שות עטרת חכמים חלק ב· רבי ברוך תאומים-פרנקל
חדושי מסכת בבא קמא · עוד בסוגיא הנ"ל
תוס' ד"ה אמר רב אידי בר אבין כו' תימא לר"י דשביק מתניתין דמס' מכות דף ג' ומייתי ברייתא דתנן מעידין אנו את איש פלוני כו' וי"ל דההיא אמנה ומאתים קאמר דפשיטא בהנהו דאפילו מכרה אין הלקוחות גובין מנה ומאתים מבעל מאחר שמתה בחיי בעלה כו' י"ל דהתוס' לשיטתייהו אזלי דמסקו במס' כתובות דף נ"ג ע"א ד"ה שאין דדרשינן מדרש כתובה לכשתנשא לאחר תטלי מ"ש ליכי וכיון שמתה בחיי בעלה א"צ הבעל לזכות בכתובת' מדין ירושה רק שאמרינן כיון שלא הגיע זמן שתהא ראוי' שתנשא לאחר לא נתחייב לה המנה או מאתים אמנם לשיטות רש"י שם וכמבואר באריכות באס"ז לכתובות גם במנה ומאתי' היכא שלא הי' תנאי מפורש לכשתנשא לאחר וכו' מחויב הוא בכתובה אף במנה ומאתים רק שמדין ירושה זוכה בה הבעל כשמתה היא בחייו וא"כ יש לדחות תירוץ התוס' דאם ליתא לתקנות אושא משכחת גם בכתובה של מנה ומאתים שלא יירשנה:
ונ"ל ליישב קושי' התוס' דהמפורשים מקשים הא אף אי ליתא לתקנות אושא ע"כ אם מתה האשה בחיי הבעל אף שמכרה כתובתה יכול הבעל לפטור א"ע מן הלקוחות לשיטת הרמב"ם דיורש יכול למחול לעצמו וא"כ יכול הבעל לומר כיון שאני היורש של אשתי מוחל אני לעצמי חוב הכתובה ולשיטת הראב"ד כשמוחל לעצמו א"צ לשלם מדיני דגרמי כיון דאין כוונתו להזיק לחבירו רק לטובת עצמו ולכאורה י"ל דלפי טעם הפוסקים דלכך במוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול משום דמכירת שטרות דרבנן י"ל דאין ביד היורש למחול אלא היכא שהוא יורש מדאורייתא אבל בעל לשיטות הסוברים דירושת הבעל דרבנן לא אלימי רבנן להפקיע כח שיש להלוקח שקנה השטר ואף שאינו זוכה אלא מדרבנן הלא כל זכותו של הבעל לירושה בנכסי אשתו ג"כ אינו אלא מדרבנן וכשנדקדק בלשון הברייתא נראה דתנא דהך ברייתא סובר דירושת הבעל אינו רק מדרבנן דלכאורה אינו מובן לישנא יתירא שבהך ברייתא והרי היא תחתיו ומשמשתו הא משכחת שאינה משמשתו וגם היא אינה תחתיו ומ"מ עדיין לא נתגרשה ממנו בגט אמנם נ"ל דלפי המבואר באה"ע סי' צ' סעיף ה' בהג"ה מורד על האשה או מדירה ואינו נוהג עתה עמה מנהג אישות יש אומרים דאם מתה אינו יורשה והוא מהגהות מרדכי פ' אע"פ. וכתב שם בד"מ דזהו לסברת הרשב"ם דס"ל דמשנתן עיניו לגרשה אינו יורשה יעוין בפ' מי שמת דף קמ"ו ע"ב מעתה י"ל דבכה"ג שהבעל מביא עדי' שגירשה אף שהוזמו עידיו עכ"פ לא גרע מנותן עיניו לגרשה ואם פסק גם מלהיות עמה אבד זכות ירושתה וא"כ הי' בידה למכור כתובתה דהיינו נדונייתה שאף אם תמות בחייו יזכה הלוקח וברייתא תני שאומדין המכירה בטוה"נ שאם מתה ירשנה בעלה לכן תני בברייתא והרי היא תחתיו ומשמשתו דבכה"ג אף שנתן עיניו לגרשה לא מפסיד זכות ירושה אמנם נראה פשוט דדעת הרשב"ם והמרדכי הנ"ל שהבעל מפסיד זכות הירושה משנתן עיניו לגרשה ופסק מלנהוג עמה אישות. לא יתכן רק למ"ד ירושת הבעל מדרבנן אבל למ"ד ירושת הבעל מדאורייתא בודאי אין סברא להפקיע זכות ירושתו מחמת שרוצה לגרשה ופורש ממנה ויסוד דברי הרשב"ם בב"ב ממס' גיטין דף י"ח בסוגי' דנכתב ביום. דמרא דשמעתא שם רב והוא סובר בכתובות דירושת הבעל דרבנן גם ממה שמדמה הרשב"ם שם לדין הפירות שיש להבעל נראה ג"כ שאין ללמוד מזה רק אי ירושת הבעל דרבנן כמו פירות שהוא להבעל רק מתקנת חכמים וי"ל שלא תקנו בכה"ג שנתן עיניו לגרשה ופורש עצמה ממנה מתוך איבה משא"כ למ"ד דירושת הבעל מדאורייתא וא"כ לפמ"ש בכוונת הברייתא והרי היא תחתיו מבואר שסובר האי תנא דירושת הבעל דרבנן דאל"כ אף שאינה תחתיו ופורש ממנה אדעתא לגרשה מ"מ לא הפסיד זכות ירושתו אותה וכיון שכן מוכיח שפיר הגמ' מהך ברייתא דאיתא לתקנות אושא. דאי ליתא לתקנות אושא אמאי יירשנה בעלה תזבין כתובת' לגמרי ואין לומר כקושי' המפורשים הנ"ל דהבעל ימחול לעצמו כדין יורש מוחל ז"א דכיון דירושת הבעל ג"כ אינו אלא מדרבנן אין בכחו לבטל מכירת השטר כתובתה דמאי אולמא כחו מכח הלוקח וא"ש הוכחת הגמ' אבל ממתניתין דמס' מכות מעידין אנו כו' א"א להוכיח דאיתא לתקנות אושא די"ל דתנא דמתניתין סובר ירושת הבעל מדאורייתא ובפרט לפי הכלל דסתם מתני' ר"מ והוא סובר להדי' כדאיתא בבכורות דף נ"ב דירושת הבעל דאורייתא ולדידי' אף אי ליתא לתקנות אושא כשמוכרת והיא מתה בחיי הבעל מוחל הבעל לעצמו ומיפטר מן הלקוחות:
ויעוין בהפלאה על אה"ע סי' צ"ג שמפרש דברי הברייתא והרי היא יושבת תחתיו כלומר שחזר ונשאה ויש לה גם עתה כתובה רק שבגירושין קודם שנשאת שני' קבלה הנדוניא שלה ואין לה עליו עתה כ"א חוב כתובה דאורייתא ולא נדוניא יעו"ש ודבריו צ"ע דהא כיון שנתגרשה אין לה עוד עתה כ"א כתובה מנה ככל גרושה שנשאת הן לאחרים או לבעליהן הראשונים:
עוד יש לתרץ קושי' המפורשים הנ"ל לשיטת הסוברים דמכירות שטרות דאורייתא מ"מ יכול למחול כי לפי שיטה זו אנו צריכין לטעמו של ר"ת דשני שיעבודים יש שיעבוד הגוף ושיעבוד נכסי והנכסים אינם אלא ערבים על שעבוד הגוף. ושעה"ג ליתא במכירה ע"כ ביד המוכר שט"ח למחול ועי"ז ממילא פקע שעבוד נכסים כן תורף דברי ר"ת ומבואר בהסברת דברים בריטב"א קידושין מ"ז ע"ב שלכך אין המלוה יכול למכור שעה"ג שאפילו עבד עברי אין גופו קנוי לגמרי כ"ש זה כו' ובמתנת ש"מ שהוא כירושה זוכה ומקבל בשעה"ג דומי' דיורש כו' יעו"ש היוצא מדבריו דלכך אין ביד המוכר שט"ח למכור שעה"ג שיש לו על הלוה משום דאין בשעבוד זה שם קנין דהא אין גופו של הלוה קנוי להמלוה בעד החוב רק שרבוע עליו שיעבוד חיוב תשלומין וכשם שא"א למכור חוב בע"פ כך אף בשטר ליתא במכירה רק שיעבוד הנכסים ולא שיעבוד החיוב תשלומין דזה הוא נקרא שעה"ג מצד החיוב לשלם אשר אינו קנוי' כלל להמלוה ע"כ אין בידו להקנות לאחרים כ"א יורשיו אחריו זוכים גם בשעה"ג לפי"ז נ"ל פשוט אף דכל יורש קם תחת מורישו לזכות גם בשעה"ג שהי' למורישו על הלוה מ"מ גבי בעל שאינו יורש אלא במוחזק ולא בראוי גם שעה"ג שהי' לאשתו על הלוה כיון שלא הי' לה בשיעבוד זה תפיסת קנין דינו כראוי ודינו ממש למלוה שיש לאשתו על אחרים דהוי ראוי לענין ירושת הבעל וכיון שכן אף דמצינו דהמוכר שט"ח לחבירו גם היורש יכול למחול ז"א רק ביורש גמור שהוא יכול לזכות בכח משפט ירושתו גם בראוי וקם שעה"ג שהי' לאביו על הלוה בחזקת יורשיו אחריו וכמ"ש הריטב"א שהבאתי לעיל גבי מתנת שכ"מ אבל מצד ירושת הבעל א"א שיזכה הבעל בשעה"ג שהי' לאשתו על הלוה וכיון שכן אין ביד הבעל למחול השטר שמכרה האשה לאחר וסרה קושי' המפורשים הנ"ל:
ואין להקשות כיון דעיקר קושי' הגמ' אינו אלא מחמת דאין ירושת הבעל בראוי למה לא מקשה הגמ' בפשיטות אם ליתא לתקנות אושא אמאי תני בברייתא אם מתה יירשנה בעלה היכא מצי לירש חוב נכסי צאן הברזל שלא היתה אשתו מוחזקת בו ואינו אלא ראוי ז"א דמהא לא פסיקא מלתא להקשות ואקדים לזה מה דאי' בב"ב קכ"ה ע"ב אמר ר' פפא הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נופל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה כו' ובמלוה שעמו פלגי' ומפרש רשב"ם דהו"ל ממון המוטל בספק וחולקין דאין ידוע אם חשוב מוחזק לאביו שהרי הבכור רוצה הוא לשעבד נכסיו לאביו לגמרי ובעין יפה גמר ומקני נכסיו לאביו כדי שיהא אביו מוחזק בהך מלוה ויטול בה אותן פי שנים כו' יעו"ש ופשוט דאי ס"ד דליתא לתקנת אושא הי' קשה למה הבעל יורש כתובת אשתו הא כל חוב מקרי ראוי והיינו צ"ל דמלוה שעמו לא מקרי ראוי דגמר ומקני שעבוד נכסיו לאשתו בעין יפה כדי שיירש אותה וסברא זו לא שייכא רק לענין שעבוד נכסים אבל שעה"ג דלא שייך כלל בו שם הקנאה מה תועלת ברצונו של הבעל להקנות בעין יפה אם אין שם תפיסת קני' בזה ונשאר זכות זה בשם ראוי ביד האשה. ובמותה אין הבעל יורש זכות שעה"ג כיון שאינו יורש בראוי וכיון שאין בידו למחול שעה"ג נשאר משועבד להלקוחות שקמים תחת האשה שמכר' להם הנכסי צ"ב וכמ"ש הריטב"א הנ"ל בטעם גר שמת והניח שטרות שמוכרין בחייו יעו"ש דכ"ז שאין שעה"ג מופקע ע"י מחילה שייך השיעבוד להלוקח השטר אף אחר מיתת המוכר אם אין לו יורשים ם כלל כמו גר. או אף כשיש יורשים כ"ז שהיורשים בעצמם אינם מוכרים כן מבואר לכל מעיין בצדק בדברי הריטב"א שם המובא בש"כ חו"מ סימן ס"ו ס"ק קי"ז: