שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות חושן משפט · תשובה יח
להרב הגדול החריף ומפורסים מוהרר ליב ברלין נ"י
ז"ל מעלתו בב"ב דף ל"ג ע"א ברשב"ם ד"ה לקוחה הוא בידו דאין נשבעין על הקרקעות כו' והנה דעת הרשב"ם דאפי' היסת אין נשבעין על הקרקעות וזה ל"ק על הרשב"ם וכי כעורה משנה זו שתירצו התוס' בד"ה מיגו די"ל דס"ל כמ"ש הרא"ש דכאן טענינן ליתמי אלו הי' אביהן חי הי' טוען ברי כמבואר אבל זה קשה על כולם הלא הדין כדאר"נ הדרא ארעא והדרא פירא וא"כ חיוב שבועה על הפירות. הגם שהוא רק דרבנן כיון דהוא כופר הכל דהא טוען לקוחה היא בידי מ"מ חייב שבועה מכח גלגול על הקרקע דהא אפי' שבועה דרבנן מגלגלין כמבואר בחו"מ בסי' והוא מגמ' דשבועות דף מ"ח וא"כ מאי מתרץ הרשב"ם דאין נשבעין על הקרקעות עכ"ל.
תשובה מ"ש מעלתו כיון דמגלגלין בהיסת יש חיוב שבועת היסת על הקרקעות בגלגול אינו מוכרע די"ל דלשיטת הרשב"ם דליכא שבועת היסת בקרקעות גם ע"י גלגול ליכא גבי' שבועת היסת ובאמת לא הוצרך מעלתו כלל לומר דחייב לישבע על הקרקעות מטעם גלגול בפשיטות הו"ל להקשות דחייב שבועה על הפירות שהמה מטלטלין אבל כמדומה לי דאשתמיט למעלתו דברי הסמ"ע בסימן צ"ה ס"ק י"ב דכ' דאע"ג דבשעת התביעה כבר בצרן והטענה היא בדמיהן ואין כאן שבועת קרקע אלא שבועת מטלטלין מ"מ כיון דעיקר הפקדון הוי כמחובר לקרקע הרי הוא כתובע קרקע כו' יעו"ש ומה"ט כל התובע מחבירו שיחזור לו שדהו אף שהמחזיק אכל מאותו שדה כבר הפירות והרי יש בתביעה זו תביעות שדה ומטלטלין עכ"ז אף כשיש להמערער ע"א אין המחזיק מחויב ש"ד להכחיש את העד על תביעות הפירות ומטעם דעיקר התביעה הוא על הקרקע דאם הקרקע של המחזיק הרי דידי' אכל וכיון שאין נשבעין על כפירות קרקע אף נגד ע"א ליכא לחייב שד"א אף כשהתובע דורש גם דמי הפירות שאכל לכן סתמו הפוסקים בכל תביעות קרקע ליכא ש"ד נגד ע"א אף דבסתמא מסתעף מתביעות קרקע גם תביעות פירות השכר שימוש ובקצה"ח סימן הנ"ל ס"ק זיי"ן מביא ראי' מהך שתובע עפ"י ע"א שדה והפירות שכן מוכח ממ"ש התוס' בפ' חז"ה דף ל' ד"ה לאו קא מודה ובדף ל"א גבי חד סהדי דאסהיד ומדין מחאה צ"ל דוקא בפני ב' וזה רבות בשנים היה לי פלפול בזה עם כבוד הרבני המופלג מ' מענדיל אובן מהעלישוי והבאתי עוד ראי' ממתני' ריש פ"ב דכתובות שדה זו של אביך היתה כו' ואם יש עדים כו' נשמע דאם ליכא רק ע"א נאמן אף בלא שבועה ואמאי הא אם יאמר לקוח יצטרך לישבע ש"ד נגד עד מחמת תביעות הפירות א"ו כמש"כ כיון דתביעות הפירות תלי' בתביעות השדה לא' הוי אלא כתביעות קרקע ואין נשבעין על הקרקעות וכעין דקדוק הנ"ל מדתני עדים משמע אבל ע"א לא מצינו ברא"ש פ"ק דב"מ דין ג' בשם רבינו יונה ומה שדחה שם הרא"ש דעדים לאו דוקא ופי' עדות המועלת לו לא שייך אלא היכא שאין ע"א נאמן ופוטר משבועה דכיון דמאמינים לדבריו הוי כשני עדים משא"כ גבי שדה זו של אביך כו' דאם יש ע"א גורם חיוב ש"ד על שכנגדו שישבע להכחישו אבל אין האמנה לדברי העד ולא יתכן בכה"ג לכנות ע"א בשם עדים ושפיר נשמע מלשון עדים דתני במתני' דדוקא שיש שני עדים. אבל אי ליכא אלא ע"א נאמן הלה לומר לקחתי' היינו במיגו שהי' אומר לא היתה של אביך מעולם והקצה"ח לא נחית לזה וגם לא הזכיר מדברי הסמ"ע הנ"ל עכ"ז הסכים לדינא כנ"ל דברי הדו"ש: