אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק ב חדושי מסכת שבועות › בסוגיא דקציצה [דף מ"ד ע"ב]

שות עטרת חכמים חלק ב· רבי ברוך תאומים-פרנקל

חדושי מסכת שבועות · בסוגיא דקציצה [דף מ"ד ע"ב]

עוד בסוגיא הנ"ל

מתני' כל הנשבעין רש"י ד"ה שכנגדו חשוד על השבועה. התובע שהנתבע שכנגדו חשוד ונתחייב הנתבע שבועה מה"ת ע"י הודאה במקצת נשבע התובע ונוטל עכ"ל ויל"ד דלמה נקיט רש"י מודה במקצת הא גם בע"א המחייב שבועה לחשוד שכנגדו נשבע ונוטל ונ"ל דבר"ן מקשה קושי' התוס' למה לא חשיב גם שארי נשבעין ונוטלין ופוגמת ומוציא הוצאות על נכסי אשתו כו' ומתרץ דלא חשיב מתני' אלא הך שמן הדין לא הי' להם ליטול כלל ומקשה ע"ז הר"ן בזה"ל וא"ת הא קחשיב שכנגדו חשוד על השבועה דמדינא אית לי' למישקל בלא שבועה משום דהו"ל מחויב שבועה ואיל"מ לר' אבא כדאיתא לקמן בפרקין כו' יעו"ש ונ"ל לתרץ קושי' הר"ן דידוע שיטת הפוסקים דלאפטורי מממונא אמרי' מגו דהעזה אבל לאפטורי משבועה לא אמרי' מגו דהעזה וכדברי רבה בפ"ק דב"מ מפני מה אמרה תורה מב"מ הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז כו' וק"ל דא"כ אמאי אמרינן בחשוד מתושאיל"מ הא כיון דאינו מועיל לו שבועה ובעינן למירמא עליו חיוב ממון יש להאמינו על הכפירה במקצת מטעם מגו דאי בעי כופר בכל דהא גבי חשוד אין מגו זו לאפטורי משבועה כ"א מממון ולאפטורי מממון אמרי' אף מגו דהעזה אמנם לסברת אביי שסובר דחיישינן שמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו ליכא כלל מגו במב"מ דאי בעי כפר בכל דיכול להיות שאין לו עליו ספק מלוה ישינה אלא על אותו מקצת שכופר ולכך לא כפר הכל. וסברא זו אמורה בספר פנ"י למס' ב"מ בסוגי' הנ"ל ד"ה אמר רבה יעו"ש שהמציא מזה דגם רבה מודה לאביי רק שדברי אביי דאמר חיישינן שמא ס' כו' אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא לא אמרינן שמא ס' מלוה ישינה כו' ולכך הוצרך רבה לומר דטעם שבועה דאורייתא משום דאין אדם מעיז והוי מגו דהעזה אבל מדרבנן בלא"ה ליכא מגו במב"מ וכנ"ל שיכול להיות שאין לו ספק מלוה ישינה כ"א על מה שכפר א"כ מיושב קושי' הנ"ל די"ל דבאמת מדאורייתא ליכא בהודאה במקצת בחשוד חיוב תשלומין מדין מתושאיל"מ דהא יש להאמין לו במגו דאי בעי כפר בכל אף במגו דהעזה דהא גבי חשוד מגו הוא לאפטורי מממון ובכה"ג אמרינן אף מגו דהעזה ובמה שהדין במב"מ ובחשוד שישלם אינו אלא מדרבנן וכיון שהוא רק מדרבנן תו אין להאמינו במגו דאי בעי סופר בכל וכנ"ל דדלמא אין לו ספק מלוה ישינה רק על מה שכפר וזה עיקר הדין בחשוד כשמודה במקצת שמשלם אינו אלא מדרבנן שמדאורייתא הי' לו לאפטורי במגו ולכך חשיב לי' במתני' בין שארי נשבעין ונוטלין שהדין בהם מדאורייתא שלא יטלו אמנם בחשוד וע"א מכחישו היכא דליכא מגו או לשיטות הסוברים דע"א לשבועה הוא כמו שנים לממון לכך אין מועיל נגדו כלל מגו כמו שאין מועיל מגו נגד ב' עדים גם מדאורייתא הוי מחויב שבועה ואין יכול לישבע משלם וכיון שמתני' לא חשיב בנשבעין ונוטלין כ"א הנך שמדאורייתא לא הי' להם ליטול כלל ע"כ הוצרך רש"י לפרש שכנגדו חשוד על השבועה דקתני מתני' הכוונה בו במב"מ הרי מיושב קושי' הר"ן הנ"ל ומדוקדקים דברי רש"י

ודע דקושי' הפנ"י הנ"ל על רבה דאמר מ"מ אמרה תורה מב"מ כו' דהא י"ל דאין לו ספק מלוה ישינה על מה שכופר יש לתרץ באשר אבאר בהקדם מה דאמרינן בנ' ידענא ונ' לא ידענא מחויב שבועה ואיל"מ הכוונה בו שבטענות ברי מחויב לישבע ע"כ כשטוען שמא משואיל"מ וידוע מה שנסתפק בש"ך סי' ע"ה ס"ק כ"ד בדין ספק פרעון קודם הלואה אי הוי כא"י אם נתחייבתי או כא"י אם פרעתיך ומביא התומים לראי' פשוטה דהוי כא"י אם פרעתיך דאל"כ למה אמר אביי חיישינן שמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו לו יהי' כך ג"כ יהי' פטור ולהוי כא"י אם נתחייבתי כן תורף דברי התומים: אבל המה דברי שגיאה דבודאי לא עלה על דעת הש"ך מעולם שמי שיש לו ספק תביעה על חבירו יהי' בידו לתפוס ממנו ושתהא כא"י אם נתחייבתי דתיכף תחילת התפיסה שלא כדין כיון שאין לו תביעה ודאי על חבירו אין לו לתבוע ממנו ולכך אמר אביי שמא ספק מלוה ישינה דקאי על שבועות המשנה גבי שנים אוחזין ולגבי נשבעין ונוטלין. והש"ך הוסיף מדעתו שנראה לו אף היכא שחבירו הלוה לו מרצונו א"כ הוי כתפיסה ברשות עכ"ז אינו יכול למנוע הפרעון מחמת הספק שיש לו מכבר וכיון שנדחה ראיות התומים י"ל בספק פרעון קודם הלואה הוי כא"י אם נתחייבתי ומיפטר. אבל בספק פרעון מקצת קודם הלואה הדין כמו בנ' ידענא ונ' לא ידענא והוי מחויב שבועה ואיל"מ. אמנם ז"א רק לפי האמת דבהודאה וכפירה במקצת בברי איכא שבועה דאורייתא ולא מיפטר מטעם מגו כדרבה דהוי מגו דהעזה וממילא כשטוען נ' לא ידענא הוי משואיל"מ אבל אי הוי הדין שאף מגו דהעזה מועיל לאפטורי משבועה או שלא הי' דנין מגו זו למגו דהעזה כדרבה בקושייתו מפני מה אמרה תורה כו' ולא הי' לנו לבטל המגו רק בחשש שמא ספק מלוה ישינה יש על מקצת א"כ ראוי הי' להיות הדין שיהי' פטור משבועה ממ"נ אי אין לו ספק מלוה ישינה כלל וכופר בשאט נפשו הרי הי' יכול לכפור הכל ואיכא מגו גמורה ואי אינו כופר רק מחמת ספק מלוה ישינה יש לפוטרו מטעם א"י אם נתחייבתי וא"ל דהוי כנ' ידענא ונ' ל"י מה בכך הא כל החיוב בנ"י ונל"י רק מפני שבברי יש חיוב שבועה ולכך בטוען לא ידענא הוי מחויב שבועה ואיל"מ [וכעין דברי מבואר מתוך דברי בעה"ת ז"ל שער ל"ח ה"ג בלשון מהר"י במג"ש וביותר מתוך דברי הראב"ן שם שכ' בנ' לא ידענא כדי שלא יהי' נשכר במה שאינו טוען ברי] ויעוין בר"ן פ' שבועות הדיינים דף שי"א וא"כ לפי הנ"ל אם הי' מוחלט להב"ד שאין לו ספק מלוה ישינה עכ"ז כופר במקצת הי' פטור במגו ולא הי' עליו חיוב שבועה וא"כ הקשה רבה שפיר מ"מ אמרה תורה כו' דאם לא היתה התורה מחייבת שבועה במב"מ ממילא הי' הדין לפטור בנ' לא ידענא והי' לכל מב"מ מגו גמורה דממ"נ אם אין לו ספק מלוה ישינה הרי יב לו מגו דאי בעי כופ"ה ואם הוא מסופק שבועה זו מה טיבה. ולחייבו ממון ג"כ לא אפשר דהא הוי כא"י אם נתחייבתי ובאפס חיוב שבועה בברי ליכא דין מחויב שבועה ואיל"מ בטענת שמא:

ולכאורה לפי דברי הנ"ל צ"ע על מ"ש הר"ן דהא דפסקינן לפי האמת חיוב שבועת שומרים אף בלא אפקיד בשטר ולא פטרינן במגו דלהד"מ הוא משום דחיישינן דילמא יטעון בדדמי וסבר שהוא אונס ואינו אונס וקשה מאי בכך לו יהי' כן שאומר בדדמי יופטר ג"כ. אף דלפי האמת שיש חיוב שבועת שומרים ממילא הדין בטוען א"י אם פרעתי שישלם כדין מחויב שבועה ואיל"מ אבל דברי הר"ן הוא על הקושי' שלא יהי' כלל חיוב שבועה בשומרים וא"כ לו יהי' כך לא יהי' ג"כ דין מתושאיל"מ בטענת ספק וליכא למחייב כלל חיוב את השומרים בטענות נאנסו דממ"נ אם אין אומר בדדמי הרי בודאי אומר אמת דהא יש לו מגו ואין לו מקום לחייבו שבועה ואי אומר בדדמי וא"י אם פשע או לא למה מחייבין מספק לשלם הא ליכא חיוב מקום שבועה שיהי' שייך דין מחויב שבועה ואיל"מ וכנ"ל אמנם לפי שיטות הסוברים דאף למ"ד שסובר דלא אמרינן מחויב שבועה ואיל"מ מ"מ על השומר חיוב תשלומין כשאינו יודע אם נאבד באונס או בפשיעה והוי כא"י אם החזרתי כיון שהפקדון הי' בידו ונתחייב בהשבתו א"ש דברי הר"ן הנ"ל:

והשתא דאתינא להכי נ"ל לבאר דברי רבא מאי מעליותא בסגנון פי' הר"ן ובהסברת דברים ואקדים לשון הר"ן יכול לומר לא שכרתיך כו' וא"ת והיכי אמרינן מגו בכה"ג דהא לא חיישינן דבעה"ב משקר אלא דהכי קאמרינן מתוך שהוא טרוד בפועליו סבר שפרעו ולא פרעו וכיון שכן כי איכא מגו מאי הוי ואי משום דאיכא מגו אזלי טרדת הפועלים וי"ל דהכי קאמרינן דאי קטעין שפרעו ודאי קושטא קאמר וברי גמור הוא דאי מסתפק לי' וטעין בדדמי לא הוי אמר מילתא דידע דמספקא בה רבנן דמשום טרדא קטעין כן ולכך הוי טעין דלא שכרו כלל עכ"ל וצ"ע דאחרי שקם הדין לפטור את הבעה"ב כשטוען פרעתי ומאמיני' לדבריו בכח המגו תחזיר החששא לבטל המגו דדלמא אמר הבעה"ב בדדמי שפרע והא שלא בירר לעצמו הטענה דלא שכרו אין ראי' כלל דהא כיון שהדין שמאמינים לו טענת פרעון הרי לעיני' דכשטוען כן לא מספקא בי' רבנן ואדרבא מחזקינן לקושטא במה שטוען פרעתי ולמה יוסב לבבו מטענה זו ולטעון לא שכרתיך שהוא בודאי שקר הלא טובלו עתה טענת פרעון מצד שמדומה לו שכן האמת והב"ד ג"כ מחזיקין להאמת גמור כנ"ל משיטעון לא שכרתיך שיודע בעצמו שהוא בודאי שקר וכיון שכן בודאי חוזר וניער קושי' הר"ן דלמא מחמת טרדתו סבר שפרעו ובאמת לא פרעו והרי משפט מעוקל במה שפוטרין הבעה"ב כשטוען פרעתי מדין מגו דממה שפוטרין אותו גורם לחוש שאומר בדדמי ולא שייך כלל מגו ולכאורה צ"ל דאף שכן הוא. עכ"ז א"א הי' לתקן לחייב את הבעה"ב דאם נחייבו יהי' להיפך משפט מעוקל דהחיוב יגרום שידע הבעה"ב דמספקא בי' רבנן וחוששין שאמר כן משום טירדא וידע כי יותר טוב לטעון לא שכרתיך וא"כ יהי' לו מגו דלא שכרתיך דמצד שמחייבין אותו לשלם עפ"י שבועת השכיר חוזרת לאיתנה המגו אשר לו שהי' יכול לטעון לא שכרתיך כסברת הר"ן הנ"ל. סוף דבר כשפוטרין את הבעה"ב בטענת פרעתי או אם היה התקנה לחייבו יש כתרי הפכים בנושא אחד. והיכא נדייני להאי דינא וצריכין להניח הדבר בשב ואל תעשה כי לא יכלו חז"ל לעשות תקנות שכיר בהאי גוונא בשכרו שלא בעדים והוצרכו להשאיר שיהי' הבעה"ב פטור ואף שיש חשש דילמא מחמת טירדא טוען ואומר פרעתי:

אמנם א"כ לא שייך לישנא דרמב"ח שאמר כמה מעלי' הא שמעתא הא קרוב יותר שדברי השכיר כן הוא כיון שהוא טוען ברי וטענת הבעה"ב פרעתי יש לתלות בדדמי מצד טרדת הפועלי'. רק שעכ"ז לא יכלו חז"ל לעשות בזה תקנה לשכיר כמ"ש לעיל ואם מחמת ההכרח לא יגונה עכ"ז לא ישובח ולתרץ זה אקדים מה שיש לעיין בדברי הר"ן שכתב בזה"ל ואיכא למידק כו' מאי קפריך רבא עלי' דרמב"ח וכי לית לי' לרבא בעלמא מגו ואי קשי' לי' שבועות שומרים המ"ל לפרוך הכי בעלמא ולא אדרב ושמואל דמגו כ"ע מודו בי' ומתרץ דהי' סבר רבא דלכך אינו מועיל מגו לגבי שומרים משום דחיישינן דילמא טוען בדדמי וסבר שהוא אנוס ואינו אנוס כדאמרי' פ' הפועלים דף צ"ג אי ידעתיך כו' בבר אחתך דמצי לעבורי חדא חדא וכיון שכן כי איכא מגו מאי הוי וכי יוציאנו מגו מידי חששא זו עכ"ל הר"ן וקשה דאכתי מאי פריך רבא אליבא דרמב"ח שבועת שומרים המ"ל. הא י"ל דרב ושמואל ורמב"ח סוברים ג"כ כסברתו דלכך אינו מועיל מגו גבי שומרין משום דחיישינן דשמא אומר בדדמי ושאני בעה"ב נגד שכיר שאין לחוש בדדמי כדברי הר"ן בעצמו דאם לא הי' ברי לו שפרעו בברי גמור הי' בורר לעצמו יותר לטעון לא שכרתיך דכשאומר פרעתי מספקא בי' רבנן משום טרדא והיינו משום שהשכיר טוען ברי ויש לו חזקה דלא יעבור על לא תגזול מחזיקינן דבריו לאמת והא דבעה"ב מכחישו תולין בטרדא והוי טענת בעה"ב טענה גרוע וטובה הי' ממנה טענת לא שכרתיך ולכך הוי מגו אבל בשומר כשטוען נאנסה אף שיכול להיות שאומר בדדמי מה"ת נחזיק שפשע בשמירה ואינו אומר אלא בדדמי הא ליכא מי שיכחישו בברי דהמפקיד א"י כלום וליכא לגבי השומר צד גריעותא לפי' שומעים טענתו בברי דהמפקיד א"י כלום וא"כ כיון דליכא לגבי השומר צד גריעותא בטענתו נאנסה אין להחשיב למגו מדלא טען להד"מ די"ל דמה שטוען נאנסה אינו אלא בדדמי וכיון שטענת אונס לא גרע מטענת להד"מ הוטב לפניו לומר נאנסה שמסופק בה מלהכחיש בודאי את המפקיד בטענת להד"מ ואדרבא יותר אין חושבין אותו למשקר בטענת אונס דהא אין אדם שיכחישנו בזה מאם יטעון להד"מ והמפקיד יעמוד לנגדו בהכחשה בטענת ברי וא"כ ל"ק על רב ושמואל ורמב"ח משבועת שומרים דיש חילוק גדול בין המגו של הבעה"ב נגד השכיר בטענת פרעון ובין המגו של השומר כנ"ל וביותר יש לחזק קושי' זו עפ"י דברי הרשב"א בחידושיו שכ' ג"כ כתירוץ הר"ן הנ"ל ובביאור יותר בזה"ל וייל דכיון דלאו שכיח גמור היא אלא כמסתפק כו' טענה יפה ממנה הי' יכול לומר ולימא שלא שכרו מעולם דכל שמודה ששכרו ואנן סהדי דבעה"ב מתוך טרדת פועליו הוא אומר לעתים אין טענה יפה כ"כ אלא שזה רוצה לטעון טענת אמת כו' יעו"ש ומחמת שיש גריעת זה בטענת פרעתי מחשבינן למגו שהי' טוב לו יותר לומר לא שכרתיך אבל בשומר שאומר נאנסה אין סברא לומר דאנן סהדי שלא נאנסה וכיון דליכא גריעות בטענת נאנסה תו ליכא למיחשב למגו שבידו הי' לו לומר להד"מ דהא אפשר אומר נאנסה בדדמי:

וליישב כל הנ"ל אקדים עוד שמדברי התוס' בד"ה וניתוב כו' מבואר שדעתם דכיון שתולין שבעה"ב טרוד בפועליו דינו כטוען א"י אם פרעתיך ומחויב מדינא לשלם וכ"כ הרשב"א בחד תרוצא והר"ן חולק ע"ז ומפרש שאין קושי' הגמרא וניתוב לי' בלא שבועה ויהי' דינו כא"י אם פרעתיך אלא הכוונה שדרך תקנה היה לתקן שהשכיר יטול בלא שבועה דבהטלת השבועה יכול השכיר לבוא לידי הפסד אם לא ירצה לישבע אף שאמת אתו וכבר נסתפקתי במק"א בדין א"י אם פרעתיך היכא שהטוען פרעתי אינו אומר סתם א"י רק שטוען שקרוב לודאי אצלו שפרע אם דינו כא"י ומחויב לשלם או כיון שלפי דבריו קרוב לודאי אצלו לא גרע זה מרוב שמועיל להחזיק ממון וסמוכין לספק בזה ממאי דמצינן באו"ה שיש חילוק בספק השקול ובין היכא שמטה הדבר יותר לצד א' מלצד השני דבכה"ג דיינינן לי' כרוב והרי גם גבי ממון מה שאין הולכין בו אחר הרוב אינו רק כשהרוב הוא נגד חזקת ממון משא"כ כשהוא להחזיק ממון. ואם נאמר שבכה"ג פוטרין את הנתבע מקום יש לתרץ דברי רמב"ח שאמר כמה מעלי' הא שמעתא ואקדים המבואר במפורשים דכשטוען הבעה"ב פרעתי יש לתלות בא' מן ב' פנים או שאפשר מחמת טרדותיו שכח ומסופק אם פרע או לא פרע או שטרדותיו להיות קרוב לודאי אצלו שפרע ואם הוא רק מסופק שורת הדין שישלם אבל אי קרוב לודאי אצלו שפרע יש סברא לומר שאינו מחויב לשלם דבכה"ג אין בכלל א"י אם פרעתיך ואף שלדעתינו יכול להיות שהטרדה גרם לו שידמה כן שיהי' דעתו קרוב לודאי ס"ם א"א לחייבו ממון וה"ז דומה למ"ש הר"ן בזה"ל וליתיב לי' בלא שבועה ליכא לפרושא דמדינא קאמר לומר דמכיון דאמר דבעה"ב טרוד בפועליו הוי ליה כאומר א"י ק' לי בידך וא י אם פרעתיך חייב דהא ודאי ליתא דהתם איהו גופא קאמר א"י א"פ וכיון שהוא עצמו מודה בחיוב ומסופק בפטרו דין הוא שיתחייב אבל הכא הבעה"ב ברי קטעין כו' עכ"ל. כ"כ אם נאמר שהדין בכל האומר קרוב לודאי אצלו שפרעתי שאינו מחויב לשלם הי' מקום לומר שגם בעה"ב נגד השכיר אם הוי ידעינן שלפי דעתו קרוב לודאי אצלו שפרע שאין לחייבו לפי הסברא זו דקרוב לודאי פוטר בשארי טענותיו ותביעות כמו ברי גמור והרי לפי דעת בעה"ב קרוב לודאי אצלו שפרע ולא יכולין למחייבו אף שידוע שיכול להיות שהטרדא גרם לו זה להיות בדעתו קרוב לודאי דהא אף בטוען ברי גמור יכול להיות שהטירדא גרם לו לחשוב אותו כן ועכ"ז א"א זה לפרש כן בדברי הגמ' וניתיב לי' בלא שבועה כסברת הר"ן ולחייבו דחיוב א"י אם פרעתיך אינו רק מפני שהנתבע מודה מעצמו שהוא מסופק בפטורו משא"כ אם לפי המדומה לו לפי דעתו ברי לו שאינו חייב והכוונה כי די לאדם שיוצא י"ח לפי דעתו וסברא זו שייכא ג"כ היכא שקרוב לודאי לבעה"ב שפרע הי' הדין נותן בשאר ט"ות דהיכא דהנתבע אומר קרוב לודאי אצלו שפרע שהוא פטור ואין דנין זו כא"י אם פרעתיך ויעוין ברשב"א בחידושין לגיטין דף ע"ח ע"ב ד"ה רבה ורב יוסף שמקשה שם בדין אומר לחבירו זרוק לי חובי וזרק לו דאמאי במחצה על מחצה דהיינו בב' כיתי עדים יחלוקו אדרבא הו"ל כמנה הלויתני וא"י אם פרעתיך אם לאו דתנן בב"ק דף קי"ח שהוא חייב ומתרץ בזה"ל וי"ל דשאני התם דליכא רגלים לדבר שפרעו אבל הכא הא נולד ספק זה לפניך הילכך יחלוקו עכ"ל וא"כ לפ"ד הרשב"א בודאי מקום י"ל דהיכא שקרוב לודאי שפרע שפטור כדין א"י אם פרעתיך במקום שיש רגלים לדבר ונולד הספק לפניך ומה שכתבתי לעיל שי"ל שהטרדה גורם בא' מן ב' פנים או שגורם ספק שכחה או שנטה ביותר את הבעה"ב שיהי' קרוב לודאי אצלו שפרע מבואר מתוך דברי הר"ן והתוס' שבר"ן איתא שאמר בדדמי שסבר שפרע ולא פרע והיינו שקרוב לודאי אצלו שפרע וכן גבי שומרים כתב הר"ן דשמא אומר בדדמי שסבר שנאנס ולא נאנס ובדברי התוספות בד"ה מתוך שיכול לומר לא שכרתיך כו' נראה שסוברים שהטרדה אינו גורם אצל בעה"ב רק שיהיה מסופק והוא משקר במה שאומר בברי שפרע ולכך אמרינן מגו דאם אין אצלו אלא שמא וספק ומשקר במה שטוען ברי שפרעו הי' יכול לומר להד"מ דהוי מגו גמור אבל לפי לשון הר"ן הוא שנראה ממנו שחוששין שבעה"ב סובר שפורעו ולא פרעו כנ"ל שקרוב לודאי אצלו שפרע א"א לתרץ כתירוץ התוס' ע"כ כתב הר"ן תירוץ אחר (וכאשר הבאתי לעיל) דלכך אמרינן מגו משום דטענת פרעון מספקא בי' רבנן הוי טענה גרוע והי' להבעה"ב יותר לטעון לא שכרתיך ומדלא טעין הכי בודאי ברי גמור אצלו שפרע משא"כ לפי פי' התוס' דלפי דעתם דאין הטירד' גורם רק שיהי' אצל בעה"ב ספק ושמא הוי מגו גמור כשטוען בעה"ב פרעתי דאם הוא משקר כ"כ לטעון שפרע אף שאין אצלו רק שמא הי' יכול לשקר ולומר לא שכרתיך ולפי"ז אם נתפוס כנ"ל שטוען דקרוב לודאי אצלו שפרע לא הוי כא"י אם פרעתיך א"ש תירוץ התוס' אף כשנאמר שהטרדה יכול לגרום גם שידעה הבעה"ב קרוב לודאי שפרע מ"מ אין לחייב הבעה"ב דאם חושדין שאין בדעתו אלא ספק שמא פרע הרי רוצה לחשדו למשקר גמור והרי יש לו מגו לא שכרתיך ואם קרוב לודאי אצלו שפרע דבכה"ג לא הוי מגו דלא שכרתיך דטוב לו יותר לומר שפרע כיון שמדומה לו כן קרוב לודאי בלא"ה פטור כיון דבאמת קרוב לודאי אצלו שפרע אינו בכלל א"י אם פרעתיך לכן שפיר אמר רמב"ח כמה מעלי' הא שמעתתא:

היוצא מזה מדאמר רמב"ח כמה מעלי' הוא כו' מוכח שסובר רמב"ח דהאומר בדדמי שפרע מחמת שקרוב לודאי בעיניו פטור מדינא וע"ז הקשה לו רבא שפיר דא"כ שבועת שומרים המ"ל דשם איכא ג"כ למיפטר את השומר בממ"נ ולכך דייק רבא מאי מעליותא דאם לא הי' אומר רמב"ח כמה מעלי' כו' לא הי' לקושייתו של רבא דאפשר הי' לו לומר כסברת הר"ן וכנ"ל דרק גבי בעה"ב נגד שכיר אמרינן מגו זו כיון דטענת פרעון הוא טענה גרוע דמספקא בי' רבנן ע"כ א"א לחייב את הבעה"ב אף שפטור הוא ג"כ כתרי הפכים בנושא א' אבל מדאמר רמב"ח כמה מעלי' מוכח שטעמו כתירוץ התוס' וסובר דבטוען שקרוב לודאי אצלו שפרע שורת הדין לפטרו דבכעין זה הוי כא"י אם פרעתיך או החזרתי ולכך יש שבועת שומרים והוא מיפטר במגו דדלמא אומר בדדמי ואם יודה ע"ז שאינו יודע בבירור גמור יחויב לשלם כדין א"י אם פרעתיך ול"ק ע"ז מדינא דרב ושמואל דשכרו שלא בעדים פטור דשאני התם דאף דע"י מה שפוטרין הבעה"ב אורעה המגו דלהד"מ ונשאר בספיקא דילמא הבעה"ב אומר בדדמי מ"מ אי אפשר למחייבי' כיון שע"י החיוב עוד יגדל כח המגו וכנ"ל:

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה