שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ב אה"ע · סימן ז
שאלה בחור אחר ושמו ראובן מתושבי אר"ץ יע"א נשא אשה בעירו הנז' ולא עברו ימים מועטים עד שבגד בה וישנאה ושילחה מביתו ושבה אל בית אביה כנעוריה והוא נסע לדרכו לדלג על הערים לקדש ולישא אא"ע ותכף רבני אר"ץ יע"א הריצו כתביהם לכל עיר ועיר לדייניהם וגדוליהם שלא יניחוהו לקדש לו אא"ע עד שיגמור עם אשתו הא' ובהגיע ראובן הנ"ל לפה עירנו דמשק יע"א תכף התרו בו בד"ץ ופקידי העיר יצ"ו שאין לו רשות לקדש לו שום בת ישראל כי אם עד שיביא להם כתב מרבני עירו צובה יע"א שכבר גמר עם אשתו הא' ואם יעבור על התראתם יכריזוהו ויחרימוהו כיון שעובר על התראתם ועל הסכמת עירנו שלא לקדש בצינעא בב' עדים וכו' והודיעוהו בפי' מתוקף ההסכמה שיש פה עירנו יע"א והוא סבר וקביל וענה להם שלא יעשה כזאת חו' כלל ושוב אחר יום או יומים הלך ופיתה לבתולה אחת מיוחסת ולאביה ולאמה באומרו אליהם שהוא רוצה כעת להשתדך שידוכין בעלמא עם בתם הנז' ועל השידוכין לא גזרו כלל ואולם לא יקדשנה כי אם עד שיגמור עם אשתו הא' כאשר גזרו אומר רבני ופקידי העיר יצ"ו והם נתפתו לעצתו ועשו שידוכין בצינעא בב' עדים ושוב אחר ימים מספר פיתה בדבריו למשודבתו הנז' והוליכה לגינה אחת הסמוכה לעיר וחוצה לה והוליך עמו ב' עדים ריקים ופוחזים וקידשה בפניהם וחזרו לביתם והעלימו דבר הקי' והניחוהו בסוד נכמס מפחדם פן ישמע הדבר לרבני ופקידי העיר יצ"ו ויחרימוהו וינדוהו כאשר הודיעוהו בעת התראתם ושוב אחר ימים מספר בגד גם בזאת ויברח וימלט והניחה עגונה ואזי הוכרחה הבת הנז' לגלות לבדה"ץ את מעשה הקי' ואת עידי הקי' ושלחו הב"ד אחר העדים וקבלו עדותם לפני הנערה את כל אשר נעשה בפניהם ועשו שטר קבלת עדות וז"ן:
במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתו קדמנא ה"ר יוסף נסים סלאמיה י"צ ומאיר יוסף עבצאל"לה י"צ ואחר האיום והגיזום כדחזי ונשבעו ש"ח בתפילין ובגיזרת התו' הק' ובח"ח כדחזי שיעידו שיעידו ע"ן וע"י מה שנעשה לפניהם. עמד יוסף הנז' והעיד שבחדש סליחות בשעה שביעית מהיום יום ג' או יום ד' בשבוע קודם ר"ה שעבר ושאלנו אותו אנן ב"ד מהו החדש השיב שאינו יודע שאלנו אותו מה שמה של השנה ואמר שאינו יודע וגם שאלנו אותו על שנת השמיטה והשיב שאינו יודע ואמר הייתי יושב בבית הריחיים של דאר אל דרב ונכנסתי לגינה של המערבי לקחת אש לשתות עשן ראה אותי שם יאודי אחד פב"פ אמר לי סלאמיה מה אתה עושה פה אמרתי לו נכנסתי ליקח אש אמר לי בא והתעלס עמנו ה' דקים וישבתי עמהם שיעור ב' שעות וניגנתי ואנחנו יושבים אמר לי פב"פ הנז' צריך שתעיד זאת העדות אמרתי לו מה זאת העדות ראיתי הוציא אברהם אל חלבי המשודך עם לאה בת פ' לירא מגי"דייה ורביע מיגי"די והראה אותם לי ואח"כ נתנם ביד לאה הנז' ואמר לה הרי את מקודשת לי בכסף וזהב כדמ"וי ולקחה אותם והלכה. שאלנו אותו אנן ב"ד אימתי אמר לה אלו הדברים והשיב שקודם שנתנם בידה תפס אותם בידו ואמר לה הרי את וכו' ואח"ך נתנם ביד לאה ולקחה אותם והלכה ואחר כ"ז ישבנו לאכול ולשתות ועל העדות הזאת נתייחדנו לה אני ומאיר יוסף עבצ"אללה י"צ:
עמד מאיר ן' יוסף עבצ"אללה י"צ והעיד בז"הל יום ב' בכ"ה בחדש אלול שנת צ"ה לחש' הישמעאלים. שאלנו אותו אנן ב"ד על חשבון שנות בריאת עולם שמונים אנחנו ואמר שאינו יודע. גם על שנת השמטה אמר שאינו יודע. ואמר ביום ב' הנז' הוליכוני אברהם אשכנזי חלבי אל ונסים ההריאל חלבי עמהם לגינת אל מערבי כדי לטייל ולקחנו עמנו ללאה בת פ' וישבנו לאכול ולשתות עד שעה ששית מן היום הנז' כדי שיבואו העדים פ"ופ שהם ת"ח בשביל עדות קי' אברהם אשכנזי הנ"ל ללאה הנז' והשכר אשר שתינו הוא מאצל הערל בעל הגינה ובשעה ששית לשביעית ואנחנו יושבים בא יוסף נסים סלאמיה ליקח אש לעשן יען הוא יושב וטוחן בריחיים של דאר אל דרב ואמר לנו פב"פ כנראה שהחכמים אינם באים ואמר לי שצריך שתעיד אתה מאיר ואמרתי לו אני לא נכנסתי להעדות והיתה תשובתו למעננו צריך שתעיד דבר מצוה. ואנן ב"ד שאלנו להעד אינך יודע שיש חרם כיצד תעיד והשיב לנו אני יודע החרם בתוך העיר לא חוץ לעיר. והוציא אברהם אשכנזי אל חלבי הנז' לירא מגידייה ורביע מיגי"די ואמר לנו תראו אתה מאיר ואתה יוסף ואתה נסים הררי מה בידי ואמרנו לו לירא מגי"דייה ורביע מיג"ידי ונתקרב ובא אצל לאה הנז' ואמר הרי את מקו' לי בכסף וזהב בטבעת זו ואנחנו העדים החזרנו אותו ואמרנו לו אמור במטבע זה וכך אמר והוא אומר לה אלו הדברים נתנם בידה וידו על המעות שבידה והלכה ד' אמות וחזרה וישבה עמנו נאכל ונשתה ואמרנו להם בס"ט כל דברי העדים הנז' נתקבלו לפני הבת לאה הנז' ושאלנו לה והודית ע"כ המ"ל כל הדברים האלה העידו העדים הנז' לפנינו אות באות ת"בת היום י"ז חשון שנת תרט"ל ליצירה ושרי"ב וקים:
הצ' שלמה סוכרי הצ' עזרא הכהן טראב ס"ט ס"ט:
הצעיר בכור יאודה מהאדיב ס"ט:
עד כאן באה נוסח הקבלת עדות רק הועתקה פה מלשון ערבי לל"הק ממש בלי שום תוס' ומגרעת כלל עוד נתקבלה עדות עד אחד אשר העיד לפני ג' ב"ד על העד של הקי' הב' הנ"ל וז"ן:
במותב תלתא כחדא הוינא אנן ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא מע הש"דר מעי"הק צפת"ו ה"ה רב הכולל כמהר"ר חיים שבאבו יצ"ו והעיד לפנינו בתורת עדות ג"וש ע"ן וע"י שבליל ששי ג' ימים בח' כסליו שנת התר"טל ליצירה בא אצלו לבית אכסניא שלו הוא כו"ו חיים משה לניאדו יצ"ו ה"ר מאיר יוסף עבצ"אללה י"צ וביקש ממנו לעשות לו תיקון על עוונותיו שעשה בהיותו בנא אמון יע"א ומע' הש"דר הנז' יצ"ו שאל אותו לפרט לו העוונות שעשה שם כדי לתת לו תיקון השייך לו לכל עון ועון והודה לפניו שבא על אשתו נידה כמה פעמים וגם בא על הזונה ארמית ושתה סתם יינם והרב הנז' גזר עליו שיקבל עליו את הדין שישב על הקרקע כדין מנודה וכן עשה והתיר לו את נידויו וגם גזר עליו שיקבל ע"ע כמה תעניות לכפרת עוונותיו ושיחזור בתשו' שלמה ושלא ישוב עוד לכסלה כ"ז העיד בפנינו הרב הש"דר הנז' יצ"ו וקבלנו עדותו כהוגן וכתחז"ל והיה זה בי"ז יום לח' טבת ש' התרט"ל ליצירה והש"וב וקיים:
הצעיר שמואל מיוחס הצעיר משה פרץ ס"ט ס"ט:
הצעיר יוסף ענתיבי ס"ט:
ובכן יורנו מ"ן מה משפט הקי' הללו ע"פי העדיות הנ"ל ואם צריכה הימנו גט או לא על הכל יבא דברו הטוב ישא"ק ויבא שכמ"ה:
תשובה הלא לאמונה דלא צילא דעתאי אגב טירדאי טרדין עלי אדמה ועול הציבור והיחיד לא יתנוני השב רוחי לבא בדרך ארוכה ולשאת ולתת בדבר הלכה כדמ"ל ובאמת אמרי שמעתתא בעיא צילותא ובפרט לאסוקי שמ' אליבא דהלכתא ולא בי היא כעת ולא היה מן הראוי לי להשיב שואלי דבר ומה גם כי מיראי הוראה אני אפי' בדבר פשוט כ"ש בטיב ג"וק ובאיסור ערוה החמורה ברם לרוב הפצרת השואל לא יכולתי המלט אמרתי ויהי מה לבא אחרי הקוצרים לאסוף ולקבץ ראשי אמרים מפ"ס ומפ"ס ויהי הקצר אמיץ ואיני אלא מראה מקום לכל ההערות והריעותות והספקות שנפלו בהאי סהדותא דהני סהדי ולא נצרכא אלא להקל הטורח מעל רבני ההוראה יצ"ו ויהיו דברי אלה לא להלכה ולא למעשה ואם אזכה ויעלו דברי אלה לרצון לפני מעו מו"ור עטרות ויעזר רבני וגאוני תקיפי ארעא קדישא ירוש' ת"ו יצ"ו ב"ד הגדול שבירוש' ת"ו ועל צבאם מע' מרן מלכא עט"ר וגאון עוזינו הגאון המפורסם הרש"ל גדול הנאמר באברהם נ"רו אזי ישמח לבי גם אני ואהיה סניף קטן למעלתם גם להל' ולמע' ואם לאו דברי לעו והיה כלא היו ואת"מ ואדעתא דהכי נחיתנא וזה החלי וה"א יעזור לי:
ואומר עם קנ"י רואה אני הנלע"ד ברור דקידושין הללו דנ"ד לית בהו מששא כלל לפו"ד ולא חלו בהם ידים להצריכה הימנו גט יען וביען דחזינא בקבלת עדות הנז' בשאלה כמה וכמה ריעותי וספיקי וס"ס טובא אשר בהצמדם יחד כולם ואפי' תלתא וארבעה ספיקי מנייהו די והותר להתיר בלא גט כ"ש בהצטרפות כולם כאחד דיהיה שו"הד נותנת להקל ולפטור ולהתיר את הנערה הזאת דנ"ד בלתי גט כלל אפי' שלא היה מקום עיגון בדבר כ"ש השתא הכא דחיישינן לעיגונא דידענא ביה בהאי גברא המקדש דהוא איש קשה ורע מעללים מאד כידוע ג"כ לכל יושבי עירנו ואר"ץ יע"א:
והנה טרם כל אובין ואדון בהאי קבלת עדות דנ"ד דאין לחוש עלה לפוסלה ממה שנתקבלה שלא בפני בע"ד הוא המקדש הנ"ל דכבר אנכי עפר עמדתי בעניותי בפרט זה על נכון בזה בספרי הקטן פני יצחק סי' יו"ד והארכתי שם בזה ואספתי באומרים שם שם כמה וכמה טעמי תריצי הנאמרים באמת בס' ש"ץ הפוס' ז"ל כמו שיראה המעין שם מדמ"ה ע"ב בד"ה והשתא הכא ניהדר אנפין וכו' עד דמ"ט ע"ג והנני מעתיק פה מ"ש בעניותי שם בדמ"ט ע"ג כי ממנו נקח לדון להבין ולהורות גם בנ"ד וזה לשוני שם:
הנה נא ערכתי משפטי ההוראה עמודי התווך אשר כל בית ישראל נכון עליהם להקל בנ"ד בהצטרף צדדי ההתר חדא ותרי מיגו תלת ואת רבע חמשת כ"ש וק"ו בהצטרפות כולם ובהצמדם יחד וכו' כאשר נבארם תמידים כסדרן והנה נאמר ס"ס ספק אי הל' כמ"ד דעדות שנתקבלה שלא בבע"ד אפי' בדיעבד ל"מ ושמא הלכה כמ"ד דבדיעבד מהניא ודנין על פיה ותו אינם יכולים לחזור ולהגיד ואפי' את"ל דהל' כשיטת הסו' דגם בדיעבד ל"מ שמא הל' כמ"ד דאין חוזרים ומגידים ואין דנין ע"פי אותה עדות כלל ובטלה ונפסלה עדותם לגמרי מכל וכל וכו' ואפי' את"ל דהלכה ככת הסוברים דחו"מ שמא הל' כס' רוב ככל הפוס' ז"ל דס"ל דבעדות קי' ובכל מידי דאיסורא לא בעינן שיקבלו עדותם בבע"ד ובין להחמיר בין להקל צופים אמרוה וכמש"ל ונמצא לסברתם הך קבלת עדות דנ"ד ה"ה שהיא עשויה כדת וכהל' באופן המועיל לפו"ד ותו אינם יכולים לחזור ולהגיד כלום ואפי' את"ל דהל' כהפוס' החולקים ע"ז וס"ל דאין הפרש מאיסורא לממון ובכולהו בעי' בבע"ד שמא הל' כרבים הסוברים דכשאין הבע"ד בעיר הגם שאין העדים מבקשים ללכת למד"ה מקבלים שלא בפניו ולא בעי' שלחו לו וכו' כלל ובכן גם בנ"ד כיון שלא היה הבע"ד בעיר בשעת קבלת עדות העדים הדין נותן לדעתם ז"ל דקבלת עדות הלזו שהיא לפו"ד ואפי' את"ל הלכה ככת הסוברים דגם שאין הבע"ד בעיר אין מק' של"ב אא"כ היו העדים רדופים למד"ה א"נ עד דשלחו ליה ולא אתא הנה נאמר דשמא בנ"ד כ"ע מודו דמקבלים של"ב היכא דהוי לפטור את עצמו וכמש"ל א"נ היכא דזכות הוא לבע"ד וזכין לאדם של"ב וכמש"ל ובכל כה"ג הנ"ד הדבר ברור דכ"ע אזלי ומודו דמקבלים העדות שלא בפניו וקבלת עדות זו עלתה לרצון לפי"ד דכולהו איתנהו בה וה"ה שר"וק ועליהם נאמר כיון שהגיד שום אינו חוזר ומגיד וע"פי כל האמור ומדובר הנה נתבארו צדדי הס' והס"ס אשר חלו להיות בנ"ד וכו' עכ"ל שם:
והנה הבאתי פה הכתוב אצלי שם הצ"לע פה כל הני טעמי הנ"ל דשייכי שפיר גם בנדון זה דכולהו איתנהו נמי גם בנדון זה ונוסף עליהם פה בנ"ד שקודם שהגידו עדותם הני סהדי לפני בד"הץ מקבלי עדותם נשבעו נ"ב ש"ח בנק"ח בתפילין שיגידו האמת מה שנעשה לפניהם ובחרם חמור ככל הנז' כקבלת עדות דנ"ד הנז' בשאלה וא"כ אחר שנשבעו וקבלו עליהם ח"ח והעידו כזאת הגם שהיתה עדותם שלא בבע"ד המקדש הנז"ל שוב אינם יכולים לחזור ולהגיד בפני הבע"ד בסגנון אחר כלל וגם בלא"ה אינם יכולים לשנות עדותם ולהוסיף או לגרוע ממ"ש בתחי' וע"י השבועה והחרם חשיבי שפיר כאלו העידו בתחי' לפני הבע"ד ממש כידוע בפוס' ז"ל וכמ"שיר המעיין ואכמ"ל. והחכם עיניו יחזו בתשובתי דסי' יו"ד הנ"ל בדס"ד ע"ג וע"ד הסכמת רבני וגאוני עי"ק טבריא ת"ו ומר ברישא מני"ר הרב מהרח"ש הכהן ז"ל על כל הפס"ד הנ"ל בשריותא דההיא בתולתא בלא גט כלל ע"פי אותה הקבלת עדות הנז' שהיתה שלא בפני בע"ד וכן נעשה הלכה למעשה שהותרה אותה הנערה לגמרי והלכה והיתה לאיש אחר ע"י הרבנים ז"ל הנז' עצמם כידוע:
ובכן מאחר שגם קבלת עדות הלזו דנ"ד איתנהו בה כל הס"ס הנז' א"כ הנה היא שר"וק לפי"ד ע"פ כל הטעמים הנז"ל הגם שנתקבלה שלא בבע"ד מכל הנהו טעמי תריצי הנז"ל ויותר מהמה כמ"ש בעניותי שם בדמ"ז ע"ד יע"ש א"כ עתה אקום אבא אעיר כל הריעותות והספקות דאתרעו בהדי סהדותא דנ"ד אשר מחמת רובם מתוך כולם סמי בידן להקל על הנערה הזאת דנ"ד ולהתירה ממאסרה ומכבלי עיגונה ובפרט לשבר מלתעות עול ראוי לנו להקל עליה לפוטרה בלא גט כלל וכאשר לימדונו להועיל הראשו' והאח' ז"ל דבכגו"ד למצוה רבה תחשב להם ולנו משום תיקון העולם ושלא יחרוך רמיה צידו כידוע וכבר הארכתי בעניותי קצת בזה בס"הק סיו"ד הנז' ובשאר תשו' שם כמ"שיר המעיין ואלו הם הריעותות אחד באחד יגשו וכמו שיתבארו לפנים בס"ד:
זה יצא ראשונה ששני העדים הללו לא ידעו לכוין ולומר באיזה שנה וכמה היא לשנות השמיטה והני תרי הוו מז' חקירות הצריכים לחקור את העדים בהם בדין כדתנן בפ' היו בודקים כידוע. והעד הראשון לא ידע ג"כ לכוין באיזה יום היה המעשה הרע הזה אם היה ביום ג' או ביום ד' מהשבוע נמצא שגם באיזה יום לא ידע לכוין אמריו בדקדוק גם באיזה יום בחדש ובאיזה חדש לא ידע העד הא' לכוונו והגם דמתחי' אמר בחדש סליחות וכו' עכ"ז אינו מספיק כ"כ לענ"ד וכששאלוהו ב"ד על שם החדש עצמו מה שמו השיב שאינו יודע כלל. וגם עם דבתחי' אמר ג"כ קודם ר"ה שעבר ג"ז אינו מספיק כלל דקי"ל בדין דאפי' אמר העד אמש הרגו או היום הרגו עכ"ז צריך שיכוין היום מהשבת ומהחדש והחדש עצמו והשעה והשנה והשבוע כידוע וגם העד הב' הגם דידע וכיוון היום והשעה והחדש מ"מ השנה והשבוע השיב ואמר שאינו יודע כלל ועם שנאמר דכיון דידע לכוין השנה עפ"י תש' הישמעאלים ידע מיקרי הגם דלא ידע לכוין השנה עפ"י חשבוננו לב"ע מ"מ באיזה שבוע לא ידע כלל ובפה מלא ההוא אמר שאינו יודע כלל נמצא ששני העדים יחד אמרו איני יודע בחקירות גופייהו וכמבואר:
ובכן לדעת כת הפוס' ז"ל דמצרכי דר"וח גם בעידי גיטין וקי' כדין ממש אפי' שאין האשה מכחישתם כלל כאשר הבאתי ד"ק בס"הק הנז' סיו"ד הנ"ל יעש"ב הא ודאי הדבר פשוט דלדעתם ז"ל כל שאמרו אפי' באחת מז' חקי' איני יודע עדותם בטלה לגמרי וכדקי"ל הכי בדין ממש כידוע וא"כ ודאי דדינא הכי הוי בנ"ד דבטלה עדותם לגמרי כיון ששניהם אמרו איני יודע בחקי' עצמם וכמש"ל:
ולא עוד אלא דגם לרוב הראשו' ז"ל דפליגי ע"ז וסברי מרנן דעדות ג"וק דמו טפי לדיני ממונות ואפי' בארוסה דלית לה כתובה נמי לד"מ מדמינן לה ולא בעי' בהו ד"וח כלל וכבר ראיתי והבאתי ד"ק ז"ל בארוכה בתשו' יו"ד הנ"ל יעש"ב הנה מ"מ זאת מצינו להרב ש"ך ז"ל בח"מ סי' ל' ק"ה ובסי' נ"ד סקט"ז דס"ל למר להדיא דגם בדיני קנסות וממונות ובדין מרומה דממונות כי היכי דקי"ל התם דאם אירע שנחקרו העדים בד"מ והכחישו זא"ז בחקי' דעדותם בטילה ה"ה נמי אם אמר אחד מן העדים אינו יודע בא' מהחקי' דעדותם בטילה לדעת רוב הפוס' ז"ל זולת הריב"ש וכו' יעש"ב וא"כ כ"ש בעדות נשים דג"וק דהכי הלכתא לדעת הש"ך ז"ל דאם אמר אפי' אחד מהעדים איני יודע אפי' באחת מהחקי' דעדותם בטילה וכ"ש בדאמר אחד מהעדים באחת ושתים ושלש מהחקי' איני יודע וכ"ש בדאמרי תרוויהו אפי' באחת מהחקי' איני יודע דבטלה עדותם לגמרי לדעת רוב ככל הפוס' ז"ל כסברת הרב הש"ך ז"ל וכנז"ל:
ועם דחזינא להגאון הרב או"רות ז"ל בסי' הנז"ל ולהרב בית יאודה עייאש ז"ל בח"מ סי' ו' דפליגי ע"ד הרב ש"ך ז"ל בדינו הנז"ל יעש"ב מ"מ אפ"ל דלא פליגי עליה אלא בדיני ממונות אם אירע שחקרו ב"ד את העדים ובקנסות ובדי"מ דד"מ דבעי' בהו מדינא ד"וח בהו הוא דפליגי על הש"ך ז"ל וס"ל דלא מבטלינן לסהדותיהו לגמרי משום שאמר איני יודע בחקי' ברם בעדות נשים גיטין וקי' אזלי ומודו להש"ך ז"ל דאפי' אמר אחד מהם איני יודע אפי' באחת מן החקי' עדותם בטילה כ"ש אם אמר אחד מהם בשתים ושלש מן החקי' איני יודע וכ"ש אי אמרי תרוויהו באחת מן החקי' איני יודע דבטלה עדותם לגמרי וכדחזינן להרב"א ז"ל בתשו' סי' ה' ולמהרשד"ם א"הע סי' ל"ד הו"ד בכנ"הג ח"מ סי' ל' שכ"כ בדעת הי"א שהביאה הרב בע"הת ז"ל בשכ"ט ח"ד סי' א' והם דברי הרמב"ן ז"ל בתשו' סי' מ"ג דס"ל דאפי' הכחישו ממש זא"ז בחקי' עדותם קיימת וכתבו ע"ז גדולי הפוס' ז"ל הנז' דלא כ"כ כי אם בד"מ ברם בעדות נשים דג"וק מיהו דאם הכחישו זא"ז בחקי' דבטלה עדותם לגמרי יע"ש והבאתי ד"ק אני עני בס"הק פני יצחק ח"א סיו"ד הנז"ל יעש"ב הרי דהגם דהרמב"ן ז"ל הוא ראשון בק' לכת הסוברים דלא בעינן ד"וח בעדות נשים אפי' בג"וק כלל דדמי לד"מ ובד"מ ס"ל ז"ל להדיא דאם הכחישו זא"ז בחקי' עדותם קיימת הנה עכ"ז כתבו ז"ל בדעתם ז"ל דמ"מ בעדות ג"וק אם הכחישו זא"ז בחקי מודו דעדותם בטילה כנז"ל א"כ אף אנו נאמר כן דעת הגאונים האור"ות והרב"י עייאש ז"ל הנז"ל דלא פליגי ע"ד הש"ך באומר איני יודע רק בקנסות ובד"מ אבל בעדות נשים ג"וק מודו להש"ך ז"ל דאם אמר העד איני יודע אפי' באחת מהחקי' עדותם בטילה וכנז"ל אמנם לומר כן ג"כ בדעת הי"א והרמב"ן ז"ל ה"נ דמצו סברי דגם באומר איני יודע בא' חקי' דעדות ג"וק דבטלה עדותם הא והאי דלא מצ"ל ה"נ בדעתם ז"ל כיון דבעיקר הדין אי בעי' ד"וח בעדות נשים אפי' דג"וק ס"ל להרמב"ן ז"ל דלא בעי' בהו שום ד"וח כלל דדמי טפי לד"מ ואשכחן להרמב"ן והי"א ז"ל בדיני ממונות דס"ל להדיא דאפי' הכחישו זא"ז בחקי' עדותם קיימת א"כ דיינו לומר בדעתם ז"ל דאם הכחישו זא"ז בחקי' דעדות ג"וק מודו דבטלה עדותם דסלקינן חד דרגא לחוד ברם למיסק תרי דרגי ולומר בדעתם ז"ל דגם באומר איני יודע בעדות ג"וק דבטלה עדותם ג"כ לא מצינא למימר הכי דבהא אפשר דס"ל כהריב"ש ודעמיה דאם אמר איני יודע דעדותם קיימת וכנז"ל אבל בדעת הגאוני בתראי ה"ר האור"ות והרב"י עייאש ז"ל הנז"ל שפיר מצינן לחלק בדעתם ולומר דבעדות קי' אזלי ומודו לה' ש"ך ז"ל דגם באומר איני יודע עדותם בטילה כיון דאיכא כמה רבוותא קמאי דס"ל ז"ל בעיקר עדות נשים דגו"ק דבעי' בהו ד"וח כדי"ן ממש אפי' שאינו דין מרומה וכ"ש כשהוא די"מ דלכ"ע בעי' בהו ד"וח וגם רוב ככל הפוס' ז"ל ס"ל דגם בד"מ אם הכחישו זא"ז בחקי' עדותם בטלה דלא כס' י"א והרמב"ן ז"ל הנז' עד שכתבו הרב"א ומהרשד"ם ז"ל שם דסברת הי"א והרמב"ן ז"ל יחידאה הויא ולית דחש לה כיעו"ש א"כ מוכרח דה"נ ס"ל להני גאוני בתראי האור"ות והרב"י ז"ל הנז' ולא סלקינן בדעתייהו רק חד דרגא דוקא וכמובן:
וחזיתיה למרן ז"ל בתשו' א"הע דיני קי' סי' ב' שכתב וז"ל אבל יש מקום לבטלה מפני שהעד הא' אמר שא"י אם שמעה היא תהי לי מקו' ואם אינו ברור לו ששמעה אין כאן עדות שה"ז מכחיש את חבירו בחקי' בדבר שהוא עיקר העדות עכ"ל יע"ש והנה מדברי מרן ז"ל הללו נראה לכאורה דס"ל למרן ז"ל כס' הריב"ש ודעימיה דאם אמר איני יודע בחקי' עדותם קיימת ודלא כדס"ל להרש"ך ז"ל דאל"כ ק"ט ע"ד מרן ז"ל הנז"ל דמאי אירייא משום דמכחיש את חבירו תפ"ל דאפי' דאין כאן הכחשה לחבירו אין כאן עדות משום שאמר אחד מהם איני יודע בחק"י ובטלה עדותם לגמרי לדעת הש"ך ז"ל כדעת רוב ככל הפוס' זולת הריב"ש ז"ל אלא ודאי עכצ"ל דמרן ז"ל ל"ש ליה כלו' לא ס"ל בהא כהרב ש"ך ז"ל אלא כהריב"ש ז"ל ולזה הוכרח מרן ז"ל לבטל עדותם מט' דהו"ל הכחשה גמורה בין ב' העדים בחקי' גופה וכנז"ל ותמהני מהרב במ"ח מיצירי ז"ל בח"א א"הע סיו"ד ומרבני קושטא ז"ל שם סי' י"א והרב מהרא"ק ז"ל שם סי' י"ב דשק"וט בד' מרן ז"ל הנז"ל וגם נקטי להלכה בפשיטות גמור כס' הרב ש"ך הנז"ל דאפי' אמר אחד מהם א"י בא' מהחקי' עדותם בטילה כיעוש"ב ולא נרגשו כלל מדברי מרן ז"ל הנז"ל ממה שלא ביטל עדותם רק משום דהו"ל מכחישים זא"ז בחקי' דמוכח דאלו משום אומרו איני יודע לא בטלה עדותם וכדס"ל להריב"ש ז"ל ואולי י"ל לדעתם דמרן ז"ל קושטא קאמר דהו"ל מכחישים זא"ז בחקי' ואנה"ן דס"ל נמי דגם באו' א"י עדותם בטילה לד' הרמב"ם ורוב ככל הפוס' ז"ל אלא דבפלוגתא לא איירי מרן ז"ל כיון דהריב"ש ומהר"י בי רב ז"ל ס"ל דבאו' א"י עדותם קיימת א"כ ס"ל למרן ז"ל דיש לחוש לסברתם להחמיר וכמ"ש הרב דברי יוסף ז"ל בסי' ט"ו דבאיסורא נקטי' להחמיר כהריב"ש דלא כהש"ך ז"ל יע"ש וגם כבר כתב הבמ"ח ז"ל שם דמרן ז"ל לא סמך על טע"ז לחוד שכבר כתב שם כמה סניפים ועליהם סמך לבטל אותם הקי' יע"ש ומיהו אכתי ק"ט ע"ד הרבנים ז"ל הנז' דאיך נקטי בפשוט דאם אמר איני יודע ג"כ עדותם בטילה דלא כהריב"ש ודעימיה וכנז"ל והוא פלא: איך שיהיה עכ"פ דבר זה מידי פלוגתא לא נפיק וסמי בידן למעבד בנ"ד ס"ס להקל והוא זה ס' אי הלכתא אזלא ככת הסו' דעדות נשים דג"וק בעי' בהו ד"וח כדי"ן ממש הגם דאין האשה מכחישתם ואת"ל דה"ל ככת החול' דלא בעי' בהו ד"וח וכדיני ממון ממש דמיין טפי אכתי איכא ס' שמא הלכה כרוב הפוס' ז"ל דס"ל דגם בד"מ וקנסות אם נחקרו העדים ואמר אחד מהם באחת מהחקי' איני יודע עדותם בטילה וכס' הרב ש"ך ז"ל ומינה ה"ה לעידי קי' דעדותם בטילה:
והגם דנימא דאין כאן ס"ס בהא ובכל גוונא פליגי הריב"ש וכת דעימיה ז"ל משא"כ האמת לענ"ד וכמש"ל א"נ אפי' נאמר דאין להקל לגמרי בהאי ס"ס לחודיה וכמו שכן הוא האמת לענ"ד דאפי' בג' ספקות אין להקל כי אם בארבעה ספיקי וכהסכמת הרבנים האח' ז"ל מ"מ עכ"פ כ"ע מודו ואין מי שיוכל להכחיש דודאי ספיקא חדא חשיב האי ספיקא באין חולק כלל ובצירוף שאר ספיקי דבעינן מימר קמן בס"ד ודאי דחזי לאצטרופי בהדייהו האי ספקא רבתי דנא הנז"ל להקל לגמרי בלתי שום פקפוק כלל והדברים ברורים: עוד החכם עיניו יחזו שיש הכחשה גדולה ועצומה בין שני העדים הללו דנ"ד באחת מז' חקירות והיא זאת שהעד הראשון אמר במעשה שהיה ביום ג' או ביום ד' בשבת והעד השני קרי בחייל שהענין הזה היה ביום ב' בכ"ה אלול נמצא שהם מכחישים זא"ז ביום הקי' עצמו דע"כ לא נסתפק העד הא' אלא דוקא מיום ג' ליום ד' אבל ביום ב' לא נכנס אצלו לבית הס' כלל דבריא ליה שלא היו הקי' ביום ב' כלל אלא או ביום ג' או בד' בשבת ואפי' שלא אמר בריא לי שלא היה ביום ב' חשיב שפיר הכחשה דהו"ל כאלו אמר בריא לי וכהסכמת הפוס' ז"ל וא"כ אין לך הכחשה גדולה מזאת באחת מהחקי' ששנו חכמים בל' המשנה בפ' היו בודקים כידוע והדבר פשוט מאד וא"צ לאומרו דליכא למימר הכא דטעו עדים הללו בעיבורא דירחא מאחר שלא נחלקו עדים הללו על איזה יום בחדש כדי לומר כן ותו דאפי' דהיתה הכחשתם על איזה יום בחדש ג"כ אין לומר כן בנ"ד כיון דהעד הב' העיד דהיו הקי' בכ"ה בחדש א"כ תו לא מצ"ל דטעו בעיבורא דירחא כידוע במתנ"י התם ובפוס' ז"ל וז"פ מאד כ"ש השתא הכא בנ"ד דעיקר מחלוקתם על איזה יום בשבת היו הקי' ודאי דהו"ל מכחישים זא"ז בחקי' וכמדובר ומאחר שכן הגם דנימא דעדות גיטין וקי' דמי טפי לד"מ ולא בעי' בהו ד"וח כלל כדס"ל הכי לרובא דרבוותא ז"ל מ"מ הרי קי"ל אפי' בד"מ גופייהו אם נחקרו העדים והכחישו זא"ז בחקי' עדותם בטילה וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע ח"מ סי' ל' יע"ש וא"כ כ"ש וק"ו בעידי קי' דאיכא כמה פוס' ז"ל דמצרכי בהו ד"וח אפי' שאינו דין מרומה וכנ"ל וכבר כתבתי בעניותי לעיל ובס"הק פני יצחק סיו"ד דס"ב ע"ג דאפי' לסברת י"א והרמב"ן ז"ל דפליגי וס"ל דאם הכחישו זא"ז בחקירות עדותם קיימת הני מילי דוקא בד"מ אבל בעדות קי' אזלי ומודו דעדותם בטילה כמ"ש גדולי הפוס' ז"ל הרב"א ומהר"שדם וזולתם מלבד מ"ש עוד גדולי הפוס' ז"ל הנ"ל דסברת הרמב"ן וי"א יחידאה היא ולית דחש להו יע"ש והכי חזינא לכמה וכמה מן הפוס' ז"ל דבטולי בטלינה לסהדותא דסהדי דנ"ד מט' הכחשה כמ"שיר המעיין בתשו' הריב"ל ומהרשד"ם ולמרן ז"ל בכמה מתשו' וזולתם קמאי ובתראי ז"ל רבו מלמנות ועצמו מספר וכמ"שיר הרואה. והגם דאשכחן בנדונות גדולי הפוס' ז"ל הכחשת העדים דנ"ד שז"א בב' בשבת וע"ז כתבו גדולי הפוס' ז"ל דהו"ל הכחשה גמורה בחקי' ובטלה עדותם כיעו"ש לא תידוק מנייהו דדוקא בהכחשה כזאת הוא דבטלה עדותם אבל בכה"ג דנ"ד עדותם קיימת דאין שום טעם וסברא לדון כן בדעתם ז"ל אלא דמעשה שהיה כן היה בנ"ד וה"ה והוא הטעם דגם בכה"ג דנ"ד שז"א בב' בשבת וז"א בג' או בד' דהו"ל מכחישים זא"ז בחקי' ובטלה עדותם לגמרי בלתי ס' כלל כ"ש בהצטרף לזה הספק העצום הראשון הנז"ל והספיקי וריעותי שיתבארו לפנינו בס"ד דודאי יש להקל ולבטל עדותם לגמרי וכנז"ל והדברים ברורים: תו חזינא הכחשה אחרת בין הני תרי סהדי דבנ"ד וגם היא באחת מהחקי' והיא זאת דהעד הא' ההוא אמר שבשעה שביעית נכנס לגינה לקחת אש ושוב ישב עמהם שיעור ב' שעות ואח"כ נעשו הקי' לפניו ולפני חבירו העד הב' א"כ לפי דבריו היו הקי' בשעה ט' מן היום וזה ברור ומבואר היטב בדברי העד הא' ואלו העד הב' העיד בפי' שבשעה ששית לשביעית בא אצלם העד הא' ובה שעתא נעשו הקי' לפניהם דהיינו בין שעה ששית לשביעית א"כ אין לך הכחשה גדולה מזאת בא' מז' חקי' דהיינו באיזה שעה ששנינו במתני' בפ' היו בודקים אחד אומר בג' שעות וא' אומר בחמש עדותם בטילה והכי הלכתא כת"ק דר"י דהוא ר"מ דסתם לן כוותיה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה"ע יע"ש ולכ"ע אין אדם טועה כי אם ב' שעות חסר משהו דוקא והכא בנ"ד איכא שתי שעות ומשהו כמו שידקדק המעיין היטב בדברי שני העדים הללו וכ"ש לדעת מה"רי בי רב ומהרלנ"ה והמבי"ט ז"ל דס"ל דאין אדם טועה כי אם שעה אחת דוקא יע"ש והבי"ד הבנ"הג בח"מ סי' ל' הג"הטו אות מ"ב יע"ש ובש"פ ז"ל הלא בס' ילא ע"ט האסף פה ואכמ"ל:
עוד יש הכחשה אחרת בין העדים הללו דנ"ד והיא זאת דהעד הא' ההוא אמר בסוף דבריו דהוא וחבירו מאיר נתייחדו לעדות זאת ומדבריו אלו מוכח בבירור דר"ל דהם לבדם דו הוזמנו ונתייחדו לעדות זאת ואין עוד זולתם כצל. ואלו העד הב' העיד בפי' שהמקדש הנז' קודם הקי' קרא בשם שניהם ועוד קרא בשם איש אחר זולתם ששמו נסים הררי וכה אמר להם תראו אתה פ' ואתה פ' מה בידי וכו' ואמרו לו בידך מטבע כ"וב כנז' בקב"ע הבאה בשאלתנו והנה מדבריו אלו שקרא לשלשתם יחד מוכח להדיא שכוונתו לו' שיהיו שלשתם מוזמנים ומיוחדים לעדות זאת דאל"כ למה קרא בשם שלשתם יחד אם לא כיון להזמינם ולייחדם לכולם יחד להיות עדים עליו וכן הוא ג"כ כוונת העד הב' שהעיד כזאת והו"ל כאו' בפני ובפני חבירי פ' קדיש פ' לפ' וכו' שחשש בזה הת"הד ז"ל והבי"ד מרן ז"ל בב"י א"הע סי' מ"ב וכבר האריכו בזה הפוס' ז"ל ועד אחרן הרב ויקרא אברהם בא"הע סי' ו' והרב הקדוש מה"ד מהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום סי' כ"ב יעש"ב ואכמ"ל בזה וא"כ הו"ל ב' עדים הללו מכחישים זא"ז גם בזה גם העד הא' העיד שהראה לו המק' המטבעות שבידו ולא העיד שהראה אותם ג"כ לחבירו העד הב' וגם לא העיד שקרא בשם שום אחד מהם כלל וג"ז הו"ל הכחשה קצת בגוף מעשה הקי' מי היו עדים בדבר הקי' והגם דנימא דלא הויא הכחשה זאת רק בבדיקות דאיכא קמן סברת הרב מהרימ"ט ז"ל דס"ל דגם אם הוכחשו בבדיקות עדותם בטילה כמש"ל ורבים מהאח' הבאים אחריו ז"ל עשו סניף וספק קי' ע"פי סברתו וכמש"ל ודון מנייהו ואוקי באתרין וכמובן:
עוד רואה אנכי הכחשה אחרת בין שני העדים הללו דבנ"ד בגוף נתינת הקי' עצמם דהעד הא' בתחי"ד כה אמר שבתחי' הראה לו את שני המטבעות ואח"ך נתנם להנערה ואמ"ל הרי את וכו' והנה מדבריו אלו מוכח להדיא שהנתינה היתה בתחי' ואח"כ אמר לה הרי את וכו' שכן הבינו כל הפוס' ז"ל שהועד בנדונות דידהו כזאת והמה בחכמתם שפטו בצדק דהאמירה היתה לאחר מתן מעות ובאנו למ"ח הראשונים בההיא דקדיש בציפתא דאסא בקי' די"ב שנחלקו בה הראשו' ז"ל אי מהניא שתיקותא דלאחר מ"מ או לא ועיין למרן ז"ל בתשו' א"הע מדיני קי' סי' ד' והרב לח"ר סי' כ"ג ולמהריב"ל ח"ב סי' ז' ולמהרשד"ם א"הע סי' ג"ל ובשאר תשובות ובכמה מתשובות גדולי הפוסקים ז"ל אשר נקבצו באו באסיפת זקנים הכנ"הג וביד אהרן ועד אחרן בתשו' גדול דורנו ראש"ל הרב הגדול מהרד"ח ז"ל בנדיב לב ח"ב א"הע סי' ז' ובשמן המשחה סי' ס"ח דע"ח ע"ב ובפרט בתשו' הגאון המפורסם ראש"ל מופת דורנו הרב הגדול כמהרר"א אשכנזי הי"ו הבאה בס' ישמ"ל א"הע סי' י"ב יעש"ב נפלאות מתורתו ברוך שחלק מחכמתו אשר לא הניח פינה וזוית ולא היתה קרי"ה אשר שגבה ממנו בפרט זה ג"כ וסו"ד זה הלכה העלה דמידי ס' לא נפקא כמ"ש הפוס' ז"ל וגם אם נאמר דבתוך כדי דיבור לנתינתו בידה אמר לה הרי את וכו' ותכ"ד בד"ד אף שלא הבינו כן הפוס' ז"ל כמהרימ"ט ודעימיה ז"ל מ"מ מידי ספק אחד לא יצאנו יעש"ב ובכן לפי"ז בנ"ד נמי כפי"ד עדות העד הא' בתחי"ד הנז"ל באנו לבית הס' ע"פי מ"ח הפוס' ז"ל הנז"ל ולפחות מידי ספיקא חדא לא נפקא וכמו שלמדנו מתורתם של ראשו' ואח' ז"ל ומתורת הגאון ראש"ל אברהם בראש נר"ו וכנז"ל ועם דבנ"ד עסקינן כדשדיך כבר מ"מ גם בדשדיך איכא כמה וכמה פוס' ז"ל דס"ל דלא מיהניא שתיקותא דלבתר מתן מעות אפי' בדכבר שדיך וכמ"שיר המעיין בס' ש"ץ הפוס' ז"ל הנז"ל וביותר מהמה ואכתי מידי ס' לא נפקא וכנז"ל. אמנם כ"ז דוקא כפי עדות העד הא' בתחי' דבריו:
ברם אחר ששאלו אותו בד"הץ מקבלי עדותו הנז' אחר שהעיד עדותו כנז"ל שהם הפסיקוהו ושאלוהו אימתי אמר לה אלו הדברים והיתה תשובתו להם שקודם הנתינה לגמרי אמר לה הרי את וכו' והמעות תפוסים בידו וכשגמר דבריו כולם שכן מורה אומרו בלשון ואח"ך אזי נתנם לה וזהו הפך ממש ממה שהעיד בראשונה וצריך לנו לדעת הי מנייהו עיקר אם דבריו הראשו' שהעיד קודם ששאלוהו הב"ד היו או דבריו האחרונים שבאו אחר שאלת הב"ד הנז' הם עיקר ואם נאמר שדבריו האחרונים הם סותרים למה שהעיד בתחי"ד בודאי הגמור שדבריו הא' הם העיקר כיון שדבריו האח' הה באו אחר כדי דיבור מעדותו הא' שהרי כדי דיבור אינו אלא ג' תיבות שהם שלום עליך רבי ומורי ויותר מזה הוי ודאי אחר כ"ד כידוע בפוס' ז"ל ובשאלת הב"ד הי"ו להעד הנ"ל שכן אמ"ל וז"ל אימתי אמר לה אלו הדברים עכ"ל הגם דנימא דלא אמרו לו יותר מזה עכ"ז הו"ל ה' תיבות עם שהסברא והשכל גוזר ומחייב לומר שדיברו עמי יותר מזה וביארו לו שיחותם בשאלתם זאת דאימתי וכו' דר"ל אימתי אמ"ל אלו הדברים שהם הרי את וכו' אם הוא קודם שנתן לה המעות או אח"ך והא ודאי שכן פירשו לו דבריהם כדי שיבין היטב שאלתם כיון דהעד הזה הוא ע"ה ריק ופוחז וכולי האי ואולי שיבין שאלתם ופשוט דהו"ל תשובתו להם לאחר כ"ד הרבה מאד בלתי ס' כלל וקרינן ביה כיון שהגיד וכו' בהנחה סוברת הנז"ל שדבריו האח' הם המה סותרים ממש לאשר העיד בתחי' וכל שה עד סותר את עדותו לאחר כ"ד תו לא מהימן ולא מצי לחזור בו ולסתור עדותו ודבריו הראשונים הם העיקר וכמו שמבואר בכל הפוס' ז"ל ומרן ז"ל בש בש"הט ח"מ סי' כ"ט ובסמ"ע ובכנ"הג שם יע"ש בהגב"י אות ס"ג יע"ש:
והחכם עיניו יחזו להגאון ראש"ל הרב מהרד"ח ז"ל בנדיב לב ח"ב א"הע סי' ז' שנשאל בנ"ד כזאת ממש שהעד הב' דבנדונו בתחי"ד העיד שנתן לה ואמר לה הרי את וכו' ושוב שינה את לשונו ואמר שבתוך משיכת השור"א אמר לה הרי את וכו' וע"ז השיב הרב ז"ל בד"ה אתאן לעדות העדים וכו' שכ' וז"ל אף אם נתפוס דבריו האח' ול"א כיון שהגיד וכו' מאי ד לא משמע כן מד' מרן ז"ל וכו' מ"מ וכו' עכ"ל יע"ש ושם בתר הכי בדכ"ז ע"ג הוא היה מונה הכחשות העדים שבנ"ד ובאות ה' מנה הכחשה זאת עצמה שביניהם וכתב שם דמתו"ד השאלה י"ל דהוי תכ"ד דמהני בעדים לד' קצת פוס' עיין וכו' עכ"ל והנה מה שדן הרב ז"ל מתו"ד השאלה דחזרת העד היתה בתכ"ד ודאי דה"ט משום דאל"כ היו ב"ד מקבלי עדותו מבארים דהיתה חזרתו אחר כ"ד ולא הי"ל לסתום ולומר דשוב שינה א"ל וכו' גם מאומרם לשון זה דשוב וכו' כן מורה להדיא דהוא עצמו תכ"ד האחרון שלו תכף ומיד שינה את לשונו בלתי שאלת הב"ד אליו שלא שאלוהו ולא הפסיקוהו כלל ובתר הכי במקום ששאלוהו אם ראה אותה וכו' ביארו שיחתם וכתבו בפי' שחקרו את פיו וכו' ככתוב בקב"ע הבאה בשאלתו שם א"כ מוכח להדיא מד"ק דאם היה האופן בנ"ד שהפסיקו ב"ד את העד הזה ושאלוהו גם בתחי' וכנ"ל ודאי דהיה הרב ז"ל גוזר דהוי לאחר כ"ד ולא הוה מהניא חזרתו כלל:
וראיתי להמחב"ר ישמח לב בא"הע סי' י"ד שנשאל גם הוא על אותו נדון שנשאל הגאון הנז' ז"ל גופיה ובדל"ה ע"ד אמר ע"ז ותפס עיקר מה שהעיד העד הב' הנז' בתחי"ד ומה שאח"כ שינה לשונו אין חזרתו כלום דאחר שהגיד קי"ל אינו ח"ומ וכו' וא"כ אין לנו אלא מ"ש בא' שאחר הנתינה אמר לה ובאנו למ"ח הפוס' וכו' עכ"ל יע"ש ושם בסי' ט"ו אייתי בידיה תשו' הגאון ראש"ל הנז' ז"ל ובדל"ח ע"א הביא הרב ז"ל מ"ש בזה וחלק עליו המ"ח הנז' בכח גדול ודיבר איתו קשות דברים קשים כגידים ובמושב לצים ל"ו ישב עמ"ש הרב ז"ל כי מתו"ד השאלה וכו' ואסיק דלא כוותיה יעש"ב והרואה יראה דלא צדק המחבר הנז' בכל דבריו גם בפרט זה והדין דין אמת כמ"ש הגאון הנז' ז"ל ומי כמוהו מורה סבא דמשפטים אשר קוטנו עבה ממתננו ומי ישום פה לדבר קשות כנגדו ח"ו וההי"ב ויפה דן יפה הורה הגאון ז"ל הנז' שכן יש לנו לדון כן באמ"וץ מתו"ד השאלה בלתי ס' כלל וכמש"ל וכל דחיות המחבר הנז' בזה ג"כ הכל הבל ורעות רוח ואת כולם ישא רוח כמ"שיר המעין וישפוט בצדק וא"צ להאריך בזה שהדברים פשוטים מאד מצד עצמם:
ואולם בכה"ג דנ"ד הדבר ברור דהוי לאחר כ"ד ולא מהניא חזרתו כלל ודבריו הראשונים דוקא הם העיקר ולא מיבעיא לדעת המחבר ישמ"ל הנז' דנדון דידן אתי במכ"ש מנדונו דודאי דן ידין גם בנ"ד דהוא לאחר כ"ד אלא אף לדעת עליון הגאון הרב נד"ל ז"ל הנז' גם מני"ר ז"ל אזיל ומודה וישפוט בצדק בנדוננו דהוי אחר כ"ד ולא מהני דכיון שהגיד וכו' והדברים ברורים:
אמנם כל זה הוא ע"פי ההנחה סוב"ר שכתבנות לעיל דהעד הזה בדבריו האחרונים הנה הוא סותר עצמו לדבריו הראשו' וכנז"ל:
ברם אם נאמר דפרושי קא מפרש את דבריו הראשונים ואין דבר סת"ר לי כלל הנה בכה"ג ודאי דאפי' לאחר כ"ד מצי העד לפרש דבריו הראשונים כל שאינו סותר בהם לדבריו הראשונים כדקי"ל הכי בסי' כ"ט יע"ש: והנה מדברי הגאון הנז"ל מהרד"ח ז"ל הנז"ל מוכח להדיא דס"ל למר דיש בדברי העד סתירה ממש ולזה כתב דבנ"ד הוי תכ"ד כי היכי דתיהני ליה חזרתו ומכ"ש לדעת המחבר ישמ"ל הנז' דודאי הכי ס"ל בפשוט כיון דפסיק ותני בסכינ' חריפא דהעיקר מה שהעיד בתחי' ולא מהניא חזרתו כיון דהויא אחר כ"ד וכיון שהעיד וכו' כנז"ל:
ואולם אנכי הרואה למהרח"ש ז"ל בתשו' א"הע סי' ל"ו שנשאל על עידי קידושין שהעד הא' העיד בתחי"ד שלקח המקדש הטבעת בידו ונתן בידה ואמר לה תקחי זה הטבעת בשביל קידושין שלי והיא שתקה והניחתו בכיסה והעד הב' העיד שבתחי' אמר לה תקחי זה ואחר שנתן הטבעת בידה אמ"ל תראי שתקבלי אותו בשביל קי' שלי וכשמוע הרב ז"ל עדות העד הב' כנז"ל חזר ושלח וקרא את העד הא' ואמר לו שיפרש היטב תוכן הדבר מתי נתן הטבעת ומתי הזכיר הקי' אם קודם נתינת הטבעת או אח"כ ואיך היה וחזר העד ופירש דבריו ויצאו מכוונים ממש כדברי העד הב' הנז' וכתב הרב ז"ל דהעד יכול לפרש דבריו כדי שיהיה מכוון לדברי הב' וכמ"ש הר"ן וכו' וכ"ש הכא שיכול לפרש דבריו שמתחי' קיצר עדותו ואח"כ פירש תוכן הענין ונמצא שלדברי שניהם הו"ל שתיקה דלאחר מתן מעות וכו' עכ"ל הצ"לע: הנה מבואר יוצא מד"ק ז"ל הללו דס"ל למר דאף שאמר העד בתחי"ד שנתן לה ואמר לה עכ"ז יכול לפרש דבריו אפי' לאחר כ"ד איך היה הענין ובין אם יחזור ויאמר דאחר הנתינה כולה אמר לה כעובדא דהרב ז"ל ובין אם יאמר שבעודו נותן לה אמר לה מהימנינן ליה ומהניא חזרתו כיון דהוא מפרש את דבריו הראשונים ואין כאן סתירה בהם כלל ובלתי ספק דתשו' זאת דמהרח"ש ז"ל נעלמה מעיני קול חי מדבר המחבר ישמ"ל הנז"ל אשר הסכימה דעתו לדון ולהורות בפשיטות גמור דחזרת העד דנדונו היא אחר כ"ד ולא מהניא כנז"ל והוא הפך ממש מדברי מהרח"ש ז"ל הנז"ל ואלו הוה שמיע ליה הך תשו' דמהרח"ש ז"ל הוה הדר ביה באין ס' כלל והיא סייעתא גדולה ועצומה למסקנת הגאון מהרד"ח ז"ל הנ"ל אלא דהוא ז"ל קושטא דמילתא קאמר דמתו"ד השאלה י"ל דהוי תכ"ד ולעולם דס"ל למר דאפי' שהיה אחר כ"ד נמי הוה מהני לדעת עליון מהרח"ש ז"ל דכיון דפרושי קא מפרש העד את דבריו הא' ואין נסת"ר מחמת"ו כלל ואולי דלזה כיון הרב מהרד"ח ז"ל שם במ"ש וז"ל ועיין למהרח"ש ז"ל וכו' ע"כ דנראה לכאורה דאף הוא ז"ל היה מכוין לתשו' ז"ל דמהרח"ש ז"ל ולזה כיון דהעד השני שבנדונו חזר ופירש דברי עצמו שבתוך משיכת השו"הא וכו' והעד הראשון לא פירש כן את דברי עצמו מזה דן ידין הרב ז"ל דהו"ל מכחישים זא"ז גם בדבר הזה וטעמו ונימוקו עמו וכמדובר:
והרואה יראה להגאון המפורסם הרש"ל גדול הנאמר באברהם נר"ו בתשו' הרמתה הבאה בס' ישמ"ל הנז' סי' י"ב הנז"ל בדכ"ח ע"ב שכתב וז"ל והנה כך הוה נ"ל בפשיטות דמשמעות שנתן לה ואמר לה היינו אחר שנתן לה אמר לה ואולם שוב בחפשי ראיתי למהרח"ש בסי' ל"ו וכו' ומלת אח"כ הוא אחר כ"ד המורם וכו' יעש"ב דשק"וט בדברי מהרח"ש ז"ל הנז' וסו"ד שם בע"ג בד"ה אלא דהדרי בי וכו' דכתב וז"ל כי ע"כ אלין דהוו נ"ל דמהרח"ש ז"ל אלו לא היה באפשר שהעדי' יבדקו היה דן דברי שניהם דכוונתם שאמ"ל אחר כ"ד אלא כיון שראה איזה שינוי בדבריהם והנם מצויין לבדוק שלח אחר הא' לבודקו יפה ואלו היה אומר שכוונתו דאמר בעת הנתינה היה חוזר לבדוק אחר הב' שיבאר דבריו יפה גם הוא וכו' עז"הל יעש"ב נפלאות מתורתו ודבריו נאמנו מאד וה' עמו מלמד שהל' כמותו ודלא כמ"ש ישמ"ל הנז' סי' י"ד וט"ו הנז"ל שהסכים דחזרת העד ל"מ כיון שהגיד וכו' דזה ודאי אינו אמת כלל וכאשר למדנו להועיל מתורת מהרח"ש ז"ל והגאון הרש"ל מגן אברהם נר"ו הנז"ל וכמבואר:
שוב עיינתי בתשו' הרב פרי הארץ ז"ל דבסי' ג' שרמז לנו הרב הרש"ל מהרד"ח ז"ל שם וראיתי לו ז"ל בדל"ה ע"א דאייתי לן תשו' מהרח"ש ז"ל דסי' ט"ל דס"ל התם בפי' כמ"ש התוס' ז"ל בכתו' בפ' ואלו נערות דכל זמן שעסוקים באותו ענין חשיב תכ"ד יע"ש ובודאי הגמור דעל תשו' זאת דמהרח"ש ז"ל הוא שכיוון הרב מהרד"ח ז"ל ודלא כמש"ל וברור:
ואגב אורחי חזיתיה תו למהרח"ש ז"ל בח"א סי' ע"ח במודעא שכתבו בה העדים והכרנו באונסו כתב ע"ז וז"ל דאי איתנהו לסהדי שיילינן להו ואם אמרו שהם לא ראו אלא שמעו מפי ראובן נאמנים ואינם חוזרים ומגידים כיון דנוכל לקיים דבריהם אפי' בדוחק שמ"ש במודעא והכרנו באונסו הוא מה ששמעו מפי ראובן ועבידי אינשי דטעו בהכי וראיה מתשו' הר"ן סימן מ' אתד"ק כיעו"ש גם ראיתי למהריק"ש ז"ל בתשו' סי' קי"ו שכתב דלשון הכרנו מצוי דמי שהוא ע"ה יטעה בו ויחשוב דמפי השמועה ג"כ הוא הכרה ואפי' מפי מוסר המודעא דלאו כ"ע ד"ג שותא דרבנן וכו' אתד"ק יעש"ב: וראיתי להרב חשק שלמה ז"ל בסי' כ"ט הגב"י אות י"ב דאייתי בידיה תשו' מהרח"ש ז"ל דסי' ע"ח הנז' לחודה ותמה עלי ממ"ש המבי"ט ז"ל בח"א סי' קמ"א על עדים שהעידו על השפחה שהיא משוחררת ואח"כ אמרו שמה שהעידו שנשתחררה הוא ע"פי השמועה ולא ראו בעיניהם וע"ז הביא המבי"ט ז"ל תחי"ד הך תשו' דהר"ן ז"ל שהביאה מהרח"ש ז"ל שאם נוכל לכוין דבריהם האחרוני' שלא יהיו מוכחשים לדבריהם הראשו' במה שהעדים מצויין לטעות וכו' אין בזה משום חוזר ומגיד וה"נ מצוי להעיד על מה ששמעו ידעו ושוב אך חילק דלא דמי דהתם עיקר העדות נשאר במקומו אלא שהם מפרשים בו דבר פרטי אבל הכא כשהם אומרים שמעו לא הויא עדותם עדות כלל א"כ ה"ה מכחישים את עדותם וכדכתב הר"ן כל שאינו סותר את עיקר דבריו הראשו' וכו' וכמ"ש אח"ך הילכך כל שאנו יכולים לכוין דברי העד כדי שלא תהיה עדותו מוכחשת יש לנו לכוין דבריו וכו' והלא אם כששמעו אינו עדות וידעו הוא עדות הרי סותרים ומכחישים דבריהם הא' וכו' עכ"ל המבי"ט ז"ל יעש"ב וזה הפך ממש ממ"ש מהרח"ש ז"ל בסי' ע"ח הנז' ונדחק הרב חש"ש ז"ל להשוותם יחד כיעו"ש ולא זכר שר לתשו' מהריק"ש ז"ל הנז' דגם עליו יעבור כוס התימה מדברי המבי"ט ז"ל הנז' ומה שרצה לידחק החש"ש בדברי מהרח"ש ז"ל דבריו לא יכונו בדברי מהריק"ש ז"ל הנז' וכמ"שיר המעיין היטב:
ואולם לענד"ן ברור דחילוק המבי"ט הר"ן ז"ל הנז"ל אינו מוכרח כלל אחהמ"ר הראויה אליו את כבודו ואת גודלו כן דברי הר"ן ז"ל ברור מללו דאפי' אם יסתרו דבריהם הראשונים ולא יהיה עדות כלל כל שבדבריהם האחרונים יכולים לפרש שזה היה כוונתם בדבריהם הראשוני' וכעובדא דנ"ד השפחה שאמרו עלה דהיא משוחרר ואח"כ פירשו דבריהם דמ"ש משוחררת הוא ע"פי השמועה דבכה"ג הוי מצויים העדים לטעות ולהעיד על מה ששמעו ידעו כמ"ש המבי"ט ז"ל גופיה שם וכנז"ל א"כ כיון דיכולים לכוין דבריהם מאי איכפת לן תו אם תתבטל העדות לפי דבריהם האחרו' שאמרו דמה שהעדנו הוא ע"פי השמועה וכיון דמצוי ועביד איניש דטעי בהכי מוכרחים לפרש דבריהם הא' שהיו ע"פי השמועה ואין כאן עדות כיון שאין בזה משום חוזר ומגיד ומעולם לא הזכיר הר"ן ז"ל שהם נאמנים לפרש דבריהם בפרט מהפרטים ותשאר העדות קיימת כמו שחשב הרב המבי"ט ז"ל כמבואר בלשונו הטהור ות"ם אני ע"ד המבי"ט ז"ל שכתב חילוק זה בדעת הר"ן ז"ל מה שאין במשמעות דבריו ז"ל כן כלל:
ולא עוד אלא אנכי הרואה להר"ן ז"ל גופיה בתשו' סי' מ"ז שכן דעתו ז"ל מבוארת שאפי' אם בדבריו האחרו' יתבטל העדות לגמרי כיון שיכולים לפרש דבריו שלא יהיו מוכחשים מפרשינן וכהא דשמע ואמר סתם משוחררת והוא דהתם בסי' מ"ז נשאל הר"ן בעד אחד שאמר על אשה אחת שהיא זקוקה ליבם ואח"כ העיד ששמע מפ' שמת היבם מזמן רב ונסתפקו דכיון דהוא עצמו אמר בתחי' שהיא זקוקה ואח"כ העיד שמת מז"ר אינו נאמן והוי כיון שהגיד והרי היא זקוקה וע"ז השיב הר"ן ז"ל שם וז"ל ועוד דכל כה"ג לא מיקרי מכחיש דבריו הראשו' דאלו אמר בתחי' שלא שמע מעולם שמת ואח"כ העיד ששמע שמת כה"ג הוא הכחשה אבל זה לא אמר בתחי' אלא שהיתה זקוקה ליבם ובודאי דלאו כולהו אינשי דינא גמירי שיהיו בקיאין דאפי' עדותו של עד מפ"ע יהיה מספיק להתיר אשה להנשא וכל היכא דלא הוי אורחייהו דאינשי למידק כי הכא יכולים הם לחזור ולהגיד וכו' עכ"ל הצל"ע יעש"ב והרי הכא שלפי דבריו האחרונים נסתרה עדותו הא' שהעיד שהיא זקוקה ליבם ולא הוי חו"מ אלא התירה ע"פי דבריו האחרונים משום דיכולים לקיים שניהם כאחד משום דלאו כ"ע ידעי שע"פי עמפ"ע היא ניתרת ומדברי הר"ן ז"ל הללו מוכרחים אנו לפ' דברי הר"ן ז"ל שבסי' מ' שאפי' עקירת העדות לגמרי ע"פי דבריו האחרו' עוקרים אותה היכא דאפשר לפ' דבריו הא' שלא יהיו מכחישים לשניים כדהכא א"כ גם בעדות השפחה כיון דהעד העיד בנו הרב המבי"ט ז"ל דמצוי להעיד על מה ששמעו ידעו א"כ אפי' שלפי דבריו האחרונים שאמר שלא ראה אלא שמועה שמע שנשתחררה אפי' שאין כאן עדות לא חשיב חוזר ומגיד הואיל ויש מקום לדבריו הא' עם האח' שאינם סותרים זא"ז ואפי' אם שבדבריו הראשונים שהעיד סתם שהיא משוחררת הויא משוחררת ולפי מה שפירש אח"ך דמ"ש בתחילה משוחררת הוא ע"פי השמועה ואינה משוחררת לא יקרא חוזר ומגיד כיון דכך דרכם של בנ"א שעל מה ששמעו אומרים ידעו וזה נראה ברור ודברי הרב המבי"ט ז"ל לא ירדתי לעומקם וצל"ע:
ולבי אומר לי דאחר שכתב המבי"ט ז"ל תשו' זאת דסי' קמ"א אף הוא ראה תשובת הר"ן ז"ל דסי' מ"ז דקרי בחיל דאין לחלק כחילוקו הנז' וחזר בו בסי' ר"מ המבי"ט עצמו דשם נשאל בענין שטר שכתבו העדים שקבל עליו הארוס כ"ש ב"מ בכל תנאיו וכו' ועתה טוען ראובן כי מעולם לא הוציא דבר נזירות מפיו אלא שקראו לו שטר ע"פ התנאים ובכלל תנאי הנזירות הנז' וקראו בינו לבין עצמו ולא דקדק בו ואח"כ אמ"ל מודה אתה בכל מ"ש פה ואמר מ"א וכו' וע"ז השיב הרב ז"ל וז"ל ואם מכחישים את זה ואו' שקבל נזי' בפי' כמ"ש בשטר או שכתי' יוצא מע"א אפי' לא יאמרו שו"ד אינו נאמן וכו' כיון שכ' בפי' שקבל אבל אם אומרים שלא קבל אלא שהודה כמ"ש הוא ז"ל דאף אם כתי' יוצא ממ"א יהיו נאמנים דלאו כ"ע דינא גמירי וסברי דהודאה במ"ש הוא כקבלה גופא וראיה ממ"ש הר"ן וכו' אתד"ק יעש"ב והרי כאן שאם כדברי השטר הוא נזיר שכתבו שקבל ואלו במה שהודו לדבריו שלא היתה קבלה אלא הודאה אין כאן נזירות ועוקרם עדותם שבשטר וזהו הפך חילוקו שבסי' קמ"א אם לא שנאמר שאח"כ ראה המבי"ט ז"ל לתשו' הר"ן דבסי' מ"ז וחזר בו ממה שרצה לחלק בדין השפחה כנלע"ד והרב ת"ש ז"ל שם רמי אהדדי תשו' המבי"ט דסי' קע"א עמ"ש בסי' ר"מ ויגע להשוותם בדוחק רב כמ"שיר המעיין וזה גורם לו שלא ראה תשו' הר"ן דבסי' מ"ז שהיא הפך חילוק המבי"ט קמ"א וכמש"ל ובודאי אלו ראה תשו' הר"ן דסי' מ"ז היה מסכים לדברנו שחזר בו המבי"ט ז"ל ומעתה לא נשאר שום מקום לתמוה ע"ד מהרח"ש ומהריק"ש ז"ל שכתבו הפך חי' המבי"ט ז"ל שבסי' קע"א ודבריהם אמת וא"צ חיזוק והכי אזלא שיטת כל הפוס' הרא' ולר"ג ז"ל וכמשי"ר המעיין בספרן ש"ץ ומשם באר'ה ועדי בשחק ושהדי במרומים שאחרי כותבי בעניותי כ"ז ראיתי להרב מהר"י מיוחס ז"ל בתשו' כי באה בס' הבהיר בני בנימין וקרב איש הנד"מ בח"מ סי' ו' שכבר קדמני בזה שנתעורר ע"ד המבי"ט והחש"ש ז"ל מתשו' הר"ן ז"ל דסי' מ"ז הנז' יע"ש והנאני שכיוונתי לדעתו ז"ל שלי"ת ומ"מ משנה ראשונה זו לא זזה ממקומה ומני ומניה דמר ז"ל יתקלס עילאה:
איך שיהיה הדרן לנ"ד שאמר העד הא' בתחי"ד שנתן לה ואמר לה יפה עשו בד"הץ מקבלי עדותו לשואלו אימתי וכו' ופירש דבריו יפה ולכאורה דבריו האח' כיון דיכול לפ' דבריו באיזה אופן שיהיה וכמש"ל:
אלא דעדין לבי מהסס משום דאכתי לא אשכחן בדברי גדולי הפוס' הנז' ז"ל אלא שיכול לפ' דבריו היכא דעבידי אינשי דטעו וה"נ אמרי' דמצוי לטעות ולומר שנתן לה ואמר לה אפי' היכא דהאמירה היתה בעודו נותן לה ומכ"ש דיכול לפ' דבריו ולומר דאחר שנתן לה אמר לה הרי את וכו' דבשתים זו אינו סותר את דבריו הראשו' כלל ברם לפרש דבריו הא' בהפך ממש שאמר לה קודם הנתינה לגמרי הפך ממ"ש בתחי' נתן לה ואמר לה זו לא שמענו מדברי כל הפוסקים ז"ל ואדרבא כל בתר איפכא למדנו מדברי הר"ן ז"ל ומכל הפוס' ז"ל הבאים אחריו דהיכא דסותר בדבריו האח' את הא' במקום דלא עבידי דטעו אינשי לא מצי למהדר ביה וקרינן ביה כיון שהגיד וכו' וכמש"ל והכא בכה"ג דנ"ד לא עבידי אינשי דטעו בהכי לומר בתחי' נתן לה ואמר לה במקום דצ"ל אמר לה ונתן לה וזה ברור מאד ומ"מ מידי ספיקא לא נפקא אי מהניא חזרתו אחר כ"ד היכא דסותר או לא:
וראיתי להרב מט"ש ז"ל בסי' כ"ט אות הביא מהרב בית יעקב ז"ל שנשאל בעד שהפסיקו אותו ב"ד אי הוי אחר כ"ד ול"מ או לא יע"ש וכעת ס' בית יעקב הנז' אינו מצוי אצלי לראות דבריו בשורשן ומה הלכה זו העלה ועכ"פ היכא דסותר ממ"ש ובנ"ד לפחות מידי ספיקא לא נפקא וככל האמור ומדובר:
ואין לנו אנן בדידן לפרש דברי העד הזה הא' במ"ש בתחי' דנתן לה ואמר לה דר"ל דבעודו נותן ובעת הנתינה לידה אמר לה הרי את וכו' ובהכי יהיו דבריו שוים עם עדות העד הב' ולא הוי מוכחש ענינו כלל וכדחזינן למהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' ל"ח שכ"כ להשוות שני העדים יחד דבנדונו יע"ש ועמ"ש עליו הרב פרי הארץ ז"ל בסי' ג' הנ"ל והרב שמן המשחה ז"ל בסי' יע"ש דזה ודאי לא ניתן ליאמר בנ"ד כלל דבשלמא אם לא היה העד הזה עצמו מפרש דברי עצמו בתר הכי כששאלוהו הב"ד כוז"ל אנה"נ דהוה מצינן לפרושי דבריו הכין ברם מאחר שהוא עצמו פירש דבריו והוא הפך ממש לאשר העיד בראשונה תו לא מצינן אנן לפרש דבריו הראשונים כדפי' להו מהרימ"ט ז"ל ולא בשום פי' אחר כלל וזה ברור:
באופן עלה בידנו דהעד הזה הראשון דבנ"ד בין אם נתפוס עיקר דבריו הראשונים שאמר בפי' שנתן לה ואמר לה והדברים כפשטם שהנתינה קדמה לאמירה והוי שתיקותא דלבתר מתן מעות ול"מ לרוב ככל הפוס' ז"ל ואפי' שנאמר שהאמירה היתה בתכ"ד לנתינה עכ"ז ל"מ וכמ"ש מהרימ"ט והפרה"א ז"ל והגאון ראש"ל אברהם בראש נר"ו בתשו' הרמתה הנז' שק"וט טובא בהאי מילתא וה"ן ס' בידו המלאה יעש"ב והנה א"כ נמצא דהעד הזה הוא מוכחש מחבירו הוא העד ה"ב הנ"ז שהעיד בפשוט שבעודו אומר לה הרי את וכו' נתן המעות בידה הפך מעדות העד הא' שהעיד בתחי"ד וכנ"ל ונמצאו מכחישים זא"ז בגוף נתינת הקי' עצמם שז"א שהאמירה היתה לאחר מ"מ וז"א לא כי אלא שהאמירה היתה בעודו נותן לה וכבר כתבנו לעיל דלא מצינן אנן לפ' דברי העד הא' שבתח"ד דכוונתו א"כ לומר שבעודו נותן לה אמ"ל וכדברי העד הב' כיון דהעד עצמו חזר ופי' דבריו להפך ממש כנז"ל ובכן לנד שנאמר דחזרתו מגן שויא כיון דהיתה לאחר כ"ד וסותר לדבריו הא' ממש וא"כ דבריו ה"א הם העיקר וכנז"ל וא"כ הרי הם מכחישים זא"ז בגוף נתינת הקי' שהוא עיקר קיום מעשה הקי' וביטולם ועדיפי מחקו"ד ובטלה עדותם וכדברי מהרימ"ט ז"ל ושאר רוב הפו"ס ז"ל ופשוטי:
וכמו כן אפי' נתפוס עיקר דברי העד הזה האחרו' ונאמר שהם עיקר ופרושי קא מפרש דבריו הא' ואפי' שהפסיקוהו הב"ד אפי"ה נקרא תכ"ד כיון דהדיינים הפסיקוהו לפ' דבריו הוי שאלתם צורך העדות לצד שנאמר שכן עלתה הסכמת הרב בית יעקב ז"ל ודבריו בזה במונח שהם מוסכמת באין חולק עליו כלל וגם לצד שנאמר שדברי התוס' ז"ל שבפ' ואלו נערות הם מוסכמים מכל מבלתי חולק כלל אשר מהם הוכיח במישור מהרח"ש ז"ל בסי' ט"ל הנז' שעסוקים באותו ענין הוי תכ"ד ומצו סהדי למיהדר בהו וככל מ"ש מהרח"ש ז"ל יעש"ב וכפי"ז דהכל נקרא תכ"ד ומצו הדרי בהו וא"כ לפי"ז דבריו הא"ח הם העיקר ודלא כמ"ש בס' ישמ"ל סי' י"ד וט"ו הנז' למ"מ אכתי לא נמלטנו מהכחשה גמורה שבין שני העדים הללו דנ"ד שהעד הא' ההוא אמר אחר ששאלוהו הב"ד אימתי וכו' השיב להם שאחר שגמר אומר הרי את וכו' נתן המעות בידה כנז"ל וזהו הפך עדות העד ה"ב שהעיד שבעודו אומר לה הרי את וכו' המעות נתנם בידה וא"כ אדתי הם מוכחשים זע"ז והגם שלכברי שניהם הועילו הק"י מ"מ מוכחשים בבדיקות מיקרי וממ"ן חד מנייהו משקר לדעת קצת פוס' ז"ל עם שהם מכחישים זא"ז במידי דלא נפ"מ לדינא עכ"ז בטלה עדותם עיין בפרי הארץ בסס"י ג' הו"ל ועד אחרן בס' ויקרא אברהם סי' ו' הנז' ובש"פ ז"ל ע"ע הלא בספרתם:
איברא דעדות העד הב' עצמה אינה מכוונת לכא"ו כלל דאיך יאמר דהוא אומר לה אלו הדברים המעות נתנם בידה ושוב יאמר דידו על המעות שבידה דמאומרו דידו על המעות שבידה מוכח להדיא דכבר נתן המעות בידה רק שידו מונחת עליהם והם כבר באו לידה ובעודו ידו מונחת על המעות שבידה הוא אמר לה אלו הדברים דליכא למימר דהיה בידה מעות אחרים משלה ועלייהו קאמר העד ה"ב הזה שידו מונחת על המעות שבידה דהא ודאי ליתא כלל ובודאי שלא כיון העד לזה כלל רק על שתי המטבעות של המקדש הזה הוא שאומר העד בלתי ס' כלל נמצא מזה שקודם שאמר לה המקדש הרי את וכו' כבר הניח המעות בידה לדוך ידה אלא דידו מונחת ע"ג המעות ההם כל עוד שהוא אומר לה אלו הדברים דהרי את וכו' דזה נלע"ד הפי' הפשוט בדברי העד ה"ב הזה בלתי ס' כלל וזה מכוון יותר למ"ש העד ה"א בתחי"ד טרם ששאלוהו הב"ד אימתי וכו' ונמצא לפ"יו דשני העדים הללו כיוונו עדותם דהאמירה היתה לבתר מ"מ דוקא ומה שהוסיף העד ה"ב לומר דהיתה ידו מונחת על המעות שבידה אין ידו מעלה ומורדת אם היתה ע"ג המעות. שבידה אם לאו מאחר דעכ"פ לדברי שניהם הנתינה היתה קודם האמירה ומה תוסיף ידו תת כחה אם היתה מונחות ע"ג המעות שכבר באו לידה ושוב אמ"ל הרי את וכו' בעידינו מונחת ע"ג המעות והגם כמהרימ"ט ז"ל בח"ב סי' ל"ח כתב דכל עוד דעכין אכוקים במעות ועד שלא סילק ידו לא מיקרי נתינה יע"ש ועמ"ש ע"ז הרב פרי הארץ ז"ל בס"ג הנז' יע"ש מ"מ מהרימ"ט ז"ל כתב כן להשוות ולהסכים יחד דברי שני עדיו שלא יהיו מכחישים זאז' כיעו"ש וכבר כתבנו דבנ"ד אין אנו יכו"ל לפרש דברי העד. מה"א הנז' הכי כיון ששאלוהו הב"ד לבאר דבריו אימתי וכו' הוא עצמו פירש דברי עצמו להפך ממש ממ"ש בתחי"ד כמש"ל א"כ תו לא מצינן למימר בנ"ד בעדות הע"א הראשונה כן ובכן עדין הם מוכחשים זמ"ז ולא הועלנו כלום בין אם אם נתפוס עיקר מ"ש הע"א בתחי"ד בין אם נתפוס עיקר דבריו הא"ח אכתי הם מוכחשים זמז' ובטלה עדותם לרובא דרבוותא ז"ל וכמדובר:
איברא דכד הוינן בה חזינן דבנ"ד ליכא למיקם עלה דמילתא להקל בנ"ד מצד זה דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות כלל לכל הדברות והאמירות והצדדים הנז"ל. משום דבנ"ד מלבד דעסקינן בדשידך כבר מקמי הכי עוד זאת נראה דבנ"ד חשיב היה מדבר עמה על עסקי קידושיה דבכה"ג דהיה מדבר עמה עע"ק אפי' דבתר הכי נתן לה תחי' ואח"כ אמר לה הרי את וכו' ואפי' לא אמר לה הרי את וכו' כלל רק דנתן לה בסתם אפי"ה מהנו הקי' כידוע בפוס' ז"ל וה"נ בנ"ד כיון דהיו מדברים עם העדים הללו עצמם בתחי' וראשונה שיהיו עדים ע"ד הקי' כנז' בקב"ע המוצע לפנינו בשאלתנו בריש אמי"ר שכן העידו העדים עצמם א"כ בזה חשיב שפיר דהיו מדברים תחי' עע"ק וכמ"ש המרדכי בפ"ק דקי' משם רא"ז ז"ל דלא בעינן שיהיה מדבר עמה דוקא עע"ק תחי' אלא הה"ן אם היה מדבר עם אחרים בפניה יע"ש וכן הסכימו כמה וכמה מגדולי הפו' ז"ל ח"ב ס"י ס' וח"ג סי' ס"ו ובמהרשד"ם ז"ל א"הע סי' ג' ול"ח ולמהר"י הלוי ז"ל סי' ב' ולמהראד"ב ז"ל סי' כ"ג ולהפ"מ ז"ל ח"א סי' ס"ט ובפרי הארץ ז"ל ח"א סי' ג' הנז' ובירך אברהם א"הע סי' ב' ובמהר"י חנדאלי ז"ל סי' א ובאדרת אליאו ז"ל סיו"ד ובש"פ ז"ל רבו מלמנות ובפ"י אתמר בתש"ו מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קל"ד ובח"ג סי' ג"ל דהגם שלא דיבר עם האשה עצמה עע"ק רק שדיבר בפניה עם העדים שיהיו עדים חשיב שפיר דהיה מדבר תחי' עע"ק ואפי' דנתן לה תחי' אח"כ ואפ"י בשתיקה הוו קי' מורים יעש"ב ומסתמיות כל הפוס' ז"ל הכי מוכח דהכי ס"ל וכמ"ש כן הרב אדרת אליהו ז"ל שם וא"כ ה"ה והוא הטעם בנד"ן דקודם נתינת המעות של הקי' לידה דיברו עם העדים חחי' שיהיו עדים על הקי' וגם המקדש עצמו אמר לעדים תראו מה בידי וכו' כנז' בקב"ע הנז"ל ובודאי שהנערה הלזו היתה לפניהם ושמעה כ"ז בלתי ס' כלל ושוב פשטה ידה וקבלה ממנו המעות א"כ אפי' שלא היה אומר לה הרי את וכו' כלל היה מועיל הקי' וכ"ש שגם אמר לה בתר הכי הרי את וכו' ודאי דהוו קי"ג כיון דחשיב שפיר היה מדבר תחי' עע"ק וכמתבאר כ"ז בדברי הפוס' ז"ל ויותר מהמה. וכמעט אין מי שיחלוק ע"ז וכמ"ש מהר"י הלוי ז"ל בסי' הנז' יע"ש:
אמנם כד משקיפנא פורתא אשכחנא דליכא תברא בנ"ד מצד זה ואכתי מידי ספיקא לא נפקא מכמה טעמי תריצי חדא דחזינן למהרש"ך ז"ל גופיה דלא עמד טעמו בו ותבריה לגזיזיה בח"ג סי א' דזו הלכה העלה שם דכיון דלא דיבר תחי' עם האשה עצמה עע"ק אפי' שהיו דבריו אלה עם העדים וכה אמר להם תהיו עדים שאני נותן לה זה בעד ק"י לא מהני ולא מידי לומר דחשיב כהיה מדבר עמה תחילה עע"ק כלל כיעו"ש וזהו הפך ממש למ"ש מע"ר גופיה באותם תשו' שבח"ב ובח"ג הנז' וכן תראה להרב הפוסק ז"ל שהביא מהראד"ב ז"ל בס"י כ"ג הנ"ל דקאי בשיטת מהרש"ך שבח"ג סי א' הנז"ל יע"ש וא"כ סו"ס אכתי מידי פלוגתא ומידי ספקא לא נפקא:
ותו דהאיכא קמן סברת הרמב"ם ז"ל בפ"ג דאישות ה"ח דס"ל למר דשאם דהיה מדבר עמה תחי' עע"ק מ"מ בעינן נמי שתתרצה היא ותאמר הן בפי' גמור וכמו שכן פירש דבריו ז"ל מרן ז"ל בכ"מ שם ועמ"ש ע"ז הרב לח"מ והמש"למ ז"ל שם והרב יד אהרן ז"ל בסי' ז"ך יע"ש ואתה תחזה לכמה מרבני הא"ח ז"ל שנסתייעו מזה ועשו סניף וסס' להקל בנ"ד מטע"ז כמ"שיר הרואה להרב במ"ח מוצירי ז"ל באה"ע סי' י"ד דס"ג ע"א יע"ש ובש"פ ז"ל הלא בס' ע"ע לא עת האסף פה ודון מנייהו ואוקי באתרין וכמובן: ועוד נלע"ד ברור דבכל כה"ג דנ"ד כ"ע מודו דלא חשיב כלל שהיה מדבר עמה תחילה עע"ק כלל משום דזה שהיה מדבר תחילה עם העדים הללו שיהיו עדים אינו המקדש עצמו שדיבר עמהם כזאת כלל רק הם דברי זולתו שהוא אחד מבחוץ וגם הוא א"כ לא ביאר דבריו יפה עם העדים שיעידו על ק"י ראובן עם לאה זאת הניצבת לפניהם כלל רק סתם דבריו עמהם שיהיו עדים ע"ד מצוה ותל"מ וכמבואר בדברי העדים הללו שבאו בתוך הקב"ע הבאה בשאלה ואפי' שאח"כ בא המקדש עצמו והראה להם המעות שבידו ואמר להם תראי מה בידי וכו' מ"מ הרי לא הזכיר להם למה זה הראה להם המעות הנ"ז ולא עלה על דל שפתיו שום רמז שהם כדי לקדש בהם את הנערה הזאת כלל וא"כ לע"ד ברור דבכה"ג דנ"ד לא חשיב כלל שהיה מדבר תחי' עע"ק לא עמה ולא עם אחרים לפניה ולא עם העדים עצמם ולא חשיב נמי אחרים דיברו בפניהם עע"ק כלל וגרע נ"ד ולא דמי לשום מכל נדונות הפו"ס ז"ל הם המדברים בפרט זה לא ראיתי כהנה כלל והדבר ברור אצלי מאד דבכה"ג דנ"ד כ"ע אזלי ומודו דלא חשיב כלל היה מדבר תחי' עע"ק וחזר הדין לומר לצד מהצדדים הנז' דלדברי שני העדים הללו או לפחות לחד מנייהו דאמירה היתה לאחר מתן מעות ולא הוו קי' גמורים לרוב ככל הפוס' ז"ל ולכל הדברות והצדדין וצידי צדדין שכתבנו בעניותנו לעיל מידי ס"ס ומידי הכחשה ביניהם לא יצאנו ובצירוף האי ספיקא בהדי שאר ספיקות דאיתנהו בנ"ד הנאמרים באמת מה למעלה ומה שאני עתיד לבארם בס"ד יש לנו להקל לגמרי ולפוטרה בלא גט כלל וככל האמור ומדובר מה למעלה והדברים ברורים:
עוד יש דיעותא רבתי אמתני ותקיפא וספק גדול ועצום הוא מאד בקידושין הללו דבנ"ד מצד מ"ח גדולי הפוס' ז"ל שנחלקו בקי' כה"ג דנ"ד שהיו בב' עדים לבד הפך ההסכמה אי אפקיענהו רבנן לאותם הקי' מניה או לא כידוע וגם פה עיר עז לנו עוב"י דמשק יע"א כן הסכימו הרבנים הקדמונים מארי דאתרין ז"ל שלפני פנינו נ"ן בחרם חמור ובכל אלות הברית על כל המקדש בצנעא בב' עדים לבד שלא ביו"ד מישראל ומתוכם יהיה בראש הרב המרביץ תורה או גברא בחריקיה אשר יורשה ממנו וגם מכללות היו"ד יהיו שני יחידי הק"ק והאיש אשר יעשה בזדון ע"פי ב' עדים ולא יהיה באותו מעמד יו"ד מישראל כנז' לא יהיו קידושיו קי' לא שרירין ולא קיימין וליהוו כעפרא דארעה וכדשא"מ ואותו כסף שנותן לאשה לשם קידושין הרי כאם הפקירוהו הפקר גמור בכח ב"ד יפה שבהם והפקיעו את קידושיו הפקעה גמורה וכו' כמו שבאה מבוארת הסכמת עירנו זאת בתשו' בירך משה להרב הגדול מארי דאתרין מהרמ"ג ז"ל ברסי' ג"ל יעש"ב וכבר כתבתי בעניותי בס"הק פני יצחק סי' י"ג וט"ז דחזרה ונתייסדה והוכרזה הסכמה זאת עצמה בזמן הרבנים מארי דאתרין מהרא"י ומה"ריפ ז"ל הקודמים לנו והכרזנו בהסכמה זאת בתוס' נופך חוזק ותוקף ובחרמות ונידויים בב"הכנ הגדולה ק"ק הלועזים תכב"ץ ביום שב"ק אחר חזרת התפילה ועלינו לתיבה יותר מיו"ד ת"ח הרשומים שבעיר כידוע ובכן הנה המקדש הזה דנ"ד הנה הוא עבר על חרם ההסכמה הלזו בזדון בנכל ובתרמית ואחר שכבר התרו בו בד"הץ יצ"ו שלא יעשה כזאת ואם יעבור יחרימוהו וכו' וגם הודיעוהו בפי' מתוקף ההסכמה הזאת ועכ"ז עבר על התראתם והסכמתם והודעתם הנז' והלך וקידש בב' עדים לבד והם ג"כ ריקים ופוחזים ביודעם ומכירם קאמינא אנא וידועים ג"כ לכל תושבי עירנו יע"א יצ"ו הנה בודאי הגמור דעבריינא ורשיעא יתקרי ואתאן לפלוגתא וגתא דרבוותא קמאי ובתראי ז"ל דאפליגו אם נפקעין הקידושין מכח ההסכמה הנז' שבאו דבריהם ז"ל בהסכמתם זאת בפי' גמור שהפקיעו והפקירו כסף הקי' בתוך הסכמתם הנז"ל דבכה"ג לרוב ככל הפוס' ז"ל הופקעו והופקרו קידושיו לגמרי וכבר אני עני הארכתי בעניותי בב' תשו' הנז"ל ושוב נד"מ ס' הבהיר נדיב לב ח"ב לגאון דורנו ראש"ל הרב מהרד"ח ז"ל ושם הובאה תשו' ארוכה ורחבה משני גדולי הדור רבני וגאוני עיר"ק ירוש' ת"ו יצ"ו ושם האריכו למעניתם ברוחב מבינתם בהסכמת עירנו זאת יע"א הנז"ל עצמה ושק"וט בה טובא וצללו במים אדירים וסו"ד זו הלכה העלו דהסכמה זאת דבאתרין הנה היא מוסכמת מכל הפוס' ז"ל והרי היא שר"וק לפו"ד ולדברי הכל יצאה נערה זאת מאיסור תורה לגמרי דאפי' כת הפוס' ז"ל המחמירים להצריכה גט אפי' בהפקיעו כסף הקי' בפי' בתוך הסכמתם אינו אלא מדרבנן ומשום חומרא בעלמא דוקא הוא דחיישי להחמיר וכמ"ש הפו' ז"ל הו"ד בכנ"הג ויד אהרן א"הע סי' כ"ח הגב"י ובתשו' רבני וגאוני ירוש' ת"ו הנז' יצ"ו ובס"הק פני יצחק בב' תשו' הנז"ל ובס"הק לב נשבר סי' נ"ד ובשאר ספרן ש"ץ האח' ז"ל ע"ע הלא בספרתם והדברים עתיקים ופשוטים ומבוארים לעין כל חוזה:
והגם דהמקדש דבנ"ד אינו מתושבי עירנו זאת כלל ואיכא למימר דלא חלה עליו הסכמת עירנו זאת הנז' כלל דלא נכלל בתקנות ובהסכמות עירנו יע"א כי אם התושבים שבעיר דוקא וזה דהוא בא מארץ אחרת אינו נכלל ולא גזרו עליו הקדמונים ז"ל גזירתם והסכמתם הנז' כלל וגם ליכא למימר בכה"ג דנותנים עליו חומרי מקום שהלך לשם כיון דהוי חומרא דאתיא לידי קולא וכמ"ש המבי"ט ז"ל בח"א סי' ר"ו יע"ש וכ"כ ג"כ ש"פ ז"ל עיין בכנ"הג שם מ"מ בנ"ד ליכא למימר הכי כלל מתרי טעמי חדא דכבר נתבאר בשאלה דהתרו בו הב"ד הי"ו שאם יעבור ויתקדש בצינעא וחרימוהו וגם הודיעוהו מהסכמת עירנו זאת ואת כל תוקפה וגבורתה והוא סבר וקביל עליו לפניהם ולעיניהם א"כ הרי נכלל עתה הפעם בהסכמתנו זאת מכח ההתראה וההודעה הנז"ל ועיין במהר"י אדרבי ז"ל סי' יע"ש:
ועוד דכיון דהמקדש הזה דנ"ד הוא מעוב"י צובה יע"א הרי גם בצובה יע"א איכא הסכמה קדומה בח"ח ששום אדם לא יקדש כי אם ביו"ד כמבואר בתשו' המבי"ט ז"ל בח"א סי' ר"ו הנ"ל יע"ש א"כ ודאי דעבריינא יתקרי וחלה עליו הסכמת עירו ועירנו זאת יע"א בלתי ס' כלל וקידושיו ק"י ספק מדרבנן נינהו וכמדובר וזה פשוט:
באופן דמצד ריעותא וספקא דנא לחודיה יצאת נערה זאת דבנ"ד מקידושי תורה ואינה צריכה גט רק מדרבנן משום חומרא בעלמא דוקא ובצירוף שאר ספקות דאשתכחו בנ"ד הא ודאי דשרינן לה לגמרי בלתי גט כלל כמו שכן עלתה הסכמת כל הפוס' ז"ל להקל לגמרי בריבוי הספקות כידוע והוא פשוט וברור:
עוד יש בנ"ד ריעותא רבתי אחריתי וגם היא גדולה אצלי עד מאד והוא מצד העדים שהעידו על הקידושין דנ"ד עצמם שגם הם עברו על חרם ההסכמה הנז"ל מאחר שגם על העדים גזרו רבנן מתקני ההסכמה הזאת בגזירת נח"ש על המעידים בקידושין הללו שיהיו בהחבא שלא ביו"ד וכו' כמבואר בתוך הסכמתם הבאה בבירך משה כנז"ל יעש"ב:
והנה הכא בנ"ד ברור הדבר מאד ששני העדים הללו דבנ"ד הוזמנו להעיד בודאי חשיבי דהגם דלפי דבריהם שמתחי' וראש נראין דבריהם שלא הוזמנו הם עצמם להעיד למקדש עדותם זאת מ"מ אחר זה הרי הם הוזמנו ונתייחדו לעדותם זאת כמבואר בדבריהם שבקב"ע הבאה בשאלתנו וזה ברור שהוזמנו להעיד אח"כ מיקרו באין ס' כלל. ומה גם שכבר כתבו הפוס' ז"ל דאין להאמין להעדים באומרם שלא הוזמנו רק נמצאו שם באקראי בעלמא ועוד דמ"מ היה להם לברוח ולהמלט קודם מעשה הק"י וכמ"ש רבני האח' ז"ל כידוע והגם דהב"ד יצ"ו מקבלי העדות ד"נד שאלו להעד הב' דאיך יעיד בזאת אטו אינו יודע שיש הסכמה בחרם גם על העדים והשיב להם שהוא יודע שהחרם הוא תוך העיר דוקא ולא חוץ לעיר כנז' בקב"ע הנ"ל. מ"מ הבל יפצה פיהו ואין להאמינו גם בזה לומר ששגג בזה מאחר דזאת הגינה שנעשו בה הקי' הללו היא סמוכה ממש לפתח העיר כידוע לכל ולעדים עצמם ובודאי דנחשבת בתוך העיר עצמה בלתי ס' כלל ועוד הרוחנו מזה מדבריו ג"כ שידע מחרם ההסכמה ועכ"ז עבר עליה וכיון שהוזמנו שניהם להעיד כנז"ל הרי רוב ככל הפוס' ז"ל ס"ל דנפסלו העדים גם לאותה עדות עצמה כמ"ש גדולי הפוס' ז"ל הו"ד בכנ"הג ויד אהרן א"הע סי' כ"ח ובעולת שמואל סי' ה' שם נקבצו באו כל סברות הפוס' ז"ל ועוד אחרן עין רואה בתשו' רבני וגאוני הדור יצ"ו הבאה בנדיב לב סי' ח' הנז"ל שגם המה בחכמתם האריכו למעניתם בפרט זה ג"כ בכל הצורך וגם במ"ח הפוס' ז"ל אי פלגינן דיבורייהו דסו"ד או לא וגם אם נפסלים העדים לאותה עדות עצמה אי דוקא מכאן ולהבא הם נפסלים וגם אם יכולים העדים לטעון טענת אשתלאי או מוטעין ושוגגין היינו או לא על הכל האריכו בכ"ז כיד ה' הטובה עליהם יעש"ב נפלאות מתורתם וגם אני עני הארכתי קצת בעניותי בכל סניפים הללו בס"הק סי' י"ג וט"ו הנז"ל ושם אספתי באומרים כל סברות הפוס' ז"ל המדברים בזה ואין צורך כעת לכפול הדברים ומשם באר"ה:
באופן דבהוזמנו שניהם להעיד כגוונא דנ"ד וכגון הסכמה דנא שבעירנו זאת דבפי' אתמר בהסכמתם דפקעת והפקרת כסף הקי' וגם גזרו והחרימו לעדים בפי' גמור וכנז"ל רוב ככל הפוס' ז"ל סברי מרנן דנפקעים הקי' וגם נפסלו העדים גם לאותה עדות עצמה וכמ"ש מהרח"ש ז"ל בא"הע סי' מ"ב וכ"כ כמה וכמה פוס' ראשו' ואח' ז"ל ע"ע הלא בספרתם:
אכן מ"מ לא פליטנא עדין מפלוגתא דרבוותא גם בכל פרטים הללו הנז"ל כיון דאיכא כמה מהפוס' ז"ל ומרן ז"ל מכללם דס"ל דלא נפסלו העדים רק מכאן ולהבא וגם י"ל דפלגינן דיבורייהו יע"ש וגם ממ"ח הפוס' אי מצו טעני אשתליין ושוגגים היינו וכיוצא בזה וכמ"ש בשמם אני עני ג"כ בס"הק הנז' בב' תשו' הנז' יעש"ב והמורם מכל האמור דמכל צדדים הללו מידי ספיקא לא נפקא וראוי והגון הוא גם ספקא דנא להצטרף בהדי שאר ספיקות שנפלו בנ"ד להקל ולהתירה לגמרי לנערה זאת דנ"ד בלא גט כלל ע"פי ריבוי הספקות וכמש"ל והדברים ברורים:
איברא דחזינא למר הרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' ר"ו הנז"ל שיצא לחלק ולומר דאפי' היתה ההסכמה בפי' להפקיע הקי' ומדעת בד"ח שבדור עכ"ז בנדונו היתה מקודשת כיון שזה שקדשה היה כבר משודך עמה ופשיטא דלא היתה כוונת המתקנים להפקיע קדושי המשודכת לו שהיא מזומנת להתקדש לו למחר תוך קהל ועדה וכו' שנראה שלא היתה תקנתם אלו על מי שהוא מקדש אשה שאינה משודכת לו בלי דעת אמה וקרוביה אבל אם היתה משודכת לו לא היה נכלל בתקנה אם לא שפירשו בפי' שהם כוללים נז' בתקנה וכו' עכ"ל יעש"ב וא"כ בנד"ן שכבר היא משודכת לו מקודם הקי' לא נכלל בהסכמה הנז' ולא חלה עליו ולא על העדים שלו כלל כיון דלא פורש בהסכמתנו שכללו בפי' גם על המקדש אשה המשודכת לו מקודם כמ"שיר הרואה: ולא עוד אלא רואה אנכי בלשון ההסכמה דכאתרין אשר הובאה בב"מ ר"סי ג"ל כנז' הנה נוכל לדיוקי מינה שפיר דעל המשודכת לו לא גזרו ולא תקנו כלל דבהצעת דבריהם בתחי"ד שם נאמר וז"ל ומלבד כי פתאיים עברו ונענשו אמילתיה דרב דמנגיד דמקדש בלא שירוכין וכו' עוד זאת היתה יתירה דנפ"מ חורבה וקלקולא וכו' עכ"ל יע"ש הרי להדיא מוכח מדבריהם הללו דכל עצמם לא באו לתקן ולהסכים בזאת אלא על שמקדשים אשה בלא שידוכין מזה הוברר דעל המשודכת לו לא גזרו ולא תקנו כלל וכדברי הרב המבי"ט ז"ל הנז"ל וא"כ לפי"ז לכאורה אין מקום עוד להני תרי ריעותי וספיקי בתראי הנז' כלל כנ"ד ואזדו להו לגמרי שלא ניתנו ליאמר בנ"ד כלל ואין לבטל ולהפקיע הקי' ולא לפסול העדים מכח ההסכמה כלל כיון דאנן עסקינן במשודכת לו כבר וגם העדים דנ"ד עצמם ידעי לה שכבר היא משודכת לו וכמ"ש בקבלת עדותם הנז' בשאלתנו ותו א מקום לפוסלם כלל וכדברי המבי"ט ז"ל הנ"ל על הפקעת הקי' ה"ה והוא הטעם ג"כ על פוסלות העדים מכח ההסכמה דכולהו אתו מטעם אחד שהוא מכח ההסכמה ובמשודכת לו לא גזרו ולא תקנו וכחילוק המבי"ט ז"ל וכאמור:
ברם אחר הראות היטב בספרן ש"ץ הפוס' ז"ל חזינא דהאי חילוקא דהמבי"ט ז"ל דס"ל למר דבמשודכת לא תקנו כנז"ל לאו הלכתא פסיקתא הוא ורבים לוחמים עליו דמלבד מ"ש בעניותי בס"הק פנ"י ח"א סיו"ד בדמ"ח סע"ב דהרדב"ז ומרן החבי"ב ז"ל פליגי עליה מסתמא בחי' הנז' שהרי נדון דידהו במשודכת לו מקודם מיירי ועכ"ז אתו עלה להפקיע הקי' ולפסול העדים מכח ההסכמה כיעו"ש גם הרב עדות ביעקב ז"ל בסי' ח"י מוכרח דה"נ ס"ל למר דלא כהמבי"ט ז"ל מדלא השיגו בזה להרב החבי"ב ז"ל ובפרט דמרן החבי"ב ז"ל כבר ציין חילוק המבי"ט ז"ל הנז' בשם אומרו בכנ"הג א"הע סי' כ"ח הגב"י אות מ"א יע"ש ועכ"ז בתשו' הרמתה הבאה בעדב"י סי' י"ז פסקיה לדיניה דלא כחי' המבי"ט ז"ל הנז' ולא חש ולא נרגש מד' המבי"ט ז"ל הנז' כלל כיעו"ש ש"מ דס"ל למר בפשוט דהאי חילוקא דהמבי"ט ז"ל לאו אליבא דר"ל הוי ופשוט:
עוד בה אנכי הרואה כעת דגם הרב מהרימ"ט בריה דרב המבי"ט ז"ל לא שמיע ליה כלו' לא ס"ל כחי' הרב ר' אבהו ז"ל הנ"ל כלל דחזינן ליה בח"א סי' קל"ח דגם נדונו היה במשודכת לו מקודם ועכ"ז אתי עלה הוא ז"ל לבטל הקי' ולהפקיעם ולפסול העדים מכח שעברו על חרם ההסכמה ולא נרגש מד' הרב מר אביו ז"ל בחי' הנז' דס"ל למר דבמשודכת לו לא תקנו כלל כנז"ל עם דבכל הסכמות עוב"י שאלוניקי ומ"ר קושטא יע"א לא כללו בפי' בהסכמתם גם על המקדש המשודכת לו ג"כ ועכ"ז הסכימה דעת עליון מהרימ"ט ז"ל שם להפקיע הקי' ולפסול העדים מכח ההתכמה דלא כחי' המבי"ט מ"א ז"ל הנז"ל והוא פלא אם לא שנאמר הרב תנא הוא ופליג עליה ומפני הכבוד לא רצה להביא דבריו ולחלוק עליו בפי' רק מסתמא דדוחק עצום הוא לומר שלא ראה דברי הרב מ"א ז"ל ואלו הוה שמיע ליה וכו' כי מי לנו גדול ובקי במילי דאבוה כוותיה דמהרימ"ט ז"ל כידוע א"נ דמהרימ"ט ז"ל ס"ל למר דגם הרב מר אביו ז"ל לא סמך בתשו' הנז' דסי' ר"ו על טע"ז לחוד להחמיר אלא בהצטרפות שאר הטעמים שכתב שם שהם העיקר אצלו ועליהם סמך באותו נדון להחמיר כיעו"ש:
באופן דנמצינו למדים דמשנה זו דהמבי"ט ז"ל בחי' לא נשנית בב"המד אבל שאר כל הפוס' ז"ל דהמעיין עוד בספרן ש"ץ הפוס' ז"ל בעיניו יראה כמה וכמה שנדון דידהו דעסקי ביה רבנן גם במשודכת לו כבר ומ"מ אתו עלה לבטולי ולאפקועי הנהו קידושי ולפסול עידיהן מכח ההסכמה ולא עלה על זכרונם חילוק המבי"ט ז"ל הנז' כלל וכמ"שיר המעיין:
ולא עוד אלא רואה אנכי דגם המבי"ט ז"ל גופיה תבריה לגזיזיה בח"א סי' מ"ט דשם יצא לישע להרב מהר"י בי רב ז"ל שביטל ופסל הקי' דאותו נדון מכמה טעמים ואתיא מכללא איתי בידיה טע"ז להפקיע הקי' מכח התקנה וההסכמה כמבואר דבריו ז"ל שם ובתשו' מהריב"ר ז"ל גופיה בסי' מ"ב ובתשו' מהרלנ"ח סי' קל"ו ובתשו' מהר"מ אלאשקר ז"ל סי' ס' והנדון ההוא היה במשודכת לו כבר כמ"שיר הרואה שם ועכ"ז אתו עלה מהריב"ר והמבי"ט ז"ל להפקיע הקי' גם מכח ההסכמה הגם שלא נזכר בפי' הפקעת הקי' בהסכמתם ומכ"ש שלא נכלל בפי' בהסכמתם גם המקדש למשודכת לו כיעו"ש ותשו' זו דהמבי"ט ז"ל דסי' מ"ט הלזו אישתמיטיתינהו לרבני וגאוני עי"הק ירוש' תו' יצ"ו בתשו' הרמתה הבאה בנדיב לב ח"ב א"הע סי' ח' שכתבו מדעתם הרחבה בדעת עליון מהר"י בי רב ז"ל בדרך ארוכה ככל מ"ש הרב המבי"ט ז"ל שם כדעת רבו מהריב"ה ז"ל במיעוט שיחה נאה יע"ש וכיוונו לדעת המבי"ט ז"ל כיעו"ש ומזה למדנו ג"כ דכל גדולי הפוס' ז"ל הנז' שהם מהריב"ר ומהרלנ"ח ומהרמ"א והמבי"ט ז"ל עצמו כולהו ס"ל דאין לחלק בתקנה ממשודכת לו כבר או לא וכל אפייא שוים בזה וע"כ לא פליגי אלא אם נפקעים הקי' מכח ההסכמה או לא אבל לא פלוג רבנן בין משודכת לו לאיזה משודכת לו כלל דלא כס' המבי"ט ז"ל בסי' ר"ו הנ"ל וא"כ נמצא דכל גדולי הפוס' ז"ל הנז' חלוקים בזה ע"ד המבי"ט ז"ל שבסי' ר"ו הנ"ל וגם המבי"ט ז"ל גופיה ה"ן נסת"ר ממ"ש איהו גופיה בסי' מ"ט הנז' וא"כ דינא יתיב דאין מקום עוד לחוש ולהחמיר בנ"ד מכח חי' המבי"ט ז"ל הנז' ואין להכניסו בכלל ס' להחמיר מאחר דלית דחש ליה כלל וגם המבי"ט ז"נ עצמו לא עמד טעמו בז בסי' מ"ט הנ"ל וגם כבר מלתי אמורה לעיל דגם בסו' ר"ו הנ"ל לא סמך על טע"ז לחודיה כי אם בצירוף שאר הטעמים שכתבם שם בתחי"ד ובסוד"ק וכמש"ל וברור:
ועוד נלע"ד ברור דבכל כה"ג דנ"ד גם המבי"ט. ז"ל בסי' ר"ו הנז' שחילק כנז"ל שם עכ"ז אזיל ומודה בנ"ד דחיילא ההסכמה בחרם על המקדש דנ"ד ועל העדים דידיה אפילו שהיא משודכת לו משום דזיל בתר טעמיה דהמבי"ט ז"ל עצמו שם שנ"ט לחילוקו הנז"ל הכי אמר מר דה"ט משום דכבר היא משודכת לו ועומדת להתקדש לו למחר תוך קהל ועדה וכו' כיעו"ש משא"כ בנ"ד דגם השידוכין שלו היו בהחבא אך אם יום או יומים קודם הקי' והיה במחשך מעשיהם שלא כרצון ה' ורצון יריאיו ואינה עומדת להתקדש לו למחר תוך קהל ועדה כלל מאחר דכבר הוא נשוי אשה ראשונה בעירו ומושבע לה שלא ישא אא"ע ושלא יגרשנה בע"כ כלל וגם פה העירה כבואו לפה התרו בו בד"הץ יצ"ו שאין לו רשות לקדש בצינעא אשה אחרת כלל עד שיגיע לידם כתב מרבני עירו יצ"ו שכבר גמר עם אשתו הא' והיתה הרש"ת ממנה ואם יעבור ויקדש בצינעא יכריזוהו בח"ח וגם הודיעוהו מחרם ומתוקף ההסכמה דבאתרין ועכ"ז איהו דידיה עבד ושם בסתר אהלו לשדך ולארס בתולת ישראל ע"י הפתויים והסתות להנערה ולאביה ולאמה אשר לא כדת ש"ת א"כ איפא בודאי הגמור דמשודכת כזאת אינה עתידה להתקדש לו למחר תוך קהל ועדה כלל דלא יתכן שיניחוהו בד"הץ לעשות כרצונו הפך הדין הפשוט בלתי ס' כלל ובודאי הגם הרבנים הקדמונים מתקני ההסכמות הנז' דעירנו זאת ודצובה יע"א וכל שאר ערי ישראל טרם כל היתה כוונתם כתקנתם ובהסכמתם במכ"ש על נדון כזה וכיוצא בזה מלבד שאר בחורי ישראל הפנויים והשרויים בלא אשה כלל ופשיטא לי מילתא טובא דבכל כה"ג דנ"ד גם המבי"ט ז"ל בסי' ר"ו הנ"ל אזיל ומודה בנ"ד דחלה ההסכמה על המקדש זה דנ"ד ועל העדים דידיה הגם דשדיך כבר באין ס' אצלי מהטעם האמור והוא פשוט וברור:
וגם מאי דדייקינן בעניותין לעיל מלשון הסכמת עירנו יע"א בהצעת ד"ק שלא תקנו והסכימו להפקיע ולהפקיר כסף הקי' וגזרו נח"ש על העדים והמקדש כי אם באינה משודכת לו וכמש"ל גם את זה יש לדחות בנקל דליכא מהצעתם הנז' שום הוכחה לזה כלל דאל"כ בואו ונוכיח ג"כ מהצעת ד"ק על העדים ג"כ שהרי כתבו בהצעתם שמביאים עדים ריקים ופוחזים כיעו"ש וא"כ היתכן בעולם לומר שלא תקנו והסכימו וגזרו רק באופן שהעדים הם ריקים ופוחזים דוקא הא לאו"ה לא תקנו כלל הא ודאי בדותא היא וא"כ ה"ה והוא הטעם במשודכת לו:
אלא דבהצעתם הנז' המה בחכמתם באו להודיע ברבים טעמם ונימוקם לתקנתם ולהסכמתם הלזו ועל מה אדניה הוטבעו ולמה באו לידי מדה זו ומאיזה סיבה וסיבות ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לתקן ולהסכים כזאת להפקיע ולהפקיר כסף הקי' לגמרי ולגזור נח"ש וכו' וע"ז הודיעו בהצעתם הנז' טעמם וטעמים שהוברחו לכך ולא תידוק מדב"ק בהצעתם הנז' דדוקא בכה"ג תקנו והסכימו ולא בזולת זה דכשגזרו ותקנו לא פלוג רבנן ובכל גוונא תקנו והסכימו בין אם העדים הם ריקים ופוחזים בין אם יהיו נכבדים ויראי ה' וגם לא חילקו בין אם הנערה משודכת לו או לא כלל אלא על הכל היתה גזירתם ותקנתם והסכמתם ובפרט דכבר פירשו דבריהם בגזירתם אחר הצעתם הנז' באומרם ששום אדם לא וכו' יע"ש והאי לישנא דשום אדם הוא כולל בין אם היתה משודכת לו או לא והדברים ברורים:
באופן מצד זה שהיתה משודכת לו קודם הקי' כנ"ד איכא תברא להני תרי ספיקי בתראי ולא יגרע ולא יורע כחם מפני השדוכין שקדמו כלל והנה הנם ספיקות גדולות ועצומים מאד אשר מכחם יצאה נערה זו דנ"ד מאיסור תורה לגמרי ובצירוף שאר ספיקות הניתנים למעלה וכבעינן מימר לקמן בס"ד שו"הד נותנת להקל עליה לגמרי ולפוטרה בלתי גט כלל אפי' שלא במקום עיגון כלל כיון דאסיר עלן לאחמורי עלה להצריכה גט שלא לפוסלה לכהונה ומשום שאר טעמי תריצי שכת' הפוס' ז"ל וכבר הארכתי בעניות גם בזה בס"הק פני יצחק ח"א ס"הי י"ג יעש"ב: