שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ב אה"ע · סימן ד
שאלה יאודי אחד שהיה לו בן ששמו צאליח ולכך היו קורין לאתו כל העם מקצה אבו צאליח על שם בנו הנז' והיה מלאכתו מנגי"ד דהיינו ממלא כרים וכסתות ותופרם וזה דרכו תמיד מסבב בכפרים הסמוכים לעירו לעשות מלאכתו שם בבית הגויים בכפרים להכין טרף לביתו והיה חוזר לעירו כפעם בפעם. פעם אחת הלך לכפרים הנז' ולא חזר ונעלם ויצא הקול עליו בקלא דלא פסיק שנהרג בדרך בין הכפרים הנז'. ואולם לא נמצא שום עדות עליו עד עתה שעבר עליו קרוב לז' או לח' חדשים שנעלם ונשכח ונאבד זכרו לגמרי בא יאודי אחד מעירו והעיד עליו מה ששמע מפי גויה אחת. וז"ל הקבלת עדות במותב וכו' כד אתא קדמנא פ"ב פ' ואחר האיום העיד בפננו בתע"ג ע"ן וע"י וכה אמר כיף אנהו כאן נאיים בל דימאם ענד גויה וואחדה אלדי מעתהד אכזיל ענדהא וקימת תאני יום מיתה ארוח על גדיידיה וקאלת לי אל גויה הנז' לא תרוח בצרב צף אל בוז לאין מווגו"ד אבו צאליח אל יאודי אל. מנגי"ד מקתול קולת להא מנין בתערפי אין אל יאודי אבו צאליח אל מזכור מקתול בדרב. אל מ"ז פגאוובתני אין אנא נהאר אל בארח כונת ראייחא לענד בנתי לל גדיידית וכונת ראכבה בגליה וקאלי אבן בנתי אלו"י כאן מעי שופי אל סיתי וואחד מקתול וגפלית אל בגליה מן אל קתיל וארמתני חאלן קדמת ושופתו אין הוא אבו צאליח אל יאודי אל מנגי"ד אל מ"ז מקתול יעאצץ עלה לסאנו וקולת אל חצרתי אל חצרתי יקתול קתאלו ורוחת ודשרתו לענד בנתי ל"ל גדיידיה וקולת לבנתי יא בנתי יא חצרתי אל יאודי אבו צאליח אל מנגי"ד. מקתול בארצכם קולי לל שיך לאגלמא יציר כצארא עלא אל צעה אל גדיידי"ה אל מ"ז האדא אלדי סמעת מן אל גויה אל מ"ז ע"כ הגיעה עדות העד הנז' וקבלנו עדותו כראוי וכו' ע"כ נוסח קבלת עדות וחתימי עלא ג' ת"ח הי"ו:
והילך פתרון עדות העד מלשון ערבי לל"הק תיבה בתיבה ממש. וכה אמר איך אני הייתי ישן בכפר אל דימדר בבית גויה אחת אשר אני נהוג להתאכסן אצלה. וקמתי אני ביום הב' ללכת לכפר אל גדיידי"ה ואמרה לי הגויה הנז' לא תלך בדרך של אילנות האיגוזים לפי שנמצא שם אבו צאליח היאודי שמלאכתו מנגי"ד הרוג. שם אמרתי לה מהיכן את יודעת את היאודי אבו צאליח הנז' הרוג בדרך ההוא והשיבה לי איך אני יום אתמול הייתי הולכת אצל. בתי לכפר אל גדיידי"ה והייתי רוכבת פרדה ואמ"ל בן בתי שהיה רוכב עמי תראי זקנתי אחד הרוג ונתפחדה הפרדה מן ההרוג והשליכה אותי תכף נתקרבתי וראיתיו איך הוא אבו צאליח היאודי אל מנגי"ד הנז' הרוג ונושך על לשונו ואמרתי ווי ווי יהרג הורגו והלכתי והנחתיו לאצל בתי לכפר אל גדיידי"ה ואמרתי לבתי בתי ווי היאודי אבו צאליח אל מנג"ד הרוג בארצכם תאמרי לל שיך כדי שלא יבא הפסד על הכפר אל גדיידי"ה הנז' זהו מה ששמעתי מן הגויה הנז' ומ"ש ע"כ:
עוד נתקבל פ"א עדות העד הנז' ששאלו אותו אם הגויה הנז' יודעת ומכרת לאבו צליח הנז' בחיים חיתו ואם יודעת ג"כ שהוא יודע ומכיר לאבו צאלח הנז' בחיים חייתו ולכך דיברה עליו כמדבר על הידוע לשניהם:
והשיב שהייתה מכרת אותו בחיים חייתו שהיה עושה להם מלאכתו בביתה כמה פעמים וגם יודעת בו שהוא ג"כ מכיר אותו היטב ושהם מעיר אחת ונמצאו. יחד בכפר הנז' כמה פעמים ולהכי דיברה עמו עליו כמדבר על הידוע לשניהם והוא ג"כ הבין בדבריה שעל אותו אבו צאליח הידוע לו היו דבריה ולא על זולתו כלל ונתקבלה עדותו הנז' בג' ב"ד יצ"ו זולת הג' ב"ד הנז'. הנה כי כן יורנו המורה לצדקה אם יש היתר לאשת אבו צאליח הנז' ע"פ עדות הנז"ל להאירה מכבלי עיגונא ולהנשא לכתחילה כי זה לה ח' שנים מ"מ עגונא ויבא שכמ"ה:
תשובה הנה בעדות הלזו יש להסתפק בה ששה ספקות ואלו הם. א' שלא הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו זולתי קראתו בשם אבו צאליח היאודי לבד וכבר ידוע הסכמת הפוסקים ז"ל דכדי לצאת ידי חובת כל הפוס' בעינן שיזכיר העד שלשתם שהם שמו ושם אביו או שמו ושם עירן אבל בחדא מנייהר לחוד דהיינו בשמו לחוד בלתי הזכרת שם אביו או ש"ע לכ"ע ל"מ. וכ"ש בנדו"ד דליכא אפי' שמו כ"א אבו צאליח היאודי דנהי דבאומרה היאודי נמלטנו מחשש דשמא אבו צאליח אחר מהישמעאלים א"כ באומרה היאודי לא אתייא אלא לאפוקי אבו צליח ישמעאל ברם אכתי אין אתנו יודע על איזה אבו צאליח יאודי היא מדברת דכמה יאודים איכא הנקראים בשם אבו צאליחי ואפשר דעל. אבו צאליח אחר היא אומרה ולא על המבוקש אצלינו כעת ומאן מוכח ' ועם שאמרה הגויה הלזו ג"כ אבו צאליח היאודי אל מנג"ד דהיינו מלאכתו תופר כרים וכסתות עכ"ז אכתי מצ"ל דאתרמי דהוה התם אבו צאליח יאודי אחר שהיה ג"כ מלאכתו כן והוא שמצאתו הרוג וזה אבו צאליח המבוקש כעת עדיין בחזקת חי ואזל לעלמא ומי יוציאנו מידי חששא זאת להתיר אשתו של זה המבוקש כעת. ואפי' דנימא דנחפש חפוש בעירנו זאת שאם לא יצא מעירנו זאת שום איש יאודי אחר ששמו אבו צאליח ולא חזר כ"א זה אבו צאליח המבוקש כעת דבכה"ג בעלמא מהני מ"מ בנדו"ד ודאי דל"מ חיפוש ול"מ כיון דתוגרמה זאת לא העידה בכלל דבריה הנז' שזה אבו צאליח שראתה אותו ההוא זהו שיצא מדמשק ובא אצלם ושוב הלך מאצלם לדרך הנז' ושם נהרג כ"א אמרה סתם שבדרך הנז' מצאה אבו צאליח היאודי אל מנגד הרוג א"כ ל"מ חיפוש בעיר זו כלל דאפשר אבו צאליח אחר אתא מעלמא וא"כ היה צריך בדיקה וחיפוש בכל העולם וזה לא אפשר ופשוט וא"כ הספק הנז' כדקאי קאי וכמבואר:
הספק הב' הוא זה דהנה נודע דלדעת הרמב"ם ודעימיה ז"ל בעינן שיאמר העד מת וקברתיו ואי לא חישינן דאמר בדדמי שמא לא מת ממש אלא שנתעלף ונדמה לה שמת וכל הפוס' ראשונים ואא' ז"ל חשו לסברתו כידוע ובנדו"ד לא אמרה כ"א שראתהו הרוג ומת ואלו קבורה לא היתה לו ולכאורה לא מהני ולא מדי כנז"ל:
הספק הג' דשמא הגויה הלזו שקורי משקרא ולהד"מ שלא ראתה הרוג לשום אדם כלל וכל כונתה למרמי אימתא ע"ז האיש השומע ולכאורה דמי הא לההיא עובדא דש"ס דאמ"ל קטול אספסתא ושדי למותא ואי לא קטלנא לך כדקטלנא לפ' דאסיק הש"ס דל"מ דלמירמי אימתא קא מכוין כיע"ש בפ' בתרא דיבמות יע"ש ופסקוה להלכה כל הפוסקים ומרן ז"ל פסקה בסי' י"ז סי"ד ועיין למורם שם:
הספק הד' שמא ראתה אותו אחר ג' ימים שנהרג ואנן קי"ל דאין. מעידין עליו אלא תוך ג' ימים כידוע ומי זה אמר שראתה אותו תוך ג' ימים להריגתו וכל דאיכא ספיקא קמן דעת הרשב"א ז"ל הביאו הר' המגיד ז"ל פ"ג מה"ג דאזלינן לחומרא יע"ש ורבים חשו לסברתו כידוע:
הספק הה' שמא לא חשיבה גויה זאת מל"ת כיון דשאל אותה העד השומע בנתים מ היכן את יודעת שאבו צאליח הנז' נהרג והשיבה לו אח"כ ואפשר דנפקא לה תו מתורת מל"ת וכסברת הרב מהר"י קאנדיוטו ז"ל הביא דבריו מרן החבי"ב ז"ל בכנ"הג א"הע ס' י"ז הג"הטו אות קפ"ה ולכאורה נראה שהרב כנ"הג ז"ל שם הסכים עמו בזה יע"ש:
הספק הו' הוא זה דלא נתבאר בדברי הגויה הנז' שראתה אותו אם היה פרצוף פניו וחוטמו קטנים אוי לאו דמשנה שלימה שנינו אין מעידין עליו אלא א"כ פרצוף פניו וחוטמו. קטנים כדתנן בפ' בתרא דיבמות ופסקוה כל הפוסקים ז"ל וא"כ שמא לא היה פרצוף פניו וחוטמו קטנים כשראתה אותו הגויה הנז"ל ואפשר דחישינן לזה לחומרא:
וכדי לצאת ידי חובת כל הספיקות הנז"ל להתיר אשה זו מכבלי עיגונא צריך אני לעמוד תחלה וראש למען דעת אם יצאה אשה זו מידי איסור דאוריתא כיון דזה יותר מז' שנים שנעלם בעלה אבו צאליח הנז' ומיום. התעלמותו יצא עליו קלא דלא פסיק שנהרג בדרך אלא דלא היה עליו עדות ברורה או אפי' עדות מפי גוי מל"ת עד עתה ובכל הזמן הנז' נשכח כמת מלב ואבד זכרו ממש ולא נודע עליו שהוא חי בעולם כצל וא"כ יש לדון דנפקא לה מאיסורא דאוריתא דאשת איש ולא נשאר עליה כ"א איסורא דרבנן דוקא וכדחזינן לה למר הרב המבי"ט ז"ל בח"מ סי' קל"ה שכתב וז"ל מי שיצא ממקום פ' ללכת למקום פ' לביתו ולא הגיע לשם ונאבד זכרו ולא נודע מקומו ואיו ובא גוי מל"ת ואמר שראה יאודי באותו הדרך נהרג באותו הזמן הוא דבר שרובו למיתה שאם היה חי היה שב לביתו:
ונראה דעדיף עדותו זו מעדות משאל"ס דאם נשאת לא תצא וטעמא דסברא הוא דקרוב להתגלות מי שנאבד בישוב שיצא ממקום אחד ונאבד ולא נודע אנה הלך ונשכח זכרו ממי שנאבד בים שפירש בספינה ולא נודע לאיזה מקום הלכה הספינה ונשכח זכרה שהנאבד בישוב אחר שמחפשין בישוב ולא נמצא מי שראה אותו ומי שפגע בו דעתו של אדם סומכת יותר לומר שמת או שנהרג והנאבד בים אין מקום לחפש אחריו וגם שנשכח זכרו אין הדעת סומכת כ"כ לומר שנטבע ומן האפשר שהוא באיים רחוקים והוי ספיקא דאורייתא ונותנים עליו חומרי חיים ומתים וכמו כן אם הועד כי באמצע הדרך נהרג אדם והודע כי באותו הדרך בא פ' שיצא ממקום פ' ונאבד זכרו עדיף עדות זו. להתיר יותר ממי שהועד עליו שנטרפה ונהפכה הספינה ונטבעו בים שאם נשאת אשתו לא תצא אע"פי שיש לחוש שמא נזדמנה לו דף ונענע ראשו ע"כ גל וגל משום דהכא אם. נזדמנה לו. הצלה מן הרוצחים ולא היה הוא הנהרג היה נודע מקומו איו בכל הישוב ולא היה נשכח זכרו כיון שנתעלם בישוב הוי סברא טפי שנהרג ממי שנטבע בים ולהכי אם אשתו נשאת לא תצא וכמ"ש הרב ז"ל וכיוצא בדברים אלו שרובם למיתה והרי דבר זה כיוצא באלו שאיש א' יאודי שהוא ידוע שיצא ממקום א' ללכת לביתו למקום אחר ולא הגיע לשם ונשכח זכרו בכל אותם המקומות ובא גוי מל"ת ואמר שנהרג אחד באותו הדרך באותו העת שרוב כל מי שנשמע עליו דבר זה הוא למיתה ואין אחד מני אלף שאמר עליו דבר זה שישוב עוד לביתו וא"כ אם נשאת אשתו לא תצא דלא הוי אסורא אלא מדרבנן דמדאורייתא אזלינן בת"ר וכו' ואחר שיצאנו מסכנת אסורא דאורייתא נוכל למצוא איזה טענה בעדות זו להתיר אותה אפי' מדרבנן והוא וכו' עכ"ל הצ"לע:
והנה. בדברי הרב המבי"ט ז"ל הללו נחלקו הפוסקים הבאים אחריו בדעתו ז"ל דס"ל דבכה"ג נפק"ל מאיסור תורה ולא רבע עלה כ"א איסורא דרבנן כנז"ל אי היינו דוקא היכא דאיכא נמי עדות גוי מל"ת שמעיד שמצא הרוג באותו הדרך ובאותו הזמן או דילמא דלא בעי נמי האי תנאה דאיכא עדות גמל"ת שמצא הרוג בדרך ובזמן ההוא אלא כל שיצא ממ"א ללכת למ"א ולא הגיע לשם. ונאבד זכרו לגמרי סגי בהא דנפק"ל אשתו מאסור תורה. דהרב פ"מ בח"א ס' ת"ן יצא לחלק מנ"ד לנדון המבי"ט ז"ל וז"ל דשנייא נ"ד מנדון המבי"ט ז"ל דנדון המבי"ט הוא בדהועד מפי הראוי להעיד או בעי מל"ת איך ראו הרוג באותו הדרך אז תלינן. שהוא ראובן כיון שבלכתו באותו הדרך נתעלם מן העין א"כ יצאה אשתו מחשש איסור דאורייתא אב בנתעלם מן העין לחוד בלתי שום עדות שמצאו באותו הדרך שום הרוג אף מהרמ"ט יודה דאכתי לא נפקא מאיסורא. דאורייתא כנראה למדקדק בדבריו וכו' עכ"ל הצ"לע יע"ש:
וכן כתב הרב מטה יוסף ז"ל ח"א א"הע ס' ח' דמ"ג ע"א וב' דאין דברי המבי"ט ז"ל אמורים אלא היכא דאיכא תרתי דנאבד זכרו וגם שאח"כ בא גמל"ת ואמר שמצא הרוג באותו דרך יעש"ב וכ"כ ה' פרמ"א ז"ל ח"ב סי' ס' דנדון המבי"ט ז"ל אינו אלא בדאיכא תרתי לגריעותא יעש"ב וכן מתבאר מדברי מהרמב"ח הו"ד בס' גו"ר א"הע כלל ג' סי' ח' סוף דל"ד ול"ה ע"א וכן מדברי הגור גופיה שם סי' ב' ומדברי הרב כר"ש א"הע ס"ס ו' וגם מדברי הרב א"נ בקונטריס עיגונא די"ז ע"ב וג' וכ"כ בסי' גבעת שאול סי' א' ד"ח ע"ד וס"ח די"ט ע"ד והביאה הח"מ בק"ע סי' ד"ן וכ"כ הרב ד"ן סי' ס"ב דקס"ב ע"ב וסי' ס"ד בתשו' מהרא"ב מנחת שמואל א"הע סי' ט"ו דמ"ד ע"א מ"מ ח"ג א"הע סי' ב' דכ"ד ע"ד לב שלמה א"הע ס"ס כ"ז דל"א ע"א ושם במ"מ הת"ה דקל"ב ע"א עדות ביהוסף ח"ב ס"סי כ"ד דס"ג ע"ד כ"הע סי' ל"ו בנ"א ס' ו' דז"ך ע"ג שב יעקב ס' ש"ז דע"ו ע"ב וסי' טו"ב דע"ז ח"ב חק"ל א"הע ס' י"ב ד"ל ע"ד ובחק"ל מ"ב ס' ז' דצ"א ע"ב ובסי' ח' דצ"ג לב שמח ס' ה' דכ"ב ע"ד שמן המור א"הע די"א ע"ב ראש משביר ח"א א"הע ס' ט' די"ב ע"ב וס' ט"ז דל"ו ע"ד באר הגנים סי' ס"א וס"ד וס"ו מירא דכיא ס"סי ט' שמן הרוקח ח"ב ס"סי ל"ד בתי כהונה ס' ש"ן דמ"ו ע"ג חסד לאברהם ח"ב א"הע ס' ו' יע"ש:
אכן הרב נאמן שמואל סי' מ"ח וסי' נ"ה דס"ה ע"א וע"ב ס"ל למר בפשיטות דהרב המבי"ט ז"ל לא בעי' תרתי לגריעותא הנז' להוציאה מאיסור תורה אלא כיון שיצא ממ"א ללכת למ"א ולא הגיע לשם כלל ונשכח זכרו סגי בכך נפק"ל מאיסורא דאורייתא ואם נשאת לא תצא ושם בסי' נ"ה הנז' ראו הביא לנו דברי ה' פ"מ שבח"א סי' ג"ן בחי' הנז' ודחה דבריו ז"ל ושוב אייתי סייעתא לס' המבי"ט ז"ל הנז' מתשובת ה' ת"הד בכתביו ס' קל"ט ומתשו' מהר"י בי רב סי' י"ג וסיים וז"ל וא"כ אין זאת סברא יחידית ונמצאת בגדולים וגם בא"ח לא מצאנו מי שיחלוק בסברא זאת וכו' עכ"ל יע"ש. גם באר החיים א"הע ס' ו' הבין כן בדעת המבי"ט ז"ל ומביא הכא דאיה לנ"ד וגם הוא דחה דברי ה' פ"מ ז"ל וכתב דהפ"מ גופיה בח"ב שעשה סניף מתשו' המבי"ט הנז' ז"ל וסיים וז"ל ולדידי חזי לי דכדאים הם הרת"הד ומהרמ"ז ז"ל לסמוך עליהם ולהוציא מאיסורא דאורייתא בטעם זה לחוד עכ"ל יע"ש גם ה' הפוסק שבנדון ה' חס"ל ס' ו' וה' הפוסק שבנדון ה' חק"ל מ"ב א"הע ס"סי ז' וסי' ח' הכי נמי ס"ל וכ"ש ה' נאמן שמואל ז"ל וה' במ"ח ז"ל הנז"ל. והגם שהרבנים חס"ל וחק"ל ז"ל שם חלקו עליהם מ"מ מידי סברתם לא יצאנו וא"כ בנ"ד שזה האיש הנעלם אבו צאליח הנז' בשאלה שנודע לכל שיצא מביתו לעשות מלאכתו בכפרים הסמוכים לפה העירה ולחזור לביתו כפעם בפעם והלך לשם ולביתו לא חזר ונשכח זכרו ונאבד הגם שלא הועד שום עדות שמצאו הרוג בדרך הנז' ובזמן ההוא כלל עכ"ז נראה ברור שדין זה במחלוקת הוא שנוי אם. יצאת אשתו מסכנת איסורא דאורייתא או לא ככל הנז"ל והא ודאי דאזלינן לחומרא לומר דאכתי אשתו באסור תורה קיימא כיון דרוב הפוס' ז"ל ס"ל דלא סמכו על דברי המבי"ט ז"ל להקל כוותיה אפי' בדאיכא תרתי לגריעותא כ"א לסניף מיהא וכמ"ש ה' חס"ל ז"ל ס' ו' הנז"ל יעש"ב וזה ברור:
אמנם רואה אנכי דבנ"ד אפשר דכ"ע יודו דנפק"ל אשת הנעלם הנז' מאיסורא דאורייתא כיון שעברו זה כמה שנים יותר מז' שגם דנשכח ונאבד זכרו לגמרי וגם מיום שנתעלם כבר יצא קול הברה שנהרג בדרך ההוא ובכה"ג חזינן לה' המבי"ט ז"ל גופיה בתשובה אחרת שם בח"א סי' שכ"ו שכתב על נ"ד אחר שהביא תשובת רבינו משולם ז"ל. דס"ל דאפי' בקול הברה בעלמא שנשמע שנהר ולא נשמע עליו שהוא קיים אעפי' שלא בא מעולם שום גוי מל"ת מותרת אשתו להנשא וגובה כתובתה סיים ע"ז וז"ל בתשובה זו יש מקום להתיר אפי' שלא היה אלא הברה בעלמא וכו' ומפני כי בתשובה זו כתוב שלא נשמע עליו שהוא קיים נ"ל שלא תנשא עד מלאת י"ב חדש מיום התעלמותו אש לא ישמע עליו תז"ז שהוא קיים נ"ל שנשכח זכרו מין החיים וזכר לדבר נשכחתי כמת מלב שהם יב"ח עכ"ל יע"ש:
הרי דהמבי"ט ז"ל בתשו' זו קרי בחייל דבעברו עליו יב"ח דיצא דליכא עדות גמל"ת שמצא הרוג בדרך אפי"ה התירה לינשא בעברו עליו יב"ח ע"פי קול הברה בעלמא בצרוף עדויות שאין לסמוך עליהם לבד כיע"ש:
והן אמת כי רוב הפוס' ז"ל האחרונים ס"ל דגם באותה תשו' דהמבי"ט ז"ל סי' קל"ה וכו' מיירי דהמבי"ט ז"ל התם נמי בעברו עליו יב"ח ג"כ וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת על אשת הנעלם שעבאן אל חצבנאי ואספתי באומרים כל סברות הפוס' ז"ל דס"ל הכי עש"ב:
מ"מ הרואה יראה לה' נוכח השלחן ז"ל בא"הע סי' י"ד דאיתי בידיה תשו' מהרמב"ח בכ"י דס"ל למר דבעבר עליו יב"ח נפק"ל מאיסור תורה והכריח הדבר יע"ש והיא התשו' שהביאה הגו"ר א"הע סי' ג' ס' ז' וע"ע שם בסי' י"ו דס"ל כהמבי"ט יע"ש וה' נוכח השולחן הכריח שם בדעת מרן בב"י ז"ל דס"ל למר. כהמבי"ט ז"ל ובסו"ד די"ט ע"ב העלה הוא ז"ל דכשעברו עליו יב"ח כ"ע יודו לס' המבי"ט ולכ"ע נפקא מאיסור תורה ובס"ס מותרת לגמרי יעש"ב גם בהיותי בעי"ק בירושלים תו' שנה שעברה ראיתי שם ספר הנחמד חיים ושלום א"הע ח"ב הנד"מ לה' הגדול מופת הדור מוהרח"פ ז"ל והעתקתי ממנו מ"ש שם בסי' א' וז"ל הלא אמת כי המבי"ט ס' קל"ה כ"כ להקל בנמצא הורג בדרך ונאבד אדם אחד דאמרי' שזה הוא הנהרג ויצאת מאיסור א"א דאו' ובזה לא נתן המבי"ט גבול שיעור הזמן המוגבל כמבואר בדבריו שם דאין זה תלוי בשעור זמן כמובן כי תכף שבא העד הראוי להעיד מהני ועי' לה' נ"ב ח"א ס' מ"ז וכ"ש ר"סי מ"ח ונט"ש ר"סי פ"ב דע"ה ע"ב ברם סי' שכ"ו לא מיירי המבי"ט כ"א כשלא יש עדות ברירה עליו שמת אלא יצא עליו קול הברה שמת שלא נשמע עליו קול שהוא קיים כמ"ש בתשו' הר"מ ש"ס בכה"ג שתנשא אפי' שלא בא שום עדות ברור עליו שמת בלי שיצא קול הברה שמת בלא שום עדות ואפי' גוי מל"ת בפרטות על האיש הזה שראהו הרוג כתב המבי"ט ומפני וכו' ע"כ ועיין עז"ן די"ט ע"ב הרי דבתשובה זו. דסי'. שכ"ו דהתיר בשעור זמן שעברו יב"ח ונשכח זכרו אינו מזכיר באותה תשובה שיהא נמצא ההוא בדרך וכמ"ש בסי' קל"ו כי בסי' קל"ה הוא ע"י עדות ובסי' שכ"ו הוא בלתי ראיית הרוג אלא קול הנשמע עליו שמת כי האי לחודיה קאי:
ואחהמ"ד מהגו"ר ז"ל לק"מ מ"שהק ע"ד מהרמ"ג כי המבי"ט ז"ל הצריך יב"ח גם כי ימצא הרוג בדרך דליתא להא כלל כמבואר בסי' שכ"ו דמירי בנתינת זמן יב"ח לא הוזכר כלל הא דנמצא הרוג בדרך והוא ברור ועמ"ש בס' שמן המשחה ד"ץ ע"ב ס"סי ק"ג מקו' עיגונא ע"ש עכת"ד בקיצור נמצינו למדין דבעברו עליו יב"ח הגם שלא נמצא שום הרוג בדרך לס' המבי"ט ז"ל מותרת להנשא אפי' לכתחלה והגם דלא קי בזה כהמבי"ט ז"ל מ"מ כדי להוציאה מאיסור תורה כ"ע מודו דנפק"ל מאיסורא דאוריתא הגם שלא נמצא שום הרוג בדרך כ"ש וק"ו בנדו"ד דעברו עליו יותר מז' שנים ונשכח ונאבד זכרו לגמרי ובאותם הימים שהלך ולא חזר תו"מ יצא עליו קול הברה שמת ונהרג כידוע ודאי דבכה"ג דנ"ד כ"ע מודו דיצאה אשתו מאיסור תורה וקיימא באיסורא דרבנן ועפ"י העדיות והספיקות שנתבארו לקמן לפנינו יוצאת א"כ מאיסורא דרבנן ומותרת להנשא לכתחלה לכ"ע ובפרט דאמינא ולמ"ס דע"פי העדות דנד"ד אין אנו צריכים לכל הנ"ל דהגם דנימא דאכתי רביע עלה איסור א"א מדאוריתא מ"מ ע"פי העדות דאשתכח בנדו"ד יצאה אשה זו מכבלי עיגונה ושרייא להתנסבה לכתחילה וכמו שנבאר בס"ד:
ולהיות דימים האלה ימי המעשה לאוקומי גירסא וימי התשובה אינון ואין הפנאי מסכים עמדי להאריך בכל פרט ופרט להתיר הספקות הנז"ל. בריש אמיר ע"כ אבא בדרך קצרה ואען ואומר הנה על התר הספק הראשון דלא נזכר שמו ושם אביו ושם עירו לזאת אשיב דשמו ודאי הא איכא דכיון דכ"ע קורים אותו בשם אבו צאליח שר"ל שהוא היה אביו של צאליח שהיה בנו שמו צאליח והכי אורחייהו דאינשי דכשהאדם בא בימים ולו' בן קורים אותו אביו של פ' כידוע א"כ הרי שמו ממש דאפי' בכנוייו הסכימו הפוס' ז"ל דהוי כשמו כ"ש בשם זה אביו של פ' דודאי הוי כשמו ממש וזה פשוט' ועיין להרב גט פשוט ז"ל בריש סי' קכ"ט שהכשיר לכתוב כן בגט אפי' במקום שם המגרש והביא ראיה מאבוה דשמואל יעש"ב ועיין להגאון החיד"א ז"ל בחיים שאל סי' ל"ז באשה שהיתה לקראת אם לולו מ"ש בזה יעש"ב וע"ע בס' הוראה דב"ד להרב מהרמ"פ ז"ל בד"ד מ"ה שהעתיק שכ"כ בירושלם ת"ו בתמוז תרי"ג במקום שם אבי המתגרשת בת אבי נסים וע"ש מ"ש בזה. ושם אביו דליכא הא איכא שם אומנותו וכבר עלתה הסכמת כל הפוס' ז"ל דשם אומנתן ממלא במקום שם אביו וכמו שהאריך בזה גדול אחרון הרב באר המים בתשובה א"הע סי' ס"ב ושם אסף איש טהור כל להקת הפוסקים ז"ל דס"ל הכי יעש"ב וגם כבר הארכתי בתשו' אחרת הנז"ל דכשהגוי מל"ת מדבר על הידוע ובפרט בה"א הידיעה כגוונא דנדו"ד אבו צאליח היאודי אל מנג"ד נהרג בדרך ההוא וגם איכא קמן העדאת העד השומע שהעיד שהגויה הנז' היא. מכרת ויודעת להאיש הזה אבו צאליח הנעלם בטוב הידיעה מקדם קדמתה שהיה עושה לה ולכל בני הכפר מלאכתו בביתם וגם יודעת הגוייה הנז' שהעד השומע המדברת עמו יודע ומכיר לאבו צאליח. הנז' שהם מבני ערי אחד ושם נמצאו יחד כמה פעמים בכפר הנז'. באופן שזה אבו צאליח הנעלם ידוע וניכר בין שניהם דהיינו לגוייה הנז' ולהעד השומע המדברת עמו ולהכי באו דבריו בפשיטות כמדבר על הידוע דאל"כ הול"ל איש אחד יאודי שמו אבו צאליח נהרג באותו דרך ומדאמרה אבו. צאליח היאודי אל מנג"ד הוי מדבר על הידוע בין שניהם וכאמור ממש ובכה"ג עלתה הסכמת רוב ככל הפוסקים ז"ל דבשמו לבד סגי ומסגי ולא בעינן תו לא שם אביו ולא שם עירו כ"ש וק"ו בנדו"ד שמו ושם אומנתו דהוי במקום שם אביו כנז"ל דודאי דלא בעינן תו שם עירו כיון דהיו דבריו כמל"ת במדבר על הידוע בין שניהם כנימוס ממש וגם דבנדו"ד דאיכא שם עירו נמי כיון דסיחת הגוייה במל"ת להעד השומע ממנה היו הדברים שהיא מדברת בכפר הסמוך לעיר הנעלם ובכה"ג עלתה. הסכמת כל הפוס' האח' ז"ל דהוי ממש כמעיד הגמל"ת בעיר הנעלם ממש דלא בעינן התם שיזכיר שם עירו כיון דהוא עומד ומעיד בעיר הנעלם ה"ה כשהיו דברי הגוי בכפרים הסמוכים לעיר הנעלם וכמ"ש בעניותי בתשו' שעבאן הנז' משם האח' ז"ל וכ"כ ה' באר המים ז"ל בסי' ס"ב הנז' על נ"ד בעדות ב' דהוי כנ"ד ממש דהוזכר שמו ושם אומנתו וחסר שם עירו וגם היו דברי הגמל"ת במדבר על הידוע בין שניהם כנימוס והאריך בזה ה' ז"ל כיד ה' הטובה עליו והביא כל ס' הפוס' ז"ל שדיברו בזה והעלה להלכה להתיר מט' הנז' יעש"ב וממנו נקח לנדו"ד ודון מינה ואוקי באתרין וגם עי' להגאון חק"ל ז"ל במ"ב א"הע סי' שכ"כ יעש"ב באופן דהאריכות בזה כעת אך למותר כי הכל מבואר בדברי הפוס' ז"ל הנז' ובתשו' אחרת של הנז"ל ומה בצע להעתיק ולכפול הדברים וסכרין פתיחו לך נא ראה. הרי לפנינו התר הספנק הראשון דנ"ד כמשחל בניתא מחלבא ויצא לאורה להתיר אשת הנעלם דנ"ד אפי' לכתחלה ובפרט אחר שעברו עליו זה כמה שנים ואין לחוש עוד להחמיר משום דלא נזכר שם אביו ושם עירו להדיא וככל הנז"ל והדברים ברורים:
גם לספק הב' שלא נזכר בדברי הגוייה מל"ת מת וקברתיו. הנה הארכתי בתשו' אחרת הנז"ל בזה ושם קבצתי כעמיר כמה וכמה טעמים מפ"ס ומפ"ס דלא בעינן בכה"ג דנדו"ד דלימא הגוי מל"ת קברתיו יעש"ב ומהם נקח לנ"ד דכולהו טעמי איתנהו בנ"ד וכמו שיראה הרואה וגם זה ברור מאד: וגם על הספק הג' דאשתכח בנ"ד דשמא כל כונת הגויה הלזו דוקא למרמי אימתא וכו' כנז"ל הנה גם ע"ז פקחתי עיני שם בפסק אשת שעבאן הנז' ושם הבאתי כל דברי הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט דס"ל דכל כה"ג דנד"ד ליכא למיחש להאי חששא מהטעמים הנאמרים באמת בדבריהם המובאים בפסק דין הנז' ומשם באר"ה דה"ה והוא הטעם לנ"ד דאין לחוש לזה כלל דאין שום הפרש בניהם אפי' כמלא נימא כלל וכמו שיראה המעיין שם וישפוט בצדק: אתאן לספק הד' דאתרע בנ"ד הלזה דלא אתרע בההוא נדון כלל והוא זה דשמא ראתה אותו אחר ג' ימים להריגתו ואנן בעינן שיראה הרואה את הנהרג תוך ג"י דוקא ובספק דס"ל להרשב"א וסיעתיה ז"ל דאזלי' לחומרא וכנ"ל בריש אמיר':
הנה על זה כבר ראיתי בספרי הפוס' ראשונים ואחרונים המובאים בב"י א"הע סי' י"ז ובכנ"הג שה הגב"י מאות תל"ו עד אות תמ"ט וביד אהרן שם מ"ק ומ"ת הג"בי יעש"ב והרואה יראה בדברי הפוס' ז"ל הנז' דנקטי' להקל בס' אשתהי דיבשה שכן פשט המנהג להקל אפי' בעד הרואה ובפרט בעד השומע מפי עד הרואה דודאי נקטי' להקל דהראשון ראהו תוך ג"י להריגתו וככל מ"ש גדולי הפוס' ז"ל המובאים שם ע"ע הלא בספרתם. ועד אחרן החכם עיניו יחזו להגאון ה' ב"ד ש"ש ז"ל בתשו' א"הע סי' ג' דק"ג ע"ב מ"ש בזה וז"ל הספק הד' מה שלא נזכר בדברי הגוי כשראהו מושלך לשמכי הלז אם היה בתוך ג"י להריגתו או לאחר ג"י ואם היה לאחר ג"י לית ביה היכרא וכדתנן פ' האשה בתרא אין מעידין אלא עד ג"י. ופרש"י ז"ל משום דחיישינן שמא נשתנה פניו ואין זה שהם שבורים. אמנם כתבו התוס' והרא"ש ז"ל שם בשם ר"ת דאם גופו שלם אין מעידים עליו. ואפי' אחר כמה ימים דניכר הוא וכו' אמנם מהרי"ק הסכים דהיכא דאינו נחבל בפנים וגם גופו שלם מאחר דרבותי' בעלי התוס' ז"ל כתבו שהוא דבר פשוט להתיר וכן מוהר"ר עזריאל דבתראה. הוא הלכה הלכה למעשה כר"ת וכן הר"מ דבתרא הוא וכן הטור לא הביא שום חולק פשיטא דנראים הם לסמוך עליהם שלא בשעת הדחק וכ"ש בשה"ד ומרן מהרי"קו בסי' ו' מתשו' נראה שהסכים לזה ובסי' י"ד בפי' אתמר וז"ל ועוד דאפי' אחר ג"י כיון דמשמע מדברי הגוי שהיה גופם שלם נראה דשפיר יכול להעיד עליהם אפי' אחר כמה ימים לדעת ד"ת וכן הסכים מוהרה"ם וכ"כ מהר"מ בשם ר"ת וכתב מהרי"ק דאפי' לדברי החולקים עליהם נראה דה"ד וכו' ובנ"ד דמשמע שהיה כל גופם שלם וגם לא היו נחבלים בפנים שהרי לא אמר הגוי כן אפי' לא ראה אותם עד אחד כמה ימים שרי עכ"ד מרן וכתב הכנ"הג שכן הסכים מוהרמ"ג בסי' ק"ה יע"ש. נ מצינו למדין דבנ"ד לדעת מר"ן ז"ל מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים דמסתמא אמרינן דהיו גופו ופרצופו שלמים ומשו"ה יש להעיד עליו אפי' לאחר כמה. ימים אכן הר"ב מהרשד"ם ז"ל בסי' נ"ד לא מלאו לבו להתיר ולסמוך על ס' ר"ת הלזו גם מהרח"ש וכו' וא"כ אכן נמי בנד"ד אין לנו להקל. אמנם כ"ז אם הוא במונח שעברו עליו ג"י בודאי אבל אם נמצא הרוג וליכא דידע אם עברו עליו ג"י או לא הנה בזה יש מחלוקת עצום בין הפוס' ראשונים גם בזה כתב ר"ת דתלינן דנמצא תוך ג"י להריגתו כ"כ התוס' והרא"ש ז"ל משמו אלא שהתוס' כתבו דין זה דמסתפקים והרא"ש והטור ורי"ו כתבו משמו בדרך זה ודאי וכ"כ הר"ן והריב"ש בתשובו' שהתוס' לא כתבו הדבר בבירור אל אדיכול להיות אמנם הרואה יראה שכפי מה שהגיה מהרש"ל ז"ל בהגהותיו בדברי התוס' נראה שאין להסתפק בזה וכ"כ הפרמ"א בזה וכ"כ הפרמ"א בסי' קי"ג ובח"ב סי' נ"ג יע"ש וכ"פ ה' סדר אליהו בסי' ב' ונסתייעו בזה מדברי רי"ו והרא"ש ז"ל שכתבו לס' ר"ת בפשיטות גם מפסקי תוס' וא"כ דבריהם ברורים יע"ש. אמנם הרשב"א נסתפק בדבר וכתבו משמו הר"ן וה"ה והריב"ש ונ"י ז"ל דאפשר דהא דאין מעידין עליו עד ג"י הו"ל ספיקא דאורייתא ואפשר דהו"ל חששא דרבנן ולישנא דמתני מכרעת לחומרא ונ"י כתב דמסתבר לקולא והרשב"א תלה בג"י המשנה והריטב"א כתב דמסתבר לקולא ויש חוששין להחמיר עכ"ד והר"ן והריב"ש שנטו להחמיר וכו' אמנם מרן מהריק"א בתשו' סי' י"ב ומהריב"ן סי' י"א נטו להחמיר בספיקו של הרשב"א גם בש"הט הביא סברת אחרונים וכו' וא"כ בנד"ד היה נראה להקל כס' המקילין מאחר שרבו המה גם שהאפ"מ ופרמ"א הכי ס"ל והמה ראו כל דברי הפוס' ונטו להקל ומה גם שכתב הפ"מ סי' ס"ז שכך עלתה הסכמת כל האחרונים. אמנם מי יערב אל לבו להקל נגד דברי מר"ן וכו' אכן כ"ז אלו היה העד לפנינו והוא אומר דלא ידע אם עברו ג"י אבל אי ליתיה קמן דלשייליה או שהוא עד השומע מפי עד הרואה ולא ידע העד הב' אם העד הראשון נתברר לו שהיה בתוך ג"י או לא הנה בזה כתב הר"ב בסי' כ"א ומהרמ"א בסי' מ"ג קי"א אפי' הרשב"א דנסתפק בזה להחמיר והוא ראש המדברים בעניין זה כי ממנו תורה זו יוצאה מודה בזה דתלינן שהעד נתברר לו שהוא תוך ג"י וכו' ואחרי סברא זו דיש להקל בעמפ"ע. דאו הביא לנו הכנ"הג אות תנ"א להקת הפוסקים ראשו' ואחרו' שהסכימו בזה להקל לענין אשתהי וכו' וא"כ אנן נמי הא ודאי גם בנ"ד נמי סמכינן אהא עכ"ל יע"ש:
וממנו נקח לדון ולהורות כן בנ"ד דהוא עד מפ"ע דודאי דסמכינן אהא להקל בס' אשתהי וכמדובר. וע"ע להרב באר הגנים א"הע ס' מ"ח שהתיר ספק זה בס"ס ככל הנז"ל יע"ש:
תו איכא טעמא אחרינא תריצא להקל בכל כה"ג דנ"ד והוא זה דכיון דמסתמא אמרינן דהו"ל גופו ופרצופו שלם כמ"ש מרן בתשו' ומהרמ"א ז"ל וכנז"ל ובהא איכא פלוגתא דרבוותא דלר"ת מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים. א"כ הו"ל ס"ס ספק אי הלכה כמ"ד דהיכא דגופו שלם לא בעינן תוך ג"י ועוד ספיקא אחריתי שמא תוך ג' ראהו והו"ל ס"ס המתהפך וע"ז סמך מהרשד"ם ס' ל"ה וכו' ומהרח"ש בקו"נ ובסי' ה' ומ"ו ומהרי"ק סי' י"ד ועוד כמה וכמה פוסקים נקבצו באו ג"כ בדברי הגאון מהרש"ל ז"ל שם בב"ד דק"ד ע"א יע"ש. ועוד איכא לצרף לזה בנ"ד מ"ש מהר"ם בתשו' דבאדם ניכר וידוע למעדיו מעידין אפי' לאחר כמה ימים וסעיף זה הביאו מהראנ"ח ס' ב' והפ"מ ס' פ"ד ופ"ז וה' בני יעקב וה' מהרש"ל שם וסיים וז"ל סוף דבר דלית לן למיחש מאמת הספק הד' עכ"ל יעש"ב:
והגם דאנן בדידן קבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל ובפרט החמיר באיסור ערוה החמורה וחזינן ליה למרן ז"ל בש"הט א"הע סי' י"ז ס' כ"ח שבתחילה הביא ס' ר"ת דס"ל דהא דאין מעידין עליו אא"כ תוך ג"י ה"ד כשהוא חבול בפניו אבל אם אינו חבול בפניו מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים ע"י טביעות עיניו של גופו וצורתו ושוב כתב מרן ז"ל וז"ל ואינו מחוור בעיני האחרונים עכ"ל ומדרבו ס' האחרונים החולקים על ר"ת באחרונה ש"מ דחייש מרן לסברתם ודלא כר"ת וא"כ ה"מ להקל ולמעבד ס"ס לקולא במקום שמרן י"ל מחמיר דלא כר"ת ז"ל:
הנה מ"מ לית לן למיחש להא כללא דכבר נתפשט ההוראה דעבדינן ס"ס לקולא אפי' במקום שמרן ז"ל מחמיר וכמו שהארכתי בזה בעניותי בזה בספרי הקטן ס' ט' בפסק עגלות דכלאים והבאתי שם כל סברות הפוס' ש דס"ל יעש"ב ואכמ"ל שו"ר במאי דקמן בנדו"ד כה"ג ממש דקיימינן ביה בהאי ספיקא גופיה עמד עליו גדול אחרון מופ"ה ה' מהר"מ לבטון ז"ל בס"ה נוכח השלחן א"הע ס' י"ד שנסתפק בזאת בנ"ד שם דכ"ב ע"ב ועמד בס' מר"ן ז"ל שנטה דעתו להחמיר בש"הט דלא כר"ת וא"כ מי שם פה להקל הפך הסכמת מרן והגם דבאמת אנן קחזינן רבים ועצומים מגדולי הראשונים והאחרונים שהקלו בכיוצא בנ"ד מכח ס"ס שעשו והוא ס' דאשתהי ג"י ואמת"ל דאשתהי ס' אי קי"ל כר"ת דס"ל דכל שגופו שלם מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים עי' מהרשד"ם ומהרח"ש הא ניחא לדידהו דלא קבלו עליהם הוראת איזה פוסק להקל או להחמיר משא"כ אנן דקבלנו ס' מרן בין להקל בין להחמיר לדידן לא חשיב ס"ס ושכ"כ ה' אורים גדולים סי' קנ"ז ואף אנן נאמר בס"ס דידן כיון דמדברי מרן נראה דלא ס"ל כר"ת היכי אמרינן ס' אי הלכה כר"ת דבגופו שלם מעידין אפי' אחר כמה ימים דלגבי דידן פשיטא דלא קי"ל הכי וכו'. האמנם ראיתי שאין סברא זו מוסכמת וכו' ומעתה כיון דהיא גופא הוייא פלוגתא אפשר דשפיר איכא למימר ס"ס כה"ג דהיינו ס' אי אשתהי או לא ואמת"ל אשתהי ס' אי קי"ל כר"ת וכדעת מאן דס"ל דעבדינן ס"ס בכה"ג: ועוד נראה ברור דבכה"ג דחזינן דעת מר"ן בתשו' ס' ו' סמך על ר"ת ולא עוד אלא דגם בש"הט לא דחה ס' ר"ת מהלכה אלא שכתב עלה שאינו מחוור בעיני האחרונים ז"ל וכתבו הח"מ והב"ש דלא נדחו דבריו לגמרי לא דמצטרפים להקל וכ"כ בתשו' שהביא הח"מ ס' נ"ה וכו' אשע"כ מקום יש בראש לעשות ס"ס אליבא דכ"ע ועי' במהרח"ם בק"ע ד' מ"ד ע"א וע"ג שהביא כל הפוסקים והסכים כן להלכה ולמעשה יע"ש גם ביד אהרן א"הע סי' י"ז הגב"י אות תקצ"ד אסף רבים ועצומים ועי' ג"כ לה' מר ואהלות א"הע ס' ט' מ"ש בזה:
דבר הלמד מכל האמור דהותר הספק הד' דנ"ד לגמרי ויצא משפטו לאור להקל ואין לחוש לו כלל וככל האמור ומדובר מה למעלה:
ועל הספק הה' דשמא לא הוי הגויה מל"ת כיון דשאל אותה העד השומע כנז"ל. הנה הדבר פשוט דאין כאן ספק כלל דודאי חושבים הגויה מל"ת כיון דהתחילה להגיד מל"ת בלתי שום שאלה כלל ומה ששאל אותה מנין ידעה וכו' זה אינו מזיק כלל כי זו הלכה פסוקה ומוסכמת מכל הראשונים והאחרונים ז"ל ופסקו מרן ז"ל בש"הט א"הע ס' י"ז סט"ו וז"ל גוי שהסיח ל"ת תחילה אע"פי ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע הרי זה נאמן ומשיאין על פיו עכ"ל ע"ש. ועיקר שורש דין זה הוא מהרי"פ ז"ל שהביא דין זה מההיא עובדא דפונדקית ע"ש והוא מוסכם לכל וס' ה' מהר"י קאנדיוטו ז"ל שהביא ה' כנ"הג ז"ל כנז"ל כבר עמדו על דבריו האחרו' ז"ל ושק"וט בה טובא ועד אחרן אתה תחזה לה' ראש משביר ז"ל בח"א א"הע סי' ג' שעמד בזה כיד ה' הטובה עליו מדד ע"ד עד ד"ו ע"ד ובסו"ד כתב וז"ל איך שיהיה העולה מכל האמור שדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אם אמר הגמל"ת שיאודי אחד נהרג וע"י שלה אמרה שהוא פ' הוי מל"ת כיון שבתחלה קאמר במל"ת נהרג וכו' וא"כ בנדו"ד ליכא לספוקי בהכי והוי מל"ת אע"פ שפי' מי הוא זה היאודי ע"י שאלה וכן הסכימו בית דיננו ובראשם ה' מ"ג ז"ל עכ"ל יעש"ב:
הנך רואה הסכמת הפוס' ז"ל דס"ל בגדולה מזו דנ"ד אפי' דהזכרת שמו לא הגיד העד כ"א ע"י שאלה אפי"ה הוי מל"ת דבתר התחלה אזלינן כ"ש וק"ו בנ"ד דהזכרת שמו והרתו ושם אומנותו והמקום שנהרג בו הכל כאשר לכל היה במל"ת בלתי שום שאלה כלל דודאי דלכ"ע חשוב מל"ת והשאלה שביאר אח"כ אינה מזקת כלל ופשוט וע"ע להרב ידי דוד ז"ל הנד"מ ס' י"ב שדחה דברי מהרי"ק ז"ל הנז' מהלכה יעש"ב:
אתאן לספק הו' דאשתכח בנ"ד שלא הגידה הגויה הלזו מל"ת אם ראתה לההרוג דנ"ד פרצוף פניו וחוטמו קיימים או לא דמשנה שלימה שנינו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם וכן פסקו כל הפוס' ז"ל כידוע והגם דס"ל לר"ת ודעמיה דהיכא דגופו שלם לא בעינן פרצוף פנים ופדחת וחוטם שיהיו קיימים מ"מ מלבד דרבו החולקים ע"ז ומר"ן ז"ל בש"ע מכללם עוד בהד גם את זה לא ידענו מפי הגויה מל"ת שאמרה בפי' שהיה כל גופו שלם או לא כי לא נתבאר זה בדבריה כלל וא"כ הדרן לספקין דשמא לא היה פרצוף פנים ופדחת וחוטם קיימים ואין מעידין עליו לכ"ע וכנז"ל: אמנם ראיתי להרב ס' אליהו רבה בתשו' סי' ב' שנסתפק כזאת בנ"ד שהוא כנ"ד שנשאל הרב ז"ל על חמר אחד שהגיד שראה אותו הרוג וע"ז ארי עלה ונסתפק הרב ז"ל שם וז"ל אמנם עדיין נשאר לנו לברודי שהחמר הלז הסיח שראהו הרוג באותו מקום ולא ביאר במה הכירו שהוא פ' זה אם בטביעות עינא ואם בסימנא אם בט"ע עדיין אפשר שלא הכירו יפה ובפרט שעל הרוב סח ואפשר שהיה חבול בפנים ואם בסמנא לא כל הסמנים כדאים אמנם כבר עמד על חקירות כאלו מהרשד"ם ספ"ט וכתב שאין לדקדק ולהחמיר כ"ך שהמדקדק בעניינים כאלו אין רו"ח נוחא המינו והטעם שהרי הרי"פ לא כתב אלא כשמודע ליה שהוא פ' לא כתב פרצוף פנים גם בספרי הרמב"ם לא נזכר ואפי' את"ל שצריך היינו אם היה המעיד בפנינו ראוי לחוקרו ולדורשו בדבר הזה לראות איך הכירו אבל עתה שאין העד לפנינו אלא עד מפי עד אית לן להקל ולומר שהכירו היטב בצורת הפנים ועוד דבחזקת שלם היה ונעמידנו על חזקתו כיון שלא אמר שהיה נכרת וראיה ממ"ש הרמב"ם וכו' עכ"ל ועם שדברי הרב הללו הם במת בים נלע"ד דל"ש בין מת בים או בהריגה וכמו שמתבאר מהראיות שהביא מהרי"פ והרמב"ם והעומד על תשו' מהריב"ל ח"א ס' ו' יראה שהנדון שם בגוי שהל"ת שראה לפ' הרוג כהא דנ"ד ונא עקפק בה כלום מנין הכירו שהיה אותו פ' או שמא היה בפנים נשחתות וכו' וכן תמצא לה' ז"ל בסט"ו מח"ב גם בסי' י"ג מח"ב על עדות הרי"ג מפי גוי שראה לאותו פ' הרוג מושלך ארצה וה' ז"ל קיים ההיתר ע"פי עדותו ולא פקפק בו הרב כלום איך הכירו ואם היה ההרוג בפנים נשחתות אלא אדרבה כתב הרב שם דעים היות היה שם עדות אחר שהעיד שהאשה הלכה לבקשו מצאוהו הרוג ויאכל כל בשרו לא נימא כיון דבשאר העדיות לא פירש אם ראוהו פב"פ עם החוטם או אם היה נחבל בפניו או שנאכל כל בשרו ילמד סתום מן המפורש דהא ליתא וכיון דעדות הריגה שהוא מספיק לא העיד על יום ידוע ולא על שעה ידועה אלא בסתם אפ"ל דבתסי' ראהו הגוי שסיפר להריג' ואח"ך ראו אותו הקרובים שהלכו לבקשו בתחילה היה גופו שלם לא נאכל בשרו ואח"ך נאכל עכ"ל מהריב"ל ז"ל וגדולה מזו תמצא דמר"ן מהריק"א ז"ל בתשו' מדיני גמל"ת ס"ד יע"ש גם העומד ע"ד מהרש"ך ס"ד בח"ב יראה שהנדון שם כנ"ד ממש ולא פקפק בה הרב מצד זה כלל גם העומד ע"ד מהרח"ש סי"ג יראה כן ובסוף כתב ועוד שלפחות הדעת נוטה שהכיר את יוסף יפה שהוא הזכירו וניכרים דבריו שהיה מכירו עכ"ד והרי כל עדות הגוי שם שמצאו הרוג וכל הדבר שכת' הרב וניכרים דבריו וכו' הוא שהיה מכירו בחייו יע"ש סו"ד מה לנו להאריך בדברים פשוטים כי אין לנו לחוש לספיקות כאלו כ"ז דליכא רעותא. קמן עכ"ל עש"ב ותשו' מר"ן ז"ל שציין לנו הרב ז"ל היא לענין אשתהי ג"י וע"ז כתב מר"ן ז"ל שם דאפי' היה אחר ג"י כיון דמשמע מדברי הגוי שהיה גופם שלם וכו' שפיר יכול להעיד עליהם וכו' וכנ"ד דמשמע שהיה כל גופם שלם וגם לא היו נחבלים כדגים שהרי לא אמר הגוי כן וכ"ן עכ"ל יע"ש:
הרי שכתב להדיא דמסתמא אמרי' שהיה כל גופם שלם ולא נחבל בפניו מדלא ביאר הגוי דבריו דאם איתא דלא היה גופם שלם הי"ל לפרש ועוד הביא הרב תנא דבי אליהו ז"ל שם מדברי מהרנ"ח ח"א סי' פ' שנסתפק בתחי'. שמא לא ראה גופו שלם ובסוף התיר ולא חש לה יע"ש וגם מדברי הפ"מ בסי' צ"ו הביא שכת' שם שעל הסתם הגופות שלמים בפרצופיהם נמצאו וכ"ז שלא פי' שנמצא נחבל בפנים או חסר איזה דבר על הסתם דינינן לה שנמצאו שלמים וכמו שמוכיח מתשו' ב' המאורות הגדולים מר"ן ומהריק"א ומהרשד"ם ספ"ט עכ"ל גם מצאנו להרב פרמ"א סכ"ג מח"ב כתב ובנ"ד ודאי ראה גופו שלם כל שלא פי' הגוי דלא היה גופו שלם ע"כ גם הרב בני יעקב ס"ז הביא מ"ש מר"ן ומהרשד"ם הנז"ל ומהרח"ש סמ"ה דהיכא דבאו דברי העד סתומים ולא פי' אם היה גופו שלם יש לנו לתלותו בחזקת שלם שאם מצאו חבול היל"ל וסמך ע"ז לגבי אשתהי ג"י להתיר בס"ס יע"ש:
והגם דחזינן למהרח"ש בס"ו ומ"ה שלא סמך כ"ך על דעת מהרשד"ם הללו דתלינן בחזקת שלם אלא התיר מט' ספק שמא ראה גופו שלם וס' אחר דבסמ"ה אחר שהביא דברי מהרש"דם כתב עוד נראה שיש לצרף ולצדד לזה להתיר מט' ס"ס שמא מצא שלם ואת"ל שנשחת וכו' שאיברא דלענין ס' ר"ת הייתי סומך עמ"ש מדברי מהרש"דם דמוק' ליה אחזקת' אחר שהיה שלם ובהצטרפ ט"א שכתבתי אכן בס"י בעדות הסי' נראה שסמך ע"ז ומ"מ כבר מצינו לרובא דרבוותא שסמכו ע"ז ואפ' דמהרח"ש כתב כן ג"כ לרווחא דמלתא גם מהר"ש הלוי סי"א כתב דאף דהעד אי:
נו או שהיה עד מפי עד וכו' שלא ראהו חבול בפניו גם הכנ"הג סי"ז הג"הטו אות שע"א כתב כן משם המ"ב סק"ט ועם דמהרמ"ה סי' נ"ו ס"ל דמסתמא ל"א שהיה שלם מ"מ כבר כתב הרב מהר"א אלפנדרי ז"ל שם דכיון דזה הפך הסכמת כל האחרונים אין לזוז מדבריהם וכ"כ הגאון מהרש"ב ז"ל בב"ד ש"ש סי' ג' בס' הג' דק"ב ע"ד יע"ש ודון מניהו ואוקי באתרין ממש וכמובן:
תו חזינא דאיכא ט"א בנ"ד דאין לחוש ולומר שמא לא היו פ"פ ופדחת וחוטם קיימים וכנז"ל והוא ממ"ש להפ"מ ז"ל ח"א ספ"ד טעם מחודש שמ שמועיל בנ"ד המציאו והוכיחו מדברי מהרח"ש סי' ה' ע"א גוי המגיד שמצא להר"מ שוכב הרוג וגם מכה בצווארו שכתב שם וז"ל ולמעשה כל שגופו שלם ולא נחבל בפנים ולא נודע אם הוא תוך ג"י כה"ג דנ"ד וכו' הרי שבלשונו זה כתב כל שגופו שלם וכו' ואלו בס"ו לא כתב כנ"ד משום דבנ"ד דסי' ו' לא היה ברור בדברי העד שהיה גופו שלם כי אם להיות הדבר עמ"ע ולא פי' בדבריו העד הראשון תלינן שהיה שלם אמנם בנ"ד דסי' ה' כי בא הדבר מפורש בדברי העד הראשון כתב היכא שגופו שלם כנ"ד משום דשם היה ברור בדברי העד הראשון והוא מדקאמר שמצאו הרוג וגם מכה בצוארו דנראה מזה בפשיטות שהיה פרצופו שלם זולת בצוארו שהיה לו מכה ומדהזכיר מכה שהיה בצוארו מכלל דכל שאר גופו היה שלם ומנא קא יליף הפ"מ ז"ל לנ"ד דשאמרה הגויה שהי"ל טוייאדאס בראשו דמשמע מדלא פרט אלא הטוייאדאס מכלל דכל שאר הגוף שלם וכ"כ מהר"א ברודו ז"ל שם ועוד הסכימו הרבנים הנז' שם להיות הדבר עמ"ע ולא הזכיר שהיה חבול מוקמינן ליה בחזקת שלם יע"ש וע"פ ד"ק הו"א הטעם בנ"ד דמדאמרה הגויה לעד השומע שראתה את אבו צאלח הרוג ונושך את לשונו ולא פרטה שאר חבלות כלל מוכח להדיא שכל פרצוף פניו וגופו היה שלם לגמרי וכן הוכיח מהרש"ל ז"ל שם דק"ג ע"ב מדברי הרבנים הנז' לנ"ד דלא פרט כי אם נקור העינים מכללא משמע דשום חבלה אחריתי לא הוה ביה וכההיא דמהרח"ש והפ"מ ז"ל הנז' וא"כ נמצא דאף אם נאמר דמהרח"ש לא הסכים בההיא דמהרשד"ם דמוק' ליה בחזקת שלם מ"מ בהא קא אזיל ומודה כמ"ש הפ"מ ז"ל סו"ד אין כאן בית מיחוש כלל וכו' ואין מי שיפקפק בזה כלל עכ"ל יע"ש וכ"כ הרב הגד' ראש על ארץ בבל יע"א כמהר"ר משה חיים ז"ל בפס"ד עגונא אשר הובא בס' הנחמד הנד"מ רב ברכות להרב נכדו היו בסו' הספר יע"ש:
הכלל העולה דנלע"ד דאשת הנעלם אבו צאלח אל מנג"ד דנ"ד שריא להתנסבא לכל גבר די תצבי כי הותרה מכבלי ע גונא לגמרי ע"פ הדין האמת והצדק כנלע"ד להלכה אבל למעשה עד אשר יסכימו עמי רבנן דפקיע שמייהו מע' הרבנים המובהקים יצ"ו ואם יעלו דברי לרצון לפניהם גם ידי תכון עמהם להיות סניף להם בשריותא דהאי איתתא ואם לאו דברי לעו והיו כלא היו וצו"י י"מ וימ"ן אכי"ר הלכ"ד זעירא דמן חברייא:
והוא הצעיר יצחק אבואלעפיא ס"ט: