אור ברסלב
שות עצי ברושים הלכות שחיטה › סימן ג

שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל

הלכות שחיטה · סימן ג

סימן ב

שאלה. ראוי לברר אם מותר לשחוט לכתחילה עוף בסכין שאינו חד. וכן בשוחט בהמה בסכין חד אם צריך השוחט לזהר שיהא ב' הסימנין נשחטין כאחת ולא בזה אחר זה:

תשובה. בדרישה בר"ס כ"א הקשה כיון דדעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל שגם בעוף צריך לכתחילה לשחוט ב' הסימנין א"כ היאך מותר לכתחילה לשחוט עוף בסכין שאינו חד. ואילו בטור בסימן י"ח משמע להדיא שאף לכתחילה מותר לשחוט עוף בסכין שאינו חד שכ' שם סכין שפיה חלק אלא שאינו חד שוחטין בו אע"פ ששוהה בשחיטה הרבה רק שיוליך ויביא ולא ישהה בשהי' עכ"ל הטור שם. וע"כ דמיירי בעוף וכמו שכ' הב"י שם דאיל בבהמה אף בדיעבד אסור דהיינו אבעיא דשהה במיעוט סימנים מהו לפי' הרב ר' אושעיא שהובא בתוס' בחולין (דף ל') ובטור בסימן כ"ג ולא איפשטא. ושוב חזר ותירץ דבסימן י"ח מיירי ששוחט ב' סימנים כאחת דאז שרי אפי' לכתחילה ואפי' בבהמה דאין כאן שהי' כלל. אבל לשחוט ב' הסימנים בזה אחר זה אסור אפו' בעוף לשחוט לכתחילה בסכין שאינו חד וכן דעת הב"ח בסימן י"ח דלכתחילה אסור גם בעוף והסכים עמו גם הש"ך שם בסימן י"ח ס"ק י"ב. וכן הט"ז בר"ס כ"א [רק דאינו מסכים בזה שכ' הדרישה דאם מכוון השוחט שיהא ב' הסימנים נשחטין כאחת אז מותר אפי' בבהמה לשחוט לכתחילה בסכין שאינו חד וכ' דלא נהירא כלל להקל בזה לסמוך ע"ז שיחתוך ממש בשוה בכל אחד ולא יקדים באחד יותר קצת מחבירו דשמא יקדים באחד יותר ויבוא לידי איסור גמור]:

והנה כבר תמה עליהם הפר"ח ז"ל בסימן כ"ג ס"ק כ"א דמאי שייך איסור בזה בעוף אפי' לכתחילה שהרי בעוף המיעוט בתרא וסימן ב' שניהם בני שחיטה נינהו לכתחילה ובדיעבד תרווייהו לא מעכבי ואיך שייך לומר דשחיטת המיעוט בתרא של סימן ראשון יהי' נחשב כשהיה לגבי סימן שני. ולא דמי לבהמה דהתם הסימן שני מעכב בשחיטה והלכך לגבי סימן שני נחשב המיעוט בתרא של סימן ראשון כמוליך ביד וברגל. אבל בעוף לא שייך זה אלו דברי הפר"ח ז"ל. והנה התבואות שור בסימן כ"ג ס"ק י"ח יישב לדברי האחרונים הנ"ל. די"ל דאינהו ס"ל דתרי לישני דגמ' דר"פ השוחט דקאמר איבעית אימא ארובא של אחד כמוהו ואי בעית אימא אאחד בעוף פליגי אהדדי, רק דאנן עבדינן לכתחילה כחומרת שניהם. אבל ללישנא קמא דאמר דלשון דיעבד דתנן במשנה קאי אאחד בעוף דלכתחילה בעינן שנים והיינו רוב שנים כמו בבהמה ס"ל דמיעוט בתרא אינו צריך שחיטה אפי' לכתחילה והלכך מה שמוליך ומביא במיעוט בתרא הוי כמוליך בידו וברגלו ממש והוי שהיה בין סימן לסימן גם בעוף ע"ש בתבואות שור:

ואמנם כל זה אינו אלא לכתחילה אבל דיעבד אם שחט עוף בסכין שאינו חד ואפי' אם שחט הסימנים בזה אחר זה בוודאי כשר בדיעבד. ואף דקיי"ל דפוסל שהיה בין סימן לסימן גם בעוף מ"מ זה אינו אלא מדרבנן וכיון דדין זה הוא איבעיא דלא איפשטא א"כ לענין עוף דאף בשהיה גמורה אינה אלא מדרבנן הוי ספיקא במילתא דרבנן ולקולא:

ובזה יתיישב ג"כ מה שעמד הש"ך ז"ל בסימן כ"ג ס"ק י' על הרמ"א ז"ל שלא הגי' שם על המחבר דלדידן דמחמרינן בשהיה משהו בכל ענין טרפה אף אם שחט בהמה בסכין שאינו חד אפי' לא שהה שיעור שהיה. ומה שתירץ דס"ל להרמ"א דבסכין שאינו חד בוודאי אין להחמיר בשהי' משהו ואפי' לדידן דהא מתעסק בשחיטת הסימנים. לכאורה תירוצו אינו מובן כ"כ דמה בכך דמתעסק בשחיטת הסימנים הא מ"מ כיון דחשבינן דמה שחותך במיעוט בתרא הוי כחותך בידו וברגלו א"כ הו"ל שהי' גמורה. ואכן לפמש"כ א"ש בפשיטות דכיון דשהי' גמורה משהו אינה אלא חומרא בעלמא מדרבנן והלכך בשהי' דסכין שאינו חד במיעוט בתרא דהוי איבעיא ולא איפשטא הוי ספיקא דרבנן ולקולא. ואפשר דיש להעמיס זה גם בדברי הש"ך ז"ל ודו"ק:

ואך לפי זה זכינו לדין חדש דלכתחילה צריך השוחט ליזהר שיזמין ב' הסימנים בידו בבהמה באופן שידע ששוחטן כאחת ואפי' בשוחט בסכין חד כיון דבש"ס הוי איבעיא דלא איפשטא בשחיטת מיעוט בתרא של סימן ראשון אי נחשב כשהי' לגבי סימן שני וא"כ אפי' בסכין חד מ"מ שהי' משהו מיהא איכא בשחיטת מיעוט בתרא ולכתחילה בוודאי צריך ליזהר ואפי' בספק שהי' משהו:

ולפי דברי התבו"ש הנ"ל דטעמן של האחרונים דאסרו לכתחילה לשחוט בסכין שאינו חד אפי' בעוף דשמא פליגי לישני אהדדי וללישנא קמא קאמר דהאי דיעבד דמתני' באחד בעוף אבל מיעוט בתרא גם לכתחילה א"צ לשחוט והוי כיד ורגל ממש א"כ גם בעוף גם בסכין חד צריך ליזהר שיהיו נשחטין ב' הסימנים כאחת דהא גם בעוף פוסל אפי' שהי' משהו בין סימן לסימן כמו בבהמה:

ואין להקשות דא"כ גם בדיעבד לפסול גם בעוף בסכין שאינו חד דהא להך לישנא הוי ודאי שהי' בין סימן לסימן כמו ששחט ביד ורגל בין סימן לסימן. אבל הא ליתא. דחדא דהא זהו גופא ספיקא אי פליגי לישנא אהדדי אי לא. וגם אי פליגי מ"מ מי יימר דהלכה כלש"ק דלמא הלכה כלש"ב דסימן שני בעוף א"צ אפי' לכתחילה א"כ פשיטא דכשר בעוף בסכין שאינו חד:

ובאמת מהך איבעיא גופא דשהה במיעוט סימנים מהו לפי' הר"ר אושעיא מוכח להדיא דס"ל דמיעוט בתרא צריך לשחוט לכתחילה. דאם נימא דס"ל כלש"ק דמיעוט בתרא א"צ לשחוט כלל א"כ פשיטא דהוי שהי' גמורה ופסולה דמה לי אם שוחט במיעוט בתרא או דשוחט ביד וברגל. והלכך בדיעבד בודאי כשר בעוף:

וראיתי להתבו"ש שם שכ' בשמלה חדשה ג"כ דאף אם שוחט בסתם סכין. יהי' השוחט זהיר וזהיר להזמין הסימנים לחתכם יחד דדלמא הסכין שבידו אינו חד כדינו ואתי לידי ספק דאורייתא ע"ש. ואכן לפמש"כ לעיל א"צ לטעם זה דבלא"ה צריך לזהר שיהיו נשחטין כאחת דלכתחילה צריך ליזהר אפי' בספק שהי' משהו. וגם מש"כ השמלה חדשה דאף בעוף יש למנוע מלשחוט בסכין רעה דלפעמים מוליך ומביא בתוך השחיטה ואינו חותך כלום והו"ל שהי'. ותו דיש לחוש לשאר קלקולים כגון דרסה ועיקור וכו' עכ"ל שם. ואכן לפי מש"כ לעיל א"צ לזה דלכתחילה בלא"ה אסור דשמא הלכה כלש"ק דמיעוט בתרא א"צ לשחוט אפי' לכתחילה ונמצא דהמיעוט בתרא הוא שהי' לסימן שני. ואפי' אם מזמין ב' הסימנים זה אצל זה ומכוון לשוחטן כאחת מ"מ מאן מפיש דישחטם כאחת וכמו שכ' הט"ז דקשה לסמוך על זה. [ואכן י"ל דמשו"ה הוצרך השמ"ח להך טעמא משום דמסיק דאפי' בדיעבד יש להחמיר אם אינו יודע בבירור שלא קלקל ולא שהה]. וכבר כתבנו דאף בשוחט בסכין חד מ"מ ראוי לשוחט לדקדק שיהא הסימנין נשחטין כאחת:

דהא לכתחילה צריך לזהר אף מספק שהי' משהו. והשמ"ח כתב דדוקא בסתם סכין צריך לזהר לחתכם יחד דדלמא הסכין שבידו אינו חד כדינו. ואכן לפמש"כ אפי' אם ידוע לו בבירור דהוא סכין חד מ"מ צריך ליזהר מטעם הנ"ל. הנלע"ד כתבתי בעז"ה:

תוכן העניינים

שות עצי ברושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה