שות עטרת חכמים חלק ב· רבי ברוך תאומים-פרנקל
חדושי מסכת קידושין · עוד בסוגיא הנ"ל
אופן רביעי לתרץ מה מתמה ר"י מי אמר רב כוותי' מהכ"ת נימא שרב סובר דלא כוותי' גם לתרץ למה הוצרך הגמ' להביא ראי' מהא דאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים הכי ס"ד שיהי' ביד גזלן לקדש בגזל שלא נתייאשו הבעלים שוודאי אינו שלו לשום דבר שע"כ כ' שם התו' שר"י לא הוצרך כלל לאשמעינן שגזלן אינו יכול להקדישו יעו"ש ומש"כ הריטב"א לתרץ דס"ד דלחומר קידושין והקדש הו"א לחוש שמא נתייאש לא א"ש לפי שיטות החמ"ח בסי' כ"ח ס"ק א' דיאוש שאינו ידוע לא מהני כלל והוי כיאוש שלא מדעת (אף לפמש"כ במק"א דבהקדש שלא מדעת הוי כהדיוט מדעת א"ש רק דברי ר"י שאמר לענין הקדש אבל כאן לענין קידושין לא הוצרך כלל להביא הא דאר"י דפשיטא הוא) עוד קשה קושי' התוס' שמה מתמה הגמ' דילמא לא אמר ר"י רק בגזל דאחרים אבל בגזל דידה ס"ל לר"י דמקודשת ויש לומר דר"י סבר שאין לחלק בין שידך ללא שידך:
לתרץ כל הנ"ל אקדים מה דאיתא בתשובת מהרי"ל סי' ע"ח במעשה שאשה חטפה מטבע מאיש א' ואמר לה הרי את מקודשת ני במטבע זו והיא שותקת והשיב מהרי"ל באריכות לבטל עידי קידושין יעו"ש ובתוך התשובה כ' בזה"ל ועוד נראה דאין כאן קידושין כו' כיון דהיא לקחה הוי גזל בידה ואין בידו להקדיש לפי שאינו ברשותו כו' ול"ד לפקדון דבידו להקדיש אף שאינו ברשותו אבל גזל דידי' שבידה לאו ברשותו כדר"י כו' וקידשה בגזל דידה הוי קידושין משום דמחלה לי' וממילא הוי דידי' כו' יעו"ש [ויעוין בב"ש סי' כ"ח ס"ק ט"ז שאשתמטי מיני' התשו' מהרי"ל הנ"ל ומש"כ הב"ש שם דבריצוי שניהם יכול להקדיש הגזילה יעו"ש יעוין במלחמות לב"ק פ"ד בסוגיא דהתוקע לחבירו שמבואר דאף בריצוי שניהם לא מועיל ההקדש וצריכין ע"כ נסברת מהרי"ל דבגזל דידה הטעם דהוי כמחלה לי' ויש לומר דמחילה מועלת אף לדבר שאינו ברשותו כמו שמהני מחילה לדשלבל"ע כדאיתא בחו"מ סי' סמ"ך ס"ו] אמנם לכאורה צ"ע תירוצו של מהרי"ל לפ"ד מהרי"ק בשורש צ"ד ענף ג' (מביאו המל"מ פ"ג מזכי' הב') דמחילה אינו מועיל רק בחוב ושיעבוד נא על חפץ מבורר יעו"ש ויעוין בחדושי הר"ן לגיטין נ"ע ח"ב שכתב ג"כ דמחילה אינו מועיל גבי גזילה רק שי"ל דשאני התם דמיירי בגזל קרקע אבל לדעת מהרי"ק שבמבורר לא מהני מחילה אפי' במטלטלים גם בגזילה אפי' במטלטלין לא מהני מחילה א"כ לכאורה א"א לומר כתירוצו של מהרי"ל
אמנם עדיין יש מקום להחזיק תירוצו של מהרי"ל דהב"ש בסי' כ"ח ס"ק ג' כתב על הדין שבאם קדשה בגזל דידה ולא שידך אינה מקודשת דיכולה לומר דידי שקלת כתב שאפשר דוקא בגזל ממנה חפץ אז יכולה לומר דידי שקלתי ומיהו מש"ס משמע דאפי' במעות יכולה לומר דידי שקלתי דתניא בחטף סלע מידה וקידשה בו מקודשת ואוקמה בדשדיך אבל בלא שדיך א"מ די"ל דידי שקלתי עכ"ל דעת לנבון נקל שאכתי י"ל דבגזל מעות כיון דכל טבעי חד הוא לא הוי אלא כחוב ממון ועכ"ז מהכ"ת לא יהי' ביד הנגזל לומר דידי שקנתי אם מגיע לידו המטבע שגזל ממנו וכי הוכרח להשאיר אותו מטבע ביד הגזלן שלא ליקח אותו רק מטבע אחרת כמותו וכן מדוקדק מלשון הב"ש שאין הוכחתו מהגמ' רק שגם במטבע אף שאין קפידא בינו ובין אחרת עכ"ז י"ל דידי שקלתי אבל כשהתובע הנגזל מהגזלן להשיב גזילתו כיון שביד הגזלן נקיים השבה במטבע אחרת כמותו לא הוי כתביעות חפן מבורר רק כתביעות חוב ושפיר מועיל כשמוחל הנגזל להגזלן ובהא גם המהרי"ק מודה וא"ש דברי הברייתא קדשה בגזל בחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת שמסיק הגמ' שפירושי קמפרש קדשה בגזל כיצד כגון שחטף סלע וקידשה בו וי"ל דבדיוק תני בברייתא כגון שחטף סלע מידה דבכה"ג שהוא רק גזילת מעות והוי רק כחוב על הגזלן ומועיל מחילה ע"כ בדשדיך מקודשת דאמרינן מדקבלה אחולי אחלי':
אמנם לכאורה קשה דא"כ מאי מקשה הגמ' על רב מהך ברייתא דילמא לא אמר רב דיני' דאף בגזל דידה א"מ רק דומיא דמעשה דכלכלה ששם הי' גזילת חפץ ובחפץ לא מהני מחילה רק מכירה ומתנה ומכירה ומתנה לא מהני בגזילה כיון שאינו ברשותו ע"כ סובר רב דא"מ אבל ברייתא דמיירי בחטף סלע מידה דמהני מחילתה דהוי רק כתביעות חוב ע"כ מקודשת וי"ל דקושי' הגמ' א"ש לשיטתו דרב שהוא סובר בב"ק דף ס"ז ע"ב דיאוש כדי קני וקשה אליבא מה שהקשה ר"י לר"ל מברייתא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר וצ"ל גם אליבא דרב כמו דמתרץ הגמ' אליבא דר"ל שהקדישוהו בעלים ביד גנב וסבר כצנועים שביד הנגזל להקדיש אף שאינו ברשותו וממילא גם במתנה יכול הנגזל ליתן להגזלן ולשיטה זו אין חילוק בגזל דידה בין חפץ מבורר לגזילת מעות ושפיר מקשה הגמ' אליבא דרב דלדידי' שסובר כצנועין אמאי א"מ בגזל דידה נימא כיון דקבלתי' לשם קידושין מסתמא נתנה החפץ למתנה להגזלן וזכה בה בעודו בידו והוי קידשה בשלו ולכך הוצרך הגמ' לחלק בין שדיך ללא שדיך ולפי"ז א"ש ג"כ הא דמייתי הגמרא הא דאר"י גזל ולא נתייאשו שניהם אינם יכולים להקדישו דבלא"ה הוי אפשר לומר דהא דאר"י מי אמר רב הכי כוונתי דגבי גזל דידה שורת הדין שתהא מקודשת אף בגזל ממנה חפץ שלא שייך מחילה עכ"ז מקודשת בכלכלה שתלינן שנתנה לו במתנה כנ"ל והיינו יכולים לומר שר"י לא נחית לחלק בין שדיך ללא שדיך ע"כ הי' מתמה שרב יאמר הכי לכך הגמ' הא אר"י שגם הנגזל אינו יכול להקדיש דאינו ברשותו כ"כ אינו יכול ליתן במתנה ולכך שורת הדין בכלכלה שלא מהני מחילה שהוי חפץ מבורר ומתנה אינה יכולה ליתנו דאינה ברשותו אינה מקודשת ומשני הגמ' ה"ק מי סבר רב כוותי כלומר דלר"י לשיטתי' בודאי א"מ בגזל חפץ ממנה רק מתמה לרב שסובר כצנועין ובידה ליתנו במתנה א"כ אמאי אינה מקודשת ולא נחית עדיין לחלק בשדיך ללא שדיך:
ועפי"ז א"ש ג"כ מה דמתמה הגמ' והא מתני' דגזל דידה וקאמר רב א"מ דלכאורה קשה למה מזכיר רב בקושי' זו דהא ממתני' עצמה הוכחת רב דבגזל דידה א"מ ולפי הנ"ל א"ש דממתני' ליכא לאקשוי דהוי מצינו לחלק בין גזילת חפץ לגזילת מטבע אבל לרב שסובר יאוש קנה וע"כ סובר כצנועין ויכולה ליתנו במתנה אף חפץ שגזל ממנה ע"כ קשה שפיר וא"ש הכל וק"ל (ואין לומר שרב לא ס"ל כצנועין והברייתא דגנב והקדיש מתרץ כמו שבארתי בסוגיא דיאוש אליבא דרבה די"ל שמיירי בסתם שאינו ידוע אם נתייאשו או לא, וחייב בדו"ה שכיון שלא נודע לא מהני כמ"ש החמ"ח ובהקדש שהוי כמדעת פטור שיכול לומר דילמא כבר נתייאשת. ז"א דרב ס"ל הולכין בממון אחר הרוב והרוב אינם מייאשים וחייב בדו"ה אף שהוקדש אע"כ דס"ל כצנועין כנ"ל) ובסגנון הנ"ל י"ל עוד באופן אחר דבר"ן לאלפסי בסוגיא הנ"ל איתא דבשדיך כיון דקיבלתה לגזל דידה לשם קידושין קבלתיה משום דאחולי אחלתי' כך כ' רש"י ולפי"ז נראה שנתקבלה קדושיה ונתקבלה גזלתה אבל בירושלמי אמרו רוצה היא מקודשת ויהא חייב לה סלע עכ"ל ונ"ל דדין זה תלוי במחלוקת אם יאוש קנה או לא דלכאורה פשוט דכל גזלן כ"ז שהגזילה תחת ידו ועליו חיוב השבת הגזילה עצמה כדכתיב והשיב את הגזילה ליכא רק חיוב זה ולא דמי הגזילה ממילא כשמוחל לו הנגזל על גזילתו וחלה המחילה על ההשבת הגזילה אין לחייבו בדמי הגזילה דהא מעולם לא קם בחיוב הדמים רק בהשבה ועל השבה זו מחל לו הנגזל אבל אם הנגזל לא מחל כלל רק שנתייאש מגזילתו ועי"ז קנה הגזלן את הגזילה למ"ד יאוש כדי קנה שפיר מתחייב הגזלן לשלם דמי הגזילה כדאמרינן נהי דמגופה מייאש מדמי מי מייאש ובמקדש אשה בגזל דידה י"ל באחת משני פנים דמדקיבלתה אחילתה והיינו שמחלה לו חיוב ההשבה ממילא פטור גם מדמי הגזילה כנ"ל או י"ל דמדקיבלתה לשם קידושין גילתה דעתה שכבר נתייאשה מאותו הגזילה וזכה הגזלן בו מדין יאוש: ולפי"ז שפיר מצית לתבוע מהגזלן דמי הגזילה וא"כ י"ל שהירושלמי סובר דיאוש כדי קנה ליכא ראי' דמדקיבלתה אחילתה דיכולה היא שתאמר לא מחלתי רק נתייאשתי מהגזילה לכן סובר הירושלמי שמחויב הגזלן לשלם דמי הגזילה ודעת הר"ן שפטור אף מדמי הגזילה א"ש לפי מה שפסק דיאוש לחוד לא קנה כ"א עם שנוי רשות ובגזל דידה בהחזרה לידה ליכא שינוי רשות ואף אם נתייאשה לא הי' אפשר שתתקדש בו ומדקיבלה לשם קידושין יש ראי' דאחילתה ע"כ פטור הגזלן אף מדמי הגזילה לפי"ז אף אם נאמר דרב סובר כר"י שאין ביד הנגזל ליתן במתנה את הגזילה להגזלן כ"ז שלא שבה הגזילה ליד הנגזל וכמ"ש לעיל בשם הרמב"ן במלחמות ותשובת מהרי"ל מ"מ אם מתייאשים מן הגזילה שפיר קנה הגזלן בהיאוש דהא יאוש לחודא קונה: וע"כ הטעם דאף שאין הנגזל בעצמו יכול להקנות מפני שאינו ברשותו שאני קנין יאוש שאין קני' זו באה מצד דעת הנגזל ודין תורה היא שהגזלן יקנה ביאוש כמו באבידה אף דליכא דעת בעלים להקנותו למי שמצאו וכיון שכן לשיטת רב אין לחלק גבי קדשה בגזל דידה בין קדשה בחפץ הגזול או במטבע הגזולה דאף דבמקדש בחפץ הגזול לא שייך מחילה כמ"ש לעיל מ"מ אמרי' דמדקיבלתה יש ראי' שכבר נתייאשה מאותו הגזילה וקנה הגזלן ביאוש ומקשה הגמ' שפיר והא מתני' דגזל דידה וקאמר רב אינה מקודשת דרק לרב לשיטתו ליכא לחלק בין גזילת כלכלה דהוי כחפץ מבורר ובין גזילת מטבע אבל לר' יוחנן הוי מצינן למדחי דרק גבי מטבע מקודשת מטעם מדקיבלתה אחילתה. אבל בכלכלה דלא שייך מחילה ולא קנין מתנה כנ"ל וגם יאוש לחודא ליכא קנין לר"י שסובר יאוש כדי לא קנה אינה מקודשת ועפ"י דברי אלה י"ל פירוש דברי הירושלמי ספ"ב הלכה א' ז"ל חטף הסלע מידה ונתנו לה ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת במה קידשה ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא שתהי' מקודשת לו ויהיה חייב לה סלע א"ר יוסי אלו אתמר כלי יאות סלע דרכה להתחלף ע"כ. כבר נבוכו בפי' דברי ר' יוסי מפרשי הירושלמי ה"ה בעל פני משה וק"ע ודוחק פירושם ואשר יש להשיב על דבריהם מובן למעיין וביותר מופלאים דברי הפ"מ שלפי פירושו סובר ר' יוסי דבחטף סלע וקידשה אינה מקודשת וקשה האיך יחלוק ר' יוסי שבירושלמי שהוא אמורא על ברייתא ערוכה מובא בתלמודא דידן דבחטף סלע מקודשת ומש"כ המראה הפנים שהירושלמי מיירי בלא שדיך ג"כ אינו מובן דאי בלא שדיך אף המקדש בכלי בגזל דידה אינה מקודשת אמנם לפי דברי הנ"ל י"ל שסובר ר' יוסי שבגזילת סלע שהוא מטבע והוי כחוב על הגזלן כיון דאמרינן מדקיבלתה אחלתה פטור מכל וכל דהוי כמחילות מלוה דאין לומר דאחלתה שלא יצטרך ליתן לה סלע זה להשבת גזילתה אלא סלע אחר דבלא מחילתה כיון שדרך המטבעות להתחלף ביד הגזלן להחזיר איזה סלע שירצה המזדמן לו וכיון שהאשה קיבלה הסלע בסתם קידושין ולא התנתה עמו שתמורת הגזילה יהי' מחויב ליתן לה סלע אחר דנין בסתם למחילה ויצא ידי השבה ונתקבלו גם קדושי' אבל בגזל כלי דידה וקדשה בו דלא שייך מחילה אלא הקנאה כנ"ל אמרינן מדקיבלתה בסתם לשם קידושין יש הודאה שכבר נתייאשה מאותו הכלי וכיון שלא זכה הגזלן באותו כלי רק מדין יאוש מחויב ליתן דמיו וכנ"ל נהי דמגופא מייאש מדמי מי מייאש וא"ש:
והנה בק"ע בתוספותיו אי' בזה"ל כ' באה"ע סי' כ"ח ס"ב גזל את האשה כו' ה"ז מקודשת וכ' הרמ"א וצריך לשלם לה גזילותיה ותימא הרי דעת רש"י והרמב"ם שנתקבלה פרעונה ונתקבלה קדושי' כמ"ש הרשב"א בחדושיו במכילתין דף י"ג ולמה לא כ' בלשון וי"א וע"ק למה לא כתב גם בסעיף ג' גבי אם החזיר לה החוב שצריך לשלם לה חובה שלדעת הרשב"א והר"ן גם בחוב הדין כן וצ"ע עכ"ל. ולפמ"ש י"ל לפי מה דפסקינן לגבי קידושין דאף ביאוש לחוד בלא שינוי רשות מקודשת מדרבנן (יעוין באה"ע סי' כ"ח ס"א בחמ"ח ס"ק ד' וב"ש שם) מצינן למימר דבכל קדושי אשה בגזל דידה בכלי לא תלינן דאחילתה אלא כהודאה שכבר נתייאשה מאותה הגזילה וע"כ מחויב הגזלן לשלם דמי הגזילה וא"ש פסק הרמ"א ולדעת הרשב"א דהלכה יאוש לא קנה אפי' מדרבנן עכצ"ל דאף בגזילת כלי מועיל מחילה של הנגזל וכדעת הב"ש שהבאתי כבר דאל"כ אמאי מקודשת בגזל דידה דאף אי הוי כהודאה שנתייאשה הרי גבי דידה ליכא שינוי רשות ויאוש כדי לא קנה אלא ודאי דאמרינן מסתמא אחילתה דרך מתנה ממילא שורת הדין שלא יצטרך לשלם דמיו וע"כ השמיט הרמ"א דיעה זו דהא לדינא פסקינן דגם יאוש לחוד מועיל שיהי' קידושין דרבנן אבל גבי מקדש בחוב דלא שייך כלל יאוש אלא מחילה וכיון שקיבלה בסתם לשם קידושין אמרינן דמחלה שורת הדין שיהיה פטור המקדש מתשלומי החוב שכבר מחלה לו וכעין שכתבתי לעיל גבי חטיפת סלע וקידשה בו שסובר ר' יוסי שא"צ המקדש ליתן לה עוד דמי הסלע כיון שכבר מחלה לו וק"ל: