שות עטרת חכמים חלק ב· רבי ברוך תאומים-פרנקל
חדושי מסכת בבא מציעא · עוד בסוגיא הנ"ל
יעויין ש"ך חוה"מ סי' ר"ג שמביא סתירה בדברי העיטור שבמאמר קנין כתב דטוה"נ אינה ממון לקנות באגב ובחליפין ובמעשה דר"ג וזקנים הי' ע"י חצר ובמאמר שכירות פוסק להלכה שאין הלוקח זוכה במקחו בחצר ששכר והא דאיתא בקידושין דף כ"ה ע"ב גבי פיל בשוכר את מקומו מיירי מהקנאה באגב שכירות קרקע ומביא שם ראי' לדינו הנ"ל מהא דאיתא בקידושין שדה במכר ומטלטלין במתנה מאי ופשיט לי' ממעשה דר"ג ומקומו מושכר לו וקשה דילמא התם הי' מדין חצר ולא בקנין אגב א"ו כנ"ל דאין קנין בחצר שכורה כן תורף דברי העיטור והרי הסתירה מבוארת עוד מקשה הש"ך ממשנה דב"ב דף פ"ד אבל משם י"ל דמיירי באגב אמנם קשה דהא במס' ב"ב דף פ"ה ע"א אי ברשות המופקדין אצלו שוכר את מקומו כלומר ששוכר מהנפקד המקום שהפקדון מונח בו וקונה מדין חצר את מקחו הרי להדיא שיש קניות חצר בחצר שכורה דהא התם לא שייך אגב דהא השכירות המקום אינו מהמוכר כ"א מהנפקד:
ונ"ל ליישב הכל ואקדים תחלה ישוב קושי' הנ"ל מב"ב דבחוה"מ סי' ר"ב ס"ד איתא דחצר המושכר לאחר מיקרי חצר השותפות בין המשכיר והשוכר שלזה יש קנין פירות ולזה קנין הגוף ויש שיטות שעדיפי כח המשכיר מצד שיש לו קנין הגוף ועכ"פ לא גרע בזכותו מזכות השוכר והוי כשותף אף כשאין המשכיר דר באותו חצר ב"ב דף פ"ד ע"ב ובתוס' קידושין דף ח' ע"ב בסופו דבחצר של שני שותפין ליכא קניות לאחד מחבירו וכ"כ שם להדיא הריטב"א ומסיים אבל יש לכ"א קניות בחצר השותפות מאדם אחר רק שהשותפים בחצר אינם קונים זה מזה. מעתה י"ל מ"ש העיטור במאמר שכירות שאין הלוקח קונה מדין חצר בחצר שכורה לו כוונתו כששוכר החצר מהמוכר שנשאר גבי המוכר קנין הגוף באותו חצר והרי המוכר שותף להחצר לכך א"א ללוקח לקנות מן אותו המוכר מדין חצר וכנ"ל ולכך לפרש שוכר את מקומו גבי פיל שהכוונה בקנין אגב ולא בקנין חצר דהא שם מיירי ששוכר המקום מהמוכר הפיל וא"כ תו ל"ק על הבעל העיטור מסוגיא דב"ב הנ"ל דהא התם דשכירות המקום הוא מהנפקד ואין להמוכר שום זכות בחצר הנפקד וא"כ אף שהנפקד והלוקח השוכר ממנו המקום הוא כשותפות בחצר מ"מ אינו מנוע מהלוקח שיקנה בזכות חצירו הסחור' שקונה מאחר שאין לו צד שותפות בחצר וכדברי הריטב"א הנ"ל ומתורץ בזה מה שמדקדק שם הרשב"ם דלמה לא תני ק קנין בשכירות המקום ברישא כשהפירות ברשות המוכר יעו"ש ולפי הנ"ל א"ש דאם הפירות ברשות המוכר לא מהני הקנאת מקום והשתא דאתינן להכי ליכא עוד סתירה בדברי העיטור דאף שלדבריו במאמר שכירות אין הלוקח זוכה בחצר השכורה מ"מ נכונים דבריו במאמר קנין דבמעשה דר"ג הי' הקני' מדין חצר דהא העיטור מסיק שם להלכה דטוה"נ א"מ וכיון שאינו ממון הוי כהפקר וכעין דברי רש"י בסוגיא דידן ד"ה אינה ממון ולא הי' המעשרות כלל בחזקת ר"ג ושפיר היו הזקנים יכולין לקנות בחצר השכורה להם דאף שר"ג הי' שותף באותו חצר מצד קנין הגוף ל"ל בה דהא אין זכייתם משל ר"ג רק דבר הפקר ולא גרע משכירות מקום מהנפקד שזוכה בו הלוקח פירות של מוכר וכנ"ל אבל הסוגי' שסוברים שהי' במעשה דר"ג קנין אגב אזלי בשיטות הסוברי' דטוה"נ ממון והוי הפירות מעשרות נחשבים שהמה של ר"ג מצד טוה"נ ששהי' לו בהם ובפרט לשיטות הריטב"א סוף פ"ב דקידושין דלמ"ד טוה"נ ממון חשיב לגמרי של המפריש ולכך הגונב טבלו של חבירו משלם דמי כולו יעו"ש והוצרכו הזקנים לקנות באגב ולא מדין חצר דכיון דקנייתם הי' משל ר"ג לא הי' אפשר שיקנו מדין חצר דהא גם לר"ג זכות באותו חצר כקנין הגוף וכיון דלא גרע משותף א"א להשותף השני לקנות ממנו באותו חצר וכנ"ל דבחצר השותפות א קונים זה מזה ולכך א"ש הת"ש ממעשה דר"ג דאף שדה במכר ומטלטלין במתנה יש דין אגב אבל בעה"ע לעצמו קבע להלכה דטוה"נ א"מ ושפיר יכולין לומר שבמעשה דר"ג וזקנים הי' הקנאה בחצר דאף בחצר השכורה יש קנין להשוכר בדבר שאינו של משכיר החצר וא"ש הכל. והרי הסוגי' דב"מ הוא לתרץ הקושי' אליבא דעולא ועולא בעצמו סובר סוף פ"ב דקידושין דטוה"נ א"מ ואליבי' שפיר יש קנין ע"י שכירות המקום דהוי כקונה דבר הפקר:
ומה שקשה כסוגיא דידן דא"כ דטוה"נ א"מ איך שייך סברת ר"פ דעת אחרת מקנה אותן כבר העיר ע"ז במרדכי ומפרש דדעת אחרת קאי על קנין השכירות החצר ולא על מתנות המעשרות דכיון דטוה"נ א"מ ליכא כלל גבייהו הקנאה בדעת אחרת אמנם מדברי רש"י ד"ה ר"פ אמר שכ' שר"ג הקנה להם מטלטלין שהי' לו כו' שסבר דר"פ אית לי' דטוה"נ ממון ולכך נקרא המעשרות שהמה של ר"ג ולכך הוי דעת אחרת מקנה. ועפי"ז יש לתרץ בדברי הגמ' לקמן א"ל רב שימי לר"פ הרי גט דדעת אחרת מקנה אותה ואמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצירה ומקשים הקדמונים דהא גבי חצר דגט אף בחצר המשתמרת בעינן שתהא עומדת בצדה וא"כ גם בלא דברי ר"פ קשה ל"ל עומדת בצד ביתה ולכאורה י"ל דבר"פ הזורק מקשה הגמ' חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומתרץ רבא דכמו דאמרינן גיטה וידה באין כא' כ"כ אמרי' דגיטה וחצירה באין כאחד ומקשה הפ"י בקידושין דף כ"ז מכאן על דברי הש"ך בסי' קצ"ט וסי' ר"ב שמחליט דבקנין ע"י חצר צריך שיהי' ראשונה החצר של הבא לקנות המטלטלין שבחצר אבל בב"א ליכא קנין חצר כ"א בהקנאת אג"ק ובאמת כדברי הש"ך מבואר בחדושי תוס' רי"ד לקידושין ובפרט בחי' הריטב"א שם בדף כ"ז מוכח לה דאל"כ מנ"ל מקרא ויתן להם כסף וזהב לרוב עם ערי מצורות וגו' דין קנין אגב דילמא היתה הקנאה ע"פ חצר א"ו דאין קנין בחצר אלא אחרי שכבר קנה החצר ולא בב"א ומקרא משמע שהיתה הקנאה בב"א ע"כ צ"ל שהי' בקנין אגב ולהסיר קושי' הפ"י הנ"ל צ"ל שמודים הריטב"א והש"ך דהיכא שהקנין ע"י חצר הוי מטעם יד כאשר כן הוא גבי גט יכול להיות בב"א כמו גיטה וידה אבל היכא שאין הקונה עומד בצד חצירו דבכה"ג אין על החצר שם יד רק מתורת שליחות אז צריך שיהי' החצר קנוי ראשונה ונעשה שלוחו של הקונ' לזכות לו המטלטלין שבתוכה וא"כ ל"ק מסוגי' הנ"ל דר"פ הזורק דהא גבי גט החצר משום יד ולפי"ז אף קודם דאסיק הגמ' לדברי רב אשי שמחלק בין גט למתנה משום דגט מיקרי חוב ולא שייך שליחות הי' טעם פשוט לומר למה דצריכין גבי גט אף בחצר המשתמרת שתהא עומדת אצל חצירה דכיון דמה שקנתה אשה קנה בעלה א"א שתקנה הגט רק מדין חצירה וגיטה באים כאחד וקני' זו א"א שתהא כא' כשיש להחצר דין יד ואז דינו כמו גיטה וידה שבאי' כא' ולכך סובר עולא דגבי חצר דגט צ"ל שתהא עומדת בצד ביתה או חצירה דבכה"ג מיקרי החצר יד אמנם לפי דברי ר"פ שסובר דעת אחרת מקנה אותו מקשה הגמ' שפיר כאשר אבאר. בהקדם דברי תוס' שם בר"פ הזורק בד"ה ידה שמקשים הא חצירה נמי לא קני' לי' גופא אלא פירי ומה שמתרצים כיון דקני לי' לפירא הוי כאלו קנוי לו גוף החצר לא שייך לכאורה למ"ד דק"פ לאו כקני' הגוף דמי וביותר יש לחזק קושי' זו לשיטות הסוברים דהלכה כמ"ד ק"פ לאו כקנין הגוף דמי ורבא מרא דשמעתא סובר כן דאמר קרא ומתניתא מסייע לר"ל דק"פ לאו כקה"ג (ויעוין גיטין דף מ"ח ובתוס' שם). ובפרט לדברי התוס' ביבמות ד' ל"ו ע"ב ד"ה קנין פירות שלפי דבריהם שם עדיף קה"ג של האשה שאין לבעל פירות אלא מכחה וגם הזכות של הבעל אינו אלא מתקנתא דרבנן יעו"ש ולכך לכ"ע לא הוי קנין פירות דבעל כקה"ג א"כ מאי מקשה הגמ' חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה אמנם י"ל דקושיא הגמ' הוא שיש להבעל ג"כ זכות בהחצר מחמת זכות קנין פירות הוי כשותף לשעתא בחצר של האשה כי יש לו בהחצר ק"פ ולהאשה קה"ג וסובר הגמ' כמו שפוסק בעל העיטור באות שכירות שאם הלוקח שוכר מקום מהמוכר אינו זוכה בו מדין חצר במטלטלין של המוכר וכאשר בארתי לעיל שסובר דמה דשכירות מקום מועיל שיקנה בו הלוקח אינו רק כשהמטלטלין מופקדים ביד אחר וכששוכר הלוקח מן הנפקד המקום מחשיב כחצירו נגד המוכר כי אין להמוכר שום זכות באותו חצר ומיקרי שפיר יצא מרשות מוכר לרשות לוקח משא"כ כשהחצר נשכר מהמוכר שיש להמוכר בו קה"ג דאף כשמשכירו להלוקח עדיין עליו שם בעל החצר מחמת קה"ג והוי כחצר השותפות שאין קני' בו לאחד מחבירו השותף בחצר כי המטלטלין מונחים גם ברשות המוכר וכנ"ל באריכות מעתה א"ש קושי' הגמ' חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה וכן מורים דברי רש"י ד"ה קנה בעלה שכ' בזה"ל לפירות להשתמש בה ואכתי לא נפיק גט מידי' דבעל ע"כ והכוונה כנ"ל כיון שהקנין ע"י חצר הוא מצד שיצא עדיין מרשות המוכר לרשות הלוקח ובכה"ג שיש גם להבעל זכות באותו חצר הרי לא יצא עדיין מרשות הבעל כי הוא שותף באותו חצר עם האשה ומונח הגט גם ברשותו של הבעל וכמבואר כעין זה בחוה"מ סי' ר"ס שהבאתי לעיל אמנם בחוה"מ סי' קצ"ח סיה מבואר דלא כדברי העיטור הנ"ל ופסקינן דכשלוקח שוכר מקום המטלטלין מהמוכר קונה בו מדין חצר המטלטלין המכורין לו ממנו הרי שיש קניי' להלוקח בחצר אף שיש גם להמוכר זכות קה"ג באותו חצר ויעוין בש"ך סי' שי"ג ס"ק א' שכתב שהטעם משום דדעת אחרת מקנה אותו שאני: ומיישב שם בזה קושי' הראב"ד על הרמב"ם בפ"ז מהלכות שכירות יעו"ש ונראה ראי' לדין זה מדברי ר"פ שמתרץ דעת אחרת מקנה אותו שאני ולשיטת המפורשים שסובר ר"פ דטוה"נ ממון ולכך חשבו דעת אחרת מקנה ודלא כדברי מהר"ם במרדכי הנ"ל הרי הוכחה מבוארת מדברי ר"פ דהיכא שהלוקח שוכר מקום המטלטלין מהמוכר זוכה באותו חצר המטלטלין המכורים לו אף שיש להמוכר קה"ג בהחצר וכנ"ל דהא כיון דטה"נ ממון הי' ר"ג כמקנה מטלטלין שלו לר"י ור"ע וכמו שכתב ברש"י בסוגיא דידן בד"ה ר"פ אמר בזה"ל שר"ג מקנה להן מטלטלין שהי' לו בחצר שלהן כו' יעו"ש מבואר לפי פרש"י שכ' בד"ה ר"פ דטוה"נ ממון ולכך הי' ר"ג כמקנה מטלטלין שלו ואף שהי' לר"ג קה"ג באותו מקום שהשכיר להם מ"מ זכו המה במטלטלין של ר"ג שהקנה להם באשר היו מונחים במקום המושכר לו ממנו הרי שאף בחצר השותפות סובר ר"פ שיש קנין להלוקח מדין חצר בדעת אחרת מקנה ודלא כדברי העיטור הנ"ל ולפי"ז ל"ק אליבי' קושי' הגמ' ר"פ הזורק חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה דהא החצר הוא שלה ג"כ בקה"ג ויש גם דעת אחרת מקנה ובכה"ג יש קני' להלוקח אף שיש גם להמוכר זכות באותו חצר וצ"ל דקושי' הגמ' שם הוא רק לשיטות האמוראים שאינם סוברים כר"פ דדעת אחרת מקנה אותו שאני לענין זה ורבא מרא דשמעתא שם לא נחית כאן בסוגי' דידן לדברי ר"פ כי סובר דטוה"נ א"מ ולא הי' הקנין מר"ג כקנין דבר הפקר והשתא דאתינא להכי מבואר שלשיטות ר"פ לא צריכין דקנין חצר בגט הוא משום דגיטה וחצירה באים כא' וכדין גיטה וידה דאף רק מדין שליחות אי הי' שייך בגט כס"ד דגמ' טרם דאסיק לדברי רב אשי הי' מועיל הגט שנתון בחצר האשה שזכתה בו מדין חצר כי יש לה בה רשות מצד קה"ג ויש גם דעת אחרת מקנה שהבעל מקנה לה הגט ובכה"ג יש קנין להלוקח אף כי יש גם למוכר זכות בקה"ג ומכ"ש כשאין להמוכר באותו חצר רק ק"פ שאינו כמו קה"ג לפי שיטות הפוסקים להלכה דק"פ אינו כקה"ג א"כ שפיר הקשה רב שימי לר"פ הרי גט כו' דהא לשיטתך דיכול הלוקח לקנות מהמוכר בחצר השכורה לו מהמוכר יכולה האשה שתתגרש בחצר מדין דעת אחרת אף כשאין להחצר דין יד וא"כ למה צריכה שתהא עומדת בצד חצירה:
ובענין הנ"ל יש ליישב שבסי' ר"ב ס"א כתב הרמ"א וי"א דאפי' הקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה ומתמה בש"ך ס"ק ב' דהא דין זה פשוט ומוכח בש"ס פ"ק דמציעא דף י"א ע"ב ופ"ק דקידושין דף כ"ז ע"א ומוכח התם דקרקע במכר ומטלטלין במתנה נלמד מקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה כו' עכ"ל השיך ויעו"ש. ונ"ל כיון דמבעי תחלה בגמ' בקרקע במכר ומטלטלין במתנה אי נקנה באגב נראה דיש סברא לומר דהקנאת אגב צ"ל הקנאת הקרקע והמטלטלין על ענין אחד ואף דאיפשט שגם בכה"ג מועיל קנין אגב י"ל משום דמכר ומתנה חדא היא דמתנה כמכר מעתה י"ל דלפי דברי התוס' בערכין דף למ"ד ע"א סד"ה ולא ידענא דשכירות לא מקני בחליפין דהוי כמו טובת הנאה יעו"ש אפשר לומר דמקרקע בשכירות ומטלטלין במכירה או מתנה גמורה ליכא דין אגב משום דאין השתוות בהקנאה שמן הקרקע לא נקנה רק הטוה"נ ע"כ אין בכח הקנאה זו לגרום שיוקנה עמו מטלטלין בהקנאה גמורה ודין זה א"א למיפשט ממעשה דר"ג דשאני התם דהא לר"ג לא הי' בפירות כ"א טוה"נ וטוה"נ שלו הוא שהקנה להזקנים אגב שכירות קרקע והי' שוה הקנאת המטלטלין עם הקנאת הקרקע דבשניהם ליכא רק קנין טוה"נ ונקנה זה אגב זה משא"כ כשיש במטלטלין הקנאה גמורה ושיוגמר הקנאה זו ע"י הקנאת מהקרקע בשכירות שאין מן הקרקע רק הקנאת טוה"נ שאין הקנאה שוה שפיר יש לספוקי אם מועיל ולכך לא הי' להרמ"א ברור דין זה וכתבו בשם י"א ומיושב בזה דעת מהרי"ט חלק חוה"מ סי' כ"ג שמוכיח ממעשה דמדיני קידושין דף כ"ו דדוקא בהקנאת קרקע שייך דין אגב ולא בשכירות קרקע ויעו"ש שמקשה לנפשי' ממעשה דר"ג ומה שמתרץ ע"ז אינו מובן ולפמ"ש א"ש:
ודע דלכאורה עלה בלבי להביא ראי' לשיטות בעה"ע דאין הלוקח קונה בחצר השכורה לו מהא דאי' במתני' דמע"ש פ"ד מובא במס' ב"מ דף מ"ה הי' עומד בגורן ואין בידו מעות כו' וחוזר ואומר ה"ה מחוללין על מ"ש שיש לי בבית וקשה דלפי שיטת הרא"ש בפ"ק דפסחים דבכ"מ שהפקדון מונח מיקרי ביתו של המפקיד דכיון שהשאילו הנפקד לשמירת ממונו ביתו קרינן בי'. הרי אף אם אין להעומד בגורן ביתו ומעותיו המה בפקדון ביד אחר מ"מ בידו להקנות זכות שאלה שיש לו במקום שמעותיו מונחים לחבירו שעמו בגורן ע"י חליפין ויהי' מיקרי חצירו דחצר שאולה שוה לחצר שכורה בדין קני' ע"י חצר ויזכה זה במעות שמונח שם מדין חצר וכ"כ הרמב"ם להדי' בפ"ו מהלכות מכירה דין ז' בזה"ל המטבע אין לו דרך שיזכה בו מי שאינן ברשותו אלא אג"ק כו' או שישכור את מקום המעות ולדברי העיטור אתי שפיר אמנם לפי מה שהעליתי בכוונת העיטור דבחצר השכורה מאחר מודי העיטור שהלוקח יכול לקנות בה מה שקונה מאחר שאינו בעל החצר אכתי קשה במשנה הנ"ל ממ"נ אם מיירי שהבית שהמעות מונח שם הוא של בעל הגורן הרי בידו להקנות בחליפין לחלוטין לחבירו שעמו בשדה אותו מקום ויקנה ממילא המעות שמונחים שם מדין חצר או מדין אגב ואי אין לו בית והמעות מונח בבית אחר דרך פקדון בידו להקנות לחבירו כל זכות השאלה שיש לו במקום שהמעות מונח וכיון שיופקע מכל וכל ויהי' שאול לחבירו יקנה חבירו באותו חצר המעות שמונח מדין. חצר דבכה"ג שאין להמוכר שום זכות בחצר יכול הלוקח לקנות אף שאין החצר שלו רק שכור או שאול לו אמנם לשיטות הש"ך חו"מ בסי' קצ"ז וכמבואר גם מלשון הריטב"א ותוס' רי"ד לקידושין דף כ"ז דבקנין אגב לבד אמרינן שקונה הקרקע והמטלטלין יחד אבל בקנין חצר צריך שיהי' תחילות קניות החצר ואח"כ הוא שבא קנין המטלטלין ע"י החצר ורק גבי גט אמרי' גיטה וחצירה באים כאחד וכאשר בארתי במ"א ל"ק כלל קושייתי הנ"ל דהא פשוט דאף לדברי הרא"ש דהמקום שהפקדון מונח בו מיקרי ביתו של המפקיד כיון ששאול לשמירת ממונו מ"מ אינו שאול להמפקיד רק להחזיק אותו פקדון ולא דבר אחר ואין ביד המפקיד להקנות זכותו הנ"ל שיזכה דרך שאלה במקום הפקדון לשום אדם אם לא בצירוף הפקדון דהא באותו מקום אינו אלא לשמירת אותו הפקדון ולא לשום דבר אחר וכיון שא"א להקדים קניות זכות באותו חצר קודם הקנאת הפקדון כ"א שיהי' בב"א ממילא א"א שיקנה הפקדון מדין חצר לדברי הש"ך והריטב"א הנ"ל ומתורץ קושי' הנ"ל אבל א"כ יהי' לכאורה קצת הוכחה מכאן דקנין אגב ליתא בקרקע בשאלה ומטלטלין במתנה דגרע מקרקע בשכירות ומטלטלין במחנה שקונה מדין אגב ודלא כדעת הש"ך בסי' ר"ב ס"ק ב' הנ"ל שמחליט לחלק בין קרקע שכורה או שאולה דשאלה ושכירות חדא היא וכן מורים דברי הריטב"א שמובא בהלכות נדרים סי' רכ"א ס"ז בהג"ה המשאיל כו' והשואל יכול לאסור על אחר כל זמן השאלה דכדידי דמי יעו"ש דא"כ דהו"ל להעומד בגורן להקנות לחבירו בק"ס הזכות שאלה שיש לו בבית הנפקד במקום שמונח שם מעותיו ואגבן המעות בהקנאה בב"א ככל קנין אגב וא"כ א"ש מ"ש הרבינו ירוחם בלשון יש אומרים דקרקע בשאלה ומטלטלין במתנה קונה מדין אגב דלפי הנ"ל לשיטת הרא"ש ריש פסחים יש הוכחה דבכה"ג ליכא דין אגב ואין לסתור דברי אלה מדברי הרא"ש לב"מ דף י"א שמקשה שם במעשה דר"ג דלמה לא השאיל להם המקום בחליפין כו' יעו"ש דדברי הרא"ש שם לפי האוקמתא דר"פ שההקנאה הי' ע"י חצר וכן מבואר מהראי' שמביא הרא"ש מגיטין דף ע"ז לושיל לה דוכתא כו' יעו"ש ושם ר ורשב"א מפורש שהי' בקנין חצר ואף לפרש"י שמפרש מדין אגב בארתי במקום אחר דלפי מסקנת רבי שם דאמרי' גיטה וחצירה באים כאחד מודה רש"י שהי' הקנאת הגט מדין חצר ולא באגב וכן מורה לשון הרא"ש שם בגיטין וכיון שמביא הרא"ש משם ראי' לחזק קושייתו דאמאי לא השאיל להם המקום בחליפין מבואר שקושייתו הוא להאוקמתא במעשה דר"ג הי' הקנאה ע"י חצר וכתרוצו של ר"פ ואין מדברי הרא"ש ראי' לדין אגב היכא שהקרקע בשאלה והמטלטלין במכר או במתנה:
ודע שדברי הרא"ש הנ"ל צ"ע דבגיטין הגירסא שלפנינו אתא לקמי' דרבא א"ל לקנייהו להא דוכתא דמנח בה וכן מובא שם ברא"ש וכאן הגי' לפ"ד הרא"ש לושיל לה דוכתא וגם בר"ש פ"ה דמע"ש מבואר שהי' הגי' לפניו לושיל לה דוכתא ואף שאין החצר שאולה רק להנחת אותו דבר ולא לדבר אחר מיקרי חצר לענין קני' ויש לי ראי' לזה מדברי הריב"ש בתשובה בדין גט שנזרק לאשה בתוך ד' אמות בבהכ"נ ויעוין חוה"מ סי' ע"ב סעיף מ"א משכונו של עכו"ם כו' להסתפק כו' ובארתי שהספק הוא משום דהמקום שמונח בו המשכון הוא שאול להמפקיד ונקרא חצירו ומשומר לדעתו מהנפקד שקבל עליו השמירה וז"כ המרדכי שם במ"ש כיון דמכח ראובן תופס אותו דאף שמת הנכרי עכ"פ מגיע להמלוה חובו. נחזור לענין ראשון דלפמ"ש לעיל דבעומד בגורן לא הי' אפשר ע"י הקנאת הזכות שאולה שיש לו במקום שהמעות מונח משום דאין מקום לזכות זה טרם קנותו המעות ובב"א ליכא קנין ע"י חצר כ"א באגב מקום יש לתרץ מה שמקשים דלפי שיטות התוס' והרא"ש בב"ק דקנין אגב דרבנן מאי מקשה הגמרא שם בב"מ על המשנה דהי' עומד בגורן לכאורה יש להבין במה קונה השני הפירות כשאומר לו הנותן הרי הפירות נתונים לך במתנה דלזר יחשב לומר שמגביה כל פירות הגורן א"ו שזוכה בקרקע ואגבו קונה הפירות: א"כ לפי האוקמתא שהגורן אינו שלו קשה במאי יקנה להשני הפירות. וצריך לומר שהגורן שכור או שאול לו ונותן זכות שכירות או שאלה שלו לחבירו ומקנה לו זה בדין חזקה בקרקע ואגבו מקנה לו הפירות אבל להקנות אגב זכות זה המעות שבביתו א"א כיון דאין לו זכות בגורן רק להנחת הפירות ממילא כשאינו מקנה הפירות להשני אין לו מהן להקנות לחבירו דהא גם לו אין לו זכות בגורן רק להנחת הפירות שלו ובאפס הקנאת הפירות א"א לו ליתן זכות השכירות בגורן לשום אדם דהא אינו שכור או שאול רק לאותן פירות אמנם אם כן יש הוכחה אף דשכירות או שאלה ליומא ממכר אינו אלא מדרבנן מ"מ מועיל לענין פדיון מעשר או צ"ל דשכירות ליומא ממכר גם מדאורייתא לכל מילי מלבד גבי אונאה וכמו שהאריכו בזה הקדמונים כאשר אבאר אי"ה אחר זה:
וא"כ יש להבין המשך דברי הגמ' שבתחלה מקשה מקנין חליפין ואח"כ מקנין אגב וכשמתרץ בגורן שאינו שלו מקשה הגמ' ואיכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי ופי' התוס' נראה דוחק אבל לפי דברי הנ"ל יש לתרץ בהקדים דברי האס"ז בשם הריטב"א בזה"ל דליכא סודר פי' סודר כלל ואפי' מושאל דהיינו דאמרינן איכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי וש"מ שאלו הו"ל סודר מושאל קונין בו וכשם שקונין אגב קרקע מושאל כדאי' במס' גיטין ר"פ הזורק וטעמא דמילתא דכיון דסודר ואגב קני' ע"מ להקנות הוא בכל דהוא סגי ואין קפידא למשאל בדבר הזה עכ"ל היוצא מזה דשורת הדין להשוות בזה דין אגב עם דין חליפין דאי לענין אגב מועיל קרקע בשאלה או בשכירות כמו כן מועיל לענין חליפין אם הסודר שאול או מושכר ליומא ולפי"ז א"ש דבתחלה כשמתרץ הגמ' דל"ל סודר לא הוי מצי להקשות איכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי דהא א"צ לומר שעומד ערטילאי די"ל שמיירי שלבוש בסודר שאינו שלו אלא דרך שאלה או שכירות לומר דבסודר שאול או שכור אין לעשות קנין לכן הקשה הגמ' תחלה וניקניהו אג"ק והוצרך לתרץ שאין לו גורן וקשה ע"ז דא"כ שאין הגורן שלו במה מקנה הפירות לחבירו ודוחק לומר שמגביה בידו כל הפירות שבגורן. וצ"ל שמיירי שהגורן שכור לו שיהי' שמה פירותיו ואגב שכירות זה מקנה לחבירו הפירות שבחזקה שעושה השני בקרקע הגורן זוכה בשכירות הגורן עם הפירות בב"א כדין כל אגב אבל המעות שבביתו א"א להקנות באגב זכות השכירות אשר לו בגורן דהא אין זכות זה בשכירות הגורן רק לצורך הנחת הפירות כיון שהפירות יושארו שלו אין לו מה לזכות לחבירו לכן אי אפשר רק בהקנאת הפירות וכנ"ל ועכ"פ נשמע מזה שגם ע"י זכות שכירות יכולין להקנות בקנין אגב פירות מעשרות וכמו שמועיל שכירות לענין דין אגב כן מועיל לענין קנין חליפין כדברי הריטב"א הנ"ל שבזה דין אגב וק"ס שוים. א"כ ע"כ צריך לומר שהעומד בגורן ערום לגמרי דאם הוא מלובש אף בסודר שאינו שלו רק שלבוש בו דרך שאלה או שכירות נשאר הקושיא ראשונה שיקנה המעות בחליפין דהא כבר נשמע דמועיל קנין בסודר שאול או שכור כמו שמועיל לענין קנין אגב בגורן שאול או שכור לכך מקשה הגמ' שפיר ואיכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי כי ע"כ מיירי שהוא עומד ערום מבלי שום מלבוש ואין עליו אף סודר שאול או שכור לו:
ואין לומר דילמא אף אגב אינו מועיל כשאין לו רק זכות שכירות והקנאת הפירות הוא ע"י קנין חצר שמקנה לו זכות השכירות אשר לו במקום הגורן ובדין חצר זוכה הלה לפירות שבתוכו ז"א לפי מ"ש לעיל דבכה"ג ליכא קנין חצר לפי דעת הש"ך דקנין חצר ליכא אלא כשהחצר הוא תחלה של הקונה וכאן אי אפשר להקדים קנין חצר רק צ"ל בב"א עם קנין הפירות דהא זכות השכירות בחצר אינו רק לאותן הפירות אמנם המשך הענין כנ"ל אינו רק לסברת הש"ך דאין לחלק בין שאלה לשכירות אבל לדעת הי"א שברי"ו דמחלקין בין שאלה לשכירות גם ליש"ש לבב"ק מחלק בין שאלה לשכירות יש לדחות דברי הנ"ל די"ל דהגורן הי' מושכר לו לאותן הפירות ולכך הי' יכול להקנות ע"י הפירות והסודר שעליו הי' שאול בידו ולא הי' יכול לעשות בו קנין חליפין כמו שאין קנין אגב בקרקע בשאלה מטלטלין במתנה ודוק היטב: