אור ברסלב
שות עצי ברושים חידושים מענינים שונים › סימן ס

שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל

חידושים מענינים שונים · סימן ס

סימן נט

ראיתי להדפיס כאן מש"כ בעז"ה כדין ברכת החמה בעת התחלת המחזור הגדול בשנת ר"ג לחמה.

הנה כאשר שהחיינו ה' והגיענו לזמן שנה זו שנת תרנ"ז שהיא תחילת מחזור הגדול ר"ג לחמה שחל בה תקופת ניסן בחמשה ימים לחודש הזה. באורתא דתלת נגהי ארבע [והיינו פונקט 6 דער זייגער- דינשטאג פ' מצורע ד' ניסן פאר נאכט] באותו יום ושעה ורגע שנבראה החמה בששת ימי בראשית ולכן ביום ד' פ' מצורע ה' ניסן בבוקר מחויבין כל הקהל לברך ברכת עושה מעשה בראשית בשם ומלכות - ועיקר זמן הברכה הוא לברך בשעת הנץ דווקא אך נמשך זמנה עד ג' שעות זמניות על היום [וביום ה' ניסן הבע"ל דזמן הנץ אז הוא לערך -30- מינוט אויף שעה- 6 יכולים לברך עד -45- מינוט אויף -9-] ואף אם תהא מכוסה בעבים אך שתהא ניכרת רושם החמה מבין העבים ג"כ יש לברך בשם ומלכות אך אם יהא יום המעונן ולא תראה החמה כלל וכלל אז יברכו בלא שם ומלכות [וכן נראה להדיא מדברי שו"ת זרע אמת חא"ח סימן כ"ד והגאון בעל הפמ"א זצ"ל בחלק ב' סימן ל"ח הפריז על המידה וס"ל דיש לברך גם בשם ומלכות דעל אור היום נמי מברכין ולא בעינן ראיית החמה כלל וכלל אך למעשה לא סמך על דעתו ועכ"פ בלא שם ומלכות בוודאי יש לברך ודלא כהחתם סופר סימן נ"ו דיחיד הוא לגבי הגאונים ז"ל הפמ"א והזרע אמת ובפרט כי חשש ברכה לבטלה ליכא בזה כלל] ואם נתאחרו ולא ברכו בזמן הנ"ל מ"מ יכולין לברך בשם ומלכות עד חצות [כ"ה דעת התוס' יו"ט בספרו מלבושי יו"ט על הלבוש וכן הסכים עמו האלי' רבה בסימן רכ"ט. וכן כתב הנו"ב בספרו דגול מרבבה בסימן רכ"ט שכן עשה מעשה בעצמו בשנת תקמ"ה שבירך קרוב לחצות בשם ומלכות וכן העיד בשמו תלמידו הגאון מו"ה אלעזר פלעקלעש זצ"ל בספרו שו"ת תשובה מאהבה ודחו דעת הלבוש והמג"א והפמ"ג בשתי ידים] לפיכך ביום ד' ה' ניסן הבע"ל צריכין כל הקהל להשכים בבוקר קודם הנץ החמה ולילך לאיזה הרים גבוהים אשר מחוץ לעיר כגון בנאוויגאראד או בפאוועלאנקע וכדומה שיוכלו לראות משם את הנץ ואם תתראה החמה או אפילו אם תהא מכוסה בעבים קלושים באופן שלכל הפחות תהא ניכרת רושם החמה מבין העבים יברכו מיד ברכת עושה בראשית ואח"כ יאמרו כל הקהל כפי הסדר שנכתוב להלן:

ואמנם אם לא תתראה החמה אז כלל וכלל אזי יחזרו כל הקהל לעיר לקרות ק"ש ולהתפלל אך לא יתפללו רק מנין אחד כדי שיוכלו כל הקהל לחזור תיכף אל המקום אשר עמדו שם בתחילה ולהמתין אולי תתראה החמה בתוך ג' שעות זמניות דהיינו קודם 45 מינוט אויף 9 ואמנם אם יגיע סמוך לזמן הזה ועדיין לא תראה החמה כלל וכלל אזי יברכו כל הקהל הברכה בלא שם ומלכות ויאמרו ג"כ כפי הסדר שנכתוב להלן ואח"כ יחזרו לביתם ואם תחזור ותראה השמש קודם שעה 12 אזי יחזרו כל אחד לברך הברכה בשם ומלכות אף בביתו ביחידות או בשוק כי אז נראה השמש גם ברחוב בהוך העיר ולא יאמרו רק הברכה לבד כי שאר הסדר כבר אמרו בתחילה וסדר אמירת הברכה כך הוא בתחילה יאמרו כל הקהל קפיטיל הללו את ה' מן השמים וכו' עד ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור [ויטו לאחד מהקהל שיהי' לש"ץ שיסיים בסוף וימתינו הכל עד שיסיים הש"ץ עד חק נתן ולא יעבור כדי שיאמרו כל הקהל הברכה כולן כאחת ולא יהא אחד מקדים ואחד מאחר] ואח"כ יאמרו כל הקהל בקול רם ובנעימה קדושה ברוך אתה ד' וכו' עושה מעשה בראשית [והן אמת דהמשנה דברכות (דף נ"ד) ובברייתא (דף נ"ט) גבי ברכת החמה איתא ברוך עושה בראשית וכ"ה הגירסא ברי"ף וברמב"ם פרק י' מה' ברכות הלכה י"ח ברוך עושה בראשית ובבה"ג ובכל ספרי הפוסקים ז"ל ראשונים ואחרונים לאין מספר וכ"ה בשו"ע בסימן רכ"ט ולכן לצאת כל הדעות ראוי ונכון לומר בתחילה ברוך עושה בראשית ואח"כ תיכף ומיד יאמר עושה מעשה בראשית] ומי שירצה לומר קודם הברכה הנני מוכן ומזומן לברך על החמה כמו שצוונו חז"ל בוודאי הרשות בידו וכן ראוי ונכון ואחר הברכה יאמרו כל הקהל קאפיטיל י"ט השמים מספרים עד סוף המזמור ואחר שיסיים הש"ץ המזמור יאמרו מזמור ס"ז למנצח בנגינות ואחר זה מזמור קכ"א שיר למעלות אשא עיני אל ההרים. ואח"כ יאמרו מזמור קל"ו והוא הלל הגדול ויאמרו אותו פסוק בפסוק עד את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כל"ח ועד בכלל. ואח"כ מזמור ק"נ הללו אל בקדשו. ואח"כ יאמרו הפיוט אל אדון על כל המעשים פסוק בפסוק כמו שאומרים בשבת עד שרפים ואופנים וחיות הקודש ויאמרו אותו בקול רם ובנעימה ואח"כ יאמרו תיכף שמך ה' אלקינו יתקדש וזכרך מלכנו יתפאר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת תתברך מושיענו על כל שבח מעשה ידיך ועל מאורי אור שעשית יפארוך סלה. ואח"כ יאמרו מפסוקי התורה בפ' בראשית מיום רביעי ואח"כ בנביאים בירמי' ל"א ל"ה כה אמר ד' נותן שמש לאור יומם וגו' ובישעי' סימן ס' לא יהי' לך השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך וגו' עד בעתה אחישנה. ואח"כ יאמרו הברייתא דברכות נ"ט וזה נוסחה תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה אומר ברוך עושה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל תמניא ועשרין שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. ואח"כ יאמרו מברייתא דפרק שירה שמש אומר שמש ירח עמד זבולה לאור חיצך יהלכו לנוגה ברק חניתך ואומר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ד' עליך זרח. ואח"כ יאמרו עלינו לשבח בכוונה גדולה ואח"ז יאמרו קדש דרבנן וד' יזכנו לברך עוד על החמה בשנת תרפ"ה הבע"ל בירושלים עה"ק אמן:

וע"ד שכתבתי לעיל דאם אינה נראית החמה כלל בתוך ג' שעות עדיף טפי לברך לע"ע בלא שם ומלכות ואם תראה אח"כ לאחר ג' שעות עד קודם חצות יוכלו לברך פעם שנית בשם ומלכות הנה מצאתי בשערי תשובה להגאון מוהרא"ז מרגליות זצ"ל שכ' דאין לעשות כן דשמא הלכה כהראב"ד דבכל הברכות שהוזכרו במשנה דברכות בפרק הרואה ובהברייתא דלשם כולהו בלא שם ומלכות הן וא"כ כבר יצא בברכה שבירך בתוך ג' שעות בלא שם ומלכות ושוב כשיברך אח"כ בשם ומלכות יהי' ברכה לבטלה ולכן עדיף טפי שלא יברך כלל בתוך ג' שעות רק ימתין עד חצות אם תראה יברך בשם ומלכות ואם לא תראה יברך בלא שם ומלכות כ"כ בשע"ת שם וכל דבריו ז"ל אלו לא נהירא לי דאם באנו לחוש לדעת יחיד האיך פסק דיש לברך עד חצות בשם ומלכות ולמה לא נחוש לדעת הלבוש והמג"א והפמ"ג דלדעתם הו"ל ברכה לבטל' וע"כ צ"ל כיון דכבר הסכימו האחרוני' שבאו אחריהם לברך לא משגחינן בהו וא"כ כ"ש דא"צ לחוש לדעת הראב"ד ז"ל שדבריו נדחו מכל הראשונים. ועוד דמש"כ דאם לא תראה יברך אז בלא שם ומלכות זה ג"כ אינו נכון דהא אז הוי ס"ס לפטור דשמא הלכה כהלבוש וסייעתו ושמא הלכה כהחת"ס דאם אינה נראה כלל א"צ לברך אפילו בלא שם ומלכות. ולכן כמו שכתבתי כן נראה לי עיקר:

ועוד ראיתי לכתוב במה שהעיר בשו"ת משאת בנימין סימן ק"א דהא כל זה דאמר אביי דאימת הוי כל כ"ח שנין וכו' אינו אלא לפי תקופת שמואל דאמר דאין בין תקופה לתקופה אלא ז' שעות ומחצה ושנת החמה הוא שס"ה יום ורביע אבל לפי מה דקיי"ל כתקופת רב אדא תחזור החמה לנקודה הראשונה כמו שהיתה בעת הבריאה בכל תקופת ניסן שבראש המחזור הקטן של י"ט שנים והוה לן לברך ברכה זו בכל י"ט שנים כבר תירץ בעצמו יפה דנהי דבכל י"ט שנים תחזור לנקודה הראשונה אבל אינו חל לעולם באורתא דתלת נגהי ארבע ולפיכך לא שייך לברך אז משא"כ בתקופת שמואל איכא תרתי חדא שהחמה חוזרת על נקודתה בכל תקופות ניסן שבראש המחזור כאשר היה בעת הבריאה ועוד שהתקופה נופלת בתחילת ליל ד' כמו שהיה בעת הבריאה:

ומה שיש להקשות דהיכי עבדינן תרתי דסתרי אהדדי דלענין הברכה עבדינן כשמואל ולענין חשבון התקופות ועיבור השנים אנו סומכין על חשבון דרב אדא לאו קושיא היא דהכי נמי לענין חשבון השנים קיי"ל כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ולענין התקופות קיי"ל כר"י דאמר בניסן נברא העולם כ"כ בשו"ת משאת בנימין שם והנה תירץ זה דחוק מאוד דהתם שאני דכבר תירץ ר"ת בתוס' בר"ה (דף כ"ז) דאלו ואלו דברי אלקים חיים הם דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן ולכן יסד הקליר בגשם של שמיני עצרת כר"א ובטל של פסח יסד כרבי יהושע עי"ש. אבל הכא לענין תקופה דשייך לענין הילוך החמה מ"נ אם התקופה נמשכת כרב אדא ע"כ דליתא לדשמואל ואם איתא כדשמואל ע"כ דליתא לדרב אדא וגם תירץ ר"ת ז"ל לא שייך הכא דמאי שייך בזה מחשבה ומעשה:

אכן מר אחי הגאון ז"ל בספרו ראשית ביכורים בהקדמת הספר שנקראת בשם ברכת ראשית כתב דשני התקופות אמת הם ואין כאן סתירה כלל והוא לפי מה שכתבו התוכנים הקדמונים שיש איזה נטייה לגלגל המזלות מקו משוה היום בכל עת מעט לצד צפון כנודע. וא"כ י"ל דשני החשבונות אמת הם דוודאי המופת והחוש מעיד כי מן הרגע אשר תתחיל החמה לנטות מקו השוה לצד צפון העולם בתחילת הקיץ עד אשר תחזור לבוא על קו משוה היום בסוף ימי החורף מצד רוח דרום אינו רק שס"ה יום וששה שעות פחות ד' מינוט וחצי בקירוב כמו תקופת רב אדא [ומימות הבריאה עד זמן הזה עלה ההבדל בכמו י"א יום ובזמנינו קדמה תקופת רב אדא לתקופת שמואל י"ח יום מקודם אכן תקופת שמואל נחשבת מן הרגע אשר תתחיל החמה לנטות מעל ראש מזל טלה לצפון עד אשר תחזור לשנה הבאה לראש מזל טלה מדרום ושיעור מהלך זה שוהה שס"ה יום ורביע מכוונים ובזה א"ש הכל דקביעת העיבור וגם יום השוה בכל מקום הוא רק על זמן הקפת השמש וחזרתה לקו משוה היום אבל ברכת החמה בתחילת המחזור של כ"ח שנה הוא רק על הקפת השמש לראש מזל טלה וזה אינו אלא מכ"ח שנה לכ"ח שנה כ"כ מר אחי הגאון מו"ה בצל אל ז"ל שם ובדף נ"ה חזר וביאר באריכות נפלא לשני התקופות אלו ובראיות נכוחות מספרי התוכנים הראשונים והנה כל המעיין בדבריו ז"ל אלו יראה דדבר ד' בפיו אמת. וראיה גדולה לדבריו דהרי בברייתא קחשיב נמי דהרואה לבנה בגבורתה ופירש הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' ברכות הלכה י"ח דהיינו כשתחזור הלבנה לתחילת מזל טלה בתחילת החודש ולא תהי' נוטה לא לצפון ולא לדרום וכו' הרי דכל עיקר חיוב הברכה היינו בעת שיגיעו המאורות לתחילת מזל טלה כמו שהיה בעת הבריאה ורק דבעינן שיהא ג"כ באותו יום ורגע שהיה בעת הבריאה וגבי חמה ידעינן דהוא מכ"ח שנין לכ"ח שנין אבל גבי לבנה לא ידעינן אימתי חוזרת למזל טלה וגם שתהא מכוון באורתא דתלת נגהי ארבע ולפיכך אין מברכין עליה:

ועפ"י דברי מר אחי הגאון ז"ל הנ"ל יש לדחות הראיה שהביא המשאת בנימין דתקופת רב אדא עיקר מהא דאמרינן בר"ה (דף כ"א) דאם משכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תהוש להא דכתיב שמור את חודש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן וזה אינו רק לפי חשבון תקופת רב אדא דאם לפי חשבון תקופת שמואל הא מצינו כמה שנים דמשכה תקופת טבת עד אחר חג הפסח ולמה לא מעברינן והיכא לא הוקבע רק ז' עיבורים במחזור קטן הא לפי דברי הש"ס הנ"ל הוה לן לקבוע ח' עיבורים ולכן הוכיח מזה דקיי"ל כתקופת רב אדא. ואכן לפי דברי מר אחי ז"ל דשני התקופות אמת אינו ראיה של כלום ונקדים בתחילה מה שהקשו התוס' שם הא בשביל התקופה לבד אין מעברין והוצרך לחלק בין תקופת תשרי לתקופת ניסן ושוב הקשו כיון דמקרא קא דרשי הכא והכא מ"ש בין תקופת תשרי לתקופת ניסן ונשארו בקושיא ובאמת שתמיה עצומה היא לכאורה ואמנם המעיין בדברי הרמ"ה ז"ל בהשגותיו על הרמב"ם ז"ל בה' קידוש החודש בפ"ד הלכה ב' יראה דקושיית התוס' לק"מ דכתב שם דכיון דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן בוודאי לא יהא אביב ג"כ ועל שנים מהם מעברין ועוד דאם משכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן משכא נמי תקופת תמוז עד בתר החג והלכך מעברין ע"ש [ופירוש ההשגה עיין במנחת אהרן על סנהדרין שלפני הרמ"ה ז"ל הי' הגי' ברמב"ם דאף על תקופת תשרי בלחוד מעברין ועל זה בא להשיג ע"ש] ועפ"י דבריו ז"ל לק"מ דבתקופת טבת דמשכא איכא גם חסרון דאביב ועל שתים מהם מעברין אבל בתקופת תשרי דליכא רק חדא אין מעברין ואין מקום כלל לקושיית התוס':

ועפ"ז י"ל דלעולם תקופת שמואל עיקר והא דזמנין דנמשכה תקופת טבת עד אחר תג הפסח היינו דבתקופת שמואל אף דנמשכת לאחר החג מ"מ האביב בא בזמנו ועל אחת אין מעברין והא דאמרינן דאי משכא תקופת טבת עברי לה מיירי בתקופת רב אדא דאי משכה עברי לה והיינו בזמן רב הונא ורבא דלא נתייסד עדיין סדר העיבורים שתיקן הלל הנשיא האחרון והיה מזדמן לפעמים שגם תקופת רב אדא נתאחר אבל לאחר שניתקן סדר העיבורים מעולם אינו מזדמן כלל שתקופת רב אדא יתאחר ולתקופת שמואל שמתאחר לא איכפת לן משום דבוודאי איכא אביב וליכא רק חסרון של איחור התקופה וזה לא איכפת לן דהא קיי"ל דעל אחת מהן אין מעברין:

ומש"כ עוד המשאת בנימין ועוד דאנו מעברין בשנה שמינית של מחזור ולפי חשבון של שמואל היה לנו לעבר בשנה תשיעית שאז שנת חמה יתירה על הלבנה חודש ימים ולא שנת השמינית אבל לחשבון לדרב אדא בשנה השמינית החמה יתירה על הלבנה חודש ימים כשתדקדק בחשבון של שמואל ורב אדא עכ"ל. הנה מאוד אני תמה על גאון כמוהו האיך יצאה מלפניו שגיאה גדולה כזו דכלפי לייא דאדרבה דתקופת רב אדא קודמת לתקופת שמואל והאיך אפשר דהיא תתאחר יותר והא דבשנת השמינית מעברין היינו דאם לא היינו מעברים היה נמשך גם תקופת רב אדא עד שיתסר בניסן. וכבר אמרינן ע"ז בש"ס ר"ה הנ"ל דצריך לעבר משום דאיכא תרתי לריעותא אביב ותקופה אבל בשנת הששה עשר למחזור וכן שנת החמישית למחזור דאז ג"כ נמשך תקופת שמואל עד לאחר הפסח מ"מ לא מעברינן משום דתקופת רב אדא מתחיל קודם הפסח והלכך אף דתקופת שמואל הוא עיקר מ"מ כיון דליכא רק חסרון דתקופה לא מעברינן דקיי"ל דעל אחת מהן לא מעברינן וכל זה פשוט וברור ולפי זה נתבטל דברי המשאת בנימין מכל וכל:

ואכן בעיקר המחלוקת של תקופת רב אדא ושמואל מלבד תירוץ של מר אחי הגאון זצ"ל נ"ל לתרץ עוד בהקדם מה שתקנו מסדרי התפילה לומר בפיוט דהכל יודך דבוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה דמשמע דבלילה עולה החמה למעלה מן הרקיע והקב"ה הוצרך להוציא אותה ממקומה בכל יום ויום וכן הלבנה נכנסת ג"כ ברקיע והרי אנו רואים בחוש דאינו כן דבלילה שוקעת מתחת להקרקע ונראית להיושבים על שטח הקרקע שמצד השני מכדור הארץ והרי חז"ל בעצמם אמרו בפסחים דף צ"ד שחכמי אומות העולם אומרים דבלילה חמה מהלכת מתחת לקרקע ואמרו על זה דנראין דבריהם מדברינו שהרי בלילה מעינות רותחין וכיון שהודו לדבריהם האיך יסדו בתפילה להיפך ועוד תימה על מה דאמרינן ביומא דף כ"ט דחמה מנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים וכיון דהולכת מתחת לרקיע האיך מנסרת את הרקיע ובאמת שגם במדרש רבה בראשית איתא פלוגתא אם המאורות תלויין ברקיע וכמו דמשמע פשטיות הכתוב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים או דתלויין באויר וצריך להבין במאי פליגי וגם צריך להבין במאי דנקרא השמש במקרא בשני שמות דפעם קורא אותה שמש כמו דכתיב כי בא השמש ויזרח לו השמש וכן בכל התורה לא הוזכר רק שמש וירח דוק ותשכח אבל בנביאים הוזכר בשתי שמות דפעם נקראו בשם שמש וירח ופעם נקראו בשם חמה ולבנה וכן בכתובים:

ועוד יש להעיר דמצינו שני כתובים בישעיה הסותרים זה את זה בישעי' סימן ס' כתיב לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והי' לך ד' לאור עולם ואלקיך לתפארתך ומשמע בהדיא מכתוב הזה דהשמש והירח יתבטלו מכל וכל ולא יצטרכו להם כלל דהשי"ת בעצמו כביכול הוא יהי' המאיר לעולם. ואלו בישעי' כ"ד כתיב וחפרה הלבונה ובושה החמה כי מלך ד' צבאות בהר ציון וירושלים ונגד זקניו כבוד ומשמע בהדיא דמהוי הוו ויאירו לעולם כמקדם רק דיבושו ויכלמו המאורות ויתבטלו מחשבותן נגד המאור הגדול שנקבל מאת השי"ת בעצמו והיותר תימה דבש"ס דפסחים דף ס"ח לא מקשי הגמ' רק מקרא אחרינא דכתיב בישעי' ל' והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים ומתרץ כאן לימות המשיח וכאן לעוה"ב ולשמואל דאמר דאין בין העוה"ז לימות המשיח וכו' כאן במחנה שכינה וכאן במחנה צדיקים וחזינן דהש"ס מפרש לקרא דחפרה הלבנה ובושה החמה כפשוטה דהמאורות בעצמם יחפרו ויכלמו ודלא כפירש יונתן בן עוזיאל דמפרש דקאי על האומות עובדי אלילים דהם יבושו ויכלמו וכן פי' רש"י והמצודות שם ולפי פי' יונתן אין התחלה לקושיית הש"ס וע"כ דחז"ל מפרשים לקרא כפשוטה וא"כ מה מתרץ דכאן במחנה שכינה וכאן במחנה צדיקים אבל מ"מ מה יענו לקרא השלישי דכתיב לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך ומשמע שלא יאירו לעולם כלל והכתוב הזה הוא מכחיש לשני המקראות דישעי' כ"ד ול"ו דהתם משמע דיאירו לעולם רק דבמחנה צדיקים יתוסף אורם של החמה והלבנה יותר ממה שהי' בתחילה ובמחנה שכינה לא יהא ניכר אורם כלל ויתבטל מחשיבותן נגד האור של השכינה:

וליישב כל הנ"ל נ"ל בהקדם מה שמצאתי בהקדמה לפרקי דר"א להגאון הרד"ל זצ"ל שהביא בשם הגאון המקובל מו"ה משה חיים לוצאטו זצ"ל בפירושו על האידרא כת"י שהעיר ג"כ על כמה מאמרי חז"ל מה שאמרו בב"ב עולם לאכסדרה הוא דומה וכיון שהגיע חמה אצל קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה מן הרקיע וכן יסדו אנשי כנה"ג בנוסח הכל יודוך הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה דהלא כולנו יודעים שהרקיע מסבב העולם מכל צד והשקיתה של השמש אינה אלא ירידתה למטה ואיך נצייר שנכנסת למעלה מן הרקיע וביאר שם ליישב דברי חז"ל כי אע"פ שהגלגלים והכוכבים הם גשמיים הנה בתוכם מתלבש פנימות מהשרשים בסוד ספירה של העשיה וכל מה שתמצא בדברי חז"ל בענין השמש והכוכבים שאינם עומדים לפי הנראה לעינינו מדבר הכל בפנימיות שלהם עכ"ל בקוצר. וכן הביא שם מש"כ הגר"א ז"ל בביאורו לספר יצירה על מה שאמרו חז"ל בש"ס דפסחים דף צ"ד שהזכרתי לעיל שאמר רבי דנראין דבריהם מדברינו וכו' הגם שבחיצונות הוא כדברי חכמי האומות עכ"ז יש פנימיות בחמה שאינו נראה והפנימיות של החמה בלילה עולה למעלה מן הרקיע ועוד כתב שם שמצא בתוספות הרא"ש למסכת שכ' שכבר עמד ר"ת ז"ל ג"כ על נוסח הכל יודוך שיסדו לומר בוקע חלוני רקיע וכו' והלא חז"ל בעצמם אמרו שנראין דבריהם מדברינו ותירוצו של ר"ת ז"ל נוכל לפרש בשתי אופנים או ע"ד הגאון מו"ה משה חיים לוצאטו או על דרך שכ' הגר"א ז"ל:

והנה אף שידוע לכל שאין אנו רשאים לחדש דבר מעצמינו בעניינים כאילו כל זמן דלא נמצא לזה מקור מפורש בתלמוד ובמדרשי חז"ל דמאן סליק לעילא לברר אמיתת הדברים אך אחר שראיתי להגאונים הנ"ל שכתבו שיש לחמה עוד חמה אחרת פנימיות והיא עולה בלילה למעלה מן הרקיע ובוודאי יש להם מקור לזה מספרי חכמת האמת או מסוד ה' ליראיו ולכן עליהם תמכתי יתדותי לתרץ כל הקושיות הנ"ל קצת בדרך אחר ע"פ הקדמה אחת מהש"ס דחגיגה דף י"ב ויש קצת מקום לומר דהגאונים הנ"ל כוונו ג"כ לזה וכמו שאבאר בעז"ה:

והוא דהנה בש"ס דחגיגה שם גרסינן אמר ר' אלעזר אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן שנאמר וימנע מרשעים אורם ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב ע"ש וכן כתב רש"י בחומש על הפסוק וירא אלהים את האור כי טוב וז"ל אף בזו אנו צריכים לדברי אגדה ראה שאינו כדי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא והוא מדברי הש"ס דחגיגה הנ"ל וכ"ה במדרש רבה על הפסוק הנ"ל:

ונ"ל דאין הכוונה דגנזו לצדיקים לעוה"ב אבל בעוה"ז אין העולם נהנין מאורם כלל דאין זה סברא סלל שנתבטל המאור הראשון מפעולתו לגמרי דהרי כל עיקר הבריאה של המאורות אינו רק לעוה"ז דאלו לעתיד הרי כתיב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך וגו' וא"כ לאיזה תכלית ותועלת ברא הקב"ה למאור הראשון [ומה דאמרינן בנדרים דף ח' דלעתיד לבוא יוציא הקב"ה חמה מנרתיקה צדיקים מתעדנים בה ורשעים נידונין בה יתבאר בסמוך בעז"ה]:

ועוד קשה דאם איתא שהמאור שנברא ביום ראשון אינו עושה פעולתו עכשיו בעוה"ז כלל נמצא דהקב"ה מטיל קנאה במעשה בראשית דכל הגללים הנבראים הם משתמשים ועושין רצון קונם לעולם מיום הבריאה ואילך ואלו מאור הראשון שהוא חביב מאוד ליושבי הארץ הם מקבלים אור מהמאורות שנבראו ביום ראשון שהשמש שברא הקב"ה ביום רביעי הנראית לענינו מקבלת אור מהשמש שנברא ביום ראשון וכן הירח שנראית לנו מהירח שנבראת ביום ראשון [ואפשר שעל זה כוונו הגר"א ז"ל והגאון ר' משה חיים לוצאטו ז"ל שהשמש יש לה מאור פנימיות מה שאינו נראה לנו והיינו שהשמש מקבלת אור מהמאור הראשון שהיא נקראת מאור פנימי היא נתונה באוצר החיים ואף שהם לא כתבו כן רק במאור השמש מ"מ י"ל כן גם במאור הירח וכמו שאבאר לקמן בעז"ה] רק שעצם המאורות הם גנוזים באוצר החיים והיינו דהם נתונים ברקיע השני הנקרא רקיע ואינם נראים כלל ליושבי הארץ והשמש והירח הנראה לעינינו על הארץ עומדים באויר שבין ווילון לרקיע השני ומה דאמר ר"ל בחגיגה דף י"ב רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכן איתא במדרש רבה בראשית פרשה ו' היכן גלגל החמה ולבנה נתונים ברקיע השני שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים ור' פנחס בשם ר' אבוה אמר דמקרא מלא הוא בנחמי' אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם היכן הוא כל צבאם נתונים ברקיע שהוא למעלה מן השמים [ור"ל ברקיע השני הנקרא רקיע שהוא למעלה מן השמים הנקרא וילון] וכן מה דאמרינן שם דגלגל חמה יש לה נרתיק שנאמר לשמש שם אוהל בהם ובריכה של מים לפניו בשעה שהוא יוצא הקב"ה מתיש כחו שלא יצא וישרוף את העולם ולע"ל הקב"ה מערטלו מנרתיקו ומלהט בו את הרשעים וכו' וכן אמרינן בנדרים דף ח' דלעתיד לבוא הקב"ה יוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה והרשעים נדונים בה וכן מה דאיתא בפ"ק ביומא דמפני מה אין קולו של אדם נשמע היום כדרך שנשמע בלילה מפני גלגל החמה שמנסר ברקיע וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכן איתא במדרש שם א"ר יהודה את סבור שהוא שף ברקיע ואינו אלא כמסר הזה שהוא נוסר בעץ ע"ש נ"ל דהכל מיירי במאור הראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים לע"ל וזהו גניזתו שהוא נתון ברקיע השני ואינו נראה לנו כלל:

אך השמש והירח הנראים לנו הם מקבלים קצת אור מהם ביום שרקיע הראשון הנקרא וילון נכנס שחרית לתוך תיקו וכמו שפירש"י בחגיגה דע"י שוילון נכנס לנרתיקו משו"ה האור נראה וכל היום החמה הפנימיות דהיינו החמה שברא הקב"ה ביום ראשון היא מנסרת את הרקיע השנית שנקראת רקיע מפני שצריכה להקיף את הכדור וע"כ מוכרחת לנסר את הרקיע אבל בלילה החמה והלבנה הפנימיות הם עולים למעלה מן הרקיע ושם ג"כ הם סובבים את כדור הרקיע השני ואינה צריכה לנסר את הרקיע ובעת הבוקר בוקע הקב"ה חלוני הרקיע השניה ומוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה כדי שיהא נאצל מאורם להשמש והירח שלמטה להאיר לעולם כולו וליושביו. [וזמן התחלת הלילה והתחלת הבוקר נחשב הכל על אופק של א"י וכמו שמבואר בספרי התוכנים ועי' בזה היטיב בס' נחמד ונעים בשער השביעי ובספר אור היום להגאון הצדיק מו"ה ארי' ליב ליפקין זצ"ל אב"ד דק"ק קרטינגא]:

ואם כוונתי על האמת בזה יש מקום לומר דכל מקום שהוזכר בדברי הנביאים בלשון חמה ולבנה כוונו הכל על המאורות שברא הקב"ה ביום הראשון ולכן נקראת חמה מפני שהיא חמה ביותר ותדע דאמרינן בש"ס דנדרים הנ"ל דלעתיד לבוא הקב"ה יוציא חמה מנרתיקה צדיקים יתעדנו בה והרשעים נידונין בה שנאמר כי היום בא בוער כתנור וגו' ורק עתה שהיא נתונה ברקיע השניה וזהו נרתיק שלה אינה יכולה להזיק לבריות ולזה כוונו חז"ל במה שאמרו שראה הקב"ה שאינו ראוי להשתמש בה בעוה"ז וגנזה לצדיקים לעוה"ב והיינו שהצדיקים יהיו יכולים להנות מאורה בעוה"ב ואדרבה יתעדנו בה:

וכן הלבנה הנבראת ביום ראשון נקראת לבנה מפני שהיא לבנה בעצם והיינו שיש לה אור מעצמה ואינה צריכה לקבל אור מהשמש כמו הירח הנראית לפנינו ולכן נקראת לבנה:

אבל בתורה שהוזכר הכל בלשון שמש וירח [ולא נמצא כלל בתורה שם חמה ולבנה רק בדברי הנביאים] וכן מה שנמצא גם בנביאים ובכתובים בלשון שמש וירח הכל מיירי בשמש וירח הגשמיים הנראה לעינינו והיינו דכתיב בתורה וילן שם כי בא השמש ולא כתיב כי שקעה השמש וכן כתיב בפ' שמיני ומצורע ובפרשה אמור כמה פעמים ובא השמש וטהר ולא כתיב ושקעה השמש וטהר והיינו משום דהתורה מיירי בשמש הגשמי ואצלה לא שייך כלל שקיעה וזריחה שהרי הוא מסבבת את כדור הארץ תמיד ובכל רגע ורגע מהכ"ד שעות של היום והלילה במקום הזה היא מתחלת לזרוח ובמקום אחר היא מתחלת לשקוע וכן כתב הבעל המאור ז"ל בפ"ק דר"ה וזה לשונו דע לך כי אין היום והלילה שוים בזמנם כאחת בכל מקומות הישוב ולא בכל הארץ כולה כי כל עשרים וארבעה שעות מן היום ומן הלילה כל שעה מהן הוא ערב במקום אחד ובוקר במקום אחר על פני אורך הארץ כולה והוא כהקפת הגלגל עליה המקיף ממזרח למערב וזהו הפירוש בויהי ערב ויהי בוקר האמור בימי בראשית עכ"ל הבעל המאור ז"ל שם הצריך לענינינו. ומש"כ וזהו הפירוש בויהי ערב ויהי בוקר ר"ל דפירוש הכתוב הוא דבכל שעה ושעה מהיום הוא ערב במקום הזה ובוקר במקום אחר ולכן כתיב בתורה כי בא השמש משום שאינה שוקעת כלל רק שהיא באה לחצי כדור הארץ השני שהוא מתחת לקרקע שאנו יושבים עליה:

ובזה יתיישב כל הקושיות בזה בעז"ה דזה שאמרו חכמי ישראל דבלילה מהלכת למעלה מן הרקיע כוונו על החמה העליונה שאינה נראית כלל בעולם התחתון והיא נכנסת בחלון באמת בלילה למעלה מן הרקיע [וכן הגאון הצדיק המנוח מו"ה אלי' זצ"ל הגאב"ד דק"ק לידא בביאורו עין אליהו על העין יעקב בפסחים שם הביא למה שכ' בהקדמה לפדר"א להגאון הרד"ל זצ"ל שכ' הגר"א ז"ל הגם שבחיצונות החמה הוא כדברי חכמי האומות עכ"ז יש פנימיות בחמה שאינו נראה והפנימיות של החמה בלילה עולה למעלה מן הרקיע ע"ש ואולי דהפנימיות של החמה שכ' הגר"א ז"ל הוא אור הראשון שנגנז לצדיקים וכמש"כ בעז"ה] ואו"ה שאינם יודעים רק מהשמש שנראית לעינינו אומרים שהולכת מתחת הקרקע והא דאמר רבי דנראין דבריהם מדברינו היינו משום דחכמי ישראל לא יכלו להראות לאו"ה במופת שיש עוד חמה שניה הפנימיות והחמה הנראית לעין כל נראים באמת דבריהם מדברינו:

ובזה א"ש מה שתקנו לומר בנוסח הכל יודוך מוציא חמה ממקומה ולבנה ולא תקנו לומר בלשון שמש וירח וכן במה דאמרו חז"ל חמה מנסרת ברקיע ולא אמרו שמש מנסרת ברקיע וכן בחגיגה רקיע שם חמה ולבנה קבועין משום דהשמש והירח הם נתונים באויר תחת הוילון ואין לה שייכות ברקיע כלל. וכן בהא דפליגי תנאי במד"ר אם המאורות הם ברקיע או דעומדים באויר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם דחד מ"ד מיירי בחמה השניה שנעלמת מעין כל ואידך מ"ד מיירי בשמש וירח התחתונים הנראים לעינינו:

ועל פי כל הנ"ל יש ליישב המחלוקת של שמואל ורב אדא בחשבון הילוך החמה דאלו ואלו דברי אלהים חיים דתקופת רב אדא הוא ע"פ הילוך החמה העליונה דהיא ממהרת להלך יותר משמש התחתון ותקופת שמואל הוא על השמש התחתון שהיא נראית לעינינו והיא מאחרת בהלוכה ולכן אזלינן טפי אחר תקופת רב אדא משום דשמש גופא מקבלת אור מחמה העליונה ומ"מ לענין הברכה שתקנו חז"ל לברך על החמה שייך שפיר לברך לפי חשבון תקופת שמואל משום דבעוה"ז אין אנו נהנין רק מהשמש התחתונה שנראית לעינינו שהרי עצם המאור שנברא ביום ראשון הוא גנוז ברקיע השניה רק דהשמש התחתונה היא מקבלת קצת מאור גם ממנה אבל העיקר אנו נהנין מאור השמש התחתונה ולכן תקנו לברך בעת שהדר מחזור של תקופת ניסן ליפול באורתא דתלת נגהי ארבע:

ואמנם כל זה בעוה"ז אבל לעוה"ב יתבטל השמש והירח התחתונים מכל וכל ועליהם אמר הכתוב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ד' לאור עולם ונו' ולא ישתמשו רק בחמה ולבנה העליונים אך באופן השימוש יהיה חילוק בין מחנה. שכינה למחנה צדיקים דבמחנה צדיקים ישתמשו באור החמה והלבנה רק שאז יגדילו אורם ביותר ויהי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים אבל במחנה שכינה כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה ופירש"י שם בפסחים שלא יהא שם אלא זיו זוהר מראה השכינה עכ"ל:

כל זה כתבתי רק לפי חומר הנושא ליישב סתירות דברי הפסוקים בענין זה וגם ליישב דברי מחלוקת התנאים במדרשים הנמצא מענין קביעת החמה ברקיע והילוכה וסיבובה ועוד נמצא כמה דברים בענין החמה בפרקי דר"א ובמדרש שנראה שהם תמוהים מאוד לכאורה ובמה שכתבתי יראה המעיין שיתיישב עוד קושיות בזה בעז"ש אבל מי יודע אם האמת הוא כן ואין אתי יודע עד מה בחכמת התכונה וכ"ש להבין דברי חז"ל בענינים אלו אשר כל דבריהם נאמרים ע"פ חכמת האמת ורמזו בדבריהם סודות גדולות ונפלאות וד' יזכנו לראות בביאת המשיח ויקויים אז הכתוב לא יהוה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ד' לאור עולם ואז יתגלה לנו סודות התורה וכמו דכתיב ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים ב"ב אמן:

תוכן העניינים

שות עצי ברושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה