אור ברסלב
שות עצי ברושים חידושים מענינים שונים › סימן נט

שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל

חידושים מענינים שונים · סימן נט

סימן נח

בעז"ה יום א' שמונה ימים לחודש ניסן שנת תרכ"ה לפ"ק

לכבוד ידידנו ה"ה הרב הגאון האמיתי החו"ב סוע"ה צדיק יסוד עולם שכ"ת מו"ה מאיר מיכל נ"י אשר היה אב"ד דק"ק שאט יצ"ו יהי ד' עמו ובכל דרכיו ישכיל ויצליח ויזכה לחזות במהרה ירושלים בבניינה וביהמ"ק בגוי על תילו ומכונו ולהקריב קרבן הפסח בזמנו ונזכה כולנו יחד לעלות לציון ברנה ולראות את פני השכינה שלש פעמים בשנה אכיה"ר:

אחדש"ת הרמה באתי להעיר על מה דשמענו מפיו ביום ה' העבר בעת שהיינו על שמחת נישואין ושמעתי כמה חד"ת ובתוך הדברים שמעתי ממנו טעם נכון מאוד על מה שלא הוזכר בצווי דעשיית הבגדים בפ' תצוה גם בגדי כה"ג של יום הכיפורים דהיו חלוקים מבגדי כה"ג של כל ימות השנה [וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל ברפ"ח מה' כלי המקדש שכתב שם בגדי כהונה שלש מינים בגדי כה"ד ובגדי זהב ובגדי לבן. ואח"כ כתב בהלכה ג' בגדי לבן הם ארבעה כלים שמשמש בהם כה"ג ביוה"כ הרי דחלוקין הם במינן מבגדים של כל ימות השנה. ואכן דברי רבינו ז"ל אלו צ"ע דהלא באמת לא היה שום חילוק בגדי לבן של יוה"כ משאר כל ימות השנה רק באבנט דביוה"כ היה של בוץ ובכל ימות השנה היה של כלאים וא"כ לא שייך ע"ז לומר דהיו ג' מינים ואולי משום דמסיים דהכתנות של יוה"כ של שחרית ובין הערבים היו צריכים שיהו שוים שלשים מנים ונפק"ל בגמ' מדכתיב בד בד ודרשינן שיהו מובחר שבבד וא"כ היה שינוי גם בכתנות וע"י במשנה למלך שתמה דמפשטיות המשנה והגמ' דיומא משמע שכל הבגדים של יוה"כ היו צריכים להיות יקרים ביותר מכל השנה וכן פירש רש"י ז"ל בהדיא ומסיים דדברי רבינו צריכים אצלו תלמוד. וא"כ לפי פירש"י היה שינוי בכל הבגדים ביקרותן]:

ותירץ כת"ר נ"י דמשום דכל עיקר הטעה דכה"ג אינו משמש בבגדי זהב ביוה"כ הוא משום דאין קטיגור נעשה סניגור וזה נשתנה לאחר שעשו ישראל את העגל אבל בעת הציווי שנצטווה משה על עשיית המשכן ובגדי כהונה היה בארבעים יום הראשונים דקודם עשיית העגל ואז לא היה שום שינוי באמת בין יוה"כ לכל ימות השנה:

והנה כבר אמרתי לו אז כי תירוץ כת"ר נ"י לא נהירא לי כלל דהרי כל עיקר השינוי בבגדי כה"ג של יוה"כ מכל ימות השנה לא היה רק באבנט והרי באבנט לא היה זהב כלל גם בכל ימות השנה ומה חילוק יש באבנט בין קודם עשיית העגל לאחר עשיית העגל והדרא הקושיא לדוכתיה ואין מקום כלל לתירוץ כת"ר נ"י:

ואמנם באמת צריך להבין דלמה היה באמת משונה האבנט של יוה"כ שהיה של בוץ דהלא באבנט לא שייך כלל טעם דאין קטיגור נעשה סניגור וע"כ אנו צריכין לטעמו של הירושלמי בפ' בא לו כה"ג בהלכה ב' דגרסינן שם ולמה בבגדי לבן א"ר חייא בר' אבא כשירות של מעלן כך שירות של מטן מה למעלן ואיש אחד בתוכם לבוש בדים אף למטן כתונת בד ילבש וכ"ה במדרש רבה בויקרא פרשה כ"א ונראה. שלזה הירושלמי כיון יוסי בן יוסי כה"ג בסדר אתה כוננת שיסד שם עומד ומשמש כמלאך מיכאל משרת ופשוט שכיון להירושלמי הנ"ל שהיה נצרך לשמש בבגדי בד כמלאכים [וכ"ה בש"ס בקדושין (דף ע"ב) הראני ת"ח שבבבל דומים למלאכי השרת ופירש"י לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת דכתיב והאיש לבוש הבדים] ולפיכך היה נצרך שהאבנט יהי' ג"כ של בוץ והדרא התמיהה לדוכתיה דהא טעם זה של הירושלמי שייך גם קודם עשיית העגל:

ובאמת ליישב קושיית כת"ר נ"י היינו יכולין ליישב בפשיטות בדרך אחר ע"פ המבואר בר"ן בפ"ק דר"ה ובכל הספרים דהטעם דהוקבע יום עשרה בתשרי ליום סליחה וכפרה הוא בשביל שבו ביום נתרצה הקב"ה על מעשה העגל ואמר להם סלחתי ובו ביום ירד משה רבינו מן ההר עם לוחות האחרונות ובשביל זה הוקבע אותו היום ליום סליחה וכפרה וא"כ בעת הציווי על עשיית המשכן ובגדים שהיה במ' יום הראשונים עדיין לא נצטוו אז על מצות יוה"כ דמ"ש אותו היום מיומים. ולפיכך לא הוזכר כלל שם הבגדים של יוה"כ דעדיין לא היה מצות יוה"כ בעולם וכן מבואר להדיא בס"ד בגטין (דף ס') דפ' אחרי מות נאמר באחד בניסן ביום שמתו שני בני אהרן הרי דלא נצטוו על מצות יוה"כ והקרבנות שצריך להקריב באותו היום עד אחד בניסן. ובזה נסתלק לגמרי קושיית כת"ר נ"י ואף דכתיב בפ' תצוה וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה לא נכתב לציווי שצריך להזות על קרנותיו אחת בשנה דהרי הצווי נכתב באחרי מות ולמה הוצרך לכתוב כאן וע"כ דלא נאמר רק לצוות שאסור להקריב ולהזות עליו דם זולת מה שיהא נצרך להזות עליו ביוה"כ לאחר שיצטוו וזהו דמסיים יכפר עליו לדורותיכם משום דעדיין לא נצטוו על יוה"כ רק לדורות יהיה כן ולכן כתיב לדורותיכם:

ובלא"ה אני תמה על תירוצו של כת"ר נ"י הפלא ופלא דהלא ע"כ עיקר קושייתו הוא על קרא דעשיית הבגדים הנזכר בפ' פקודי דאלו על צוואת הבגדים הנזכר בפ' תצוה כתיב סתמא גבי אבנט דאהרן ואבנט תעשה מעשה רוקם ולא הוזכר כלל בצואה דהיה של כלאים וע"כ צריך לומר דנאמר למשה רבינו בע"פ דצריך לעשות של כלאים. וא"כ קשה לכאורה דאמאי לא הוזכר בתורה בפירוש דנצטוה דצריך לעשות משל כלאים כמו דכתיב בעשייה בפ' פקודי. וא"כ אדרבה י"ל דמשו"ה כתיב סתמא דנצטווה על שני מיני אבנטים דבכל ימות השנה של כלאים וביוה"כ של בוץ וא"כ על קרא דצוואה לא קשה כלל ועיקר הקושיא הוא על קרא דעשייה דלא הוזכר רק דעשו אבנט של כלאים אבל אבנט של יוה"כ שהיה של בוץ לא הוזכר כלל ועל קרא דעשייה לא יתכן תירוצו כלל דהרי העשיה היה למחרת יוה"כ שירד משה מן ההר עם לוחות האחרונות דכבר עשו ישראל את העגל והיה נצרך ביוה"כ לשנות את הבגדים והדרא התמיהה לדוכתיה אבל לפי תירוצי עולה על נכון גם קרא דעשייה דאף דאז נתרצה הקב"ה לישראל והוקבע יום של עשרה בתשרי להיות יום כפרה לדורות מ"מ עדיין לא הוקבע יום הכיפורים להתענות בו ולהקריב בו קרבנות רק יום אחד בניסן שאז נאמרה פ' אחרי מות א"כ בעת עשייה עדיין לא ידע משה שיהיה יום עשרה בתשרי יום הקרבת קרבנות לפני ולפנים ושיצטרך הכה"ג לבגדי לבן. אך עדיין פש גבן ליישב להמ"ד דיומא (דף ו') דסובר דאבנטו של כהן הדיוט בין של כל ימות השנה ובין של יוה"כ היה של בוץ א"כ הדבר מתמיה דאמאי לא הוזכר בעשייה דעשו אבנט של שש בלבד בשביל בני אהרן:

ואמנם נ"ל ליישב גם זה לפי מה דאיתא בשו"ת הרא"ש ז"ל בכלל י"ג דין כ"א דכהנים הדיוטים ביום חנוכם דינם ככה"ג והיו צריכין לשמש בשמונה בגדים ובזה יישב מה דאיתא במדרש דמשו"ה מתו שני בני אהרן משום דהיו מחוסרי מעיל והדבר מתמיה דהא היו כהנים הדיוטים ואין משמשין רק בד' בגדים והכריח מזה דביום חנוכם היה דינם ככה"ג ועפ"י זה ניחא הכל דנראה דכל עיקר הציווי על עשיית הבגדים לא היה רק לחנך בהם אהרן ובניו וכמו דכתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם ולכאורה תמוה דהאיך לא הזכיר דויהיה הבגדים לעבוד עבודה בהם וגם לא שייך הלשון דיהיו לבניו אחריו דמשמע דיהיה לכל בניו ובאמת לא היה רק כה"ג אחד אלא הוא הדבר אשר דברתי דכל הציווי שנצטווה משה לא היה רק לחנך את המשכן ולחנך אהרן ובניו לעבודה אבל על עיקר העבודה שצריך בגדי כהונה לא נעשה אז ובזה נתיישב ג"כ קושיית כת"ר נ"י במאי דלא הוזכר בגדי כה"ג ביוה"כ דבגדי כה"ג לעבודה לא הוזכר כלל בתורה בעת הציווי והלכך לא הוזכר רק אבנט אחד של כלאים לחנך בהם אהרן ובניו:

והטעם נ"ל משום דבגדי כהונה היה צריך להיות מתרומת הלשכה וכמו שמבואר ביומא (דף ל"ד) והלכך כל בגדי כהונה הנעשה לעבודה היו צריכין לבוא ממחצית השקל שנתנו ישראל אז בשביל צורך העבודה וכמו דכתיב ולקחת את כסף הכיפורים ונתת אותו על עבודת אוהל מועד וכבר מבואר בירושלמי בריש שקלים דהטעם דמר"ח ניסן ואילך צריך להקריב מתרומה חדשה כתחילתה דכתיב ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה הלשכה עכ"ל הירושלמי. וידוע דעשיית המשכן וכליו ובגדי כהונה היה למחרת יוה"כ ולא היו יכולין לעשות אז בגדי כהונה לעבודה דעדיין לא נתרמה הלישכה ולפיכך לא נעשה אז רק הבגדים שנעשו לחנך ובגדים אלו לא היה נצרך לבוא משל ציבור דלא היה עליהם רק קדושת המשכן וכליו והמשכן וכליו לא היה צריך לבוא משל ציבור כמו שאמר כת"ר נ"י בעצמו דהא לא מצינו בתורה דכל יחיד ויחיד שהתנדבו על המשכן והבגדים שמסרום לציבור:

ומה שאמר לי כת"ר נ"י דמשו"ה כתיב והם יקחו את הזהב ואת התכלת והיינו שנתנו להם כדי שיזכו בשביל הציבור דאם לאו הכי למה היו צריכים הם ליקח נראה דנעלם מכת"ר נ"י דברי הש"ס דב"ב (דף ח') דמפיק מיניה דאין שררות על הציבור פחות משנים משים דכתיב והם יקחו את הזהב אלמא דעשו אותם ממונים וגבאים לשמור את הזהב ואת התכלת וכו':

ונראה לי עוד דגם הציווי שנצטווה משה שיקח סמים נטף ושחלת לקטורת וכן שיקחו שמן למאור לא היה רק כדי לחנך בו את המזבח ואת המנורה וכמו דתנן במנחות (דף מ"ט) שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים של בין הערבים [ובברייתא איתא של שחר ומסקינן דתנאי היא] ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים וכן כתיב בפ' פקודי באמת וישם את המנורה וכו' ויעל הנרות וגו' וישם את מזבח הזהב וגו' ויקטר עליו קטורת סמים וגו' ויתן את השולחן וגו' ויערך עליו ערך לחם וכיון שלא נלקחו אלא לחנך כלי המשכן. ולכך לא היה צריך להיות משל ציבור בשותפות ובזה נסתלק מה שהקשה כת"ר למ"ד דקח לך משלך היכי כתיב קח לך סמים נטף הא קטורת הייתה באה משל ציבור ודחק ליישב. ואמנם לפי מש"כ ניחא דלא צוה למשה ליקח סמים רק לחנך המזבח אבל לא להקטיר דלהקטיר בכל יום היו צריכין ליקח מהתרומה שנתרמה באחד בניסן ובזה ניחא נמי מה דבשמן המשחה כתיב שמן משחת קודש יהי' זה לדורותיכם והיינו משום דבכל הדברים הסמים של קטורת ושמן המאור לא נלקח רק לפי שעה כדי לחנך המנורה והמזבח אבל שמן המשחה נלקח גם לדורות משום דשמן המשחה לא היה נצרך להביא משל ציבור ובזה נתיישב הכל בעז"ה:

ואמנם עדיין פש גבן לבאר מה דלא הוזכר דנתנו חטים לנדבה כדי לעשות לחם הפנים ועוד דהרי לא הי' להם חטים במדבר כמו דכתב רש"י שם במנחות (דף מ"ה ע"ב) דמשו"ה תנן התם דמ' שנה שהיו ישראל במדבר קרבו כבשים בלא לחם משום שלא היה להם אלא מן. והיותר תמיה דהתוס' הקשו שם על רש"י מהש"ס דמנחות (דף צ"ה) דמוכח שם שהיו עמהם לחם הפנים והדבר מתמיה דאמאי הוצרכו להקשות על רש"י ממשמעות הש"ס דמנחות דטפי הו"ל להקשות על רש"י ממקרא מלא דפ' פקודי דכתיב שם ויתן את השולחן באוהל מועד וגו' ויערוך עליו ערך לחם לפני ה' וגו' וכן מחביתי כה"ג דכתיב בצו את אהרן זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לד' ביום המשח אותו עשירית האיפה סולת מנחה תמיד וגו' הרי דהקריבו חביתי כה"ג גם במדבר וזה סתירה גדולה על רש"י ז"ל ולמה הוצרכו להקשות ממשמעות של הש"ס דמנחות:

ואמנם אחר העיון בזה נ"ל לומר על פי הא דאמרינן ביומא (דף ע"ה) על קרא דוהם הביאו אליו נדבה בבוקר בבוקר מלמד שירד להם עם המן אבנים טובות ומרגליות וכן הביאו ראיה מהא דכתיב והנשיאים הביאו ותני עלה דהיינו נשיאים ממש וא"כ י"ל דהעבים הביאו חטים ממש כדי לאפות מהם לחם הפנים וכמו דאמרינן במנחות (דף ס"ט) דחטים שירדו בעבים כשרים למנחות ואמרינן שם דהדבר היה נמצא כן גם בזמניהם כדעדי טייעא דנחיתא ליה רום כיזבי חיטי בחלתא פרסי וא"כ י"ל דגם בזמן המן ירדו להם חטים ע"י העבים כדי להקריב ממנו לחם הפנים [ולפי פירש"י שם שירדו עם המטר אין להקשות דהאיך כשרים להקריב למנחות הא כל המנחות באות מצה והמטר מחמיץ דהא אינו קושיא די"ל דחזינן דלא נתבקעו ובפרט בחיטי דשרירי ולא שכיח כלל דיחמיצו] וכל זה ללחם הפנים הבא בשביל חינוך אבל לדורות דצריך שיהיה משל ציבור שפיר מקשים התוס' על רש"י מהש"ס דמנחות דף צ"ה דשם מוכח דהיו מקריבין לחם הפנים כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר וע"כ שקנו חטים מתגרי נכרים וראו דלא נתבקעו ובפרט במש"כ רש"י הטעם דמשו"ה קרבו כבשים בחג השבועות בלא שתי הלחם משום דלא הי' להם מן זה בוודאי תמוה דהא שתי הלחם היו באות חמץ ושפיר יכלו לקנות מתגרי נכרים [ומיהו ליישב דברי רש"י נ"ל דאפשר דס"ל דחששו דשמא הם טמאים וכדתניא בפסחים דף מ' דהקמחין והסלתות של נכרים של כרכים טמאים ואפשר דה"ה חטים שלהם משום דמן הסתם לותתים חותם]:

והא דכתיב גבי חביתין דזה יהי' קרבן אהרן ובניו ומשמע דהקריבו במדבר י"ל דלא הקריבו רק ביום חינוך וכמו דכתיב זה קרבן אהרן ובניו ביום המשח אותו אבל חביתין של כל יום ויום אפשר דלא הקריבו, במדבר ועוד אפשר דלצורך חינוך גם מהמן היה מותר לאפות לחם הפנים והא דכתיב בפ' אמור ולקחת סלת ואפית אותה היינו לדורות וכמו שמסיים שם בפסוק קודש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם והיינו דבא ללמד דינהג לעולם אבל לא עתה במדבר וכן בחביתין נ"כ כתיב חק עולם ולמ"ד דחק עולם היינו משל עולם גם כאן יש לפרש כן דלחם הפנים בא משל ציבור דווקא. הנלע"ד כתבתי בעז"ה:

כ"ד ידידו הדו"ש ומברכו בברכת כהנים

שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא.

תוכן העניינים

שות עצי ברושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה