שות עטרת חכמים חלק ב· רבי ברוך תאומים-פרנקל
חדושי מסכת קידושין · בסוגיא הנ"ל
גמ' מאי קסבר אי קסבר המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים הני נוגעין בעדותן נינהו דאי אמרי לא פרענו אמר להו פרעוני ולכאורה קשה הא לא שייך לשון פרעון על החזרת המעות מיד השלוחים להלוה וכדמוכח מלשון הגמ' לקמן דאמרי' מיגו דאי בעי יכולים לומר אהדרינהו ללוה ואמאי נקיט הגמ' לשון פרעוני הול"ל הדרוני. גם דברי רש"י קשה להולמן אמאי שינה מלשון הגמ' דבגמ' אמרי' דאי אמרי לא פרענו מפרש רש"י דאי לא שאם לא יאמרו מעידין אנו שקבלם המלוה כו' גם מלת מעידין אנו ברש"י לכאורה שפת יתר:
ונלע"ד ליישב דהנה בתוס' ד"ה והשתא כו' הקשו מ"מ למה לא יהי' העדים נאמנים לאחר שנשבעו לומר פרענו להמלוה שהרי שוב אינם נוגעים בעדות כו' ע"כ פשטות לשון התוס' מורה שלא הי' קושייתם שיגידו עדותן בשבועה אלא שבתחלה ישבעו לפטור את עצמן מהלוה ואח"כ יגידו עדותן לפטור את הלוה נגד המלוה ולכאורה אינו מובן למה יועיל ההגדה אחר השבועה הא צריכין להחזיק דבריהם הראשונים שבזה נפטרו מהלוה וגם כבר נשבעו ע"ז אך י"ל דלא שייך חשש דלאחזוקי דבריהם הראשונים מעידים דהא בידם להשמיט את עצמן שלא לבוא כלל בפני ב"ד להעיד שאין על הב"ד לקרוא את העדים שיבואו להעיד אם אינם באו מעצמן אינם נזמנים לב"ד ועד"ז מצינו כמה פעמים בש"ס דאמרי' גבי עדים מגו דאי בעי שתקי והיינו שלא יאמרו כלל וישתקו. ואף אם משביען הבע"ד והם אינם משיבים לו דבר ליכא עלייהו חיוב מחמת שבועת עדות (יעוין שבועות דף ל"א ע"ב במשנה שם) ולדברי התוספות ישיני' במס' כריתות דף י"ב ע"ב בד"ה דאי בעי אמר כו' היכא דלא נתכוונו בשעת ראי' להעיד לאו בר הגדה המה. ובקל יכולים העדים להשמיט א"ע מהבע"ד על כבישת עדותן ואמתלא שלא כוונו להעיד ולדברי הש"ך חו"מ סי' דאף לדידן דלא בעינן בעדות ממון עדות שאתה יכול להזימה ז"א אלא שלא בעינן לדרוש ולחקור אבל אם אמרו להדי' שאינם זוכרים הזמן היום והשבוע וכדומה לא מקבלינן עדותן וא"כ יכולים השלוחים לומר שאינם זוכרים הזמן והמקום ולכך אינם מעידין ע"כ היכא שבאו להעיד אף לאחר שנשבעו מהראוי שיקבל עדותן ומקשו התוס' שפיר דאי משום דלאחזוקי דבריהם ליכא למחשד אותן דהא הי' בידם להשמיט א"ע שלא יהי' צריכין להעיד כלל וכנ"ל:
אך לפי כל זה קשה מאי קאמר הגמ' דאם המלוה את חבירו בעדי' צריך לפורעו בעדים אין להם מיגו הא יש להם מיגו דאי בעי הי' פוטרים את עצמן מהלוה בטענה שקיימו את שליחתן ופרעו להמלוה כי לא הי' אגודים לפרוע בעדים רק להלוה ומטעם דכיון שהוא לא האמינם לא הי' להם להאמין לו אבל בפרעון להמלוה לא אסקו אדעתיהו לחוש שיהי' דוקא בעדים ויכולים לומר שסברו דמן הסתם המלוה בחזקת כל אדם כשר ואין צריכין ליתן לו בפני עדים וא"כ יש להם מיגו דמן הסתם המה אומרים אמת בתורת עדות שנתנו להמלוה דאל"כ רק שהוא שקר וברצונם לפטור את עצמן למה יעידו כן בתורת עדות ויכשלו בהגדת עדות שקר הי' להם לומר דרך הגדה ולא בתורת עדות שנתנו להמלוה ובזה יפטרו מהלוה וצ"ל דבש"ך חוה"מ סי' קכ"א ס"ק מ"ה מביא בשם הראב"ן ז"ל דוקא שנים דלא מצי אמר להו לתקוני שדרתי יתכון ולא הוי לכו למיתב למלוה בלא סהדי דלא לכפור משום דמצי אמרי אנן הוי סברינן דלהכי בררת תרי דנהוי אנן סהדי ואת מטעיתנא. דתרי שלוחים מילתא דלא שכיח הוא ולא דמי לדאבימי. דלא הוי רק חד שליח דלא מצי מסהיד ולא הו"ל למטעי עכ"ל הרי לפי דברי הראב"ן כשאמרו שפרעו להמלוה אינם פטורי' מהלוה רק כשרוצים להיות עדים אבל אם ישמטו את עצמן מלהעיד יבוא המלוה עליהם בטענה לתקוני שדרתי יתכון ולא לעוות ומקשה הגמ' שפיר מאי קסבר:
ובזה מדויק היטב לשון רש"י שגרס דאי לא ומפרש רש"י שאם לא יאמרו מעידין אנו שקיבלם המלוה כלומר שאם לא יאמרו בדרך עדות רק שיאמרו דרך הגדה בעלמא שפרעו להמלוה וכנ"ל יטעון הלוה נגדם אף אם כדבריכם כן הוא שפרעתם להמלוה כיון שאינכם מעידין ע"ז אין לכם התנצלות על העיוות שעוותתם במה שנתתם להמלוה בלא עדים. ומחויבים אתם לפרוע לי מה שהפסדתם אותי בפשיעתכם. ולזה מדייק הגמ' אמר להו פרעוני דבכה"ג שלפי דברי השלוחים כבר נתנו הממון להמלוה לא שייך בחיוב תשלומין שלהם להלוה שם החזרה רק פרעון ואתה הטעתני לא היכי שהמה אינם רוצים לומר השתא בתורת עדות אף האמתלא ששכחו הזמן ג"כ לא מועיל כיון דע"כ הי' לפי טעותם לכון להעיד ולהיותם רמי' עלייהו למדכר הכל כל הצורך לעדות. וכמבואר בכמה מקומות שעד שנתכוון להעיד לא יכול למפטר א"ע מקרבן שבועת העדות בטענת שכחתי ובמקום אחר הארכתי בזה ובארתי שי"ל שזה כוונת הגמ' שם בכריתות דף י"ב דאי בעי אמר לא נתכוונתי לעדות כלומר שיכול לטעון שכחתי רק בנתכוון להעיד הוי מילתא דרמי' עלי' ולא מועיל טענת שכחתי אבל כשאומר שלא נתכוון להעיד שפיר מצי לומר שכחתי:
וע"ד הנ"ל משכחת עוד שיהי' אפשריות להשלוחים להשמיט א"ע מלהעיד בטענה דלא נתכוונו להעיד אבל לדידן דלא פסקינן כדברי התוס' הנ"ל במס' כריתות דמקבלין עדות מעדים אף שלא נתכוונו בשעת ראי' להעיד מ"מ יש גוונא שאם לא נתכוון אין בעדותן ממש והיינו כגון שהי' גם קרובים ופסולים באותו מעמד שמצד מציאות קרוב או פסול בין הרואים א"א להכשיר עדות רק אותן שנתכוונו להעיד וכמפורש בתוס' ובריטב"א מס' מכות ובחו"מ סי' ל"ג דראיית עדים הקרובים פסולים שלא נתכוונו להעיד מבטל מדין עדות הרחוקי' שלא נתכוונו להעיד ועד"ז מיושב דקדוק הנ"ל בגמ' ובלשון רש"י בסגנון הנ"ל ודו"ק: