אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק ב חדושי מסכת קידושין › עוד בסוגיא הנ"ל

שות עטרת חכמים חלק ב· רבי ברוך תאומים-פרנקל

חדושי מסכת קידושין · עוד בסוגיא הנ"ל

סוגיא דקידשה בגזל [דף נ"ב]

אופן שני נ"ל לתרץ על מה שתמוה לרבים מה"ת יהיה ס"ד דלא כרב הא רב אתיא ליה דין זה בהוכחה מבוארת דהנה יש שני פרושים במה דהוצרך ר"י ורב לאשמעינן שאין הגזלן יכול להקדיש. ושלא לקדש בגזילה התוס' מפרשים דלא נימא דוקא בממונא הוא דלא קנה אלא ביאוש לחייבוהו ב"ד לשלם אבל לחומרא אע"ג דלא נתייאש אמרינן שאם קידש אשה מקודשת להצריכה גט כו' יעו"ש. והריטב"א מפרש דס"ד לחוש מספק דילמא כבר נתייאש הנגזל יעו"ש באריכות דברים בזה. ומדתני במתני' ושלהן היתה ושל שביעית מוכח לכאורה תרווייהו דלא החמירו רבנן בקידושין שיהיה ביד הגזלן לקדש אשה קודם יאוש וגם לא חשו לספק שמא נתייאשו

אמנם א"כ לשיטת ר"י שסובר דבעינן יאוש ושינוי רשות ליכא לאוכוחי ממתני' אלא דלא החמירו בקידושין שיהיה ביד הגזלן לקדש קודם יאוש ועדיין י"ל דמחמת חומרא דא"א אפשר חיישינן לספיקא דילמא נתייאשו הבעלים וספק זה לא שייך רק במקדש בגזל דאחרים דאי הוי יאוש נקנה הגזילה להאשה ביאוש ושינוי רשות. אבל מתני' דמיירי בגזל דידה לו יהיה דנתיאשה מה בכך הא שינוי רשות ליכא דהדרה הגזילה ליד הנגזלת ויאוש כדי לא קנה אבל לרב לשיטתיה שסובר יאוש כדי קנה מוכח ממתני' דגם לספיקא לא חיישינן:

מעתה אציע לשון הרמב"ם המובא בש"ע אה"ע סי' כ"ח שכ' בזה"ל המקדש את האשה בגזל או בגניבה או בחמס. אם נתייאשו הבעלים ונודע שקנה אותו דבר ביאוש ה"ז מקודשת. וכתב בחמ"ח בזה"ל לפי פשוטו משמעות לשונו דסתם גזילה לא הוי יאוש ע"כ כתב ונודע שקנה אותו כלומר שיש עדים שנתייאשו הבעלים מן הגזילה והגזלן קנה הגזילה ביאוש אבל אם בשעת קידושין עדיין לא נודע אם נתייאשו אף שאח"כ נודע שכבר היה יאוש קודם הקידושין. הוי כיאוש שלא מדעת ע"כ אמנם לדעתי יש לחלק דשם מיירי שבעל האבידה לא ידע שנאבד ממנו ואלו הוי ידע הוי מייאש בזה פסקינן כאביי כיין דלא ידע ולא אייאש לא הוי שם יאוש משא"כ הכא דהנגזל ידע ונתייאש רק שהלוקח לא ידע ומלבד אשר אמרתי בזה באופנים שונים נ"ל לחדש דבר מעתה דמה דמועיל יאוש ושינוי רשות שיהיה קנוי להלוקח ומחמת קנייתו יהיה ג"כ כקנויה להגזלן ע"ד שכ' המ"מ והריטב"א לקידושין וביש"ש ב"ק פ' מרובה דין ז' עיקר הטעם כמו שמבואר מדברי התוס' בסוגי' דאוונכרי דכיון דהוי כבר יאוש בהתירא אתי לידי' ביד הלוקח ולכך מהני שינוי רשות לגבי לוקח ויש להסביר דשורת הדין הוא שיועיל יאוש לחודא כמו באבידה רק דגבי גזלן לא מהני יאוש משום דבאסורא אתי לידיה. אבל גבי אחרים שלא עשו שום איסור בגזילה זו נחשב הדבר הגזול שביד הגזלן לאחר יאוש כאבודה מן הנגזל אחר יאוש וע"כ מי שלוקח אותו דבר בשינוי רשות שלו הוא בהתירא יש לו בו זכי' כיון שלא בא לידו אלא לאחר יאוש בעלים כמבואר בשו"ת רשב"א תתקס"ח לפ"ז י"ל היכא דהשינוי רשות באיסורא הוא אינו קנוי להלוקח וכבר הוכחתי מסוגיא דאוונכרי ר"פ לולב הגזול דלמ"ד יאוש כדי לא קני לגזלן גם בספק גזילה לא מהני יאוש גבי גזלן ולכך אמר ר"ה לאוונכרי ליגזזו אינהו דלהוי יאוש בידייהו ושינוי הרשות בידכן. דאם הי' בעצמם גוזזם לא הי' מהני יאוש כמו שפי' רש"י דיאוש כדי ל"ק. והרי התם ליכא אלא ספק גזילה דאף דסתם עכו"ם גזלי ארעתא נינהו מ"מ יכול להיות שאותו קרקע לא נגזלת מעולם ואם נאמר דספק גזל לא מיקרי באיסורא אתי לידי' אמאי לא הועיל יאוש לחודא א"ו גם גבי ספק גזל מיקרי באיסורא אתי לידי' וע"כ לא מהני יאוש כדי. וכיון שכן פשוט לומר דאף דיאוש ושינוי רשות קונה כיון דעיקר הטעם משום דבהתירא אתי לידי' לא מהני הקני' בשינוי רשות אלא היכא שהי' ידוע להלוקח דבשעה שנטלה לרשותו שכבר נתייאשו הבעלים ובהיתר גמור לקח כמו לקיחת אבידה אחר יאוש אבל באין יודע הלוקח שכבר נתייאשו הבעלים הוי ספק איסור דאורייתא בלקיחתו אותו דבר דאם לא נתייאשו הבעלים הוי גם הוא כגזלן במה שנטלה להחזיק לעצמו ותו לא מיקרי בהתירא אתי לידי' וע"כ לא מהני השינוי רשות דמה לי אם הספק איסור הוא אצל הגזלן הראשון או כשהספק הוא בשינוי רשות ולא משכחת שיועיל היאוש כשלא נודע להלוקח בשעת לקיחתו אלא היכא שהלוקח בעת הלקיחה לא ידע כלל שהוא גזולה ביד המוכר ולא הי' לו להעלות על הדעת שמכניס עצמו בספק איסור ע"כ אם כבר נתייאשו הבעלים קודם לקיחתו אלא שלא נודע עד אחר לקיחתו מהני דהא השינוי רשות שלו הי' בהיתר גמור: לפי"ז בקדושי אשה בגזל או בגניבה שלפ"ד הב"ש שם בסי' כ"ח אם לא הודיע המקדש להאשה שהוא דבר הגנוב או גזול יכולה היא שתאמר אין רצוני להתקדש בגניבה יעו"ש ע"כ מיירי שמודיע לה שהוא גניבה או גזילה ובכה"ג אם אינה יודעת אז שכבר נתייאשו הבעלים מיקרי באיסורא אתי לידי' ובפרט דכ"ז שלא נתברר עפ"י עדים שנתייאשו יש חזקה מסייעת דלא נתייאשו הבעלים וחמור יותר מספק איסור שאין בו חזקה לאיסורא וא"כ א"ש מ"ש הרמב"ם והש"ע גבי קדושי אשה דבעינן דוקא שנודע בשעת הקידושין שכבר נתייאשו הבעלים

ויש להוסיף עוד דלפי שיטת הרמב"ם דשינוי רשות ואח"כ יאוש ג"כ מועיל ע"כ הטעם דאמרי' אף דלא אהני שינוי רשות שמקודם מ"מ יש זכי' להלוקח במה שהחפץ תח"י גם אחר היאוש דאמרי' דל שינוי רשות דקודם יאוש ונחשב כאלו הי' פקדון מן הגזלן ביד הלוקח עד זמן שנתייאשו הבעלים ומשעת היאוש ואילך זוכה בה הלוקח מאז והלאה בשינוי רשות שבידו אבל גבי קידושי אשה א"א לומר כן דאם לא חלו הקידושין בשעה שנתן לה המקדש בעוד לא נודע שנתייאשו הבעלים ונחשב השינוי רשות באיסורא ולא מהני כנ"ל תו לא חיילי הקידושין אף כשנודע אח"כ מן היאוש ומתרצית אח"כ שתהי' מאז והלאה מקודשת להמקדש דגרע הרבה מדין שתיקה דלאחר מתן מעות שלא מהני גבי קידושין ולכך בעינן בקידושין שנודע היאוש קודם הקידושין לפי"ז לר' יוחנן שסובר דבעינן יאוש ושינוי רשות אין מקום לחוש משום חומרא דא"א להחמיר מספק דדילמא כבר נתייאש הנגזל דהא אף אם כן הוא שנתייאשו הבעלים כיון שלא נודע בבירור הוי ספק איסור שיש עמה חזקה ותו א"א לומר דשינוי רשות דידה יועיל דהא היכא דהשינוי רשות הוא באיסורא לא מהני כנ"ל אמנם לרב שסובר דיאוש כדי קני אף לגזלן שבודאי באיסורא אתי לידי' שפיר המ"ל דמשום חומרא דא"א אפשר חיישינן דילמא כבר נתייאשו הבעלים והוי של הגזלן וחלו הקדושי אשה מספק:

ולפי מה שהעליתי במק"א דלמה שלא נחתו התוס' לומר כפי' הריטב"א דה"א דמשום חומרא דקידושין ניחוש דילמא כבר נתייאשו הבעלים. דא"כ מה קאמר הגמרא והוא לא אמר הכי והאמר ר"י גזל ולא נתייאשו כו' והוצרך הריטב"א לפרש דכשם שגבי הקדש לא חש ר"י לספיקא שמא נתייאש כך אין לחוש גבי קדושי אשה ופי' זה לא יתכן לפי שיטת התוס' בקידושין דף נו"ן ע"ב ד"ה ה"ג שכתבו בזה"ל והשתא ניחא דחיישינן למיעוט משום חומר דא"א דאשכחן דחיישינן למיעוטא משום חומר דא"א גבי מים שאין להם סוף ע"כ. וכן כתבו גם במס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב פוטר ובהקדש מצינו בכמה מקומות דאזלינן בתר רובא וא"כ אין ראי' ממאי דאר"י גבי גזל לענין הקדש לדין קדושי אשה ע"כ הוצרכו התוס' לפרושם דהוצרך לאשמעינן דלא נימא דדוקא גבי ממון הוא דלא קני אלא ביאוש אבל לחומרא אע"ג דלא נתייאשו אמרינן דאם קידש אשה מקודשת להצריכה גט כו' והשתא ניחא שפיר דמתמה הגמ' אמילתא דר"י כלומר וכי ר"י לא אמר כן והא איהו דאמר אינו יכול להקדיש ואפילו איסורא דרבנן לית בי' כמו כן בקידושין נמי לא נחמיר להצריכה גט ע"כ כוונתם אף דמצינו כמה פעמים שהחמירו בקידושין יותר מבהקדש ז"א אלא היכא דהחומרא הוא מחמת ספק חשש איסור דלגבי א"א חיישינן אף למיעוטא וגבי הקדש אוקמוהו אדינא אבל היכא דליכא שום חשש איסור רק שרצו רבנן להחמיר מטעם גזירה וכדומה אין סברא לחלק בין איסור א"א או הקדש דג"כ אלימא איסורא וגדרו בו רבנן בכמה מקומות יותר מבשארי איסורים:.

ויעוין בחידושי הריטב"א בסוגי' דסבלונות דלא נחית כלל לדברי התוס' שם שהבאתי לעיל ופשוט שדעתו דאין סברא כלל להחמיר מצד איסור א"א יותר מבכל איסורין וכשם שמועיל רוב גמר בכל איסורים כמו כן מועיל באיסור א"א. ושאני גבי סבלונות דאין הרוב בטבע וכמו שביאר שם הריטב"א ומה שהחמירו חז"ל במשאל"ס אין ראי' לפמ"ש בשו"ת הריב"ש דהחמירו משום דאיכא ב' חזקות לאיסורא חזקת א"א וחזקת חי יעו"ש וכיון דגם היכא שיש חשש ספק איסור אין לחלק בין איסור א"א לשארי איסורים שפיר מדמה הגמ' קדושי אשה בגזילה לדין גזלן המקדיש וא"ש קושי' הגמ' והוא לא אמר הכי:

ועתה נחזור לראשונות לפי מה שבארתי בשיטת התוס' אין להביא ראי' מדברי ר"י אלא דליכא למימר שהחמירו חכמים שיהי' ביד הגזלן לקדש אשה בגזילה אף קודם יאוש דאם הי' חומרא כמו גבי קדושי אשה הי' לר"י להחמיר כמו כן גבי גזלן שהקדיש דלענין חומרא שהוא רק לגדר אין לחלק בין קדושי אשה אבל אם הי' סברא לומר דגבי קדושין יש לחוש לספיקא דאף דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא מ"מ כיון דעכ"פ יש מיעוט שמתייאשין משום חומר דא"א חיישינן אף למיעוטא אין לדמות לזה דין הקדש כנ"ל דהא בהקדש אזלין בכ"מ בתר רובא ובא"א מצינו כמה פעמים שהחמירו לחוש אף למיעוטא אף היכא דליכא חזקה כגון גבי סבלונות ואמאי מקשה הגמ' והוא לא אמר כו' אמנם לפמ"ש לעיל דלר"י לשיטתי' שסובר יאוש כדי ל"ק רק גבי שינוי רשות דבהתירא אתי לידי' אין מקום לחוש גבי קידושי אשה בגזל דילמא כבר אייאש דלו הי' כן עכ"ז כיון שאינו יודע שנתייאש הוי אז ספק איסורא ותו לא מיקרי השינוי רשות מה שהגיע ליד האשה דבהתירא אתי לידה אלא באיסורא ולא מהני וע"כ אף אם נתברר אח"כ שנתייאש כבר הנגזל אין ממש באותו קידושין ואין מקום לומר בשיטת ר"י שסובר במקדש אשה בגזילה שתהא מקודשת אם לא מדין גדר וחומרא דרבנן ואם כן הי' דעת ר"י למה היקל בהקדש ואמר שאין הגזלן יכול להקדיש ואף איסור דרבנן לית בו וא"ש דברי הגמ' והוא לא אמר כו' דהא לדינא מודה גם ר"י דהמקדש בגזל אף בגזל דאחרים דאיכא גבי' שינוי רשות אינה מקודשת: לפי"ז י"ל דמאי דמתרץ הגמ' הכי קאמר לי' מי אמר רב כוותי הכוונה דר"י סובר שיש מקום לומר שראוי להחמיר בקידושי אשה לחוש דילמא נתייאשו הבעלים דלשיטתי' דיאוש כדי לא מהני אלא עם שינוי רשות בגוונא דבהתירא אתי לידי' ליכא כלל ספק בקידושין כנ"ל ולכך מודה ר"י בעצמו דהמקדש בגזל אינה מקודשת כלל לא משום חומרא ולא משום חשש דשמא נתייאש דהא אף אם נתייאש מ"מ כיון דלא נודע דאתייאש באיסורא אתי לידי' וליכא שינוי רשות אבל רב לשיטתי' דסובר דיאוש כדי קני מהראוי להחמיר בקידש בגזילה מספק דילמא כבר נתייאש דהא אם באמת דכבר נתייאש תפסו הקידושין דהא יאוש מהני אף לגבי גזלן שבודאי בא לידי' באיסורא מכ"ש דהוי רק כספק איסור ולכך הי' לפלא בעיני ר"י על רב דלשיטתי' הי' לו להחמיר:

וכדי שלא יושאר עדיין קשה למה התפלא ר"י על רב אמאי לא החמיר מספק הא רב הוכיח דין זה מהמשנה דתני ושלהן היתה ושל שביעית היתה דהא לרב לשיטתי' שסובר דיאוש לחודא קני ולא בעינן שינוי רשות אם הי' הדין לחוש בקידושין שמא כבר נתייאש גם בגזל דידה יש ספק קידושין ולמה תני במתני' ושל שביעית היתה. אבאר דממתני' ליכא להביא ראי' דאין חוששין לספק שמא נתייאש. ואקדים דלכאורה יש להבין לפי שיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא מה"ת אמאי סובר רבא דבקידש אחת מב' אחיות שאין ממש בקידושין הטעם דהוי קידושין שאין מסורים לביאה מספק איסור אחות אשה הא מדאורייתא ראוין לביאה דספק דאורייתא לקולא וצ"ל דשאני בזה דהוי כחתיכה אחת מב' חתיכות דאי הוי קידושין הרי אחת מהאחיות בודאי מקודשת והשני' היא אחות אשה והוי כנתערב חתיכה של חלב עם חתיכה של שומן אמנם התינח לרבא לשיטתו דאמר במס' כריתות דף י"ט ע"ב דטעמו דרב הוא דמחלק בין חתיכה אחת לב' חתיכות דכתיב ועשה אחת מכל מצות ה' בשגגה עד שישגוג בשתים וכמו כן א"ש לפי טעמו של ר"נ שם אליבא דרב משום דאיקבע איסורא. אבל עדיין קשה לר"ז דאמר התם אליבא דרב הטעם משום דאפשר לברר איסורי' והיכא דליכא לברורי ליכא חיוב והרי הכא במקדש אחת משתי אחיות אף אם חל הקידושין על אחת מהן אין שום מציאות בעולם לברר האיסור ולפי שיטת הרמב"ם דכל היכא דליכא חיוב אשם תלוי ספיקא לקולא שורת הדין שתהי' כל אחת מהאחיות מסורות לביאה מדאורייתא ולמה הי' מסופק רב במעשה דב' אחיות אי כאביי אי כרבא דהא לפמש"כ רק לרבא לשיטתו הוי בכה"ג אין מסורים לביאה אבל לא לרב לשיטתי' לפי טעמו של ר"ז אליבי'

אמנם פשוט דל"ק מידי דאם באמת בכה"ג לר"ז אליבא דרב מדאורייתא ספיקא לקולא לענין ספק איסור ביאה כמו כן גם איסור א"א ליכא איסור מדאורייתא מצד הקידושין ומותרת כל אחת מהאחיות לעלמא כפנוי' דהא גם בספק א"א היכא דלא אפשר לברר איסורו ספיקא לקולא גם בספק איסור א"א א"כ ממ"נ אי אזלינן בתר דאורייתא אין שום אחת מהאחיות אסורה לעלמא ואי אזלינן בתר דרבנן דהחמירו בכל ספק איסור דאורייתא כמו כן אין מסורת לביאה להמקדש מצד ספק איסור אחות אשה דספיקו אסור עכ"פ מדרבנן:

לפי"ז קשה אמאי קאמר רב ש"מ ממתני' המקדש בגזילה אינה מקודשת מדתני אין האחיות מקודשת אבל נכריות מקודשת ודוקא משום דשביעית היתה אבל אם לא הי' שביעית אף הנכריות לא היו מקודשת כיון דשלהן היתה וי"ל להיפך שסובר מתני' דמקדש בגזילה מקודשת מספק דילמא כבר אתייאש ויאוש כדי קני והא דתני במתני' ושלהן היתה ושל שביעית היתה הוא רק לענין הדין המוזכר במשנה להדי' מה שאמרו חכמים אין האחיות מקודשת ואי לא הוי שביעית רק שלהן הי' שורת הדין לומר שתחול קדושי האחיות מספק דלמא כבר נתייאשו וחלו הקידושין באחת מהאחיות וקידושין שאינם מסורים לביאה לא שייך בכה"ג דאף דלעלמא כל אחת בספק קידושין מ"מ לגבי המקדש יש היתר לבעול איזה מהם שירצה מדין ספק ספיקא ספק דילמא חלו הקידושין והרי היא אשתו גמורה וא"צ לקדש אותה מחדש ואת"ל שלא חלו בה הקידושין דילמא גם באחותה לא חלו הקידושין דדילמא לא נתייאשה מגזל דידה ושם אונס חד הוא לא הוי בכה"ג דהא הספק הראשון מתיר יותר מן האחרון דלספק הראשון שכבר נתקדשה לו א"צ לקדשה שנית ולפי ספק השני דלא הוי כלל קידושין בשתיהם מנוע הוא מלבעול אותה עד שיקדש אותה שנית ומשום זה שאסור לבעול אותה עד שיקדש שנית אינה בגדר אין מסורין לביאה כיון דעכ"פ מסורות לביאה כשיקדשה לצאת ידי הספק ולא גרע מכל ספק קידושין דלא אמרי' בהו אליבא דרבא דהוי כאין מסורות לביאה מפני שצריך לקדשה שנית שלא תהי' כספק פנוי' והדברים מבוארים יותר לפמ"ש התוס' בד"ה קידושין דלא מיקרי קידושין שאינם מסורים לביאה אלא היכא שהקידושין גורמים איסור הביאה וכיון דמסורות לביאה כנ"ל יש קידושין באחת מהן שתהי' אסורות שתיהן לעלמא משום ספק איסור א"א דלעלמא ליכא להתיר שום אחת מהאחיות משום ס"ס דדילמא לא נתקדשה היא להמקדש רק אחותה ואת"ל שנתקדשה היא להמקדשה בגזל דילמא לא נתייאשה מגזילתה וע"כ לא הוי קידושין דהא ס"ס כזו הוי שם אונס חד דהן מצד ספק הראשון והן מצד ספק השני עיקר ספיקא שלא חלו בה קידושין מה לי אם לא נתקדשה כלל או נתקדשה בדבר הגזול דלא הוי יאוש שאין עליו שם קידושין וכיון שאין בספק א' שום צד היתר יותר מבחבירו לא מיקרי ס"ס והוי קידושי ספק בכל אחת לעלמא ולגבי המקדש מותרת כל אחת מהם כשיחזור ויקדשה והרי מסורות לביאה ע"כ אם הי' שלהן ולא של שביעית הי' לאחיות שם קידושי ספק ע"כ דייק במתני' ושל שביעית היתה ולא של גזל ואי הוי אמרי' דתפסו הקידושין בהאחיות ולא הי' מסורות לביאה מצד ספק אחות אשה וס"ס ליכא דהא לא קדשה בגזל רק בשלו מה שזכה מהפקירא דשביעות ע"כ אמרו חכמים אין האחיות מקודשת והאיך הוכיח רב מהכא דהמקדש בגזילה אינה מקודשת הא יש מקום לומר כנ"ל דהמשנה סובר דמקדש בגזילה מקודשת. א"ו צ"ל שרב בעצמו קיים מסברא דנפשי' שאף בקידושין אין לחוש כלל לספק דשמא נתייאש דסתם גזילה לאו יאוש בעלים וכדברי רבא דאמר לית דחש להא דר"ש ולא הוצרך רב להוכיח ממשנה רק לאפוקי דלא נימא דילמא בקדושי א"א החמירו חז"ל שיחולו הקידושין בגזילה אף קודם יאוש ולא משום ספיקא וזה שפיר מוכח ממשנה וכיון שכן א"ש מ"ש לעיל שר"י הי' כמתמי' על רב למה לא החמיר בקידש בגזילה שמא נתייאש דאי ממתני' ליכא למשמע דלא חיישינן מספיקא ואי הוי סברא לומר דיש לחוש לספיקא הי' מקום לפרש המתני' דשלהן היתה ושל שביעית היתה כנ"ל דמפני שהי' כך אמרו חכמים שאין האחיות מקודשת משום דקידושין שאין מסורים לביאה לא הוי קידושין אבל אם לא הי' של שביעית רק שלהן הי' גם על האחיות ספק קידושין כיון דמסורו' לביאה מטעם ס"ס דלגבי עלמא ליכא אלא חד ספיקא ספק איסור א"א דב' ספיקות שהן משם אחד לא הוי אלא כספיקא חדא וכנ"ל משא"כ לענין ספק איסור ביאה דלאו שם חדא הוא וכנ"ל

ואין לומר דהוי כספק א' בגופו וספק אחד בתערובות דהא אחת מהאחיות הוא ספק איסור אחות אשה רק שאינו ידוע איזה מהן הוא בספק אחות אשה וספק זה מיקרי ספק בתערובות והספק דילמא לא הי' יאוש ולא חלו כלל הקידושין בשום אחד מהם הוי ספק בגופו ז"א לא מבעי' לדעת המ"ב שמובא בב"י והמ"ב בתשובה סי' ל"ז מובא בש"ך בדיני ס"ס אות א' דהיכא דשני הספיקות באים כאחת מהני אף אם ספק א' הוא בגופו וס' אחד בתערובות ה"נ באים כאחת דהא כל גזילה מחזקינן בסתמא דלא הוי יאוש ואין חוששין לספיקא על יאוש. אלא כשמקדש באותה הגזילה א"כ כל עצמות הספק אינו אלא לענין קידושין ובעת שמקדש בדבר הגזול ואז מיד יש בכל אחת מהם לענין איסור אחות אשה גם ספק השני שמא היא נתקדשה באותן הקידושין והשני' היא אחות אשה אלא אפילו לדעת הד"מ שסובר דגם דלא נודע עד אחר התערובות ובאים הספיקות בב"א ג"כ לא מהני מ"מ ז"א אלא כשהספק אחד שבגופו כבר הי' קודם התערובו' רק שלא נודע לנו עד אחר התערובות ובגוונא שכ' שם בביצים שנתערבו ואח"כ נמצאת תרנגולת אחת טריפה דבזה אם הי' נודע כבר קודם התערובות הב' הי' צריכין לאסור את הביצים מספק טריפה ע"כ אף שלא נודע עד אח"כ דינו כאלו נודע כבר הספק הראשון שבגופו ונאסר משא"כ הכא דלא הי' מציאות לספק הראשון בלעדי הספק השני דהא גם הספק הראשון לא נתהווה אלא מצד הקידושין כנ"ל ועוד דבספק א' בגופו כו' מהני אינו אלא היכא שהספק הראשון הי' אסור מדאורייתא והכא גבי קידשה בגזל אף אם הי' מחמירין לענין קידושין לחוש למיעוטא דילמא נתייאשו אינו אלא מדרבנן שהחמירו בקידושין למחשיב לספק אף דאיכא רובא וחזקה להתירא ובכה"ג כ"ע מודים שאם יש עוד ספק מצד תערובות מותר:

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה