אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק א שאלות ותשובות חושן משפט › תשובה יד

שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל

שאלות ותשובות חושן משפט · תשובה יד

תשובה יג

להגאון מוהרר משה נ"י אבד"ק פרעסבורג שהקשה הגאון איזה קושית:

וז"ל צל"ע להשיך סי' קכ"ג ס"ק למ"ד דאין חליפין בעכו"ם ברפ"ב בבכורות דמוקי להאי דגריטאות בקבל עליו לדון בדיני ישראל: וכשקיבל עליו מאי הוי וע"כ בשקנה מידו ובמאי בחליפין שם ראיתי ברמזים רפ"ק דבכורות אות ב' דנכרי קונה באגב דלא כהתומים סוף סימן קכ"ג הנ"ל וכבר כתב ספר אמונת שמואל שכן הוא ברי"ו, ומצאתי במלחמות להרמב"ן בסוגיא דהרהינו דעכו"ם קונה באגב וכ"כ מג"א שם בשם שלטי גבורים ומש"כ תומים אמאי לא הקנה ר"ת לעכו"ם באגב תמי' דהעכו"ם לא הי' לו קרקע והקנה לו הקרקע בחליפין והחוב באגב אסיפא דביתא ונרויח שלא נצטרך לומר שההרשאה לא ה"ל על חוב מטבע דאינו נקנה בחליפין וראיתי במקור חיים להגאון מליסא סימן תמ"ח שכתב אגב אינו מועיל לקנין דאוריי' אלא שחמץ אחר ביטול הוא דרבנן ודבריו תמוהים אי נמי הקנין אינו מועיל לדינא מ"מ איך שייך ביטול מה שהוא נושא ונותן בו ומוכרו נמצא אי נניח דאגב אינו מועיל לדאורייתא גם לחמץ לא מהני אבל הרמב"ן במלחמות הנ"ל תיובתי' דהתם לא מיירי מביטול כמובן ובר"פ הזורק גבי סיזיל איהי ותיחוד ותפתח מבואר ברש"י שמתגרשת באגב פליג הא לא אמר אגב והיינו משום דס"ל צבורי' בעי אגב וקני ודעתו משום חצירה ולית לי' הא דהש"ך סי' ר"ב דאע"ג דגיטה וחצירה באין כאחד מ"מ חצירה וקנינה אין באין כאחד וכן מצאתי משמעות הריטב"א פ"ק דקידושין בסוגיא דאגב כהש"ך מ"מ הר"ן לא ס"ל אבל בין רש"י ובין הר"ן ס"ל דמתגרשת באגב ויעוין קדושין דף ז' ע"א דמתקדשת באגב ובתוס' ע"ז ע"א דכתב שיקנה חדר לגוי וימשוך הבהמה לתוכה מבואר כהש"ך הנ"ל דחצר וקנין באין כאחד לא אמרינן אבל קשה מ"ט לא יקנה באגב ואולי ס"ל דבהמה דנייד לא מקנה באגב ומאה צאן כפותים או שחוטים היו דלא כתוס' ב"ק י"ב ע"ב וצל"ע עכ"ל הטהור של כבוד הגאון מוה' משה נ"י:

תשובה דברי הגאון מליסא בספרו מקור חיים סימן תמ"ח דלכך במכירת חמץ מהני קנין דרבנן כגון אג"ק כו' משום דאין קנין זה רק נגד ביעור שהוא מדרבנן מהני קנין דרבנן ולפי"ז ל"ק מה שהקשה מ"א על המ"ב שפסק דקנין שהוא מנהג הסוחרים מהני מהא דאמרינן בבכורות בדיניהם שפסקה להם תורה כו' די"ל דשאני לגבי בכור דבעינן דווקא קנין דאורייתא משא"כ בחמץ לא בעינן רק קנין דרבנן להפקיע חיוב ביעור שהיא מדרבנן וטומתא הוא קנין דרבנן עכ"פ כמבואר בש"ס דסטומתא קניא כו' עכ"ל. וכתב ע"ז כבוד הדרת פאר מעלתו בזה הלשון ודבריו תמוהים אי נמי הקנין אינו מועיל לדינא מ"מ איך שייך ביטול מה שהוא נושא ונותן בו למוכרו נמצא אי נניח דאגב אינו מועיל לדאורייתא גם לחמץ לא מהני עכ"ל דמר אבל כדבריו כתב גם תבואות שור בחידושיו לפסחים דף כ"א ונמשכו אחריו הרבה גדולים בספרי שו"ת וצ"ל שדעתם שכל אחד מישראל גמר ומבטל בלבו אף החמץ שמוכר דרך ערמה להנכרי כי יודע הוא שאין המכירה הגרוע מוציאו מאזהרת בל יראה דאורייתא וזה רבתי בשנים שכתבתי על גליון הספר מקור חיים הנ"ל בזה"ל והמעיין בתשובת מ"ב סימן צ"ז יראה שתשובתו היתה על מעשה שהיה במכירת יי"ש שמכר אדם ישראל לנכרי לחלוטין במציעות שלוחו של נכרי והישראל המוכר לא אסיק אדעתיה שיהי' צד פקפוק במכירתו כלל ובכה"ג הסברא נותנת שלא נכלל היי"ש הזה בכלל הביטול שביטל בע"פ היות הי' מוחלט בדעת המוכר שיי"ש שמכר כבר לנכרי והגיע לרשות נכרי שלוחו של הלוקח שייך לחלוטין להנכרי וידו הי' פשוטה על קבלת כל דמי המכירה בנכיון שני אדומים שקיבל על המקח ויעוין ברמב"ם בהרחבת דבריו במחשבת המבטל שצריך שיחשוב החמץ כעפר וכדבר שאין בו צורך כו' ואם בכ"ז לא נסור מדעת התבואות שור שכתב כעין דברי המחבר כאן עכ"פ אין לומר כן כ"א היכא שהמכירה היא רק מחמת איסור חמץ אז יש מקום לומר שמבטל בלבו גם אותו החמץ שמכר משא"כ כשמכר כבר באמיתיות דעתו לחלוטין וסבר שהיא מכירה גמורה היוצא מזה שדברי המחבר כאן אינם מחוורים. ועתה הנני להוסיף בהשגה על המחבר הנ"ל הן בגוף הדין אם קנין דרבנן מועיל נגד דבר שהיא מדאורייתא או לא יש מבוכה גדולה בין הפוסקים כידוע ולשיטת הר"י בתוס' ב"ק דף י"ב והרא"ש שם שסוברים להדיא שקנין אגב אינו אלא מדרבנן ע"כ צ"ל שקנין דרבנן מועיל אף נגד איסור דאורייתא דהא במעשה דר"ג ור"י הי' הקנאה לפי סוגית הגמרא בקידושין דף כ"ז אגב קרקע גם בב"מ ד' מ"ו לענין פדיון מעשר שני מקשה הגמרא וניקנינהו ניהליה אגב קרקע יעו"ש ולשיטת הסוברים דקנין דרבנן אינו מועיל נגד איסור דאורייתא צ"ל שס"ל דקנין אגב היא קנין דאורייתא וכנראה שכן גם דעת התוס' ב"ק דף קיד ע"ב ד"ה אגב אבל אי אפשר לאחוז החבל בשני ראשים לומר שקנין אגב אינו אלא מדרבנן ושקנין דרבנן אינו מועיל נגד איסור דאורייתא כי לא יצדקו יחדיו גם דברי המחבר מה שכתב ולפי"ז ל"ק מה שהקשה המג"א על המ"ב שפסק דקנין שהוא מנהג הסוחרים מהני מהא דאמרי' בבכורות בדיניהם שפסקה להם תורה כו' עכ"ל מגומגמים כי קושי' המג"א על המ"ב מסוגי' דבכורות אינו רק על מה שהקיל המ"ב דמהני גם קנין שבדיניהם אבל נידון קנין סטומתא אין להכריע מסוגיא דבכורות דשם לא מיירי רק מהקנאה המועלת בדיניהם ולא בדינינו. מה שא"כ קנין המועיל בתקנתא דרבנן:

אמנם מה שהשיג עליו כ"ת בזה"ל אבל הרמב"ן הנ"ל בסוגיא דהרהינו תיובתי' דהתם לא מיירי מביטול כמובן ובר הזורק גבי תיזיל איהו ותיחוד ותפתח מבואר ברש"י שמתגרשת באגב כו' עכ"ל דמר לא הבנתי דדברי מקור חיים הנ"ל אינם רק לחדש דבר דאף קנין דרבנן מועיל גבי מכירת חמץ והה"ד קנין אגב לשיטת הסוברים שאינו אלא מדרבנן אבל בודאי לא עלה על דעת המחבר הנ"ל להחליט שקנין אגב אינו אלא מדרבנן דהא מדברי תוס' הנ"ל בב"ק דף צ"ד מבואר שדעתם שכ שקנין אגב היא מדאורייתא וכן דעת הרא"ה כמבואר בחידושי הריטב"א בקידושין דף כ"ו דיה אמר חזקיה גם הנ"י בר"פ הגוזל עצים כתב בזה"ל וכן בדינא דאגב דאפשר דהוי דין תורה דבקידושין מפיק ליה מדכתיב ויתן להם אביהם וכו' יעוין שם שלפי זה מתורץ קושיות תוס' ב"ק דף י"ב ד"ה אנא מתניתא דהטעם שלענין שיעבוד עבדים כמטלטלים הוא משום שאין אדם סומך עליהן וכדבריו כתב הרשב"ם לב"ב דף קכ"ח ע"א וכעין זה כתבו בתוס' יבמות דף צ"ט ע"א ד"ה מני ר"מ ובזה נדחה קושית הר"י בעל תוס' וייל דקנין אגב היא מדאורייתא וממילא פשוט לומר שגם הרמב"ן ורש"י ור"ן שהביא כ"ת סוברים דקנין אגב היא דאורייתא ועכ"ז אין מדבריהם סתירה לדברי מקור חיים שדבריו בשיטת הסוברים דקנין אגב דרבנן אמנם בלא"ה אין ראי' מסוגיא דגיטין גבי תיזיל ותיחוד דאף אי קני אגב דרבנן מ"מ מועיל לענין גט כמו שמועיל ד' אמות וכן ביכולה לשמרה ומשום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש יעוין באה"ע סי' למ"ד סעיף ה' ובחלקת מחוקק שם ובר"ן ר"פ הזורק ובחידושי רמב"ן והרשב"א שם דף ע"ח ויעוין בחידושי רשב"א שם גבי תיזיל ותיחוד שכתב בזה"ל וכתב ז"ל דהא דאיצטריך להקנאת מקומו אע"ג דקי"ל דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי כו' והרי דין זה דדבר ש"מ כו' אינו אלא מתקנות חכמים שלא תטרוף דעתו ובאמת בדבר זה דחה המרדכי קושי' זו יעו"ש ע"כ נראה לדעתי שקרוב לומר שהר"ח היה מפרש כפרש"י שהיה קנין הגט מצד אגב וסובר עוד שקנין אגב מדרבנן ולכך הקשה שפיר דל"ל להקנאת מקומו תיפוק לי' דדברי ש"מ כו' גם מדברי האס"ז בב"ק דף י"ב בשם חידושי הרשב"א בזה"ל וטעמא רבא וודאי איכא דאגב אקרא דויתן להם אביהם כו' אסמכוה כו' עכ"ל יש משמעות קצת שדעת הרשב"א דאגב אינו אלא מדרבנן באסמכתא על הקר

עוד כתב הדרת כבוד תורתו ובר"פ הזורק גבי תיזיל ותיחוד ותפתח מבואר ברש"י שמתגרשת באגב והר"ן פליג הא לא אמר אגב והיינו משום דסבירא לי' ציבורא בעי אגב וקני' ודעתו משום חצירה לל"ל הא דהש"ך סימן ר"ב דאע"ג דגיטה וחצירה באין כאחד וכן מצאתי ממשמעות הריטב"א פ"ק דקידושין בסוגיא דאגב כהש"ך מ"מ הר"ן לא ס"ל עכ"ל דמר:

ובאמת בדברי תוס' רי"ד שם יש משמעות לפי זה כדברי הש"ך אבל בריטב"א מבואר להדיא כדברי הש"ך ומדבריו למדנו הוכחה לדברי הש"ך דאל"כ מנ"ל למילף מפסוק ויתן להם אביהם וגו' דין אגב דלמא הי' בהקנאת חצר אלא וודאי דבהקנאת חצר צ"ל החצר תחלה של הבא לקנות המטלטלין ובקרא דכתיב עם דפירושו בב"א על כרחך היינו באגב וכבר נתעורר הפ"י לקידושין דף כ"ז להשיג אדברי הש"ך הנ"ל וכתב בזה"ל אלא דבאמת יש לדקדק על שיטת הש"ך כו' דבגיטין פ' הזורק משמע להדיא דגיטו וחצירו באים כאחד מהני ודין חצר ננהו דיש לחלק כו' עכ"ל ונראה שהסברא לחלק היא דמה דבעי בקנין ע"י חצר שיהי' החצר נקנה תחלה אינו אלא בחצר שהוא מטעם שליחות אבל לא לענין גט אשה שהחצר הוא משום יד ואמרינן גיטו וידו באין כאחד כמו דקי"ל להלכה גבי עבד דאמרינן גיטו וידו באין כאחד ומ"ש הדרת כבודו דמדברי הר"ן בסוגיא דתיזיל ותיחוד כו' מבואר דלא ס"ל כהש"ך תמיהני דאם אין על דעתו הרמה לחלק בין חצר דגט לחצר בשארי קניות יש להקשות אדברי הש"ך הנ"ל אף לשיטת רש"י דאף דגבי תיזיל ותיחוד מפרש רש"י שהיה בהקנאת אגב מ"מ א"א לומר שרש"י סובר דליכא כלל קנין חצר גבי גט דהא מבואר בכמה מקומות ובפרט מדין נתן גט ליד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליה המבואר בגיטין דף כ"א שמתגרשת מדין קנין חצר דהא שם לא שייך קנין אגב כ"א מדין חצר שגיטה וחצירה באין כאחד וכ"כ רש"י שם להדיא ובדרך פלפול נ"ל ליישב דברי רש"י הנ"ל מה שמפרש גבי תיזיל ותיחוד שהיה הקנין אגב ויתורץ גם קושי' הרמב"ן ורשב"א ור"ן מה שהקשו על רש"י דא"כ ל"ל האי דוכתא דיתיב בי' גיטא דהא קי"ל דלא בעי ציבורין ואקדים לזה דברי המרדכי ר"פ הזורק שכתוב בזה"ל ותיחוד דשא כו' ותו כו' ועוד מאי מועיל הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ומיהו הא לא קשה דכיון דגיטה וחצירה באין כאחד ה"ל כאלו זרקה בחצירה עכ"ל המרדכי תורף דברים האלו מבוארים בתוס' רק שהמרדכי הוסיף דכיון דגיטה וחצירה באין כאחד ונראה שסובר דרק משום שבאים כאחד לא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע (ויש להאריך בזה עפ"י שיטת הרשב"א והר"ן והרמ"ה שמובאים דבריו בטור אה"ע סימן קל"ט יעוין שם אבל אין כאן מקומו] ועכ"פ יש לומר שגם רש"י הולך בשיטת המרדכי הנ"ל מצורף לזה אפשר לומר עוד שסובר רש"י מדאיכסף רבא ולא אסיק אדעתא להשיב מיד דגיטה וחצירה באין כאחד אף דקי"ל כה"ג בעבד שגיטו וידו באין כאחד נראה דלאותו ס"ד סבר רבא דגירושי אשה בחצר אינו מדין יד רק מדין שליחות וצריך שתהא תחלה קנויית החצר וא"א שתהא חצירה וגיטה באין כאחד וכדברי הריטב"א ותוס' רי"ד והש"ך הנ"ל לכן שפיר איכסיף והיה קשה לרש"י דא"כ אף בלא קושי' רב עילש שהוקשה לו מה שקנתה אשה קנה בעלה מאי ס"ד דרבא שתתגרש ע"י קנין החצר הא בכה"ג שכבר היה הגט מונח באותו חצר ולא הונח שם כלל אדעת דגירושין וא"כ אף שזכתה בחצר לחלוטין שלא יהי' לבעלה בה כלום מ"מ כיון שקניית הגט אינו רק ע"י קנין החצר שצריך להיות תחל' שלה ואח"כ מקנ' לה הגט הוי כטלי גיטך מפ"ג קרקע לכך הוצרך רש"י לפרש שלא היה מדין הקנאת חצר רק באגב שבאים כאחד. אבל לפי אמת אסיק רבא דחצר דגט היא מדין יד וא"צ שיהיה תחלה קנין החצר ואמרינן גם בחצר שחצירה שהיא ידה וגיטה באין כאחד כמו בידו דעבד דאמרינן ביה ידו וגיטו באין כאחד:

היוצא מזה דכל עיקר כוונת רש"י במה שמפרש שהי' מדין אגב אינו רק כיון דס"ד דרבא אז הי' דחצר היא מדין שליחות והוי במעשה דש"מ כטלי גיטך מע"ג קרקע מעפה י"ל דגם רש"י מודה לסברת רמב"ן ורשב"א ור"ן דאין אשה מתגרשת באגב והיינו משום דבגט כתי' ונתן בידה ובעינן נתינה לידה או ליד שלוחה. וכשמקנה לה באגב גט שמונח בחצר של אחרים אף שהגט נקנה לה באגב מ"מ הא לא בא לידה ולא ליד שלוחה שאותו חצר אינו לא ידה ולא שלוחה דהא אינו שלה וא"כ שפיר הוצרך רבא להורות שיקנה לה דוכתא דיתיב בה גיטה והוי כאן קניית הגט באגב שבא יחד עם קניית החצר ולא הוי בכלל טלי גיטך מע"ג קרקע וגם ונתן בידה איכא דכיון דחצר היא מטעם שליחות וכבר איתרבי גבי גט שמועיל אף במסירה ליד שלוחה וכמו שצ"ל לאיכא דאמרי שסוברים דגם גבי גט חצר מטעם שליחות איתרבאי כן היה דעת רבא קודם דאסיק לדמות לדין גיטו וידו דגבי עבד [יעוין בפ"י שכתוב בסוגיא ראשית דברי הנ"ל אבל תוכן כוונתו נעלם מאתי מכמה טעמים והראיתי לכמה לומדים והודו לי שדבריו נפלאים] ולפי מה שכתבתי א"ש ומיושב קושי' הקדמונים הנ"ל על רש"י ורשב"א וסייעתו אזלו לשיטתייהו שסוברים דבכה"ג לא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע וממילא נפל יסוד דברי הנ"ל בישוב דברי רש"י ולשיטתייהו שפיר הוקשו על פרש"י דאם הי' מועיל קניית הגט מדין אגב למה הוצרך קניית דוכתא דיתיב בי' גיטא ואי מצד חצר אגב למה לי וכן מורה לשון הר"ן בפלפולו ע"ז לדחות דברי רש"י כמבואר להמעיין בר"ן שהוכיח מזה שאינו מועיל אגב בגט משום דבעינן שיגיע הגט לידה ולפי הנ"ל מיושב קושי' התוס' גיטיו דף כ"א ע"א ד"ה אטו שליח כו' יעו"ש:

עוד כ' כ"ת בזה"ל ובתוס' ע"ז דף ע"א דכ' שיקנה חדר לגוי וימשוך הבהמה לתוכו מבואר כהש"ך הנ"ל דחצר וקנין באים כאחד ל"א אבל קשה מ"ט לא יקנה באגב ואולי ס"ל דבהמה דנייד לא מיקני' ומאה צאן כפותים או שחוטים היו דלא כתוס' ב"ק י"ב ע"ב וצל"ע עכ"ל:

מש"כ כבוד הדרתו שמבואר כהש"ך לא אבין דהא אף לדעת הש"ך יש להקשות למה הצריכו התוס' שעכו"ם יתן כסף וגם ימשוך לתוך החדר את הבהמה הא אף בלא כסף ובלא משיכה ע"י הנכרי ביד הישראל להקנות הבהמה לנכרי כי יעמיד הבהמה בחדרו ויקנה החדר להנכרי והחדר יקנה אח"כ הבהמה לנכרי בקנין חצר וצ"ל שהתוס' לא נחתו כאן לבאר כל דרכי קנינים שיכול להיות בזה או שסוברים התוס' שאין מועיל קנין חצר שהוא מטעם שליחות בעכו"ם ובמ"ש עוד כבודו ואולי ס"ל דבהמה דנייד לא מיקני לא ירדתי לסוף דעתו הרמה דהא כשהבהמה עומדת בתוך החדר דהוי צבורים בתוכו בוודאי מיקני באגב מק"ו דעבדים דניידי לדעתן וניקנים בעומדים בתוכו מדין אגב ובאמת הכרעת הקדמונים דבהמה מיקני באגב אף כשאין עומדים בתוכו וראייתם ממאה צאן דדוחק גדול לומר שהי' כפותים. והראב"ד מוסיף לראי' מסוגי' דפרה וטלית דיכולים לשעבד בקנין אגב בהמה שעתיד לקנות. אשר ע"כ נ"ל בפשיטות מדלא כתבו התוס' קנין אגב נראה כדברי התומים סימן קכ"ג שהביא כבוד הדרתו שסוברים התוס' דקנין אגב אינו מועיל בעכו"ם ואף אי לא מטעמי' של התומים אשר כתב שם בזה י"ל שתוס' אזלי לשיטתייהו בב"ק דף י"ב דדין אגב אינו אלא מדרבנן וי"ל שלא נתקן קנין זה לנכרי ולרבינו ירוחם שכתב קנין אגב גבי בכור צ"ל בל"ז שסובר דקנין אגב דאורייתא דהא הוא סובר דקנין דרבנן אינו מועיל נגד דבר שהוא מדאורייתא כמו שמוכח ממה שפוסק דקידושין במעמד שלשתן אינו אלא מדרבנן יעוין באה"ע בב"ש סימן כ"ח ס"ק וא"ו ולדידי' יש לכאורה הוכחה דקנין אגב היא דאורייתא דאל"כ למה מועיל במע"ש ובמעשה דר"ג וזקנים כמ"ש לעיל ויעוין תוס' גיטין דף נ"ג ע"ב ד"ה במעמד שלשתן ובב"ק ד' צ"ו פ"א תקנתא לנכרי נוקי ונעבד ויעוין בטור ח"מ סימן קכ"ו שהביא להלכה דברי ר"ת שלא תקנו במעמד שלשתן בעכו"ם ומדברי הרא"ש ב"ק דף י"ב שסובר דקנין אגב אינו אלא מדרבנן וכן הוא שם בפסקי הרא"ש. וגם מדבריו שם מש"כ דלכך אין עבדים נקנים באגב היכא דאין עומדים בתוכו הוא משום דניידי ויש להם דעת מבואר שסובר דבהמה נקנית באגב גם כשאינה עומדת בתוכו דהא אין לה דעת וא"כ צ"ע על הפסקי הרא"ש שהביא כבוד מעלתו מ"ש בפ"ק דבכורות בזה"ל מקבל פרוטה מן העכו"ם ויקנה לו מקום שבהמה עומד לשם ויקנה לו אגבן אזן הפרה עכ"ל דאם כוונתו על הקנין אגב קשה דא"כ למה לי מקום שהבהמה עומד לשם שנית מה"ת להכניס א"ע בספק איסור בכור דהא פשוט לומר דקנין אגב שהיא רק מדרבנן אינו קנין גבי עכו"ם. ומלבד זה דוחק שיהי' ברמזים דברים להיפך מהמבואר באותו מקום בפסקים ואין שם רמז מזה גם בטור יו"ד סימן ש"כ לא הזכיר מזה דבר: ע"כ לבי אומר לי שכוונת הטור ברמזים מה שכתוב ויקנה לי' אגבן הוא על קנין חצר ואין בזה מן הזרות בלשון כ"כ והרי הט"ז יו"ד סי' הנ"ל ס"ק ז' כתוב בזה"ל ונראה טעמו לפי שקנין אגב המקום הוא עדיף ממשיכה כמש"כ בח"מ סימן קצ"ז בדברי הרמ"ה ע"כ ודברי הט"ז הללו המה על לשון הטור שם שמשמעותן קנין חצר גם ראייתו מדברי הרמ"ה הוא ממ"ש שם בטוח"מ בשמו. וה"ה בשוכר את מקומו וזה מיירי מקנין חצר ולא מאגב וכן הוא בש"ך ח"מ סימן ר"ג ס"ק א' ויעוין שם בפרישה לי"ד סימן ש"כ ס"ק נ"ג על דברי הטור שכתב והמחוור שבכולם שיקבל פרוטה מן העכו"ם ויקנה לו כו' שכ' בזה"ל ויותר נראה שזה טוב יותר משום דאינו מפקיע הקדושה לעכו"ם בידי' אלא ע"י המקום נעשה מעצמו ע"כ מדברים אלה ג"כ מבואר שהי' מפרש דברי הטור שם שמיירי מקנין חצר ולא דרך אגב [כתבתי זאת לאפוקי מחכם אחד שר"ל שמ"ש בטור ש"ע והמקום יקנה לי' היינו בקנין אגב ובאמת ע"כ גם הט"ז הנ"ל לא נתכוון לזה] והראיי' שמביא כבודו נגד החלטת התומים מדברי הרמב"ן בסוגיא דהרהינו שמבואר שם שמועיל קנין אגב בנכרי לענין שיעבוד שיהיה כגבוי למפרע אליבא דאביי נכונה היא להשגה על התומי' דאשתמיט מיני' דברי הרמב"ן אבל לדין יש תשובה די"ל דהרמב"ן לשיטתו שהוא סובר דמועיל בנכרי קנין כסף או משיכה והרי זה לשון התה"ב הארוך בית חמישי סוף שער ב' אבל הרמב"ן ז"ל פי' דאמימר לאו משיכה דווקא קאמר כו' ולא קיי"ל כמ"ד התם מה ישראל בחדא אף נכרי בחדא כו' יעו"ש. עוד י"ל דלענין שיעבוד שגורם שיהיה למפרע גובה להך סברא דלא משכחת בי' דין קני' רק באגב מועיל גם גבי נכרי מצד אפיסת דרך קני' אחרת [והוא כעין דברי הא"ז שבהגהות אשר"י פרק הזהב ד' מ"ז ובתה"ב סימן ע"ר לענין קני' עובר יעו"ש] וכמו שמועיל משיכה במתנה ומציאה כיון דליכא גבייהו קנין מעות ומה שמקשה בתומים למה לא תקנה גבי בכור שיתן במתנה להנכרי אזן בכור. מיושב בדברי עה"ג בסי' כ"ה יעו"ש שכתוב מלתא בטעמא:

ומ"ש עוד יפעת כבודו בזה"ל צ"ע להש"ך סימן קכ"ג דאין חליפין בעכו"ם ברפ"ב דבכורות דמוקי להאי דגרוטאות בקבל עליו לדין בדיני ישראל וכשקיבל עליו מאי הוי וע"כ בשקנו מידו ובמאי בחליפין עכ"ל הזהב:

ונלע"ד דהתם ע"כ אין הכוונה שקבל עליו אחרי שכבר נעשה המכירה דאין קבלה זו לאחר מעשה עוקרת המכירה למפרע והוי ע"ז של ישראל ע"כ נצטרך לומר דהקנאה היתה קודם המסחר שנעשה בינו לבין ישראל ושהקנין הוא שאם יאמרו הדיינים שאין ממש במקח לא יחול כלל והי' כלא הי' [דאל"כ הוי ג"כ ע"ז של ישראל] וא"כ קשה דהא קנין בזה הוי קנין דברים ממש כי אינו מחייב א"ע ליתן משלו לישראל כ"א שיציית אם יופסק שאין ממש במכירתו וא"כ ע"כ לא מיירי כלל מקבלה בקנין חליפין כ"א קבלת דברים לבד כיון שכבר הסכים בקבלתו שיסור למשמעת הב"ד בדיני ישראל כל המסחרי' הנעשים עמו אח"כ המה אדעתא דהכא [יעוין חו"מ סימן קצ"ח סעיף ה' בהגהות רמ"א וכן אם הותנו] או אפשר לומר דקבלה לדין בדיני ישראל מועיל אף בדיבור בעלמא כ"ז שאן נכרי חוזר מדעתו הרצוי' לזה לשמוע מה שישראל יאמרו לו כדת של תורה יהיה איך שיהי' עכ"פ לפי קט שכלי נראה לי שא"א לומר שמיירי בקבלה בקנין סודר ויעוין באס"ז על כתובות ד' צ' קנין שהשיאו אביו כו' מ"ש שם בשם רש"י מהדורא קמא בזה"ל ואע"פ שקנין העכו"ם אינו כלום, ולפ"ד כבוד הדרתו תיובתא גם לרש"י מסוגיא דבכורות ולפמ"ש א"ש ויעוין ערכין דף כ"ב שקיבל עליו הנכרי כו' והכוונה שם אף בלא קנין דדי כשרוצה לציית את הב"ד כ"כ הכוונה לדעתי בסוגיא דבכורות הנ"ל

עוד כתוב הדרת כ"ת בזה"ל ומ"ש התומי' אמאי לא הקנה ר"ת לעכו"ם באגב תמוה כי העכו"ם לא היה לו קרקע והקנה לו הקרקע בחליפין והחוב היה על חוב מטבע דאינו נקנה בחליפין עכ"ל דמר:

כמדומה לי שבחפזון פלטה קולמסו מקצת מדברי הנ"ל שלא היה לב כבודו עליהם כי מ"ש שהעכו"ם לא היה לו קרקע לא אבין הכוונה בהם והמה אך למותר ועיקר קושיית דמר דלמא הרשה הר"ת לנכרי על גביות מטבע שא"א בהקנאת חליפין והוצרך להקנות לו קרקע בחליפין אג"ק אמנם לענ"ד לפי הסמ"ג בהלכות שלוחין ושותפין סוף דיני הרשאה שכ' בזה"ל רבינו יעקב היה נוהג לשלוח הרשאה בידי גוי מדקאסר בפ"ק דקידושין כו' למדנו דבשאר דברים מועילים חליפין בעכו"ם עכ"ל וכעין זה היא במרדכי בפ' מרובה מלשון זה נראה דאי לא היה מועיל חליפין בעכו"ם לא היה אפשר לשלוח הרשאה בידי עכו"ם ואמאי הא הי' אפשר להקנות לנכרי קרקע מה בקנינים שמועלת בקניות קרקע לנכרי ולהקנות ע"ג החוב אלא ודאי כדברי התומי' הנ"ל ואם לא ממשמעות זה בלא"ה אין מקום לדברי התומים בראייתו הנ"ל. דהא ודאי קיל יותר לעשות הקנאה בחליפין מלהקנות בקושי אגב קרקע יעוין ב"מ ד' י"ב ע"ב וכי לא היה להם קנין סודר ובדף מ"ו ע"א ברש"י ד"ה אגב כו' מדאיצטריך לי' לקנינהו אג"ק ש"מ אין מטבע נקנה בחליפין הרי שבקלות יותר לעשות קנין חליפין ומה"ת למטרח לעשות הקנאה באגב ע"כ אבל אין מקום לראיות התומי' אם לא ממשמעות הלשון וכנ"ל ואפשר לומר שסובר דקנין אגב היא מדרבנן ולכך אינו קנין גבי נכרי וכדעתו גבי מעמד שלשתן אבל להסוברים דקנין אגב דאורייתא צ"ל שמועיל גם בנכרי ודברי התומי' שכ' בזה"ל והנה מכאן נראה דקנין אג"ק אינו בעכו"ם דאל"כ למה לא צוה ר"ת בהרשאה של עכו"ם להקנות אג"ק דהיא קנין הנוהג בהרשאה כו' עכ"ל מגומגמין דהא לא מצינו בשום מקום על שם ר"ת שהי' מורה בזה לעם אשר יעשון גם י"ל שהר"ת סובר שמי שאין לו קרקע אינו יכול להקנות אג"ק בהודאות שקר שיש לו קרקע והמנהג לכתוב והקניתי לו ד' אמות בחצירי שמובא בתוס' ב"ב דף מ"ד ע"ב אפשר לא היה במקומו ובזמנו או נתפשט שלא ברצון חכמים דאמיתית הקנאה אג"ק אינו רק במי שיש לו קרקע: ודע שאף להסוברים שמועיל כשמודה שיש לו קרקע ומקנה ע"ג אף שאין לו קרקע נראה פשוט שאינו רק מדין הודאת בעל דין ולא משום קני' דשאני אודיתא דאיסר גיורא ששם הי' ההודאה על ממון שלו שהוא של אחר משא"כ הכא שההודאה היא על דבר שאין לו כי אין לו קרקע רק שבמציעות הודאה זו רוצה לעשות קנין אג"ק וכיון שכל עיקרו רק מטעם הודאת בע"ד אי אפשר שיועיל בכה"ג לגבי איסור בכור שצריך שיהי' מקצת מן העובר קנוי' להנכרי ובהודאה כנ"ל אין קנין רק שאפשר לכוף את המודה על קיום דבריו מדין הודאת בעל דין כו' ומודינא שלשיטת הסוברים דאודייתא היא קני' אפשר לומר שיש להוציא מבכורה כשמודה בעל הפרה על הפרה או העובר שאינו שלו אבל באודייתא כזו אין ביד המודה לחייב את הנכרי בתשלום דמי החלק שמודה שהיא של הנכרי וממילא יהי' שייך בחנם להעכו"ם מיד שיקנה לו בהודאתו וכבר הבאתי בשם עה"ג שלא רצו לתקן מתנה בהפקעת בכור ויעוין ח"מ סימן ס' ובלא"ה צריך עיון שלפי דברי הרשב"ם לב"ב דף קמ"ט ע"א ובסימן קי"ג בסמ"ע שם סעיף קטן י"ב ובשו"ת מהרי"ל סימן ע"ז יש טעם באודייתא דומיא דאיסר גיורא דאמרינן שמא זכה לו ע"י אחר יעו"ש וא"כ אף אם מטעם זה לא שיקנו באודייתא לנכרי שא"א לזכות ע"י אחר נעשה קני' באודייסא ע"כ נגד נכרי אין באודייתא כ"א מדין הודאת בע"ד ולא קני' וי"ל דלכך לא תקנה גבי בכור קנין אג"ק משום דנתפשט לעשות כל הקנאות אג"ק באודייתא שיש לו קרקע אף מי שאין לו וחששו קדמונים שלא יעשו כן גם לענין הפקעת בכור ויש לי בזה להאריך הרבה אבל קשה עלי להעמיס על הדרת כבודו כ"כ טורח דברי גם הלא ידוע חולי בכאב עיני' ע"כ אפסיק באמצע הענין ועוד חזון למועד אם יושיעני ד' להשיבני לאיתני עיין ט"ז יו"ד קס"ח ס"ק י"ד: יום ד' כ"ב למב"י תקע"ז פה"ק לייפניק הק' ברוך תאומים פרענקיל

דברי הגאון מפרעסבורג על תשובתי בזה"ל:

מש"כ פאר מעלתו הגאון נ"י שאין מובן למ"ש במכתבי שלא הי' לעכו"ם קרקע עכ"ה ויגיה במכתבו שבידו שלא היה לעכו"ם פרוטה כי ט"ס הוא מ"ש פ"מ נ"י דרשב"א סוף שער ב' מייתי בשם רמב"ן דעכו"ם קונה בשניהם מאז הגהתי על הגליון רמב"ם במקום רמב"ן מדלא מייתי רמב"ם בדבריו וה"ה העיד על הרמב"ן דפליג על הרמב"ם ע"כ טוב שהגיה. שוב מצאתי בס' א' כמדומה לי במהר"מ א"ש ואיידי דאיירי אימא הרשב"א שם העלה שהתנה ע"מ שיתן לו יין לבסוף קנה מעות מעכשיו כל דהן הנה ממש דברי תוס' דע"ז שם בתי' קמא ומה שיש שם אריכות לשון והיין יהי' שלנו מעכשיו היא אריכות וגמגום שלא לצורך כי מה תועלת יש ביין מעכשיו והעיקר בהתנו שיהי' לשון מעכשיו לבסוף עפ"י מ"ש בכתובות דף פ"ב ע"א בתוספת ד"ה הא דאמר מעכשיו כו' כי לא שייך הכא זולת העוד של תוס' דשם ומפני שכתבו מעכשיו לבסוף נשתרבב טעות לתלות התנאי בהיין וליתא והרב"י סי' קל"ב לא עמד בזה ועשה מחלוקת בין תוס' להרשב"א במג"א סי' תמ"ח יש קיצור וגמגום בכוונת משאת בנימין כי אלו היתה כוונת מ"ב דניזיל בתר דיניהם לא הי' כותב מג"א קצת קשה מבכורות כי הי' תמי' גדולה ועוד מה זה שהעתיק מג"א ומכ"ש הקנין שבין גוי לישראל מאי ק"ו וכ"ש איכא אבל מ"ב לא אתי עלה מטעם סטומתא ומנהג הסוחרים ואפי' הי' רק מנהג בעלמ' הי' קונה ומכ"ש שהוקבע עפ"י דיניהם ונהגו הסוחרים וראוי שיקנה אפי' בין ישראל לחבירו מטעם מנהג מכ"ש בין ישראל לעכו"ם זו היא כוונת המ"ב ומעתה הקושי' מבכורות איננה אלא קצת קושי' כמובן:

מ"מ לדינא אין ספק שדיניהם מהני מטעם שכ' תוס' בסוגיא דאם אתה יכול לזכותו כו' כדאיתא ב"ק דף קי"ג ע"א ויעוין בחשובת רמ"א סי' יו"ד. ומטעם זה צ"ל לקיים לדינא דתשובת מ"ב דבמשך ע"י שליח עכו"ם מועיל משום דבדיניהם הוה קאמיסיאנט כמותו אע"ג דהמ"ב בעצמו לא נחית לכך ומבכורות לא קשי' דע"כ לא אמרי' אלא לזכותו בדיניהם לקיים מקח החמץ או להפקיע מבכורה אבל התם איתמר חייב בבכורה והוה לחובתו של ישראל לא דיינינן ליה בדיניהם מש"ה מוקי התם גם סיפא דומיא דרישא בדיניהם שפסקה להם תורה התם בב"ק בס' אסיפת זקנים הפסק בשם הרב המאורי מצוה למוחקו כי לא יצא מפה קדשו והוא דעת האומרים לרשע צדיק באמונתו יחי' ויעוין בהקדמת בן יוחי:

ומ"ש הגאון נ"י דדעת הגאונים האחרונים דחמץ שמכר הוא בכלל ביטול גם סמכתי על ספר זו באיזה תשובות והוא דנימא אם יש ספק במכירה אי משיכה קונה או כסף. נימא שהמבטל אי איכא ברשותי' דלא חמיתי' ובכלל זה שלא ראה בעיני שכלו שיהי' שלו כגון שמכרו בכסף וסבר הי' שיקנה ובאמת אינו כן נמצא שהוא ברשותו ולא חמיתי' וכשיבא לב"ד יהי' הדין שהחמץ איננו של עכו"ם כי לא קנאה מ"מ אני מפקירו ומבטלו ונמצא יזכה בו העכו"ם אח"כ או בקניו' או מהפקירא אבל אי נניח שאגב קונה עכ"פ מדרבנן לקנין דרבנן אפילו לעכו"ם נמצא הרי החמץ הזה היא של עכו"ם בדין ואין אדם יכול להוציא מידו ורק לענין דאורייתא קאי ברשותי' איך אוכל להפקיר מה שמסרתי ביד אחר וא"א להוציאו מידו ואפי' אמרי' יהא בטול כעפרא לא צייתינא לי' ואני תמה מלשון הגאון נ"י שכ' שמוכר דרך הערמה כו' וידוע הוא שאין המכירה הגרוע מוצא מידי בל יראה דאורייתא כו' וכפל ושילש כן וא"כ הוא בדעת המבטלים חמץ אני מסכים לתרעומתו של הגאון מחצית השקל בסי' תמ"ח דמריש ה"א כיון שהקנין הוא קנין גמור מן התורה שוב דברים שבלב אינם דברים: ול"ד לנפל עלי' דגלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' דליקני וגילוי דעת מהני אבל הכא אין כאן שום גילוי דעת אבל אי נימא כדעת מר הגאון נ"י אפי' גילוי דעת לא בעינן דמר הא אמר אנן סהדי דכל ישראל חושבים כן וזוכרים זה בשעת הביטול א"כ אין כאן מכירה לא דאוריי' ולא דרבנן וכדעת מחצית השקל הנ"ל.

ומש"כ מקנין אגב איברא הגאון מליסא לא נחית לכך ולא ציין על תוס' לא ב"ק דף י"ב ולא דף קי"ד ובאמת כבר כתבתי בגליון שער המלך שלי פ"ג דמכירה שאין ראי' מתוס' ב"ק דף ק"ד מרש"י דגיטין ומ"ש הגאון בהא דגיטו וחצירו באים כאחד אני לא באתי לידי מדה זו כי בעני' הכינותי על גליון הש"ך סי' ר"ב לחלק בין סילק לקנין דחצר שהיא שלה מאז אלא שכח הבעל מעכב דמה שקנתה אשה קנה בעלה בזה אמרינן סילק הבעל וגיטה באין כאחד וכן ידו של עבד שהוא נתח מגופו אלא כח האדון שולטת עליו וסילק האדון ושחרורו באים כאחד אבל שתקנה חצר מחדש ויעשה מיד שולחה או ידה להקנות לה גם גיטה זה א"א והחילוק הזה נכון בעיני ואבאר כוונתו בתוס' ע"ז שכתב שיקנה לעכו"ם חדר וימשוך הבהמה לתוך החדר וקשי' לי מה לנו זה הטורח ואפי' תהי' הבהמה באגב והעכו"ם והישראל בתוך הספינה יקנה לו חדר בפרוטה ואגבו הבהמה בכ"מ שהיא אע"כ או ס"ל אין אגב לעכו"ם או ס"ל דבהמה דנייד בעי' עומד בתוכו וכיון שע"כ צריך שיהיה בתוכו שוב לא קשי' נימא מטעם אגב כי לא באו אלא להודיעני שום קנין להפקעת בכור ובזה נסתלקה תמיהת מר מעלי:

מ"ש מרמזים ריש בכורות ומה אעשה וכן דעת רי"ו תלמיד רא"ש כמ"ש גם בשו"ת אמונת שמואל סי' מ"ד דן כן לפני רבותיו ונתקבלו דבריו ועליהם רמז קצות החשן ססי' קכ"ג ולדעת הגאון הנ"ל כל הראשונים נתכוונו לקנין אגב וכדעת הלומדים שדחה מר הגאון נ"י:

מ"ש הגאון נ"י מס' שיטה מקובצת כתוב כן ע"א ברש"י מהדורא קמא אם כוונת רש"י אין קנין היינו חליפין יש הבנה גם לראשית דבריו אין מעשה קטן כלום ר"ל קנין חליפין כי כן דעת תוס' גיטין ס"ה ע"א ד"ה צרור כו' בתי' השני דתי' א' של תוס' שם קשה קצת דא"כ קטן שהגיע לעונת קנין ולא לעונת שליחות אין זוכים עבורו לא לר"א ולא לר"י ולא משמע כן ולפע"ד לזה נתכוון הג"ה אשר"י שם בב"ב שתמה עליהם בכנה"ג ומייתי לי' בסוף ס' לחם סתרים ולפע"ד הכונה כמ"ש ומ"מ היה נראה תי' ב' עיקר שלזה נתכוון מהדורא קמא הנ"ל אבל הדברים תמוהים לאיזה צורך יהי' כאן קנין חליפין על הכתובה וכי אם ישכור לעצמו שפחה לשמשו או יתחייב עצמו באתנן לזונתו וכתב עליהם שטר לא יתחייב ומה צריך לקנין חליפין ופשוט בעיני דקנין אישות קאמר שאין לעכו"ם קנין אישות וכן אין מעשה קטן לענין אישות כלום ואפ"ה הכתובה קיימת אחר כך ואלה אין לדברים אלו כלל ואבאר כוונתו בהא דגריטאות כי קבל עליו מאי הוי בשלמא בערכין א"ש כיון שרצה בכך מכריזים ששים יום ברצונו אבל הכא כיון שעשה קנין הקונה מן התורה בעכו"ם מה מועיל שיקבל עליו הרי יכול לחזור בו אע"כ בשקנו מידו ולא הייתי צריך להביא לפ"מ הגאון נ"י דברי ש"ך סי' כ"ב ס"ק ד' ותוס' ב"ב דף ג' ע"א ד"ה קנין כו' וכי נעלם ממנו ומש"כ הגאון נ"י דבקבל עליו לדין בדיני ישראל לא בעי קנין לא ידעתי מה מעליותא איכא בדיני ישראל הרי שניהם דין תורה הם והקב"ה צוה שהוא יקנה רק ישראל בכך וקרוב להיות מתנה עמ"ש בתורה לולי שהיא דבר שבממון:

ובמ"ש תוס' ופשיטא להו דאין שטר בגוי אפשר טעמא משום דהוי עדות מפי כתבים ולא הי' לנו לצאת לדין בדבר חדש בחילוקי' שכ' תוס' דף כ' ע"ב אלא משום דהכא גלי רחמנא בגט וכן למדתי מדברי רז"ה ומלחמות פ' ד' אחים ובס' הזכותי שם וא"כ עכו"ם לאו בני כריתות נינהו לא יועיל שטר:

ואני נבוך אי עדות ישראל מועיל על עכו"ם כי לא תענה ברעך כתיב ומצאתי שהרגיש ברעך הלזה רמב"ן בס' קטן אמונה ובטחון פרק י"ט ותירץ ע"ד דרוש אגדה [בסוף אותו הפסק מש"כ מטיט"א כי לא נעלם ממנו ח"ו סוגיא במקומה בב"ק סוף פרק הפרה וא"כ דישראל לא יעיד קשה למצוא שטר דמי יעיד על עדים עכו"ם כל התנאים המבוארים בסוגיא דשטרות העולים כו' ויעוין שם בהג"ה:

מש"כ מר מטלי גיטך מעג"ק דפח"ח אבל לא היה צריך לטעם דטלי גיטך דאפי' כלי בעלמא אינו קונה אלא א"כ יעשה אח"כ קנין אחר לקנות הכלי דאס"ד דקונה החצר ברגע הראשונה וברגע השני קונה הכלי ממילא בלא קנין חדש וא"כ תהדר הקושיא לדוכתא אגב למה לי דע"ז סובבים דברי הש"ך סי' ר"ב אע"כ דלא קנה כלל וא"צ לזה טעמא דטלי גיטך ונפקא מיני' בשחרור דעבד כי האי גוונא דמשמע לי' מט"ז סי' רס"ו ס"ק מ"ד דמשתחרר ע"י טלי מעג"ק. וטעמא דהתם לא כתיב ונתן אלא חופשה לא ניתן ואפי' ממילא כצ"ל: ובמקום אחר הארכתי ליישב סוגיא דשוו גיטי נשים כו' אלא לטעמא דמר לא בעי אגב אלא משתחרר בחצר ולטעמא דידי בעי אגב משה הקטן סופר מפרעסבורג:

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה