שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל
הלכות נדה · סימן מ
בעז"ה אור ליום ב' י' שבט שנת תרכ"ה לפ"ק
דע שדעת ר"ת בתוס' נדה דף ס"ח ע"ב דהאידנא מותרת לאשה לטבול קודם הלילה אך באופן שכשתבוא לביתה יהי' בוודאי לילה ובזה ליכא משום סרך בתה דבתה יודעת דאינו מותרת לטבול רק בכה"ג שאחר הטבילה יהי' לילה כשתבוא לביתה כן מבואר בר"ת שם ונראה להדיא מלשונו דאינו מתיר רק ביום ח' דאינו אלא משוס סרך בתה וקאמר דבכה"ג ליכא משום סרך בתה אבל ביום ז' אף בכה"ג אוסר דאף דבכה"ג ליכא חששא דר"ש שמא תבוא לבית הספק שמא תשמש אחר הטבילה דבכה"ג לא תשמש עד הלילה מ"מ צ"ל משום לא פלוג אסור דלא חלקו חכמים בדבר דאף דעיקר הטעם דאסרו חכמים טבילה ביום ז' דנקיים דזבה הוא משום חששה דתשמיש מ"מ השתא דאסרו חכמים יום ז' בטבילה לא חלקו חכמים בדבר ועשאוהו כיום ז' דנדה דאורייתא דאסור מן התורה בטבילה ביום ז' ואין חילוק בין בבוקר ובין סמוך ללילה ה"נ תקנו חכמים בזבה שלא ראו לחלק דכיון דאסור כל היום אסור אף באופן דליכא חששא דר"ש כן נראה בבירור מדברי ר"ת ז"ל שם:
ועפ"ז אני תמה על דברי הרמ"א בהג"ה סימן קצ"ז סעיף ג' דמתיר לכלות לטבול ביום ז' מטעם דאינן באות להחתן עד הלילה והוא כסברת ר"ת ז"ל ומסתימת לשונו משמע דאפילו ביום ז' מתיר וזה תמוה דר"ת אינו מתיר רק ביום ח':
והן אמת שהש"ך ז"ל מפרש באמת לדברי הרב בהג"ה בטובלת ביום ח' [אך מש"כ הטעם דביום ז' איכא חשש שמא תראה ותסתור ונמצאת זבה למפרע זה תמוה דמה בכך דתעשה זבה למפרע כיון דאינה באה להחתן רק בלילה לא יבוא לידי קלקול וכבר השיגו בתשובת פנים מאירות ח"ב ס"ד ובדגול מרבבה שם ובמנחת יעקב שם אכן דברי הש"ך ברורים להלכה אך לא מטעמיה רק מטעם דכיון דכבר אסרו חכמים יום ז' בטבילה יהי' מאיזה טעם שיהי' נאסר כל היום ואין שום נ"מ בין סמוך לחשיכה ובין קודם לכן וכמו שכתבתי לעיל וכן משמע להדיא בתוס' שם. ותמהני על הפנים מאירות ז"ל והמנחת יעקב והדגמ"ר דלא עיינו בלשון התוס' הנ"ל דמבואר להדיא כדעת הש"ך ז"ל:
אכן מה אעשה דבהגהות שערי דורא בהלכות נדה שהובא בסדרי טהרה בסימן הנזכר מבואר להדיא דביום ז' נמי מותר. וכן משמע באמת מלשון הש"ד בעצמו שם בשם ר"ת ז"ל דקאמר שם דביום ז' לא שמא יבוא עליה אחר הטבילה ביום ותראה אח"כ בו ביום ותסתור הרי דלא מיירי כלל מאיסור דחשש בתה ביום ח' ואעפ"כ הביא ע"ז מחלוקת רבינו שמואל ור"ת דרבינו שמואל היה מצריך דגם הטבילה גופא יהיה בלילה דווקא. אמנם רבינו יעקב אחיו [הוא ר"ת ז"ל אחיו של הרשב"ם ז"ל] לא היה מצריך רק שיהיה חשיכה כשתשוב מן הטבילה אבל הטבילה עצמה לא איכפת לן וע"ש הרי דביום ז' גופא מתיר הר"ת לטבול קודם חשיכה וצ"ע. אמנם מלשון ר"ת שהובא בתוס' הנ"ל לא משמע כן אלא כנ"ל וצ"ע בזה ודע שמה שהביא הסדרי טהרה כן בשם הגהות שערי דורא וכמו שכתבתי למעלה הנה חפשתי בהגהות שערי דורא ולא מצאתי זה ואולי ט"ס נפל בסדרי טהרה וצ"ל ש"ד וכיון לדברי הש"ד בעצמו שמדברי הש"ד בעצמו בוודאי מוכח כן דאפילו ביום הז' מתיר ר"ת וכמו שכתבתי לעיל בעז"ה]:
ודע דר"ת לא התיר רק בזבה דידן אבל בנדה דאורייתא דהתם סרך בתה נוגע לאיסור דאורייתא דאם תטבול ביום ז' הטבילה בעצמה אינו כלום דבעינן טבילה לאחר ז' שם לא מהני שתטבול סמוך לערב באופן כשתבוא לביתה יהי' לילה אפילו ביום ח' דהא מ"מ איכא סרך בתה דבתה תעשה כן אפילו ביום ז' וביום ז' הוא איסור דאורייתא וענוש כרת בכה"ג והגם שלא תבוא לביתה עד הלילה מ"מ הטבילה בעצמה צריך להיות בלילה דנדה ויולדת טבילתן בלילה מה"ת דשבעת ימים תהיה בנדתה כתיב ואמרינן דתהא בנדתה כל ז' ואח"כ תטבול וא"כ אף ביום ח' אסור משום סרך בתה דאף כשתטבול סמוך ללילה מ"מ איכא חששא דאורייתא ופשוט הוא:
ושוב ראיתי להש"ך ז"ל בס"ק ו' שכתב בהדיא דר"ת מיירי ביום ח' והיינו כמו שמשמע בתוס' בשם ר"ת ודלא כדברי הש"ד בשם ר"ת:
ודע דדברי הש"ך ז"ל שם צ"ע במש"כ שם דמשמע מדברי השו"ע דאפילו כשתטבול סמוך לחשיכה ותבוא לביתה משתחשך אסור כדעת רשב"ם וסייעתו שכ' הפוסקים שנכון להחמיר כדבריו ואח"כ הביא ע"ז מש"כ הב"ח דאפילו ללכת מביתה לבית הטבילה ביום אסור ואף דהטבילה תהיה בלילה מ"מ אסור דחיישינן שמא תטבול ג"כ ביום ומשמע מדבריו דחומרא זו לא יתכן רק לדעת הרשב"ם ז"ל דאוסר לטבול סמוך לחשיכה ולענ"ד דדין זה יתכן גם לדעת ר"ת ז"ל דר"ת אינו מתיר רק לילך סמוך לחשיכה דליכא חששא דתשמיש כלל דכיון שהולכת כ"כ סמוך ללילה באופן כשתעלה מן הטבילה אז יהיה וודאי לילה תו ליכא כאן חששא דשימוש ביום כלל וכלל ותו ליכא סרך בתה ואף דאיכא סרך בתה לעניין הטבילה דבטבילה עצמה ביום ג"כ הוא אסור דהא ביום ז' אסור אפי' בכה"ג מ"מ גזירה דסרך בתה לא גזרו רק היכא דיכול לבוא גם השימוש ביום אבל לילך ביום בשעה דיכולה לטבול ותבוא לביתה ותהיה ג"כ עדיין יום ודאי אסור אפילו אינה טובלת מיד דשמא תטבול מיד כיון דמכינה עצמה לטבילה וכמו דאסרו טבילה שמא תשמש ה"נ אסרו הליכה אטו טבילה ואף דאינו אלא גזירה לגזירה מ"מ כולה חדא גזירה היא והכל משום חששא דתשמיש הוא:
ולענין עיקר מחלוקת הרשב"ם ור"ת ז"ל נראה דתליא בפלוגתא דרבוותא בפירושא דגמ' נדה דף ס"ד דאמרינן משום דר"ש דאמר אבל אמרו חכמים דאסור לעשות כן אי אתשמיש קאי או דאטבילה קאי דהנה דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דקאי על שימוש [וכן נראה דעת הטור בסימן קפ"ג וכמש"כ הב"י שם ומה שהביא שם בסימן קצ"ז דגם בטבילה אסור היינו דאח"כ אסרו בדורות האחרונים אבל אינו מתקנת ר"ש ולפ"ז צ"ל דחכמים דפליגי על ר"ש היינו להחמיר דאסור לשמש מן התורה וכמש"כ התוס' בפ' המפלת (דף כ"ט ע"ב) ד"ה ר"ש אך לשון הגמ' קשה לפי זה דא"כ מאי זהו דאמר משום דר"ש הא אדרבה לחכמים יש לגזור טפי דהא הם ס"ל דהוי דאורייתא וע"פ הדוחק י"ל דלחכמים לא מצינו דגזרו חכמים בענין הזה מידי. אבל לר"ש מצינו דגזרו בשימוש ה"נ י"ל דגזרו בטבילה. ועיין במהרש"א שם ודו"ק] וא"כ לדבריהם איסור הטבילה אינו מתקנת ר"ש רק דאח"כ בימי האמוראים תקנוהו ואפשר דאפילו האמוראים גופא לא תקנו כן בפירוש דאם איתא לא היה מקשה מכדי הני נשי וכו' דהאיך אפשר דלא ידע זה אלא י"ל דהנשים החמירו בעצמן כן וכמו דאמר בגמ' בנות ישראל החמירו על עצמן וכו' ואח"כ נעשה דין וה"נ לענין זה י"ל דהנשים הנהיגו מעצמן כן שלא לטבול ביום וסמכו עצמן אסברת ר"ש. וא"כ י"ל דמ"מ סמוך לחשיכה מותר דהא התם ליכא חששא. אבל לפי' רש"י והתוס' שם דאטבילה קאי א"כ תקנת חכמים היה כן שלא לטבול ביום לא שייך לחלק ולהתיר לטבול סמוך לחשיכה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון ולא מצינו בתורה חילוק בין באמצע היום ובין בסוף היום. וא"כ י"ל דהרשב"ם ור"ת פליגי בפלוגתא דהתוס' והרי"ף והרמב"ם דר"ת ס"ל כהרי"ף והרמב"ם ורשב"ם ס"ל כשיטת רש"י ותוס'. אכן כל זה לפי דעת השערי דורא דר"ת מתיר גם ביום ז'. אבל לפי מה שנראה בדברי התוס' להיפך וכמו שכ' לעיל ע"כ צ"ל דגם ר"ת ס"ל כשיטת רש"י ותוס' ואינו מתיר רק ביום ח' דכיון דאינו אסור רק משום חשש סרך בתה לא אסרו רק היכא דאיכא חששא דתשמיש. אבל היכא דליכא חששא דתשמיש רק חששה דטבילה לא גזרו משום סרך בתה משום דהוי כגזירה לגזירה דטבילה ביום ז' אינו אלא דרבנן [ואף דאיסור דתשמיש ג"כ אינו אלא דרבנן מ"מ חמיר טפי דתוכל לבוא לידי איסור דאורייתא אם תראה אח"כ משא"כ בטבילה לא תוכל לבוא לידי דאורייתא] אבל רשב"ם ז"ל סובר דכיון דמדרבנן אסרו גם הטבילה גם בטבילה גזרו משום סרך בתה ואין להקשות דהא הוי גזירה לגזירה דהא ליתא דכולהו חדא גזירה היא והכל משום חששא דתשמיש הוא דאם תטבול בוודאי תשמש. וא"כ אין כאן אלא חדא גזירה וכמש"כ לעיל כן נראה לי בבירור טעם המחלוקת של הרשב"ם ור"ת ז"ל ודע שהרב ב"י בסימן קפ"ג כתב דאף זבה קטנה ביום השמירה אסורה לטבול מחמת חששא דשימוש ופשוט הוא ואפשר דהתם חמיר טפי דהשימוש הוי ספיקא דאורייתא דהא תנן דמגען ובעילתן תלוין [ובאמת שהרבה יש לחלק בין זבה ביום ז' לנקיים לשומרת יום כנגד יום דביום ז' היא עומדת בחזקת טהרה טפי. ובזה היה יש לפרש דחכמים לקולא פליגי ודלא כהתוס' ודו"ק] ויותר יש להחמיר בטבילה. ועוד כתב שם בטור דבעי הפסק טהרה כזבה גדולה ועי' תוס' נדה (דף ס"ט ע"א) ד"ה שבעה דכ' שם דבזבה קטנה קיל טפי דסגי בספירה דסופו וגם בלא הפסק טהרה. ולכאורה הוא כסתירה על הטור. אמנם י"ל דהתוס' שם לא בעי למימר דלא בעינן ספורין בפנינו והספק טהרה בזבה קטנה לענין היתר שימוש דלענין היתר שימוש בוודאי אין שום חילוק בין זבה גדולה לזבה קטנה וצריכה שתדע שהפסיקה בטהרה וגם בעינן ספורין בפנינו רק שלענין לחומרא להצריך טבילה למ"ד דטבילה בזמנה מצוה צריך טבילה אף דלא ידעינן דהפסיקה בטהרה משום דלחומרא חיישינן שמא לא ראתה והפסיקה בטהרה. וכן כתב המהרש"א שם ד"ה ואי ס"ד ע"ש. מיהו תחילתן בוודאי לא בעינן דא"כ תהא צריכה בדיקה מיד בעלות עמוד השחר דהא ספירה דלילה אינו ספירה:
עוד כתב שם הטור ז"ל דבין ראתה בתחילת הלילה ובין ראתה בסוף היום משמרת כל הלילה שאח"כ. ולכאורה תמוה למה לא כתב רבותא זה גם גבי נדה דאורייתא דסוף היום עולה לה בתחילה והוא גמרא ערוכה בר"ה (דף י') אמנם המעיין ברמב"ם שמשם העתיק הטור ז"ל לשונו יראה דעיקר הרבותא הוא להיפך דאף דראתה בלילה מ"מ כל היוה היא טמאה ואינה מתחלת לספור אלא ביום שאחר זה ולא מהני עוד שימור של סוף היום וכמו בזבה גדולה שאין סוף היום עולה לה בתחילה ורבותא זו לא שייך בנדה כלל ורק סברא דסוף היום עולה לה בתחילתה דהיינו אם ראתה בסוף היום מ"מ יום זה עולה לה בחשבון הז' ימים וס"ל להטור דהוא מילתא דפשיטא ולכן לא רצה לכותבו. א"נ דאף לעניין אם ראתה בסוף היום נמי גבי זבה איכא רבותא דלא נימא דהוי כאלו ראתה בלילה ג"כ קמ"ל דכיון שהפסיקה בטהרה רגע אחת קודם הלילה יכולה לשמור היום שלאחריו. אבל בנדה אין זה רבותא כלל דמה בכך אם היה נמשך גם בלילה שלאחריה או לא:
שם בטור וזה משפטה משתראה טיפת דם וכו' מונה ז' ימים עם יום ראייתה וטובלת בליל ח'. וכן הדין אפילו ראתה כל ז' וכו' וטובלת בליל ח' עכ"ל. ולכאורה הך טובלת בליל ח' השני מיותר הוא דכבר אמר בתחילה וטובלת בליל ח' אכן הב"י כשהעתיק לשון הטור השמיט בתחילה וטובלת בליל ח' רק העתיק מונה ז' יום עם יום ראייתה אפילו ראתה כל ז' עכ"ל. וכן צ"ל באמת בדברי הטור ז"ל דהא אכתי לא איירי בדין הטבילה ולא בא אלא לאשמועינן דיום הראייה עולה מן המנין ואפי' ראתה כל ז' מ"מ עולין מן המנין ולא שייך להפסיק בדין הטבילה בנתיים:
שם בטור בין באונס ובין ברצון וכ' הב"י דזה נלמד מהגמ' שם דאמר שם דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד וכו' ודבריו תמוהין דהא האי קרא בזבה כתיב דהתם מחמת לידה טהור קמ"ל מחמת אונס טמא. אבל הטור הא מיירי בנדה דאפילו אם ראתה מחמת לידה טמא וכ"ש באונס ולא הוה ליה להביא על דברי הטור מהאי קרא דזבה וצ"ע: