שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ב אה"ע
סימן א
שאלה ראובן שהיה דרכו לנסוע תמיד לכפרים אשר סביבות העיר הלזו לישא וליתן שם עם הגויים הכפריים פעם היה מתעכב שבועות שתים ופעם חדש ימים ופעם יותר עד שפ"א נסע לדרכו להכפרים הנז' עצמם ולביתו לא חזר זה ב' שנים מ"מ ונעלם ולא נודע מה היה לו ואולם תכף להתעלמותו יצא הקול עליו שנהרג בדרך הכפרים הנז' אלא שלא נמצא עליו שום עדות שנהרג בדרך הנז' זולתי קול בעלמא דוקא ותו לא מידי ואח"כ שמעון אחי ראובן הנעלם הנ"ז חשד ב"ב ו"ג בנ"א מהגויים של כפר מהכפרים הס' שאחיו הנז' עובר עליהם תמיד שהם הרגוהו וכיסו את דמו ולקחו את כל אשר לו והביאם בכח המלכות יר"ה לדון עמו פה העירה בפני השופטים של המל' יר"ה על הריגת אחיו הנז' ונתפחדו הגוים הנז"ל פן יתחייבו בדמו לפני המל' והוכרחו להתפשר עם שמעון הנז' בסך מה בעד דמי אחיו ולמחול להם תביעתו מהם וכן עשה והלכו להם הגוים הנז'. לכפר שלהם בשלום יחדיו. ושוב נתלמד שמעון הנז' מלאכת אחיו ראובן הנז' הנעלם וגם נשתתף עם איש יאודי אחד מפה עירנו והורגלו ללכת לכפרים הנז"ל עם סחורות שהיו לוקחים עמהם מפה העירה וגם פתחו חנות בכפר אחד מהכפרים הנז' ונעשו סוחרים שם בקבע ובכל מועד ומועד היו חוזרים לבתיהם לש'. ויהי היום אחר חג השבועות נסעו לדרכם מביתם ללכת לכפר שלהם שהחנות שלהם שם שניהם יחד ולקחו עמהם מפה כמה סחורות כדי למכור שם בחנות שלהם וקודם הגיעם למקומם חשך עליהם היום והוכרחו לישן בכפר אחד הסמוך לאותו כפר שבו החנות שלהם רחוק ממנו ב' שעות מ"מ ונתאכסנו שם בבית השיך של הכפר הנז' וישנו שם ויהי בבוקר בזריחת השמש נסעו לדרכם ללכת לכפר שלהם הנקרא כנאכיר ויש להם נושא אדם א' שהטילו עליו סחורותיהם והם הלכו על רגלם עם החמור שלהם ושוב לא הגיעו לכפר שלהם הנז' כלל ואחר כמה ימים נסע יאודי אחר מפה העירה לאותו כפר שלהם הנז' ושאל עליהם לבני הכפר הנז' והשיבום שלא באו אצלם עדיין מיום שהלכו לחוג בביתם והם מצפים להם מתי יבואו אצלם כדי לקנות מהם סחורות הצריך להם וחזר היאודי הנז' לפה העירה והגיד כן לקרובי הנעלמים הנז' ששאל עליהם בכפר הנז' ובכל הכפרים אשר עבר עליהם בדרך הנז' ולא נמצאו כלל ותכף נתעוררו קרוביהם הנז' וחששו שמא נהרגו גם הם בדרך הנז' והגידו למלכות שנתעלמו ב' יאודים בדרך הנז' ותכף שלחה המל' יר"ה כמה אנשי חיל עם כמה יאודים לבקש עליהם בכל הדרך הנז' ובכפרים הנז' אולי ימצאון והגיעו לכפר הסמוך לכפר שלהם הנז' ושאלו את פי השיך של הכפר הנז' הנקראת דאר כבייר ואמר להם השיך הנז' שהיו ישינים אצלו שני היאודים הנעלמים הלז הידועים לו ובבוקר הוא נסע לדרכו לחרוש והם נסעו לדרכם ללכת לכפר כנאכיר הנז' שבו החנות שלהם עם החמור שלהם הנז' ושוב לא ידע מה נעשה בהם ואח"ז יצאו האנשי חייל עם היאודים המחפשים הנז' לבקש עליהם בדרך ההוא בין הכפר הנז' לאותו כפר שלהם ויש שם בדרך ההוא מן. הצדדים יער גדול והרים ובקעות ומערות צורים תוך ההרים שביער הנז' ונטו המחפשים הנז' אל היער הנז' אולי הרגום שם כי ראו מרחוק עופות רבים שפורחים ונחים ביער הנז' ויהי הם מחפשים ביער הנז' אנה ואנה וימצאו שם שתי אבנים גדולות וגללו את האבנים ההם וימצאו תחתם דם קרוש הרבה מאד שעדין לא נבלע בארץ ונשאר קרוש ע"פ האדמה ומכוסה באבנים ההם אזי הבינו שבאותו מקום נהרגו הב' יאודים הנז' והלכו ביער הס' עוד מעט אנה ואנה וימצאו שם כמה וכמה אצבעות של בנ"א ועצמות רגל ושוק וארכובה ושערות הראש כולם דבוקים עם עור של גולגולת הראש וגם ראו והביטו במערה אחת שביער הנז' ומצאו שם בגדים בלויים וראש חמור וחתיכת ד' כנפות ובגדי ומלבושי הב' היאודים הנז' בלויים ומלוכלכים בהם שלהם והביאו הכל אצלנו לפה העירה ונשותיהם של ההרוגים הנז' הכירו בטביעות עינא בגדי בעליהם ההרוגים הנז' שהם הם והתחילו לבכות ולצעוק על הריגת בעליהם והקריבו משפטם לפני המלכות יר"ה ועכ"ז לא נתוודע בבירור אם באמת הם הם ההרוגים הנז' ומי הרגם ושוב היה יאודי אחד בכפרים אחרים מתעסק במלאכתו ושמע דברים מפי גוי פלשתי אחד על אודות ההרוגים הנז' וקבלו ב"ד עדותו וז"ן במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא ה"ר פ' ואחר האיום והגיזום כדחזי קם על רגליו והעיד ע"ן וע"י וכה אמר אנא כונת פי' גב"ל אל שיך וגאיין גויים וערלים מכארייה יעב"ו תל"ג מן אל גב"ל אל מ"ז ומן גומ לתהום איג"א וואחד דורזי וקאלי מל"ת מא סמטת פי' תנין אל יאוד אלזי קתלו וקולתלו מין האין אל יאוד ופי"ן קתלו גאוובני אין כאנו אתנין יהוד טאלעין אילא כנאכיר ובאתו פ"י אל דאר כ'בייה ענד אל שיך ואנבחו תאני יום ואכד"ו רגיפי"ן כ'ובז מן ענד אל שיך ומשיו ושאפוהום תלאתיה מן קריית זאכייה וסחבוהום לל ווערא אל וואחד מנהום נטר פ"י אל ווערא ואל אתנין מנהום פאת"ו לל ווערא ושקפוהו"ם סוקתלוהום קתליה שניעא חיתא עמלי לחמהום מתל אל קאוורמא וקולת להו מה תער"ף מין הנין הל יהוד אלזי קתלו גאוובני אל וואחד מן אל יהוד אל מקתולין אבייצ'אני ושערו אשקר ואל תאני קציר ושערו אסווד וזאלך אל כלאם כולו סמעתו מן אל נטר אל מ"ז אלדי כאן נאטיר פ'י אל ווערצז וכל גומליה קאלי אל דורזי אל מ"ז אין חצ". מן אל חכומיה עסכר וגאבוהום בכ'ישיה מע גוברת ראסהום ושערהום וראס אל חמאר מעהום מע גומלת אוואעי מן. אוואעיהום וסאלנא לל דורזי אל מ"ז שו מצלחת הל יהוד בתלך אל אר"ץ וקאלי אין ליהום דוכאן פ"י כנאכיר ובייאעין שראיין בכנאסר ובעאם אל מאצ"י קתלו אכ"ו אחד מן אל יהוד אל מקתולין פ"י אר"ץ זאכייה ודפע"ו מצארי מבחבחא וקתלו הל אתנין פ"י גובאר אל מצארי אלזי חטו אהל זאכייה ופ"י סאעתהא אנא ארתעבת ונזלת לזלתהא עלא קטנא ובת הוניך והל כ' ברייה כזאלך סמעתהא פ"י קטנא ע"כ הגיעה עדות העד ה"ר פ' הנ"ז וקבלנו עדותו כראוי וכו' וחתימי עליה ג' דיינים יצ"ו וזה פתרונה בלה"ק איך הייתי בהר אל שיך ובאים גויים וערלים חמרים למלאת שלג מן ההר הנ"ז ומכללם בא אחד פלשתי ואמר לי מסל"ת לא שמעת בשני היאודים שנהרגו אמרתי לו מי הם אלו ה"ב יאודים והיכן נהרגו והשיבני. שהיו ב' יאודים הולכים לכנאכר וישנו בכפר דאר כביי"ר אצל השיך ובבוקר לקחו שני פת לחם מבית השיך והלכו וראו אותם ג' בנ"א מכפר זאכייה וגררום לתוך היער האחד מהם שמר ביער וה"ב מהם נכנסו ליער וחתכו אותם והמיתו אותם מיתה בזויה עד שעשו בשרם כמו בשר אל קאוורמא ואמרתי לו אינך יודע מי הם אלו היאודים שנהרגו השיבני האחד מהיאודים ההרוגים הוא לבן ושערותיו אדומות וה"ב הוא קצר קומה ושער שלו שחור ואלו הדברים כולם שמעתים מן השומר הנ"ז שהיה שומר ביער ובכלל אמר לי הפלשתי הנ"ז איך בא מן המלכות חייל והביאום בתוך שק עם גולגולת ראשיהם עם שער שלהם וראש החמור שלהם עם כמה בגדים מבגדיהם ושאלתי להפלשתי הנ"ז מה עסק אלו היאודים בארץ הנז"ל ואמר לי שיש להם חנות בכפר כנאכיר ונו"ן בכנאכיר ובשנה שעברה הרגו אחי אחד מאלו היאודים ההרוגים בארץ זאכייה ופרעו מעות הרבה והרגו אלו ה"ב בעבור המעות שנתנו אנשי זאכייה ובה שעתה נתפחדתי הרבה וירדתי באותה הלילה לכפר קטנה וישנתי שם וכן זאת השמועה ג"כ שמעתיה בקטנא ע"כ פתרון העדות והעתקה מלשון ערבי ללה"ק. הנה כי כן יורונו המורים לצדקה ויכתבו ע"ס חוקה אם יש היתר לנשותהם של אלו ההרוגים עפ"י העדות הנז"ל להתירם מכבלי עיגונם ולמצוה רבה תחשב להם ויבא שכמ"ה:
תשובה הנה יש להסתפק לכאו' בעדות זו ד' ספיקות ואלו הם א' אי מהניא עדות הגוי הפלשתי הלזה מפי הגוי הראשון השומר ביער ואת"ל דמהניא אכתי יש להסתפק ולו' דל"מ כיון דלא ביאר שיחותיו הגוי הפלשתי הלזה אם כשסיפר לו הגוי הראשון הנ"ז היו דבריו אלה אליו במל"ת או ע"י שאלה ממנו או מזולתו דאם היה ע"י שאלה ל"מ עדותו כלל לדעת רוב הפוס' ז"ל וכעת שבאו דבריו בסתם ניחוש לדעת כמה פוס' ז"ל דחיישי להחמיר שמא היו דבריו ע"י שאלה וכמו שיתבאר לפנינו בס"ד:
הספק ה"ב והוא גדול אצלי יותר והוא זה שלא נזכר בדברי הגוי הפלשתי הלזה שמות ההרוגים המבוקשים אצלנו ולא שם אביהם ולא שם עירם כלל וכל הפוס' ז"ל הסכימו להחמיר דבעינן שיזכיר הגוי מל"ת שמו וש"א וש"ע שלשתם יחד ואי בציר חד מנייהו ל"מ להקל וכידוע:
הספק ה"ג הוא זה שלא נזכר בדברי הגוי הנז' שנקברו ההרוגים הנז' וגם קבורה לא הי"ל כלל וידוע דעת הרמב"ם ז"ל דגם בנהרג ביבשה ובלתי מלחמה בעי' דלימא מת וקברתיו ורבים חשו לסברתו להחמיר כידוע: הספק ה"ד הוא זה דשמא הגוי השומר ביער שהגיד לגוי הפלשתי הלזה שקר ענה ולהד"ע כלל דלא יתכן להיות שהרוצחים יהרגום בפניו ואדרבא עושים במחשך מעשיהם כדי שלא יראה אותם שום אדם שלא יתגלה קלונם ועונם פן יתוודע הדבר למלכות יר"ה ויתחייבו בדמם כידוע והנה הוא אומר כן מכח קול הברה ששמע וכדי להתפאר א"נ להטיל אימה אמר כן ולא מהימן בדבריו הללו ובפרט כי מחזיק עצמו לרוצח שהוא נמנה עם הרוצחים לאותם היאודים וידו במעל עמהם ואין אדם משים עצמו רשע ורוצח גמור ולא יירא ולא יחת שמא יהיה נתפס על ההרוגים הנז"ל ואינו נאמן בזה כי אם מתפאר ומתהלל בדבר שקר וכזב ולא יהיה אלא ס' למיחש מיהא בעי ובפרט הנה אלה רשעים אשר פיהם דיבר שוא וכו' ויש לחוש להחמיר בכ"ז כידוע. באופן הנה לפננו ד' ספקות דנפלו בהאי סהדותא דנ"ד שראוי לכל מ"ץ להתבונן בהם להתיר הס' הללו בראיות נכוחות כדי להתיר נשותהם של אלו האומללים הי"ן והנה נודע מ"ש ההאשוני' רז"ל שראוי והגון לחפש ולהפך בזכות נשים העגונות להוציאם ממאסרם ומכבלי עיגונם וחיובא רמיא ע"כ יודעי דת ודין למצא להם צדדי היתר עד מקום שידו מגעת בטו"ט ודעת ובידיעה מכרעת וזאת חובתי ואעשנה וזה החלי וה' אלדים יעזור לי לכוין לאמיתה של תודה ולא אכשל בדבר הלכה ח"ו כיר"א:
הנה ל"ס ה"א הנ"ז כבר נודע פלוגתא דקמאי דאיכא בהאי דינא דלדעת הריב"ש בס"י שע"ט וש"פ לא מהניא שום עדות גוי מפי גוי אפ"י שיהיו ב' שניהם מסל"ת כיון דעיקר הימנותא דגוי מל"ה בעיגונא דאתתא חידוש הוא א"כ הבו דלא לוסיף עלת ול"מ הגוי מל"ת כי אם במל"ת שמצא פ' הרוג או מת או נמצא בעת מיתתו או הריגתו ותל"מ שהרי אין הגוי בקי להכיר אם חבירו הגוי היה מל"ת או מתכוין להעיד אתד"ק יע"ש ודעת הר"ן ז"ל בתש"ו סי' ג' דמהניא עדות גוי מפי גוי ובלבד שיהיו ב' מל"ת שיעיד הגוי ה"ב במל"ת שגם חבירו הגוי ה"א המגיד לו היה מל"ת אבל אם היה ע"י שאלה ל"מ יע"ש ואולם הרב תה"ד בס"י רל"ט ס"ל למר דבכל גוונא מהניא עדות גוי מל"ת מפי גוי אפ"י שלא הגיד הגוי ה"ב על הגוי הראשון ששמע ממנו שהיה ג"כ מל"ת לא חיישי' לו' שמא ע"י שאלה היו דבריו דכיון שה גוי הב' באו דבריו בסתם ולא פי' שיחותיו אם הגוי הא' סיפר לו כן מעצמו ל"ת או ע"י שאלה מסתמא לא תלינן לו' שמא ע"י שאלה סיפר אתד"ק עש"ב וכבר הביא דעת עליונים למעלה ז"ל מרן ז"ל בב"י אה"ע סי' י"ז יע"ש וכדעת הגאון מוהריק"ו ש"ו קכ"א אפליגו ביה רבוותא ז"ל דמרן ז"ל בב"י שם ובתשו' אה"ע אשר לו ז"ל הבין בדעתיה דמוהריק"ו דקאי בשיטת הרב תה"ד ז"ל כמבואר ב"ד מר"ן ז"ל יע"ש וכן הבינו ג"כ כמה פו"ס ז"ל הבאים אחר מרן ז"ל אמנם כמה מהפוס' ז"ל חלקו על מרן בזה וס"ל דמוהריק"ו ז"ל קאי בשיטת הר"ן ז"ל הנז"ל דמחמיר מהרב תה"ד ז"ל ויש מהם ג"כ שהבינו דעת הר"ן ז"ל נמי דס"ל כהרב תה"ד ז"ל כמבואר כ"ז בספרי הפוס' ז"ל אשר נקבצו באו בכנה"ג אה"ע סי' י"ז הגב"י ובי"א אה"ע סי' הנ"ז ח"א וח"ב בהגב"י ע"ע הלא בספרתם לא ע"ט האסף פה והנה הגם דחזינא שכתבו כל גדולי הפוס' ז"ל שהעידו בגודלם שכבר פשטה ההוראה והמנהג להקל כדעת התה"ד ז"ל דכל בסתמא לא חיישינן והסכימו להקל בזה עפ"י הוראת הרב תה"ד ז"ל הנ"ז ומרן ז"ל בתשו' אה"ע ד"ק מכללם כמ"ש בשמם הרב כנה"ג והי"א ז"ל שם וכ"כ כמה וכמה מרבני האח' ז"ל ועד אחרן אתה תחזה להרב נחפה בכסף ק"א ס"י ט' דחן ע"א והגאון החק"ל ז"ל. במ"ב אה"ע ס"י יו"ד דצ"ט ע"ד והרב ידי דזד הנד"מ דר"ו ע"ד ועוד כמה אח' רבו מספר באופן כי כולם תפסו במושלם להקל עפ"י הוראת התה"ד ז"ל ושלא לחוש לס' הר"ן וכ"ש לס' הריב"ש ז"ל הנז"ל דלית דחש לה כלל כמ"ש הרואה וכ"כ אני עני בתשו' אחרת אשר לי בכת"י בהתר עגונה אשת שעבאן אל חאצבאני ושם ג"כ הבאתי בקצור סברות הפוס' הנז' שנטו להקל עפ"י עדותם שכבר פשטה ההוראה להקל כהרב תה"ד ז"ל יע"ש וכ"כ הרב הגדול מופת דורנו ז"ל מהרהד"ח ז"ל בס' הנחמד נדיב לב ח"ב אה"ע ס"י ו' דכ"ט ע"א וע"ד דהעיקר כהרב תה"ד ז"ל יע"ש ברם מ"מ למיחש מיהא בעי לסברת הריב"ש ז"ל הנ"ז וכ"ש ל"ס הר"ן ז"ל הנז"ל כיון שדעתם ז"ל להחמיר ומי יקל נגדם באיסור ערוה החמורה בפרט ורואני בכמה וכמה מהפוס' ז"ל הנז"ל ויותר מהמה דחיישי לסברתם להחמיר והמה בחכמתם הוצרכו לבקש בנ"ד אופן ואופנים להסכים בנ"ד להריב"ש והר"ן להקל כאשר החכם עיניו יחזו דברים בשורשן את מקורם הערה הלא בספרתם וגם אני בעוניי בפס"ד עיגונא הנז"ל עיקר סמכין נמי על הטעם ה"ב שכתבתי שם באותו נדון הנ"ז דלא שייך לאומרו בנדון זה כמו שיראה המעיין. ומה גם דכל מה שהעידו בגודלם הראשו' ואח' ז"ל דכבר פשטה ההוראה. והמנהג להקל גם בסתמא כדעת התה"ד ז"ל דלא כהר"ן והריב"ש ז"ל כנז"ל רואה אנכי עתה הפעם דלא יועיל כ"ז להקל בנ"ד עפ"י הוראת התה"ד ז"ל הנ"ז מאחר דאנן בדידן קבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל ע"כ אשר יאמר כי הוא זה וכ"ש כשדעתו להחמיר ובפרט באיסור ערוה החמורה כידוע ועינינו הרואות למרן דהגם דבתשו' אה"ע אשר לו ד"ק תפס עיקר להקל כ"ס הרב תה"ד ז"ל וכ"כ כל הפו"ס ז"ל שדיברו בזה שכן הוא דעת עליון מרן ז"ל בתשו' ע"ע מ"מ חזינן ליה למרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' י"ז סט"ז דפסק כהר"ן ז"ל דוקא שכ"כ וז"ל גוי מל"ת מפי גוי מל"ת משיאין ע"פ עכ"ל יע"ש הרי דקדק מרן ז"ל בלשונו הטהור למינקט גמל"ת מפי גמל"ת דמוכח להדיא דס"ל למרן ז"ל דבעי' שיעיד הגוי ה"ב שגם הגוי ה"א היה מל"ת והיינו עפ"י שיטתיה דמר בב"י שם שכן הבין הוא ז"ל והכי משמע ליה בדעת הר"ן ז"ל שהגוי ה"כ יסיח ל"ת שגם הגוי ה"א הגיד לו ל"ת שכן מדוקדקים דברי הר"ן ז"ל שבתשו' הנז' ש"כ מל"ת מפי גמל"ת ודלא כ"ס הפוס' הבאים אחר מרן שצידדו בד' הר"ן דקאי נמי בשיטת התה"ד ז"ל כמ"ש הרואה בדבריהם ז"ל עיין ח"מ וב"ש סקמ"ח תומת ישרים סי' קל"ג וקל"ה פ"מ ח"ב סי' ז"ך מהר"י קצבי סי' י"ג מטה יוסף ח"א אה"ע סי' ט' ושאר פוס' ז"ל ע"ע וא"כ לדעת מרן ז"ל בב"י שהוכיח מדקדוק דברי הר"ן דהכי ס"ל כנ"ל א"כ כשהעתיק מרן ז"ל בשה"ט דברי הר"ן ונקט הכי בלישניה במל"ת מפי גמל"ת ודאי דס"ל הכין דבעי' שהגוי ה"ב יגיד ל"ת שגם הגוי ה"א הגיד לו מל"ת שלא ע"י שאלה כלל אבל בסתם חיישי' להחמיר שמא היו דבריו ע"י שאלה ודלא כהרב תה"ד ומוהריק"ו ואלו סברת התה"ד הנ"ז לא העלה על שה"ט כלל רק מיר"ס ז"ל הביאה בהגהתו שם ש"מ דמרן ז"ל בש"ע פסק להדיא כהר"ן ז"ל דוקא וידוע דעיקר קבלתנו להוראות מרן ז"ל באתרוותא הדין הוא דוקא למ"ש בש"ע דאלו למ"ש בתשו' במח' היא שנויה כידוע וא"כ מאחר דדעת עליון מרן ז"ל בש"ע כהר"ן ז"ל ובנ"ד לא ביאר דבריו הגוי ה"ב שהגוי ה"א המגיד לו היה מל"ת שלא ע"י שאלה כלל רק באו דברי הגוי ה"ב בסתם ולא ידענו איך עברו הדברים בינו לבינו ולדעת הר"ן ומרן כוותיה פסק בש"ע חיישי' להחמיר כנ"ז ומי יוכל להקל בזה נגר דעת מרן בש"ע ובפרט באיסור ערוה ההמורה כנ"ל והכין חזינא להרב ערך השולחן אה"ע ס"י י"ז אות ל' שכן הבין בדעת עליון מרן ז"ל בש"ע דס"ל כהר"ן ז"ל שכ"פ וז"ל דין ט"ז גמל"ת מפי גמל"ת וכו' משמע דבעי' שהגוי ה"א היה במל"ת כמ"ש מרן בב"י מתשו' הר"ן וכ"ן דעת מוהריק"ו ש"ו קכ"א במ"ש הרב מהרימ"ט ס"י ב"ן וכו' ונראה משום דהריב"ש ס"ל דגוי מפי גוי ל"מ הכריע מרן דאנה"ן דמהני אלא שצריך שגם הגוי ה"א היה מל"ת וכו' עכ"ל הצל"ע יע"ש ור"ל דכיון דחזינן בהאי דינא ג' סברות בדבר דלהרב"ש ל"מ גוי מפי גוי כלל ולהתה"ד ז"ל לא מבעיא דמהני אלא דתלינן להקל גם בסתמא ואמרי' דודאי גם הגוי ה"א היה מל"ת ולא ע"י שאלה כלל ולהר"ן ס"ל דמהני גוי מפי גוי אלא דבסתמא לא תלינן להקל אלא דבעי' שהגוי הב' יגיד בפ"י שגם הגוי ה"א הגיד לו מל"ת שלא ע"י שאלה כלל ומאחר דאיכא ג' דעות בזה מסתבר ליה למרן ז"ל למינקט להלכה כס' הר"ן ז"ל שהיא סברא מציעתא וכ"כ הרב לב שמח בס"י ג' וכן הבין גם הוא ז"ל בדעת מרן ז"ל דס"ל בש"ע כהר"ן ז"ל יעש"ב וא"כ אע"ג דרוב ככל הפוס' נקטו להקל עפ"י הורא' הרב תה"ד ז"ל מ"מ כיון דמרן ז"ל מחמיר מאן ספין ומאן רקיע להקל נגדו בערוה החמורה וכ"ש לדידן דקבלנו הוראותיו בש"ע ובפרט בשהוא להחמיר ככל הנ"ל ומי יעצור כח להקל נגדו חלילה: והגם דהרב מהראנ"ח ז"ל ח"א ס"י ס"ה וע"ד ס"ל למר דפלוגתא דנא דהר"ן עם התה"ד ז"ל תליא בפלוגתא אחריתי דאפליגו הר"ן ותה"ד גופייהו אי בעי בעדות גמל"ת קשר דברים או לא והיכא שבאו דברי הגמל"ת בלתי הקדמת קשר דברים כלל דעת הר"ן ז"ל דל"מ עדותו כלל כיון שבאו דברים בלתי קשר דברים א"כ הוי מתכוין להעיד ול"מ א"כ ה"ט נמי דס"ל ה"נ כשבאו דברי הגמל"ת. ה"ב מפי גוי אחר בסתם דל"מ משום שצריכים אנו להוסיף על דבריו ולומר שחבירו הגיד לו בק"ד ובהקדמת דברים אחרים ומהיכא תיתי להוסיף אנו על דבריו ועל עדות הגוי הא' שהיה בקשר ובהקדמת דברים אחרים מה שלא הוזכר בעדות הגוי השומע מפיו. שאמר כן וא"כ כ ה"ט דהר"ן דמחמיר בעדות גוי מפי גוי דבעי' בפי' שיהיו שניהם מל"ת משום דלשיטתיה אזיל וכנז"ל אבל הרב תה"ד דלא בעי התם קשר דברים כלל אלא כל שאומר הגוי ל"ת בלתי שאלה כי מת או נהרג אפ שבאו דבריו בלתי שום קשר ובלתי הקדמת ד"א כלל חשיב שפיר מל"ת א"כ כשאומר הגוי ה"ב במל"ת ששמע מפי חבירו הגוי שאמר פ' מת בסתם מהני כיון שאין שום ריעותא בדבריו המגרעת כחה של עדות ואם באנו לומר שמא מתוך שאלה או איזו אמתלאה אחרת סיפר הגוי ה"א כן אנו באים להוסיף על דבריו ומהיכא תיתי לבדות מלבנו מה שלא הוזכר בדברי הגוי המגיד בשמו אתד"ק מהראנ"ח ז"ל יע"ש ומכח זה כתבו רבני האח' ז"ל דכיון דבאותה פלוגתא אי בעי' קשר דברים או לא כבר עלתה הסכמת כל הפו"ס להקל כהתה"ד דלא בעי' ק"ד כלל אלא אפ"י אומר הגוי ל"ת פ' מת סתם מהני א"כ לפי"ז הה"ן דגם במח' זו דהר"ן עם התה"ד ז"ל דנקטי' להקל כהרב תה"ד דלא בעי' שיאמר הגוי הב' בפי' שגם הגוי הא' היה מל"ת אלא אפ"י בסתם נמי מהני כמ"ש הרב מהריב"ר ז"ל בתשו' כי באה בדב"מ ח"ב ס"י קי"ב דק"ל ע"ב והרב מהרמ"א ז"ל ב"ס הבהיר דברי מרדכי בתשו' ס"י ט"ו דק"מ ע"כ והרב פרמ"א ח"א ס"י קפ"ה עפי"ד מהראנ"ח ז"ל הנ"ז וכ"כ עוד כמה מהפוס' האח' ז"ל עפי"ד מהראנ"ח ז"ל הנז' ע"ע הלא ב"ס וא"כ נימא אנן נמי דכיון דבאותה פלוגתא דקשר דברים נקטי' לקולא דלא בעי' ק"ד כלל ודלא כהר"ן ז"ל כהסכמת כל הפו"ס שתפסו להקל בלתי ק"ד כלל דלא כהר"ן ז"ל כמ"ש אצלי בתשו' הנ"ל א"כ ה"ה והוא הטעם דבדין הוא דנתפוס להקל גם במח' זו דהר"ן ותה"ד בעדות גמל"ת מפי גוי דנקטי' לקולא כ"ס תה"ד דלא כהר"ן דפלוגתייהו הא בהא תליא דזיל בתר טעמא כמ"ש מהראנ"ח ז"ל וטעמו ונימוקו עמו וכדאמרן:
אמנם אנכי הרואה דעם דרוב האח' ז"ל תפסו כדברי מהראנ"ח ועפ"י הנחתו ויסודו הנ"ז שהניח יסוד מוסד והנח"ה סוברת דתרי פלוגתא דהר"ן עם התה"ד הנ"ל. הא בהא תליא וכנז"ל מ"מ חזינא דאין הכל מודים למהראנ"ח במונח ויסוד זה דחזינא למהרש"ך ח"ב ס"י מ' שכתב בפשיטות בעד הר"ן ז"ל דנכרי המספר לנכרי חבירו לא בעי הר"ן קשר דברים וכ"כ מר"ן החבי"ב בכנה"ג אה"ע ס"י י"ז האב"י אות ק"ב וז"ל אפי' לדעת הר"ן נכרי המספר לנכרי חבירו א"צ שיאמר קשר ענין לפניו או לאחריו הרד"ך בס"י הנ"ז הרש"ך ח"ב ס"י מ' מורה אחד הו"ד בסוף תשו' הרשב"א הרב אחי ס"י ל"ח ובתשו' ס"י צ"ה ע"כ והרב מהרש"ך ז"ל שם תמה טובא מכח זה על הרב הפוסק שבנדונו שטרח לצאת ידי חובת דעת הר"ן ז"ל וע"ז כתב עליו וז"ל ובזה יש לתמוה הרבה על כת"ר כי מ"ש הר"ן וכו' היינו בנכרי המספר לישר' וכו' אבל וכו' העולה מכ"ז שלא היה צריך כת"ר לטרוח לכתוב מ"ש וכו' עכ"ל יעש"ב ונראה שהרב מהרש"ך ז"ל סובר כמ"ש הרב תומת ישרים בס"י קל"ד דס"א ע"ב ושאר פוס' הנז"ל דס"ל דלא פליגי הר"ן והתה"ד ז"ל ומה שחשש הר"ן בתשו' ס"י נ' אפי' לשאלת גוי מגוי היינו משום שהגוי ההוא שלחו הישראלית לבקש את המשומד משא"כ בגוי דעלמא יע"ש אמנם כבר כתבנו דמרן ז"ל בב"י ס"ל למר דהר"ן פליג אתה"ד לגמרי כני"ל והכי ס"ל לכמה פוס' ז"ל וא"כ אין לתמוה על הרב הפוסק דבנדון מהרש"ך ז"ל דהאריך טרחא לצאת יד"ח דעת הר"ן ז"ל כי רבים אשר אתו ועיין במהרש"ך ח"א סס"י כ"ו יע"ש איך שיהיה הא קמן דעת כמה מגדולי הפוס' ז"ל דס"ל הדעת הר"ן דב כרי המספר לנכרי חבירו לא בעי הר"ן קשר דברים כלל וכבר נרגשו מהרד"ך ומהרש"ך שם דא"כ אמאי הצריך הר"ן שהגוי הב' יגיד שאם הגוי ה"א היה מל"ת וכתבו ז"ל דהיינו טעמא לאפוקי שלא היה ע"י שאלה יע"ש וכ"כ הרפ"מ ח"ב ס"י ז"ך דהגם דלא בעי הר"ן ק"ד בגוי המגיד לגוי עכ"פ מצריך הר"ן שהגוי הב' יאמר ל"ת שהגוי הא' סיפר לו ל"ת בלתי שאלה יע"ש וכבר השיגו הרב י"א אה"ע ח"ב סי' י"ז הגב"י אות ס"ב שכבר קדמוהו שרים מהרד"ך ומהרש"ך בחי' זה יע"ש ואם מדברי הרב משפ"ץ ח"א ס"י ז' יש להוכיח דאזיל בשיטת הרבנים הנ"ז כיעו"ש וכ"כ בפשיטות הב"ש בס"י י"ז סקל"ח וע"ש בסק"מ הרי לפנינו כמה רברבי דל"ש להו כלו' לא ס"ל מונח ויסוד זה של מהראנ"ח ז" וכמבואר:
ומה גם דמרן ז"ל פליג עם הר"ן ז"ל בההיא פלוגתא דקשר דברים וס"ל דל"ב ק"ד דאזיל בשיטת רבו מהריב"ר ומהרי"ט והריב"ש ז"ל דלא כהר"ן ומהרד"ך כמתבאר בד"ק בב"י סי' י"ז ובתשו' אה"ע ס"י ג' וכן הסכימו כל הפוס' האח' בדעת מרן ז"ל וכמ"ש בעניותי בתשו' הנז"ל ואלו הכא בהאי פלוגתא פסק להדיא בשה"ט כהר"ן דבעי' גמל"ת מפי גמל"ח כנ"ל ש"מ דלא תליא הא בהא כלל ודלא במהראנ"ח ז"ל:
ולא עוד אלא אנכי הרואה דמהראנ"ח גופיה לא קאי בהאי סברא דידיה למסקנא שהרי בסי' ע"ג אחר ש"כ ככל מ"ש בסי' ס"ה אסיק וז"ל ומיהו מדברי הריב"ש בסי' שע"ז נראה דבדבר שמסופק לנו היאך היה או היאך נאמר תלינן לחומרא וכו' נראה דלא סגי אם לא שנדע שהגוי הא' הסיח ל"ת אבל מן הסתם. וכו' וזה שלא כדברי מהר"י ז"ל ולא עוד אלא שהריב"ש במל"ת ל"ב ק"ד וכו' ואפי"ה מחמיר לחוש וכו' ע"כ ובנדון ההוא יצא יד"ח הריב"ש יען האומר ה"ב דנדונו היה ישראל כיעו"ש ומן התימה על הרב מהרי"ן הי"י בתשו' הדב"מ ח"ב סי' קי"ב הנז"ל שבתחי' כתב וז"ל וא"כ אך דהריב"ש רבו החול' עליו בגוי מפי גוי דס"ל דמהני מ"מ לענין שצריך שיגיד הגוי הב' שהגוי הא' היה מל"ת הר"ן ומוהריק"ו בחדא שיטה קיימי לדעת מהרימ"ט ומתו"ד נראה שנטה דעתו להחמיר כד' הר"ן ומוהריק"ו וכ"ן מתו"ד מהרא"ש בס"י הנ"ז שחוכך להחמיר כד' הר"ן ומוהריק"ו ובתר הכי נתפייס במ"ש מהראנ"ח כנז"ל כאלו הם הלמ"מ והוא תימה שלא זכר שר דאיכא טובא דלא ס"ל הא דמהראנ"ח ז"ל כמש"ל ותו דמהראנ"ח גופיה לא עשה עיקר מדברים אלו ולא סמך עליהם כנז"ל וכן ראיתי לנכדו הרב פ"מ ח"ב ס"י נ"ז דנ"ג ע"ג בד"ה איברא וכו' שכ"כ וז"ל רואה אני דמרן זקני לא תקע יתד תקועה. על פי' זה וחוזרני למ"ש וכו' עכ"ל יע"ש. מוכח להדיא מד"ק הללו דאין לסמוך ע"ד מהראנ"ח הנ"ז להקל והא ודאי דהרב פ"מ עיקר סמכיה עמ"ש מהראנ"ח בס"י ע"ג הנז"ל וברור:
וא"כ מכ"ש וק"ו לדידן דקבלנו דעת מרן בש"ע ובדין זה פסק להדיא כהר"ן דבעי' גמל"ת מפי גמל"ת כנ"ל איך נוכל להקל נגדו ויש לתמוה על כמה מרבני האח' ה"ה הרב פרמ"א ח"א ס"י קכ"ה דרי"ט והרב נח"ב והגאון החק"ל ז"ל שכתבו ככל מ"ש הרב מהר"י ן ריי ז"ל ולא נתעוררו מדברי מרן בש"ע שדעתו להחמיר כנז"ל ודוחק לחלק דכיון דרובא דרבוותא שסמכו להקל עפ"י הוראת הרב תה"ד דלא כהר"ן ה"ט באומרם שכן פשט המנהג כ"ס תה"ד ז"ל כמו שיראה הרואה בד"ק ז"ל שכן העידו בגודלם שכן נתפשט המנהג וא"כ מאחר שכבר נהגו להקל כס התה"ד תו חיישי לדעת מרן אפי' שהוא מחמיר כמ"ש בעלי הכללים ועין בהרב שו"ג ז"ל בכללי מרן ז"ל שכ"ח יע"ש דהא ודאי ליתא דהתינח אם היה מנהג זה קדים קודם מרן ז"ל הוה א"ש ברם בדין לא היה מנהג קדום בזה למרן כלל דאל"כ הו"ל למרן בב"י להודיענו כזאת דנתפשט המנהג בזה כתה"ד דלא כהר"ן ז"ל כמו שהודיענו כן בהדיא פלוגתא דהר"ן ומהרד"ך דס"ל דבעי' קשר דברים בגמל"ת שם כתב מרן בב"י משם רבו מהריב"ה ומהרי"ט דנתפשט המנהג דלא כהר"ן דלא בעי' ק"ד יע"ש והיותר תימה על הרב מהרמ"ג ז"ל בסי' ט"ו הנ"ז ש"כ דמרן בש"ע פסק כתה"ד דלא כהריב"ש יע"ש ולא יעיר דמרן פסק כהר"ן דלא כתה"ד ז"ל. וכנז"ל ולפי"ז תורה יוצאה לנ"ד להחמיר כיון דלא ידעינן אם הגוי ה"א הגיד לגוי ה"ב במל"ת או ע"י שאלה ומספיקא נקטי' לחומרא כהר"ן וכד' מרן בש"ע דפסק כוותיה וככל הנז"ל מלבד שצריכים אנו לחוש לס' הריב"ש דמחמיר טובא וס"ל דל"מ שום עדות גוי מפי גוי אפ"י דיהוי שניהם מל"ת לדעת כו"כ פו"ס ז"ל שהבינו בדבריו דהכי ס"ל למר ומרן ז"ל מכללם כמ"ש בב"י ובתש"ו וככל מש"ל ולפי"ז לכאורה נשותהם של אלו הנעלמים דנ"ד עדין הם בכבלי ברזל העיגון ולא מצאנו להם התר לכאו' בספק זה וכמדובר:
אכן אחר הראות היטב מצאתי להם פתח תקוה והיתר גמור אפ"י לס' הריב"ש והר"ן ז"ל וממילא יוצא לנו התר אפ"י לדעת מרן בש"ע דס"ל כהר"ן ז"ל והוא ממ"ש כמה גדו' הפוס' ז"ל הו"ד בכנה"ג הא"ע סי' י"ז הגב"י אות ובי"א שם אות רי"ז דס"ל לחלק בין להריב"ש בין להר"ן ומוהריק"ו ז"ל דאם משיחת הגוי ה"ב ניכר ונראה דהגוי ה"א המגיד לו היה מל"ת ולא ע"י שאלה מהני אפי' להריב"ש והר"ן ומוהריק"ו ז"ל יע"ש וכ"כ להדיא מרן גופיה בתש"ו אה"ע ד"ק ע"ג דבזה כ"ע יודו דמהני יע"ש וע"ז סמכו כמה וכמה מהפוס' ז"ל להסכים להקל בנ"ד גם להריב"ש והר"ן ומוהריק"ו ז"ל כמ"ש המעיין בד"ק לא עת האסף פה. והנה בנד"ן הרואה יראה בדברי הגוי ה"ב הלזה המגיד ל"ת לישר' השומע דמשיחתו ניכר ומוכח להדיא דגם הגוי ה"א המגיד היה ג"כ מל"ת שלא ע"י שאלה כלל וזה מוכח ממ"ש הגוי ה"ב הלזה שכל אלו הדברים שמעתים מן השומר הנ"ז שהיה שומר ביער וכו' שמדבריו הללו ניכר שהגוי הא' השומר הנ"ז סיפר לו כל אלו הדברים שלא ע"י שאלה ממנו כלל רק כמספר לו חידושים שאירע בו ובזולתו שכן דרך הגוים וזולתם כשימצאו יחד מספרים זל"ז חידושים אשר לא ידע אותם חבירו השומע לו וחבירו הוא שומע ממנו החידושים הנז' וכמו כן הכא באומרו שכל הדברים הללו שמעתים מן השומר וכו' תיבת שמעתים כן מורה להדיא שהיה ה"א מל"ת שלא נשאל ממנו ומזולתו כלל והרי זה דומה ממש למ"ש הרב אשדות הפסגה באה"ע סי' ב' על נ"ד שאמר הגוי ה"ב ש"פ הגוי סיפר לו דכתב הרב ז"ל דלשון אומרו מילוק ונטו שר"ל סיפר לי מזה נראה שהיה הגוי ה"א מל"ת ולא ע"י שאלה יע"ש ומניה יליף לנ"ד הרב במ"ח מוצירי ח"ב אה"ע סי' ו' יע"ש אוף הכא בנד"ן שאמר שכ"ז שמעתים משומר היער שתיבת שמעתי מוכחת טפי דהיה השומר מספר לו ל"ת בלתי שאלה כלל וכמדובר ולענ"ד הא דנ"ד עדיפא טובא מנדון הרבנים הנ"ז שאמרו התם דמאומרו סיפר לי ניכר דהיה ה"א מל"ת כנ"ל הגם דהוה מצ"ל דלשון סיפר לי יש במשמעו נמי דע"י שאלה סיפר לו משא"כ לשון שמעתי מ"פ אין במשמעו ע"י שאלה כלל וא"כ נ"ד נפיק במכ"ש מנדון הרבנים הנז"ל וכמובן וע"ע שם להרב במ"ח ז"ל מ"ש בזה קודם לזה יע"ש דהוא תנא דמסייע ע לן למאי דכתיבנא בעניותין כיעו"ש ולפי"ז יצאנו יד"ח הריב"ש והר"ן ומוהריק"ו בנ"ד דכ"ע יודו דמהני בנ"ד כיון דמשיחת הגוי ה"ב ניכר ומוכח להדיא דכל מה שהגיד לו הגוי ה"א היה מל"ת שלא ע"י שאלה כלל וליכא למיחש תו בנ"ד לסברת הר"ן ומוהריק"ו והריב"ש ז"ל כלל עפי"ד הפו"ס הנ"ל וכמו שנתבאר. והגם דהרב אליה רבה בקונ"ט עיגונא די"ל ע"ב הביא להקת הפוס' שכ"כ בדעת הריב"ש ואיהו ז"ל פליג עלייהו והכי אמר מר דלהריב"ש ל"מ עדות גוי מפי גוי בשום אופן אפ"י דיהיו שניהם מל"ת כ"ש אם משיחת הגוי ה"ב ניכר שהיה הגוי ה"א מל"ת דל"מ והוכיח במישור שכ"כ כמה פוס' בדעת הריב"ש דכל אפייא שוין יע"ש נמצא דדעת הריב"ש בח"י הנ"ז במח' הוא שנוי וכמבואר וא"כ לכאורה יש לחוש לדעת אותם פוס' דס"ל. בד' הריב"ש לחומרא דלא שנה וכנ"ל הנה מ"מ יש להקל בנ"ד גם להם ז"ל מכח ס"ס והוא זה ספק אם הלכה כהריב"ש דמחמיר טובא כנ"ז או כהר"ן והתה"ד ז"ל ואת"ל דהל' כהריב"ש שמא הלכה כד' הפו"ס דס"ל כד' הריב"ש דאם משיחת הגוי ה"ב ניכר שהגוי ה"א היה מל"ת גם הריב"ש מודה דמהני והוא מתהפך שפיר כמובן וס"ס זה עצמו כתבו הרב חס"ל ח"ב אה"ע סי' ו' דס"ב ע"ג יע"ש ודון מניה ואוקי באתרין וכמדובר: תו איכא בנ"ד ס"ס אחרינא תריצא והוא זה דכבר ידוע דאיכ' פלוגת' אחריתי בין רבוות' קמאי אי שאלה מגוי לגוי מזקת דלא נחשביה מל"ת או לא דלדעת הר"ן והרב"ש ז"ל ודעימייהו הנשאל מגוי לגוי ומשיב לא חשיב תו מל"ת ולדעת הרב תה"ד סי' רל"ט שאלה מגוי לגוי אינה מזקת וחשיב שפיר מל"ת וכן פסק מור"ם ז"ל בהגהת סט"ו יע"ש וכבר האריכו בזה להקת הפוס' ראשו' ואח' ז"ל ע"ע הלא בס' לא השאירו עוללות ועד אחרן אתה תחזה להרב נוכח השולחן באה"ע סי' י"ד ד"ך ע"ג שעמר במבוכה זו והאריך בזה וסו"ד כתב וז"ל הרי הוכחנו מכמה רבים ועצומים דאזלי בשיטת הרב תה"ד ז"ל ובפרט תלתא סהדי מהרי"ל ומהרא"ח והפ"מ שהעידו שפשטה הוראה להקל א"כ פשיטא דיש מקום להקל וכדאי הם כל הרבנים שזכרנו לסמוך עליהם במקום עיגון וכו' מעתה גם אנן בדידן יש לדון להקל בנ"ד ולו' דאף דנר' דהר"ן ומהרי"ו מחמירים מ"מ כיון שכבר פשטה ההוראה להקל כס' התה"ד וכן היא הסכמת הא"ח ש"כ לעיל אין לנו להחמיר וכו' עכל"ל עש"ב ולא יהיה אלא מח' שקול בין הפו"ס ז"ל אפי"ה י"ל להקל מכח ס"ס והוא זה ס' אם הגוי הא' היה מל"ת או עפ"י שאלת הגוי ששאל ממנו וס"ל דעפ"י שאלת הגוי ה"ב היו דברי הגוי ה"א עדין ס' הוא דאפ"ל דשאלת גוי לגוי אינה מזקת ולא מפקא מתורת מל"ת וכ"ס התה"ד ודעימיה ולעולם מל"ת קרינן ליה והוא ג"כ ס"ס המתהפך שפיר וכמובן וכבר ראיתי לכמה מגדו' הפוס' הא"ה שעשו בנד"ד הך ס"ס דנא ועלה לרצון לפניהם לדון להקל בכח ס"ס הנ"ז ראשון אדם המעלה שהוליד הך ס"ס דנא הוא הרב מהרי"ך ז"ל בתש"ו שהוצאה במ"מ אה"ע סי' מ' דדכ"ב ע"א יע"ש וכ"כ הרב כר"ש אה"ע סי' א' דל"ו ע"ר והרב נח"ב אה"ע סי' ט' דח"ן ע"ד והרב חס"ל סי' הנ"ז דס"ב ע"ג וע"ד והרב ידי דוד דר"ו ע"ג וע"ד יעש"ב אוף אנן נמי בעקבותהם נלך לדון להקל בכח ס"ס הנ"ז וכמדובר והגם דנימא דמרן ז"ל אזיל בשיטת הר"ן דמחמיר בתרי ספיקי הנז"ל עכ"ז אין לחוש כיון דאיכא קמן ס"ס להקל וכבר כתבתי בעניותי בספרי הקטן פני יצחק יו"ד סי' ט' בפס"ד עגלות. דכלאים דבס"ס יש להקל אפי' דמרן מחמיר ב"ב הספיקות יעש"ב ועתה ראיתי שכ"כ הרב רב ברכות נר"ו הנד"מ באות ס' והביא ראיה לזה מדברי הגאון הרב מח"ב יו"ד. יע"ש עם דלענ"ד איכא למישדי נרגא בראייתו הנז"ל דלא איירי התם הרב מח"ב אלא ב"ב ספיקי דבחד מנייהו מחמיר מר"ן ז"ל כיעו"ש מ"מ הדין דין אמת דעבדינן ס"ס לקולא הגם דמרן מחמיר בב' הס' וכמ"ש שם וע"ע להרב נוכח השולחן שם דכ"ב ע"ב מ"ש בפרט זה דס"ס נגד מרן יע"ש ומה גם בכה"ג דנ"ד דמרן בתשו' אה"ע מדיני גמל"ת ס"ל להקל ב"ב הספקות כיעו"ש ועיין להגאון מהר"מ לובלין ז"ל בסי' ק"י דס"ט ע"כ ש"כ וז"ל אבל מד' מהריק"א בתשו' נראה שהוא פוסק כ"ס זו של מהרא"י בעל תה"ד עכ" יע"ש ותו דכבר כתבנו דכל הפוס' ראשו' ואח' ז"ל תפסו להקל כס' התה"ד ז"ל והעידו שכן פשט המנהג וההוראה להקל כתה"ד ב"ב הספיקות הנ"ז וכנז"ל א"כ ודאי דעבדי' ס"ס להקל בשופי ואין לחוש עוד להחמיר כלל. באופן עלה בידנו התר הספק הראשון דאתרע בנ"ד בעדות הגויים הנ"ז גם את ה"א גם את ה"ב דחשבינן לראשון ג"כ ודאי מל"ת ותלינן להקל מכמה ס"ס הנ"ז מעתה הותר הס' ה"א הנ"ז לגמרי וככל מה שנתבאר:
מעתה אשימה עיני אל הס' ה"ב שנסתפקנו בנ"ד והוא גדול אצלי דלא הוזכר בדברי הגוי הנ"ז מי הם אלו היאוד ם שהגיד לו הגוי הא' שנהרגו באותו יער מה שמם ומה שם אביהם ושם עירם ואנן קי"ל דשמו וש"א וש"ע בעי' כדי להתיר לנשותהם וע"כ לא נחלקו הפוס' הראשו' כי אם אי סגי בתרי מנייהו דהיינו שמו וש"ע או שמו וש"א אבל בהעדר כולם ליכא מ"ד דמהני ואפי' בתרי שמות מנייהו החמירו טובא כל הפוס' ראשו' ואח' ז"ל וחששו להחמיר לדעת רבי' ישעיה ז"ל ודעימיה דס"ל דשלשתם בעי' לעיכובא ואי בציר חד מנייהו ל"מ כלל כמבואר כ"ז במר"ן ז"ל בב"י אה"ע סי' י"ז ובכנה"ג וי"א שם כמ"ש הרואה ובכן אנן מה נענה ביום שידובר בנ"ד דליכא הזכרת שם אפ"י חד מנייהו כלל ושמא על יאודים אחרים דאתו מעלמא הם מגידים שנהרגו ביער ההוא ולא על אלו המבוקשים אצלנו אשר אנו באים להתיר נשותהם והגם שנתנו בהם סימנים בגופם ושערם גוץ וארוך שער שחור ואדום כנז"ל וגם הכר בגדיהם לנשותיהם כנז"ל בשאלתנו הנה נודע דלא סמכינן אסימנא כאלו כלל דלאו מובהקים כלל נינהו דכמה יאודים איכא בשוקא מהם קצרי הקומה מהם ארוכים לבנים ושחורים וגם בשערם מהם אדום מהם שחור או לבן כידוע וגם אסימני כלים כבר נודע דחיישי' לשאלה לחומרא כמו שעלתה הסכמת כל הפוס' ז"ל כידוע וא"כ מאן מוכח דעל אלו דוקא הגיד מה שהגיד הגוי ה"א שנהרגו והנה אמת דלכאורה ספק גדול הוא זה וצריך נגד ובר נגר דליפרקניה. אמנם אחר הישוב היטב בענין ראיתי ונתון אל לבי שגם ספק זה מצאתי לו פתח תקוה פתוח לרווחה להתירו באופן פשוט ומוסכם מכל הפוס' ז"ל כפי מה שנלע"ד והוא הדבר דהנה נודע מ"ש הר"ן ז"ל בתשו' סי' ג"ל דאעפ"י שאמרו בתו"ס אין מעידים עד שמכירים שמו וש"ע לא בא למעט שאין סומכין על אומד הדעת כגון שמעידין על גופו דארוך וגוץ וכן למעט שאין סומכין על עדות שמו בלא שם עירו אבל ודאי כל שמעיד דדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו אעפ"י שלא הוזכר שמו ודבר ברור הוא זה עכ"ל יע"ש הנה מבואר יוצא מד"ק דהא דהצריכו רז"ל שמו וש"א וש"ע לאו מלתא בלא טעמא וגזירת מלך היא אלא ה"ט הוא כדי שנדע על מי הוא סח הגוי וכיון שהדבר ברור לנו על מי מדבר דהיינו כשהעד מעיד בדבר ברור שא"ל לספק באחר תו אין אנו צריכים להזכרת שמו ולא לש"א וש"ע כלל וכנ"ל וכ"כ מהרשד"ם באה"ע סי' פ' וז"ל מה שצריך שמו וש"א וש"ע כ"ז פשיטא דלאו הלכתא בלא טעמא הוא דנימא דבר זה חק הוא וגזירת מלך והבו דלא לוסיף עלא אלא טעמא רבה איכא והוא כי היכי דנדע על איזה אדם מדבר עד שאפי' לא הזכיר שם. המת כלל אלא שנתן בו סי' מובהקים היי עדות ומשיאין א"א עכ"ל וכ"כ עוד הרב הנז' גופיה בכמה מתשו' אה"ע אשר לו ובח"מ סי' שפ"ב וכל חיליה דמר הוא מכח תשו' הר"ן ז"ל הנ"ז וכ"ם מהרח"ש בהרבה מתשו' ובפרט בס"י כ"ג וכ"כ כמה וכמה מהפו"ס ראש"ו וא"ת אשר נקבצו באו בכנה"ג אה"ע סיי"ז הגב"י מאות ש' ואילך ובי"א שם ואכמ"ל וע"ע ל למהרשד"ם אה"ע סי' רמ"ג בעדות שלא בא זכר שם המת וכו' כללא כייל לן והכי אמר מר שאין טעם בשמות דאין השם רק למען דעת מי הוא המת או הנהרג המעידים עליו וכל מה שאנו מכירים אותו יהיה מאיזה צד שיהיה די ושכ"כ הר"ן בתש"ו עכ"ל יע"ש וע"ז סמכו כל הפוס' ז"ל להקל ולהתיר בנ"ד אף בלא הזכרת השם כלל כל דאיכא הוכחה ברורה בנ"ד שידעו בבירור על מי סח הגוי באיזה אופן שיהיה אשר המצא תמצא איזו הוכחה בנ"ד כמ"ש המעיין הלא בספרתם לא עת האסף פה זולתי הצל"ע ותל"מ הנה הרב מהרי"ט ז"ל בתש"ו כי באה בבנימין זאב סי' ז' כתב דכל שאנו יודעים דבעלה של זו היה רגיל בפרדס והעידו דאותו שהיה בפרדס נהרג דבר ברור מיקרי וכו' עכ"ל ע"ש והרב המ"ב סי' ק"ה כתב בגמל"ת שאמר ב' אנשים שהוליכו סחורה של גוי פ' נהרגו ואנו יודעים מי הם האנשים ששלח הגוי דבר ברור מיקרי וכו' עי"ש וגם בתשו' סי' ק"ט להרב הנ"ז כתב גמל"ת שאמר ב' יאודים שהיו נו"ן עם גוי פ' נשבו ונהרגו דבר ברור מיקרי ואעפ"י שלא הזכיר שוש"א וש"ע וכו' וראיה לכ"ז ממ"ש הרמב"ם בפי"ג מה"ג הכ"ד וז"ל בא אחד ואמר אמ"ל ב"ד או אנשים כשתלך למקום פ' אמ"ל שמת יצחק ן' מיכאל ובא השליח ואמ"ל והשליח א"י מי הוא זה הואיל ואנו יודעים פ' הידוע בשם זה הרי אשתו מותרת וכו' יע"ש וכ"כ הדב"מ אה"ע סס"י י"ט יע"ש הנה נתבאר מכ"ז דבידוע לנו בבירור על מי סח הגוי או העד אעפ"י שלא הזכירו שמותם כלל דבר ברור מיקרי ואין לחוש ולהסתפק באחר והכי מוכח להדיא מחש"ו הרמב"ם דעכו המוסכמת מכל הביאה מרן בב"י שם סי' י"ז שהגויה לא העידה על שמו ולא ע"ש אביו וש"ע זולתי שאמרה שהוא היה מודעתנו ועושה מלאכתו כשהיה בעכו וכו' והעלה דאשתו מותרת יע"ש הרי דהיכא דאנן ידעינן בקושטא על מי מדבר הגוי אז עדות של הגוי על המיתה וידיעתנו שהוא פב"פ דבר ברור מיקרי וכמבואר וכ"כ עוד כו"כ מהפו"ס ז"ל ע"ע וע"ע למרן החבי"ב ז"ל בתש"ו בע"ח אה"ע סי' ח' ובבאר מ"ח מוצירי ח"ב סי' ו' מ"ש עוד בזה דגם הם ז"ל הסכימו להקל ולהתיר בדבר ברור גרוע מכל הנז"ל אפי בלא הזכרת השם כלל כיעו"ש:
ובכן מכ"ז נובין ונדון להקל בנ"ד אפי' בלא הזכרת השם כלל כיון דידוע לנו בבירור שאלו שני היאודים הנעלמים והמבוקשים כעת שאנו באים להתיר נשותהם הם הם שהיו ישנים בכפר אל דאר כאבייה בבית השיך כאשר העידו היאודים המחפשים עליהם שכן אמ"ל שיך הכפר הנ"ז שנתארחו אצלי בלילה ובבוקר הלכו להם כמו שהגיד הגוי הפלשתי הלז ממש וגם ידוע לנו בבירור שאלו היאודים שנתעלמו מו המבוקשים אצלנו הם הם ולא זולתם שיש להם חנות בכפר כנאכיא ולא יש שם שום חנות ליאודי אחר כלל וכן אמר הגוי ה"ב הנ"ז להעד הישראלי השומע ממנו שיש להם חנות בכפר כנאכיר. וגם ידוע לנו בבירור שבאמו"ץ אחיו של אחד מאלו הנעלמים הנ"ל נתעלם בשנה שעברה באותו דרך ובאותו מקום ולא נודע מי הכהו ונתפסו בני הכפר הסמוך לשם ע"י המלכות יר"ה והוצרכו לרצות ליורשי הנעלם ברצי כסף ככל מ"ש הגוי ה"ב כנ"ל. וגם אנן ידעינן בבירור שאלו ה"ב יאודים הנעלמים והמבוקשים כעת הם הם שנסעו מביתם לדרכם ללכת לכפר כנאכיר והם צריכים לעבור על הדרך הנז"ל וכן אמר הגוי הנ"ז שהיו ב' יאודים הולכים לכנאכיר וכו' א"כ מכ"ז מוכח להדיא דאין לך דבר ברור גדול מזה דעל אלו היאודים המבוקשים אצלנו כעת הוא סח הגוי ל"ת שנהרגו אעפ"י שלא הזכירם בשמם כלל אין להסתפק בזולתם כלל והם הם שנהרגו רי"ד וינ"ז ונשותהם הותרו מכבלי עיגונם בלתי ס' זה כלל וכמו שנלמד כ"ז מנדונות הרבנים הנ"ז ולדידי נ"ד עדיפא מדכולהו וכמ"ש המעיין וישפוט בצדק כל אמרי פי וע"מ בפרט זה להרב באר המים מסי' ס"א ואילך ולהרב חק"ל מ"כ אה"ע סי' זחט"י ולהרב ראש משביר אה"ע מסי' ג' ואילך ולהרב החסיד ראש"ל מהרח"א גאגין ז"ל בס' הטהור חוקי חיים סי' י"ט בתש"ו הרמתה ובתש"ו הרבנים ז"ל שעמו מ"ש בזה עש"ב ולהרב ידי דוד הנד"מ סי' יו"ד וי"ב ובסוף הספר דר"ח ע"ג וכשאר ספרי הא"ח ז"ל עצמו מספר והדברים ברורים והאריכות בזה עוד הוא יגיעת בשר ואך למותר ועלה בידנו התר ברור בשופי לספק ה"כ שנפל בנ"ד ויצא דינו לאורה להקל בו ג"כ וככל מה שנתבאר אחת למעלה:
אלא מעתה אשימה עיני אל הספק ה"ג דאתרע בהאי סהדותא דנ"ד שלא הוזכר בדברי הגוי ה"ב שהגיד לו הגוי ה"א שאלו ה"ב יאודים נהרגו ונקברו ולדעת הרמב"ם ז"ל צ"ל מת וקברתיו ורבים ועצומי' חשו לסברתו לחומרא ובפרט אם נדין דין נדון זה דהוי כמלחמה קטנה דודאי צ"ל מת קברתיו לכמה וכמה רבוותא קמאי ובתראי דחיישי טפי לבדדמי וכמ"ש בזה הנו"ה ההא"שו והכ"ח ז"ל ובנ"ד לא הוזכר בדברי הגוי ה"ב שום רמז מזה וגם קבורה לא הי"ל ולכאו' נראה דאכתי לא הועלנו כלום בתקנת הני נשי להתירם ממאסרם משום ספק זה כמדובר:
אמנם בהיות מן החיוב המוטל עלינו לחפש חיפוש מחי' לכל צדדי וטעמי ההתר בעיגונא דאתתא כאשר הזהירונו רז"ל וע"כ לחפש"י יצאתי למצא להם צדדי ההתר בכל הספקות הנ"ל וכן אעשה גם בס' זה להסכים להקל גם לד' הרמב"ם ולכל הבאים אחריו דחיישי לסברתיה באופנים נאותים דכ"ע מודו בהו דאז"לי להקל בנ"ד אפי' בהעדר קברתיו וכדבעי' מימר קמן בס"ד: והנה טרם כל אודיע למניין הסכמת כו"כ מגד"ו הפוס' ראש"ו וא"ח ז"ל שהחליטו מאמרם דאין לחוש לס' הרמב"ם והיא ס' יחידית כמ"ש הרב מהר"א אלפנדרי ז"ל בס' אליה רבה בתש"ו סי' ב' די"ו ע"ב שאסף איש טהור כל סברות גדו' הפו"ס דס"ל הכי ושכבר נתפשט המנהג להתיר ביבשה גם בלא אמר קברתיו ושכן נעשו מעשים בכ"י בשאלוניקי יע"א להתיר גם בהעדר קברתיו וכתב עוד דגם הרי"פ ז"ל לא הצריך קברתיו אלא במים ומלחמה דוקא ולזה הסכים הרז"ה וע"ז כתב הרשב"א בתשו' ומי יקל ראשו נגדם אבל ביבשה אין מי שיאמר דבעי' דלימא מת וקברתיו רק הרמב"ם והוא ב"א וכמ"ש וכו' יעשר"ב ודבר ה' בפיהו אמת דהכי חזינא להרי"פ ז"ל בתש"ו סי' קי"ט הסל"ה להדיא דביבשה לא בעי' קברתיו אפי' בלסטיס דהוי מלחמה קטנה יע"ש ומזה אני תמיה ע"ד כו"כ מרבני האח' ז"ל שנסתפקו ונבוכו ב"ד הרי"פ אי ס"ל כהרמב"ם דבעי' קברתיו ביבשה ג"כ או לא דאשתמיט מנייהו מלכי תש"ו הרי"פ הנז"ל דמשם באר"ה בא"ר דרב תנא ופליג לההיא על הרמב"ם בהא וכמבואר:
באופן שרוב ככל הפוס' ז"ל פה אחד הסכימו שלא לחוש לס' הרמב"ם המצריך קברתיו גם ביבשה עד שהכר"ש באה"ע סי' ג' דמ"ד ע"ב כתב דהמחמיר לא יפה עושה דמוציא לעז על הראשו' משום חשש ממזרות ואין רו"ח נח"ה יע"ש וכ"כ מר בריה הדב"מ בכמה מתש"ו ובפרט סי' ז' הק"ח ע"ב והב"ה סי' ד' והראש משביר בכמה מתש"ו והרב ידי דוד הנד"מ בכמה תש"ו ושאר פוס' רבו מלמנות וכבר הארכתי קצת בזה בתש"ו אחרת הנז"ל ושם ג"כ הודעתי ה"ן כתיב כו"כ טעמא וסניפים לצאת יד"ח הרמב"ם ז"ל מארי דכל אתרוותא הדין דקבלנו הוראותיו כ"ש להחמיר כידוע וגם לצאת י"ח כל להקת הפוס' דחיישי לסברתיה הגם שלא קבלו הוראותיו ושם הבאתי בעניותי כל הטעמים דשייכי להקל לכ"ע בההוא נדון אשר מהם וכמעט רובם מישך שייכי הכא בנד"ד ע"כ אמרתי להביא מהם פה כל ה"ט ההם דשיכי נמי לנ"ד בתוס' נופך קצת ובתר הכי אוסיף עוד טעמי אחריני מאי דשייכי תו הכא לנ"ד מאי דלא שייכי בההוא נדון כמ"ש הרואה זה יצא ראשו' מ"ש הר"ן בתש"ו הביאה מרן בב"י ובכ"מ דאין ס' שכל שהגוי מכירו א"צ שיאמר קברתיו יע"ש מלתא בטעמא ורובא דרבוותא סמכו ב' ידיהב קדש על חי' הר"ן ז"ל הלזה ומניה ילפי להקל בנ"ד גם בלא קברתיו ע"ע הלא בס' וכבר נקבצו באו באסיפת זקנים הכנה"ג והי"א יעש"ב וע"ע למהרח"ש בק"ע ד"ך ע"א טעמא טעים למה. במכירו אצ"ל קברתיו יע"ש והרב א"ת שם הח"י ני"ב כתב דכל דמכירו הוא מעמיד עצמו לראות סוף מיתתו וכ"כ בשמו הרב"מ ח"א אה"ע סי ה' וסי' ז' וע"מ בכנה"ג אות קפ"ז ובי"א אות רע"א אי הר"ן והה"מ אמרו דבר אחד או לא וע"ע בי"א אות הע"ד הי מנייהו עדיף הזכרת השם או מכירו עדיף יע"ש באופן המורם מכל דבחדא מנייהו סגי או מכירו או מזכירו בשמו תו אצל"ק וכמבואר ואתה תחזה למרן החבי"ב בתש"ו אה"ע סי' ח' שם להקל בנ"ד בלא קברתיו עפ"י חי' הר"ץ ז"ל הנ"ז במכירו וכתב דבנ"ד משיחת הגוי ניכר שהיאודי הנהרג היה ניכר אצלי בחייו בלי ספק מדאמר היאודי בה"א הידיעה יע"ש והגאון מהר"א אביגדור ז"ל בתש"ו הובאה בגבעת שאול ד"ח ע"ג כתב להקל בנ"ד בלא קברתיו עפי' ח"י הר"ן הנ"ז במכירו וכתב דבנ"ד שהערל העיד שזה היה חתנו של הרר"ן א"כ בודאי הכירו מחיים וניחא אפי' להרמב"ם יע"ש וא"כ אוף ה"נ בנ"ד שהגוי ה"א הגיד לחבירו הגוי הב' שאלו הב' יהודים שנהרגו אחד מהם הוא אחיו של ההרוג ה"א שנהרג שם ולקח מהם אחיו ההרוג כעת כופר נפש אחיו ע"י המל' יר"ה וגם שי"ל חנות בכפר כנאכיר ככל דברי הגוי ה"ב שכן שמע מהגוי ה"א א"כ בלתי ס' שהגוי ה"א הוא מכיר אותם לאלו הב' יאודים בחייהם הכרה מעליא בטיב הידיעה בהו סי' בתוך סי' כנז' וכיון דמשיחתו ניכר להדיא שהוא מכירם תו אצ"ל קברתים דתו ל"ח דאמר בדדמי וכחי' הר"ן הנז' ונ"ד דמי ממש לנדון הגאון ז"ל הנז"ל וכמבואר ודמי נמי למ"ש הרב י"א שם אות ה"פ במי שאמר אותו שהיה מעיר פ' מדידע שהיה מעיר פ' ודאי שמכירם היטב וברור: והגם שהרב א"ד שם די"ז ע"כ כתב דהאי הכרה בעי' אנן לידע שהיה מכירו ולא סגי בשיחת הגוי שנראה שהיה מכירו ל"ד הר"ן ז"ל יע"ש הנה מלבד דהוא עצמו כתב שם עוד דמהרא"ש סי' י"ד ומהרח"ש סי' ג' אינם מבינים כן ב"ד הר"ן יע"ש גם מרן החבי"ב בתש"ו ח' הנ"ל הכי ס"ל בפשיטות כנ"ל וגם הרב י"א שם אות ער"ה הביא דברי הג"ר הנ"ל וכ' עציו דמכללות דברי הפוס' נראה שהם חולקים ע"ז יע"ש וגם דאיכא חולקים על ח"י הה"מ והר"ן ז"ל כשמם הכנ"הג שם אות קע"ד קמ"ה והי"א הגב"י אות הנ"א הנ"ב ובי"א ח"ח הגבי"י אוה צ"ח דאפי' בהזכרת שמו אינו מועיל וה"ה כמכירו מ"מ כבר כתב שם הכנה"ג דחומרא יתירה היא וכל שמזכיר שמו או מכירו בזה די ביבשה יע"ש וכתב ע"ז החס"ל ח"ב כמ"ה ע"ב וז"ל והכי חזינא לכל האח' דלא חשו להחולקים כלל וכל א' מייתי ח"י חה"מ והר"ן בנדונו ותו דהן לו יהא מח' האיכא ס"ס ס' אי הל' כהר"מ דגם ביבשה בעי קברתיו או לא ואת"ל דה"ל כוותיה דילמא גם הוא ז"ל מודה במכירו או מזכירו בשמו וכחי' הר"ן והה"מ והוא מתהפך וכה"ג עשה הדב"מ סי' ט' דקל"ו סע"ב שהביא תי' מהרי"ס השייך לנ"ד ו"כ אח"כ וז"ל ואף דאיכא כמה תי' בדבר כבר כת' כמה מרבוות' להתיר בא' מהתי' מס"ס ס' אי קי"ל כמ"ד דאצל"ק ואת"ל דצריך דילמ' ק"ל כהר"ים והוא מתהפך יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין וכמובן ומנייהו ילפי' נמי לנ"ד דהגם דלפי תי' מהרי"ס ז"ל יוצא לנו לנ"ד להחמיר להצריך לו' קברתיו כיון דהגוי הא' ההוא אמר דנמצא בעת הריגתם דבהא הוא דמצריך הרמב"ם לו' קברתיו דחיישי' לו' בדדמי אמר כיעו"ש מ"מ תסגי לן להקל בנ"ד עפ"י חי' הר"ן ז"ל במכירו הנז' ובכח ס"ס ככל מה שנתבא' עוד יש לצרף בנ"ד גם של"א קברתיו אפי' לד' הרמב"ם הטעם שכ' הריטב"א ב"ד הרמב"ם דכל היכא דמכריז הגוי ואמר מאן איכא בבי פ' בזה סגי בלא קברתיו דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקי"ל דשכיב לא הוה אמר יע"ש הביאו מרן בב"י שם וכתב הרב"א בתש"ו סי' ל"ב דלאו דוקא הכרזה אלא הה"ן כל שהוסיף דברי' ול"א פ' מת לבד והכריח כן מל' הרמב"ם שלא נזכר בדבריו הכרזה זו וכ"כ המשפ"ץ ח"א סי' ח' ד"מ ע"א והפ"מ ח"א די"ב ע"ג ומהראנ"ח בתש"ו דרכי נועם אה"ע סי' ד"ן דקנ"ב ע"כ והמטה יוסף ח"ב סי' ד' יע"ש והרב עדות ביהוסף ח"ב סי' י"ד כתב דאם אמר הגמל"ת דבר ההריגה ב"פ הו"ל כמכריז ואף שאמירת פ"ב הוה ע"י שאלה וכו' חשיב ב"פ והו"ל כמכריז יע"ש וכ"כ הכר"ש אה"ע דצ"ז ע"ד יע"ש וע"ע להחס"ל שם דמ"ה ע"ב מ"ש בזה ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד שכפל הגוי ה"א דבר הריגתם פעמים שלש וגם הוסיף דברים הרבה היכן נהרגו ובשביל מה נהרגו ואיך המיתוס וחתכום ככל הנ"ל בדבריו הא ודאי עדיף נ"ד מכל נדונות הרבנים הנז' דודאי הו"ל כמכריז ול"ב קברתיו כלל וכמדובר וגז' ברור תו איכא בנ"ד ט"א להקל בנ"ד בלא קברתיו כלל לכ"ע והוא ממ"ש הגאון הרא"ם בתש"ו ה"ד מרן ז"ל בכ"מ פי"ג מה"ג והכנה"ג את"ע סי' י"ז הגה"טו אות קמ"ה והי"ל שם אות הנ"ה הנ"ח ובח"כ אות נ"ו שלא הצ"צ קברתיו אלא היכא דשייך לומר דאמר בדדמי כגון מלחמה והמפולת וטביעה במשאל"ס וכיוצא אכל היכא דל"ש לומר לא וגבי גמל"ת שאמר איש יאודי וכו' דמצריך הרמב"ם קברתיו ה"ט משום דגבי הליכה בדרך שייך נמי אומ"ד דומיא דטביעה כי לפעמים הולכי שיירות כשהולכים בדרך יקרה שום מקרה לאחד שנשאר מן החבורה ולא מצאוהו חושבים באומד ודאי מת או נהרג דאזלי בת"ר נפסדים ורוב נפסדים הם מתים או הרוגים בודאי אתד"ק יע"ש ורוב ככל הפוס' ראש"ו וא"ח ז"ל הסכימו להקל עפי' חי' הגאון הרא"ם ז"ל הלזה כמ"ש בשמם הרב י"א שם אות רכ"ט יע"ש וא"כ בנד"ן שלא היה מלחמה ולא מפולת ולא טביעה במשאל"ס ולא מהולכי דרכים בני חבורה יחד עם אלו הנעלמים כלל ודאי דל"א בדדמי ואצל"ק גם להרמב"ם כפי חי' הרא"ם הנז' וכהסכמת רבים אשר אתו וכמדובר ועוד דכה"ג דנ"ד דהגיד הגוי ה"א דהרגום לפניו ליכא אותו חשש שחשש הרא"ם ז"ל וכמ"ש החס"ל שם דמ"ד ע"ג על נ"ד דהוא כעין נ"ד ממש שהעיד שהרגוהו לפניו וכתב די"ל בלא קברתיו עפ"י חי' הרא"ם הנ"ל דליכא בזה החשש של הרא"ם ז"ל וכ"ע דמניין זה ראה למהרח"ש בק"ע דא"ך ע"כ ש"כ דלפי ט עמו של הרא"ם יוצא לנו דאם אמר הרגתי את פ' בדרך דאצל"ק גם להרמב"ם דתו ליכא להך חשש דבדדמי שחשש הרב ז"ל וכו' ע"כ וכמו כן נימא אנן בנ"ד וכו' וכן ראיתי להבנ"ד דל"א ע"ג ומהרי"ד סי' ד' ודב"מ סי' י"ב דקס"ב ע"ג בנ"ד שראו אותם כשהרגו' שכת' דלא שייך אותו חשש של הרא"ם וכ"כ ג"כ הרב ס"ח סי' ט"ז דל"ג ע"כ בנ"ד שאמר אני יודע מי הרגו יע"ש וע"ע להחס"ל שם ע"ד ובדמ"ה ע"א דשקו"ט ב"ד מהרח"ש והעלה דגם למהרח"ש אין חי' בין אומר הרגתי לאו' נהרג דבכולהו ל"ח לבדדמי ואצל"ק להרא"ם ז"ל וכמ"ש בפש"י הרבנים הנ"ל עש"ב מעתה ממילא כפי האמור בנ"ד דהיה המעשה לפניו מרחוק מעט אף אם נאמר דהיה בדרך אצל"ק לכ"ע לד' הרא"ם וכמבואר וכן העלה להל' החס"ל שם דמ"ה ע"א לנ"ד כיעו"ש והדברים ברורים תו איכא ט"א להקל בנ"ד גם בלא אמירת קברתיו לכ"ע והוא ממ"ש מהרשד"ם אה"ע סי' ע"ט והמ"ץ ח"א סי' ו' ז' דהא דבעי הרמב"ם קברתיו ה"ד באו' איש פ' מת אבל באו' נהרג ל"ב קברתיו גם להרמב"ם ז"ל יע"ש ועם שהכנה"ג שם הגהט"ו אות קס"ה כתב ע"ז דאין גם א' מהפוס' שיודה למהרשד"ם בחי' זה יע"ש מ"מ חזינן לכמה מגדו' הפוס'. והא"ח ז"ל שסמכו להקל עפ"י חי' הרשד"ם הנז' וכמ"ש בשמם הוא שם אות רמ"ב והכי חזינא אנא עניא להרב המוסמך מארי דאתרין הרי"ף ז"ל בתשו' כי באה בנאספות שבסו"פ יד אהרן אה"ע ח"א סי' ב' שחי' כן להדיא כחי' הנז' ושוב כתב שכן מצא אח"כ למהרשד"ם שכ"כ יע"ש והסכים עמו שם חתנו הרב מהרש"ו ז"ל יע"ש וכ"כ עוד מהרש"ו גופה בתש"ו. בנוספות שם סי' ד' וע"ש בסי' ה' וכן ראיתי לגדול אחרון מרבני זמננו הרב שם חדש ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר חוקי חיים למופת דורנו הרב ה"ג ר"ל מהרח"א גאגין ז"ל דל"ב ע"כ דייק מלשון העדים דבנ"ד שאמרו לוס מאטארון דר"ל שהרגום דודאי ר"ל מיתה גמורה ול"ח לדדמי ושכן דקדק מהריב"ל וכו' ושכן מצא בתשו' מהרמ"י סי' קי"ג דכיון דהגוי אמר הרגו פ' חזקה שראה אותו שנהרג דאי לא קי"ל שנהרג לא הוה קאמר הכי וכ"מ במהראנ"ח סי' ע"ד שכ' דכיון שמעיד שנהרג תלינן ול"ק. למלתא אחריתי וכ"כ הרשד"ם דבנהרג ל"ב קברתיו רל"ל כ"כ דהעיד בדדמי עכ"ל יע"ש גם הרב מהרי"ף ז"ל הו"ד שם בחוקי חיים דל"ח ע"א כ"כ וז"ל זאת ועוד יש לצרף לנ"ד ס' מהרשד"ם א"הע סי' פ"ט שכ' וז"ל דאי חישי' לבדדמי ה"ד באו' מת דאיכא חשש עילוף לא כן באו' נהרג וכן ס"ל למהרמ"א סי' קי"ג לחלק בין מת לנהרג ואיברא דמרן המאסף פקפק ע"ז וכתב דלא מצא חי' זה הנה המ"ץ חי' כן ג"כ הרב עבי"הו ח"ב סי' פ"ה דנ"ט ע"א חי' כן מדעתו ושוב הביא שכן מצא בכ"י למהר"י מברונא ושהכריח חי' זה מהראש"ו גם הרב י"א אות הל"ד כתב לחלק כן משם הרב חוט השני וכ"כ הרב עה"ג כח"י הזה גם מההא"ב והפ"מ ח"ג סי' מ"ד נראה דס"ל כחי' הרשד"ם דבנהרג ל"ש לו' בדדמי ואפי' היכא דאיכא פחד ובהלה דשייך טפי למיחש בדדמי וכו' באופן דיש ויש להקת הפוס' דס"ל כחי' מהרשד"ם ומסתבר טעמיה לענ"ד וכמ"ש ואף להחולקים מידי ס' ל"י ואית לן לעשות ס"ס והוא מתהפך שפיר וכ"כ ראש משביר ס"י י"ל דאתי עלה לרפאת שבר של"א קברתיו בח"י הרשד"ם הנ"ל עכ"ל יע"ש גם החס"ל שם דמ"ד ע"ג נסתייע בפשי' להקל בנ"ד עפ"י חי' הרשד"ם הנז"ל יע"ש באופן דאשכחן לכמה וכמה פו"ס קמאי ובתראי דהסכימו לחלק כן בין אומר מת לאו' נהרג דבנהרג ל"ח דאמר בדדמי ואצל"ק וככל הנז"ל ובכן בנד"ד שאמר הגוי הא' לגוי הב' כמה פעמים שנהרגו א"כ ל"ח תו דאמר בדדמי ואצל"ק ואפ"י את"ל ששאר הפוס' פליגי ע"ז כמ"ש הכנה"ג וכנז"ל מ"מ אית לן למעבד ס"ס לקולא וכדברי הרב מהרי"פ ז"ל הנ"ל וכמבואר עוד יש טעם אחר ברור ומוסכם שלא לחוש בנ"ד לקברתיו אפ"י להרמב"ם ודעי' והוא זה דמאחר שעלתה הסכמת כל הפוס' דלא בעי' דוקא שיאמר קברתיו אלא ה"ה אם אמר טל טלטלתיו או קברוהו או טלטלוהו אחרים נמי מהני כמו קברתיו כמ"ש הר"ן והריב"ש בתש"ו ובמ"ש מרן בב"י ובתש"ו בשמם וכ"כ שאר הפוס' קמאי ובתראי כמ"ש הכנה"ג והי"א ז"ל משמם ע"ע א"כ אלו ההרוגים הי"ן ודאי שהרוצחים הרגום משום חימוד ממון כדי לקחת הממון שבתוך חיקם והמלבושים א"כ ודאי כשהרגום בלתי ס' שטלטלום כדי להפשיט המלבושים שעליהם ולחפש בחדרי בטנם על המעות שלהם וא"כ ודאי אין לך טלטול גדול מזה ואם היה עדין חי אחד מהם או נודד כנף או פוצה פה ומצפצף ודאי שהיו משלימים הריגתם לגמרי כדי שלא יתרפאו ויקומו וילשינו עליהם למלכות וכמ"ש כן להדיא הרב פ"מ ח"ב ס"י ח' וז"ל וכיון שהרוצח הרגו משום ח"מ א"כ פשט ידו בחיקו לחפש אם הי"ל מעות וקרוב לודאי שפשט כתנתו מעליו ואין לך טלטול גדול מזה יע"ש וכ"כ הכר"ש באה"ע ס"י ט"ז שאין לך טלטול גדול מזה ומהני במקום קברתיו יע"ש וכ"כ הרא"ש משביר בתש"ו אה"ע ס"י ט"ז ובשאר תשו' על נ"ד יע"ש וכ"כ כל הא"ח בנ"ד ע"ע ודון מנייהו ואוקי באתרין וכמובן והגם דנימא דכל כוונת הרוצחים הללו דנ"ד שהרגום אינו אלא לנקום נקמתם מחד מנייהו שהציל מעות מהם בעד דם אחיו ההרוג לשעבר כמ"ש הגוי ה"ב משם הגוי ה"א במ"ש בקב"ע דנ"ד הנה מ"מ לא יבצר ופשיטא ודאי כי הפשיטום ולקחו מלבושיהם ומעות שעמהם וטלטלום בכך והו"ל כקברתיו וכנ"ל והדברים ברורים וע"ע להרב חס"ל שם דמ"ה ע"ב בד"ה עוד איכא וכו' מ"ש בטע"ז ומניה נמי ילפי' להקל לנ"ד וכמובן:
תו איכא בנ"ד ט"א להקל בל"א קברתיו לכ"ע והיא זה דכיון דאיכא כמה מרבוותא דס"ל דבעד אחד דעלמא ל"ח לבדדמי כמ"ש הרשב"א במיוחסות ס"י קכ"ח והר"ן בתשו' שכן דעתם נוטה אלא דמי יקל ראשו נגד הרי"פ והרמב"ם יע"ש א"כ יש להקל בשופי מ"ט ס"ס וכמ"ש הפ"מ ח"ב ס"י ס' משם הרב ברוך בן' חיים ז"ל שהתיר בנ"ד אפ"י של"א קברתיו מ"ט ס"ס דבמח' שנויה ההיא דאתמר בש"ס דע"א במלחמה צל"ק אי ה"ד באשה המעידה על בעלה שמת במלחמה או אפי' בעד דעלמא נמי ומאחר שכן אפי' את"ל דה"ל כהרי"פ והרמב"ם דבמלחמה אפי' בע"א דעלמא צ"ל קברתיו עדין י"ל אי דוקא במלחמה גדו' או אפי' בנפלו לסטים על שיירא דבזה נס' הריב"ל ושם הביא דברי המרדכי דדוקא במלחמה גדו' אתמר ולא בשיירא וכו' והרב פ"מ שם בהסכמתו הוסיף עוד לו' דגם מהריב"ל לא נסתפק אלא בשיירא גדו' לא בשיירא קטנה דנפלו לסטים עליה ואף אם נאמר דגם בשיירא קטנה אמרה מהריב"ל מ"מ האיכא ס"ס כמ"ש הרב המורה ואף דס"ס זה אינו מתהפך היטב אין בכך כלום לענין עיגונא יע"ש וכבר ראיתי להרב מהרי"פ שם שנסתייע מ"ד הפ"מ לנ"ד ותמה עליו דהאי ס"ס מתהפך היטב יע"ש ודבריו נכונים וכן הסכים הוא ז"ל לנ"ד להתיר בל"א קברתיו מ"ט ס"ס הנ"ז יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין ממש כמובן וע"ע להרב חס"ל שם דמ"ז ע"ד מד"ה הן אמת וכו' עד דמ"ט ע"ג מ"ש בזה עש"ב ואכמ"ל:
עוד יש ט"א להקל בנ"ד בל"א קברתיו כלל והוא זה דאיכא טובא מרבוותא קמאי דס"ל דאי חייש"י בדדמי ה"ד בישר' המעיד אבל בגוי דלא מכוין להעיד ל"ח לבדדמי והו"ד במרדכי:
והגמ"י בפרק י"ג מה"ג ורמז ד"ק מהראנ"ח סימן קי"ח ומרן בתשובות דף ק"ט עמוד ב' כתב דרוב הפוסקים סל"ה יעויין שם ורוב הא"ח ז"ל עשו סניף להתיר עפ"י סברתם יע"ע וכן כתב הרב מהרי"פ שם בחוקי חיים דל"ח ע"א וכ"ע וז"ל השתא דאתינן להכי י"ל לעשות ס"ס באו"א יותר מרווח והוא ס' אי הל' כהרמב"ם דמצריך קברתיו או כהחו' עליו ואת"ל וכו' שמא אעיק' דמלתא הל' כהנהו רבוותא דסברי דבגוי ל"ח לבדדמי ואפ"י את"ל דלהרמב"ם דלשיטתיה קיימינן ל"ש גוי ל"ש ישראל חיישי' שמא קי"ל כוותיה בהא דצל"ק לגבי ישר' דוקא ולא קי"ל כוותיה לגבי גוי ומידי ס' ל"ן וכו' ושו"ר למהדמ"ל סי' קכ"ח ולעביה"ו ח"ב סי' כ"ה עלו בקב"ץ כל הני טעמי תריצי וכ' להתיר אפ"י בל"א קברתיו וכו' עכ"ל יעש"ב וכ"כ הראש משביר בתש"ו וכ"כ שאר א"ח ז"ל דנסתייעו להקל בנ"ד בל"א קברתיו מ"ס הראשו' הנ"ל וכנ"ל ומנייהו נילף להקל בנ"ד וכמובן: ועוד מט"א אין לחוש בנ"ד מהעדר קברתיו מכח ס"ס אחרינא כתבו מהרח"ש בתש"ו ס"י ד' ובכמה מתשו' והוא זה ס' אי הלכה כהרמב"ם דבעי קברתיו גם ביבשה ובלתי מלחמה או כהחו' עליו ואת"ל וכו' שמא העד המעיד הזה ל"א בדדמי שהרי כל עיקר ט' הרמב"ם דמצריך קברתיו הוא מ"ט שמא אמר בדדמי וכל כה"ג מתירים אעפי' שאינו מתהפך יע"ש וגדול הדור ר"ל הרב חוקי חיים ז"ל שם דל"א ע"א סמך בזה להקל בטע"ו ודחה דברי הבע"ח ז"ל שפקפק עליו בזה כיון שאינו מתהפך ג"כ עש"ב גם הרב מהרי"פ ז"ל שם דל"ו ע"ג בתר דשקו"ט ב"ד מהרח"ש הנ"ז כתב בסוד"ק וז"ל וילענ"ד דגם מהראנ"ח ודעי' דס"ל דבעיגונא דאתתא אף שאתה מרבה ס' וס"ס כולהו חדא ס' דהו"ל ס' אם בעלה של זאת קיים או"ל מ"מ בחסרון אמירת קברתיו אזלי ומודו דל"א חדא ס' הוא דא"כ איך אמרו אם נשאת ל"ת כיון דאין כאן רק ס' א' והוי ס' דאו' אעכ"ל דאמי' קברתיו אינו אלא דרבנן דהם הצל"ק וכל דל"א הוי סד"ר וכיון דמספק"ל אי ה"ל כהר"מ או"ל א"כ הוי שפיר סד"ר ואזל"י להקל עכ"ל יעש"ב ועיין ג"כ בתש"ו הנוספות שבסו"ס י"א אה"ע ח"א ס"י מ"ש ג"כ ע"ד מהרח"ש הנ"ז ולהרס"ל שם דמ"ב ע"ד מד"ה ונבא עתה וכו' עד דמ"נ ע"ד מ"ש בזה ע"ד מהרח"ש הנ"ז וב"ד הפו"ס המדברים בפרט זה עש"ב ואכמ"ל:
זאת ועוד אית לן טעמא רבתי להקל בכה"ג דנ"ד לכ"ע אפי' בל"א קברתיו והוא זה דאיכא רבוותא טובא קמאי ובתראי דס"ל ז"ל דהא דבעינן קברתיו ה"ד בעד הרואה לא בעד השומע דהוי עמפ"ע כמ"ש מהריב"ל בכמה תשו' ומרן בתש"ו דקכ"א ע"ב ומהרימ"ט ס"י ל"ב ועוד כו"כ מגד"ו הפו"ס אשר כולם נקבצו באו בכנה"ג ס"י י"ז הגב"י אות קע"ב ובי"א שם אות רמ"ז יע"ש והמורם מד"ק דבעד מפ"ע תלינן להקל שהראשון אמר קברתיו או טלטלתיו אפי' במשאל"ס כל שהגוי ה"א הגיד ל"ת וגם הגוי השומע מפיו הגיד ג"כ ל"ת ובאו דבריו סתם יש להתיר בשופי מ"ט ס"ס והוא זה ס' אי הל' כהר"מ וכו' ואת"ל וכו' שמא לא הצריך הר"מ ל"ו קברתיו אלא בעד הרואה לא בעד השומע והוא מתהפך שפיר כמ"ש בכנה"ג ובי"א שם וש"פ א"ח ז"ל ועד אחרן אתה תחזה להרב מהרי"פ שם בחוקי חיים דל"ז ע"ד שהאריך בטע"ז וראו הביא לנו תש"ו מרן שבסס"י י"א דפשיטא ליה חי' זה מעד הרואה לעד השומע דבעד השומע לית לן בה אם ל"א קברתיו ומאי דמספק"ל למהריב"ל פש"ל למרן ז"ל וכו' ובסוד"ק כתב וז"ל. ומעתה בנ"ד דהוי עמ"ע נר' דלא קפדינן אם ל"א קברתיו עכ"ל יעש"ב וכ"כ הרב המוסמך מארי דאתרין הרי"ף ז"ל בתשו' נבחר מכס"פ הנד"מ ס"י מ"ח ונ"ב דהסכים להקל בנ"ד עפ"י חי' זה כמש"י מהרא"י בכתביו ומהר"מ בתשו' דשייכי ומהריב"ל בתשו' ע"ש וכן תראה לכל האח' שתפסו להקל בטע"ז בהעדר אמירת קברתיו ע"ע ועיין ג"כ ב"ס ידי דוד קאראסו ז"ל הנד"מ בכמה מתשו' גם בפרט זה סמך להקל כמו שיר' הרואה וא"כ אוף אנן נמי בנד"ן כיון דהוי עמפ"ע מל"ת וישראל העד ג"כ השומע מהגוי ה"ב באו דבריו בסתם מה ששמע מהגוי ה"ב ודאי דתלינן. להקל שמא הגוי ה"א אמר ג"כ לגוי ה"ב שקברום או טלטלום ולא חש להאריך הסיפור לישר' השומע ממנו וכמ"ש הרי"פ שם וכל הפי"ס הנ"ז ובפרט דאית לן ס"ס בזה והוא מתהפך שפיר כנז"ל דודאי יש להקל ולהתיר בשופי בנ"ד גם מטע"ז אפי' בל"א קברתיו בלתי שום פקפוק כלל וככל האמור. ומדובר: ועוד דהאמת יורה דרכו דבנ"ד ליכא למיחש דילמא אמר בדדמי כי היכי דליבעי דלימא קברתיו כלל לכ"ע אפי' לד' הר"מ ז"ל כיון דאמר בפי' דהרגום והמיתום מיתה בזויה ומשונה דחתכו בשרם חתיכות רבות כבשר מליח כ"כ בקב"ע א"כ הא עדיפא מקברתיו או טלטלתיו בעשר ידות דליכא למיחש תו לבדדמי כלל ואין אנו צריכים עוד בנ"ד לכל הטעמים הנ"ז כי בטע"ז לחוד די והותר לסלק חששת דבדדמי והא עדיפא מקברתיו בלתי ס' כלל וכן ראיתי להרב המוסמך הרי"פ ז"ל בתש"ו שם ס"י ן' שכ"כ וז"ל וכ"ש בנ"ד בעדות ר"י הלוי שאמר שחתכו ראשו לצד אחד והגוף ל"ב דבכה"ג ל"ל עכ"ל עי"ש וכן מתבאר שפיר מ"ד כל הפוס' האח' ז"ל כמ"ש המעיין ואכמ"ל באופן. הנה נא ערכנו כמה וכמה טעמים שונים מפס' ומפ"ס טעמי תריצי הנאמרים באמת מפום רבנן קדישי גדו' הפוס' ז"ל להקל בנ"ד אפ"י של"א קברתיו לכ"ע וגם הנה נמצא אתנו כמה וכמה ס"ס בנ"ד שלא להצריך קברתיו ואם בס"ס אחד התירו. כ"ש היכא דאיכא ספיקי טובא כה"ג דנ"ד ובפרט דבל"א קברתיו הוי איסור דרבנן וכמ"ש מהרח"ש דמטע"ז אמרו דבחסרון קברתיו אם נשאת ל"ת וכמ"ש כ"ז ג"כ הרב מהרי"ף שם בחוקי חיים דל"ח ע"א יעש"ב ומה גם בנ"ד דכבר יצאו נשותהם של אלו הנעלמים מאיסור אשת איש דאורייתא עפ"י עדות היאודים אשר הלכו לחפש עליהם והביאו עצמות וגידים ובגדיהם מלוכלכים בדם וכדבעי' למימר קמן בס"ד א"כ בלאו"ה לא קיימי נשותיהם של אלו רק באיסור דרבנן דרביע עלייהו דוקא וכל ס' שיפול בעדות זו הו"ל סד"ר ואזלי' ביה לקולא ככל ס' איסור דרבנן כידוע וכמ"ש כ"ז ג"כ ויותר. מזה הרב חס"ל ז"ל על נ"ד שם בדמ"ט ע"ג וז"ל באופן דבין הכי ובין הכי מכל מ"ש נראה ודאי דאף של"א קברתיו וכו' אינו מזיק מאחר דאיכא כמה ס' וככל הנז"ל ואעיק' דין זה דקב' אפי' במלחמה עיקרו אינו אלא מד"ר וכו' וכ"כ הגו"ר וכו' ועיין ג"כ להא"ר סי' א' וכו' דהביא דברי מהרח"ש ש"כ דהך מלתא דבעי' קברתיו קלישא טובא ובמילתא כ"ד יל"ד וכו' וכ"ש בנ"ד דמכל. ההוכחות בו"ט שכ"ל אין ס' דיצאת מאיסור תו' דהשתא הוו תרי דרבנן דאעיק' דין זה דקברתיו אפי' במידי דאו' אינו אלא מד"ר ובנ"ד עוד בה דהנדון עצמו הוא מד"ר איברא וכו' אפ"י לפי"ז בנ"ד לא אכפת לן דבנ"ד כ"ם דאיכא כמה ס"ס המתהפכות וככל הנ"ל באופן דמכל מ"ש פשוט ופשוט דאין לחוש כלל למה של"א קברתיו וז"פ ומבואר וד"ב לס' זה עכ"ל יעש"ב ודוק מניה ואוקי באתרין ואוף אנן נימא דעפ"י כל האמור די בזה והותר לס' זה שכבר יצא לאור משפטו לקולא ולהתרא וככל מה שנתבאר מה למעלה: ובכן אקומה נא ואשובב"ה תשו' ניצחת להתיר הספק הרביעי שנפל בנ"ד דאפשר דלא מהימן הגוי ה"א בכל דבריו דשמא אמר כן כדי להתפאר ולהטיל אימה וכו' ככל הנז"ל בריש אמי"ר בס' זה. לזאת אשיב דאין לנו לחוש מכ"ז כלל דמלבד השורש הגדול אשר השרישונו הראשונים ז"ל וכלל גדול מסרו בידנו דלעולם בעדות עיגונא דאתתא לעולם אנו הולכים ודנים עפ"י גופה של עדות דברים ככתבם אשר נכתבו בקב"ע בב"ד ועליהם אנו סומכים לדין כפי המובן ממשמעות פשט הדברים אשר באו במכתב בקב"ע אך אמנם במה שלא בא דבר ממנו במכתב בגופו של עדות ולא זכר לדבר לא נחתינן נפשין לאחמורי ולמימר דילמא הכי הוה או הכי הוה דא"כ אין לדבר סוף ולא מצאנו ידינו ורגלינו להתיר עיגונא אחת מיני אלף ולא שבקת חיי ואין לנו לבדות דברים וחששות מליבנו לחוש שכך היה כדי להחמיר ולעגן בנות ישראל כמ"ש כ"ז ויותר מזה מרן ז"ל בתשו' אה"ע דק"ז ע"ג ומהרח"ש בס' נ"ו דבעיגונא אין לנו אלא מה שיראה מפשט העדות ושכ"ן מדברי התה"ד כסוף סי' קס"א וכ"כ הרב מהר"ש הלוי אה"ע ס' ג' והרב א"ס בהש"ו והדב"מ אה"ע סי' ט' וקי"ב וקי"ג דאזהרה שמענו מפי רבותינו דבעיגונא אין לנו לדון בדמיונות ושפיטות אלא כפי המובן מהעדויות הבאים לפנינו וכ"כ מוהריק"ו שורש קנ"א והרב מ"ץ ח"נ דק"ד וק"ה והרב פרמ"א בכמה מתשו' יע"ש והרב ראש משביר והרב באר המים ז"ל באה"ע בכמה מתש"ו ושאר פו"ס א"ח ז"ל עצמו מספר ע"ע הלא בספרתם וזוהי סיבה וטעם כעיקר דניתן כח לחכמי ישראל שבכל דור ודור לעשות חייל בדיני עיגונא דאתתא כי אין לנו בזה לאהוב את השמא כמ"ש ה' מופת הדור ר"ל כמהרר"ח ז"ל בס' ישרי לב הנד"מ באה"ע אות ע' סי' ט' ויו"ד יע"ש וה"ה והוא הטעם בנ"ד שאין לנו לבדות חששות מלבינו כזאת וכזאת כדי להחמיר ולעגן בנות ישראל בטענות שמא כך היה וכך היה ואין לנו אלא מה שיראה מפשט עדות הגוי המל"ת ותו לא מידי כהסכמת כל הפוס' הנז"ל ועין בתש"ו הדב"א ז"ל סי' ל"ב שכתב דאין מדקדקים בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש בדברים אלו לא יפה עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם בעיגונא הקלו משום עיגון יע"ש והרואה יראה לסרב גי"ר כ"ג סי' ה' וי"ד ו"ך כמה הפליא לדבר על המתעקשים בהיתר עגונות יע"ש. וא"כ מאחר עלות כל אלה איך הותר לנו לחוש ולומר שמא כך הוא כוונתו וכך הוא כדי להחמיר לעגן בנות ישראל העניות והאומללות האלה כיון דהרי לפנינו גוי מסל"ת מגיד אומר כי כה וכה הוה עובדא מאן שם לן למשכוני נפשין ולחשוש חששות כאלה לאחמורי עלייהו ולהניחם בכבלי ברזל העיגון באבלם ויגונם בצערם ועוניים הא ודאיי לא תהא כזאת בישראל כמו שלימדונו להועיל כל הפוס' הנ"ז ויותר מהמה ככל האמור ומדבר ומה גם. לכי נידוק שפיר ניחזי אנן דכל החששות הנ"ז בספק זה הבל הם ואין בם מועיל וכולם הם חששות רחוקות מאד כמו שאבאר בס"ד:
דהנה אמת דחזינא ליה להרב דבר משה ז"ל בח"א אה"ע סי' י"ב דנסתפק כזאת בנ"ד בספק ה"ג שאומר הגוי שנמצא שם בעת ההריגה וסיפר איך היה ענין ההריגה דיש לחוש דמשקר בזה יען כי אין דרך. ההורגים להרוג בפני בנ"א ואדרבה הוא פונה לכאן ולכאן לראות היש רואה אותו למען לא ילשינו אותו לשופט העיר ויהרגוהו בדין וזה שהעיד כן הוא שקרן ודילמא אמר כן מקול הברה וע"ז השיב בדקכ"ב סע"ד איברא דכ"כ מהרד"ך בבית כ"א ח"ט וח"י דפשיטא דכל הורג אדם תחי' פונה כה. וכה לראות אם אין איש ואח"כ הורגו שעושה מעשהו בסתר ואין להעלות על הדעת שהיא דקדקה בו היטב בהריגתו ולא לדקדק בו אמינא אלא אפי' לראותו וכו' שאין אדם הורג בפני חבירו שחושש הוא שמא יוודע הדבר וכדכת"י עכ"ל. אמנם ע"ד מהרד"ך הללו עמדו עליו כל הבאים אחריו וחלקו. עליו בפה מלא ובאותו נדון עצמו דהחמיר הרב חלק עליו הרב מהרי"ט והתיר אותה האשה. גם מרן ז"ל בב"י כתב עליו די"ל גמגומים ע"ד דאין לנו להוציא הגוי מחזקתו מסל"ת. ואף הרב מהר"י שאמנם המחמיר בענין זה הרבה הו"ד בתשו' מרן כתב ע"ד מהרד"ך הנ"ז שדבריו הללו הם מתמיהים לכל בעל שכל כ"ש למה שכתב מרן שם דאם היינו חוששים ומספקים בכל עדות אשה בכל החששות והספקות האלו לא היה היתר לשום אשה עגונה אחת מני אלף אלא כל שיראה מפשט דברי העדות להתיר שרינן לא ולא נמשכן נפשינו לבדות דברים.. מלבנו לחוש ולומר שמא כוונת זה הייתה כך וכך כדי להחמיר ולאסור כמו שעשה מהרד"ך בההוא עובדא דמשה סוסי ועד"ז הלך שם מרן בכל אותה התשו' יע"ש עכ"ל הצל"ע כעת הנך רואה דלית דחש להאי חששא דמהרד"ך זולתו ומלבד דכלל גדול בידינו דהלכה כבתראי וכדברי המיקל בעיגונא דאתתא. עוד בה דבנ"ד ברור הדבר דגם מהרד"ך ז"ל דחייש להחמיר בההוא נדון אזיל ומודה בנ"ד להקל דליכא האי חששא בנ"ד כלל דהתם מיירי הרב ז"ל באיש או אשה שאומרים שראו הריגת פ' איך הרגו אותו הרוצחים והמה רואים ולא שייכי עם הרוצחים כלל שאינם הם מכלל הרוצחי' רק דאתרמי בעת ההריגה שנמצאו ועיניהם ראו הריגתו משא"כ בנדון דידן דזה הגוי המל"ת הראשון המגיד לגוי ה"ב הוא היה ג"כ בקשר רשעים מכלל הרוצחים שלשתם יחד ומיראתם שלא יעבור זה מקודם בדרך ההוא ויראה אותם שהם רוצחים וילשין עליהם למלכות הניחו אחד מהם שומר בראש היער להביט ולראות העוברים ושבים והשנים מהם הם ההורגים א"כ כיון שהוא ג"כ בכלל הרוצחים ובקשר שלהם שוב אין להם פחד ממנו שמא ילשין עליהם ויגלה עוונם למלכות כיון שהוא עמהם בסודם ובקשר רשעים שלהם וא"כ תו ליכא ההיא חששא דמהרד"ך דחש להחמיר בנדונו שייכא בנ"ד כלל וגם הוא ז"ל אזיל ומודה בנ"ד להקל וכמדובר. ומלבד כי חילוק זה הוא ברור ומוסבר מצד עצמו. עוד בה כי מצאתי חי' זה כדמותו ממש יוצא מפ"ק מרן החביב ז"ל בתשו' אה"ע ס"ס ח' בענין העדר אמירת קברתיו דלא היה בנ"ד וע"ז כתב הרב ז"ל דאפ"י למאן דמחמיר ומחשיב נ"ד כמלחמה קטנה בנפלו עליהו לסטים הוא מת ואני נצולתי דבההוא פחדא הוה יתיב הוא ג"כ ומתוך שהוא בהול אומר בדדמי וכו' יע"ש גם הרב' בצלאל אשכנזי ס' ל"ב כתב דאין לחוש דכיון דמסהיד לבתר ג' יומי דילמא חזייה לבתר ג' יומי דנהרג דכבר האריך מהר"ם בכיוצא בזה דכיון דמעיד בסתם דנהרג תוך ג' ימים או ראה שהרגוהו והיה עם ההורגי' ה"נ בנ"ד נימא דראה שהרגוהו הערביים והיה עם ההורגי' וכו עכ"ל יע"ש וכ"כ הרב מהראנ"ח כח"א סי"ך דצ"ז ע"א עפ"י תשו' מהר"ם הנז' יע"ש והביא ד"ק הרב דב"מ ז"ל שם דקכ"א ע"ב וע"א והוכיח במישור מר"ן דכשרואה הריגתו עדיפא טובא ואין לחוש לשום חששא ובתר הכי נרגש הוא ז"ל ממ"ש מהרימ"ט אה"ע ס"י ל"ו דס"ל למר התם דאפי' אמר נהרג בפני ואין בו ס' חייש"י שמא אומר מה שלא ראה בדדמי ליה מפני הקול ששמעו וכו' יע"ש וע"ז יצא לחלק הרב דב"מ ז"ל ממ"ש מהרימ"ט לנ"ד חילוק נכון ומוסבר מאד והוא שייך בנד"ן והוא דע"כ לא אמר מהרימ"ט הכי כי אם בנ"ד שלא מצאנו חידוש בפי העד מהריגת אותם האנשים שגם אנחנו שלא ידענו דבר מסל"ת שפו"פ נהרגו וכו' אבל בנ"ד שמצאנו חידוש בפי האשה בשם הגוי שראה ענין הריגת שו האנשים האומללים הי"ד ושתחי' לקחו לבחור וכו' והרגוהו וחתכו את ראשו דהוא דבר חידוש שאין אנו יודעים מזה וכו' כל כי האי נראה שאין לחוש לדימוי וכ"כ הרב פרמ"א ח"א ס"י קי"א דכל שמעיד הגוי הנמצא שם בעת ההריגה עדיף טפי ול"ל לדדמי והגם דמידי פלוגתא לא נפקא מ"מ כיון דרבו המתירים הכי נקטינן ובס"י נ"ו כתב בסו"ד וז"ל העולה ממ"ש כיון דרבו המתירים והמקילים בענין שלפננו ראוי להקל כ"ש שנלע"ד כ"ע מודו דל"א דאיכ' למתלי בדבר דמה שהעיד. העד הא' היינו מה שנשמע קול הברה אלא כל שאין אנו רואים תוספת בדברי העד ממה שנשמע בקול הברה אבל כשיש תוס' בדבר תלינן כי מה שהעיד העד הכל לפי ראות עיניו והכא בנ"ד כיון שהעיד שבשתיה הולך בשיירא אלא' הב' יאודים בדרך במלון במקום זה הרגו פ' הרי תוס' דברים אלו והוראת המקום שהיה שם ההריגה מורה היותם עידי. ראיה ולא מפי השמועה וכו' ואע"ג דהרב מהרד"ך כתב דברים הפך זה וכו' פוק חזי מ"ש ע"ד ה"ה מהריק"א בתשו' וכו' וכבר נודע מ"ש מהראנ"ח ע"כ דברו ה"ה מהריק"א שכבר קבלנו הוראותיו בכל תפוצותנו ועל ענין זה כתב מהרח"א ז"ל ובלשון הזה אמר יסוד יסדונו לנו רבותינו וכתבו הרב בתשו' אין לנו אלא כל מה שיראה מפשט דברי העדות וכו' עכ"ל ודון מנייהו ואוקי באתרין דאיכא בנ"ד תוספת דברים הרבה בדברי הגוי ה"א לגוי ה"ב עאכ"ו ועדיף נ"ד מכל נדונות הרבנים ז"ל הנ"ז דודאי אין לחוש דמשקר ומקול הברה ששמע הוא אומר כן וככל הסכמת הפוס' ז"ל הנז"ל ובפרט למה שכתבנו לעיל דמשיחתו ניכר שגם הוא היה ידו במעל ונמנה עמהם בקשר רשעים בהריגת אלו האומללים הי"ד ובכה"ג ודאי דליכא למיחש דמשקר ומקול הברה שמע וכיוצא וככל האמור ומדובר מה למעלה ועל חששת דשמא להטיל אימה או להתפאר אומר כן ושקר ענה וכנז"ל בריש אמ'יר בספק ה"ד הנז"ל הנה על חששת התפארות הנז"ל כבר כתב מהרלנ"ח ז"ל בח"א הס"י ע"א דליכא למיחש להתפארות. כלל הגם שבנ"ד איתא להאיי חששא טפי מנ"ד כיעו"ש וכ"כ ה' החביב ז"ל בבע"ח אה"ע ס"ס ח' דליכא למיחש להתפארות בנ"ד כלל ויליף לה מר במכ"ש מנדון מהראנ"ח הנ"ז יע"ש וכן מתבאר מדברי ה' תומת ישרים ז"ל ה"ד הכנה"ג ז"ל באה"ע ס"י י"ז הגב"י אות קמ"ט דאפי' בגוי הרוצח עצמו שאומר הכאתי ל"פ הוא נאמן בלי ספק כלל ולא חייש"י לא להתפארות ולא להטיל אימה וכתב ע"ז הכנה"ג שם וז"ל דין זה אמת ולא מצינו שום פוסק חולק עליו יע"ש וכ"כ ה' יד אהרן שם אות רכ"ט משם הרב מהרי"ץ ב"ס נחלה ליאושוע ס"י י"א יע"ש ועיין ג"כ להרב מהרש"ך ח"ד ס"י פ"ז דאפי' ההורגים עצמם היו מתהללים ומתפארים עצמם שהרגו ב' יאודים אפ"ה אין לחוש לזה כלל דלא חישינן להכי אלא כשנתכוון להטיל אימה וכו' ושם דחה דברי מי שהיה ר"ל דיש לחוש לזה דליתא ואין להעלותו על לב יעש"כ וכ"כ הרב כר"ש אה"ע ס"י ט' דקאמר הגוי להדיא שנשתבח שנהרגו ועכ"ז פשיט ליה להרב דאין לחוש לזה כלל מכח דברי מהר"ם שבתשו' ולא חש הרב להא דשבח עצמו כלל כיעו"ש וכבר הארכתי בענין זה דחיישינן שמא להטיל אימה וכו' בתשו' אחרת אשר לי בהתר עגונה אשת שעבאן ושם הבאתי. דברי כל הפו"ס ז"ל המדברים בפרט זה וראש המדברים בזה הוא מהר"ם ז"ל בתשו' הובאה בתשו' דשייכי ל"ס נשים ס"י ט' ושם נאמר להדיא משם ר"י ב"מ ולהרב ר"א שכתבו שגוי רוצח שאומר אנכי מותתי את איש פ' נאמן דכיון דגוי מסל"ת נאמן מה לי שהוא הרוצח ומה לי שאינו רוצח וליכא למפסליה משום דאי"ל דמשקר והאי דקאמר הוא הרגו דילמא למירמא אימתא אמר הכי וכו' אבל. הכא לא מוכחא מילתא וכו' לא תלינן להחמיר וכו' יעש"ב ואחריו נמשכו כל הפו"ס ראש"ו וא"ח. ז"ל דכל דלא מוכחא מילתא טובא דלמירמי אימתא אמר הכי לא תלינן להחמיר כלל ככל מ"ש בעניותי שם עשב"י ודון מנייהו ואוקי באתרין דליכא למיחש בנ"ד לא למירמי אימתא ולא להתפארות כלל וכבר ראיתי להרב ידי דוד הנד"מ ס"י ת' דר"ז ע"א שעמד ב"ס זה בנ"ד שאמרה הגויה דודי אמר לאבי שהוא הרגו אם נאמן הגוי לומר שהוא הרגו וע"ז השיב ראו הביא לנו דברי מהר"מ שבתשו' הנ"ז ואסף איש טהור כל להקת הפו"ס הראש"ו והא"ח. ז"ל דכולם פה אחד סברי מרנן דאין לחוש להתפארות ולא להטיל אימה אף ברוצח עצמו האומר אני הרגתי את"פ ושקו"ט בהא טובא הרב ז"ל ובסו"ד כתב וז"ל ותו דאעיקרא הא דחייש"י דלהטיל אימה קעביד וכו' היינו דוקא היכא שאומר כן הגוי ליש' דהיינו שאו' אהרוג אותך כמו שהרגתי ל"פ וכדמוכח כן מעובדא דנ"מ ההוא גוי שאמר ליש' וכ"כ כל הפו"ס ז"ל יע"ש אבל כשאומר כן גוי לגוי אחר כנ"ד לא חיישי' להכי כלל ומלבד שהשכל מחייב כן עוד מצאתי למהרש"ך ח"ד סי' פ"ח שכ"כ להדיא יע"ש ועין לה' יא' אות שס"ה יע"ש באופן שעלה בידינו מכל מה ש"כ דגוי האומר הרגתי אפי' דשיבח את עצמו כן בפני הגוים אין לחוש לזה כלל כ"ש בנ"ד דלא שבח עצמו:
דאין לספק בזה כלל וכלל עכ"ל יעש"ב וממנו נקח לדון ולהורות כן בפשיטות בנ"ד כיון שהגוי. ה"א היו דבריו עם גוי אחר ולא עם ישר' כלל דודאי דאפי' היו דבריו בדרך התפארות ולשבח עצמו עם רעהו הגוי אפ"ה אין לחוש דמשקר כלל כ"ש דלא חזינן בדבריו של הגוי ה"ב אמ"ל כן הגוי ה"א בדרך שבח והתפארות כלל דודאי אין לספק בזה כלל ועיקר וכמדובר. ועל מה שחששנו בריש אמי"ר בספק זה. דאם נאמר שזה הגוי נמנה עם הרוצחים הו"ל כרוצח גמור שאומר הרגתי את פ' ואין אדם משים עצמו רשע וכו' כנז"ל הנה אמת שהרב סם חיי ס"י ט"ז דל"ב ע"א כתב סברא זו דגם בגוי אמרי' אין אדם משים עצמו רשע יע"ש ואולם כבר השיגו בזה הרב חס"ל אה"ע סי' ו' דמ"ד סע"ד דדוחק לי' בגוי דאינו משים עצמו רשע וה"ט דהרב מהרח"ש. בדכ"ז ע"ד דלא חש להשיב ע"ז כלל יע"ש ועוד דגם הרב סם חיי שם אזיל ומודה באומר הרגתי את"פ דמהימן ולא בעי' שיאמר מת וקברתיו דאי לאו דקי"ל שהרגו לגמרי לא הוה משים עצמו רשע כיעו"ש וכן מתבאר מדברי מהר"מ שבתשו' הנ"ל ומדברי המרדכי ומכל הפוס' ז"ל והדברים פשוטים ודי בכל זה לספק זה והאריכות בזה עוד אך למומר: העולה מכל מ"ש דהותרו כל ה"ד ספיקות הללו לקולא ונתבארו ונתבררו ונתלבנו שפיר יפה יפה מפי סופרים ומפי סופרים כשמש בצהרים והותרו נשותיהם של אלו ההרוגים הי"ד מכבלי עיגונם ככל האמור ומדובר אחת למעלה וכל זה שכתבנו הוא במונח דנשותיהם של אלו עדין הם בחזקת איסור אשת איש מן התורה אכן האמת יורה דרכו דבלאו"ה בלתי עדות. העד מה ששמע מפי הגוי מסל"ת ה"ב שהגיד לו מה ששמע מן הגוי המל"ת הראשון כבר יצאו הנשים הללו מאיסור אשת איש דאוריתא עפ"י עדות כמה יאודים שהלכו לבקש עליהם ומצאו מקום מלא דם לח ורך ועצמות וגידים ושערות ראשיהם וקצת מבגדיהם וה"ד כנפות שלהם מלוכלך בדם ותבואו הכל לפה העירה והכירו נשותיהם את בגדי בעליהם שהם הם אלו שבזה ודאי יצאו נשים אלו מאיסור אשת איש דאוריתא ולא רביע עלייהו כי אם איסור אשת איש מדרבנן כמ"ש הרב המבי"ט ז"ל בתשו' ח"א ס"י קל"א דמי שיצא מביתו ללכת למ"א ולא הגיע לשם ולביתו לא חזר ונשכח ונאבד זכרו ובאו עדים והעידו שמצאו הרוגים באותו הדרך דמאורייתא תלינן דהוא הוא הנהרג ולא אחר ועדיף זה ממי. שנטבע במשאל"ס וכו' יעש"ב ורוב ככל האחרו' ז"ל עשו סניף בנ"ד להקל מכח תשו' הרב המבי"ט ז"ל הנ"ז כמו שהארכתי בזה בתשו' אשת שעבאן הנ"ז ושם אספתי באמרי"ם כל סברות הפו"ס ז"ל שסמכו להקל עפ"י תשו' המבי"ט ז"ל ובפרט היכא דאיכא תרתי לגריעותא כגוונא דנ"ד דהינו שנשכח ונאבד זכרם זה כמה חדשים ולא נודע מקומם איה ונודע לנו שיצאו מכאן מביתם ללכת לכפר כנאכיר לחנות שלהם שם ולא הגיעו לשם וגם לביתם לא חזרו וגם הועד מפי כמה יאודים שהלכו לחפש עליהם ומצאו עצמות וגידים ושערות ובגדים באותו הדרך הגם שלא מצאו הרוג שלם מ"מ הו"ל כמצאו הרוגים שלמים כיון דאף במצאו הרוג שלם עסקינן בלא הכירוהו כלל כ"ש אם הכירו בגדיהם שהם הם כנ"ד וכן מצאתי להרב ראש משביר ז"ל בח"א אה"ע סי' ט' הי"ב ע"כ שכתב בנ"ד שהוא דומה בזה לנ"ד ממש וז"ל וכ"ש בנ"ד אם נצרף עדות ה"ב משבתי משה שהעיד שהביאו ממקום שאמר שנהרג חתנו של הרמ"ז עצמות וגידים וקצת חתיכות ממלבושיו מלוכלכות בדם וחתיכה אחת מ"ד כנפות שלו והכירו שהם של הר' שבתי ההרוג הנה אעפ"י שלענין סי' בכלים איכא פלוגתא דרבוותא אי חיישי' לשאלה ולענין הלכה לא סמכינן אסי' כלים וכו' מ"מ תהני לן להנצל מסכנתא דאיסורא דאורייתא כמ"ש דעת עליון המביט סי' קל"ה וכו' א"כ אמור מעתה וכו' יעש"ב הרי להדיא דאפי' במצאו עצמות וגידים וקצת מלבושים ס"ל להרב ז"ל דדמי למ"ש המבי"ט ז"ל שמצאו הרוג באותו דרך כמבואר בד"ן וזה פשוט באופן כי הנה נמצא בנ"ד הני תרתי לגריעותא דבעי המבי"ט ז"ל כי היכי דתיפוק אשת הנעלם מאיסור א"א דאורייתא לדעת רוב ככל האח' ז"ל כמ"ש הרב באר המים אה"ע סי' ס"ב וסי' ס"ז והרב חס"ל אה"ע סי' ו' והכ"ט ע"ב וא' והחק"ל אה"מ סי' יב ובמ"ב סי' ז' וח' יעש"ב וכבר בתשו' אחרת אשר לי בעינינא דאיתתא אשת אבו צאלח הנעלם שם הבאתי דאיכא כמה פוס' דחולקים ע"ז דלא בעי תרתי לגריעותא הנז' אלא בחדא מנייהו סגי להוציא האשה מחזקת איסור א"א דאורייתא יעש"ב עכ"פ בנ"ד כאן נמצא וכאן היה הני תרתי לגריעותא שכתבו המבי"ט ז"ל בתשו' קל"ה הנז"ל ונמצא דכל הפוס' אזלי ומודו בנ"ד דנפק"ל הני נשי דנ"ד מאיסורא א"א דאורייתא לדעתיה דהרב המבי"ט ז"ל וכבר כתבנו דרוב ככל הפו"ס ראשו' ואח' ז"ל סמכו להקל עפי' ס' המבי"ט ז"ל בסניף גדול וכמ"ש הרב באר המים ב"ב תשו' הנז"ל שאסף איש טהור אמבוהא דרבנן קדישי דסמכי בנ"ד להקל עפי"ד הרב המבי"ט ז"ל וכן הסכים הוא ז"ל ג"כ כיעש"ב: