שות עטרת חכמים חלק ב· רבי ברוך תאומים-פרנקל
חדושי מסכת קידושין · עוד בסוגיא הנ"ל
אופן שלישי לתרץ למה הי' מתמה ר' יוחנן כל כך ארב דקאמר נמי כוותי. מה"ת לא יאמר כוותי' נלע"ד לתרץ דהנה בב"ק דף ס"ח כ' הרא"ש דהמקדש בגזל דאחרים אחר יאוש מקודשת רק מדרבנן והקשו המפורשים דאמאי לא תהי' מקודשת מדאורייתא כאן דכי בא לידה הוי יאוש ושינוי רשות ולכ"ע קני ותירצו דע"כ ס"ל להרא"ש דכיון שעכ"פ בעת שהוא נותנו לה לאו שלו הוא דהא כ"ז שהגזילה בידו לא הי' עדיין שינוי רשות. רק יאוש וביאוש כדי לא קני לכן אינה מקודשת האף שבעת הגעת הגזילה לידה קנתה דהא בידה הוי גם שינוי רשות מ"מ צריך להיות שהמקדש יתן הפרוטה מכיסו והרי לא נתן לה משלו מיהו לקמן גבי המקדש בערלה כו' כ' הר"ן דהמקדש בגזל ולאחר יאוש מקודשת מדאורייתא ונותן טעם דאין מן הצורך שיהי' המעות של המקדש רק בתר דידה אזלינן ובהאי דקא ממציא לה האי חפץ שעל ידו קנתה היא החפץ גמרה ומקנה נפשה ונוכל להסביר הסברא דהא יכול לומר כיון שבידו תלוי מסירת החפץ למי שירצה ואם היתה האשה רוצה להשיג החפץ היתה צריכה עכ"פ ליתן פרוטה לאדם שיהי' סרסור להשתדלות השגתו מן הגזלן והרי כמקדש אותה בזה הפרוטה אף שגוף החפץ אינו שלו ע"ש וגבי מקדש בפחות מש"פ אמרי' לעיל דמקודשת מספק שמא הוא ש"פ במדי לשיטת הרמב"ם בהלכות אישות צ"ל שיהי' להאשה הנאה מקידושי' ש"פ לכך הוא מפרש האי דאמרי' שמא ש"פ במדי שהרי היא יכולה להנות ממנו ש"פ אם תלך למדי ולכן אם קידשה בדבר מאכל דאין באפשרה להגיע עד למדי פסק הרמב"ם דאינה מקודשת דהא לא יהי' לה הנאה ש"פ. ושארי הפוסקים חולקים עליו וסוברים דאף אם קידשה בדבר מאכל ג"כ מקודשת מספק ומפרשים דחשש שמא ש"פ במדי היא דכיון שיכול להיות ששוה פרוטה במדי אף במקום שאינה יכולה להנות בש"פ מ"מ שם נתינת כסף ע"ז ומקודשת מספק דשמא הי' נתינת כסף ואף היכא שאינה יכולה להנות ממנה ש"פ כיון שהבעל נתן לה פרוטה מקודשת והוי כמתנה ע"מ להחזיר שג"כ אין להאשה הנאת פרוטה מ"מ ה"ז שם נתינה ומקודשת הרי דמצינו קידושין בתרי גוונא באופן אחד כגון שהי' נתינה מיד הבעל ואף שלא הי' הקידושין הנאה לגבי אשה כנ"ל ובאופן השני להיפך שיש הנאה לגבי האשה אף דלא הי' נתינה מיד הבעל וכסברת הר"ן הנ"ל:
והנה הריטב"א כאן מקשה מה רבותא דמקדש בגזל דאינה מקודשת מה"ת נימא שתהי' מקודשת ותירץ דה"א דאף דפסקינן סתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא ה"מ לגבי ממונא אבל גבי קידושין נימא דאזלינן לחומרא ותהא מקודשת ע"כ ולפי"ז א"ש דברי הגמ' דבשלמא לר"י דאמר בב"ק דיאוש כדי לא קני א"כ אין כאן אף ספק קידושין בשום אופן דהא אין כאן לא נתינה מיד הבעל ולא הנאה לגבי האשה ואף אם נימא דאזלינן לחומרא גבי חומר דקידושין כיון דעכ"פ לענין ממונא אמרי' בהחלט דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא ולפי"ז אם יבוא הנגזל להאשה להחזיר גזילתו בודאי תהי' מחויבת להחזיר החפץ דהא גבי ממונא אמרי' בודאי דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא וכיון שתהא צריכה להחזיר הרי לא הי' לה הנאה כלל וא"כ מה"ת שתהי' מקודשת וא"ל שתהא מקודשת מטעם שהי' עכ"פ נתינה מיד הבעל ואף שאין הנאה לגבי האשה מ"מ תהי' מקודשת מטעם שהי' עכ"פ נתינה לחודא כדלעיל דאשכחן קידושין בכה"ג ז"א דהא ר' יוחנן לשיטתי' שסובר דיאוש כדי לא קני א"כ אף שניחוש שהי' יאוש מ"מ לא זכה הגזלן בהחפץ דהא יאוש לא קני' ונמצא דלא הי' לא קדושין מצד נתינה מיד הבעל ולא מצד הנאה לגבי האשה לכן שפיר אינה מקודשת אף מספק דהא אין מקום שיחולו הקידושין בשום צד כנ"ל אבל רב לשיטתי' שסובר דיאוש כדי קני א"כ קשה אמאי לא תהיה מקודשת עכ"פ מספק דהא יש לנו לחוש דילמא כבר הי' יאוש וניהו דלגבי ממונא אמרי' דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא וממילא תהי' צריכה להחזיר החפץ להגזלן ולא יהי' לה שום הנאה ממנו מ"מ תהי' מקודשת מספק מצד נתינה דהא אם נאמר שהי' יאוש ורב סובר דיאוש כדי קני א"כ הוי שלו ואף שהיא צריכה להחזירו מצד דלגבי ממונא אמרי' בודאי דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא מ"מ הי' לה להיות מקודשת מספק מצד נתינה כדלעיל והוי כמתנה ע"מ להחזיר דמקודשת מצד נתינה מהבעל לכן מתמה ר' יוחנן שפיר מי אמר רב כוותי פירוש דרב לשיטתי' דסובר דיאוש כדי קני הי' לו לומר דמקודשת עכ"פ מספק ודוק: