אור ברסלב
שות עצי ברושים חידושים מענינים שונים › סימן סג

שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל

חידושים מענינים שונים · סימן סג

סימן סב

ראיתי לברר להלכה ולמעשה בעז"ה אם אירע שלא נראית הלבנה עד אחר יום ט"ו מן המולד עד הלילה השייך ליום ט"ז אך לא עברו עדיין ט"ו יום מעל"ע שהמולד היה למשל בלילה השייך ליום ב' בשעה - 12 שהוא ששה שעות בלילה ולא נראית הלבנה עד תחילת ליל ג' בשבוע השלישית שעדיין לא עברו מזמן המולד רק י"ד יום וי"ח שעות אם מותר לקדש הלבנה בברכה בשם ומלכות או דילמא דאין לקדש בשם ומלכות או אפשר דאסור לקדש כלל ואפילו בלא שם ומלכות:

וזה החלי בעזר השם לברר דין זה מתוך עומק דברי התלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים המדברים בענין הזה והנה בסנהדרין בפ' היו בודקין דף מ"א גרסינן א"ר אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר ר' יוחנן עד כמה מברכין על החודש עד שתתמלא פגימתה וכמה אמר ר' יעקב בר אידי אמר רב יהודה עד שבעה נהרדעי אמרי עד ששה עשר ותרווייהו כר' יוחנן ס"ל הא למהוי כי יתירא והא למהוי כי נפיא ע"כ מדברי סוגיית הגמ' דשם:

והנה כל הפוסקים ז"ל פסקו כנהרדעי דעד ששה עשר מברכין משום דרבים נינהו ובפרט לפי דעת הגאון מו"ה מנחם עזריה ז"ל בתשובה בסימן ע"ח דרב יהודה ונהרדעי לא פליגי כלל רק דרב יהודה מפרש דר"י מיירי בהתחלת הזמן דאין מתחילין לברך כל זמון שלא נתמלאה פגימתה והיינו עד שבעה אין לברך דכל זמן שלא נתמלאה פגימתה דתהוי כי יתירא אין אורה ניכרת כ"כ על הארץ ואין נהנין מאורה כל כך והיינו דאיתא במס' סופרים דאין מברכין על הירח עד שתתבסם והא דאמר עד שבעה היינו עד ולא עד בכלל אבל נהרדעי מפרשי דר' יוחנן אסוף זמן חידוש מיירי דעד כמה יכולין לברך עד ששה עשר דעד ששה עשר אור הלבנה מוסיף והולך אבל מכאן ואילך הולכת וחסרה מיום אל יום עד סוף החודש והך עד ששה עשר ג"כ עד ולא עד בכלל כמו עד שבעה דאמר רב יהודה [ועיין שו"ת ספר יהושע להגאון מו"ה יהושע העשיל זצ"ל הגאב"ד דק"ק טארניפאל שהוכיח מדברי תשובות מנחם עזריה הנ"ל דעד ששה עשר עד ולא עד בכלל מהא דאמר רב יהודה עד שבעה דהתם וודאי עד ולא עד בכלל דהא ביום ז' יכול לברך דאז הוי כי יתירא ע"ש]:

והנה יש לחקור בדברי נהרדעי דאמרי עד ששה עשר בד' ספיקות. (א) אי עד ועד בכלל או דילמא עד ולא עד כלל. (ב) אי הני ט"ו יומי חשבינן מיום ר"ח או מזמן המולד. (ג) ואת"ל מזמן המולד מ"מ יש להסתפק אי חשבינן מיום המול ואף דחל המולד למשל ביום א' בחצי יום מ"מ חשבינן ליה ליום שלם וכשיגיע ליל ב' בשבוע השלישית נחשב כמו שעבר ט"ו יום לאסור עוד לקדש הלבנה או דילמא דחשבינן משעה שנולדה בה הלבנה והנך ט"ו יום הוא מעל"ע משעה שחל בה המולד ואם המולד בחצי יום א' מותר לקדש הלבנה עד חצי יום ב' בשבוע השלישית. (ד) אם ר"ל ט"ו יום שלמים או ר"ל מחצית מחידושה של לבנה דהיינו מחצית מכ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים דהיינו י"ד יום וי"ח שעות ושלש מאות ותשעים ושש חלקים וחצי חלק ומשם ואילך אסור לקדש והא דאמר עד ט"ז לא דק בלשון ופורתא לא דק:

ועתה אבוא להתיר כל הספיקות בעז"ה הנה על הספק הראשון פשוט דהש"ס ר"ל מזמן המולד דכיון דהטעם דאחר ט"ו יום אסור לברך משום דאז מתחלת לחסור וזה ידוע דתיכף אחר ט"ו יום מזמן המולד מתחלת לחסור ואף שבימי החודש עדיין לא עבר רק י"ד יום או י"ג יום כגון בשנה שמרחשון וכסליו שניהם מלאים ומולד הלבנה הוא שני ימים קודם ר"ח ואין סברא כלל דיהי' מותר לקדש עד ט"ז יום לימי החודש והלכך הדבר פשוט דהגמ' מיירי ט"ז יום מזמן המולד ולא הוצרך הש"ס לבאר זה דהדבר מובן מאליו ועל זה לא עלה על שום פוסק להסתפק בזה:

ואכן ע"ד הספק השני אם ר"ל עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל הנה בטור בסימן תכ"ו כתב בהדיא דעד ט"ז יום ולא ט"ז בכלל וטעמו ונימוקו בזה נראה דאף דבכל מילי דרבנן קי"ל דעד ועד בכלל וכדאיתא בחולין דף נ"ד וברכת הלבנה נמי מילי דרבנן נינהו דהא כל הברכות הם מדרבנן מ"מ לברך על הלבנה לאחר שעבר זמנה מילי דאורייתא הוא דאפשר דהטור ז"ל סובר דהמברך ברכה שאינה צריכה דאמרינן דעובר משום לא תשא דהוא דאורייתא והלכך ס"ל דעד ולא עד בכלל ועוד דע"כ צ"ל דעד ולא עד כיון דעיקר הטעם הוא דלאחר חצי חודש אז חוזרת ומתחסרת ואין לך שעה שתעמוד במעמדה ולעולם עד חצי חודש הולכת ומתמלאה ואחר חצי חודש הולכת ומתחסרת וכיון דבסוף יום ט"ו היא במלואה ממילא תיכף לאחר ט"ו הולכת ומתחסרת והאיך אפשר לברך אז על חידושה והרי אז אינה מתחדשת רק מתחסרת ואפשר דמ"ד עד שבעה ג"כ אינו שבעה בכלל מאחר דס"ל דעד דתתמלא פגימתה דאמר ר"י היינו דתהיה כי יתירא ואח"כ מקריא לבנה ישנה ועיקר הברכה נתקן לברך על חידושה א"כ י"ל דבהתחלת יום ז' כבר הוי כי יתירא והלכך גם ביום ז' אין לברך וראיתי להגאון אב"ד דטארניפאל בספרו ספר יהושע סימן י"ד שכ' ג"כ דוודאי ר"ל דעד ולא עד בכלל מאחר דלאחר ט"ו הולכת ומתחסרת לא שייך לברך על הקללה והלכך דעתו דאף בלא שם ומלכות אסור ואכן מה שהוצרך לדחוק דצ"ל דר"י דאמר עד שבעה ונהרדעי דאמרי עד ט"ז לאו בחד גווני אמרי דרב יהודה ס"ל עד ועד בכלל ונהרדעי ס"ל דעד ולא עד בכלל בחנם דחק דשפיר י"ל דגם רב יהודה ס"ל דעד ולא עד בכלל ועוד דסותר דברי עצמו דכ' אחר זה דבפרט לדברי הגאון בעל מנחם עזריה בתשובה דפי' דרב יהודה ונהרדעי לא פליגי כלל ורב יהודה אזמן התחלה קיימא דאין מתחילין לקדש הלבנה רק לאחר דתהוי כי יתירא ולפי פירושו ע"כ עד שבעה ולא שבעה בכלל דביום ז' הוי כי יתירא וא"כ תרוייהו עד ולא עד בכלל קאמרי כ"כ שם הגאון הנ"ל והרי פשיטא ליה דביום ז' כבר הוי כי יתירא וא"כ גם לפי פירוש רש"י ז"ל וכל המפרשים ג"כ יש לפרש כן דיום ז' ולא שביעי בכלל דכיון דבהתחלת יום שביעי כבר הויא כי יתירא הוי לבנה ישנה ואין לברך עליה ואם משום דפשיטא ליה דלא הוי כי יתירא עד סוף יום שביעי וכן כתב רש"י ז"ל באמת שם בסנהדרין והנמוקי יוסף בדבור המתחיל ותרווייהו כר' יוחנן וז"ל מיהו רב יהודא סבר וכו' למהוי כי יתירה דהואי כמו יתר של קשת וכו' דהיינו חצי העיגול והאי לסוף ז' הוא עכ"ל. א"כ גם לפי פירוש הגאון בעל מנחם עזריה ז"ל צריך לפרש כן דאין מברכין עד סוף יום שביעי וכן כתב הב"י באמת בסימן תכ"ו בשם שערי אורה דאין מברכין עד אחר ז' ימים שלמים וא"כ אדרבה כמו בדברי רב יהודה הוא עד ועד בכלל ה"נ בדברי נהרדעי דאמרי עד יום ט"ו ג"כ עד ועד בכלל ובלא"ה דברי הגאון בעל מנחם עזריה ז"ל בעצמם תמוהים וסותר דברי עצמו וכבר תמה עליו הגאון בעל חת"ס ז"ל באו"ח סימן ק"ב שהרי מסיים שם בשו"ת מנחם עזריה דעוד יש טעם שאין לקדש עד יום ז' משום דא"א לז' ימים בלא שבת וע"כ דכוונתו דאין לקדש הלבנה עד שיעבור עליה יום השבת כמו דאיתא במדרש דמשו"ה בעינן שמנה ימים לקרבן וכן למילה וא"כ אדרבה משם מוכח דבעינן שיעבור כל יום השביעי ולכן צוותה התורה למול ביום השמיני דווקא וכן גבי קרבן כתיב מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה משום דבעינן שיעבור על הוולד מקצת יום השבת של סוף היום ומקצת יום השבת של תחילת היום דהקפידה התורה שיעבור על הוולד הכניסה ויציאה והוא כנגד זכור ושמור דזכור הוא בתחילתו ושמור הוא בסופו וא"כ גבי קידוש לבנה נמי אין לקדש רק עד שיעבור על הלבנה כניסת שבת ויציאת שבת לכה"פ וא"כ ממילא אין יכולין לקדש עד שיעברו ז' ימים שלמים דהא בשבת אין מקדשין הלבנה וא"כ האיך כתב דעד ז' ולא ז' בכלל כל זה כתב הגאון בעל חתם סופר ז"ל ומסיים דא"כ אדרבה מוכח דגם בדברי נהרדעי הוא ג"כ עד ועד בכלל ומותר לקדש גם ביום ט"ז ואי משום דפוחתת והולכת תי' בזה די"ל דכמו בתחילת החודש אין הלבנה נראית עד י"ח שעות אחר המולד והשתא ק"ו אם אורה אינה נראה עד אחר י"ח שעות כ"ש כשהיא מלאה ומאירה לכל עבר רק שמתחסר מעט מעט שלא יהיה נרגש החסרון עד אחר י"ח שעות לכל הפחות וא"כ היה יכול לברך לכל הפחות עד י"ח שעות אחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג שהוא כמו שש שעות ביום ט"ז [כ"ה הלשון בחתם סופר שם אבל נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל שהוא כמו י"ב שעות ביום ט"ז שהרי חצי כ"ט י"ב הוא י"ד ימים וי"ח שעות וי"ח שעות שאינו ניכר החסרון הוא בס"ה ל"ו שעות וי"ד ימים ול"ו שעות הוא י"ב שעות ביום הט"ז ולכן הדבר פשוט דטס"ה וצ"ל י"ב] ולפענ"ד יש לסמוך ע"ז בשעת הדחק עכ"ל הגאון בעל חתם סופר ז"ל שם. ויישב בזה דברי הכנסת הגדולה שהביא בשם שיטה אחת על סנהדרין שכ' בשם רבינו פרץ והמאירי ז"ל שגם ט"ז בכלל הכשר ברכת הלבנה והגאון בעל דבר שמואל הביאו וכתב דאינו יודע טעמו של דבר אבל בדברי הגאון בעל חת"ס ז"ל נתוודע לן טעמו של רבינו פרץ ז"ל ואני מוסיף על דבריו דנ"ל ברור דכ"ה דעת הרמבים ז"ל ג"כ שהרי כתב בפ"ו מה' ברכות הלכה י"ז שאם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחודש עד שתמלא פגימתה עכ"ל. ולא כתב בפירוש דעד ולא עד בכלל וכמו שכ' הטור ז"ל ולכן נ"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דס"ל דהא דאמרינן דהמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא אינו אלא מדרבנן ובכל מידי דרבנן קיי"ל דעד ועד בכלל [והטעם הוא כמו שכ' בחת"ס משום דלא ניכר החסרון עד אחר יום ט"ז] וגם הוי דומיא דעד יום ז' של רב יהודה דהתם וודאי דעד ועד בכלל וכמו שפי' רש"י ז"ל להדיא וא"כ הרי יש לנו תנא דמסייע לדעת רבינו פרץ והמאירי ז"ל והוא ניהו רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ואמנם למעשה אין לנו לזוז מדברי רבינו הטור ז"ל והשו"ע שכ' בהדיא דעד ולא עד בכלל וכן הסכים הפר"ח ז"ל וכל האחרונים ז"ל וגם הגאון בעל חת"ס ז"ל לא כתב רק שיש לסמוך ע"ז לכתחילה בשעת הדחק ונראה כוונתו דמש"כ שיש לסמוך ע"ז לכתחילה ר"ל שמותר להורות הוראה לכתחילה לקדש ביום ט"ז אך אם היה שעת הדחק והיינו שהיתה מכוסה בעבים מתחילה ולא היו יכולין לקדשה מקודם אבל אם היתה הלבנה נראית בזמנו ופשעו איזה אנשים ולא קדשו הלבנה לדידהו אסור לקדש ביום ט"ז כן נ"ל כוונתו בזה אך מ"ש אח"כ בד"ה אך נ"ל וא"כ בדיעבד שכבר הורה זקן מעכ"ת נ"י אין מזחיחין אותו תמוה דהא כבר כתב בעצמו מתחילה שיש לסמוך ע"ז אפילו לכתחילה והדבר צ"ע]:

ולענין הספק השלישי אם הנך ט"ו יום חשבינן מעל"ע ואם היה בחצי יום א' למשל מותר לקדש עד חצי יום ב' ואף שהוא יום ט"ז מיום המולד או דילמא דאמרינן ביה מקצת היום ככולו הנה בתחילה צריך שתדע שספק זה אין להסתפק בו רק אם נפרש דט"ו יום ממש קאמר ולא מחצית של כ"ט י"ב תשצ"ג דאם נפרש כדברי המהרי"ל בתשובה שהביא הרמ"א בהג"ה בסימן תכ"ו תו בטל את הספק הזה דכל שעבר מחצית של חידושה של לבנה אסור לקדש רק דהספק הוא אם נימא דעד ט"ו יום שלמים מותר לקדש אז חל הספק אם ר"ל מעל"ע או דאמרינן מקצת היום ככולו ואי אמרינן דמקצת היום ככולו יש בזה קולא וחומרא דאם היה המולד בתחילת ליל א' למשל הוי קולא דמותר לקדש עד סוף יום א' ואף דמחצית החידוש כבר נשלם בששה שעות מקודם אבל להיפך אם היה המולד בסוף יום א' שעה אחת קודם הלילה ג"כ אין לקדש רק עד סוף יום א' ואף דאכתי לא עבר מחצית של כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג דמחצית הזה לא יושלם רק בי"ז שעות ביום ט"ז ובכה"ג הוי חומרא גדולה. אבל אם נימא דחשבינן מעל"ע לעולם הוי קולא דכל זמן שלא עברו ט"ו יום שלמים מיום המולד מותר לקדש. והנה בספק הזה כבר נסתפק בזה השואל בשו"ת מהרי"ל סימן ק"נ והשיב דכיון דכ' התשב"ץ ואגודה דחשבינן מהמולד היינו משום דאזלינן בתר מילוי פגימה הלכך יש לחשב פלגא דכ"ט י"ב תשצ"ג מהמולד. ולכאורה צריך להבין דמה זו תשובה על השאלה דהא השואל לא שאל לו רק אם חשבינן מעל"ע או לא והוא השיב לו דיש לחשב פלגא דכ"ט והוי כטענו חיטין והודה לו בשעורין. ואמנם למש"כ לעיל ניחא דהשואל דנסתפק לו אם חשבינן מעל"ע ע"כ דהיה מפרש דט"ו יום ממש קאמרינן וע"ז השיב לו דחשבינן פלגא דמולד הלבנה וא"כ נפל הספק לגמרי. ואכן מדברי המג"א בסימן תכ"ו נראה דהוא מחלוקת הטור עם השו"ע דהטור דכ' מיום המולד משמע דלא בעינן מעל"ע דתליא ביום ואף אם היה המולד בסוף היום נחשב ליום שלם אבל השו"ע שכ' משעת המולד משמע דס"ל דבעינן מעל"ע ותרווייהו ס"ל דנהרדעי דאמרי עד ט"ז הוא דווקא ולא מחצית מחידושה של לבנה כמו דסבר המהרי"ל וכן משמע באמת פשטיות דברי הגמ' דאמרה עד ט"ז ומשמע דתליא בימים דלפי דעת המהרי"ל לעולם ליכא ט"ו יום שלמים מזמן המולד והיכי אמר עד ט"ז וליכא למימר דלא דק דהא לקולא לא אמרינן דלא דק אלא וודאי הדבר ברור דהש"ס ס"ל ט"ו יום שלמים משעת המולד וכ"ה דעת הרמב"ם והטור והשו"ע והמהרי"ל ז"ל יחיד הוא בדבר זה ומה דהכריח המהרי"ל כן דהא תיכף לאחר שתתמלא פגימתה דהיינו לאחר מחצית החידוש תיכף מתחלת לחסור אין כאן הכרח כלל דוודאי כל ששה שעות הראשונות מעת שמתחלת לחסור אין ניכר כלל לעולם החסרון וכמו שכ' החת"ס הנ"ל דק"ו הוא מתחילת המולד דכל ששה שעות מתוך קוטנה אינה נראית כלל בשום מקום ואף לבני מערבא כ"ש בעת ששה שעות הראשונות שמתחלת לחסור אינו ניכר החסרון בעולם כלל ולא נתמעט האור שלה פ"פ תבל באלו ששה שעות מכמות שהיתה וא"כ מה בכך שהולכת ומתחסרת הא מ"מ מאירה כמקדם והלכך מותר לקדש עד שיעברו ט"ו יום שלמים מזמן המולד דהיינו עד סוף ששה שעות שמתחלת לחסור וכן דעת הגאון מו"ה יעב"ץ זצ"ל בסידור שלו דיש לקדש עד ט"ו יום שלמים מזמן המולד ודלא כמהרי"ל והרמ"א ז"ל:

ובאמת שגם מדברי הרמ"א ז"ל אינו הכרח שפוסק כמהרי"ל רק שכ' ואין לקדש ור"ל דלכתחילה אסור להמתין עד ט"ו יום שלמים אבל בדיעבד ובפרט בשעת הדחק שלא היתה נראית מתחילה אפשר דמודה להמחבר דמותר עד אחר שיעברו ט"ו יום שלמים ובזה ניחא שלא כתב בלשון וי"א דאין לקדש דהא באמת נראה דהטור והמחבר לא ס"ל כמהרי"ל והו"ל לכתוב וי"א אלא וודאי כמו שכתבתי דהרמ"א לא חשש לדעת המהרי"ל רק לענין לכתחילה:

והיוצא לנו להלכה מכל מה שכתבנו דבדיעבד ובפרט בשעת הדחק מותר לקדש אפי' בברכה כל זמן שלא עברו ט"ו יום מעל"ע מזמן המולד אבל לאחר שעברו ט"ו יום שלמים יכולים לקדש בלא שם ומלכות מיהת ולסמוך על דעת רבינו פרץ והמאירי ז"ל שמתירים כל יום ט"ז והמורה שמתיר לקדש אפילו בברכה ביום ט"ז אין מזחיחין אותו וכמו שכ' החת"ס ז"ל אך לפי דעת החתם סופר ז"ל אין לקדש כל יום ט"ז רק בתוך י"ח שעות שאחר מחצית המולד דהיינו ט"ו יום שלמים וי"ב שעות ומיהו מה שכ' החת"ס עוד סברא דמותר לקדש עד יום כ"ב בחודש ע"ז בוודאי אין לסמוך כלל ואפילו לברך בלא שם ומלכות ונראה דגם הוא ז"ל לא כתב כן רק לפלפולא בעלמא:

וממובא דברינו אנו למדים דהגאון בעל ספר יהושע דהפריז על המדה וכתב דאחר מחצות המולד ואפילו אם הוא ביום ט"ו אסור לקדש ואפילו בלא שם ומלכות טעות הוא בידו וח"ו לסמוך עליו ולא עיין דהרמב"ם והטור והמחבר לא ס"ל כמהרי"ל וגם לא עיין במג"א ובכל דברי האחרונים דמפרשים בהדיא דהמחבר לא ס"ל כמהרי"ל וגם לא ראה דברי הגאון יעב"ץ בסידור שלו דפסק להדיא דמותר לקדש עד שיעברו ט"ו יום שלמים וכן נ"ל עיקר להלכה בעזר השם:

ודע עוד דגם בהתחלת הזמן קידוש הלבנה יש ד' דעות בזה.

א דעת הרמב"ם ז"ל דמותר לקדש אפילו בלילה הראשונה של מולד הלבנה ואדרבה עיקר מצותה היא בלילה הראשונה שכ' דאם לא קדש בלילה הראשונה מקדש והולך עד יום ט"ז. וכ"ה דעת הסמ"ג וכן כתב במג"א בשם ס' הקנה דמצוה מן המובחר לקדש ביום ראשון.

ב דעת תלמידי רבינו יונה ז"ל בברכות בפ' תפלת השחר דאין לברך רק אחר ג' ימים שקודם לכן אין אדם נהנה מאורה ומפרש דמש"כ במס' סופרים דאין לברך עד שתתבסם היינו עד אחר ג' ימים.

ג הוא דעת הגאון בעל מנחם עזריה בתשובה דסובר דאין לקדש עד יום ז' אבל ביום ז' מותר לקדש ומפרש דמה דאמר רב יהודה עד שבעה קאי על התחלת הזמן ומפרש דעד שבעה ולא שבעה בכלל. ואמנם כבר כתבתי לעיל דהוא סותר דברי עצמו דלפי מש"כ בטעם השני דצריך לעבור עליה יום השבת כמו במילה וקרבן ע"כ דעד ועד בכלל קאמר וכמו שתמה עליו בחתם סופר הנ"ל.

ד הוא הגאון החסיד מוהר"י גיקטילייא בעל שערי אורה והביאו הב"י שכ' בתשובה שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים. הרי לך ד' שיטות והבוחר יבחר:

וכן בסוף הזמן יש ד' שיטות. (א) דעת מהרי"ל. (ב) דעת הרמב"ם והטור והמחבר ז"ל. (ג) דעת רבינו פרץ והמאירי ז"ל דסברי דגם ביום ט"ז מותר לקדש. (ד) דעת החת"ס דאין קדש רק בתוך י"ח שעות שאחר מחצית המולד ומיהו מש"כ שם עוד סברא דיש לקדש עד יום כ"ב נראה דלא כתב רק לפלפולא בעלמא:

ואיידי דאיירי בדיני ברכת הלבנה ראיתי לכתוב דמה שאנו נוהגין לומר שלום עליכם אחר דוד מלך ישראל חי וקים הנה המעיין בפרי חדש בסימן תכ"ו מש"כ בשם המטה משה משמע קצת דצריך לאומרו קודם דוד מלך ישראל חי וקים עוד באתי לכתוב בכאן מה שיש לתמוה הפלא ופלא על הגאון בעל ס' ספר יהושע במש"כ דגם הכנסת הגדולה שכתב בשם תלמידי הר"ף והמאירי שכ' דעד ועד בכלל אין ר"ל דמותר לקדש אחר מחצית מכ"ט יום ומחצה אלא ר"ל להיפך להחמיר דאם נתאחר המולד יום או יומים אחר ר"ח מ"מ אינו מותר לקדש רק ט"ז ימים מר"ח ויותר מכאן אסור ואף שהוא בתוך מחצית כ"ט יום וכל דבריו ז"ל אלו אינו אלא מן התימה דמלבד דאין טעם לזה דלמה יהא אסור לקדש אח"כ דהא בהדיא אמרינן דיכול לקדש עד דתהוי כי נפיא עוד שגה בזה שגיאה גדולה דאינו במציאות כלל דיתאחר המולד שני ימים או שלשה אחר ר"ח ואפילו יום אחד אחר ר"ח אינו בנמצא כלל ואפי' ביום ר"ח עצמו אינו בנמצא שיפול המולד אחר חצות רק בר"ח שבט נמצא לפעמים כשחשון וכסלו שניהם חסרים אבל למחרת ר"ח לא נמצא בעולם כלל וכלל:

וגם מש"כ שם דדעת כל הראשונים והאחרונים ז"ל דאין לקדש אחר מחצית של כ"ט יום אינו אמת דבדברי הראשונים לא נמצא אפילו רמז רמיזא מזה דהא לא העתיקו רק לשון הגמרא ואדרבא מפשטיות דברי הגמרא והראשונים ז"ל משמע דיכול לקדש עד שיעברו ט"ו יום שלמים ודלא כדעת המהרי"ל ז"ל:

סוף הספר

תוכן העניינים

שות עצי ברושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה