שות פני יצחק חב· רבי יצחק אבולעפיה
שו"ת פני יצחק ח"ב אה"ע · סימן ב
שאלה איש אחד אשכנזי מארץ רחוקה בא לפה עירנו יע"א מזה שנים רבות קרוב ל"מ שנה ובבואו לפה היה יותר מבן כ"ד שנה ונשא אשה פה ונשאר עמה נשוי שנים רבות ומזה ב' שנים נלב"ע וחלי"ש ולא הניח זרע מנה כלל ובימי חוליו אשר מת בו ציווה לפני עדים כשרים כמה צוואות בחילוק נכסיו ובכלל דבריו בצוואותיו הנ"ל אמר לעדים שאין לו יורשים כלל וחילק כל נכסיו להקדשות ולאשתו הנ"ל ואמר עוד שאם באולי יבא איזה יורש לו הניח לו סך מה מנכסיו בתורת ירושה כמבואר כ"ז בשטר הצוואה הנ"ז ומשם באר"ה.. והן עתה אלמנתו הנ"ז עמדה ונתקדשה לאיש זר דעלמא קדושין גמורים בעשרה בנ"א ובכוס ובברכת אירוסין ובעבור סיבה שביניהם הוכרחו לעכב החופה והנישואין דהיינו ברכת חתנים וכתובה יותר מירח ימים ובכל לו הימים שבנתים אחר האירוסין הנ"ל היה הארוס שלה הנ"ז מתייחד וישן עמה בביתה יומם ולילה בחדר המיוחד להם ואוכלים ושותים וישינים יחד לבדם כאיש ואשתו לכל דבר והם מודים בפה מלא שכבר טבלה ונטהרה לו ובא עליה כמה פעמים לשם נישואין גמורים בט"מ כדת ש"ת אלא דלא אסתייעא להו מלתא לעשות חופה ונישואין דהיינו לברך ז"ב ולכתוב כתו' לסיבתם הנ"ל וכעת בטלה הסיבה שלהם ורוצים לעשות חופה וסעודת נישואין וכתו' כתחז"ל. וקצת חכמים יצו' ערערו וחשו לאוסרה מלינשא עם ארוסה ולא עם זולתו משום חשש דילמא יש לבעלה הראשון האשכנזי הנ"ל אח במד"ה והרי היא זקוקה ליבם שלה אי לזאת יורנו מ"ץ אם לאוסרה מלינשא לשוק משום האי חששא או דילמא מותרת היא להנשא לשוק ולא חיישי' האי חששא הנ"ל יבא דברו הטוב ויורנו מדרכיו דרכי ה' ויבא שכמ"ה: תשובה נלע"ד פשוט דאשה זו מותרת לינשא לשוק לארוסה הנ"ל ולא מעגנינן לה משום חששא זאת דשמא יש לו אח לבעלה ה"א כלל כיון דלא הוחזק לן דאית ליה אחים כלל ודין פשוט הוא ומוסכם מכל והעלהו מרן ז"ל על שה"ט באה"ע סי' הנ"ז סו' ןז"ל לא היה מוחזק באחים ואמר י"ל אחים אינו נאמן בא אחד ואמר אני אחיו אינו נאמן ואפי' ע"א או קרוב מעיד עליו שהוא אחיו אינו נאמן להוציאה מחזקתה עכ"ל הרי דעדיפא מינה התיר מרן ז"ל דאפי' הוא עצמו אמר שי"ל אחים או בא אחד ואמר שהוא אחיו וע"א מעידו שהוא אחיו עכ"ז אינו נאמן להוציאה מחזקתה כנ"ל א"כ כ"ש בנ"ד דאדרבא הבעל עצמו הודה קודם פטירתו שאין לו יורשים כלל ואין גם א' שיאמר שהוא אחיו ולא שום עד קרוב או רחוק שיעיד שי"ל אח במד"ה מהיכא תיתי לן לחוש לאוסרה מספק ולהוציאה מחזקתה וזה פשוט ומבואר וכן ראיתי להרב ב"ד ז"ל באה"ע סי' צ"ו דנשאל כנ"ד ממש ורע קצת מנ"ד דאלו התם לא נמצא כי אם עד אחד שהעיד שכן אמ"ל האורח הנפטר שאין לו אחים ולא בן ואלו בנדון דידן איכא תמן תרי סהדי דצוואה הנ"ל הנ"ל שהעידו שכן אמ"ל הנפטר שאין לו יורשים כלל כנז"ל והשיב הרב ז"ל על נד"ד דאפי' ליכא שום עד כלל מותרת להנשא לשוק וחיליה דמר ממ"ש הריב"ה ז"ל בטור אה"ע סס"י זק"ן וז"ל אשה שאין לבעלה לא בן ולא אח וחמותה וחמיה במד"ה ומת בעלה מותרת להנשא לשוק וכו' והשתא הדברים ק"ו אם ביודעים בודאי שיש לבעלה אב והוא נשוי לא חיישי' שמא הוליד אביו בן משום דהוי ס' נתעברה חמותה ס' לא נתעברה ואת"ל נתעברה שמא ילדה בת כ"ש הכא דלא ידעי אם י"ל אב מעיק' ושהוא נשוי דאיכא ספיקי טובא שמא אין לו אב ואת"ל י"ל שמא אינו נשוי ואת"נ נשוי שמא ל"ן אשתו ואת"ל נתעברה שמא ילדה בת ואע"ג דהתם מיירי בידוע שאין לו אח אחר אלא זה שאנו חוששין בעת שנתעברה. תמותה ואי"ל דמשו"ה ל"ח שנתעברה כיון שהיה בחזקה שאין לו אח אבל הכא דלא ידעינן בודאי שאין לו אח דשמא י"ל אח ואינו בחזקת שאין לו אח חיישי' שמא י"ל מ"מ איכא ספיקי טובא שמא אין לו אב ואת"ל י"ל אינו נשוי ואת"ל נשוי ל"ן ואת"ל. נתעברה ילדה בת ואת"ל ילדה בן שמא גם האורח י"ל בן משא"כ התם דמיירי בידעינן בודאי שאין לו בן. ועוד ממ"ש הריב"ה שם היה מוחזק באחין ואמר אין לי אחין כתב הרז"ה שהוא נאמן להתירה והרי"פ והר"מ והרא"ש ס"ל דא"נ וע"כ לא פליגי על הרז"ה אלא במוחזק באחין אבל בלא הוחזק גם הם מודו להרז"ה דנאמן במ"ש שאין לו אח להתירה לשוק עכ"ל הרב"ד ז"ל יעש"ב ודון מיניה ואוקי באתרין ממש דהני תרי טעמי תריצי הנאמרים באמת בד"ק של הרב"ד ז"ל איתנהו בנ"ד דהכי הוי נמי נ"ד דלא הוחזק באחים כל ימי היותו דר בעירנו זאת כי מעולם לא נשמע עליו שי"ל אחין במד"ה כלל ובשעת מיתתו ג"כ אמר בפי' שאין לו יורשים כלל הוי כאלו אמר בפי' שאין לו בנים ולא אחין כלל א"כ בודאי הגמור דאשתו מותרת לינשא לשוק מתרי טעמי הנ"ל חדא דהאיכא נמי בנ"ד כל הנהו ספיקי טובא שכתבם הרב ב"ד ז"ל על נ"ד וה"ה לאומרם נמי על נ"ד כמבואר וגם מטעם הב' שכתב הוא ז"ל דכיון דלא הוחזק באחין ואמר ג"כ בש"מ דאין לו אחין כ"ע מודו להרז"ה דנאמן להתירה לשוק וכנ"ל ומינה נמי לנ"ד וכמובן ואע"ג דספק האחרון שכתב הוא ז"ל בטעמו הא' והוא זה דשמא גם האורח י"ל בן הנה לכאורה יראה דליתיה להאי ס' בנ"ד כיון שאמר לעדים בש"מ שאין לו יורשים כלל דמינה נפיק שאין לו בנים ג"כ כלל וא"כ דל מהכא בנ"ד הס' הזה מ"מ הא ודאי. בורכא הוא שהרי בנדון הרב ב"ד ז"ל הנ"ל הכי הוה נמי שהעיד העד שאמ"ל האורח הנפטר שאין לו אחין ולא בן ועכ"ז לא חש הרב ז"ל להודאת פיו להעד הנ"ל ועבד ס' דשמא י"ל בן ולא תימא דמשום דלא הוה תמן רק עד אחר ה"ט דלא חש ליה הרב ז"ל ונסתפק עדין שמא י"ל בן הא אם היו ב' עדים ע"ז אה"ן דלא הוה עביד הך ס' דשמא י"ל בן דעכצ"ל דלאו משום דליכא תרי סהדי הוא דעלה ונס' בזה דשמא י"ל בן דאפי' הוו תרי סהדי אכתי הס' איתיה משום דמ"מ אין זה נקרא ידיעה בודאי שאין לו בן באמת כיון דעכ"פ לא נתברר לנו זה ולסהדי כן אם מפיו אנו חיין לא כן התם בדברי הריב"ה ז"ל דמיירי דידעינן בודאי שאין לו בן מלבד הודאת הבעל וכמ"ש כן להדיא הרב"ד ז"ל שם גם הרואה יראה להרב ז"ל בטעמו הב' הנ"ל דהסכימה דעתו פה בנ"ד הנ"ל דחשיב שפיר לא הוחזק באחין דמשו"ה כתב דבזה כ"ע מודו להרז"ה דנאמן במ"ש שאין לו אח להתירה לשוק כנ"ל ונד"ן דכוותה ממש דחשבין ליה שפיר לא הוחזק באחין ואמר ג"כ בש"מ אין לי אחין דנאמן להתירה לשוק וככל מ"ש הרב ב"ד ז"ל בתשו' הנז' וכמדובר איברא דלכאורה נראה דהרב ב"ד ז"ל תבריה לגזיזיה מתשו' זו למ"ש בסי' צ"ח מחאה"ע שם דהתם בחלקו"ת ישית דלא חשיב אינו מוחזק באחין אלא דוקא באדם שהוא מאותה העיר ולא הוחזק באחין הרי הוא בחזקת שאין לו אחין דאי הו"ל אחין מידע הוה ידיע ומדלא נודע לו אחין שמ"י לית ליה אחין ובהכי מיירי הטור ז"ל בסי' זק"ן שכ' וז"ל לא היה מוחזק באחין ואמר י"ל אחין אינו נאמן וכו' דכיון דלא הוחזק באחין זהו חזקה שאין לו אחין דאם הי"ל אחין בהכרח היה נודע לבני העיר וזה אין שייך אלא כשהוא מאותה העיר אבל באורח שבא מארץ רחוקה שאין כאן מי שיודעו ומכירו מה שייך לומר דהוחזק שאין לו אחין דמהיכן יש הוכחה שאין לו אחין רבים שם בארץ מולדתו דילמא י"ל אחין שם בארץ הרחוקה ההיא ולא אתנו יורע מאומה וכו' יעש"ב הרי דבתשו' זאת ס"ל למר דלא חשיב אינו מוחזק באחין כיון שהוא גר בארץ ובא מארץ רחוקה הפך מ"ש בסי' צ"ו הנ"ל שהרי התם נמי מיירי בנ"ד באורח שבא מארץ רחוקה כמבואר בד"ק שם ועכ"ז חשביה הוא ז"ל התם ללא הוחזק באחין וכנ"ל ולכאורה הני תרי פיסקי דרב ז"ל סתרי אהדרי וק' לזווגם יחד וכבר עלה בדעתי לישב ד"ק ולחלק בין דא לדא בשינוי דחיקי ובאנפי רחיקי ואולם לא ערבו לי וה"ט שלא העלתים ע"ס אם לא שנאמר דהני מילי שכתב הרב ז"ל בסי' צ"ח הנ"ל בחי' הנ"ל אינם מתורת הרב ב"ד ז"ל גופיה רק הם דברי השואל שם דהכי מוכח התם ממ"ש וז"ל ועתה יורנו מורנו אם אשה זו מותרת להנשא כי הנה אעפ"ישכ הטור וכו' יע"ש מוכח להדיא דכ"ז מדברי השואל גופיה ותשובת הרב גופיה על אותה השאלה עצמה לא נמצאת שם כלל ומוטב לסבול דוחק זה משנאמר דסותר דברי עצמו ח"ו שו"ר דבלאו"ה לק"מ דה"ט דהרב ב"ד ז"ל בסי' צ"ח לא חשיב ליה לא הוחזק באחין עפ"י חילוקו הנ"ל הוא משום דנמצא בנ"ד אחיו מאמו וגם עד אחד כשר שהעיד שאמ"ל הנפטר שי"ל אח מאב בעירו כנז' בשאלתו משו"ה ס"ל להרב דאתיא עדות העד הנ"ל ומרעא להך חזקה דלית ליה אחין כיון שאינו בן עיר רק הוא מארץ רחוקה בא כיון דעדות העד מנגדת להך חזקה הנ"ל משא"כ בההיא דסי' צ"ו הנ"ל אדרבא איכא התם עדות העד דמסייע לחזקה הנ"ל דלי ליה אתין וחי' זה ברור ופשוט לענ"ד והוא נכון ומינה לנ"ד דאיכא קמן עדות תרי סהדי שאמ"ל הנפטר שאין לו יורשים כלל וכנ"ל ומסייעי להך חזקה דאית לן בגוויה דלית ליה אחין א"כ הגם שהוא בא מארץ רחוקה ואינו מאותה העיר עצמה לא אכפת לן בזה ולא חיישי' תו שמא י"ל אחין כנ"ד דסי' צ"ו הנ"ל וברור ועפיד"ק של הרב ב"ד דסי' צ"ו הנ"ל דעם דהוה תמן עד אחד שהעיד מפי האורח הנפטר שאמר שאין לו אחין ולא בן עכ"ז ארי עלה ונסתפק דשמא י"ל בן וה"ט משום דלא ידעינן בודאי שאין לו בן כי אם מפיו דוקא וכנ"ל ומיניה ילפי' לנ"ד וכמדובר א"כ ממילא נפק"ל דאין לחוש עוד בנ"ד ולא בנדון הרב"ד ז"ל להחמיר ממ"ש מהריב"ל ז"ל בח"ב סי' י"ט להשוות דעת רשב"ם והטור יחד בדין לא היה מוחזק באחין ויצא קול שיש עדים שיעידו שי"ל אחין במד"ה אפי' אמר הוא בש"מ אין לי אח ה"ז חוששת וכו' וכתב: ע"ז מהריב"ל שם דהא דבעי' לחוש להחמיר שיצא קול שיש עדים הוא דוקא היכא דלאו קים לן בודאי שאין לו בנים משו"ה דוקא היכא דיצא קול שיש עדים חוששין אבל היכא דקים לן בודאי שאין לו בנים אפי' בלא קול שיש עדים חוששין וכו' עכ"ל יעש"ב ולכאו' נראה שזהו הפך מ"ש הרב ב"ד ז"ל בסי' צ"ו הנ"ל והפך מה שהעלינו אנן בדידן להתיר בנ"ד עפי"ד. הב"ד ז"ל הנ"ל וכבר עלה במחשבה לומר דמ"ש מהריב"ל דהיכא דקים לן בודאי דאין לו בנים אפי' בלא קול שיש עדים חוששין לאו למימרא דאפי' בלא קול כלל חוששין דמהיכא תיתי לחוש אפי' בלא קול כלל כיון דלא הוחזק באחין ואיכא ספיקי טובא לקולא כמ"ש הרב"ד ז"ל בסי' צ"ו כנ"ל אלא ר"ל אפי' בלא קול שיש עדים אמנם עכ"פ קול מיהא בעי' כי היכי דניחוש אפי' קלא דלא אתחזק בב"ד דעכ"פ קלא מיהא בעי' כדי לחוש בהם ובלתי קול כלל וכגונא דנדון הרב"ד ז"ל ודנ"ד דליכא שום קלא כלל יודה מהריב"ל ז"ל דלא חיישי' לאוסרה מספק כלל ולא כתב רשב"ם ז"ל התם בפ' י"ן על ההוא גברא דהוה מוחזק לן דלית ליה אחי וכו' דהיה לנו לאוסרה מס' כיון דודאי אין לו בנים יע"ש אלא דוקא אי לאו מוחזק לן דלית ליה אחי כמבואר להדיא הכי בדברי רשב"ם הנז' יע"ש ברם במוחזק לן דלית ליה אחי וגם אמר בש"מ אין לו אחין ולא נפק עליה כלל קלא דאית ליה אחין ודאי דלא אסרינן לה מס' כלל וכמדובר אכן המעיין יפה בד' רשב"ם ומהריב"ל הנ"ל ובשאר פוס' ז"ל ימצא סתירה לזה ואכמ"ל בזה. אמנם האמת יורה דרכן דבלא"ה אין אנו צריכים לזה כלל כיון דהסברא פשוט לומר דכל כה"ג דנ"ד דהרב"ד ודנ"ד לא חשיבי דקים לן בודאי שאין לו בנים כלל כי היכי דליחוש לאוסרה מספק אפי' בלא קול כלל כיון דישנו תחת האפשרות דאית ליה בנים בעירו ובארץ מולדתו כיון דבא לפה עירנו גדול בשנים ודאי שהיה נשוי שם דלא מסתבר לו' דנשאר רווק כ"כ שנים רבות ובפרט שהוא מבני אחב"י האשכנזים יצ"ו דהם משיאים בניהם ובנותיהם בעודם קטנים משנכנסו למצוות כידוע מנהגם הטוב עד היום הזה ומחר בכלל ושבח אני את מנהגם זה כי טוב הוא מאד ובפרט בהאי גברא דנ"ד דנשמע עליו ג"כ דהיה נשוי אשה בקמ"ר קושטא רבתי יע"א קודם בואו לפה כי כן שמעתי עליו ואפי' שאמר הוא בש"מ דאין לו בנים אין זה מוציאנו מידי ס' דשמא י"ל בנים וחשב בדעתו שכבר מתו כיון שהוא דר פה העירה כ"כ שנים רבות ולא נודע לו מהם כלל דזה ג"כ מוכרחים אני לאומרו בדעת הרב"ד ז"ל בסי' צ"ו הנ"ל דהתם נמי אמר האורח הנפטר דאין לו בנים ועכ"ז נסתפק הרב ז"ל בנ"ד דשמא י"ל בן וכנז"ל וה"ט משום דלא קים לן בודאי דלית ליה בנים וכמש"ל באופן דעפ"י תשו' הרב ב"ד ז"ל דסי' צ"ו הנ"ל יצא ההתר בשופי לנ"ד דאשה זו מותרת להנשא לשוק ולא חישי' לה לעגנה ולאוסרה מספק משום שמא י"ל אח לבעלה במד"ה כלל וכמדובר ואחר החיפוש חזיתיה למהריט"ץ ז"ל בסי' ז"ך דנשאל על אחד שבא מארץ אחרת ונשא אשה פה ואמר שאין לו אחין ושוב העיד עליו ע"א שי"ל אח בעירו אם מותרת אשתו להנשא לשוק ושם כתב הרב ז"ל דקצת מחכמי העיר התירוה לינשא ושאר חכמי העיר אסרוה והוא ז"ל ג"כ הסכימה דעתו לכת האוסרים אותה והן קדם הביא ראיה להתירה לשוק מתשו' הרא"ש ז"ל שהביאה מרן בב"י סי' זק"ן הנז' על אחד שנשא אשה ומעולם לא נודע ולא נשמע שי"ל אח אמנם אחי האשה אמר שהיה באשכנז וראה אחד שאמר שהוא אחיו ועתה מת הבעל והיא רוצה לינשא והשיב הרא"ש ע"ז דמלתא דפשיטא הוא דכיון דהאשה הזאת עומדת בחזקת שאין אחין לבעלה אינה נאסרת לשוק על מאמר אחיה וכו' ואפי' עד כשר לא היינו חוששים לעדותו דכל היכא דאתחזק היתרא ואמר עד אחד שהוא אסור אינו נאמן עכ"ל הרי מוכח מהכא דאפי' עד כשר שהעיד שי"ל אחין אינו נאמן לאסור כיון שהיא בחזקת היתר וא"כ הכא בנד"ז הוי דומה ממש לההיא דהרא"ש וכו' וכן הביא עוד ראיה להתיר ממ"ש הטור בסי' קנ"ז לא היה מוחזק באחין וכו' הנז"ל ושוב דחה הוא ז"ל ראייתו מתשו' הרא"ש ויצא לחלק כחי' הרב ב"ד ז"ל דבס"י צ"ח הנ"ל ממש ואייתי ראיה לחילוקו הנ"ל מדקדוק דברי השואל להרא"ש שכתב בארץ מגוריהם וגם אייתי ראיה לדבריו ממ"ש רשב"ם בפי"ן ושוב הוק' לו ממ"ש רש"י בפ' האומר דהיכא דלא מוחזק לן בש"מ לא באחי ולא בבני קיימא הך אתתא בחזקה שאינה זקוקה ליבום וכו' ותי' דברי רש"י ורשב"ם יחד דרשב"ם מיירי ביודעים בודאי שאין לו בנים משו"ה בעינן חזקה דלית ליה אחי לאפוקה מחזקת איסור מספק משא"כ בההיא דרש"י דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני אלא הדבר סתים משו"ה סגי לה להתירה אפי' בדליכא חזקה דלית ליה אחי אלא בדלא מוחזק לן דאית ליה אחי סגי דאם תאמר שמא י"ל אחין ואתה בא לאוסרה נאמר שמא י"ל בנים והיא מותרת הילכך בחזקת היתר עומדת כיון שאין אנו יודעים בודאי שאין לו בנים והיינו כמ"ש הרב ב"ד ז"ל בס"י צ"ו הנ"ל אשר צירף ספק דשמא י"ל בנים להאורח דנ"ד בהדי שאר ספיקות הגם דהאורח אמר בפי' שאין לו בנים כנז"ל ושוב הביא לנו מהריט"ץ דברי הטור ז"ל ואוקמינהו באינו מוחזק דאין לו בנים וכדאוקימנהו מהריב"ל בח"ב סי' י"ט הנ"ל ומינה דן את הדין לנ"ד דיודעים בודאי שאין לו בנים ואינו מוחזק דאין לו אחין א"כ הוי דומיא למ"ש רשב"ם בפי"ן ואסורה אפי' בלא עד כלל אלא מספק אסורה כ"ש בעד אחד שמעיד שי"ל אחין וכו' עכתד"ק עש"ב. והנה מה שדקדק הרב מהריט"ץ ז"ל במשפט הלשון בין או' מוחזק דלית ליה אחי ובין או' לא הוחזק דאית ליה אחי דבאו' מוחזק דלית ליה אחי היינו בחזקה ברורה ובידיעה ודאית ובאו' אינו מוחזק דאית ליה אחי היינו בחזקה סתמית וכגוונא דנדון דידיה הנה הרואה יראה להרב ב"ד ז"ל בסי' צ"ח הנ"ל דפליג עליה בזה וס"ל למר דהכל אחד דכיון דלא הוחזק באחין זהו חזקה שאין לו אחין וכו' יע"ש ועכ"פ בחילוק הנ"ל בין אדם שבא מארץ רחוקה לאיש בין עיר תרווייהו הסכימו לחי' הנ"ל הב"ד סי' צ"ח ומהריט"ץ ז"ל שם וכמש"ל ומ"מ לענד"ן דבגוונא דנ"ד גם מהריט"ץ סי' ז"ך הנ"ל אזיל ומודה להקל בנ"ד להתירה לשוק וה"ט דהרואה יראה בד"ק שם דכל הכרח שלו דאוקים עובדא דנ"ד במונח שאנו יודעים שאין לזה בנים משום שבא לכאן בחור וגם הבאים משם אמרו שאין לו בנים וגם בתר הכי חזר וכתב הרב ז"ל וז"ל וגם הוא בחזקה שאין לו בנים מכמה טעמי חדא שהוא בחור ועני וכו' כדי שיתנו לו אשה הגם כי עני הוא ומעשים בכל יום באים בחורים וכו' וא"כ ה"ה בחזקת שאין לו בנים עכ"ל יע"ש ולעילא מן כל שם כתב וז"ל אבל בנ"ד זה האיש ר"ד בא מקרוב מארץ מרחקים ארבל שמה ולא שייך לו' דהאשה היתה לה חזקה שאין אחין לבעלה שהרי לא הו"ל חזקה לפי כי עתה מקרוב בא מארץ לא עבר בה איש לבא לגבולותינו כי אם מזמן לזמן לעתים רחוקות הילכך ליכא חזקה וכו' עכ"ל יע"ש:
והנה כל זה ליתיה בנדון דידן חדא דזה האיש. הנפטר זה לו יותר משלשים שנה שהוא דר. בעירנו זאת ויותר מכ' שנה שנשא אשה זאת וקבע דירתו פה דירת קבע נשוי עם אשתו הנז' והוא מערי אשכנז ששיירות מצויות בים באניות ועוברים ושבים רבים מהתם להכא ומהכא להתם הרבה מאד וכמה אשכנזים יצ"ו דרים פה עמנו היום מלבד ק"ק אשכנזים רבים הדרים בא"י ת"ו כידוע ותמיד בא יבא להם כתבים וכתבי העתים מערי אשכנז להם כידוע וגם בבואו לפה עירנו האיש הנפטר דנ"ד היה גדול בשנים הרבה והגד הוגד לי מפי מגידי אמת דהיה נשוי אשה בעוב"י קושטא יע"א כנז"ל א"כ מכ"ז ודאי יודה מהריט"ץ ז"ל דלא דמי נדו"ד לנדו"ד להחשיבו בחזקת ודאי שאין לו בנים אלא ה"ה בספק אם י"ל בנים או לא אמנם באחין אינו מוחזק דלית ליה אחי אלא סתם וכדכתב איהו ז"ל על נדו"ד דהא ודאי בנ"ד אינו ניתן ליאמר עליו דאינו מוחזק דלית ליה אחי אלא סתם כיון דכל ההוכחות שכתב הרב ז"ל לנדונו ליתנהו בנ"ד ולא עוד אלא אדרבא הם בהפך וא"כ מאין ולאין לדמותו לנ"ד דהרב ז"ל ולאחמורי עלה מס' אפי' בלתי קול כלל אלא ודאי דגם איהו ז"ל אזיל ומודה דדמי נ"ד לנדון הרא"ש ז"ל ממש שכתב השואל שם וז"ל אשה שנשאת לבעל זה כמה שנים בארץ צרפת ומעולם לא נראה ולא נשמע ולא נודע שהיה לבעלה אח אמנם וכו' כי רחוק הוא שלא היה הבעל מודיע לה או שלא היה יודע בארץ מגורותיהם הדבר הזה והשיב ע"ז הרא"ש וז"ל הא מלתא דפשיטא היא כיון דהאשה הזאת עומדת בחזקת שאין אחין לבעלה אינה נאסרת לשוק וכו' עכ"ל כמש"ל ד"ק ונד"ן דכוותה היא ממש דזה כמה שנים רבית הוא נשוי עם אשתו הנז"ל ומעולם לא נראה ולא נשמע ולא נודע שיש לבעלה אח כלל ואלו היה לבעלה אחין ודאי שהיה הבעל מודיע לה או שהיה בא אצלו האח או היו מריצים כתביהם זל"ז וגם היה נודע פה אצל כל האשכנזים הדרים פה ובא"י ת"ו כל כך שנים רבות שהיה דר פה עירנו ונעשה כאלו הוא בן עיר ממש כיון שנשתקע פה כ"כ שנים הרבה מאד אלא ודאי הדבר ברור מאד דהוחזק דלית ליה אחי כלל וכי היכי דהרא"ש ז"ל אחשבה לאותה אשה דנ"ד שהיא עומדת בחזקת שאין אחין לבעלה ואינה נאסרת לשוק כנז"ל ה"נ בנ"ד האי אתתא עומדת בחזקת דלית ליה אחי' ואינה נאסרת לשוק וכדברי הרא"ש ממש והדברים ברורים לענ"ד וגם נדון הרב ב"ד ז"ל דבסי' צ"ח הנ"ל לא דמי לנד"ד כלל דהתם נמי אותו האיש דנ"ד שבא מהניאני"ם תכף שבא אצלם נשא אשה ולא עברו ח'. שבועות מנישואיו עד שמת והגיד אחיו מאמו וע"א כשר שי"ל אח בעירו ודמי ממש. לנדון מהריט"ץ. דסי' ז"ך הנ"ל משא"כ נ"ד דעברו כ"כ שנים רבות. יותר מל' שנה והוא נשוי וכו' וכו' כנז"ל. והשתא. דאתינן להכי מצינן לאוקומי שפיר אותה תשו' דהרב"ד דסי' צ"ו דמיירי בגוונא דנ"ד ממש ובהכי אין נסת"ר מחמת"ו ממ"ש הוא עצמו בסי' צ"ח הנ"ל וכמובן והרואה יראה דנדון דידן עדיפא מנדון הרא"ש והב"ד ז"ל הנ"ל דליכא בנ"ד שום עד המעיד שי"ל אח לבעלה לא קרוב ולא רחוק כלל ואפי' קלא בעלמא ליכא כלל ואיכא אומדנות רבות דמוכחי טובא דלית ליה אחי כלל וככל הנז"ל והא ודאי דיש לסמוך עכ"ז להקל בעגונה הזאת להתירה לשוק. דכלל גדול בידנו דבעיגונא הקלו וכידוע והחכם עיניו יחזו בתשו' מהרימ"ט ז"ל ח"א. סי' פ"ב דמד"ק מוכח להדיא כחילוקנו הנ"ל אשר חילקנו בעניותנו מנ"ד לנדון מהריט"ץ ז"ל ממ"ש וז"ל והך מילתא וכו' ואותו הנדון וכו' יע"ש וכ"כ הגאון חתם סופר ח"א אה"ע סי' מ"א וז"ל ועין בתשו' מהרי"ט וכו' יע"ש וע"ע להגאון הנ"ל שם סי' ע"ח יע"ש וע"ע בתש"ו הגאון נודע ביאודה מ"ח אה"ע סי' קמ"ג קמ"ד קמ"ה ובשב יעקב סי' מ' בגדי כהונה. סי' ל"ג מקור מים חיים ח"ב סי' ג' ובפני משה ח"א י' י"א ע"ע הלא בספרתם וכן העלה להלכה ולמעשה הרב משחא דרבותא אה"ע סי' קנ"א וכן ראיתי להרב משכנות הרועים ז"ל במע' ח' אות. נ"ן שנשאל על כיוצא בזה דנ"ד והוכיח במישור מסוגיא דקי' ודב"ב ומדברי רש"י בקי' ורשב"ם ז"ל דכל אשה בחזקת היתר עומדת אח"מ בעלה והעלה להתיר מס"ס ואייתי לן מ"ש מהריט"ץ והמשד"ר ז"ל ובסיד"ק הביא חי' הרב"ד ז"ל דסי' צ"ח הנ"ל וכתב ע"ד דאין לסמוך ע"ז כלל יעש"ב באופן דמכל דברי הפוס' ז"ל הנ"ל מתברר להדיא חילוקנו הנז' וכ"ע מודו ביה להקל בגוונא דנ"ד דדמי ממש לנדון הרא"ש ז"ל הנז"ל והדברים פשוטים ואכמ"ל עוד בזה: ועוד יש לצרף טעמא אחרינא תריצא להקל בנ"ד להתירה לינשא לגמרי לארוסה הנ"ל והוא זה דכיון דבתר הקי' שנתקדשה האשה הנז' דנ"ד לארוסה הנ"ל עוד נתייחדה עם הארוס שלה תמיד יום ולילה לא ישבותו ובבית אחד סגור עליהם ישינים בלילה כאיש ואשתו ממש והוא יחוד גמור הראוי לביאה כאשר כל השכנים שלהם יעידון יגידון ע"ז והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה א"כ הוי דינייהו כנישאת נישואין גמורים ממש כמ"ש מרן בשה"ט אה"ע סי' נ"ד וז"ל ואפי' אם קדשה בביאה אסור לו לבא עליה ביאה ב' בבית. אביה עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו ויחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נישואין בכל מקום עכ"ל יע"ש גם בסי' ס"א ס"א כתב מרן ז"ל וז"ל כיון שהכניס האיש ארוסתו לחופה הרי היא כאשתו לכל דבר אעפ"י שלא נבעלה וכו' עכ"ל יע"ש ובסי' ס"ד ס"ה כתב מרן וז"ל ואלמנה אין חופה קונה בה אלא ע"י יחוד של ביאה וכו' עכ"ל יע"ש וכתבו הפוס' ז"ל דר"ל יחוד הראוי לביאה אף שלא בא עליה. ואף לדעת הב"ח והב"ש ז"ל שם דס"ל דצריך להיות ביאה ממש ול"מ יחוד לחוד יע"ש הנה בנ"ד הארוס והארוסה מודים בפי' שבא עליה כמה פעמים וכבר כתב מרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג אה"ע סי' ס"א בהגהט"ו אות ג' משם מהראנ"ח ז"ל דהיא נאמנת לומר שבא עליה יע"ש ומה גם דאנא עניא הטלתי עליהם ח"ס אם אמת הדבר שבא עליה וענו ואמרו אמן ואמת הדבר בא עליה כמה פעמים ואיכא עדים נמי שראו אותם ישינים בלילה במטה אחת ואומדנא רבה דמוכחא טובא דהכי הוי ובלא"ה האיכא עידי יחוד והם הם עידי ביאה וכמש"ל גם מור"ם ז"ל שם בסי' נ"ה ס"א כתב וז"ל וי"א דחופת בתולה משיצאה בהינומא ואלמנה משנתייחדו עכ"ל יע"ש וכבר כתב מרן שם ס' נ"ה ס"א וז"ל והבא על ארוסתו לשם נישואין אחר שקידשה משיערה בא קנאה ונעשית נשואין וה"ה כאשתו לכל דבר וכו' עכ"ל והכא מרן איירי אפי' בלא חופה כלל כמ"ש הר"ן ז"ל הביאו מרן בב"י שם והבאה"ט שם דכיון שבא עליה לשם נישואין קונה בלא חופה עכ"ל יע"ש והגם דסיים מרן שם וז"ל וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין עכ"ל לאו למימרא דצריך לעיכובא משמע אלא דלכתחי' קאמר הוא דצריך וכמ"ש מרן שם להדיא בס"ג וז"ל אירס וכנס לחופה ולא בירך בד"ח ה"ז נשואה גמורה וחוזר ומברך אפי' אחר כמה ימים וכו' עכ"ל יע"ש וכ"כ מור"ם ז"ל בסי' ס"א וז"ל כנסה לחופה ולא בירך ברכת חתנים הוי חופה גמורה דאין הברכות מעכבות ומברך אחר כמה ימים וכו' עכ"ל וכבר כתב הרב כנה"ג שם משם הרדב"ז ז"ל. דמותר לו לבא עליה וע"ש וכ"כ הרב ב"ש ז"ל הביאו הבאה"ט סי' נ"ה סק"ח יע"ש ואעפ"י שלא כתב לה כתובה עדין דינה כנשואה ממש וכמ"ש הרב המוסמך מארי דאתרין הרי"ף ז"ל בשו"ת נבחר מכסף הנד"מ סי' מ"ד דאפי' דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה מ"מ דינה הוי כנשואה שהרי גם כשלא בירך היא אסורה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ואפי"ה הויא נשואה גמורה וכו' יעש"ב וכמ"ש ג"כ בדין יחוד דאלמנה יע"ש וע"ע בס' ויקרא אברהם להרב מהרא"ד נר"ו באה"ע סי' יו"ד מ"ש בזה ואכמ"ל והשתא דאתינן להכי דבאלמנה ביחוד הראוי לביאה כנ"ד חשיב כניסה לחופה ודינה כנשואה אפי' שלא בא עליה עדין וכ"ש אם בא עליה לשם נישואין כנ"ד דא"כ הוי דינה כנשואה גמורה לגמרי לכל דבריה ואם נשאת לא תצא בנ"ד דהגם דבזקוקה ליבום ונשאת. לזר אפי' בשוגג קי"ל דתצא ואפי' הוי לו בנים ממנה ונאסרה עליו ועל היבם כמ"ש מרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' קנ"ט ס"ב יע"ש זהו דוקא בידוע שיש לה יבם בודאי וזקוקה היא לו בודאי אבל משום חששא בעלמא כה"ג דנ"ד ודאי דאם נשאת לא תצא וגדולה מזו כתב הרב ב"ש שם סי' קנ"ט והבי"ד ה"ד הבאה"ט שם דאם אין יבם ידוע בודאי אפי' נפק קלא בעלמא שיש לה יבם לא תצא יע"ש כ"ש וק"ו בנ"ד דליכא אפי' קלא בעלמא זולתי חששא רחוקה ואיכא כמה ספיקי. טובא להקל דודאי הגמור דאם נשאת לא תצא וכמדובר. הכלל העולה מכל מ"ש דהותרה אשה זו דנ"ד מכבלי עיגונה וה"ה מותרת להנשא לבעלה המקודשת לו הנז"ל הנלע"ד כתבתי והותרה ונשאת אשה זו לבעלה הנ"ל בכתובה ובב"ח כתחז"ל בהסכמת חו"ר עירנו יצ"ו ג"כ וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות ויזכנו לכוין לאמיתה של תורה ולא לכשל בדבר הלכה אכי"ר פי המדבר זעירא דמן חבריא:
והוא הצעיר:
יצחק אבואלעפייא ס"ט: