמי חכמי ישראל ורבני הדור ישצ"ו דוקא ואם לאו דברי לעו והיו כלא היו וזה החלי ו"ה אלדים יעזור לי:

ואומר דנלע"ד ברור דעפי' עדות העד הראשון הוא רחמים סרוגו יצ"ו יש בה כדאי וחותר להתיר אשת מוסא אל עג"ם הנעלם מכבלי ברזל העיגון וכאשר אבאר בס"ד:

תחילה וראש הנה נודע בס' ש"ץ ז"ל דאפי' לא ידע העד או הגוי המסל"ת את שם הנעלם ואת שם אביו ושם עירו כי אם מפי המת או הנהרג עצמו שהוא צייר לו ששמו ושם אביו וש"ע כך וכך מהני סגי ומסגי כאלו היה ידוע לו מברר את שמו וש"א וש"ע מפי הזולת וכבר האריך הרחיב בזה הרב דבר משה ז"ל בא"הע סי' יו"ד ואסף איש טהור שם כל להקת הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה יעש"ב ואין מקום עוד להאריך בזה כלל והדברים עתיקים: עוד זאת הנה נודע הסכמת כל הפוס' ראשונים ואח' ז"ל דהכינוי עולה וממלא במקום שם אביו ולא עוד אלא דכמה מרבוותא ז"ל דס"ל דכינויו עדיף משם אביו וכבר נקבצו באו סברות הפוס' ז"ל בפרט זה בכנ"הג ויד אהרן א"הע סי' י"ז ועד אחרן הרואה יראה להרב ידידיה קאראסו ז"ל בדרי"א ע"ד יעש"ב והדברים פשוטים ואפי"ז הנה נמצא בעדות העד הראשון הוא רחמים סרוגו יצ"ו הנז' שמו ושם אביו ושם עירו דהיינו שמו וכינויו וש"ע וכמבואר:

והן אמת דלכאורה היה מקום להסתפק בנ"ד ולומר דליכא ש"ע הכא בעדות העד הא' הנז' כיון דלא אמר בפי' שהוא מעיר דמשק הנקראת בערבי שאם רק אמר שאמר לו ששמו מוסא עג"ם שאמי ותיבת שאמי ר"ל דמשקי וא"כ אתאן למ"ש מהרימ"ט ז"ל בא"הע סי' כ"ג על באלי איזנימיטלי דבנ"ד שעלה ונסתפק הוא ז"ל שם דשמא הוא בעל השם ואין זה המבוקש אצלנו עתה רק איניש אחרינא הוא ששמו כשמי ונולד באיזנימיט ושוב חלף הלך לו לדור בעיר אחרת ואינו דר עתה באיזנימיט וחייש מר לחומרא כיעו"ש וכל הבאים אחריו ז"ל איכא מנייהו טובא דחיישי לסברתו להחמיר בכה"ג כמ"שיר הרואה וכבר אני עני הארכתי בעניותי בפרט זה בתשו' אחרת בהתר עגונה אשת שעבאן חאצבאני הנעלם ושם הבאתי סברות הפוס' ראשו' ואח' ז"ל דמחלקי בדעת עליון מהרימ"ט ז"ל מאי דשייך לההוא נידון כיעו"ש ועם המהרימ"ט ז"ל גופיה בא"הע סי' ל"ד באחד שאמלי דחשביה בפשוט לשם עירו ולא נסתפק בו כלל שם שאני התם דסיים דבריו המגיד ואמר שנשא אשה שם מקרוב יע"ש וכ"כ הרב קרית ארבע נר"ו בנימיקיו על תשו' הנז' יע"ש והוא פשוט:

אמנם אחר ראות היטב בס' ש"ץ הפוס' ז"ל ראה ראיתי דגם פה בנ"ד ניצולים אנחנו מספיקו של מהרימ"ט ז"ל הנז"ל מכמה טעמי תריצי דאשתכחו בנ"ד לומר בשופי דבנ"ד גם מהרימ"ט וכל החוששים לסברתו להחמיר אזלי ומודו בנ"ד דאין לחוש חששת מהרימ"ט ז"ל הנז"ל כלל חדא דכיון דזה המגיד הראשון הוא אברהם הכהן הנ"ל ששאל אותם מהיכן הם ולא שאל אותם. על שמם כלל והם השיבו לו על שמם וכינויים וש"ע א"כ מוכרח דמה שאמר לו אחד מהם שזה שמי מוסא עג"ם אל שאמי ודאי דר"ל שהוא מעיר דמשק הנקראת בערבי שא"ס ודר בה עדיין דאל"כ נמצא דלא השיבו כלום על שאלתו ששאל אותו מהיכן הוא וחילוק זה פשוט הוא אצלי וקיימתיהו מסברתי ושוב מצאתיו בפי' בתשו' הגאון מהרר"א קובו ז"ל בספרו הבהיר שער אשר הנד"מ בא"הע סי' י"ג שיצא לחלק כן בנ"ד ואייתי ראיה מתשו' הרב בני אברהם ז"ל סי' ג' יעש"ב והגם דנדון הרב ז"ל מיירי דהיאודי ישאל לגויה על הנעלם מאיזה עיר הוא והשיבתו הגויה מאנסטירלי ואנן בנ"ד עסקינן דזה אברהם הכהן שאל להנעלם עצמו מהיכן והשיבו שהוא פב"פ שאמי ונמצא שלכאו' יש לחלק בין הנדונות ולאו כל אפיא שוים מ"מ לענין דינא לא שנא לן ואין לחלק בין דא לדא אפי' כמלא נימא וזיל בתר טעמא וסברא וההכרח דלמדו הרב ז"ל מדברי הבנ"א ז"ל איתיה נמי בנ"ד וכמ"שיר המעיין ופשוט וע"ע להגאון מהררא"ק ז"ל שם סי' ו' מאי דיליף מד' מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ך' יע"ש ולדעתי המעט היא דבנ"ד כ"ע יודו כיון דהשאלה היתה להנעלם עצמו מהיכן הוא וכנז"ל וברור:

זאת ועוד אחרת טעמא רבה איכא בנ"ד שלא לחוש האי חששא דמהרימ"ט ז"ל הנז' ממ"ש עוד הגאון שער אשר ז"ל שם סי' ו' סמוך ונראה לטעמו הא' הנז' וז"ל ואף את"ל דלא בדא חשיבנא למלת סילאניקלי דר"ל שדר עתה מ"מ זיל לאידך גיסא דכיון דק"אל לאיש משאלוניקי הוי כהזכרת ש"ע כתשו' מהרשד"ם וש"פ ז"ל כידוע עכ"ל ודון מנייהו ואוקי באתרין כיון דזה האיש אברהם הכהן הוא מדבר עם איש תושב דמשק ודאי דהוי שפיר הזכרת ש"ע באין ס' כלל ובנ"ד ניצולים אנחנו ממה שהשיג הרב מהרי"מ ז"ל ע"ד הגאון מהררא"ק ז"ל הנז' שם בהסכמתו לדינו הנז"ל במאי דיליף מני"ר מהרא"ק ז"ל מתשו' מהרשד"ם ותמה עליו דל"מ מידי דע"כ ל"ק מהרשד"ם ז"ל אלא כשהמגיד היה בעיר הנעלם המבוקש או תוכה וכו' יע"ש ובנ"ד הרי דבר המגיד בתוך עיר הנעלם המבוקש והוא ממש כסברת מהרשד"ם ז"ל וכמבוא' ואין אנו צריכים לנ"ד למ"ש עוד הרב מהררא"ק. ז"ל הנז' שם בתר הכי לתרץ דברי עצמו יע"ש דלפי דק' נפק"ל נמי לנ"ד פתח היתר גמור לאפוקי דינא בשופי כמ"שיר המעיין וברור:

ותו איכא בנ"ד ס"ס להקל גם למהרימ"ט ז"ל ז"ל והוא דחזינן לגאון מהרר"ק ז"ל באותה תשו' הנז' בסי' י"ג שיצא לחלק מדיליה והכי אמר מר דבדאיכא שמו וש"א ונקט ש"ע בלשון זה גם מהרימ"ט ודעימיה אזלי ומודו דאין להסתפק כלל בש"ע כיון דלאו מכח חיפוש אתינן עלה להקל רק משו' דלא חיישי' תו לאתרמי כ"כ ובהכי מיירי הרבני' גדולי הפוס' ז"ל דלא חיישי בנ"ד לחששת מהרימ"ט ז ל ושוב אייתי בידיה שכדבריו ממש כ"כ הרב מהרי"ש ז"ל בהון רב סי' ז' והרב ידיו ש"מ בס"ג אלא דבתר הכי דק ואשכח לרבנן בתראי הבנ"א וכה"ע ומהר"ש בולה ז"ל דלא חילק ידעי בזה והם אמרו דרבים לוחמים עליה דמהרימ"ט ז"ל וא"כ אכתי מיירי פלוגתא ל"ן ומטע"ז הוכרח הוא ז"ל להקל בנ"ד בס"ס כדמהרח"ש ז"ל סי' ד' ושוב חזר בו מלהקל בס"ס הנז' משום דעת המצריכים היפוך וגם ראה לכמה פוס' שפקפקו ע"ד מהרח"ש ז"ל בס"ס שלו יעש"ב ובנד"ן אין אנו צריכים להקל בס"ס שלו אשר הולידו הרב ז"ל עפי"ד מהרח"ש ז"ל כלל דבלאו"ה הנה כאן נמצא וכאן היה ס"ס מרווח ומתהפך שפיר בשופי גמור בעיקר האי ספקא דמהרימ"ט ז"ל והוא זה ס' אי הלכתא אזלא כמהרימ"ט ודעימיה דחיישי לחומרא לבעל השם וא"נ שמא הל' כרבים הפוס' הלוחמים עמו ולא חיישי לבעל השם כלל ואת"ל דהל' כמהרימ"ט וסיעתיה דחיישי' שמא הלכתא דמהרי"ש והרב יש"מ והגאון מהררא"ק ז"ל דס"ל לחלק דבדאיכא שמו וש"א וש"ע בלשון זה גם מהרימ"ט וסי' יודו להקל וכמש"ל והאי ס"ס בר מיפך שפיר הוא וכמובן וא"כ בנ"ד דהאיכא שמו וכינוייו דהוי במקום ש"א ונקט ש"ע בל' זה יש לנו להקל שפיר מכח האי דס"ס דאמרן והוא ברור ושאני נדון הגאון מהררא"ק ז"ל דסי' י"ג הנז' דלא אשתכח בנ"ד שם אביו כלל מלת שמו וש"ע בהאי לישנא והט' דלא אתי עלה להקל בנ"ד בהאי ס"ס דילן ולזה הוכרח למיתי עלה בס"ס אחרינא הדומה לס"ס דהרב מהרח"ש ז"ל דבסי' ד' וגם בו לא בחר מט' כת המצריכים היפוך ומשום דאיכא מפקפקים בההוא ס"ס דמהרח"ש ז"ל בענין קברתיו וככל מ"ש הוא ז"ל יעש"ב:

ולענד"ן דבלא"ה ליכא למילף מדברי מהרח"ש ז"ל דסי' ד' הנז' דעבד ס"ס לקולא כדין קברתיו ואין ללמוד הימנו להקל במ"א דוגמת הס"ס שלו משום דשאני התם בנדון מהרח"ש ז"ל דבסי' ד' בחסרון קברתיו דכבר הוכיח במישור מהרח"ש ז"ל שם דבדלא אמר קברתיו ליכא רק ספק איסורא מדרבנן מדפסק הרמב"ם ז"ל דבחסרון קברתיו אם נשאת לא תצא דש"מ דלית בה איסורא שא מדרבנן וז"ל מהרח"ש ז"ל דכד שם וירא' מעיינינן שפיר חזינן דהאי מילתא דבעי' קברתיו קלישא טובא בנ"ד ובמילתא פורתא יש לדחותה ותחילת הכל אומר דאפי' היה ספק זה שקול אי בעי' קברתיו או לא הוה צד מקום להקל מט' ס"ס שהרי אף להמצריכים קברתיו אינו אלא מט' ס' דילמא אמר בדדמי ולהרמב"ם גריעא משאר ספיקי דעלמא שהרי קאמר דא"נ ל"ת וא"כ ס' וכו' ואע"ג דלא הוי ס"ס דמתהפך וכו' איכא כמה מרבוותא דפליגי בדא וכ"ש וכו' עכ"ל יעש"ב הרי דמהרח"ש ז"ל גופיה יהיב טעמי תריצי למילתיה ע"מ שסמך להקל בנ"ד בס"ס דיליה הגם שאינו מתהפך דהוא משום דהוא ס' שאינו שקול וגרע טובא משאר ספיקי דעלמא מדקי"ל ביה דאם נשאת ל"ת ור"ל דאינו אלא מדרבנן וא"כ היכי מצינן למילף מניה בעלמא דינא דהוי ס' שקול ובדאורייתא וכנדון הרב מהרא"ק ז"ל ובנ"ד לעשות בהם ס"ס להקל דכוותיה דס"ס דמהרח"ש ז"ל וכן ראיתי להרב החסיד ראש"ל רב' אג"ן ז"ל בס' הבהיר חוקי חיים סי' י"ט דל"א ע"א ולהרב מהרי"ף ז"ל שם בדל"ז ע"ג שכ"כ להדיא בדעת מהרח"ש ז"ל ובהכי תי' שפיר דברי מהרח"ש ז"ל אהדדי מסי' ד' למ"ש בסי' ל' יעש"ב והדברים ברורים ודברי הגאון מהרא"ק ז"ל הנז' דיליף מר מד' מהרח"ש דבסי' ד' הנז"ל המה נפלאו ממני אלא דלכאור' כבר הוא ז"ל הדר ביה ולא סמך על ההוא ס"ס כלל וכנז"ל: תו מילתא בפומאי ואמינא לה דנלע"ד לחלק מנ"ד לנדון מהרימ"ט ז"ל בההיא דבאלי איזניזוטלי ולכל נדונות הפוס' ז"ל הבאים אחריו דחיישי לסברתו להחמיר והוא דשאני נדונות דידהו דעסקי בדברי הגוי או הגויה מסל"ת שהם אמרו לעד השומע מהם שהנעלם זה שמו וש"ע בלשון זה דהיינו איזנימיטלי או סופייאלי או סילאעקלי או מאנסטירלי או פיאיבילי וכדומה לזה דבכל כה"ג דהגוי המל"ת דהוא אמר שכן שמו וש"ע באנו לבית הס' שמא הוא בעל השם וכמ"ש מהרימ"ט ודעימיה וע"ז הוא דרבים לוחמים עמו ולא חיישי בזה לבעל השם כלל ברם בכה"ג דנ"ד שזה האיש המגיד אומר בפי' שהנעלם עצמו אמר לו שזה שמו וכינויו וש"ע בלשון זה שאמי הא ודאי דר"ל שהוא דר עתה בדמשק הנקראת בל' ערבי שאם בלתי ס' כלל משום דלא אשכחן מי שיאמר על עצמו שהוא מאניסטרלי או סילאנוקלי וכו' ולא יהיה דר עתה באותה העיר שהזכיר בפיו רק מפני שהוא בעל השם ובעבור שנולד בה הוא שאמר כן עתה אך גם זה מצינו בש"ס ברב הונא שאמר על עצמו בעל השם אני על שתאר את עצמו בשם רב כידוע אבל לתאר עצמו איהו גופיה בשם עיר אחת שאינו דר בה עתה רק נולד בה זו לא שמענו כלל אבל הזולת אשכחן דקרו ליה אזמירלי וכו' על שם כי נולד בה ואפי' שכעת איננו שם רק הוא דר במ"א עכ"ז אינשי דעלמ' יתארוהו כן כידוע ולענ"ד מילתא דמסתבר' היא דא לפלוגי בהכי ולפי"ז נמצא דבנ"ד שהנעלם עצמו אמר שכן שמו וכינויו וש"ע כ"ע מודו דליכא למיחש לבעל השם כדחיישי לה מהרימ"ט ודעימיה ז"ל וכמובן:

אלא דלאפס הפנאי לא יכולתי לחפש היטב בס' ש"ץ הפוס' ז"ל אם המצא ימצא כה"ג דנ"ד ועכ"ז חיישי להא דמהרימ"ט ז"ל ולכך איני תוקע עצמי ואיני סומך על דעתי בחי' זה לחודיה אם לא אמצאהו מבואר בפוס' ז"ל אכן למאי דקמן בלאו"ה כבר אשכחנא טעמי תריצי למסמך עלייהו להקל בנ"ד שלא לחוש להא דמהרימ"ט ז"ל ודאי חילוקא דידי דנא דנ"ל חזי לאצטרופי נמי בהדייהו השתא הכא כל כמה דלא אשכחנא ליה סתירי מה' הפוס' ז"ל וכד אשכחנא איזה פוסק דסתיר ליה אפי' ממילא הריני אזי מבטל דעתי נגד דעתו כי מיראי הוראה אני ודי כעת בהערה זאת:

ותו יש לנו לצרף עדות העד השלישי הוא הר"י בוקאעי יצ"ו שבקבלת עדות השלישית הנז' בשאלה דנ"ד דהעיד בפי' גמור מפי המגיד הראשון עצמו הוא אברהם הכהן הנז' שהעיד שבפי' אמ"ל אברהם הנז' שהנעל' עצמו אמ"ל שהוא מעיר דמשק ושנתקוטט עם אמו וכו' וא"כ בודאי הגמור שהוא ואמו הם דרים עתה בדמשק וילמד סתום מן המפורש:

והגם שעדות חרי"ב הנז' יצ"ו מפי אברהם הכהן הנז' אין בה מועיל לפו"ד כיון דאברהם הנז' היה מומר ולא חזר בתשו' מעליא הראויה להכשירו לעדות וכדבעי' מימר קמן בס"ד ולא מהניא עדות כי אם בהיותו מסל"ת דוקא ובאותה עדות החרי"ב הנז' היתה עדותו ע"י שאלה והזכירו לו אשת הנעלם ונמצא דהוא בעדותו נתכוון להעיד ולהתיר וליכא בעדות חרי"ב הנז' שום ממש וכמו שאבאר לקמן בס"ד הנה מ"מ שפיר מצינן למינקט מינה לגלוי מילתא בעלמ' על איזה אדם דיבר בראשונה וכדחזינן להר' מהר"א אלפאנדרי ז"ל בסי' כ' שהיה חסר בנ"ד בעדות הא' ש"ע וצירף עדות הב' הגם שנתכוון הב' להתיר וכ"כ ה' מ"ג סי' ע' ומחזה אברהם סי' ח' והרב אשדות הפסגה ז"ל סי' ג' לצרף עדות העד הב' הגם דהיה ע"י שאלה יע"ש וכ"כ הגאון מהררא"ק ז"ל בשער אשר סי' כ"ב דע"ב ע"א משם גדולי הפוס' ז"ל הנז' וסיים עלה וז"ל והגם דהרב חס"ל א"הע סי' דכ"ן פקפק בזה ומר הוא דאמר דרבים ועצומים פליגי עלייהו יע"ש מ"מ היכא דמוכחא מילתא טובא דעל מה שמעיד הא' מעיד הב' כ"ע מודו דמצרפינן העדיות וכו' וכ"ש בכה"ג דנ"ד דהגוי המעיד הא' הוא האחרון ועל מה שהגיד בתחי' הוא בא לברר הדברים עכשיו פשיטא ודאי דשקלינן דבריו האח' לצרף עם דבריו הא' הגם שבאח' נתכוון להתיר וכמש"ר בת' אשדות הפסגה שם שכתב כן בפשיטות לנ"ד שהיה הכל עד אחד כיעו"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין ממש דג"כ בנ"ד הכל ע"ד אחד ומוכחא מילתא טובא דעל מה שהגיד בתחי' הגיד באחרונה ופשוט וע"ע להרב שער אשר ז"ל בסי' כ"ה הנז' בדע"א ע"ד ובסי' ה' דמ"א סע"ד שכ"כ בפשיטות גמור יע"ש והדברים עתיקים וברורים: אמ"ל דבנ"ד הא איכא הני תלתא סי' דאמו"ר שמו וש"א וש"ע ולא בציר שום חדא מנייהו כלל וכנז"ל וכיון שכן בודאי הגמור דהוא הוא הנעלם המבוקש אצלנו כעת ולא חיישי' תו לאיניש אחרינא שכן שמו וכינויו וש"ע כלל דכ"כ אתרמי לא' ובפרט דלא נעלם אצלנו מעירנו זאת איש אחר שכן שמו וכינויו כלל זולת זה המבוקש כעת ובכן מצד זה הותרה אשת זה הנעלם דנ"ד מכבלי עיגונה ע"פי עדות עד זה הראשון הבא בשאל' וכמבואר: גם אין לפקפק ולחוש עוד ממה שלא אמר זה המגיד לרחמים הנז' שמת וקברתיו א"כ חיישי' ליה דדילמא אמר בדדמי ובפרט דהכא עסקינן בעד אחד במלחמה דקי"ל לכ"ע צ"ל מת וקברתיו ואי לא לא מהני דחיישי' דאמר בדדמי דהא ודאי ליכא למיחש להא בנ"ד כלל ואין אנו צריכי' למלאת בנ"ד חסרון קברתיו ע"פי החי' שכתבו הפוס' ז"ל דהיינו בהזכרת שמו א"נ באומר נהרג וכיוצא לזה שאר החי' שכתבתים כבר בעניותי בתשו' הנז' של התר אשת שעבאן הנז' ובתשו' אחרת כת"י אשר לי כיעוש"ב דלאו האיכא בנ"ד יותר מקברתיו כיון דאמר בפי' שזה האיש מוסא עג"ם נהרג במלחמה ונשרף עם שאר ההרוגים בו ביום המלחמ' ע"י אנשי חיל ששרפו כל ההרוגים בו ביום ובכללם שרפו זה הנעלם דנ"ד והוי ממש כאלו אמר בפי' מת וקברתיו דאפי' אמר קברוהו או טלטלוהו אחרים הוה סגי ומהני כ"ש באו' ששרפו אותו החייל עם שאר ההרוגים אין לך קברתיו גדול מזה וכמ"ש הרב יד"א ז"ל ח"א א"הע סי' י"ז הגב"י אות ש"ב משם גדולי הפוס' ז"ל יע"ש ופשוט:

אך את זה פש גבן לברר וללבן הספק הגדול שנפל בנד"ז והוא זא דוה האיש אברהם הכהן המגיד הא' לזה העד רחמים סרוגו יצ"ו על זה הלעל' שנהרג במלחמה כנז"ל הנה מלבד דהוא הודה על עצמו לרחמים העד הנז' שהמיר דתו ונשתמד ונעשה איש חיל והלך למלחמה כנז"ל עוד זאת נודע ומפורסם הוא בעירנו זאת שהיה משומד ומעורב עם החייל יר"ה פה העירה ושוב ברח מהם ונחבא בבית סי' ברוך מערבי יצ"ו באומרו אליו שרצונו לחזור לדת האמת ובהיותו שם הגיד כ"ז לזה העד רחמים סרוגו הנז' וא"כ כיון שהיה מומר ומשומד לרצונו ולהכעיס בודאי הגמור שאכל עמהם נוט' ומאכ"א וחילל ש"ק ומועדי ה' והרג כמה נפשות באין ס' כלל א"כ הגם דנימא דכעת בשעה שהעיד חזר בתשובה ונעשה יאודי גמור כמאז וכמקדם המרתו מ"מ כיון דכעת הוא מעיד על מה שראה היא בהיותו מומר ומשומד א"כ הו"ל תחילתו בפסלות וסופו בכשרות ול"מ מידי משום דגם בפיסולי דעבירה בעינן תחי' וסופו בכשרות כדבעינן בפיסולי עדות מחמת קורבה לדעת רוב הפוס' ז"ל: והגם דחזינא למרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע סי' י"ז הג"הטו אות א"ך שכתב שהורה הלכה למעשה להכשיר בעדות אשה עדות המשומד שחזר לתקנו ומעיד עד שראה בהיותו משומד והט' משום דלא בעינן בעדות אשה עגונה תחי' וסופו בכשרות וכהסכמת מהריב"ל ז"ל בח"ג סימן ע"ד ושכן הסכימו עמו בהוראה זאת דל"מ כל רבני דורו ועירו יעש"ב מ"מ חזינא להרב יד"א ז"ל שם שהבי"ד הרדב"ז ז"ל בח"ב סי' תרנ"ו דמחמיר טובא ופוסל גם בעדות עיגונא עד מומר שחזר לתקנו משום דס"ל דבעי' תחי' וסופו בכשרות גם בעדות אשה יע"ש ועם שהרב יד"א ז"ל שם תמה עליו ולא מצא לו חבר דקאי כוותיה בס' זאת כיעו"ש מ"מ הרואה יראה להרב צ"ץ ז"ל בסי' פ"ח דהכי ס"ל למר להדיא יע"ש ומי יוכל להקל נגד סברתם ז"ל ובפרט באיסור ערוה החמורה:

והכי חזינא להגאון מהרר"א קובו ז"ל בספרו הנורא שער אשר א"הע סי' ו' המ' לעיל שעמד בזה בנ"ד ואייתי בידיה כל הנז"ל וחייש לה מני"ר טובא לסברת הרדב"ז ז"ל הנז' ושוב עשה ס"ס להקל בנ"ד כדי לצאת י"ח הרדב"ז ז"ל מאי דלא שייך בנדוננו זה ההוא ס"ס כלל כיון דאנן בדידן ברירא לן מילתא טובא בהאי סהדא אברהם הכהן הנז' דהיה מומר גמור בעת ראותו לזה הנעלם דנ"ד שנהרג וא"כ ליכא בנ"ד רק חדא ס' והוא מח' הרדב"ז והצ"ץ ז"ל עם מהריב"ל ודעימיה ובחדא ספיקא אין מקום להקל בנ"ד כלל להכשיר עדותו זאת הפך דעת עליונים למעלה דה' הרדב"ז והרב צ"ץ ז"ל וכמדובר: זאת ועוד הגם דנימא דכ"ע מודו דבעיגונא היקלו ולכ"ע לא בעי' תחי' בכשרות ואין חולק ע"ז כלל מ"מ סופו בכשרות מיהא בעינן מאי דלא אשתכח הכי הכא בנ"ד בזה העד אברהם הכהן כלל כיון דחזינן ביה דלא חזר בתשו' גמורה להיות נכשר לעדות כדינו דהיינו שטבל ולקה וקבל עליו דברי חברות בפני ג' ב"ד ושקבל עליו סיגופים ותעניות והתחיל לעשותם אשר כ"ז מצרך צריכי עליה למעבד לעיכובא כדי להכשיר המומר להעיד וכל זמן שלא עשה כ"ז לא מתכשר להעיד כלל וכמ"ש הגאון החק"ל ז"ל במפ' א"הע סי' ו' שהאריך להכריח כן בראיות נכוחות ועצומות ודחה שם דברי הרב מהר"א גירון ז"ל שהורה להקל ולהכשיר עדות המומר שחזר בו בסתם מבלתי עשות כל התיקונים. הנז' יעש"ב נפלאות מתורתו:

ותו חזינא לרבני וגאוני דורנו ב"ד רבא דעי"הק ירוש' ת"ו בתשו' הרמתה הבאה בנדיב לב ח"ב א"הע סי' ס' דאייתו בידייהו לנ"ד תשו' הגאון החק"ל ז"ל הנ"ל והמה בחכמתם הוסיפו עוד להצריך ג"כ שני עדים כשרים שיעידו עליו שעשה תשו' גמורה שלקה וטבל וכו' ואי ליכא סהדי אינו חוזר לכשרותו כלל יע"ש:

אשר מזה אני תמיה טובא על הגאון מהרר"א קובו ז"ל במ"ש בס"ה שער אשר א"הע סי' ו' הנז' שעמד שם בנ"ד על עדות העד יצחק ברוך דנ"ד שהיה משומד והרב ז"ל שם כתב עליו סתם שחזר בתשו' יע"ש ולא הודיענו אם חזרתו בתשו' היתה בכל התיקונים הנ"ל או לא ומסתמא ודאי שלא עשה אותו העד שום תיקון לנפשו מכל הנז"ל רק שחזר לתקנו ונתערב עם בני עמנו ותו לא מידי ואם כך היתה תשובתו ודאי דלא הוכשר כלל ככל אשר העלה הגאון החק"ל ז"ל וכנז"ל ותמ' אני עליה דמני"ר איך לא נרגש מכל סברות הפוס' הראשו' ואח' ז"ל דאייתי בידיה הגאון החק"ל ז"ל. דמחמירי טובא בהכשר המומר להעיד דאינו ראוי להעיד עד דעביד כל התיקונים הנ"ל דלפי"ז אפי' סופו בכשרות ליכא בנדונו כלל והוא פלא:

ושו"ר להרב ידי דוד קאראסו ז"ל בתשו' סימן י"ג שעמד על יצחק ברוך הנז' עצמה דאתשיל עלה הגאון מהרר"ק ז"ל ועלה ונסתפק בו אי כשר לעדות כיון שהיה מומר והסכימה דעתו ז"ל להכשירו לעדות אפי' שלא חזר בתשו' גמורה בכל התיקונים הנ"ל יעש"ב והרואה יראה שיותר מזה כתב הרב מהר"א גירון ז"ל בתשו' להגאון החק"ל ז"ל להכשירו והגאון החק"ל ז"ל דחה כל ראיותיו בטו"ד ובראיות עצומות כיעוש"ב:

איך שיהיה לפי"ז אנן בדידן לא מצאנו ידינו ורגלינו בב"המד להכשיר עדות העד הזה הוא אברהם הכהן הנז' מתורת עדות גמורה משום שחזר לדתנו בסתם ונאמר דלא בעינן תחי' וסופו בכשרות בעדות עיגונה וכהסכמת מהריב"ל בח"ג סי' ע"ה ומרן החבי"ב ורבני דורו ז"ל כנז"ל דהא ודאי אין בידינו ובכחנו להקל מטע"ז כלל כיון דהרדב"ז והרב צ"ץ ז"ל מחמרי ביה טובא ופסלי יתיה גם בעדות עיגונא ומי יוכל להקל נגדם באיסור ערוה החמורה ותו דאפי' סופו בכשרות מיהא ליכא בנ"ד כיון דלא עשה תשו' בכל התנאים הנ"ל:

ועם דמהרשד"ם והרב מים רבים והכנ"הג ז"ל מכשרי ליה בעדות אשה הגם דלא עשה תשו"ש ככל הנז"ל וכן הסכים הרב ידי דוד קאראסו ז"ל כנז"ל מ"מ מאן ספין ומאן רקיע לסמוך עליהם להקל באיסור ערוה החמורה נגד כל הפוס' ז"ל דאייתינהו הגאון החק"ל ז"ל בסי' ו' הנ"ל דפסלי יתיה מדאורייתא כל עוד שלא עשה התשובה בכל התיקוני' הנז"ל וכמ"ש כן הגאון החק"ל ז"ל בדעתם ז"ל וכמ' שיר המעיין:

אמנם בקושטא יש להכשיר עדות העד הזה דנ"ד ולמסמך עלה להתיר אשת הנעלם דבנ"ד מטעם שהיה מסל"ת גמור בכל מה שספר והגיד להעד השומע ממנו הוא רחמים סרוגו הנז"ל שמעדותו של זה העד השומע ממנו ניכר ומוכח להדיא שאברהם הכהן המגיד לו היה מסל"ת גמור בלתי ששאל הוא ממנו שום שאלה כלל לא על זה הנעלם דנ"ד ולא על זולתו כלל וגם באו דבריו של אברהם הנז' בקשר דברים לפניו ולאחריו ובזה יצאנו יד"ח דעת הר"ן ז"ל ודעימיה המצריכים במסל"ת שיהיו דבריו בקשר דברים לפניו או לאחריו כידוע וכאן נמצאו תרוויהו קשר דברים לפניו שכן העיד העד השומע ממנו שהיה מספר עמו בתחי' סיפורים רבים ואתיא מכללא הגיד לו את כל הקורות אותו ובכלל הדברים הגיד לו על הריגת האיש הנעל' בהיותו במלחמה איתי עמי ואין לך קשר דברים לפניו גדול מזה וגם לאחריו שסיפר ג"כ שנשרף בו ביום הנעלם הנז' לעת ערב עם שאר ההרוגים במלחמה וג"ז הוי ק"ד ממש לאחריו כמו שיראה המעיין בס' ש"ץ הפוס' ז"ל ועד אחרן החכם עיניו יחזו בתשו' הגאון מהרר"ק ז"ל בשער אשר סי' ט' דהאריך הרחיב בזה כיד ה' הטובה עליו יעש"ב:

ועם שזה העד השומע ההוא אמר שבכלל הדברים סיפר לו ג"כ וכו' כנז' בקבלת עדותו אין לדקדק מזה שהוא שאל אותו ע"ז הנעל' ובכלל הדברים דידיה סיפר לו ג"כ ע"ז הנעלם דהא ודאי ליתא ועיין בתשו' הרב בני משה שלטון ז"ל סי' ז"ך שכתוב קי בינ"ו לה פלאטיקא וכו' ושק"וט הרב ז"ל שם בתשו' ואסיק דהוי מס"לת גמור יעש"ב כ"ש וק"ו בנ"ד שכתוב דבכלל הדברים וכו' דודאי פשטן של דברים מורין להדיא דבכלל דבריו של המגיד עצמו הוא אברהם סיפר לו ג"כ וכו' וזה פשוט וברור:

והגם דבתר הכי שאל אותו זה העד השומע שהוא רחמים סרוגו הנז' לאברהם כהן הנז' מהיכן אתה יודע וכו' הנה עכ"ז לא נפיק מתורת מס"לת גמור כיון דהתחיל להסיח ל"ת וגם גמר כל דבריו במל"ת שוב אין השאלה מזקת כלל כהסכמת הפוס' ז"ל כולם כאחד פה אחד הכי ס"ל בפשוט ועד אחרן עיין בתשו' הרב ידי דוד קאראסו ז"ל בסי' י"ב יעש"ב והדברים פשוטים אין צורך להאריך בזה כלל:

ובכן מאחר שכן שכל דבריו של זה המומר שהיה כבר לזה העד השומע ממנו הנז' היו במסל"ת גמור וכנז"ל הא ודאי דמקבלי' עדותו והגדתו במסל"ת כדין גוי גמור דודאי לא גרע מגוי וכמ"ש כן להדיא הר"ן ז"ל בתשו' סי' ג' שכן הדין פשוט לדעת הרי"ף והרמב"ם ורוב ככל הפוס' ז"ל וכן פסק מרן ז"ל בא"הע סי' י"ז יע"ש:

ועם שכתב שם הר"ן ז"ל בתשו' הנז' דיש שחלקו על הרי"ף בדין המומר שאינו נאמן אפי' במסל"ת דחיישי' ביה דאערומי קא מערים לדבר דבריו במל"ת כדי להאמינו יע"ש והיא סבר' הרימ"ט הראשון ז"ל כמ"ש בשמו הרב תומת ישרים ז"ל בסי' ע"ד וסיים הוא ז"ל שיש להחמיר לחוש לסברתו יע"ש וכ"כ בשמו הכנ"הג ויד"א ז"ל שם וכמו כן כל האח' ז"ל חשו לסברתו להחמיר כמ"שיר הרואה הלא בספרתם וכן בדין דבאיסור ערוה יש לחוש לכל הסברות לחומרא כידוע וא"כ גם בנד"ן לכאורה יש לחוש לס' זאת להחמיר לפסול עדות המומר הנז' לגמרי דגרע מגוי וכ"ס מהרימ"ט ז"ל הנז"ל וכמדובר:

ברם בקושטא ליכא תברא לנ"ד מסברת מהרי"ט ז"ל הנז"ל כלל דכיון דבנ"ד באו דברי זה המומר אברהם הנז' במל"ת ובקשר דברים לפניו ולאחריו וכנז"ל הא ודאי דבכה"ג כ"ע מודו דמקבלים עדותו לכ"ע ולא חיישי' ליה תו לשום הערמה כלל וגם מהרי"ט הראשון ז"ל אזיל ומודה בזה וכן ראיתי להגאון מהר"רא קובו ז"ל בשער אשר סי' ו' הנז"ל שכ"כ להדיא ונסתייע מתשו' הר"ן ומד' מהר"יבל וגב"ע ז"ל יע"ש והוא פשוט: ובכן עלה בידנו התר גמור פשוט ומרווח לאשת זה הנעלם המבוקש דנ"ד ע"פי הקבלת עדות הא' הנז"ל ועפ"י כל האמור ומדובר אתתא דא הותרה מכבלי עיגונה ושריא להתנסבא לכל גבר די תצבי ואם היא זקוקה ליבם רשאה ושלטאה להתייבם או לחלוץ ע"פי הדין הגמור וככל מה שנתבאר והדברים ברורים:

אתאן לעדות העד הנז' בקבלת עדות הב' מחר"י סוכרי יצ"ו שהעיד מה ששמע הוא וסבירו מאברהם הכהן הנז' כנז"ל בשאלתנו ואומר דגם בעדותו זאת מוכח להדיא דאברהם הנז' היה מסל"ת גמור ובאו דבריו בקשר דברים לפניו ולאחריו והוי שפיר מסל"ת וכשר להגיד לכ"ע וכמש"ל וגם ע"פי עדותו זאת יוצא התר גמור בשופי לאשת זה הנעלם דנ"ד דעם דאלו לא היה לפנינו רק עדות זאת מחרי"ס הנז' יצ"ו לחודיה לא היה בה כדאי מספיק להתירה כיון דלא הזכיר שם עירו להדיא רק ההוא אמר שמהכרת פניו ומדבריו ניכר לו שהוא מעיר דמשק יע"א מ"מ אין זה מספיק למלאת חסרון ש"ע כלל ויש לחוש להחמיר לדעת המצריכים להזכיר ש"ע ג"כ מלבד שמו וש"א או שמו וכינויו דשלשתם יחד בעינן ואפי' שהגיד המגיד בעיר הנעלם המבוקש וגם הגדתו היתה לאחד מתושבי עיר הנעלם עכ"ז איכא טובא מרבוותא ז"ל דמחמרי טובא גם בזה ומצריכים עוד טעם אחר עם הט' הנ"ל כדי להקל לגמרי מאי דליתיה בנ"ד וכמובן:

אכן מאחר דאיכא קמן בנד"ז עוד תרי דוכרן סהדותא הראשונה והשלישית דמוכח מנייהו להדיא דהזכיר ג"כ ש"ע בביאור גמור ובפרט בקבלת עדות הג' מח"רי בוקאעי יצ"ו הנז' בשאלה א"כ יועילו לצרף עדותם עם עדות חר"י סוברי יצ"ו להשלים מהם מאי דחסר מעדותו וכמש"ל וכדחזינא נמי הכי להגאון שער אשר ז"ל בסי' כ"ב בדע"א ע"ד שכ"כ להדיא יעש"ב והגם שבאה עדות חרי"ב הנז' יצ"ו ע"י שאלה ונתכוון המגיד להתיר עכ"ז ה"ן בו מועיל לצרף מאי דחסר בעדות אחריתי הבאה במל"ת וכמ"ש הגאון הנז' ז"ל שם דהכי אזלא סוגיין דעלמא והכי מורין בי מדרשא יע"ש ודון מניה ואוקי באתרין ממש וכמובן ומ"ל דגם בעדות חרי"ס הנז' יצ"ו הותרה אשת זה הנעלם דנ"ד מכבלי העיגון בצירוף שאר העדיות ושריא להתנסבא וככל האמור ומדובר:

אתאן לעדות העד השלישי הוא חר"י בוקאעי יצ"ו שהעיד מה ששמע הוא וחביריו מאברהם כהן הנז' עצמו כמובא קבלת עדותו בשאלתנו. והנה מלבד דעכצ"ל דחד מנייהו משקר ח"ו החרי"ס יצ"ו כיון דשניהם היו במעמד ובמושב אחד כשבא זה אברהם הכהן הנז' אצלם ופעם אחת דיבר עמהם דוקא ולא ב"פ ואיך נתחלפו הדברים שלו מזה לזה הא ודאי אתמהא טובא וכיון שכן סמינן חדא מנייהו והדין נותן דמסמינן עדות החרי"ב יצ"ו הלזו דבעיגונא הקלו וכבר מלתא אמורה דעדותו זאת אין בה מועיל כלל כיון דהיו דבריו של אברהם הנז' ע"י שאלה ששאלוהו להודיעם מזה האיש הנעלם המבוקש והפצירו בו מאד להגיד להם עליו כדי שלא להניח אשתו עגונה כמובא בתוך קבלת עדותו כנז' בשאלה א"כ פשוט הדבר מאד דאחר זה מה שהוא מעיד ומגיד ודאי דהוא מתכוין להעיד ולהתיר לאשת הנעלם הזאת באין ס' כלל וכבר הכרחנו ובררנו לעיל דאין שום מקום לסמוך על זה האיש המגיד הוא אברהם הנז' כי אם בהיותו מגיד במסל"ת גמור בקשר דברים אזי יש לסמוך עליו ועל דבריו להתיר אשת הנעלם המבוקש דנ"ד הא לאו"ה ל"מ ול"מ כיון שהיה מומר וככל מש"ל:

אמנם אין אנו צריכים לעדות חרי"ב הנז' יצ"ו כלל מאחר שכבר יש בידינו תרי סהדי הא' והב' הנז"ל שהעידו מה ששמעו מאברהם כהן הנז' עצמו בהיותו מדבר מסל"ת גמור ובק"ד לפניו ולאחריו כמש"ל א"כ לא צרכינן תו לעדות חרי"ב הנז' יצ"ו כלל וכבר הותרה האשה העגונה הלזו ע"פי עדותם וכמש"ל א"כ הגם דבתר עדות הא' חזר המגיד הראשון עצמו והגיד דבריו בתע"ג וע"י שאלה וגם נתכוון להתיר ולהעיד כפי עדות חרי"ב הנז' יצ"ו הלזו עכ"ז לית לן בה ולא מידי דסמכינן שפיר על הגדתו הראשונה ממש לרחמים סרוגו שהיה במל"ת וכדכתב מה"ריבל ז"ל בח"ג סי' ע"ו שאם יש עדות שקודם שבא לב"ד הגוי הסיח לפי תומו אין ספק שהאשה מותרת להנשא כיון דחדא זימנא אמר במל"ת אע"ג ששוב חזר ובא לב"ד מאי דהוה הוה והרי אמר במל"ת שנהרג אותו היאודי ולא אמרי' כיון דהדר ואתא לב"ד ונתכוון להעיד סופו הוכיח על תחילתו עכ"ל יע"ש ומניה יליף מני"ר הרב מהר"מ חיים ז"ל בתשו' כי באה בנאספות שבסו"ס יד"א א"הע ח"א סי' ו' לנ"ד שהעד המומר בא לפניו לב"ד להעיד וכל שבא לב"ד להעיד בכל גוונא לא הוי מסל"ת וע"ז כתב הוא ז"ל דמ"מ בנ"ד אי מהא לא איריא שהרי קודם שבא לפנינו לב"ד העד המשומד באו עדים ששמעו ממנו שאמר לפ"ת הדברים האלה אשר קבלנו אנו מפיו וכ' מהריב"ל וכו' עכ"ל יע"ש ונדון דידן נמי הוא דכוותה ממש שהרי עדות העד הראשון שהוא רחמים סרוגו יצ"ו שהעיד מה ששמע מפי המשומד הזה במל"ת גמור בודאי שזה היה קודם שבא אצל סי' מאיר ליזבונה יצ"ו לקחת לו נדבה מהכולל שזה היה בפרק נסיעתו לדרכו מעירנו זאת שבא לסי' מאיר הנז' לתת לו הוצאת הדרך כדי לנסוע לדרכו כנהוג בכל הבאים ליקח נדבת הכולל כידוע ושם נמצאו ושם היו בב"המד של סי' מאיר הנז' אלו השלשה ת"ח הנז' ושאלו אותו על זה האיש הנעלם וכן מוכח להדיא מעדות החרי"ב הנז' יצ"ו ששאלו אותו להודיעם מענין מוסא אל עג"כ כדי שלא להניח אשתו עגונה כנראה בבירור שקדמה להם הידיעה מכבר שזה האיש אברהם כהן יש לו ידיעה ממנו שנהרג מחמת שכבר הגיד דבריו לאחרים קודם לכן שנהרג הנעלם הנז' וכעת שאלוהו עליו כדי לדעת ממנו הדברים על בוריין כדי להתיר אשת הנהרג וגם הוכחה אחרת איכא בנ"ד שעדות רחמים סרוגו יצ"ו הנז' היא קודם לזה יען שזה האיש המומר ברח מן החייל של המל' יר"ה ותכף נחבה בבית סי' רחמים ברוך מערבי יצ"ו להיותו מעם לועז ונשאר כלוא בבית ימים רבים ושם בבית נמצא תמיד עם רחמים סרוגו הנז' יצ"ו להיותו שמש בבהמ"ד שבבית סי' רחמים ברוך הנז' יצ"ו א"כ מסתמא ודאי שסיפר לו כל המאורעות שלו בתחי' שבתו שם מזה ודאי מוכח שקדמה הגדתו של זה אברהם הנז' לרחמים סרוגו הנז' במ"לת למה שהעיד אח"כ להחרי"ב הנז' וחביריו יצ"ו באין סי' כלל ובכה"ג תורה יוצאה מפ"ק מהרי"בל ז"ל דכיון דכבר חדא זימנא לא נתכוון להעיד כלל רק היו כל דבריו במ"לת שנהרג זה הנעל' הגם דבתר הכי נתכוון להעיד ולהתיר לית לן בה וכנז"ל וה"ה והוא הטעם בנד"ן וכמדובר:

ועוד דהגם דנימא דאנן בדידן ספוקי מספקא לן הי מנייהו קדים ברישא אם עדותו לפני חרי"ב וחביריו יצ"ו או עדותו של רחמים סרוגו הנז' יצ"ו עכ"ז תלינן לקולא ואמרי' דמה שהגיד דבריו לרחמים סרוגו יצ"ו היא היתה בתחילה דכיון דהדבר בספק אצלנו מי קדם ברישא אמרי' דהדברים שהגיד במ"לת המה היו בתחילה דמאן לימא לן דלא הוה הכי באמת וכמ"ש כן להדיא מהרי"בל ז"ל גופיה בח"א כלל א' ס' כ"ב וז"ל ואפי' שנאמר שהמספר ה"א הוא בעצמו סיפר גם ל"ב מאן לימא לן שבתחי' סיפר בתשו' שאלה ולבסוף סיפר במ"לת עכ"ל ומניה יליף הרב מהר"ש גאטיניו ז"ל בתשו' כי באה בידי דוד קאראסו ז"ל סי' ט' שעמד בזה בנ"ד שעדות ה"א היתה ע"י שאלה ועדות ה"ב היתה במ"לת ופקפק בזה לפסול גם עדות העד ה"ב מ"ט שכבר העיד בתחי' ע"י שאלה וע"ז כתב וז"ל אבל נראה דהא ליתא דזה ר"ס יכול להיות אם היה יהיה באמת וברור דברי הגוי להרש"ח המה היו דבריו ה"א וא ואח"כ היו דבריו עם העד ה"ב הח"ב הנז"ל אז איכא לספוקי בזה אבל מאן לימא לן דהיה כן דילמא תח"י דברי הגוי היה עם הח"ב הנז"ל ואח"כ היו דבריו עם הר"ש הנז' וכדברים האלה חמותי ראיתי למהרי"בל וכו' אתד"ק יע"ש:

והגם דהרב ידי דוד ז"ל גופיה שם בסיו"ד השיגו בזה וכתב ע"ז דכ"ז ל"ש לנ"ד כיון דאפשר למיקם עלה דמילתא דלייתו סהדי ונישיילינהו היכי הוה עובדא ולחקור ולדרוש איזה מהם קדים ברישא לדבר עם הגוי והוי ס' שיכול להתברר ולאו ס' הוא וכו' וכ"ש הכא שהעדים בתוך העיר והו"ל הך ס' כמאן דליתיה ועוד דלא סמך מהרי"בל על טע"ז לחוד וכו' עכ"ל יעש"ב הנה בנ"ד כבר שאלתי וחקרתי ודרשתי להני סהדי באיזה זמן היו דברי אברהם הנז' עמהם ומהם אמרו שאינם זוכרים ולא יודעים לכוין דבריהם על הזמן בבירור גמור ועם שבאמת גם מהרי"בל ז"ל לא סמך על טע"ז לחוד מ"מ בנ"ד מוכחא מילתא טובא שדברי אברהם כהן הנז' עם רחמים סרוגו יצ"ו אינהו הוו ברישא ואין כאן ס' כלל וכמש"ל ובכה"ג דאיכא הוכחות נכוחות גם מהרי"בל והרב ידי דוד ז"ל אזלי ומודו דיש לסמוך על טע"ז לחוד וברור:

ועוד יש לי ללמוד ג"כ מדברי הרב מהרש"ג ז"ל הנז"ל לנ"ד לומר דגם עדות חרי"ב הנז' יצ"ו שהעיד מה ששמע מפי אברהם כהן הנז' עצמו הגם שהיו דבריו ע"י שאלה ובהזכרת אשת הנעלם ונתכוון להעיד ולהתיר כנז"ל הנה מ"מ מהניא לן עדותו ג"כ ולא משגחינן לבטולה בעבור שהיו דבריו ע"י שאלה וכו' כנז"ל כלל והוא ממ"ש עוד הרב הנז' ז"ל שם בתר הכי סמוך ונראה וז"ל עוד אני אומר דאף אם היה באמת דתחי"ד מהגוי היה עם הר"ש ואח"כ היה עם רח"ב אפי"ה נראה דאין לפקפק בנ"ד בזה הס' והוא דע"כ ליכא לספוקי בזה אלא דוקא היכא דבדבריו ה"ב בעי' נמי שיהיה דבריו במ"לת ובאמת היה מס"לת מ"מ כיון דדבריו ה"א לא היה מס"לת היה מקום לומר דגם דבריו ה"ב בטלים הם וכלא חשיב וכולהו הוי כאלו לא היה מס"לת ברם היכא שבדבריו ה"ב אנן לא בעינן שיהיה מס"לת אלא אף שלא יהיה מל"ת מהני וכיוצא דנ"ד דח"ב העד הנז' הזכיר למבוקשים בחזקת מתים דבזה אף דהוא ע"י שאלה ודאית מהני הגדתו של גוי אף דאינו מס"לת בכה"ג ליכא לספוקי בזה כיון דאפ"י דאינו מל"ת ממש באותו דיבור מהני ופשוט הוא וכו' עכ"ל יעש"ב וה"ה והוא הטעם בנ"ד דכיון דהעיד חרי"ב יצ"ו דשאל אותו הוא וחביריו על ענין מוסא עג"ם ואמרו לו שצריך שיגיד להם בשביל אשתו שלא תשאר עגונה וכו' דמוכח בדברי עדותו הנז' בשאלה א"כ כיון דהזכירוהו לזה הנעלם בחזקת מת רק רוצים לידע ממנו הדברים על בוריין כדי שלא תשאר אשתו עגונה כי טעו בדין וחשבו שבדבריהם אלו אליו יועילו ויצילו לאשת הנעלם ולא ידעו הבן דאדרבא בדבריהם אלו אזוקי מזקי לה כמובן עכ"פ הרי ברור להם מקודם לכן שהוא בחזקת מת א"כ אפ"ל דלא בעינן תו שיהיה מס"לת כלל וככל מ"ש הרב הנז' ז"ל וכן מתבאר מדברי שאר הפוס' ז"ל דכל ש שהזכירו לו שם הנע' בחזקת מת אף דבאו דבריו ע"י שאלה חשיב שפיר מס"לת וכמשי"ר המעיין בס' ש"ץ הפוס ז"ל לא ע"ט האסף פה:

ומה גם בעד הזה שהיה מומר דאיכא רבוותא טובא דמכשרי ליה לעדות עיגונא כל שחזר בו לדתנו הגם דלא עבד תשו' גמורה כדבעי ליה למעבד וכמש"ל:

באופן ד' לע"ד ברור דמלבד דעדות החרי"ב הנז' יצ"ו אינה מזקת לעדות רחמים סרוגו הנז' עוד זאת אפ"ל דגם עדותו לחודה אפי' שהיתה ע"י שאלה ונתכוון להעיד ולהתיר נמי אינה מזקת כיון שהזכירוהו לו בחזקת מת וכנז"ל אלא דמטע"ז לחודיה איני סומך עליו להתירה זולתי העיקר אצלי עדות רחמים סרוגו יצ"ו הראשונה כל שהיא עיקר ועמו טפלה הטעם הזה האחרון וכמובן ועיין בתשו' הרב נאמן שמואל סי נ"ו ומ"ש עליו הרב פרמ"א ז"ל בח"ב סי' ק"ז יעש"ב:

ואם כנים דברי אלה בטע"ז האחרון הנז"ל ניצולים אנחנו ג"כ ממאי דעלה ונסתפק מהרי"בל ז"ל גופיה בח"ג סי' ד' וע"ו דהגם דבתחי' העיד הגוי במ"לת גמור ואח"כ חזר והגיד במתכוין להתיר אפשר דגם הגדתו ה"א שהגיד במ"לת אין בה מועיל דאימור הוכיח סופו על תחילתו ואעיקרא אדעתא דהכי מתכוין ואזיל להתיר את האשה ומכח ספקו זה אזל מר לחומרא יע"ש ורהטו אבתריה להחמיר כמה וכמה פוס' ז"ל הבאים אחריו כמו שיראה המעיין בס' ש"ץ הפוס' ז"ל ובכן בנד"ן הגם דנימא דמה שהגיד בתחי' לרחמים סרוגו העד ה"א הנז' יצ"ו במ"לת גמור הוא היה בתח"י וראש קודם שהגיד לפני חריס' ורי"ב יצ"ו באין ס' כלל מ"מ כיון דבתר הכי העיד לפני הת"ח הנז' יצ"ו במתכוין להתיר ממש כנז"ל עי"ז אפסדן להגדתו קמייתא עם שהיה שם מס"לת גמור דאימור הוכיח סופו ע"ת ואזלינן בה לחומרא וכ"ס מהרי"בל ז"ל הנז' וכמדובר:

ועם דחזינא להגאון מהרר"א קובו ז"ל בס"ה שער אשר סי' כ"ב בדע"א ע"ד שעמד לחוש בנ"ד מכח ספקו דמהרי"בל ז"ל הנז"ל ושוב הוכיח במישור דרבים לוחמים עליו בזה ופשיט להו לקולא לגמרי ה"ה מהר"מ די בוטון ז"ל סי' י"ב משם מהרא"ק ז"ל והפרמ"א ז"ל בח"ב סי' ל"ח והצ"ץ בס"י מ"ה ומהר"ש בולה ז"ל בבמ"ח סי' ה' ומהרמב"ח ז"ל בעז"ן סק"קיא והכר"ש בק"ע דל"ז והוא ז"ל עצמו בס"י ה' וכיון שרבו החולקים ע"ד מהריב"ל ז"ל בספקו הנ"ל שפיר הדרינן להתיר הכא מ"ט ס"ס כיון דאעיקרא גם מהריב"ל בס' אמרה והגם דלאו מתהפך הוא כבר נודע דלא בעינן מתהפך וכו' עכ"ל יעש"ב:

ולפי"ז תורה יוצאה לנד"ן שלא לחוש עוד לספקו דמהריב"ל ז"ל הז' ושפיר יש להקל מ"ט ס"ס וככל דברי הגאון מהררא"ק ז"ל הנז"ל וכמבואר: ברם מ"מ אנכי עפר לא מלאני לבי להקל בנ"ד ולדחות ספקו דמהריב"ל ז"ל הנז' לגמרי מכח הס"ס דהוליד הרב מהררא"ק ז"ל הנז' דהא ודאי כל חיליה דמר למעבד הס"ס הנז' הוא מכח הס"ס דהוליד מהרח"ש ז"ל בא"הע סי' ד' בענין חסרון קברתיו וכמ"ש הוא ז"ל באותה תשו' דסי' י"ג הנז"ל וכבר כתבתי בעניותי לעיל דאעיקרא נא אמרה מהרח"ש ז"ל למנתיה רק בחסרון קברתיו דאינו אלא מדרבנן וראייתו מדקי"ל בחסרון קברתיו דאם נשאת לא תצא וככל מש"ל והוא ברור:

ותו דהא חזינא לגאון מהררא"ק ז"ל גופיה בסי' י"ג הנז' חזר בו מלהקל בס"ס הדומה לס"ס דהרב מהרח"ש ז"ל הנז' מתרי טעמי תריצי אי משום דראה מפקפקים בעיקר ס"ס דמהרח"ש ז"ל ואי משום דחייש"י טובא לדעת הפוס' המצריכים ס"ס המתהפך כיעו"ש וא"כ תם אני ולא אדע מדוע השתא הכא בסי' כ"ב הנז' לא חייש מר להנהו תרי טעמי הנ"ל דאתאמרו מפומיה דמני"ר גופיה בסי' י"ג ומה גם דהיכי פסיק ותני הכא בפשיטות גמור שכבר נודע דלא בעי' מתהפך הפך שיטת רובא דרבוותא המצריכים היפוך לעיכובא וכמ"ש מר החבי"ב ז"ל בתשו' בע"ח א"הע סי' ז"ח אשר מזה הגדיל התימה ע"ד הרב מהרח"ש ז"ל הנז"ל הא ודאי אתמהא טובא:

איך שיהיה כשאני לעצמי ניכר שפחמי זחלתי ואירא להקל בנ"ד בכח הס"ס הנ"ל מתרי טעמי הנ"ל ואחרון הכביד וכנז"ל:

אמנם עפ"י האמור מ"ל מצינן שפיר למעבד ס"ס אחרינא להקל לגמרי בנ"ד באופן זה דהיינו ס' אי הלכה כמהריב"ל דחייש להחמיר מכח ספקו הנז"ל או שמא הלכתא אלא כרוב הפוס' דפליגי עליה דמהריב"ל ז"ל ופשיט להו לקולא לגמרי וכנז"ל ואת"ל דהלכה כמהריב"ל ודעימיה דחיישי להחמיר שמא בנ"ד גם בעדותו האחרונה לפני חדי"ב וחביריו יצ"ו חשיבא שפיר מס"לת כיון דהזכירו לו להנעלם בחזקת מת וכנז"ל והגם דהזכירו לו ג"כ אשת הנעלם עכ"ז לא נפיק מתורת מס"לת וככל הנז"ל:

אי נמי את"ל כמהריב"ל ודעימיה שמא גם מהריב"ל ז"ל לא אמרה למילתיה דחייש"י לחומרא אינו אלא בגוי גמור המס"לת בתחי"ד ובתר הכי חזר והעיד במתכוין להתיר משא"כ אם המגיד הוא ישראל שהיה מומר כבר וחזר בו לדתנו הגם דלא עשה תשו' שלמה בכל תנאיה הנז"ל דבזה כבר אשכחן למהריב"ל ז"ל גופיה בח"ג סי' ע"ה דמכשירו לעדות אשה הגם דלא הוי תחי' וסופו בכשרות ושמא הלכתא אזלא כוותיה בהא וכמו שהורו כן הל"מ מרן החביב ורבני דורו ז"ל וכמש"ל ודלא כהרדב"ז והרב צ"ץ ז"ל דפסלי ליה משום דבעו תחי' וסופו בכשרות גם בעדות אשה וכנז"ל וכבר כתב הגאון החק"ל ז"ל במ"ב א"הע סס"י ו' ע"ד מהרשד"ם ז"ל סס"י פ"א והכנה"ג ז"ל הנז"ל דסברי מרנן דזה דבעינן טבילה ומלקות וסיגופים ותעניות וקבלת ד"ח למומר שחזר לדתנו כדי להכשירו לעדות אינו אלא מדרבנן ובעדות אשה עגונה הקלו להכשיר פסולי עדות מדרבנן יע"ש והגם דרוב הפוס' ז"ל פליגי ע"ז ומי יוכל להקל באיסור ערוה נגדם וכנז"ל מ"מ בדאיכא ס"ס שפיר מקילינן והא אשכחנא ס"ס מרווח ומתהפך שפיר ועם דבחד צד אינו ס' שקול מ"מ בצד ה"ב הוי איפכא דרובא פליגי ע"ד מהריב"ל בספקו הנ"ל וכנז"ל ובכן אין מקום עוד לחוש ולהחמיר כלל בנ"ד וכמו שנתבאר:

עוד מצאתי ראיתי טעם נכון להסכים גם למהריב"ל ז"ל להקל בנד"ן והוא עפ"י החילוק אשר חילק ידע הרב פרמ"א ז"ל בס"י ל"ח מדברי מהריב"ל ז"ל הנז' לנ"ד שהוא כנ"ד ממש והוא זה דכיון דמתחי' הסיח הגוי במס"לת בלי הזכרת אשה ושוב אח"כ שסיים דבריו והותרה לינשא שאל השואל ממנו אם כנים הדברים שסיפר בהריגת היאודי ושסיבת שאלתו היתה לפי שבד"ת א"א לאשה שנעלם בעלה שתנשא אם לא אחר שיתברר בירור גמור שמת בעלה וע"ז באה התשו' הגוי עפ"י מדותיו שאין לספק בדבר כלל וכו' עכ"ל יעש"ב וע"ע להגאון מהרר"א קובו ז"ל בס"ה שער אשר סי' כ"ו דאחר שהאריך ב"ס מהריב"ל ז"ל הנז"ל הביא לנ"ד חי' הרב פרמ"א ז"ל הנז' וסמך עליו לנ"ד שהוא כנ"ד ממש דהוי ב' הגדות ל"ב בע"א הראשונה היתה כמ"לת וה"ב ע"י שאלה וכו' ובהזכרת שם האשה ועכ"ז הסכים דגם מהריב"ל יודה בנ"ד וכחי' הרב פרמ"א ז"ל וכ"כ. הרב פ"מ ומהר"מ חיים ז"ל יעש"ב בטעם הח"י הנז"ל שהוא ממש שייך נמי בנ"ד כמשי"ר המעין וא"כ ליכא למיחש תו לדמהריב"ל ז"ל כלל ופשוט:

פש גבן לברר וללבן עוד ספקא אחרינא דאיתרע בהני תרי סהדי בתראי והמה חכמים החרי"ס והחרי"ב הנז' יצ"ו דתרווייהו מסהדי מה ששמעו מפי המגיד אברהם כהן הנז' שהגיד להם בהיותם יושבים בבת אחת לשמוע דבריו של אברהם הכהן הנ"ל והנה ביניהם הכחשות רבות ושתים ושלש דכפי עדות החרי"ס יצ"ו לא הזכיר המגיד מפי. הנעלם שם עירו כלל ואלו חרי"ב יצ"ו העיד בפי' שאמר לו הנעלם עצמו בפי' שהוא מעיר דמשק יע"א ושיצא משם בקטטה עם אמו וגם יש הכחשה מעדות שניהם לעדות רחמים סרוגו יצ"ו דאלו רחמים הנז' העיד בפי' שאמר לו אברהם הכהן שהמלחמה היתה בגיריה ואלו הם העידו בפי' שאמר להם אברהם הנז' שהמלחמה היתה בבולגאר וכל כה"ג הוו מוכחשים אהדדי בחקירות ובדיקות ובגופה של עדות ואפשר דבטלה עדותם לגמרי:

אמנם אחר הראות היטב בס' ש"ץ הפוס' ז"ל אין צורך להאריך בזה כלל שכבר הסכימו כל רבני האחרונים ז"ל דבעדות כזאת לא חיישי' להכחשתם אהדדי כלל וכבר בא חכם הגאון הרב מהררא"ק ז"ל בס"ה שער אשר ז"ל בא"הע ס"סי ח' ובסי' ט' ועמד בזה שם והאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו וזו הלכה העלה שלא לחוש לזה כלל ושפיר סמכינן על עדות חד מנייהו להקל יעש"ב נפלאות מתורתו אין חקר לתבונתו ולדעתי המעט הוא דבנ"ד כ"ע מודו דאין לחוש להכחשתם אהדדי וכמ"שיר המעיין היטב ואכמ"ל בזה והדברים עתיקים:

הכלל העולה מכל האמור ומדובר דנלע"ד ברור דהותרה אשת הנעלם מוסא עג"ם הנז' דנ"ד מכבלי עיגונה ושריא להתנסבא לכל גבר די תצבי ואם היא זקוקה ליבם מותרת להתייבם או לחלוץ וככל האמור ומדובר אחת למעלה. זה הנלע"ד כתבתי אבל לא להלכה ולא למעשה נתכוונתי כאשר מראשית כזאת הודעתי כי אם בזאת אם יסכימו עמי בהיתרה מע' רבני וגאוני ב"ד רבא דעי"הק ירישלם ת"ו יצ"ו אזי ישמח לבי גם אני וגם אני אצטרף עמהם בהיתרה לסניף בעלמא ואם לאו דברי לעו והיו כלא היו ואת"ם והאלי"ת י"מ וימ"ן ויזכני לכוין תמיד לאמתה של תורה' אכי"ר. הלכ"ד עבד נרצע לכל יודעי דת ודין זעירא דמן חברייא והוא הצעיר:

יצחק אבואלעפיא ס"ט:

הסכמת רב אחאי גאון מני"ר ראש ב"ד מקודש ב"ד הגדול שבירוש' ת"ו מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמהר"ר יש"א ברכה הי"ו יהש"ל כיר"א על הפס"ד הנז"ל וז"ל:

אנכי איש צעיר למדבר נדרשתי לאשר נשאלתי מאת מע' רב רחומאי הרב המופלא כל רז לא אניס ליה רב משרשיא כמהר"ר יצחק אבואלעפייא נ"רו שנשאל על אודות התר העגונה היושבת בעי"ת דמשק יע"א והאריך הרחיב ברוחב מבינתו למצא פתח תקוה כי נעים נאוה להוציאה מכבלי העיגון ע"פי העדיות שקבלו בב"ד של שם העי"א:

הנה ע"פי העדיות הללו טרח ויגע הרב הפוסק פחד יצחק הי"ו הנז' בכחה דהיתר' ויהי אך יצא יצא לבקש ממני אחוה דעי גם אני. וכשאני לעצמי מה אני. ומי אנכי למה זה תשאל לשמי ידענא בנפשאי שאיני כדאי ובפרט באיסור ערוה החמורה אך מה אעשה כי אין אני בן חורין להשיב פניו ריקם ח"ו אמרתי הנה באתי ואספתי באומרים מפ"ק ומפ"ס כאשר יורו המורים ועל מנת שיסכים עמי מאו"הג הרב הגדול ראש"ל מוה"ר גדול הנאמר באברהם נר"ו ישמח לבי ותגל נפשי וזה החלי בעזר צורי וגואלי אלהים ה' חילי: ואען ואומר על אחרון ראשון הנה בד"ק כתוב לאמ'ר שיש כמה הכחשות בין ג' העדים הנז"ל א' שהעיד רחמים סרוגו שאמ"ל אברהם הכהן שהמלחמה היתה בגיריה ואלו הב' עדים האחרים אמרו בפי' שאמ"ל שהמלחמה היתה בבולגאר ב' דכפי עדות חרי"ס הי"ו לא הזכיר המגיד שם עירו כלל ואלו חרי"ב יצ"ו העיד בפי' שאמ"ל שעירו מדמשק יע"א וכל כה"ג הוו מוכחשי' אהדדי בחקי' ובבדיקות ובגופה של עדות ואפשר דבטלה עדותם לגמרי אמנם אפ"ל בזה שכבר ראיתי וכו' זהו תוד"ק:

ואנכי הרואה סדר העדיוה המועתקים מכתי"הק אשר הציג לפני איני רואה שום הכחשה ביניהם כלל זה יצא ראשונה בד"ק כתוב למר שהעד רחמים סרוגו העיד מפי המגיד שהמלחמה היתה בגירי'ה הנה בקבלת עדות שלפניו מפי רחמים סרוגו לא נכתבו אלו הדברים ולא הוזכר היכן היתה המלחמה אם בגיר'יה אם בבולגאר ולא ידעתי מהיכן הוליד רו"מ כת"ר אלו הדברים אשר לא באו בכתב וקבלת עדות ואם באמת כך אמר העד מפי המגיד שהמלחמה היתה בגיר'יה וכך כתוב בקבלת עדות העיקרי ורו"מ בשעת ההעתקה דילג בטעות תיבות אלו (אמר הכותב יא"ה ס"ט יפה דן יפה כיוון רו"מ כת"ר שבקבלת עדיות העיקריים כך כתוב בפי' אלא שבהעתקתם ששלחתי ליה"ק לרוב הטירדה נשמט מקולמוסי הדברים הנז' מדבריהם ויגיד ע"ז שכן כתבתי בעניותי בסוף תשובתי הנז"ל שהם מוכחשים אהדדי בדברים הנ"ל ואם לא היה כתוב כן בעדותם היאך אפשר לעשותם מוכחשים אהדדי וכבר אנכי עפר הודעתי ה'ן כתיב למע' רא"ג הרב הפוסק יש"א ברכה נר"ו בכתב מיוחד מהשמטת הסולמייט כנז"ל ובכן סרו מהר תמיהותיו מעלי וד"ב) לנו לדעת מה משפטי העדיות אלו אשר כולם מעידים מפי המגיד אברהם הכהן וז"א בכה וז"א בכה דלפקע"ד לא דמי הך לההיא שאמרו ע"א אומר מת וע"א אומר נהרג וכאשר יתבאר להלן בס"ד זאת שנית מ"ש בד"ק שבעדות החרי"ס יצ"ו לא הזכיר המגיד שם עירו ובעדות חרי"ב הי"ו העיד בפי' שאמ"ל שם עירו מדמשק יע"א גם לזה יסלח כת"ר שהרי בעדות המוצג לפניו בהעתקה כתוה"ק כתוב בז"הל ונתחברנו עמו יען אמר לנו שהוא דמשקי הנה דברים אלו כתובים בעדות החרי"ס הי"ו והרי העיד בפי' מפי המגיד שאמ"ל שם עירו והיכן ההכחשה (א"ה יא"ה ס"ט גם פה נשמט מקולמוסי בההעתק' ששלחתי ליה"ק יותר משורה אחת ככתוב בקבלת עדות החרי"ס יצ"ו שהועתקה פה בשאלה שהיא האמיתית והועתקה בדקדוק גדול מהעיקרית כנז"ל וד"ב ואל ה"ג לו בא בד"ק כתוב למ"ר שמעדות החרי"ס יצ"ו מוכח שבאו דברי המגיד בלתי שום שאלה ומעדות החרי"ב יצ"ו העיד בפ"י בהפך גם לדבר הזה יסלח כבודו אף שמשמעותו מוכח שלא היה ע"י שאלה יכולים אנחנו לכוין עדותם שלא יהיו מוכחשים ולומר שמ"ש התרי"ס הי"ו וסיפר לנו וכו' אפשר היה ע"י שאלה מאחר שלא אמר בפי' שהיה מס"לת באופן דאיני רואה שום הכחשה בעדיות הללו כלל ויכולים אנו לפרש דבריהם לכוין עדותם שוה בשוה:

ואולם אם באמת כך העיד רחמים סרוגו מפי המגיד שהמלחמה שמת בה מוסא אל עג"ם היתה בגירי"ד באמת יש לעמוד בזה כי דבר כזה לא מצאתיו בשום פוסק שיהיו ב' עדים או ג' מעידים מפי ע"א ויהיה הכחשה כזאת ביניהם שיועיל העדות להתיר א"א לעלמא ודפקתי על שערי הרב שער אשר ז"ל שציין רו"מ כת"ר ואין הנדון דומה לראיה דהרי אם יש ב' עדים א' אומר מת ו"א אומר נהרג דפסקו מרן ז"ל סי' י"ז דאעפ"י שהם מכחישים זא"ז הואיל שזה וזה מעידים שאינו קיים ה"ז תנשא וכמה דיות משתפכות על דין זה דמתנ"י דיבמות דקי"ז ע"ב לא נאמר רק בצרות ודעת מרן ז"ל דה"ה בעדים ואדרבא תמה בב"י על הטור ז"ל למה הביא דין זה משם א"א הרא"ש ז"ל ולא הביא משנה ערוכה יע"ש:

וטרם נבא אל המטרה אשר אנו מבקשים ניחזי אנן מה שיש להתבונן בדברי מרן ז"ל והוא דבש"ע ח"מ סי' ל' מנה בכלל החקירות דאם הוכחשו במקום שעד אחד העיד דבירוש' הלוהו וע"א העיד דבלוד הלווהו הויא הכחשה בחק"י ועדותם בטילה ולזה י"ל דבע"א אומר מת וע"א אומר נהרג לא הוי הכחשה בחק"י דהוי כמו מנה שחור ומנה לבן דלא הויא הכחשה וכמ"ש הרב בית שמואל ז"ל בס"ק כ"ה דזהו דעת מרן ז"ל יע"ש:

ברם דא עקא דמרן ז"ל שם בס"ק כ"א כתב וז"ל אין בודקין עידי נשים בדו"ח וא"פי אם הוכחשו בבדיקות כשרים וכתב הב"ש ז"ל בסק"סד דדוקא בבדיקות אבל בח"קי בטלה עדותם דלא עדיפי מד"מ וכו' יע"ש ועפ"י יסוד שיסד הב"ש ז"ל ד"א אומר מת וא"א נהרג לא הויא הכחשה בחקירות כנז"ל אתו דברי מרן ז"ל מכוונים להדדי:

אך אנן מה נענה דמרן ז"ל בתש"ו א"הע בדיני יבום סי' א' כתב וז"ל וכן אע"פי שהם מכחישים זא"ז במקום שז"א באנקונא מת וז"א במ"א כיון ש"ב מעידים שאינו קיים ה"ז תנשא וכדתנן א' אומרת מת וא"א נהרג וכו' עכ"ל הרי להדיא הגם בהכחשה בחקי' משוי לה כא"א מת וא"א נהרג הכשרים ולא הויא הכחשה מוכח דס"ל דגם בחקי' אם הוכחשו כשרים דלא כמ"ש הב"ש ז"ל ב"ד מרן ז"ל דדוקא בבדיקות כשרים כנז"ל. ותמיהת הרב"ח ז"ל בתש"ו סי' צ"ד על מרן ז"ל במ"ש בסכ"א אפ"י אם הוכחשו בבדיקות כשרים דמאי אפי' דנקט וכו' יע"ש תמיהתו קיימת אחרי ראותנו דבריו של מרן ז"ל בתשו' הנז"ל ואין מקום למה שהשיגו הרב ח"מ ז"ל שם בסקי"ט והב"ש בסקכ"ה עד שכתב דמ"ש הרב"ח שגגה היא וכו' יע"ש ודרך אגב י"ל להעיר על הרב חוות יאיר ז"ל בס"י קנ"ט שהרבה להפליא ע"ד הב"ח ז"ל וחשב בדמיונו שתמיהת הב"ח ז"ל היא על רמ"א ז"ל וכתב עליו וקמי שמיא גליא יראתי לשלוח ידי נגד משיח ה' ב"ח ז"ל רק מפני שדיבר קשות על רבן שכה"ג רמ"א ז"ל וכו' וביקש לישב ולמשוך דעת רמ"א לדעתו מפני שזה עלה בעיונו דרמ"א יסבור דפסול וכו' ודברי רמ"א ז"ל כפשטן וכו' עכ"ל יעש"ב כי הזכיר יו"ד פעמים רמ"א ז"ל גם חשב שתמיהת הב"ח ז"ל היא על רמ"א ז"ל משא"כ האמת והוא טעות הניכר כי תמיהת הב"ח ז"ל היא על מרן מהריק"א ז"ל ועל הרוב דכל מ"ש הרב חוו"י ז"ל הוא פליטת הקולמוס המדפיסים בלי דעת בעלים ופשוט וכבר ראיתי ב"ס הנד"מ שער אשר להרה"ג מהר"א קובו ז"ל בדמ"ט ע"א וע"ב בד"ה תוב בתר דנא ראו עיני וכו' שהאריך הרחיב בתמיהת דברי מרן ז"ל הללו יעש"ב:

איך שיהיה הגם דנימא דבעדות אשה אף אם הוכחשו בחק"י עדותם קיימת כיון ששניהם מעידים שאינו קיים עכ"ז לא יגהה מזור לנ"ד דמאחר דהעד ה"א וגם ה"ב עדים האחרונים הם מעידים מפי ע"א ולפ"ד העד ה"א שאמר המגיד דהמלחמה היתה בגירי"ד ולפי"ד הא"ב עדים הא"ח שאמר המגיד שהמלחמה היתה בבולגאר נמצא דזה העד המגיד הוחזק שקרן ובטלה כל העדות לגמרי ונדון כזה כי הך דנ"ד לא מצאתי לשום פוסק דאיירי בהכי: ואם נפשך לומר דדמי הך דנ"ד להיכא דהוכחש העד מפי עצמו דבזה איכא מרבוותא דמכשרי כאשר הבי"ד הרב שע"א ז"ל הנז' בדמ"ט ע"ב דהרב ב"ח שם סי' צ"ד נסתפק היכא שהעדים מוכחשים מדברי עצמן ואסיק דלמעשה צ"ע יע"ש ומ"ש מדבריו דדוקא בדאיכא ב' עדים שמעידים שמת שזהו גוף העדות אזי חשבינן להכחשתם זא"ז או הוכחשו מדברי עצמן לדברים בטלים וכאלו ל"א דבר אבל בדליכא רק ע"א שמעיד על המיתה ומוכחש מדברי עצמו בזה לא שמענו זולת הרב מהר"א צרפתי ז"ל הו"ד ברא"ם ח"א סי' ע"ג נדונו היה בראובן קנה בגדים מהחמרים שהם היו הרוצחים שהרגו ל"ג אנשים שיצאו מירוש' ושמע מהם שאמרו שהרגום סמוך למים ואח"ך שלחו עוד הפעם לראובן בעצמו שיברר הדבר מפי החמרים הללו ואמ"ל ככל מש"ל בפ"א רק ששינו ואמרו שהרגום סמוך לכפר ונמצאו שהוכחשו מפי עצמן וכתב דאין זו הכחשה דמתחי' בפ"א הגיד במילתא דלא רמיא עליה וכו' ובפ"ב נתכוון לשמוע העדות עכ"ל ואף כי בפ"א היו החמרים מס"לת ובפ"ב היה ע"י שאלה כתב דלאו מילתא היא יע"ש וא"כ גם. בנ"ד נימא הכי דרחמים סרוגו הי"ו ששמע פעם ראשונה שהגיד לו שהמלחמה היתה בגירי"ר העיד במילתא דלא רמיא עליה וכו' רק הועיל לנו שהתחיל להגיד במס"לת עם קשר דברים כמ"ש הרב הפוסק הי"ו ואולם בפ"ב שהת"ח נתכוונו להתיר העגונה ודאי שהתבוננו לשמוע מ"ש המגיד ושמעו שהמלחמה היתה בבולגאר ודאי דגם בפ"א הכי אמר ולא הכחיש את עצמו והעד רחמים סרוגו לא דקדק יפה במילתא דלא רמיא עליה וכו' ואולם אם גם רחמים סרוגו נתכוון לשמוע דברי המגיד כדי לבא ולהעיד בב"ד בזה לא דיבר הרא"ם ז"ל כי בנדונו הכי אתרמי מילתא דבפ"א לא נתכוון להעיד מוכח דבריו דאם היה אומר העד דגם בפ"א נתן בדעתו להעיד הויא הכחשה ובנ"ד לא ברירא לן אם העד רחמים סרוגו הי"ו נתכוון להעיד או לא (א"ה יא"ה ס"ט הא מילתא ברירא לן טובא שהעד הזה רחמים סרוגו כשומעו דברי המגיד לא היה מתכוין להעיד רק להיותו עומד ומשמש בבהמ"ד היה יושב עם אברהם כהן הנז' ומעבירים השעות יחד והיה שומע לו כל מה שהיה מספר לו בלתי שום כוונה להעיד כלל כדמוכח מתוך דבריו וגם ידעינן ביה דלאו בר הכי להתכוין להעיד וזה ברור אצלי מאד וא"כ מוכרחים אנו לומר שזה שהעיד שאמר לו המגיד שהמלחמה היתה בגירי"ד לאו דוקא כי העיד במילתא דלא רמיא עליה וכנדון הרא"ם ומה א"ץ ז"ל הנז"ל וזה מוכרח לאומרו בנ"ד כי הנה נודע שלא נעשה שום מלחמה בגירי"ד כלל בזמן ההוא ולא קודם מעט ולא אח"כ כלל כידוע א"כ ודאי שזה העד ר"ס יצ"ו לא דקדק יפה וכמ"ש רו"מ כת"ר נ"רו ודבריו מוכרחים ונכוחים וכמדובר):

ואולם יש לדמות הך דנ"ד למ"ש הרב ב"ש ז"ל שם בס"ק כ"ה על מ"ש מרן ז"ל בס"ט ע"א אומר מת ועא"א נהרג תנשא וכו' הביא הב"ש ז"ל מה שה"ק הרב ח"מ ז"ל על מרן ז"ל ותי' ב' תי' ה"א דהוי כמו מנה שחור ומנה לבן וכו' כנז"ל וה"ב הוא דדי לנו אם ע"א מעיד שאינו חי לכן אפי' הכחישו זא"ז בחקי' מ"מ אחד מהם אומר אמת שאינו חי דבזה אינו מכחישו העד ה"ב משו"ה מותרת להנשא משא"כ בד"מ דבעי' ב' עדים וכן ראיתי להפ"מ ח"א סי' ע"ג ע"ד ות"י זה של רב"ש ז"ל כן ראיתיהו ב"ס שאגת אריה סיו"ד וב"ס קול שחל סי' י"ג ובתש"ו נטע שעשועים סי' ע"ה וגם הוא ז"ל הביאו משם הרב פ"מ ז"ל יע"ש וא"כ ה"נ נימא בנ"ד כיון דאיכא ע"א המעיד ששמע מפי המגיד שמוסא עג"ם אינו חי וזה יספיק לנו להתירה ממילא אינו מוכרח לשמוע דברי העד ה"ב המכחישו כיון שאינו מכחישו בגוף המיתה ואנו אומרים דמה ששמעו ה"ב ת"ח שהמלחמה היתה בבולגאר זהו האמת ומ"ש רחמים סרוגו הי"ו ששמע שהמלחמה היתה בגירי"ד ודאי טעה בדמיונו או לא אמר אמת ומה לנו ולעדותו בזה וכמ"ש הרב פני משה ח"ג סי' ט"ו הבי"ד ה' י"א א"הע ח"א סי' טו"ב הגהט"ו אות כ"ג דכשהם תרי לגבי חד פשיטא דמהימני יע"ש ואין ה"ס בידי לראות דבריו בשורשם ועיין בס' מחזה אברהם בס"י י"ח דכתב דהיכא דכל העדות היה בסגנון אחד רק בדבר אחד הם מכחישים כי הך דנ"ד ודאי דמותרת להנשא יע"ש:

אך בזאת יש להעיר על הרב פ"מ ז"ל ודעמיה דהרי בד"מ בעינן ב' עדים דוקא ותו לא ועכ"ז אם היו העדים מרובים והוכחש אחד מהם בחקי' פסק הר"מ ז"ל בה' עדות פ"ב דבטלה כל העדות ואמאי נימא כיון דאיכא ב' עדים ומעידים אין דבריו של העד הג' במקום הב' כי היכי דאמרי' בעדות נשים כיון דבעד אחד סגי אמרי' דחד מנייהו משקר ואנו מתירים את האשה ע"פי האומר אמת מהם כיון דליכא הכחשה בגוף המיתה וא"כ גם בד"מ נימא הכי ואחר החיפוש יגעתי ומצאתי להגאון ר"ע איגר ז"ל בתשו' סי' פ"ז דנכנס בחקי' הלזו ואסברא לן הח"י שבין ד"מ לעדות נשים בטו"ט ודעת לך נא ראה. ועיין להגאון נודע ביהודה ז"ל ח"א סי' מ"ו ומ"ז בתשו' א"הע שפלפל בחכמה לישב דברי הרב ב"ש ז"ל מ"מ אסוף דינא העלה דהוא הפך הירוש' ותמה על הרא"ש והטור והב"י וכולהו רבנן סבוראי שח"ו נעלם מהם דברי הירוש' יעש"ב:

וכ"ת דאכתי לא נ"מ לנ"ד דכ"ז שכתבו הרב פ"מ והב"ש ז"ל וכל הרבנים ז"ל הנז"ל אינו אלא כשעדות אחד מהם לבדו יספיק להתירה אמטו"ל אמרי' כשהוכחש בחקי' מפי העד הב' דודאי אחד מהם משקר ותסתיים העדות ע"פי מ"ש מהם האמת וכמ"שיר הרואה בד' הרב פ"מ ח"א ס"סי פ"ד לא כן בנ"ד דעדות האחד היה מס"לת והעדות הב' ת"ח הי"ו שהיה ע"י שאלה וצריכים אנו לצרף העדויות כדי להתירה ואיך נוכ"ל אחד מהם משקר הרי לא נשאר עדות מספיק ואיך נתיר את העלובה זאת מבלי עדות מספיק:

הא לאו מילתא היא דמלבד דיש כמה פוס' דמכשרי בהכי ה"ה מהר"מ אלשיך ז"ל סי' קי"ח מהרשד"ם ס"סי ד"ן משפטי שמואל סי' פ"א מחז"א בסי' ח"י הרב א"ר בסי' ב' אשדות הפסגה בסי' ג' בדמ"ה ע"א כולהו רבוותא ס"ל דמהני הצירוף אף דלא יועיל העדות של העד המכחיש להתירה עכ"ז מהני צירוף. ולא נכחד עצמי מה שפלפל בחכמה החס"ל ח"ב א"הע סי' ו' דנ"א ונ"ב שהאריך הרחיב בענין זה בדעת הרב כר"ש ז"ל סי' ח' ומהראנ"ח ז"ל סי' ע"ה דלא סל"ה וכו' מ"מ הרב כנ"הג בתשו' א"הע סי' ז' די"ב ע"א הורה להתיר ככה"ג דנ"ד דהעד הא' לא היה מל"ת והכשירו לצירוף ונרגש ממ"ש מהראנ"ח ז"ל ונסתייע מתשו' המבי"ט ז"ל להוציאה מאיסור תורה יע"ש והרואה יראה בד' החס"ל ז"ל בתר דשקו"ט באורך וברוחב מוכח מדבריו ז"ל שם בדנ"א סע"א דאזיל ומודה נדון הרב מחז"א ז"ל דנ"ד שבאו ב' העדויות דבריהם מכוונים בסגנון אחד ממש דמוכח דע מ שה שהעיד הא' העיד הב' מהני צירוף יע"ש ואין הס בידי מצוי לראות ד"ק וא"כ הך דנ"ד הוי דכוותה ששני העדויות דבריהם מכוונים ממש ודאי דמהני הצירוף: זאת ועוד דבנ"ד אף דעדות הב' ת"ח היו ע"י שאלה מהני עדותם אף מבלי עדות רחמים סרוגו יען כי השאלה ששאלו אותו היה על הידוע דמוסא אל עג"ם מת וע"ז שאלוהו להתיר אשתו העגונה וכל ששאלוהו בחזקת שהוא מת מהני אף ע"י שאלה וכמ"ש הרב הפוסק הי"ו משם הר מהרש"א ז"ל וכמה פוס' דס"ל הכי כמ"ש בד"ק באר היטב:

האמנם רואה אנכי כל יסוד ההיתר רעוע דהנה הרב הפוסק פחד יצחק שיח"ל נחית נפשיה לספיקא אם מועיל עדות המגיד אברהם הכהן יען כי היה מומר וחילל שבתות וי"ט ואכל נו"ט וכיוצא אף שחזר לדתנו שהיה כמו ן' יום בבית סי' רחמים ברוך יצ"ו נחבא אל הכלים מ"מ לא קבל ד"ח ולא טבל ולא לקה וכו' וכו' ואסיפא דמילתא אסיק כיון דבנ"ד באו:

דברי זה המומר במל"ת ובקשר דברים לפניו ולאחריו הא ודאי דבכה"ג כ"ע מודו דמקבלים עדותו ולא חיישי' להערמה כלל וגם מהרי"ט הא' יודה בזה וכמ"ש בס' שער אשר סי' ו' ונסתייע מתשו' הר"ן ומ"ד מהריב"ל וכו' עכתד"ק ואנכי הרואה דלא חזינא כהאי סימנא בנ"ד דהיה קשר דברים כאשר יראה הרואה בנדון שנשאל עליו הרב גב"ע ז"ל וגם בנדון הרב שער אשר ז"ל משא"כ בנ"ד דמ"ש העד הוא שהיה מספר לו כמה דברים ואתיא מכללא סיפר לו ממיתת מוסא אל עג"ב הנז' והאמת דזה מורה שהיה מל"ת ולא היה ע"י שאלה אבל קשר דברים לא קחזינא הכא:

זאת ועוד יגדל התימה על הרב פחד יצחק הי"ו מאחר דנחית נפשיה לספיקא בעד העד המגיד שהיה מומר אמאי לא חייש מר להרוג עצמו ג"כ שהיה מומר והיה במלחמה מחלל שבתות ואוכל נו"ט וכיוצא ואיך לא זכר למ"ש השלה"ג שם בש"ס דכתו' משם הגאון מז"ה שאם המיר והניחה עגונה הוי כמו קטטה דעד אחד בקטטה בעיא היא התם בש"ס דיבמות דקי"ו מי אמרי' טעמא דע"א מהימן הוא משום מילתא דעבידא לאגלויי וה"נ לא משקר או טעמא דעד א' מהימן משום דאתתא דייקא ומינסבא והא כיון דהויא קטטה לא דייקא ונשארה בתיקו ופסקו הר"מ ז"ל בפי"ג מה"ג חא' דאינה נאמנת ואם בא ע"א ל"מ דחיישי' שמא שכרה אותו להעיד וכ"פ מרן ז"ל שם יע"ש והט' דתיקו דאוריית' לחומרא ומור"ם ז"ל שם פסקה להך דשלה"ג משם מז"ה ז"ל דאם המיר והניחה עגונה הוי כמו קטטה וע"א ל"מ ואף שהרא"ם ז"ל בח"א סי' ך' כתב דהא דע"א ל"מ היינו היכא שבאה ואמרה שמת בעלה ובא עמה ע"א להעיד לה כן אבל אם בא העד לבדו והיא לא אמרה כלום והעיד שמת בעלה של האשה זאת שהיה משומד אזי נאמן הע"א יעש"ב מ"מ הכא בנ"ד שההרוג מומר והמגיד עליו שמת שע"פי הגדתו אנו רוצים:

להתירה הוא מומר דליכא בזה קושיית כל הראשו' ז"ל ע"ד הרמב"ם שכ' דחיישי' שמא שכרה אותו שהם הריטב"א והמאירי שאם היא הוחזקה לשקר כל ישראל מי הוחזקו יע"ש ובנ"ד דגם העד מומר איכא למיחש טובא שמא מתכוין להתיר או שמא שכרתו והוא יודע דצריך שיהיה מס"לת ואמטו"ל סיפר לרחמים איסרוגו בדרך מס"לת כדי שיאמנו דבריו וא"כ נפל היסוד כולו ונהרס כל הבנין כיון דליכא שום עדות על מוסא אל עג"ם הנז' זולתי אברהם הכהן הנז"ל ובאמת יש להפליא הפלא ופלא על ה"ה פחד יצחק הי"ו איך לא שת לבו גם לזאת:

זאת לא זאת דלפי העדות שהעיד רחמים סרוגו שידע שם מוסא עג"ם וש"ע ע"י שאלה ששאל להנהרג ואמ"ל שמו וכינויו וש"ע ולפי עדות הב' ת"ח לא מוכח שהיה ע"י שאלה עכ"פ מפיו של הנהרג ידע המגיד אברהם הכהן הנז' שמו וש"ע ולנו לדעת כיון שגם הוא היה מומר אי מהני דא דמצינו למהר"מ אלשיך סי' קכ"ו ולמהרח"ש סי' ל"ד וכמה פוס' דס"ל דמהני אף מפי המת והוכיחו כן מהסוגיא יע"ש מ"מ יען הנהרג דנ"ד היה מומר ניחזי אנן אי מהני או לא:

והנה הר"ן ז"ל בתשו' ג' נשאל בכעין נ"ד ממש שהמת היה מומר וגם העד היה מומר ולגבי העד נכנס בס' אם מהני היותו מומר והבי"ד הרי"ף והר"מ והרשב"א ז"ל דמהני ובסוף כתב דיש שחלקו על הרי"ף ז"ל יע"ש ולגבי המת שהיה מומר אי הוי כקטטה לא העלה על ניב שפתיו ז"ל ואדרבא מוכח מתו"ד כי לולא שהיה עדות השליח ע"י שאלה ואם היה מס"לת היה מכשירו אפי' בע"א והרב ח"מ ז"ל שם בא"הע סי' י"ז סקצ"ד הק' הוא ז"ל למור"ם מ"ד הר"ן ז"ל המ"ל והגאון הסתם סופר בא בא"הע סי' ע' תי' לזה דתרתי בעינן שהמיר וגם נתכוון לעגנה והר"ן ז"ל מיירי בהמיר ולא נתכוון לעגנה באופן דכפי"ד חת"ס ז"ל משמע דגם הר"ן ז"ל שר המס'כים בדינו של הרב מז"ה שהביא בשלה"ג הק' דבעי' תרתי לריעותא הנז' אבל אם המיר לבד ולא נתכוון לעגנה סגי בע"א להתירה:

איברא דלפקע"ד לא יכולתי להלום תי' הרב חת"ס ז"ל דבשלמא אם היינו מקשין לר"י הראשון ז"ל שהוא הפך ס' הר"ן ז"ל שפיר מצי לחלק דהר"ן מיירי בלא נתכוון לעגנה ור"י ז"ל מיירי בנתכוון ואולם קו' הח"מ ז"ל הוא לרמ"א ז"ל שפסק הדין סתם דגם בהמיר הוי כקטטה אכתי ק' לדבריו ז"ל דהו"ל לרמ"מ ז"ל לחלק בין היכי דנתכוון ללא נתכוון ומדלא חי' מש' דבכל גוונא המרה דינה כקטטה ולא עוד אלא שהרמ"א ז"ל נקט בלישניה בהפך או שהמיר והניחה עגונה ולדידיה איפכא הול"ל והדרא קו' הח"מ ז"ל לדוכתה:

ובעיקר דינו של הרב מז"ה ז"ל שכתב שאם הניחה בעלה עגונה והמיר קטטה בינו לבינה היא ואינה נאמנת וכתב עליו ריא"ז נכדו ז"ל וז"ל ואני אומר שלא אמרו אינה נאמנת בקטטה אלא כשהרגילה היא קטטה ע"י שאמרה גרשתני והכחישוה העדים שגילתה דעתה שאינה חפצה בו אבל אם המיר ומרד בה או שהיה בעלה לסטיס וכופר בעיקר ה"ז נאמנת ואין מחזיקים לה שמשקרת עכ"ל יע"ש נמצאת למד דדעת מז"ה ז"ל דכשהמיר הבעל הוי קטטה וא"צ שתעיז בפניו ויבואו העדים דאם אמרת דצריך שתאמר גרשתני ויכחישוה העדים אף בלא שימיר הוי קטטה כיון שגילתה דעתה אלא פשיטא בהכרח לומר שדעת מז"ה ז"ל דבהמיר לחוד הוי קטטה ואינה נאמנת וא"כ תק"ל דשהקשו בש"ס ה"ד קטטה לישני ליה כגון שהמיר דתו והוא חידוש דאפי' בהמיר לחוד אינה נאמנת דאמרינן דעתה דידה שאינה חפצה בו וכ"ש כשהעיזה פניה ואמרה גירשתני והוכחשה בעדים דודאי דהוי קטטה דהא חזינן דמשקרת אלא ודאי מדלא משני הכי הש"ס מוכח דבעינן דוקא שגילתה דעתה דעשתה מעשה בפועל אבל בהמיר דלא עשתה שום מעשה אמרי' דנאמנת וכמ"ש נכדו ריא"ז ז"ל ולדידי צע"ר:

אבל במעט קט מההתבוננות נ"ר לפענ"ד לומר דלדעת מז"ה ז"ל דגריס בג"מ איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה וכן התחיל ריא"ז ז"ל בתחי"ד וז"ל הרגיל הוא קטטה הוי שהוא גרם לה שתחזור אחר הגירושין ר"ל שאמרה גירשתני לפני פו"פ והכחישוה ובאת ואמרה מת בעלי אם יש לתלות טעות בדבריה אינה נאמנת וכו' ואח"ך כתב ומז"ה כתב שאם המיר והניחה עגונה הוי קטטה בינו לבינה ואינה נאמנת וכו' נמצא כפי הסוגיא איכא ביניהו דארגיל איהו קטטה הכוונה דכל כך עשה הוא קטטה עד שבאה לידי מדה זאת לומר גרשתני וכו' שהשנאה באה ממנו שמאס בה אבל לא מפני זה נאמר שזכות הוא לגרשה שלא בידיעתה כמו גבי מומר שאנו עושים זיכוי הגט לשליח אף שלא בפניו דזכין לאדם של"ב וא"כ שפיר מתרץ הש"ס היכי דמי קטטה כשאמרה לבעלה גרשתני וכו' דזהו יותר חידוש מהיכא שהמיר דבהמיר ועזב דתו והלך וכפר בעיקר ועע"ז והודה לדתם פשיטא לן דזה הוי קטטה כיון דזכות הוא לה לקבל הגט בעדה ואי הוה משני בש"ס ה"ד קטטה כגון שהמיר דתו הו"א דוקא היכא שהמיר שעזב דתו דמצינו דזכות הוא לה לקבל גיטה אמר"י דהוי קטטה ולא מהימנא אבל לא הוה שמעינן היכא דגרם קטטה ומסיבתו אמרה גרשתני וכו' דנימא דהויא קטטה דאינה נאמנת אלא אדרבא הו"א כיון שהוא היה שונא אותה והיא אוהבת אותו לא הויא קטטה וכשבאה ואמרה מת בעלי הו"א דנאמנת דודאי לא משקרא כיון שאוהבתו ואינה רוצה להפרד ממנו וא"כ עתה שאמרו בג"מ דקטטה הוי היכא שאמרה גרשתני וכו' ומוקי לה א"ב דארגיל הוא קטטה נפק"ל לדינא לדעת מז"ה ז"ל דגם בהמיר דתו דפשיטא דאינה נאמנת כיון דהניחה והמיר דתו הוא רוצה לינצל ממנה והיא רוצה לינצל מידו שלא יכוף אותה שגם היא תעזוב את עמה ואת אלהיה ותמשך אחריו לדתו החדשה. ועיין בספר עצי ארזים על א"הע בס"י הנז' בסקקע"ט שכתב ע"ד מור"ם ז"ל הנז' וז"ל דמומר גרע מקטטה והכריח כן מסוגיית יבמות דקי"ח דאבע"ל התם המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו וכו' ומסתמא הך קטטה פ"י כמו הך קטטה דהכא דאמרה גרשתני בפני פו"פ וכו' ואמר"י דאינו יכול לזכות לה הגט ואלו במומר פסק התה"ד דמזכין לה דזכות הוא לה אלמא דלחומרא ואמר"י דמומר גרע מקטטה וזו ראיה שאין עליה תשו' עכ"ל הרי להדיא דלדעתו ז"ל מומר גרע מקטטה במדרגה יותר ממ"ש בעניותי אפ"י בא"ו גרשתני וכו' וששתי כעל כל הון:

נמ"ל אם כנים אנו בדברנו אלה לדעת דלא אמר מז"ה ז"ל דמומר הוי קטטה אלא באחד שהניחה עגונה ונתכוון לעגנה וכמש"ל בשם רחת"ס ז"ל והמיר את דתו שעזב את דתו והודה לדתם בהא הוא דאמר מז"ה ז"ל דהוי קטטה אבל במומר כי האי דנ"ד דלא עזב דתו כלל ולא נתכוון לעגנה אלא למלאת נפשו כי ירעב נכנס בתוך צבא המלחמה ואחר שנכנס בתוך הצבא למלחמה מוכרח הוא לחלל את השבת ולאכול עמהם נו"ט מפתם גם הא מיהא לא הודה לדתם ולא נשתמד וברשותו הוא אם רוצה להתפלל שמ"ע אין מונעין אותו רק שלא יהיה עת המלחמה בכה"ג לא הוי קטטה כדי דנימא דלא יהיה הע"א נאמן כקטטה אלא מומר זה שמו פסול לעדות מדאורייתא כגון גזלן ומחלל שבת אף כי באונס היה מחלל שבת כי שר הצבא מכריחו מ"מ מתח"י הוא לרצונו נכנס לצבא המלחמה ואדעתא דהכי הוא נכנס בודאי וזה נלע"ד פשוט וברור מדלא אוקמוה בג"מ היכי דמי קטטה כשהמיר דתו לדעת מז"ה ז"ל אלא ודאי דזה דהמיר דתו דכתב מז"ה ז"ל איירי במומר שעזב דתו לגמרי וכפר בעיקר והודה לדתם ונשתמד ודו"ק:

וסעד מצאתי לדברי אלה להרב בית יעקב סי' קנ"ח דיצא לחלק בהכי דמ"ש רמ"א משם מז"ה ז"ל דוקא במומר ולא בשאר עבירות לולא דנ"ד היה ששהה בין אנשי החיל כמה שנים ונטמע שם והוחזק לחלל שבתות יע"ש ובודאי דנדונו מיירי שנכנס בין החיל לרצונו דאי תפסו אותו לאונסו כי הוחזק כמה שנים מאי הוי הלא אנוס הוא וכמ"ש הגאון רמ"א ז"ל בתשו' סי' פ"ז אלא ודאי דמיירי שנכנס לרצונו ואפי"ה לולא שהוחזק כמה שנים הוה מחלק בהכי. ותו בלאו"ה כבר הביא בתחי"ד שראה תשו' אחת לתרי גאוני מהרי"ש ורט"ז ז"ל דעשו מעשה דלא כמז"ה ז"ל והט"ז העיד שב"ז חמיו הרב"ח ז"ל עשו מעשה להתיר ולא חשו ל"ס ריא"ז הראשון ז"ל וקבלו עדות ע"א על אשה שבעלה מומר יע"ש דבהכי הויא עיקר סמיכת הרב בית יעקב ז"ל ועיין למוהריק"ו סי' קע"ה דנ"ד היה באשת מומר והתירה בע"א ואף שהעד לא ידע שם המת אלא מפיו יע"ש ועיין בתשו' הרא"ם ח"א סי' א"ך ועד אחרן עינא דשפיר חזי להרב דרכי נועם ז"ל בתשו' לא"הע סי' כ"ט דנשאל בכעין נ"ד ממש שהיה המת מומר וגם הע"א היה מומר והתירו את האשה והסכימו עמו מהרמ"ג ומהרד"ך ז"ל זולת דהרב מהרד"ך עלה ונ"ס קצת בעדות העד מומר אי מהני ואסוף דינא העלה דמהני ואיהו ניהו הרב ד"ן ז"ל שם סי' ג"ל עשה שאלה נפרדת על אודות עדות אשת מומר אי מהני ע"א כיון דל"ד ריא"ז ז"ל הויא קטטה ואסיק דע"פי מ"ש הרא"ם כיון דהעד בא לבדו ולא באה האשה לא קודם העד ולא אח"כ לומר מת בעלי לחוש שמא בא לסייעה מקבלינן עדות ע"א יעש"ב והרב מהר"א ן' חיים ז"ל שם בס"י ד"ן הסכים ג"כ להתיר בס"ס ס' אם המרה הוי כדין קטטה ואת"ל דהוי קטטה דילמא בעיין דע"א אפשיטא ותו דלא הות עם העד המסייעה דל"ד הרא"ם מהני יעש"ב ול ולפענ"ד בנ"ד איכא עוד ס' שמא הך דנ"ד לא הוי מומר גמור כמש"ל ואת"ל דדינו כמומר גמור דילמא לא נתכון לעגנה וכמ"ש החת"ס ז"ל ב"ד הר"ן ז"ל והוי מתהפך גמור וזה הס"ס הוא נוסף על הס"ס של הרב מהראנ"ח ז"ל הנז"ל דשייך שפיר לאומרו בנ"ד:

ומה מאד אני תמיה על הרב שער אשר ז"ל בתשו' סי' ך' דגם הוא נשאל באחד שהניח אשתו עגונה ונתכוון לעגנה שנשא אשה אחרת בין הגוים ולא רצה לחזור לדתו ומת ובע"א התיר את אשתו וגם הרב מהר"י ן' ברזילי הכי אמר מר שהסכים להתירה ולא זכר שר דהמרה הוי כמו קטטה ולא סגי בע"א וכמ"ש מז"ה ז"ל האמת אתמהא:

תוכן העניינים

שות פני יצחק חב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה