אור ברסלב
שות פני יצחק חב שו"ת פני יצחק ח"ב אה"ע › סימן ג

שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה

שו"ת פני יצחק ח"ב אה"ע · סימן ג

סימן ב

שאלה יאודי אחד מעיר חאצבייא שהיה תושב שם עם שאר תושבי העיר ההיא שהיו שם מאז ואח"ך יצאו. מהעיר הנז' כל היאודים. התושבים ונתיישבו בעיירות אחרות מהם בנידון ומהם בבירות ומהם פה עירנו דמשק יע"א וכל בני העיר הנז' היאודים שנתיישבו בה זה דרכם לדלג על הערים והכפרים אשר סביבות עירנו זאת הקרובים והרחוקים כדרך יום כה וכדרך יום כה מהם עושים גבינה ומהם מוכרים וקונים בכפרים הנז' וברוב ככל בכל שב"ק חוזרים לביתם ולפעמים שובתים בכפרים ההם ויש שנשארים ט"ו ימים ויותר לפעמים והנה יאודי אחד מהם זה שמו שעבאן אל חאצבאני נתיישב פה ונשא אשה מפה והיתה מלאכתו קונה סחורות מפה העירה ונוסע לכפרים הנז' למכור שם ולהביא טרף לביתו ובכל עת שנגמרה סחורתו והיה חוזר לביתו לפה וקונה פ"א וחוזר ונוסע לדרכו ויהי היום קנה סחורה מפה דהיינו כא"ם. וכדומה ונסע לדרכו לכפר יאנטר ומזרעא נחלווא למכור סחורתו שם כמנהגו ולא חזר לביתו כלל וכשנתעכבה ביאתו לביתו יותר מהנהוג שאלו עליו אשתו וקרוביו לשאר היאודים הנוסעים להתם ואמרו להם שאינו נמצא שם כלל בכל הכפרים הנז' ובכן נתפחדו עליו שמא נהרג שם ויצאו לבקשו ולחפש עליו בכל הכפרים הנז"ל ולא מצאוהו כלל ועכשיו זה קרוב לשתי שנים שנעלם זה האיש שעבאן ולא נודע מי הכהו ואיה מקומו ואנה הלך והנה אשתו הענייה והאומללה יושבת גלמודה קשורה בכבלי העיגון והיא קטנה בשנים בת ך' שנה בוכה ומבכה ודמעתה על לחיה על אלוף נעוריה ועל בתוליה שאם לא תמצא היתר תשאר עגונה כל ימי חייה עד שילבין ראשה וכל לבב אנוש הרואה בצערה יקרע סגור לבבו ובני מעיו מתחתכים עליה ונלאו כל קרוביה למצוא איזה עדות על בעלה הנז' לדעה מה היה לו ואחר כל עמל וטורח מצאו ג' עדים יאודים מבני עירם הנז' ששמעו מפי גוים מסל"ת והביאום לב"ד הצדק וקבלו עדותה בזא"ז וזה נוסח הקבלת עדויות וז"ל במותב תלתא וכו' אתא קדמנא פב"פ והעיד לפנינו ע"ן וע"י אחר האיום והגיזום וכה אמר בל בלשון ערבי אנא כונת אכ"ד כא"ם בקטנא ימן מדת שהרין תלאתיה מהקו עלי ערלים פוואכרייה מן עיתא קאלולייא יאודי מא פתשתו' על אל יאודי אלדי את קיתל קולתלו ואין מקתול קאלולי כי' חוראת יאנטה מן מדת שהרין כוננא מארקין הוניך שופנ"א יאודי מקתול הוניך ע"כ באה עדות העד ה"א הנז"ל וביאור דבריו בלה"ק אני הייתי לוקח כא"ם בכפר קטנא מזה זמן ב' וג' חדשים עברו עלי ערלים מוכרי כלי חרס מן כפר עיתא אמרו לי יאודי לא בקשתם על היאודי שנהרג אמרתי לו היכן הרוג אמרו לי בין האילנות של כפר יאנטה מזה ב' חדשים היינו עוברים דרך שם ראינו יאודי הרוג שם ע"כ עוד בא עד שני ונתקבלה עדותו בב"ד וז"ל אנא כונת מתשארך מעא מוסאן' ן' סלמו"ן טלענא מן הון לראסאל עין ווצלנא למרא אם אבראהים איגי"ת אל מרא קאלת לינא אללא יקתול אלי קתל שעבאן גי"ת אנא גשמת חאלי קולתלהא ווינהו מנשאן איש קתלוה קאלת מנשאן מרא באעלהא כאמא"ת קולתלהא מני אל מרה קאלתלי אוכ"ת פנד"י אל זער קולתלהא אנא ואין קתלוה קאלת קתלוה מא בין אר"ץ אל מזרעא וחלווא אמא יקתול אלי קתלו ע"כ באו דברי העד הב' הנז' וזהו ביאורו בלה"ק וז"ל אני הייתי משותף עם משה בן שלמה יצאנו מכאן לכפר הנקרא ראס אל עין מזה זמן קרוב לשנה הגענו אצל אשה שמה' אם איבראהים באה האשה ואמרה לנו ה' יהרוג למי שהרג שעבאן באתי אני עשיתי עצמי פתי אמרתי לה היכן הוא ובשביל מה הרגוהו אמרה לי בשביל אשה מכר לה כאמא"ת אמרתי לה מי זאת האשה אמרה לי אחות הגוי הנקרא פנד"י אל זער אמרתי לה אני היכן הרגוהו אמרה לי הרגוהו בין ארץ אל מזרעא וחלווא ה' יהרוג למי שהרגו ע"כ:

עוד נתקבלה עדות עד אחר וז"ל אין כוננא נחנא בל ציע"א אסמהא צבורא עמל נלום כרו"ק איגי"ת ואאדאה גויה קאלת יא יהודי מא מעכם צאבון לל ביע רדינא גווא"ב מא מעאנא רדית קאלת לינא למא יעמלו מעכום מתל מא עמלו מע שעבאן אל חאצבאני אלדי עיונו מכסראת אלדי קתלוה בין ציעית מזרעא ובין ציעי"ת חלווא ונתנא מן כופנ"א רגענ"א כל חאצ"ר מן כלאם אל גויה מסל"ת ע"כ באו דברי העד הא' הנז' וזה ביאורו בלה"ק היות היינו אנחנו בכפר הנקרא לאבורא עסוקים לקבץ סמרטוטים באה אשה אחת גויה אמרה לנו אין עמכם צאבו"ן למכור השבנו לה אין עמנו אמרה לנו תזהרו שלא יעשו עמכם כמו שעשו עם שעבאן אל חאצבאני אשר עיניו טרוטות שהרגוהו בין כפר הנקרא מזרעא ובין כפר הנקרא חלווא ואנחנו מפחדנו חזרנו תכף מדברי הגויה המסל"ת הנ"ל ע"כ באו עדיות הנז' ולא נמצא עוד שום עדות אחרת כלל ואולם ידענו היטב כי שעבאן הנז' היה בכפרים הנ"ל וגם באותם הימים לא נשמע שנעלם או נהרג שום אדם בכפרים הנז' ולא במ"א ולא נפקד לא מעירנו זאת ולא מעיי רות אחרות בכל סוריא וא"י ת"ו זולת שעבאן הנז' הנה כי כן יורנו מ"ץ אם יועילו העדיות הנ"ל להתיר לאשת שעבאן הנז' מכבלי עיגונה אם לא ולמצוה רבה תחשב לו ושכמ"ה: תשובה עם שידעתי ביני שאיני כדאי לדון ולהורות ומיראי הוראה אנו ובפרט באיסור ערוה החמורה מ"מ להיות כי עגמה נפשי עד מאד מראות ברע צער באשה העגונה הלזו ובצער אביה ואחיה וכל קרוביה ומה גם דא דאיכא מצוה רבה בדבר כידוע ע"כ דחקתי עצמי לבקש ולמצא פתחי היתר להענייה הנז' עפ"י העדיות. הנ"ל כאשר חייבונו רז"ל הפוס' ראשונים ואח' דחיובא רמיא ע"כ יודע ספר לחפש צד זכות לבנות ישראל העגונות שלא יצאו לת"ר ח"ו ובפרט בדור הרע הזה שרבו המתפרצים כידוע ומה גם דהיא ילדה ורכה בשנים ואם לא נתירוה עפ"י הדין בכח העדיות הנ"ל תשאר עגונה כל ימי. חייה ואיכא סכנה בדבר כמ"ש הפוס' ז"ל ועד אחרן הרב מר ואהלות ז"ל בתשו' אה"ע ססי' ט' והרב נוכח השולחן ססי' י"ד דבעגונה קטנה וילדה בשנים הקלו יותר משום תקנתה אפי' בדבר הראוי להחמיר מכח הדין כמ"ש הרב הגאון כנסת יחזקאל סי' מ"ט יע"ש ובכן אני בעקבותיהם אלך וזה החלי וה"א יעזור לי:

ואען ואומר הנה אמת עדות העד הראשון לא אטכל בה כלל כיון דאית בה ספיקי טובא ובפרט שלא הגידו מי הוא זה היאודי שמצאוהו הרוג ומה שמו וכו' אי לזאת אביטה אראה עדות הב' מה שהעיד ששמע מהגויה ואציגה נא תחי' הספקות דאית בה ואח"ז אבאר היתרם אחת לאחת:

הנה הספק הא' הוא זה שבאו דברי הגויה בלתי קשר דברים כלל ולדעת הר"ן ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י סי' י"ז מחמיר טובא בהא דבעי שיהיה דברי הגוי מסל"ת בקשר דברים בין לפניו בין לאחריו ואי לא הוי הכי לא מיקרי מל"ת יע"ש ומרן ז"ל בתשו' דקי"ד נראה דאזיל בשי' הר"ן ז"ל יע"ש:

הספק הב' הוא זה שלא אמרה הגויה הנז' אם היא ראתה אותו כשנהרג או אחר שנהרג או עפ"י השמועה ששמעה שהרגוהו אמרה שנהר דאם הוא כן עפ"י השמועה יש לחוש להחמיר מתרי טעמי חדא דשמא הגוי הראשון שהגיד לה שנהרג שעבאן דילמא לא היה מל"ת ולדעת הריב"ש סי' שע"ז בעי' שיעיד הגוי מסל"ת שהוא נמצא בעת הריגתו או ראהו הרוג אבל במה שהעיד מפי גוי אחר אין זה כלום שהרי אין הגוי בקי להכיר אם חבירו הגוי הגיד לו במסל"ת או היה מתכוין להעיד והבו דלא לוסיף עלה יע"ש ואפי' לדעת הר"ן בתשו' סי' ג' החולק ע"ז וס"ל דעדות גוי מפי גוי מהני דלא גרע מאשה מפי אשה מפי שפחה מ"מ מצריך הר"ן שם שיעיד הגוי הב' במל"ת ששמע מגוי אחר מל"ת ואי לא"ה ל"מ וכמ"ש בשמם מרן בב"י יע"ש ויש לחוש לסברתם להחמיר:

זאת שנית דאם עדות הגויה דנ"ד היתה עפ"י שמועתה מאחרים יש לחוש דשמא שמעה על איש אחד ששמי שעבאן יאודי או ישמעאלי והיא חשבה דעל שעבאן זה דנ"ד הוא מה ששמעה דנהרג ואפשר דשעבאן זה דנ"ד עדין הוא חי וערק ואזל לעלמא שכן מצינו למרן ז"ל בתשו' דק"ח דחשש כזאת בנ"ד שאמרה התוגרמית ליאודי אחד אנה הנחת את חביב חבירך ואמרה לו שהרוצחים אמרו שהרג אותו וכתב מרן ז"ל דחיישי' דילמא חביב אחר היה והגויה מתוך שהיתה מכרת לחביב חבירו של זה חשבה שעליו היו אומרים יע"ש ובצד"ן י"ל דכוותה וכמדובר הספק הא' שנפל בעדות זה דשמא יצא הקול על שעבאן דנ"ד שנהרג והגויה הלזו אמרה כן עפ"י הקול שיצא שנהרג. וחזינן לגדולי הפוס' ז"ל הרשב"ש בתשו' הבי"ד מהרימ"ט בח"א סי' ב"ן ולהרב תה"ד סי' ר"ם ובכתבים סי' קס"א דחיישי להא טובא ופסלי עדות גמל"ת משום הך חששא והרב מהר"י סמוט ולמהרימ"ט שם ובח"ב סי' ל"ה ול"ו ולשאר פוס' ז"ל שנמשכו אחריהם להחמיר בהך חששא יע"ש וא"כ גם בנד"ן י"ל כן:

הספק הד' דאשתכח בהאי סהדותא הוא זה דלא הזכירה הגויה הנז' בדבריה שם אביו ושם עירו כלל זולתי שמו לבד וכבר הסכימו רוב ככל הפוס' ז"ל דבשמו לבד אין להתיר כלל דכמה שעבאן איכא בשוקא יאודים וישמעאלים כידוע וע"כ לא נחלקו הפוס' כי אם בדאיכא תרתי דהיינו שמו ושם אביו או בשמו וכינוייו או בשמו וש"ע דרבו הסוברים דבתרי מנייהו סגי להקל אכן בשמו. לבד אין גם אחד מהפוס' דס"ל להקל ובפרט שדעת מרן ז"ל בתשו' הנז' דל"מ להקל כי אם בדאיכא שלשתם יחד יע"ש וא"כ בנ"ד דליכא אלא שמו לכאורה ל"מ כלל. הספק הה' שלא אמרה הגוי מת וקברתיו או מת וקברוהו אחרים ולדעת הרמב"ם ז"ל צריך. שיאמר מת וקברתיו וכל האח' ז"ל חשו לסברתו להחמיר ואיכא כמה רבוותא דס"ל דגם הרי"פ והרז"ה קיימי בשיטתיה דהרמב"ם דמצריך קברתיו אפי' ביבשה ומי יוכל להקל נגדם כמ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן ז"ל בב"י שם. הן אלה חמשה ספיקות דאשתכחו בעדות זו להחמיר והנני בא להתירם ולבארם עפי"ד הפוס' ז"ל ובתר הכי אשימה עיני על עדות הב' בס"ד. הנה לספק הא' דלא היה קשר בדבריו איברא דהכי ס"ל להר"ן ולמהרד"ך ז"ל כמ"ש בשמם מרן בב"י שם אכן הרואה יראה למרן ז"ל שם שכתב עוד משם מהרי"ט ז"ל הנתפשט המנהג בכל ב"ד דלא כהר"ן ז"ל וכן דעת רבו מהרי"ב ומהר"ם והריב"ש סי' ש"ב כולהו ס"ל דלא כהר"ן ומהרד"ך יע"ש וכ"כ מהריב"ל ומהרשד"ם ומהרי"ל ומהרש"ך ושאר הפוס' ראשו' ואח' ז"ל אשר כולם נקבצו באו בכנה"ג ויד אהרן אה"ע יע"ש גם מרן ז"ל בב"י שם נראה ברור מד"ק שנטה דעתו להקל כדעת רבו והפוס' ז"ל הנ"ל גם בתשו' מרן אה"ע סי' ג' בנדון דשלמה כרוב ובסי' ח' דחה מהלכה לס' הר"ן הנ"ל וכבר עמד ע"ד מרן ז"ל הרב מ"ץ ז"ל בח"א סי' ו' ותמה עליו ממ"ש בדקי"ד נגד ב' תשו' הנז' והב"י יעש"ב וכבר ראיתי לרבני האח' ז"ל דתירצו דברי מרן ז"ל יחד ולעולם דס"ל למרן. דלא כהר"ן ומהרד"ך וכמ"ש מהר"ש הלוי ז"ל בתשו' כי באה בסוף יד אהרן אה"ע ח"א סי' ט' ועיין ג"כ במהר"ש הלוי אה"ע סי' ד' ובדברי מרדכי בתשו' סי' יעש"ב ועוד דאפי' הר"ן לא החמיר והצריך ק"ד אלא כשבאו דברי הגוי בלתי ק"ד כלל לא לפניו ולא לאחריו אבל כשבאו דבריו בק"ד לפניו או לאחריו שפיר מיקרי מסל"ת כמבואר בהדיא בדברי הר"ן גופיה יע"ש ובנ"ד האיכא ק"ד לאחריו שדיברה הגויה בשביל מה הרגוהו ובאיזה מקום נהרג כמ"ש העד ששמע מפיה כנז"ל והגם שדברי הגויה שדיברה אח"כ היה ע"י שאלה ששאל אותה העד מ"מ כיון שתחי' דברי הגויה היתה בלתי שאלה תו לא אכפת לן אם שאל אותה בתר הכי ועין להרב ראש משביר ז"ל ח"א סי' יו"ד דט"ז ע"ב בנדון כיוצא בזה שכ"כ יע"ש. ועוד כיון דהגויה הנז' לא כיוונה להודיע דבר חידוש ממיתת שעבאן והריגתו כי אם דיברה על הידוע שחשבה הגויה שכבר נודעה הריגת שעבאן ליאודי המדברת עמו אלא דממילא אנו ידענו ממנה דנהרג שעבאן א"כ בכה"ג ודאי דגם הר"ן ומהרד"ך ומר"ן באותה תשו' שבדקי"ד ודעימייהו אזלי ומודו דשפיר הוי מל"ת כיון דלא כיוונה להודיע עליו שנהרג אלא כמדברת על הידוע וגדולה מזאת כתב הרב משאת משה ז"ל בח"א אה"ע סי' מ"ב דאפי' אמר הגוי לישראל הידעת ממיתת פ' כסבור הגוי דקדמה הידיעה חשיב שפיר מסל"ת אפי' להר"ן ז"ל יע"ש ודוק מינה ואוקי באתרין וכמובן ועוד י"ל ט"א דאפי' הר"ן ומהרד"ך ודעימייהו מודו בנ"ד דשפיר הויא מסל"ת כיון דניכר לעין כל מדבריו הנ"ל שהיא כמתאוננת ודואגת על הריגת שעבאן עד שמרוב צערה עליו קללה למי שהרגו ודמייא הא עובדא דנ"ד לעובדא דש"ס דאמר חבל על פ' ולההוא דאמר ווי לההוא ברשא זריזא ולמאן איכא בי חסא ובי חיואי דכולהו חשיבי מסל"ת אפי' להר"ן ז"ל וכמ"ש מרן ז"ל בתשו' אה"ע סי' ח' דקי"ז לישב דעת הר"ן ההיא מאן דאיכא בי חיוואי שנראה שמתאונן על מיתתו יע"ש וכ"כ הרד"ך גופיה הבי"ד הרב מכתב מאליהו בקונט' עיגונא יע"ש כ"ש בנ"ד שדבריה מורים בהדיא שמתאוננת ודואגת עליו כנז"ל וכן ראיתי למהרמ"ג סי' ב"ן שנשאל כנ"ד ממש שאמר הגוי ה' ינקום נקמתו וכתב דשפיר מיקרי ק"ד אפי' להר"ן ז"ל וכ"כ מהראנ"ח ח"א סי' ך' בנ"ד שאמר הגוי אוי לפ' שהרגו אותו וכ"כ הרב מ"ץ ח"א סי' ו' וכן הסכימו כל האח' ז"ל דכל שדואג ומתאונן הגוי על מיתת היאודי שפיר הוי קשר דברים לכ"ע כמ"ש בשמם הרב י"א שם אות קנ"ה יע"ש וע"ע להרב בעי חיי אה"ע סי' י"א שכ"כ יע"ש והגם דהרב מ"מ ז"ל באה"ע סי' ט"ל די"ז ע"ג כתב דאיכא חולקים על טע"ז יעש"ב מ"מ בנ"ד בהצטרפות שאר הטעמים דאיכא בנ"ד גם החולקים הנז' יודו להקל בנ"ד וברור. ועוד ראיתי להרב עדות ביהוסף ח"א סי' י"ד שכתב דאפי' לדעת הר"ן אם הגוי אמר דבריו בקול רם בפני כמה אנשים ואמר דבריו בפ' הו"ל במכריז ולא מעייל נפשיה להכריז בשקרא וכו' יע"ש וה"נ בנ"ד דכוותה שדבריה היו בקול רם בפ' ה' יהרוג למי שהרג אותו ומסתמא היו דבריה בפני רבים אף שלא פי' העד דבריו כן מסתמא תלינן הכי ועיין ג"כ בגו"ר אה"ע כ"ג סי"ו יע"ש:

עוד ראיתי ט"א כתבו הרב פרמ"א ח"א סי' ל"ז דאפי' לדעת הר"ן אם הגוי אתא לנחומי ואמ"ל חל"ש הוי מסל"ת יע"ש ולאו דוקא שאמר הגוי חל"ש אלא ה"ה אם אמר הגוי ה' יהרוג למי שהרגו שזהו ג"כ אתא לנחומי וכנ"ד וברור:

עוד ט"א כתבו הרב סם חיי סי' י"ז ונ"ב דאפי' לדעת הר"ן אם אמר הגוי למי שהוא קרובו או אהובו מסל"ת הוי יע"ש ובנד"ן דכוותה שדברי הגויה באו עם אהובו של ההרוג ומבני עיר אחת הם ג"כ כידוע ואתה תחזה להרב דברי מרדכי ז"ל בסי' ט"ו הנ"ל דקל"ט ע"ד יליף להקל לנ"ד מדברי הרב ס"ח הנ"ל עם שהכריח בתחי' דהרב פ"מ לא ס"ל הכי יע"ש אוף אנן נמי הגם דחזיא להרב פרמ"א ז"ל בח"כ סי' כ"ג דנ"ה ע"ד שהשיגו להרב ס"ח בטעמו הנ"ל יע"ש מ"מ אנן ילפינן להקל עפי"ד הס"ח הנז' וכמדובר:

עוד ט"א כתבו הרב ס"ח בסי' י"ז דאפי' לדעת הר"ן היכא דהוי עד מפי עד תלינן להקל שהראשון אמר הדברים בקשר יע"ש ולזה הסכימו כל האח' ז"ל כמשי"ר הרואה ובנד"ן הוי עמ"ע ותלינן להקל וכמדובר וע"ע להרב מהרמ"ג ז"ל שם דק"מ ע"ב יע"ש:

עוד ט"א כתבו הרב פ"מ בח"ב סי' ז"ך והרב מ"מ בשניות סי' א' דלא הצריך הר"ן ז"ל ק"ד אלא דוקא כשבא הגוי אצל הישראל אבל בהלך הישראל אצל הגוי לא בעי' ק"ד והכי דייקי דברי הר"ן גופיה יע"ש וגדולה מזו כתב מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' נ"ב ומהראנ"ח בדרכי נועם סי' ד"ן דקנ"ב ע"ב דאפי' מצא הגוי בשוק כל עוד שהגוי לא בא אצל הישראל חשיב מסל"ת יע"ש ובנד"ן הכי הוי שזה העד הישראלי הוא הלך לבית הגויה ולא היא באה אצלו להגיד לו וכמבואר באופן דבהצטרף כל הני טעמי הנ"ל נתבאר יפה דגם הר"ן ומהרד"ך ודעימיהו מודים דרבנן בנ"ד דשפיר הוי מסל"ת בק"ד וכנ"ל ובכן אבא להתיר הס' הב' בס"ד הנז"ל דחיישנא כי שמא עפ"י השמועה אמרה ולהריב"ש ז"ל ל"מ וגם להר"ן צריך שיעיד הגוי הב' ששמע מגוי הא' שהיה ג"כ מסל"ת כנז"ל וגם חששנו דשמא שמעה על שעבאן אחר כמש"ל ע"ז אמינא דמלבד דהרב תה"ד ז"ל בפסקיו סי' רל"ט תנא הוא ופליג ע"ד הר"ן והריב"ש וס"ל למר דגוי מפי גוי לא חיישי' שמא הגוי הא' לא היה מסל"ת יע"ש ואחריו נמשכו להקל כל גדולי הפוס' ז"ל הרא"ם ז"ל בח"א סי' ע"ד ומרן ז"ל בתשו' ד"ק ומהריב"ל ומהרשד"ם ומהרש"ך וכל הבאים אחריהם ז"ל כמ"ש בשמם הכנה"ג והי"א ז"ל יע"ש הלא בס' וכ"כ הגאון החק"ל ז"ל במ"ב סי' יו"ד דצ"ט ע"ד דאין לחוש לס' הר"ן בזה וכ"כ הרב נחפה ככסף ח"א סי' ט' דנ"ח ע"א וע"ד ועשאו ס"ס יע"ש וע"ע להרב ידי דוד קראסו ז"ל בדר"ו ע"ד שאאריך בזה יע"ש וכ"כ הרב הגדול ראש"ל מהרד"ח ז"ל בנדיב לב אה"ע סי' ו' דכ"ד. ע"א דהעיקר כמ"ש הרב תה"ד ז"ל יע"ש:

איברא דמרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' י"ז סט"ז כתב וז"ל כותי מסל"ת מפי גוי מסל"ת משיאין ע"פ עכ"ל הרי שדקדק לומר גמל"ת מפי גמל"ת דמוכח דבעי שהגוי הב' יגיד לפי תומו שגם הגוי הא' הגיד לפי תומו כמ"ש מרן עצמו בב"י שכן הוא דעת הר"ן ז"ל וכמ"ש הרב ערוך השולחן שם וכמו שהארכתי בזה בתשו' אחרת אשר לי בהיתר ב' נשים עגונות יעש"ב ומשם באר"ה:

אמנם בנ"ד בלא"ה אין אנו צריכים לזה כלל דע"כ לא נחלקו הר"ן ותה"ד ז"ל ודעימייהו אלא דוקא באומר הגוי ששמע מפי גוי אחר שפ' מת או נהרג אבל כל שלא בא בדברי הגוי הב' ששמע מפי גוי אחר כלל כה"ג דנ"ד דלא אמרה הגויה כלום ששמעה כן מפי אחרים לא באו דבריה בסתם ובפשיטות גמור ששעבאן אחד נהרג הא ודאי דלא חיישי' לה ששמעה מפי זולתה אלא תלינן שראתה אותו הרוג ולפי"ז גם נ"ד לא דמי לנדון מרן שבתשו' חביב הנז' דחייש לה מה דשמעה על חביב אחר שנהרג דשאני התם שאמרה בפי' שהרוצחים אמרו לה לא כן בנ"ד וזה ברור ומוסכם כמשי"ר הרואה ועיין להרב חס"ל ח"ב דס"ב ע"ד שכ"כ משם מרן בתשו' והכנה"ג יעש"ב: אמנם מה שיש לעמוד בנ"ד לפי"ז הוא על הספק הג' שנפל בעדות זו דשמא מ"ש הגויה בסתם ובפשיטות גמור דשעבאן נהרג הוא מחמת הקול וההברה שיצא עליו שנהרג הוא שאמרה כן ולא שראתה אותו הרוג או שמעה לפחות מפי מגידי אמת שהגידו לה על שעבאן זה דנ"ד שנהרג וכדחזינן להרשב"א ותה"ד ז"ל דחיישי להא טובא כמ"ש בשמם מהרימ"ט בח"א סי' ב"ן ובח"ב סי' ל"ה ול"ו וגם הוא ז"ל גופיה נמשך אחריהם להחמיר יע"ש גם מהר"י סמוט ז"ל הו"ד בתשו' מרן ז"ל אה"ע סי' ב' והרב מ"ב סי' ק"ט דק"ס ע"ד מחמירים בזה מובא ותו חזינן הכי לכמה מהאח' ז"ל דחיישי לסברתייהו להחמיר ובקשו להם כמה טעמים להסכים בנ"ד גם להמחמירים הנז' שיוד בנ"ד להקל ע"ע וא"כ אוף אנן נמי חובה עלינו להמציא בנ"ד טעמי תריצי לצאת יד"ח כת הפוס' המחמירים הנ"ל וכמו שאבאר בס"ד הנה מלבד דכמה מהראשו' והאח' ז"ל ומרן מכללם בתשו' סי' ג' בנדון שלמה כרוב הסכימו להקל שלא לחוש בעדות גמל"ת דשמא מחמת הקול הוא שמעיד כן בפשוט ושגם הרב תה"ד לא חשש לזה אלא בטביעה משום דרוב הנטבעים מתים שכן הוא הסכמת רוב העולם לא ביבשה וכמ"ש מהרשד"ם סי' מ"ז והכריח כן מדברי התה"ד עצמו יע"ש ומרן בתשו' הנז' כתב עליו דיפה חילק ודחה דברי מהרי"ס בזה דלפי דבריו לא שבק חיי. לכל עדות' גמל"ת וכו' יע"ש ולחילוק זה הסכימו רוב ככל הפוס' כמ"ש בשמם הכנה"ג והי"א ז"ל והראש משביר בכמה תשו' יע"ש וכתב הרב פרמ"א ז"ל בח"א סי' נ"ו וקי"ג ובח"ב סי' פ"ט דכיון דרבו המתירין הכי נקטינן יע"ש ועיין להרב זר"א אה"ע סי' יו"ד דכתב דהלכתא כהני בתראי יע"ש והגם דהרב פ"מ ז"ל ח"ב סי' כ"ו כ"ז כתב דלא חילקו מטביעה להריגה אלא דוקא בישראל המעיד סתם לא בגוי המסל"ת יע"ש מ"מ רבו החולקים ע"ד הפ"מ הנז' כמ"ש הרב מהר"י ן' ריי הו"ד בדב"מ ח"ב ח"מ סי' קי"ב והרב מהר"א אלפאנדרי בס' אליהו רבה בתשו' סי' ב' ובראש משביר שם ועיין ג"כ ביד אהרן אה"ע סי' י"ז הגב"י אות ע"ח באופן דלית דחש לחי' הפ"מ הנז' וכמשי"ר הרואה ועיין להרב עזרת נשים סקל"ו שכ' דחי' הפ"מ הנז' הוא מאיש לוקח הרב מ"ץ ז"ל דל"ד ע"א ורמוז במהרשד"ם סי' מ"ו ושכן דעת מרן ז"ל בתשו' דקי"ב ע"ג יע"ש ומ"מ אמינא דגם הרב פ"מ בחי' הנז' וכל גדולי הפוס' ז"ל הנז' דחיישי להחמיר כנז"ל יודו בנ"ד להקל ולא חיישי לה להאי חשש בנ"ד כלל וכמו שאבאר בס"ד חדא שכבר כתב הפ"מ עצמו בח"ב סי' כ"ז ומהר"י ן' רי שם דלא חששו לזה הרשב"א ותה"ד ודעימייהו אלא דוקא אם נודע לנו בבירור שנתחזק הקול קודם שבא העד להעיד או גמל"ת דבהא הוא דחייש' דעפ"י הקול שיצא הוא שאומר אבל בנ"ד שלא נודע לנו בבירור שנתחזק הקול מקודם מאין הרגלים לבדות מלבנו לומר שנתחזק הקול קודם שהסיח גוי זה לפוסלו וכו' וכ"כ הפ"מ גופיה בח"א סי' מ"ב ובח"ג סי' י"ו וכ"כ הרב י"א שם אות ס"ו משם כמה פוס' ז"ל וכ"כ הפרמ"א שם והב"ד אה"ע סי' י"ד ובכמה תשו' והדב"מ ז"ל בכמה תשו' והרב סדר אליהו רבה שם ד"ך ע"ב ומהרח"ש בתשו' סי' ל' ובפרט בתשו' הדב"מ סי' ח"י דק"ם ע"ג בטעמו הב' האריך בזה יע"ש ודוק מיניה ואוקי באתרין להקל בנ"ד כיון שלא נודע לנו שכבר יצא הקול באותו כפר שנהרג שעבאן זה דנ"ד כדי לחוש לדברי הגויה ולומר דשמא עפ"י הקול הוא שאמרה כן דודאי אין לחוש לזה דמי זה אמר שכבר יצא קדל"פ עליו שנהרג וכשלא נודע בודאי מציאות הקול אין לנו לחוש ולומר דשמא יצא הקול כבר כדי לפסול עדות הבא אחריו וכ"ש שאין לבדות מדעתנו ולומר שכבר יצא הקול מקדמת דנא כדי לפסול עדות גמל"ת וכהסכמת כל האח' ז"ל הנז' וכ"כ הרב ראש משביר בכמה תשו' יע"ש וע"ע להרב שמן המר ז"ל אה"ע סי' ב' דח"י ע"ג שכ"כ יעש"ב תו איכא ט"א להקל בנ"ד כתבו הרב כר"ש אה"ע סי' ז' דק"ו ע"ב דגם לה' מהרי"ס ז"ל לא חשש לזה להחמיר אלא דוקא בנ"ד דנתקבל כמה עדיות ואוושא מילתא טובא וכו' אבל בנ"ד דלא אתחזק הקול טובא אלא כדרך כל הארץ וכו' גם הוא יודה דל"ח לומר על המגיד דאמר בדדמי מכח הקול דאל"כ לא הנחת בת וכו' יע"ש ולזה הסכים מר בריה הדב"מ ז"ל בסי' ז' ובסי' ח' דק"ס ע"ג והב"ד סי' י"ד יע"ש ובנד"ן ברור שלא נתחזק הקול כי אם כדרך כל הארץ ודאי דכ"ע מודו דנקטי' להקל ולא חיישי' דאמרה בדדמי עפ"י הקול וכמדובר:

עוד יש ט"א דלא חיישי דאמרה בדדמי עפ"י הקול. לכ"ע כתבו הרב ד"ן סי' כ"ב דצ"ב ע"ב דאם סיים מקום שנהרג תו אין לנו לחוש דאמר בדדמי מחמת הקול הברה שיצא שהרי סיום המקום אינו בכלל קול ההברה ואפי' היה מוכן לפורענות אותו מקום להריגה אפי"ה לא חיישינן וכו' עכ"ל וכ"כ הרב פ"מ ח"ב סי' ז"ך והרב פרמ"א ח"ב סי' כ"ט וע"ע בדב"מ אה"ע דק"ם ע"ב וא"כ גם בנ"ד כיון דסיימה המקום שבו נהרג שעבאן ודאי דתו לא חיישינן דעפ"י הקול הוא. שאמרה כן וכאמור גם הרב פרמ"א ח"א סי' נ"ו כתב דכשיש תוס' דברים בדברי העד ממה שנשמע מקול ההברה תלינן דמה שהעיד העד הכל לפי ראות עיניו וכו' עכ"ל יע"ש ובנ"ד ודאי שיש תוס' דברים בדברי הגויה הנז"ל שאמרה להעד המגדת לו דבשביל מה שמכר לגויה אחת הרגוהו וגם קיללה למי שהרגו ודאי דל"ח תו דאמרה כ"כ בדדמי מחמת הקול יכמ"ש הפוס' הנז"ל תו איכא דט"ל להקל בנ"ד כתבו הרב מ"ץ ח"א סי' ח' דט"ל ע"ד דאם הזכיר הגוי המסל"ת. והוכיח כן מדברי התה"ד גופיה יע"ש וגם על טע"ז סמכו האח' ז"ל ע"ע אוף ה"נ בנ"ד דהזכירה הגויה הנז' בדבריה מיתת שעבאן פעמים שלש א"כ שוב אין כאן ספק לומר דאמרה בדדמי וכנ"ל עוד יש ט"א להקל בנ"ד לכ"ע ממ"ש הרב פ"מ ח"ב סי' ע"ד וח"ג סי' ט"ז דאפי' תימא דהגוי שמע מפי אחרים ודאי דלאו קול הברה שמע דאי איתא הול"ל יצא הקול ש"פ נהרג אבל האומר נהרג סתם ודאי דברירא ליה מילתא שנהרג יע"ש וכ"כ מהריד"ב ז"ל בסם חיי סי' ט"ו יע"ש וכ"ש בנ"ד דאמרה שנהרג במקום פ' וה' יהרוג ודאי דבריא לה טובא דנהרג דאל"כ לא היתה מקללת בפי' למי שהרגו ופשוט. עוד יש לצרף מיתה אין מקום עוד לספק דאמר בדדמי מכח הקול. בנ"ד סברת הגאונים ז"ל דס"ל דבעד אחד לא חיישי' דאמר בדדמי זולתי באשתו אמרו כמ"ש בשמם הרשב"א ז"ל במיוחסות סי' קכ"ח והר"ן בתשו' סי' ן' וע"א והרב פ"מ ח"ב סי' ס' ושאר פוס' ז"ל ע"ע גם יש לצרף סברת הגהמי"י בפ"ג מה"ג דס"ל דבגוי מסל"ת כיון דאינו מכוין להעיד ל"ח ליה. דאמר בדדמי יע"ש וכ"כ המ"ץ שם ד"מ ע"ד דלדעת ההגהמי"י הנז' שוב אין מקום לספק זה יע"ש וכ"כ הראש משביר בכמה תשו' ובהון רב סי' ד' יע"ש ועלית על כולנה דבעד השומע טפי תלינן להקל וכמש"ל ועמ"ש בזה הרב יד אהרן שם הגהב"י אות פ"ב יע"ש באופן דמכל הטעמים אין לנו עוד לחוש בנ"ד הך חששא והותר בפשיטו' גם ספק זה וכמו שנתבאר מעתה אשימה עיני על הספק הד' הנ"ל שלא הזכירה הגויה שם אביו וש"ע וכמה שעבאן איכא בשוקא ב"ב ושאב"ב וכנז"ל ואומר דהדבר ברור דאין לספק דעל שעבאן גוי קאמרה הגויה הזאת מתרי טעמי תריצי חדא דבאמת לא נהרג בין הכפרים שום גוי ששמו שעבאן ולא גוי אחר כלל ועוד דאם על גוי היו דבריה מה לה לדבר כזאת עם זה העד היאודי לקלל בפניו למי. שהרגו דמה לו ולצרה הזאת יאודי זה המדברת עמו ומאי איכפת לו בזה ובודאי אלו היה דבריה וכוונתה על גוי הרוג ששמו שעבאן לא מדברת כזאת עם יאודי אלא ודאי דעל שעבאן יאודי היו דבריה בלתי ס' כלל ובפרט דממ"ש העד היאודי שאמרה לו הגויה שהרגוהו על אודות שמכר כאמאת לעיר פ' וידע העד שפיר דעל שעבאן היאודי קאמרה די וכבר כתב מהרשד"ם בסי' מ"ג הנז' דהאריכות בזה מותר וכו' יע"ש וע"ז סמך הרב דברי אמת בתשו' סי' ט' דל"ד ע"ב יע"ש א"כ מה שיש להסתפק בדבריה הוא דשמא על איזה יאודי אחר ששמו ג"כ שעבאן היו דבריה דאתא מעלמא ונהרג שם ושעבאן זה דנ"ד אזל לעלמא ועדין חי ומאן מוכח דעל שעבאן בעל אשה זאת דנ"ד באו דבריה ואולם הרואה בס' הפוס' ז"ל ימצא מקום ופתח פתוח לרווחה להתיר בנ"ד הגם שלא הזכירה ש"א וש"ע כלל והוא שראיתי למהרשד"ם באה"ע סי' ז"ן שנשאל כנ"ד ממש שאמר הגוי ליאודי יכהו ה' למי שהרג את מרדכי כי מיום אשר הרגו את מרדכי לא מצאו מנוח וכו' והשיב ע"ז בתוך התשו' וז"ל ועל מה שלא הזכיר העד אלא שם מרדכי לבד לזה אני אומר דמשו"ה לא הפסידה אשה זאת זכותה וה"ט שכל מי שי"ל עינים לראות יראה שאין בדברי הגוי הבנה כלל אם לא שנאמר שהיה מדבר על מרדכי ידוע ביניהם דאל"כ איך אמר מיום שהרגו את מרדכי הול"ל מיום שהרגו יאודי אחד שמו מרדכי מדקאמר את מרדכי נראה דעל מרדכי ידוע ביניהם מדבר וכבר אמר שאין בעיר ההיא מרדכי רק מרדכי ד"ב וגם כי זה מרדכי היה הנ"ל בכפר ההוא כל ימיו וכו' עכ"ל והנה הגם דהוא ז"ל דקדק והוכיח מדברי הגוי שאמר כי מיום שהרגו את מרדכי וכו' שמדבר על מרדכי הידוע ביניהם כנז"ל מ"מ ה"ה והוא הט' שיש לדקדק כן ולהוכיח במישור גם מתחי"ד הגוי שאמר יכהו ה' למי שהרג את מרדכי דמאומרו את מרדכי סתם נראה ברור דעל מהדכי הידוע לו ולשומע קאמר דאל"כ הול"ל יכהו ה' למי שהרג יאודי אחד שמו מרדכי ומדקאמר סתם את מרדכי נראה דעל אותו הידוע לשניהם הוא דקאמר וכמ"ש הוא ז"ל על אומרו מיום שהרגו א"מ כנז"ל וזה ברור בדעתו ז"ל וכ"כ עוד מהרשד"ם גופיה שם בסי' ג"ן ובסי' מ"ג יעוש"ב הנה למדנו מג' תשו' הללו דמהרשד"ם ז"ל דס"ל למר דכל שהגוי המסל"ת דיבר בה"א הידיעה או כמדבר על הידוע לשניהם בשמו לבד סגי ואין אנו צריכים עוד לא לשם אביו ולא לש"ע כלל דעיקר מה שהצריכו הזכרת שמו וש"א וש"ע לאו הלכתא בלא טעמא וגזירת מלך היא אלא הט' כדי שנדע על איזה איש מדבר ואם נודע לנו זה מצד אחר פשיטא דמהני אפי' בלא הזכרת שמו ג"כ כלל כמ"ש הר"ן ז"ל בתשו' הביאה מרן בב"י שם וכמ"ש מהרשד"ם גופיה שם ובתשו' ח"מ סי' שפ"ב והכי ס"ל נמי למהרי"ט ז"ל רביה דמהרשד"ם הוד"ק בבנימין זאב סי' ז' ובקונט' עיגונא למהרח"ש דל"א וכ"כ מרן ז"ל בתשו' סי' ג' בנדון שלמה כרוב דבמדבר על הידוע בשמו לבד סגי להתיר יע"ש וכן הבין בדברי מהרי"ט ומרן ז"ל מהרח"ש בתשו' סי' ל' כמ"ש מהריב"ר בדב"מ ח"ב ח"מ סי' קי"ב והאריך בזה יע"ש וכ"כ הרב פ"מ ח"א סי' פ"ד בד' מרן יע"ש וכ"כ הפרמ"א ח"א סי' ל"ו וסי' נ"ו והוסיף שם לומר שאם היה רואה מהרשד"ם דברי מרן מהריק"א ז"ל היה מתיר בפה מלא יע"ש ולזה הסכים בפשוט מהרימ"ט א"הע סי' כ"ג ובסי' ל"ו ובסי' ל"ד יע"ש וכ"כ מהרא"ח בפ"מ ח"ב סי' כ"ו והפ"מ עצמו שם סי' ז"ך ומהריב"ר בפ"מ ח"א סי' מ"ג והרב ד"ן סי' ס"ג ובני יעקב בסי' ז' ובסי' ט' כתב וז"ל אין גם אחד מהפוס' יחלוק ע"ז שזה מוסכם מכל וכ"כ הרב שמ"א סי' ק"א ומהריק"ש בערך לחם יחס טע"ז למהרשד"ם ח"מ סי' שפ"ב יע"ש וכ"כ הרב נ"ש סי' נ"ב ונ"ה רס"ז ע"ג ומוהריק"ו הו"ד בנ"ש סי' מ"ט וכ"כ הכר"ש א"הע סי' ב' וח' והדב"מ בכמה תשו' ומהרש"ל בתשו' הנאספות ביד אהרן חי' ט' ובמהר"ש הלוי א"הע סי' ד' יע"ש וע"ע להגאון החק"ל ז"ל במ"ב א"הע סי' ו' דכ"ג ע"א שאסף איש טהור כל להקת הפוס' דס"ל להקל בטע"ז לבד בהזכרת שמו לחוד גם הכריח מדברי מהרימ"ט ומהריק"ש ז"ל דכי מדבר הגוי על היאודי הידוע וניכר לו ולמי שמדבר עמו הגם שלא יהיו דבריו כמדבר על הידוע בכה"ג הוי כמדבר על הידוע ובפרט במדבר על הידוע לו ולשומע והגוי המגיד עצמו יודע בבירור שגם לישראל השומע היה הנהרג ידוע וניכר לו ג"כ דאז לכ"ע אין חשש לאסור אפי' למהריב"ל ודעימיה אפי' בשמו לבד ושכ"כ הרב מטה יוסף ח"א א"הע סי' ט' וי"א וי"ג ומהר"ש נאוי ומהרי"ז וכהונת עוצם והב"ד ש"ל יעש"ב הרי לפנינו דעת כל הפוס' ז"ל הנ"ל דס"ל להקל בטע"ז לבד דהיינו כשדברי הגמל"ת מורים על איש ידוע למגיד ולשומע דאפי' לא הגיד הגוי אלא שמו לבד דסגי להקל ולהתיר ואין אנו חוששים לא לש"א ולא לש"ע כלל כנז"ל וא"כ מזה נלמוד בנ"ד בפשיטות גמור להקל אף שלא הזכירה ש"א וש"ע כיון שדבריה באו כמדברת על איש ידוע וניכר לה ולשומע שכן אמרה ה' יהרוג למי שהרג שעבאן ולא אמרה ה' יהרוג למ"ש יאודי אחד ששמו שעבאן מוכח מזה להדיא דעל שעבאן הידוע לשניהם הוא דקאמרה ולזה דיברה סתם כמדברת על הידוע דאלולי לא היתה הגויה יודעת שזה שעבאן ההרוג היה ידוע וניכר להעד המדברת עמו לא היתה אומרת כן בסתם וכמ"ש מהרשד"ם ומרן והפוס' הנ"ל ובפרט שזה שעבאן הנעלם דנ"ד היה רגיל תמיד ללכת לכפרים הללו כל ימיו להסתחר שם הנז' בשאלה א"כ מזה נראה בבירור שאין מקום לספק בשעבאן יאודי אחר כלל וכמ"ש מהרשד"ם בסי' ב"ן הנז' וגם מדברי העד. היאודי דנ"ד המעיד מה ששמע מהגויה מוכח להדיא שהבין מדבריה דעל שעבאן המבוקש דנ"ד היא מדברת עמו שכן אמר בעדותו דכשאמרה לו הגויה הדברים הנז' עשה עצמו פתי ושאל אותה היכן הוא הרוג ובשביל מה הרגוהו הרגוהו כנז"ל בעדותו א"כ ניכרים הדברים דעל שעבאן הידוע לו ולה היו דבריה עמו א"כ הרי נתברר לנו בירור גמור על איזה שעבאן אמרה לו ואין אנו צריכים שתזכיר עוד ש"א וש"ע כדי שנדע על מי מדברים שכבר נתברר לנו זה מטעם הנז' כהסכמת כל הפוס' הנז"ל ומרן בראש שר המסכים לזה וככל מה שנתבאר:

ועוד ידוע מ"ש הרב בנימין זאב ז"ל בסי' ז' ומהרי"ט שם בסי' ח' והרדב"ז בחדשות סי' רי"א דהא דבעינן שם עירו היינו דוקא כשהמגיד או. המעיד הם מעידים בעיר אחרת אבל כשהוא מגיד או מעיד בעיר עצמה שממנה ההרוג אז ודאי אפ' להזכיר ש"ע דהא עליה קאי וכ"ש כשהמגיד והשומע מאותה העיר עצמה ואמר פ' מת או נהרג על פ' דמאותה העיר קאמר וכו' יע"ש וכ"כ מהרח"ש בק"ע דל"א משם מהרי"ט ז"ל הנז' ושם הביא ד"ק ככתבם כמ"ש בשמו הרב ב"ז הנז' וכ"ב מרן בתשו' סי' ג' בנדון דשלמה כרוב יע"ש וכמ"ש הכנ"הג א"הע סי' י"ז אות רי"ד מהג"הטו ועמ"ש עליו הגאון החק"ל במ"ב סי' ו' דפ"א ע"א יע"ש וכ"כ מהר"א אביוב ז"ל הו"ד במהרשד"ם א"הע סי' ר"מ והגם דמהרשד"ם דחה ד"ק בטע"ז וגם שדי נרגא גם בטעם הראשון הנ"ל שכתבו מהרשד"ם בג' תשו' הנ"ל הנה פה בסי' ר"מ נרגש הוא ז"ל ממ"ש במ"א והסכים פה דאין לסמוך על טע"ז לבדו כיון שלא ראהו בשום פוסק אם לא בהצטרפות ט"א כיעו"ש והנה אמת דבג' תשו' דמהרשד"ם דסי' מ"ג וג"ן וז"ן הנז"ל מלבד הט' הנ"ל עוד כתב שם ט"א כדי להקל בהזכרת השם לבד כיעו"ש וא"כ מה שרצינו לעיל להביא ראיה מג' תשו' מהרשד"ם הנ"ל למילף מניה להקל בנ"ד בהזכרת שמו לבד מחמת שבאו דברי הגויה כמדברת על איש ידוע לשניהם כנז"ל השתא דחזינן למהרשד"ם גופיה בתשו' זו דסי' ר"מ שכתב כנ"ל א"כ נראה דליכא תו שום ראיה מהנהו ג' תשו' דמהרשד"ם הנ"ל וכמבואר וכמו שכן ראיתי להרב מהר"ח עשאל ז"ל בכרם שלמה סי' ד' מא"הע שתמה בזאת ע"ד מהרימ"ט ודעימיה דילפי מג' תשו' מהרשד"ם הנ"ל להקל בטע"ז ואתמהא דמהרשד"ם גופיה בסי' ר"מ גילה דעתו דאין לסמוך על טע"ז לחוד אם לא בהצטרף עוד ט"א והודאת בע"ד כק' עדים דמי וכו' יעש"ב ומ"ל שדעת מהרשד"ם ז"ל במ"ז הוא שנוי בין הפוס' ז"ל אי ס"ל דסמכינן על טע"ז לחוד בהזכרת השם לבד או לא אמנם שאר גדולי הפוס' שהם מרן ומהרימ"ט ורובא דאיתיה קמן הנ"ל פשיטא להו מילתא טובא לסמוך להקל בטע"ז לחוד אפי' בשמו לבד כמש"ל וכבר ראיתי להרב ראש משביר בסי' ט' דשק"וט טובא בזה ובסוד"ק כתב וז"ל מ"מ העולה לענין דינא הנה מצאנו לרוב הפוס' שס' הכי דאפי' בשמו לבד אם דברי המל"ת מורים ובאים על איש ידוע ביניהם וגם שהמל"ת מדבר כעיר עצמה של הנעדר יש להתיר בהכי ושכן דעת גדולי הפוס' וכו' עכ"ל יעש"ב וכ"כ עוד הרב הנז' גופיה בהון רב סי' ד' וסי' ה' והוסיף שם לומר דאפי' בכפרים הסמוכים לעיר הנעדר הוי כעיר הנעדר ויש להתיר בהכי ושכן דעת גדולי הפוס' וכו' יעש"ב וכן הסכים מר בריה דהרב הנז' שם בראש משביר סי' ך' יעש"ב וע"ע להגאון החק"ל ז"ל שם סי' ו' שכתב דאין. חולק ע"ז זולת רשד"ם בסי' ר"מ והם דברי יחיד ואם היה רואה דברי הרא"ם ורבו מהרי"ט היה מתיר וגם מהרח"ש לא החמיר כי אם מפני שלא ראה דברי הפוס' הנז' ואם בא לידו בדין עיגונא בטעם היתר זה לבד היה מתיר וכו' יעש"ב א"כ איפה בכ"דן דאיכא הני תרי טעמי תריצי דהיינו שדברי הגויה באו בסתם כמדבר על איש ידוע ביניהם ואם דבריה עמו היו בכפרים הסמוכים לעיר. הנעדר דהוי. כמדברת בעירו ממש כנז"ל ומצאנו ראינו לרוב ככל גדולי הפוס' ראשו' ואח' ז"ל דס"ל דאפי' בשמו לבד ובטעם אחד מב' טעמים הנ"ל סגי להקל כ"ש בהצמדם יחד תרי טעמי הנ"ל דרוב ככל קמאי ובתראי ס"ל להקל בשמו לבד א"כ גם בנ"ד נקטינן להקל בהזכרת השם בלבד. הואיל. ואיתנהו בנ"ד תרי טעמי הנ"ל וכמדובר ועם דהגאון החק"ל שם דפ"ב ע"א כתב דהגם דמהרי"ט מתיר כשמעיד בעיר הנהרג גם בשמו לבד וכו' לדידן נראה ודאי דאין להקל כ"א בהזכיר שמו וש"א וכו' יע"ש מ"מ בצירוף גם הטעם הא' הנ"ל ודאי דיודה להקל בשופי אפי' בשמו לבד כדמוכח מד"ק שם ובסי' ח' ויו"ד יעש"ב:

ובהכי ארווחנא נמי דהגם דחזינן לכמה פוס' ז"ל דס"ל דאין להקל ולהתיר כשמדבר על הידוע וניכר לשניהם למגיד ולשומע כנז"ל אלא דוקא כשדברי הגוי המל"ת באו בה"א הידיעה כמ"ש הרב שפת הים בא"הע סי' ו' דכל מ"ש מהרשד"ם ומהרח"ש. ומהרימ"ט והפ"מ וכו' אכתי לא יגהה מזור לנ"ד שלא אמר בה"א הידיעה וכו' דדמי לדמהריב"ל שאמר אוי ליוסף שנהרג וכו' ולפי"ז אין מקום להתיר עפ"י עדות זו בשופי עכ"ל יעש"ב והכי מוכחי דברי הרב כר"ש סי' ג' ובסי' ח' דדוקא בנ"ד דהיה בה"א הידיעה הוא דמהני כיעו"ש וכן מוכח מד' הרב פ"מ ז"ל בההיא דהנער קארה אוגלגן משמע דבעי' ה"א הידיעה והביד"ק הרב בני יעקב סי' ט' ובמ"מ סי' ל"ח דרי"ו ע"א יע"ש וכ"כ עוד כמה מהאח' ז"ל ע"ע אמנם נלע"ד ברור כיון דרבו החולקים כנגדם דלא חששו לה"א הידיעה כגוונא דנ"ד דאין כאן ה"א הידיעה כלל ואיכא למיחש שמא על שעבאן אחר היא אומרת והיתה חושבת הגויה שהיה אותו שעבאן ניכר אצל היאודי' זה המדברת עמו כמו שהיה ניכר אצלה וזה היאודי' הבין דבריה דעל שעבאן זה דנ"ד המבוקש באו דבריה עמו וכדחייש להא הרב שפת הים ז"ל שם על חשש דנ"ד וכדחייש נמי מהריב"ל על יוסף דנ"ד כנז"ל אכן מ"מ כיון דרבו הסוברים דלא בעי' ה"א הידיעה דלא חיישי' להא ואם איכא נמי בנ"ד הטעם הב' הנ"ל בצירוף ב' הטעמים הנ"ל קרוב לודאי דיודו כ"ע להקל בנ"ד וכמדובר: אלא דאכתי פש גבן לצאת יד"ח מהריב"ל ז"ל בח"א סי ז' בנדון יוסף הנ"ל דחזינן ליה להרב ז"ל דמחמיר טובא בזה כיון דלא הזכיר הגוי ש"א וש"ע הגם דבנדונו הנז' איכא נמי הני תרי טעמי הנ"ל שדברי הגוי המל"ת היו בעיר הנעדר גופה וגם דבריו מורים ובאים על איש ידוע ביניהם ואפי"ה החמיר מהריב"ל ז"ל שם משום דחיישי' שמא הגוי היה חושב בדעתו דכמו שהיה ניכר יוסף זה ההרוג אצלו וידוע לו כן הוא ג"כ ניכר וידוע להיאודי דמדבר עמו ושמא הוא יוסף אחר ולא יוסף המבוקש לנו יע"ש והרואה יראה לכל רבני תאח' ז"ל דחיישי להא דמהריב"ל לחומרא וביקשו להם טעמים שונים להסכים בנ"ד גם דעת מהריב"ל ז"ל להקל וכל אחד לדרכו פנה ולחלק יצא כמ"שיר הרואה בס' הפוס' ויעוין ביד אהרן שם הגב"י מאות תל"ה ואילך ועד אחרן הרב שפת הים ז"ל שם הוכרח לצאת יד"ח מהריב"ל מריבוי הוכחות שהיו בנדודו. יע"ש ובדרך הלוכו בדברי הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה למדתי מד"ק כמה טעמים נכונים להסכים גם דעת מהריב"ל להקל בנ"ד חדא ממ"ש הרב דב"מ א"הע סי' ז' דק"ז ע"ג וז"ל ומלבד זה מילתא אחריתי איכא בנ"ד להתיר וכו' דכיון שההא"ק והר"ם ב"ן השומעים מפי הגוי הן הם היו יודעים. את הרי"ש והרש"פ ההרוגים דמן הנראה שהיו מעיר אחת או ממחוז אחד אין ס' דעל אלו היו דברי הגמל"ת וע"ז אמר שידעם בשם וכו' יע"ש והגם שהוא ז"ל בדב"ק הנז' לא כ"כ כדי לצאת יד"ח הריב"ל ז"ל כי אם להוכיח במישור דעל הידועים לו ולהם קאמר ושוב בתר הכי הביא קו' מהר"ח עשאל ז"ל והוא ז"ל יצא לישע הרבנים לחלק מנ"ד לנדון מהריב"ל הנז' ובדק"ז ריש ע"א כתב דכ"ש בנ"ד דאיכא כמה הוכחות וכו' יע"ש מ"מ האיכא נמי בנ"ד הוכחה רבה ועצומנה דכיון שהעד היאודי זה שדיברה הגויה עמו הוא היה עם שעבאן ההרוג המבוקש אצלנו הם מעיר אחת וחברה אחת להם כידוע זה לגויה הנז' עצמה שהם מבני עיר אחת ואהובים ז"לז מקדמת דנא שהיו הולכים ובאים אצלם יחד וא"כ אם שיחתה של גויה זו היתה על שעבאן אחר היה ראוי לה לפרש דבוריה על איזה שעבאן מדברת עמו שלא יחשוב דעל שעבאן בן עירו ואהובו היא מדברת לו אלא ודאי. דעל שעבאן אהובו ובן עירו היא מדברת עמו בלתי ס' כלל וכמדובר עוד ראיתי להרב מהר"ח עשאל ז"ל בכר"ש סי' ד' שנ"ט לשבח להתיר בנ"ד אפי' לדעת מהריב"ל ז"ל והוא זה דאיך אפש"ל דזה אשר הסיחו התוגרמיות היה על איש מעיר אחרת אחר שידוע לנו בבירור שזה האיש ידוע לתוגרמית וא"כ אם שיחתם של התוג' היה על איש אחר היה ראוי להם לפרש ולברר מאיזה מקום היה לבל תחשוב האשה השומעת שהיה אותו שבעירם וכו' עכתד"ק יע"ש ומד"ק הנז' ילפי' כל הפוס' הבאים אחריו להקל בנדונם ע"פי טעמו הנז' כמ"שיר הרואה א"כ אף אנן נמי ילפי מהכא להקל בנד"ן כיון שברור לנו דזה שעבאן דנ"ד המבוקש ידוע ומפורסם לגויים בני הכפרים הנז' לאנשים ולנשים יותר דרגיל למכור אצלם תמיד ומכירים אותו היטב וגם לגויה הלזה ידוע לה וניכר אצלה היטב וא"כ אי איתא דשיחתה עם זה העד היאודי השומע מפיה הוא על שעבאן אחר היה לה לפרש דבריה מאיזה מקום היה לבל יחשוב השומע שדבריה היו על אותו שבעירם וכנז"ל וכמ"ש הרב מהרח"מ ז"ל הנז' ממש וכהסכמת האח' ז"ל לטעמו הנז' וכמדובר והרב ראש משביר ז"ל בסי' ט' הנ"ל סמך ב' ידיו ג"כ על חי' הרב הנז' ז"ל דנא וצירפו להסכים גם למהריב"ל להקל בנ"ד יע"ש. ומאי דשדי נרגא הרב מהרי"ד ז"ל בדב"מ ס"סי י"ט מנדון מהריב"ל ז"ל דהוא כמו נדון זה ואפי"ה לא התיר מט' הנ"ל יע"ש כבר תי' שפיר הרב רא"מש ז"ל שם דשאני נדון מהריב"ל שאין אנו יודעים כן רק מפי המגיד מפי גמל"ת משא"כ נדון מהרח"ע ודעימיה הוא שנודע לנו בלאו"ה שהמבוקש ידוע לגוים וכו' וזהו חילוקו דמהרח"ע ז"ל ומזה דן את הדין בנ"ד יע"ש וא"כ דון מיניה ואו"ב דידוע לנו שלא מפי העד הנז' דשעבאן זה דנ"ד המבוקש ידוע לגויים כיון דרגיל למכור אצלם תמיד כנז"ל א"כ אם שיחתה של הגויה הנז' הוא על שעבאן אחר הי"ל לפרש לבל יחשוב השומע דעל שעבאן המבוקש היא מדברת עמו ובזה נצולנו מהדין ערעורא דהרב מהרי"ד ז"ל על החי' הנז' וכמובן: אלא דחזיתיה למר הרב ראש משביר ז"ל שם שהביא מ"ש הדב"מ סי' ך' שכ' דטע"ז לא אפשר אלא היכא שמזכיר שמו וש"א או שמו וסי' אחר וכמ"ש בכר"ש סי' ד' ועם שהוא ז"ל תמה ע"ז וז"ל ולא ידעתי למה הוצרכו שתים כיון דמודה מהריב"ל היינו אפי' בשמו לבד דהא בשמו לבד איירי מהריב"ל אבל בב' שמו וש"ע או ש"א לא חייש מהריב"ל האי חששא ושכ"כ מהרי"ד בהסכמתו בס"סי י"ט הנז' ובמהרח"ש סי' מ"ד יע"ש הנה עכ"ז חש לה מר הרב רא"מש ז"ל שם לסברת הרב דב"מ ז"ל דהצריך בטע"ז ג"כ שמו וש"א או שמו וסי' אחר דעם שדבריו תמוהים עכ"פ מידי סברתו לא יצאנו ורואה דמ"ש בזה הרב רא"מש ז"ל שם לצאת יד"ח הדב"מ ז"ל מישך שייך נמי בנ"ד כמ"שיר הרואה בד"ק ונ"ד עדיפא כיון דיודעת הגויה הנז"ל דשעבאן המבוקש שיצא קול עליו שנהרג דזה העד שדיברה עמו הוא אהובו וקרובו ומבני עיר אחת הם ויתכן שיהיו ג"כ שכנים יחד א"כ אי איתא דעל שעבאן אחר קאמרה היה לה לבאר שיחתה לבל יחשוב זה השומע דעל אותו שעבאן הבן עירו ואהובו שיצא הקול עליו שנהרג היא אומרת כן והוא ממש החילוק שכתבתי למעלה בריש אמי"ר לצאת יד"ח מהריב"ל ז"ל וכמובן:

עוד כתב הרב ראש משביר ז"ל שם ט"א לצאת יד"ח הרב דב"מ ז"ל להקל בנדונו ולדעתי המעט הוא דניתן ליאמר גם בנד"ן והוא זה הכי אמר מר דכיון דשם מקו' נראה שאינו מורגל ואינו בנמצא כי אם בזרות וא"כ באנו למ"ש מהרמ"א ז"ל בסי' מ"ב על שם ברזילי דאינו בנמצא אלא בזרות ולא נהיגי ביה אינשי הוי מסוים טפי משמו וש"א הנהוגים וכן דעת הרדב"ז בחדשות סי' ס"א על שם אבו שוואריב דהוי כמזכיר לשמו וש"א וש"ע יע"ש וכתב הרב סדר אליהו רבה בסי' ב' שכן דעת ריא"ז ומהרש"ך ועם שכתב הוא ז"ל דלבו נוקפו לסמוך על טע"ז להתיר הנה כתב עליו הרב רא"מש ז"ל שם שאם היה רואה להרדב"ז הוה מתיר בפה מלא גם הוא ז"ל בטע"ז ושוב נרגש הוא ז"ל שם ממ"ש מרן ז"ל בתשו' דק"א דהגם דשם היביבי משונה ואינו בנמצא כן אחד מני אלף אין זה מוציא מידי ס' יע"ש שנראה מד"ק דפליג ע"ד הרדב"ז וכו' ואסיק דמ"מ יהני לן שם זה דלא רגילי ביה אינשי כמו שמו וסי' אחר וגם לא שייך מ"ש מהריב"ל דכמה יוסף איכא בשוקא וכו' יעש"ב וא"כ אוף ה"נ בנ"ד דשם זה של שעבאן ביאודים אינו בנמצא אלא בזרות רק אחד מעיר או ב' ממ' ולא נהיגי ביה אינשי יהני לן זה השם להיות כשמו וסי' אחר וכנז"ל והגם דשם זה של שעבאן הוא כינוי לשם שבתי שכן קורין בלשון ישמעאל לשבתי שעבאן כמ"ש מהרשד"ם א"תע סי' נ"א יע"ש מ"מ הרי נמצא בעירנו זאת כמה בנ"א ששמם שבתי וכן נקראים גם אצל הגוים בשם שבתי ולא בשם שעבאן כלל א"כ מי שנקרא בשם שעבאן ביאודים ודאי שהוא זרות ואינו בנמצא כ"כ והוי מסוים טפי והו"ל כמזכיר שמו וש"א כמ"ש הרדב"ז על שם אבו שוואריב ולדודי שם זה דשעבאן גרע טפי משם היביבי שהוא נדון מרן ז"ל ומשם ברזילי שהוא נדון מהרמ"א ז"ל משום דשמות הנ"ל אפשר שיקראום כן גם מן העריסה והוא שם העצם שלהם לא כן שם שעבאן לא יתכן לקוראו שם העצם שלו מן העריסה כן כלל ודמי לשם אבו שוואריב דנדון הרדב"ז ז"ל דלא אפשר לקרותו כן כי אם עד שיגדלו מאד שערות שפמו מאד מאד יותר מכל אדם אזי בשם יקראוהו אבו שוואריב גם שם שעבאן לא יקראוהו כן כי אם עד שיגדל ויהיה מלאכתו בין הגויים אזי יכנוהו בשם שעבאן גם היאודים כדי שיקראוהו ויכירוהו בשמו גם הגויים הנושא ונותן עמהם ובזה רווחא אשכחנא דגם לדעת הרב יד"א ז"ל בהג"הטו אות ש"ן דהשוה דעת מרן להרדב"ז דלא פליגי יע"ש וע"ע להרב מהרמ"ג ז"ל בתשו' סי' ט"ו הנז"ל מ"ש בזה יעש"ב וגם לי אני הדל נלע"ד דגם הרדב"ז ז"ל שם לא סמך על טע"ז לחוד כי אם בצירוף כמה טעמים דאשתכח. בנ"ד כמבואר בסוד"ק יע"ש ונמצא דהרדב"ז ומרן ז"ל לא פליגי כלל וכ"ע מודו דבטע"ז לחוד לא סמכינן להקל וכמ"ש מרן ז"ל על שם היביבי כנ"ל מ"מ האי שמא דשעבאן דנ"ד הגם דנימא דעכ"ז אינו ממלא מקום שמו וש"א וש"ע אי משום דטע"ז לחודיה לאו בר סמכא הוא כמ"ש מרן ז"ל אם לא בצירוף טעמים רבים כמ"ש בהרדב"ז ז"ל שם ואי משום כיון דשכיחי בשם שעבאן הגם דהנם מועטים א"כ חיישי' לשעבאן אחר ברם עכ"פ כיון דלא רגילי אינשי כ"כ בהאי שמא וכנז"ל א"כ יהני לן להיות כשמו וסי' אחר לצאת יד"ח הדב"מ ז"ל דבסי' ך' דבעי נמי סי' אחר בהדי ההוא טעמא דהמבוקש ידוע לגוים וכו' כנז"ל וגם בזה ניצולנו ג"כ מחששת מהריב"ל ז"ל שכ' דכמה יוסף איכא בשוקא וכו' וכמש"ל ובר מן דין ומן דין הרי מצאנו ראינו להרב דב"מ ז"ל גופיה בסי' ה' שסמך על חילוק זה דמהר"ח עשאל ז"ל הנ"ל בשמו לבד ולא הצריך שם שום סי' אחר כלל וכן הסכים שם הרב מהרא"ג ז"ל דק"ג ע"ב יע"ש וכמ"ש הרב רא"מש ז"ל כיעוש"ב:

עוד יש טעם כעיקר בנ"ד שיסכים בו גם מהריב"ל ז"ל להקל בנ"ד והוא לקוח ומפורש יוצא מפ"ק הרב מהר"ש נאווי ז"ל הוד"ק במטה א"הע סי' א' והוא זה דע"כ לא החמיר מהריב"ל ז"ל אפי' במדבר על הידוע אלא באומר פ' מת או נהרג אבל כשהגוי מדבר עם הישראל ומנחמו על מיתתו חל"ש פ' וכו' ודאי דעל אותו הידוע קאמר. וגם מהריב"ל יודה דמהני וכו' עכתד"ק יע"ש וא"כ גם בנד"ן שאמרה הגויה בסתם ה' יהרוג למי שהרג שעבאן שדברים אלו הם כמתאוננת ומנחמת לזה היאודי המדברת עמו ודברים אלו הם נחמה גמורה יותר מחל"ש וכו' וכיון שכן דהיא מנחמת ליהודי זה ובאו דבריה בסתם כמדברת על הידוע ודאי דעל הידוע ביניהם קאמרה וכמ"ש הרב הנז' ממ"ש וכמובן ואפי' להרב מטה יוסף שם שגמגם בחי' מהרש"ן הנ"ל וס"ל דחששת מהריב"ל שייכא אפי' כשהגוי מנחם ליאודי על מיתת המת או ההרוג מ"מ הנה הוא ז"ל בחלקות ישית דלא חשש מהריב"ל כי אם כגוונא דנ"ד שהגוי מדבר בפ"ע אבל כשמדבר עם אחר בהא ודאי דעל היאודי הניכר וידוע ליאודי המדבר עמו וכו' יעש"ב והרב ראש משביר שם די"ב ע"ד נסתייע מחי' המט"י הנז' לנ"ד וכתב עליו שכן מורים ובאים דברי מהריב"ל וכו' יע"ש ודון מנייהו ואוקי באתרין כיון שהגויה הנז' התחילה לדבר עם זה העד היאודי וכה אמרה לו ה' יהרוג וכו' אי לאו דקים לה בודאי שזה שעבאן ההרוג ניכר וידוע למי שמדברת עמו לא היתה מדברת עמו ומזכרת לו שמו בסתם ומגדת לו המאורע והיכן נהרג ובשביל. מה הרגוהו. וכמ"ש המט"י ז"ל ממ"ש וכמובן. ועוד איכא טעמה אחרינא להקל בנ"ד גם למהריב"ל ז"ל והוא זה כיון שהזכירה הגויה הזאת בדבריה שם אומנותו שהיה מוכר אצלם כא"ם ומשום דמכר לאשה אחת גויה כאמאת הרגוהו כנז' בדבריה וידוע לנו שזה שעבאן המבוקש דנ"ד זה דרכו תמיד לוקח עמו מפה העירה כא"ם וזולתו כדי למכור שם ומלאכתו בכך וכן סיפרו לי גם עתה הפעם שהלך ולא חזר אנשים סוחרים יאודים שקנה מהם כא"ס ונסע לדרכו שם למכור וכיון דזאת מלאכתו ואומנותו הוי כבר כתבו כמה מגדולי הפוס' ז"ל דשם אומנותו ממלא מקום אביו כמ"ש בשמם הרב יד"א ז"ל שם באות ש' יע"ש והגם דהאי אומנות דנ"ד לא דמי לפ' רצען או צורף שבזה הוא שכתבו הפוס' דשם אומנות מהניא במקום ש"א כמ"שיר הרואה מ"מ גם זה כיון דמלאכתו בכך תדיר ג"ז אומנותו הוי ולא דמי למ"ש הרב פ"מ ח"א סי' מ"ב דאומנות צאבונני"ס שאין להם חנות אלא על רגליהם עומדים דאפי' למ"ד דשם אומנות מהני היינו אומנות בקבע כגון רצען או צורף וכו' יע"ש הטעם משום דעל רגליהם עומדים ומוכרים לא כן בגוונא דנ"ד דהולך לכפר וקובע מקום חנות וכדומה כדי למכור שם תדיר וישן שם בכל לילה עד שימכור כל סחורתו הא ודאי דשם אומנותו הוי ומהני למלאת מקום ש"א והגם דאם אמר הגוי שהיה מוכר סחורה במקום פ' לא מהני אפי' לסימן מן בעלמא כמ"ש הרב מ"ג סי' ע"א יע"ש מ"מ שאני התם דאין מלאכתו בכך תדיר רק אותו הפעם ותל"מ משא"כ בנ"ד דמלאכתו בכך ולא אמרה שהיה מוכר כא"ם כי אם בדבריה הזכירה מלאכתו ואומנותו היכרא וסימנא מעליא טובא הוי ומהני למלאת חסרון שם אביו ועם שראיתי להרב מ"מ ז"ל בסי' מ"ד דרל"ג ע"ג שכתב דסימן הפרקמטיא שנמצאת איתו מעסק הקאזקליק מגן שויא לא לעזר ולא להועיל הגם דאיכא העדאת העדים אשר בצאתו הוליך עמו מעסק הקאזקליק דאימור איניש אחרינא הוא ההולך ממקום למקום ובא טעון מעסק הקאזקליק והוא שמת ואין זה היכר וכו' ולא עוד אלא אפי' היה אומר היאודי הקאזאז וכו' לא היה מספיק וכו' והן רבים המחזרים בעירות טעונין מעסק זה וכו' עכתד"ק יעש"ב ולכאורה מדב"ק הללו נראה להחמיר בנ"ד שלא לסמוך על טע"ז כלל ובדברי הרב ז"ל הללו וכמבואר ברם הרואה יראה דליכא שום תברא לנ"ד מדברי הרב ז"ל הללו כלל דשאני נדון הרב הנז' דלא הזכיר שמו כלל ה"ט דהחמיר הרב ז"ל אפי' שאמר היאודי הקאזאז וכו' וכ"ש באומר שהיה עמו קאזקליק וכו' כיון שלא הזכיר שמו כלל משא"כ בנ"ד דהזכירה שם שעבאן בפי' והזכירה ג"כ שמכר כא"ס ואנן ידעינן בבירור שזה שעבאן המבוקש דנ"ד הוציך עמו כא"ס וכנז"ל הא ודאי דהיכרא מעליא הוי ושם אומנותו ומלאכתו הוי ומהני למלאת מקום ש"א לדעת רוב הפוס' ז"ל דס"ל הכי דשם אומנותו ממלא מקום ש"א וכנז"ל דהגם דמהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ח"י החמיר טובא בשמו ושם אומנותו דאפשר דל"מ אפי' למ"ד דבשמו וש"א סגי והרב יד"א ז"ל שם אות ש' תמה על כמה פוס' שכ' להפך יעש"ב מ"מ כבר כתב הרב פרמ"א ז"ל בח"א סי' קי"ג דכיון דלא אמרה מהריב"ל אלא כמסתפק בהצטרפות הב' טעמים הנז' ואפי' בחד מנייהו ראוי בזה להקל כיון שרוב הפוס' הסכימו להקל בשמו לבד כשמדבר על איש ידוע ביניהם יע"ש וכ"כ מהריב"ד ז"ל בדב"מ ח"מ סי' קי"ב דקל"ה יעש"ב ומה גם דרבים חולקים ע"ד מהריב"ל בספקו הנ"ל והם ז"ל ס"ל בפשיטות דמהני כמ"ש בשמם מהרש"פ ז"ל בכהונת עולם סי' ט"ו והרב באר המים סי' ס"ב והכרם שלמה סי' ג' והרב ידיו ש"מ סי' ט' דכ"ג ע"ג והרב ידי דוד קראסו ז"ל א"הע סי' ט' יעש"ב והגם דחזינא להרב מ"מ ז"ל שם ולהרב מהר"א אלפאנדרי ז"ל בדי"ב ע"ג שכ' דלא מלאו לבו ואינו תוקע עצמו ע"ז בהיתר האשה והוצרך לטעם אחר והרב ידש"מ ז"ל חש לה מר וכתב דבנ"ד איכא הוכחה אחריתי וכו' כיעו"ש הרי גם בנ"ד איכא הוכחה אחריתי שדבריה היו כמדבר על איש ידוע ביניהם ובעיר הנהרג ככל הנז"ל והגם דגם בזה החמיר מהריב"ל ז"ל וכנז"ל וגם לא היו דבריה בה"א הידיעה ויש להחמיר בזה במ"ש הרב שפת הים ז"ל וכמש"ל מ"מ הרי אית לן ס"ס גמור שמא הלכה כרוב הפוס' ז"ל דס"ל בפשיטות דבשמו ושם אומנותו סגי דלא כמהריב"ל שנסתפק בזה ואת"ל דהלכה כמהריב"ל היש לחוש ולהחמיר בזה שמא הלכה כרוב הפוס' דס"ל דהיכא דמדבר על הידוע ביניהם לא בעינן ה"א הידיעה ושפיר מתהפך ועיין דברי אמת דל"ד סע"ב שכתב מעין זה יע"ש ע"ע להרב נאמן שמואל סי' ן' דגם מהריב"ל מודה בידוע וניכר לשניהם ולא היה מתאונן אלא מגיד להם הענין מודה דשרי והסכים עמו הגאון החק"ל במ"ב א"הע סי' ו' וחיזק דבריו יע"ש גם הרב הסכים דאם העיד הגוי בעיר הנהרג ועיקר דבריו להגיד להם מיתתו אפי' מהריב"ל מודה דחשיב כהזכיר ש"א וש"ע כיון שעדותו היה בעיר הנהרג יעש"ב:

באופן שע"פי כל האמור ומדובר עלה בידנו היתר גמור בשופי לאשת שעבאן דנ"ד ע"פי עדות הגויה הב' הלזו אפי' שלא הזכירה רק שמו לבד כיון דאיתנהו בנ"ד הנהו תרי טעמי תריצי חדא שדבריה היו כמדברת על איש ידוע ביניהם וגם שהגדתה היתה בכפר הסמוך לעיר הנעדר דהוי כמגדת בעירו עצמה ובצירוף שהזכירה ג"כ שם מלאכתו ובצירוף כל שאר הטעמים הנ"ל ודאי דיש להתיר בשופי אפי' למהריב"ל ז"ל הגם דחסר מכאן ש"א וש"ע וכמדובר ובפרט דהשתא הכא דנ"ד דהוי עד מפי עד דס"ל למהרמ"א סי' מ"ד וקי"ח דתלינן שהראשון הזכיר ש"ע כמ"ש בשמו הכנ"הג שם והרב ד"ן סי' ל' וע"ע ביד"א ז"ל שם הג"הטו אות שס"ח ובשמן המר ס' ב' ואכמ"ל. אלא מעתה אבא אל הס' הה' שנסתפקנו בעדות הגויה הזאת שלא אמרה מת וקברתיו או מת וקברוהו והנה נודע דהרמב"ם ז"ל מצריך מת וקברתיו לעיכובא כמ"שכ פי"ג מה"ג והגם דחלקו עליו רוב ככל הפוס' וס"ל דבמת או נהרג ביבשה בלי מלחמה לא בעי' שיאמר קברתיו והרמב"ם ז"ל יחיד הוא בזה וגם כתבו גדולי הפוס' מהרי"ט והרשד"ם בכמה תשו' דכבר נתפשט המנהג להקל בלא קברתיו. וגם מרן ז"ל בש"ע סתם דלא כהרמב"ם ז"ל וכ"כ בתשו' א"הע סי' ח' דאין להחמיר בחסרון קברתיו יע"ש ומה שנראה מתשו' מרן סי' י"א דחייש לס' הרמב"ם ה"ט משום דנ"ד היה בצפת"ו וראוי לחוש לד' הדמב"ם משום דמארי דאתרא הוא כמ"ש מהרמ"ג סי' ס"ה והכנ"הג הג"הטו אות קכ"ה והיד"א שם אות קצ"ב יע"ש וא"כ אנן בדידן נמי ראוי לנו לחוש לס' הרמב"ם להחמיר כיון דבכל אתרוותא הדין קבלו עליהם ג"כ הוראות הרמב"ם להחמיר כמ"ש הגאון הרב ברכ"י ז"ל בא"ח סי' שמ"ה משם מהרי"פ ז"ל והגם דמרן סתם בש"ע להקל בלא קברתיו דלא כהרמב"ם ז"ל מ"מ כיון דבתשו' סי' י"א חייש לד' הרמב"ם להחמיר והט' משום דהתירה דהרמב"ם הוא כנז"ל וכבר ראיתי להרב יד"א ז"ל שם שתמה ע"ד הרב מהר"י זאבי ז"ל בזרע אברהם סי' ד' שכתב בפשיטות דנקטינן. כסתם הש"ע דל"ב קברתיו יע"ש והוא ז"ל תמה עליו מתשו' מרן סי' י"א יע"ש ומה גם דחזינן לרוב ככל הפוס' שלא קבלו עליהם הוראות הרמב"ם כלל במקומם ועכ"ז חיישי בנ"ד להחמיר להצריך קברתיו כד' הרמב"ם והוכרחו להמציא בנ"ד טעמים שונים להסכים גם דעת הרמב"ם להקל בנ"ד גם בהעדר קברתיו כמ"שיר המעיין וא"כ גם בנ"ד ודאי שראוי לחוש להחמיר וחיובא עלן לבקש איזה טעמים כדי להסכים גם להרמב"ם להקל בנ"ד אפי' של"א קברתיו ומידי עוברי בד' הפוס' ז"ל בפרט זה ראיתי בפשוט כמה טעמים נכונים להקל כנ"ד לכ"ע זה יצא א' ממ"ש הרב המגיד ז"ל ע"ד הרמב"ם הנז"ל דאם הגוי מזכיר את המת וההרוג בשמו לא בעי' קברתיו גם לדעת הרמב"ם ז"ל יע"ש ולחילוק זה הסכימו כמה וכמה מהפוס' להקל בנ"ד בחסרון קברתיו היכא דאיכא הזכרת שמו כמ"ש בשמם הרב יד"א ז"ל הגב"י אות רנ"א ורנ"ב ורנ"ג ובכנ"הג שם יעש"ב ובנ"ד הא איכא הזכרת השם בפי' בדברי הגויה הנז' וא"כ לפי"ז לא בעי' קברתיו לכ"ע ועם שיש כת הפוס' המחמירים אפי' בהזכרת השם כמ"ש בשמם היד"א ז"ל שם אות רנ"א יע"ש עכ"פ אין לן ס"ס גמור והוא זה ס' אי בעינן קברתיו או לא ואת"ל דבעינן שמא הלכה כהר"מ ודעימיה דבמזכיר את שמו לא בעי' קברתיו והוא מתהפך שפיר וכמובן ועוד כתב הר"ן ז"ל בתשו' והבי"ד מרן ז"ל בב"י ובכ"מ שם דכל שהגוי מכירו אין ס' דא"צ קברתיו דיותר אדם בקי במי שמכירו וכו' יע"ש ורובא דקמאי ובתראי ז"ל סמכו יד"ק ע"ד הר"ן הללו להקל בנ"ד כמ"ש בשמם הכנ"הג שם הגב"י אות קפ"ז וביד"א שם אות רמ"א ואילך יעש"ב ובנ"ד ברור הדבר כשמש בצהרים דכל בני הכפרים הנז' והגוי הנז' מכללם מכירים אותו לשעבר שהיה תדיר אצלם מסתחר שם וגם מדברי הגויה הנז' ניכר להדיא דמכרת אותו לשעבר כנז"ל וא"כ לא בעי' בכה"ג שתאמר קברתיו דלא חיישינן דאמרה בדדמי וכמ"ש הר"ן וכמדובר. עוד יש ט"א להקל בנ"ד שלא לחוש לקברתיו והוא עפ"י מ"ש מרן ז"ל בב"י משם הריטב"א ז"ל דכל היכא דהגוי מכריז ואמר מאן איכא בבי פ' בזה סגי בלא קברתיו דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקי"ל דשכיב לא הוה אמר וכו' עכ"ל יע"ש ומניה יליף הרב עדות ביהוסף ח"ב סי' י"ד דאם אמר גמל"ת דבר ההריגה ב"פ הו"ל כמכריז ואף שאמירת פ"ב היה ע"י שאלה וכו' חשיב ב"פ והו"ל כמכריז יע"ש והרב כר"ש דל"ז ע"א יע"ש שכ"כ ובנד"ן הרי אמרה הגויה הנז' ב"פ ה' יהרוג למי שהרג שעבאן כנז"ל א"כ הו"ל כמכריז ואי לאו דקים לה דנהרג בודאי לא הות אמרה הכי זה פעמים וכבר כתב המ"ץ ז"ל בח"א סי' ח' דמ"ח ע"א דלאו דוקא הכרזה אלא כל שמתאונן עליו וכו' יע"ש גם מהרב"א ז"ל בסי' ל"ב כתב דלאו דוקא הכרזה לא הה"ן כל שהוסיף דברים ולא אמר פ' מת לבד והכריח כן מלשון הרמב"ם שלא נזכר בדבריו הכרזה זו וכ"כ הרב מ"ץ שם ד"מ ע"א והרב פ"מ ח"א די"ב ע"ג ומהראנ"ח בד"ן סי' ד"ן דקנ"ב ע"ב והמטה יוסף ח"ב סי' ד' יע"ש ובנד"ן הרי התאוננה עליו והוסיפה דברים רבים וכמבואר וברור:

תו איכא ט"א להקל בנ"ד אפי' שלא אמרה קברתיו והוא ע"פי תי' הרב מהר"י סאניח ז"ל הביאו מרן ז"ל בב"י שם דלא הצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישי' דאמר בדדמי וכו' אבל היכא דלא נמצא מודה הרמב"ם דאצ"ל קכרתיו עכתד"ק יע"ש ושיבחוהו רבנן לחילוק וכתבו עליו אשרתא דהייני שהוא תי' נכון נאה ומשובח כמ"ש מהרמ"ג סי' ב"ן ומהריט"ץ ז"ל בתשו' מובאה בס' נבחר מכסף הנד"מ להרי"ף ז"ל בסי' ד"ן כתב דלפי חי' מהרי"ס ז"ל הנז' אם לא נמצא כעת מיתתו או הריגתו אפי' אינו מזכיר שמו ואינו מכירו עכ"ז מהני אפי' של"א קברתיו יע"ש ועיין ונש"ות מהריט"ץ גופיה סי' ל"ו יע"ש ולהרב עזרת נשים דמ"ה ע"ב ס"ק צ"ו כתב דמהרי"ס מחלק כחי' ה"ה והר"ן והריב"ש ז"ל דבמזכיר. שמו ומכירו אצ"ל קברתיו ובלא הזכרת שמו צל"ק מיהו ה"מ כשנמצא שם בעת מיתתו דאיכא תרתי לריעותא חדא דלא הזכיר שמו ואידך דנמצא שם כעת מיתתו בהם היכא דאיכא חדא לטבותא דהזכיר שמו אע"ג דנמצא שם או דלא נמצא שם אע"ג דלא הזכיר שמו אצ"ל קברתיו וגם ה"המ ז"ל אפשר דאית ליה חי' מהרי"ס ז"ל ומאחרונים ולא פליגי ושכן מצא בתשובות מהרב"א סי' ל"ב יע"ש ורוב ככל הפוס' ראשונים ואח' ז"ל הסכימו וסמכו על תי' מהרי"ס ז"ל הנז"ל להקל בנ"ד כמ"שיר המעין בס' הפוס' ז"ל אשר כולם נקבצו באו בכנ"הג סי' י"ז הנז' הגב"י אות דפ"ו וביד"א ח"א שם אות ש"ץ ובח"ב אות קל"ה יע"ש וכתב מהרח"ש בקונט' עיגונא דכ"א ע"ד דכל היכא דלא ידעינן מדברי הגמל"ת שנמצא שם דיינינן מסתמא דלא נמצא יע"ש וכ"כ הרב ד"ן סי' כ"ד דקנ"ב ע"ב והרב נאמן שמואל סי' נ"ו ד"ע ע"א והכר"ש סי' ג' הנז' והדב"מ סי' ט"ו ומעיל שמואל סי' ח"י וכמה פוס' זולתם ציינם היד"א שם אות שצ"א וכ"כ הרב ב"ה א"הע סי' ז' וז"ל ונ"ז הוא. ודאי כשידוע או שיש הוכחה שנמצא שם בעת הריגתו אבל מן הסתם אין לנו לחוש שנמצא שם ושאמר בדדמי דתרי חששות לא חיישי' וכו' יע"ש וא"כ בנד"ן דהגויה אמרה שמו בפי' וגם מכירתו לשעבר כנז"ל וגם היא אשה דודאי לא נמצאת שם בעת הריגתו בלתי ספק כיון דהיא אשה ולא אפשר ג"כ שהרוצח יהרוג אותו בפניה ולא בפני זולתה מלבד ג"כ דמסתמא אין לנו לחוש דנמצאת שם בעת הריגתו כנז"ל א"כ ודאי דאצ"ל קברתיו כלל לכ"ע כיון דאיכא נמי הני תרתי לטיבותא הנז"ל וכמדובר. ועוד איכא ט"א שלא לחוש בנ"ד מחסרון קברתיו ממ"ש הרא"ס ז"ל בתשו' והביאו מרן ז"ל בכ"מ בפי"ג מה"ג שלא הצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא היכא דשייך אומדנא דדעתא כגון מלחמה ומפולת וטביעה במשאל"ס וכיוצא בהם היכא דל"ש אומ"ד לא והכא גבי גמל"ת שאמר איש יאודי וכו' מצריך הרמב"ם קכרתיו ה"ט משום דגבי הליכת הדרך שייך נמי אומ"ד דומיא דטביעה דלפעמים הולכי שיירות כשהולכים בדרך יקרה שום מקרה לאחד שנשאר מן החבורה ולא מצאוהו חושבים באומ"ד ודאי מת או נהרג דאילו בתר רוב נפסדים הרוב נפסדים הם מתים או הרוגים בודאי וכו' עכתד"ק יע"ש ורוב. בכל הפוס' ז"ל הסכימו וסמכו על חי' זה דהרא"ם. ז"ל כמ"ש בשמם הרב יד"א ז"ל שם שם הג"הטו אות רכ"ט יע"ש וא"כ בנד"ן שאמרה הגויה מל"ת דשעבאן נהרג בין הכפרים ולא מההולכי דרכים היא עמו כלל וגם אינו עת מלחמה ומפולת כלל ודאי דל"ח דאמרה בדדמי ואצ"ל קבדתיו כפי חי' הגאון הרא"ם ז"ל הנז' וכהסכמת רבים אשר אתו וכמדובר:

ותו איכא ט"א להקל גם בלא קברתיו והוא ע"פי מ"ש מהרשד"ם ז"ל בא"הע סי' ע"ט והרב מ"ץ סי' ו' ז' דהא דבעי' קברתיו דוקא באומר איש פ' מת אבל באומר נהרג לא בעי' קברתיו יע"ש ועם שהרב כנ"הג שם בהג"הטו אות קס"ה כתב ע"ז. דאין גם אחד מהפוס' ז"ל שיודה למהרשד"ם בחי' הנ"ל מ"מ רבני האח' ז"ל עשו סניף להיתרא ע"פי ס' מהרשד"ם הנז' כמ"ש בשמם הרב יד"א ז"ל שם אות רמ"ב יע"ש וכן ראיתי אני עני להרב המוסמך מארי דאתרין הרי"פ בש"ות שלו כי באה בנאספות שבסו"ס יד"א א"הע ח"א סי ב' שכ"כ בפי' כחי' מהרשד"ם ז"ל הנז"ל ושוב כתב דאח"כ מצא כן למהרשד"ם יע"ש והסכים עמו שם הרב מהרש"ו ז"ל יע"ש וכ"כ עוד מהרש"ו גופיה בנאספות שם סי' ד' יע"ש ושם בסי' ה' עי"ש וכן ראיתי להרב שם חד"ש ז"ל בתשו' כי באה בחוקי חיים להרב הגדול האש"ל ח"ק לישראל מהרח"א גאגין ז"ל בדל"ב ע"ב דדייק מלשון העדים דבנ"ד שאמרו לוס מאטארון דר"ל מיתה גמורה ולא חיישינן לבדדמי ושכן דקדק מהריב"ל וכו' ושכ"מ בתשו' מהרמ"א סי' קי"ג דכיון שהגוי אמר הרגו פ' חזקה שראה איתו שנהרג דאי לאו קים ליה שנהרג ול"ח למלתא אחריתי וכ"כ מהרשד"ם דבנהרג ל"ב קברתיו וכו' עכ"ל יע"ש תו חזיתיה למר הרב מהרי"פ ז"ל בתשו' הו"ד שם בחוקי חיים דל"ח ע"א שכ"כ וז"ל זאת ועוד יש לצרף לנ"ד ס' מהרשד"ם סי' פ"ט דקאמר מר דאי חיישי' לבדדמי ה"ד באו' מת דאיכא חשש עילוף לא כן באו' נהרג וכן ס"ל למהרמ"א סי' קי"ג לחלק בין מת לנהרג. ואיברא דמרן המאסף פקפק ע"ז וכתב דלא מצא חי' זה הנה המ"ץ וכו' חי' כן גם הרב עב"י ח"ב סי' פ"ה דנ"ט ע"א חי' כן מדעתו ושוב היכא שכן מצא בכ"י למהר"י מברוגא ושהכריח חי' זה מהראש"ו גם הרב יד"א אות רל"ד כתב לחלק כן משם הרב חוט השני וכן חי' הרב ע"ג דע"ו ע"ב כחי' הזה ע"ע גם הרב מהרא"ב והפ"מ ח"ג סי' מ"ה נראה דסובר כן כחי' הרשד"ם דבכה"ג לש"ל בדדמי ואפי' היכא דאיכא פחד ובהלה דשייך טפי למיחש לבדדמי וכו' באופן דיש ויש להקת הפוס' דס"ל כחי' מהרשד"ם ומסתבר טעמייהו לענ"ד ואף להחולקים מידי ס' לא נפיק ואית לן לעשות ס"ס והוא מתהפך שפיר וכ"כ הרב ראש משביר סי' י"א דאתו עלה לרפאת שבר שלא אמר קברתיו מחי' מהרשד"ם הנ"ל יעש"ב ודון מינייהו ואוקי באתרין ממש והדברים פשיטים: עוד יש ט"א להקל בנ"ד גם שלא אמרה קברתיו והוא זה דמאחר שעלתה הסכמת כל הפוס' ז"ל דלא בעי' דוקא שיאמר קברתיו אלא ה"ה אם אמר טלטלתיו או קברוהו או טלטלוהו אחרים נמי מהני כמו קברתיו כמ"ש מרן ז"ל בב"י שם משם הר"ן ז"ל וש"פ וכ"כ הכנ"הג והיד"א ז"ל שם משם רובא דרבוותא קמאי ובתראי ז"ל יע"ש א"כ זה שעבאן דנ"ד שנהרג בדרך בין הכפרים הנ"ל ודאי כי הרוצח שהרגו בלתי ס' שטלטלו כדי להפשיט מלבושיו ולקחת המעות שבחיקו ואין לך טלטול גדול מזה ואם היה עדין חי או נודד כנף ודאי שהיה משלים עליו להורגו יפה כדי שלא יקום וילשין עליו וכן ראיתי להרב פ"מ ח"ב סי' ח' שכ"כ וז"ל וכיון שהו שהרוצח הרגו משום חימוד ממון א"כ פשט ידו בחיקו לחפש אם הי"ל מעות וקרוב לודאי שפשט כתונתו מעליו ואין לך טל טלטול גדול מזה יע"ש וכ"כ הרב כר"ש בסי' ט"ז שאין לך טלטול גדול מזה ומהני במקום קברתיו יע"ש וכ"כ הראש משביר בס"סי ט"ז על נ"ד יע"ש ומהם נקח לדון כן גם בנ"ד וכמובן:

תו איכא טעמא אחרינא שלא לחוש לקברתיו כלל בנ"ד והוא זה דאיכא כמה מרבוותא דס"ל דבעד אחד לא חישי' לבדדמי כמ"ש הרשב"א במיוחסות סי' קכ"ח והר"ן בתשו' סי' ן' וע"א שכן דעתם נוטה אליו דמי יקל ראשו נגד הרי"פ והרמב"ם יע"ש וא"כ יש להקל בשופי מט' ס"ס וכמ"ש הרב פ"מ בח"ב סי' ס' משם הרב ברוך בן' חיים ז"ל שהתיר בנ"ד אפי' שלא קברתיו מט' ס"ס דבמ"ז שנויה ההיא דאתמר בש"ס דע"א במלחמה צ"ל קברתיו אי הי"ד באשה המעידה על בעלה שמת במלחמה או אפי' בעד דעלמא נמי ומאחר שכן אפי' את"ל דה"ל כהרי"פ והרמב"ם דבמלחמה אף בע"א דעלמא צ"ל קברתיו עדין י"ל אי דוקא במלחמה גדולה או אפי' בנפלו לסטים על שיירא דבזה נסתפק. מהריב"ל ושם הבי"ד המרדכי ז"ל דדוקא במלחמה חמה גדולה אתמר ולא בשיירא וכו' והרב פ"מ בהסכמתו שם הוסיף עוד לומר דאם מהריב"ל לא נסתפק אלא בשיירא גדולה לא כן בשיירא קטנה דנפלו לסטים עליה ואף אם נאמר דגם בשיירא קטנה אמרה מהריב"ל מ"מ האיכא ס"ס כמ"ש הרב המורה ואף דס"ס זה אינו מתהפך היטב אין בכך כלום לענין עיגונא עכ"ל יע"ש וכבר ראיתי להרב מהרי"פ ז"ל הנז' בחוקי חיים שם שנסתייע מדברי הפ"מ הנז' לנ"ד ותמה עליו דהאי ס"ס מתהפך היטב הוא יע"ש ודבריו נכונים וכן הסכים הוא ז"ל כנ"ד להתיר בל"א קברתיו מט' הנ"ל דהוי ס"ס ונקטי' לקולא יע"ש וממנו נקח לנ"ד וכמביאר עוד יש ט"א להקל בנ"ד גם בחסרון קברתיו הלא זה הדבר דאיכא טובא מרבוותא קמאי דס"ל דאי חיישי' דאמר בדדמי הוא דוקא בישראל המעיד אבל בגוי שאינו מכוין להעיד לא חיישי' והוד"ק במרדכי ובהג"מיי פי"ג ורמז ד"ק מהראנ"ח סי' קי"ח ומרן בתשו' דק"ז ע"ב כתב דרוב הפוס' ס"ל הכי יע"ש ורוב האח' עשו סניף להתיר ע"פי סברתם ז"ל וכ"כ הרב מהרי"ף ז"ל הנז' בחוקי חיים דל"ח ע"א וכתב עוד וז"ל והשתא דאתינן להני יש לנו לעשות ס"ס באו"א יותר מרווח והוא ס' אי ה"ל כהרמב"ם דמצריך קברתיו או כהחולקים עליו ואת"ל דה"ל כהרמב"ם שמא אעיק' דמלתא הלכה כהנהו רבוותא דס"ל דבגוי ל"ח לבדדמי ואפי' את"ל דלהרמב"ם דלשיטתיה קיימינן לא שנא גוי לא שנא ישראל חיישי' שמא קי"ל כוותיה בהא דמצריך קברתיו לגבי ישראל דוקא ולא קי"ל כוותיה לגבי גוי ומידי ס' לא נפיק וכו' ושו"ר למהרמ"ל סי' קכ"ח ולהרב עבי"רו ח"כ סי' כ"ה עלו בקבץ כל הני טעמי תריצי וכתבו להתיר אף דל"א קברתיו וכו' עכ"ל יעש"ב ודון מנייהו ואוקי באתרין ממש וכמובן ועוד מט"א אין לחוש בנ"ד מחסרון קברתיו מכח ס"ס אחר כתבו מהרח"ש בתשו' סי' ד' ובכמה תשו' שלו והוא זה סי' אי קי"ל כהרמב"ם דבעי קברתיו או כהחו' עליו ואת"ל דה"ל כהרמב"ם שמא העד הזה המעיד לא אמר בדדמי שהרי כל עיקר טעם הרמב"ם דמצריך קברתיו הוא מס' שמא אמר בדדמי וכל כה"ג מתירים אעפ"י שאינו מתהפך יע"ש והרב החסיד האש"ל אג"ן הזהר ז"ל שם בחוקי חיים דל"א ע"א סמך בזה על טע"ז ודחה דברי הרב בע"ח שפקפק עליו בזה כיון שאינו מתהפך יע"ש גם הרב מהרי"ף שם דל"ז ע"ג אחר דשק"וט בדברי מהרח"ש הנז' כתב בסוד"ק וז"ל וילענ"ד דגם מהראנ"ח ודעימיה דס"ל דבעיגונא דאתתא אף שאתה מרבה ס"ס כולהו חד ספיקא דהו"ל ס' אם בעלה של זאת קיים או לא מ"מ בחסרון אמירת קברתיו אזלי ומודו דל"א חד ס' הוא דא"כ איך אמרו אם נשאת לא תצא כיון דאין כאן אלא ס' אחד והוי ס' דאורייתא אמכ"ל דאמירת קברתיו אינו אלא מדרבנן דרבנן. הוא דהצריכו לומר קברתיו וכל דלא אמר הוי ס"דר וכיון דמספק"ל אי הלכה כההמב"ם או לא א"כ הוי שפיר ס"דר ואזלינן להקל עכ"ל יעש"ב הרי דהגם דגם אתריה דמר אתריה. דהרמב"ם ז"ל וקבלו עליהם הוראות הרמב"ם. ובפרט להחמיר מ"מ בדאיכא ס"ס נקטינן להקל כדקי"ל הכי גם דלגבי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו אי איכא ס"ס הגם דבחד ספק דעת מרן להחמיר. עבדינן ס"ס להקל אפי' נגד מרן ז"ל ככתוב אצלי במ"א וא"כ ה"ה לדעת. הרמב"ם ז"ל ומזה נובין ונדון האי ס"ס גופיה להקל בנד"ן וכמובן ועיין ג"כ בתשו' הנאספות שבסו"ס יד"א ז"ל הנז' בסי' מ"ש ג"כ ע"ד מהרח"ש ז"ל הנז"ל יע"ש:

זאת ועוד אחרת אית לן טעמא רבתי בנ"ד להקל גם בלא קברתיו והוא זה דאיכא רבוותא טובא קמאי ובתראי ז"ל דס"ל דהא דצ"ל קברתיו הי"ד בעד הרואה ולא בעד השומע דהוי עד מפי עד כמ"ש מהריב"ל בכמה תשו' ומרן ז"ל בתשו' דקכ"א סע"ב והרב מהרימ"ט סי' ל"ב ועוד כמה וכמה מגדולי הפוס' ז"ל אשר כולם נקבצו באו בכנ"הג סי' י"ז הג"הטו אות קע"ב וביד"א שם אות רמ"ז יע"ש והמורם מהם דבעמ"ע תלינן להקל שהראשון אמר קברתיו או טלטלתיו אפי' במשאל"ס או קברוהו או טלטלוהו אחרים כל שהגוי הראשון היה מסל"ת יש להתיר בשופי מט' ס"ס והוא זה ס' אי ה"ל כהרמב"ם או לא ואת"ל כהרמב"ם שמא לא הצריך לומר קברתיו אלא בעד הרואה לא בעד השומע והוא מתהפך שפיר כמ"ש הכנ"הג וביד"א שם ועד אחרן אתה תחזה להרב מהרי"ב ז"ל בתשו' הנז' בחוקי חיים דל"ז ע"ד שהאריך בטע"ז והוא הביא לנו תשו' מרן שבסי' י"א דפשיטא ליה חי' זה מעד הרואה לעד השומע דבעד השומע לית לן בה אי ל"א קברתיו מט' דל"ח דאמ"ל בדדמי ומאי דמספק"ל למהריב"ל פשיטא ליה למרן וכו' ובסוד"ק כתב וז"ל ומעתה בנ"ד דהוי עמפ"ע נראה דלא קפדינן ביה אם ל"א קברתיו עכ"ל יע"ש וכן ראיתי להרי"ף ז"ל בש"ות נבחר מכסף הנד"מ סי' מ"ח וב"ן דכן הסכים להקל בנ"ד ע"פי החי' הנז' מעד הרואה לעד השומע דתלינן להקל בעד השומע יותר מבעד הרואה כמ"ש מהרא"י בכתביו ומהר"ס בתשו' השייכי' ומהריכ"ל וכו' יעש"ב וא"כ בנד"ן כיון דהוי עמפ"ע והראשון היה מסל"ת תלינן להקל שמא הגויה המל"ת אמרה כי קברוהו או טלטלוהו וידעה בו שנהרג בודאי ולא חש להאריך הסיפור לישר' השומע ממנה וכמ"ש הרי"ף ז"ל שם וכל הפוס' הנ"ל ובפרט דאית לן ס"ס בזה והוא מתהפך שפיר וכנז"ל דודאי יש להקל להתיר בשופי בנ"ד גם מטע"ז אף שלא אמרה שנקבר בלתי שום פקפוק כלל וככל האמור ומדובר. באופן הנה נא ערכנו טעמים רבים שונים מפ"ס ומפ"ס טעמי תריצי הנאמרים באמת מרבנן קדישי גדולי הפוס' ראשו' ואח' ז"ל להקל בנ"ד אף שלא אמרה קברתיו וכנז"ל והרי נפשט להיתר גם האי ספקא נמי וככל המדובר ועלה בידינו היתר. גמור לאשת שעבאן דנ"ד מכבלי העיגון לגמרי ע"פ עדות הב' של הגויה הלזו בצירוף כל הטעמים האמורים למעלה. וכדי לחזק ולקיים היתרה יותר אשימה עיני על הקבלת עדות השלישית דבאה בשאלה דנ"ד הנז' בריש אמי"ר. והנה אנכי הרואה דעדות הגויה הב' הזאת הנה היא יותר חזקה להיתר טפי מעדות הגויה הא' הנז"ל וכמו שאבאר בס"ד הנה הס' הא' אשר נסתפקנו כבר באותו עדות הגויה הא' הנז' ממ"ש הר"ן דבעינן קשר דברים בעדות הגמל"ת כנז"ל הנה בעדות הלזו ליכא האי חששא כלל דהרי באו דבריה בפי' לפניו ואין לחוש מצד זה כלל וכמבואר וגם הס' הב' והג' שנסתפקנו באותה עדות הנ"ל דשמא ע"פי השמועה או מחמת הקול שיצא וכו' הגה כבר נתפשטו ספיקות האלו מה למעלה ונתבארו יפה יפה להתיר ולא חיישי' להו בנ"ד כלל וגם בעדות הגויה הב' הלזו נאמר כן בפשיטות הכל כמש"ל ועל הספק הד' הנז"ל שנפל בעדות הנז"ל דליכא שם אביו וש"ע כנז"ל הנה בעדות זאת הרי דזכירה בפי' שמו וש"ע שכן אמרה שעבאן אל חאצבאני שר"ל מעיר חאצביא א"כ הרי יש כאן בעדות זו שמו וש"ע דעדיף טפי משמו וש"א כמ"ש כן כמה פוס' ז"ל ועיין ביד"א ז"ל הג"הטו אות רצ"ה יע"ש והגם דאפי"ה אין להקל ח"ו בשמו וש"ע לבד כיון שרוב ככל הפוס' מחמירים בזה לחוש לדעת הסוברים דשלשתם בעינן לעיכובא דהיינו שמו וש"א וש"פ כידוע מ"מ אהני לן מיהא השתא הכא בנ"ד בעדות זאת דהזכירה הגויה שמו וש"ע ואית לן נמי ההוכחה רבתי דכתיבנא לעיל שכל שדברי הגמל"ת באו בסתם כמדבר על הידוע דרובא דרבוותא קמאי ובתראי ס"ל להקל אפי' בהזכרת השם לבד כמ"ש כ"ז לעיל בארוכה א"כ כ"ש וכ"ש בהאי סהדותא דנא שהזכירה שמו וש"ע דודאי יש להקל בשופי בהוכחה הנז' כיון שגם הגויה הלזו באו דבריה כמדברת על איש ידוע ביניהם שכן אמרה להיאודים הנז' שלא יעשו עמכם כמו שעשו עם שעבאן אל חאצבאני שהרגוהו וכו' ומדלא אמרה כמו שעשו עם איש אחד שמו שעבאן אל. חאצבאני ואמרה בפשוט עם שעבאן אל חאצבאני וכו' ודאי דהוי מדברת על שעבאן הידוע לשניהם א"כ בהא ודאי נלע"ד דכ"ע מודו דיש להקל ולהתיר כיון דאיכא שמו וש"ע וגם שמדברת על איש ידוע ביניהם וגם הטעם הב' הנז"ל דעדותה והגדתה היתה בכפר הסמוך לעיר הנעדא דהוי כמגדת בעיר הנעדר עצמו כנז"ל א"כ לא בעינן תו שתזכיר שם אביו כלל והגם דאיכא פלוגתא בפוס' על ב' הטעמים הנז' הן על הטעם הא' במדבר על הידוע ביניהם דמידי פלוגתא לא נפקא בפוס' ז"ל כמש"ל וכמ"ש הרב מכתב שלמה ז"ל בסי' ד' ובפרט כשבאו הדברים בחסרון ה"א הידיעה דחייש טובא להחמיר הרב שפת הים ז"ל וכ"ן קצת מדברי שאר הפוס' ז"ל דלא נטו להקל ע"פי טע"ז כי אם בדאיכא ה"א הידיעה נמי כמ"שיר הרואה וגם בטעם הב' שההגדה היתה בעיר הנעדר או בכפר הסמוך לו פליגי ביה גדולי הפוס' ז"ל וכמש"ל בעדות הגויה הראשונה דנ"ד כנז"ל הנה אמת דמ"מ אית לן למיזל לקולא ולהתיר בכח ס"ס פשוט ומתהפך שפיר והוא זה ספק אי מעיקרא בעי' שלשתן לעיכובא דהיינו שמו ושם אביו וש"ע ושמא הלכה כמ"ד דלא בעינן שלשתן ואת"ל בעינן שלשתן שמא הלכה כמ"ד דבמדבר על איש ידוע לשניהם אף דלא הוי בה"א הידיעה מהני ובר מיפך שפיר הוא וכמבואר וכבר כתבתי לעיל דמעין זה כתב הרב דברי אמת דל"ד סע"ב יע"ש וכמש"ל והדברים פשוטים. איברא. דגם בעדות הגויה הלזו נמי דהזכירה ש"ע איכא לאסתפוקי טובא דלכאורה נראה דלא חשיב שפיר כהזכרת שמו וש"ע דבעלמא דאימא דשעבאן זה דאמרה עליו גויה זאת שעבאן אל חאצבאני אין זה שעבאן דנ"ד המבוקש אצלנו רק שעבאן אחרינא הוא ובעל השם הוא וכדחזינן למהרימ"ט א"הע סי' כ"ג דחייש לזה בנ"ד וז"ל אלא שיש להסתפק כי שמא בעל השם הוא שקורין לו בשם איזנימיטלי לא שהוא דר עתה באיזנימיט או נולד שם ועדין אני אומר כאלו מעיר אחרת הוא שהיו אביו ואמו באיזנימיט כהא דאמרי' בגמ' וכו' עכ"ל יע"ש וחזינן תו לכמה מרבני האח' ז"ל דחיישי טובא לס' מהרמ"ט הנז"ל כמ"שיר הרואה להרב זרע אברהם סי' ח' ולמהריב"ר ז"ל בדב"מ ח"מ סי' קי"ב ולהדב"ד סי"ט והרב צרור הכסף סי' ד' והדב"מ סי' י"ב יעש"ב וא"כ בנד"ן לבאורה יש לחוש לס' מהרימ"ט הנז' להחמיר וליכא ש"ע בנ"ד כלל והדרן לקמייתא דליכא אלא שמו לבד וחסר מכאן ש"א וש"ע וכמובן אמנם שבתי ואראה דבנ"ד אין כאן בית מיחוש מס' מהרימ"ט הנז"ל כלל דמלבד דחזינן לכמה וכמה מגדולי האח' ז"ל דלא חשו להא ופשיטא להו מלתא טובא דליכא למיחש להא כלל וגם דמהרימ"ט עצמו לא אמרה אלא כמסתפק וקי"ל דאין ס' מוציא מידי ודאי וכמ"ש מהריב"ר ז"ל שם והרב ראש משביר ז"ל בהון רב סי' ז' ובכמה מתשו' הבאים בספרו רא"מש ח"א א"הע מ"מ עוד בה לצאת יד"ח מס' מהרימ"ט ודחייש' לספקו הנז' כבר כתב מהריב"ר ז"ל בדב"מ סי' הנז' דקל"א ע"ג דכיון דבנ"ד דברי הגמל"ת הוו כמדבד על איש ידוע ביניהם ולדעת מהרי"ט ומרן ומהרשד"ם והרימ"ט ז"ל בשמו לבד ובהוכחה כזו סגי להתיר אף דמהריב"ל ומהראנ"ח מחמירים וגם מהרח"ש חשש לדבריהם מ"מ בהצטרפות דבנ"ד עדין אפ"ל דאיכא שמו וש"ע ממ"ש יצחק פיליבלי וכו' והיכא דאיכא שמו וש"ע עם הוכחה כזו לא מצינו מי שיחמיר זולת למהראנ"ח ראוי להקל וכו' עכ"ל יע"ש ודוק מיניה לנ"ד דראוי להקל וכדברי הרב ז"ל ממש וכמובן:

ועוד כתב הרב מהריב"ר ז"ל שם דשאני נדון מהרימ"ט דבאלי איזנימיטלי דהתם לא היה ידוע שאותו באלי המבוקש היו מכנים אותו בשם איזנמטלי אלא שמתחי' חשב הרב ז"ל לומר כיון שאמר באלי איזנימיטלי הרי שמו וש"ע אמור דלשון איזנמיטלי הוא שהיה דר עתה באיזנימיט ואח"ך כתב דשמא בעל השם הוא שקורין לו בשם איזנימיטלי לא שהיה דר עתה שם אלא שהיה בתחי' באיזנימיט ואפשר שבאלי אחר מעיר אחרת הוא שהיו א"וא מאיזנימיט והיו מכנים אותו בשם איזנימיטלי וא"כ אין כאן ש"ע שאינו מורה לשון זה על שם עירו שהוא דר עתה אלא כמו כינוייו על שהיה מתחי' משם ובאל"י זה כיון שלא היה ידוע שהיו מכנים אותו בשם איזנימיטלי א"כ אין כאן לא כינויו ולא שם עירו אבל בנ"ד שהוא ידוע שהיו מכנים אותו מאז ומקדם לזה המבוקש בשם פיליבלי אף שאינו מורה על היותו דר עתה בפיליבי וליכא שם עירו מ"מ כיון שהיו מכנים אותו בשם פיליבלי הרי שמו וכינויו אמור דעדיף משמו וש"א וכיון דאיכא שמו וכינויו אף דאפשר שיש אחר ג"כ שמכנים אותו כך כל היכא שלא הוחזק אחר מהני כמו למאן דס"ל דשמו וש"א סגי אף דאפ' שיש אחר בשמו וש"א כזה משום דלא הוחזק וכו' עכ"ל יעש"ב ומד"ק הללו יליף הרב מהרמ"ג בספרו הבהיר דברי מרדכי בש"ות סי' ט"ו להקל בנ"ד שהוקבע שם חמיו של המבוקש בשם רודיסלי והוא ידוע וניכר לכל בכינוי זה וכו' יע"ש ובכן בנד"ן דהוקבע לשעבאן דנ"ד כינוי זה בין היאודים והישמעאלים ושכן קורין אותו תמיד כולם שעבאן אל חאצבאני בפי הכל לאפוקי מאיש אחר תולדת דמשק ששמו ג"כ שעבאן לכך כינו לשעבאן דנ"ד המבוקש אל חאצבאני וא"כ הרי יש בנד"ן שמו וכינוייו וכבר הסכימו כל הפוס' דכינוי עולה במקום ש"א וכידוע ובנ"ד לא הוחזק אחר כלל ששמו וכיניייו שעבאן אל חאצבאני רק שעבאן זה המבוקש דנ"ד וכמ"ש מהריב"ר ז"ל על נ"ד וכנז"ל והדברים ברורים. ועוד מצד אחר אין לנו לחוש בנ"ד מס' מהרימ"ט הנז"ל דלא נסתפק מהרימ"ט ז"ל אלא בשמו לבד עם הכינוי איזנימיטלי לחוד רם בדאיכא סי' אחר עם שמו וכינוייו הנז' אפי' שאינו סי' מובהק כ"כ תו ליכא למיחש ולומר דשמא בעל השם הוא וכמ"ש כן הרב ראש משביר בסי' ג' ד"ז ע"ב וז"ל ועוד דלא נסתפק מהרימ"ט אלא בשמו לבד אבל בדאיכא ד"א כגון שם אומנות ליכא למיחש והכא איכא ד"א שהיה בא מאיגריבוז ואיכא תלתא אתרמי שמו כשמו ושהיה בא מאיגריבוז ושנתגדל במיססרה וגם שאמר כמדבר על הידוע ונאמר כ"כ ושחושב הגוי וכו' דהוי ד' אתרמי וכו' עכ"ל יע"ש וא"כ אוף ה"נ בנ"ד שאמרה הגויה שעבאן אל חאצבאני אשר עיניו טרוטות וכו' דהגם דהאי סימנא דעיניים טרוטות לאו סי' הוי כלל כמ"ש מרן ב"י סי' י"ז בשם הרמ"ה ובתשו' מרן א"הע סי' י"א יע"ש ועיין להרב מ"ץ ז"ל בח"א סי' ח' ולהרב מ"מ ז"ל בס"י ומהרח"ש ז"ל בתשו' סי' מ"ח וש"פ ז"ל ע"ע מ"מ סימנא בעלמא הוי דלא גרע האי סי' מסימנים הגרועים דמייתי הרמב"ם ז"ל ובהדיא קאמר בש"ס גופו בארוך וגוץ ועכ"ז אחשבינהו בהדי שמו וש"ע וא"כ אין לחוש דילמא אתרמי שעבאן אחר והוא בעל השם מאצבאני שנתגדל בחאצבייא וגם דבריה היו כמדבר על הידוע ולומר כ"כ שהיו עיניו טרוטות ג"כ ושחושב הגוי וכו' דהוו תלתא וד' אתרמי כולי האי לא חיישינן וכמ"ש הרב הנז' משם גדולי הפוס' ז"ל וכמבואר וע"ע בהון רב סי' ז' הנז' שכתב עוד כמה טעמים אחרים נכונים שיסכים בהם. גם הרב מהרימ"ט ז"ל להקל יע"ש וכ"כ הרב הנז' גופיה בספרו ראש משביר א"הע סי' ט"ז יעש"ב ומהם נובין ונדון בנ"ד להקל אפי' לדעת מהרימ"ט ז"ל וכמובן וע"ע שם בהרמ"ש סי' ט"ז הנז' מ"ש הוא ז"ל והרב הפוסק ז"ל דבנ"ד לצאת י"ח חסרון ש"א יע"ש א"כ הדרן לדידן דכיון דאיכא בנ"ד תרתי לטיבותא דהיינו שמו וש"ע וגם שבאו דבריה כמדברת על הידוע ביניהם לכ"ע יש להקל ולהתיר אשת שעבאן הלזו דנ"ד אפי' למהריב"ל שהחמיר באותו נדון דאוי ליוסף וכו' הנז' דשאני התם דלא הוה בנ"ד אלא שמו לבד ולא מצינו מי שמחמיר בדאיכא שמו וש"א או שמו וש"ע ובהוכחות הנז' דמדבר על הידוע ושהיו עיניו טרוטות וככל האמור ומדובר וברור וכן ראיתי להרב ראש משביר שם סי' ג' הנז' דעמד בזה על נ"ד דליכא ש"א רק שמו וש"ע והביא לנו מהרב נאמן שמואל בסי' מ"ז שכתב על נ"ד דאינו חסר בעדות הג' רק הזכרת ש"א וע"ז כתב דכיון דפשטיות דברי העד מורה שמדבר על איש ידוע להם שכן אמר זאבאלי דוד סינאנקלי כאן הרגו אותו וכו' אין צורך להזכרת ש"א ע"ש ומניה דן הרב רא"מש ז"ל לנ"ד שמדבר על הידוע ביניהם א"כ אין צורך להזכרת ש"א וסגי בשמו וש"ע וכו' ובזה. נראה דכ"ע מודו וכו' עכ"ל יעש"ב וע"ע להרב הנז' שם סי' י"א דהאריך להוכיח במישור דבגמל"ת המדברת על הידוע ביניהם ואיכא שמו וש"א מהניא הני הוכחה הנז' למלאת ש"ע יעש"ב וכ"ש. דמהניא ההוכחה הנז' למלאת במקום ש"א שכבר כתבנו דשמו וש"ע עדיף טפי. משמו וש"א וכנז"ל ובהאי עדות הגויה הב' הלזו דנ"ד טפי אית לן להוכיח במישור מדבריה דמדברת על שעבאן הידוע לה ולהם מדנחתה לפרש שיחתה לומר שעבאן אל חאצבאני אשר עיניו טרוטות דאומרה אל חאצבאני הוי ה"א הידיעה ממש ומדנחתה לפרש כ"כ דבריה ודאי כי כיוונה להודיעם על אותו שעבאן הידוע לה ולהם לבל יחשבו על שעבאן אחר וכזאת חזיתיה למר הרב ע"ד בא"הע כ"ג סי' י"ג שכתב דאפי' מאן דמחמיר כשמדבר על איש הידוע אם אמר היאודי הבחור שהוא יוסף גיליב"י לשון זה מוכח שפיר שבא לברר ולהסיר הס' שלא יעלה ע"ד שמא אחר נזדמן לי הידוע לי וע"כ אמר שהיא יוסף ג"י הידוע לך עכ"ל יע"ש שכתב ע"ז שבזה יוצא מידי כל פקפוק וקרוב לזה ממש כאב הרב ב"ד ז"ל בהסכמתו בדב"מ סי' טו"ב שכתב לחלק מנדון מהריב"ל דאוי לו ליוסף וכו' לנ"ד וז"ל ונ"ל דדוקא בההיא דמהריב"ל לא הוי זו טענה דהי"ל לפ' שלא יסבור השומע וכו' דאי"ל לא חש לפ' אבל בנ"ד דנחית לפרש וכו' דנראה דקפיד להשומע להודיעו על איזה בכור קאמר וא"א דהיה אחר היל"ל לגמרי דבמ"ש שהיה מתאכסן לא עשה כלום דהא איכא אחר שהיה מתאכסן ג"כ ולא ידע השומע ע"מ הוא אומר אל"וד ליכא בכור אחר שהיה מתאכסן אלא זה עכ"ל וע"ע בראש משביר סי' ט' ד"ט ע"א שלמד מזה לנ"ד יע"ש וה"ה והוא הטעם לנ"ד דמדנחתה לפ' הגויה הב' דנ"ד להשומע וכה אמ"ל שעבאן אל חאצבאני שעיניו טרוטות דנראה דקפדה להודיע להשומעים על איזה שעבאן מדברת דהוא הידוע לה ולהם שהוא חאצבאני ועיניו טרוטות וא"ל דהיה אחר היל"ל לגמרי דבאומרה אל חאצבאני אשר ע"ט לא עשתה כלום דהא אפשר דאיכא שעבאן אחר שהוא ג"כ חאצבאני וע"ט אל"וד דליכא התם גבייהו שעבאן אחר שהוא חאצבאני וע"ט אלא זה וכ"כ עוד הרב ראש משביר בסי' י"א וז"ל וא"כ אף הכא נאמר בנ"ד דהוי כמדבר על הידוע ונחית לפרש שהיה משרת של חיים קופיני א"א דאיכא אחר לא עשה כלום אל"ו דעל משרת של חיים קופינו שהוא אליה הנודע לנו קאמר וכו' עכ"ל יע"ש בדכ"א ע"ג וה"ה והוא הט' לנ"ד וכמדובר. עלה בידנו דהרווחנו יותר בעדות הב' הגויה הלזו יותר מעדות הגויה הא' הנז"ל בהזכרת ש"ע ג"כ וגם מדברת על הידוע להם יחד כנ"ל דבזה יצא ההתיר פשוט לאשת שעבאן הלזו דנ"ד לכ"ע וככל האמור וליכא למימר דאדרבא נימא לאידך גיסא דגויה זאת לא משיבא כמדברת על הידוע ביניהם קאמרה דא"כ למה הוצרכה לומר אל חאצבאני אשר עיניו טרוטות הא בלאו"ה הם יודעים אותו דהוא הידוע אלא ודאי דהגויה חשבה דלא היו אלו היאודים מכירים מי הוא זה ולזה הוצרכה לומר להם אל חאצבאני אשר עיניו טרוטות ואכתי איכא למיחש דעל שעבאן אחר קאמרה דזה אינו די"ל דאדרבא גויה זאת באה להוכיח דבריה שהוא על אותו שעבאן הידוע ביניהם אמרה אל חאצבאני אשר עיניו טרוטות לבל יחשבו השומעים שאינה אומרת על הידוע ביניהם דאל"כ היל"ל איש אחד שמו שעבאן וכו' וכמש"ל וכזה ממש כתב הרב דב"מ ז"ל בסי' ז' דק"ט ע"ד על נ"ד והדברים פשוטים אך ורק איכא לאסתפוקי בעדות הגויה הב' הלזו ספקא חדא דלא אשתכח בקמייתא הלא זה הדבר באומרה להם שלא יעשו עמכם כמו שעשו עם שעבאן וכו' דלכאורה נראה דלא חשיבא גויה זאת מסל"ת ול"מ דחיישי' בה שמא שקורי משקרא ולא כיוונה לומר כן אלא למירמי אימתא על אלו היאודים ולאיימם ולהפחידם אמרה כן ושקר דיברה א"נ כדי לתת ממון אלו היאודים לאיזה גויים מבני הכפר שלה כדי לשומרם בדרך ההוא ולהנאת בני עירה דיברה שקר או"ד מיראתה על אלו היאודים פן יקראם אסון בדרך ההוא ואח"כ יגיע נזק לה ולבני הכפר שלה מצד המל' יר"ה וכיוצא באלו החששות אמרה כן ולעולם שלא נהרג שעבאן הנז' בדרך ההוא כלל וא"כ אין בדבריה שום ממש להתיר ע"פי דבריה כיון דלא חשיבא מסל"ת וכמדובר. אכן גם ע"ז פקחתי עיני וראיתי הדבר פשוט דמבואר בפוס' ז"ל דאין לנו לחוש מכל אלו החששות כלל דחזינן להרמב"ם ז"ל בתשו' הבי"ד מרן ז"ל בב"י א"הע סי' י"ז הנז' שנשאל כנ"ד וז"ל ראובן היה נ"ון בחוץ ויצא לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו ובא אצל יאודי אחד והפקיד כליו אצלו וכו' המתין ג"י ולא בא וכו' לימים עברו יאודים אחרים מב"ע דרך שם אמ"ל גויה אחת לאן אתם הולכים אמ"ל לכפר פ' אמ"ל אל תזוזו מכאן לכו חזרו לבתיכם שמא יארע לכם מה שאירע ליאודי אחר שאלו אותה מה אירע לו אמ"ל הוא היה מודעתנו וכו' תשו' זאת האשה מותרת וכו' וכל אלו הדברים הולכים לעיקר אחד והוא שאין מדקדקים בעדות אשה עגונה וכל המחמיר וד"וח בענינים אלו לא יפה עושה ואין דעת חכמים נ"ה עכ"ל יעש"ב הרי להדיא שלא חשש הרמב"ם ז"ל לחששות אלו הנז' בנ"ד כלל וכן תראה למהרשד"ם א"הע סי' ג"ן הנז' שהאריך בזה להקל ושלא לחוש להחמיר בחששות הנז' ואייתי בידיה תשו' זו דהרמב"ם ז"ל דעכו הנז' ותשו' מהר"מ ז"ל דס"ל להדיא דכל היכא דלא מוכחא מילתא מתוך הדברים לא מקמי הכי ולא לבתר הכי דלמירמי אימתא קעביד לא תלינן להחמיר וכו' יעש"ב והסכימו עמו תרי אשלי רברבי ה"ה מהר"ש הלוי ומהר"א ירוש' ז"ל יעש"ב ומהם נקח לנ"ד במכ"ש שאין לנו לחוש בגויה הנז' דלמירמי אימתא כיוונה ושקורי משקרא שהרי נדון מהרשד"ם הנז"ל יותר גרוע שהיה היאודי לן בבית הגוי ויש לחוש בו יותר כמ"ש מהרשד"ם שם ועכ"ז הסכימו שלשת הרועים ז"ל הנ"ל דל"ח להא כלל והתירוה לינשא כנ"ל ומכ"ש לנ"ד הגויה הנז' אין לה עסק עמהם כלל רק מצאתם לאלו היאודים בתוך הכפר ולא היו אורחים אצלה כלל ודיברה עמהם ביום דודאי סיפרה להם האמת מה שעבר ומסל"ת היא שפיר וככל מ"ש מהרשד"ם ז"ל שם ומשם באר"ה דאין צורך להעתיק כל ד"ק ז"ל בזה וספרין פתיחו ותשו' מהר"מ הנז' במהרשד"ם ז"ל הן לו הובאה בתשו' מימוני' דשייכי לפי"ג מה"ג יע"ש שכתב ושנה ושילש דלא תלינן להחמיר אלא במילתא דמוכחא טובא מתוך דבריו כמ"ש מהרח"ש בח"ג סי' ט"ן יע"ש וכדברי מהר"מ הנז' כ"כ הגמרא למס' קי' סי' תתצ"ו וכן הסכים מוהרי"קו שורש קכ"א והרב ת"הד סי' רל"ט ובכתביו סי' רכ"ג יע"ש ונמשכו אחריהם כל גדולי הפוס' ז"ל בהסכמת מהרשד"ם ז"ל בתשו' הנ"ל ואם מהריב"ל ז"ל עם שבח"א סי' ח"ן החמיר בנדון הרשד"ם הנז' מהך חששא גופה כיעו"ש הנה בח"ב סי' ט"ו בתוך התשו' שם הביא הנדון הנז' וכתב ע"ז שהוא נסתפק בו אם כוונתו לאיים וכו' ולא רצה ליטפל בו לא להחמיר ולא להקל איברא שאחד מן הח' המובהקים שבשאלוניקי כתב להקל והותרה האשה וכו' עכ"ל יע"ש וכבר הרב פר"מ בתשו' מים חיים א"הע סי' י"ב האריך הרחיב בזה בנ"ד והביא לתשו' מהר"מ הנז' ולכל הפוס' שהסכימו עמו ולתשו' מהרשד"ם ומהריב"ל הנז' וכתב דלמ"ש מהריב"ל בח"ב סי' ט"ו אנו ש"ו והכי קי"ל להיתרא כיון שהתירוה בכנופיא ומעשה רב יעש"ב וכ"כ הרב נחפה בכסף ח"א א"הע סי' ט' משם הרב ר' אבהו ז"ל והרב מחנ"א ז"ל חתים עלה יע"ש וכן דעת מהרש"ך ח"ב סי' מ' ומרן בתשו' א"הע דק"ך ע"א יע"ש וכ"כ הגו"ר א"הע כ"א סיו"ד דל"ז ע"א והכריח כן מדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ וכמ"ש מהר"מ גופיה בתשו' דשייכי סי' י"ג הנז' יע"ש ולזה הסכים הרב אליה רבה בתשו' סי' א' דכ"ה ע"א בד"ה ובר מן דין וכו' יעש"ב וכ"כ הראש משביר ז"ל בסי' א' ובסי' יו"ד וי"א וסי' כ' יע"ש וכ"כ כל האח' ז"ל ע"ע וכן י"ל לדון ולהורות בנד"ן להקל כיון דלא יש שום הוכחה בדברי הגויה הנז' דכדי לאיים עליהם הוא שאמרה כן כלל ואפי' רמז שמץ מנהו ליכא לדיוקי מדבריה א"כ אין לנו לבדות מדעתנו ולומר דכוונתה לאיים עליהם ושקורי משקרא אלא אין לנו אלא פשט דבריה דאמרה האמת במה שהוא אמת והויא מסל"ת גמורה בלתי שום ספק כלל וכמו שלמדנו להועיל מתורתם של הראשונים ואח' ז"ל וכמדובר:

תוכן העניינים

שות פני יצחק חב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה