שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות חושן משפט · תשובה יז
בספר נודע ביהודא חלק אה"ע סי' ל"ג מקשה על הרמב"ם דפוסק בפי"ד מהלכות מלוה הוציא עליו שטר חוב בע"א ולוה טוען פרעתי ה"ז משואיל"מ הא הרמב"ם סובר דשטר אין לו עיקר מד"ת והוי הלוה רק מחויב שבועה מדרבנן ובשבועה דרבנן לא אמרי' מתושאיל"מ יעו"ש באריכות:
ונלע"ד ליישב קושייתו הנ"ל דברמב"ם פ"ה מהלכות עדות אי' בה"ג בזה"ל וכ"מ שע"א מועיל כו' חוץ מע"א של שבועה שאין מחייבין שבועה אלא בעדות כשר הראוי' להצטרף עם אחר ויתחייב זה הנשבע ממון על פיו עכ"ל ואי' בכ"מ איני יודע מהיכן הוציא רבינו דין זה אם לא מדאמרי' לכל עון וכו' אבל קם הוא לשבועה משמע דבראוי' לעדות עון וחטאת בצירוף אחר עסקינן ויל"ד הא בספרי מבואר דילפינן מפסוק הנ"ל לא יקום ע"א באיש דאבל לעדות אשה קם אשר ע"ז תמכו יסודותם כמה קדמונים הלא בספרסם מבואר באריכות יחזקו במסמורות הראי' מהגמ' ומטין לומר שכן דעת הרמב"ם דלעדות אשה ע"א נאמן מדאורייתא ומבואר בירושלמי מס' יבמות דלעדות אשה מועיל עד בכתב ויכולין להסביר כיון דהמיעוט מפיהם ולא מפי כתבם קאי בפסוק ע"פ שנים עדים יקום דבר אמרי' דלא נתמעט מפי כתבם רק היכא דצריכין להעדאות שני עדים והיכא דע"א מהימן הנלמד מפסוק דלא יקום ע"א וגו' מהני גם בכתב א"כ י"ל דגם לשבועה זוקק ע"א בכתב ומנ"ל להרמב"ם שאינו זוקק לשבועה רק היכא שבצירוף עוד אחר יוציא ממון ועוד דלפ"ד הכ"מ לא הי' להרמב"ם לסיים בדבריו ויתחייב זה הנשבע ממון על פיו רק בקיצור ה"ל לומר אלא בעדות כשר הראוי' להצטרף לחייב ממון ונ"ל דכיון הרמב"ם לתרץ איזה קושי' דבתומי' סי' למ"ד ס"ק וא"ו מוכיח דגם בע"א בעינן חקירות כדי שיהי' יכול להיות מוזם ויעוין בש"ך חו"מ משם תראה דהחקירות בעדות הוא כדי שיהי' באפשר לקיום הזמה וא"כ מדבעינן גם בע"א חקירות צ"ל ע"כ דגם בע"א בעינן שיהי' אפשר בהזמה וקשה מאי תורת הזמה שייך בע"א המחייב שבועה ולא ממון ובב"מ מבואר בפירוש מה להצד השוה שבהן דהיינו פיו וע"א שאינן בתורת הזמה כו' יעו"ש וצ"ל כיון דאם יצטרף עוד אחר יהיה הנשבע מתחייב ממון ויהיה שייך דין הזמה מיקרי שפיר עד שיכול להיום מוזם וסמוכין לדברי מדברי התוס' במס' סנהדרין דף פ"א ד"ה ונגמר דינו ועי"ל כיון דאי מיתזמי קמאי כו' יעו"ש ובלא"ה מובא בספר נודע ביהודא סי' ע"ד בשם גאון ספרדי דלכך בעדות מיוחדת שייך הזמה ולא יכול הראשון לטעון לא הי' יודע אם יבוא עוד אחד משום דע"כ עיקר עדותו הי' בכדי להצטרף עם אחר לחייב ממון כי מה בצע אם יחייב שבועה אחרי כי שקר הועד מה"ת ימנע הנתבע מלישבע כפי האמת ולפי"ז י"ל דהרמב"ם סובר דאף לחיוב שבועה אינו מועיל עדות עד שאינו בהזמה וא"כ צ"ל דהא דמחייבינן שבועה עפ"י ע"א היינו משום דשייכי בהזמה באם יצטרף עוד אחר ויצא ממון עפ"י עדותם ויהי' שפיר אפשר לקיים בו דין הזמה ומדויקים הדברים האלו בדברי הרמב"ם הנ"ל [וא"ל דשייך הזמה בע"א לפוסלו אם יוזם דז"א דמבואר בתומי' סי' ל"ח ראי' ברורה דאם א"א לקיים עונש בעדים רק דנפסלו מקרי עדות שאאי"ל) ובספר נודע ביהודא סי' ע"ב רוצה להחליט דע"א המחייב שבועה אינו לוקה ע"י הזמה אמנם דבריו בזה מופרכים מכמה מקומות ובמקום אחר אנופף ידי בזה ועפ"י דברי' הנזכרים יש טעם לנבון לשיטות הסוברי' דע"א מזקיק לשבועה ואינו פוטר משבועה אשר לכאורה לזר יחשב וכקושי' הרא"ש ריש ב"מ דק"ו הוא אם יכול לחייב שבועה אינו דין שיפטור משבועה אמנם לפי הנ"ל י"ל כיון דלפטור לא משכחת שום הזמה אף ע"י צירוף הוי עדות שאאי"ל ולכך לא מהני עדותו וא"ל א"כ גם שני עדים לא יועילו לפטור אדם משבועה י"ל דהא הרא"ש הנ"ל מביא ראי' מסוגי' דסלעין דנרין דסיוע משטר מועיל ג"כ לפטור משבועה ורוצה לדמות לזה דגם סיוע דפ"א מועיל לפטור אמנם ברמב"ן מדחה ראייתו דשאני התם דגבי סלעין דהסיוע הוא מהשטר שחתומים עליו ב' עדים משא"כ סיוע מע"א. א"כ י"ל אף דב' עדים לפטור משבועה הוי עדות שאאי"ל עכ"פ לא גרע מסיוע שע"י שטר שמועיל לפטור משבועה אף דהתם גבי סלעין דנרין דאף אם יבורר דהי' הלואה שלש סלעין אין להעדים אשמה כלל במה שכתבו סלעין סתם אחרי שנתרצה לזה המלוה כי רק סיוע בעלמא מועיל לפטור ולא מטעם עדות וק"ל משא"כ ע"א דאי מטעם סיוע נא יכולין למיפטר משבועה כסברת הרמב"ן דסיוע מע"א אינו מועיל ע"כ מהכרח דיפטור בדרך עד שפיר בעינן שיהי' באפשר לקיום הזמה ודע דהא דאינו מועיל עדות שאאי"ל היא משום דלמא משקרים אחרי שאין להם לירא מפני עונש וכמבואר במס' ב"ק דף ע"ה ע"ב וברש"י שם. לפי"ז לדידן דמתקנת חכמים מועיל עדות שבכתב ממילא שייך דין הזמה אף בעדות שבכתב א"כ י"ל אחרי דהמיעוט מפיהם ולא מפי כתבם לא נאמר רק על העדאת שני עדים ומהראוי הי' שע"א יזקוק לשבועה אף בכתב רק א"א לזקוק לשבועה מחמת שאינו ראוי לצירוף עם עוד א' ולא שייך בי' הזמה א"כ אחרי שתיקנו חכמים שעדות בכתב מועיל שייך שפיר עונש הזמה ומיקרי ע"א יכול להזים ע"י צירוף עוד א' ומועיל עדותו לחייב ש"ד ומתורץ קושי' ספר נודע ביהודא ודו"ק. ויעוין בפנ"י בחידושיו למס' גיטין דף ל"ו:
ועפ"י דברי הנ"ל נ"ל ליישב דברי הירושלמי בפ"ב דכתובות רב מנא בעי ע"א בכתב מהו לזוקקו לשבועה ע"א בכתב כלום הוא לכן צריכה כשהי' שנים מצאו לקיים כתב ידו של הראשון ולא מצאו לקיים כ"י של שני או ייבא כהדא (כן גי' הרמב"ן] אין מקבלין מן העדים אלא א"כ ראוי שניהם כא' ר' יהושע בן קרחה אפי' ראו זאח"ז עכ"ל ומקשה הרמב"ן בחידושיו למס' ב"ב על דף קס"ה בזה"ל ותמהני כיון שלא מצאו לקיים כתב ידו הרי ע"א הוא ולמה מועיל כלום וכו' יעו"ש ובסיום דברי הירושלמי או ייבא כהדא כו' מפרש בזה"ל או לעולם אימא לך דע"א חתום לבד וקא מבעי' לן אם מצטרפין אעפי"כ שלא ראו שניהם כא' ולא העידו שניהם כא' ואליבא דרמב"ן כי הא בגמ' דידן וצ"ע עכ"ל ופירושו תמוה דהא מפורש בדברי רב מנא דהאיבעי' שלו אם זוקק לשבועה ולא לענין חיוב ממון ע"י צירוף ומה גם שבירושלמי הנ"ל מוזכר בתחלה רב חגא אמר ר' זירא בעי ע"א בפה וע"א בשטר מאי שיצטרף א"כ ע"כ דברי רב מנא שמביא אח"כ בירושלמי הוא לענין שבועה ונ"ל דברא"ש מס' ב"ב דף הנ"ל מפרש בשם רבינו יונה דאף דבשטר בשני עדים לא שייך פסול דמפי כתבם מחמת שנכתב כדין שטר בציווי הלוה אמנם ע"א בשטר לאו כלום הוא כיון דאינו נכתב כדין שטר מיפסל מחמת מפיהם ולא מפי כתב יעו"ש באריכות ויעוין בדברי ש"מ בחידושיו לב"מ בסוגיא דמצא שט"ח על הגמ' אומר הי' ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים כו' והנה לפי דברי מהראוי הי' שגם ע"א בכתב יזקוק לשבועה דלא נאמר המיעוט מפיהם וכו' לגבי ע"א אך כיון דבעינן שיהי' ראוי להזמה דהיינו ע"י צירוף ע"א לחייב שבועה עפ"י ע"א בכתב כיון דלא נכתב כדין שטר לא חזי לאצטרופי עם א' בע"פ לחייב ממון ויותר טוב שטר בב' עדים דלא שייך גבי' פסול מפי כתבם מחמת שנכתב כדין שטר כדברי הרבינו יונה משטר מע"א וע"א בע"פ דא"א לחייב עפ"י צירוף הע"א שבכתב שאינו מועיל לממון וממילא אינו קם אף לשבועה כיון דא"א למשכח בי' הזמה ולפי"ז צדקו דברי הירושלמי שמקשה ע"א בכתב כלום הוא וע"ז משני שפיר כשהי' שנים מצאו לקיים כו' וכיון שכן שפיר מצי לאצטרופי היינו באם ימצא קיום גם על השני וי"ל דהוי בגדר עדות שיכולים להזים ומבעי' רב מנא שפיר אם זוקק לשבועה ודע דכל דברי הנ"ל לא יצדקו רק אם נאמר דעדות מיוחדת כשר אבל אם נאמר דעדות מיוחדת פסול גם בממון ובפרט אם נאמר דמקשינן הגדה לראי' דגם הגדה צריך להיות כאחת כדאי' בסנהדרין דף למ"ד א"כ לעולם א"א למשכח גבי ע"א תורת הזמה כיון שעדותו אינו יועיל לצירוף רק אם יעיד פעם שנית עם עד שני שיבוא ובאופן שיעידו שראו כאחת. וע"כ צ"ל דלענין חיוב שבועה עפ"י עד לא בעינן שיהי' שייך ביה דין הזמה וממילא יש לחייב שבועה גם עפ"י ע"א בכתב דמה לי בכתב או בע"פ הא לעולם אינו ראוי להזמה ואעפ"כ גזרה התורה לחייב שבועה על פיו נמצא האיבעי' של רב מנא אי ע"א בכתב זוקק לשבועה תלוי בפלוגתת רבנן וריב"ק ולזה מסיים הירושלמי שפיר או ייבא כהדא אין מקבלין מן העדים כו' ודו"ק ובסגנון הנ"ל יש לפרש עוד בדרך אחר סיום דברי הירושלמי הנ"ל ודעת לנבון נקל ויעוין ברמב"ם הלכות עדות פ' כ"א ד"ה מבואר דגבי ע"א שייך ג"כ דין הזמה היכא דבא להפסיד ממון ודו"ק: