שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות חושן משפט · תשובה יג
כבוד הרב החריף המופלג מ' ליב בערלין נ"י בק"ק העלישויא:
ז"ל כבוד מעלתו כחזות קשה נ"ל בדברי הש"ך בחוה"מ סי' שפ"ו ס"ק א' צלל במים אדירי' והעלה דאפי' מאן דדאין דד"ג אינו אלא מדרבנן וקנסא הוא א"כ קושי' התוס' בשבועות דף ל"ז ע"ב ד"ה מיעוט שטרות במקומו עומדת ל"ק קרא למעט שטרות וכ"ת כתרוצם דסבר כר"מ דדאין דד"ג. הא מקרא אני דורש ומדאורייתא ל לית דין ולית דיין דדאין דד"ג עכ"ל מעלתו:
תשובה לענ"ד נרא' פשוט כיון דמצינו להדיא בתוס' ב"ק דף ע"א ע"ב ד"ה וסבר שהי' מחלוקת בין בעלי תוס' בזה יש מהם שסברו דד"ג לר"מ הוא מדאורייתא: ולדעת הריב"א שם דד"ג אינו אלא מדרבנן וכן דעת הר"י בעל התוס' כמבואר בתוס' ב"ק דף נ"ד ע"א ד"ה חמור ונראה מבואר שם דדעת רבינו משה מפונטיזיא דד"ג הוא מדאורייתא ממילא פשוט לומר דהתירוץ הראשון שבתוס' שבועות הוא באמת להנך שיטת בעלי התוס' שסוברי' דד"ג הוא מדאורייתא והסוברי' מדרבנן צ"ל כתירוץ השני שבתוס' ודע דלכאורה אף להסוברים דד"ג מדאורייתא לא א"ש תירוץ הראשון שבתוס' כאן לפי מה שכתבו התוס' הנ"ל בב"ק דף ע"א ע"ב ד"ה וסבר בזה"ל וי"ל כו' דע"כ לא מחייב ר"מ אלא בדד"ג כגון שורף שטרותיו של חבירו וכיוצא בו שראוי השטר לכל העולם למכור ולגבות בו כו' יעו"ש וא"כ לשיטת הסוברים מכירת שטרות דרבנן ליכא דד"ג כלל מדאורייתא גבי שטרות כיון דאינם שוה לכל העולם דהא ליתנייהו מדאוריי' במכירה: ודבר הגורם לממון ג"כ לא שייך בשטרות כיון דאין עיקרו ממון ואין מקום לתירוץ הא' שבתוס' מס' שבועות הנ"ל רק לשיטת הר"ת שסובר דמכירת שטרות דאורייתא או הסוברים דהיכא דמפורש בשטר משעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך יש מכירה מדאורייתא עכ"פ אין תירוץ זה עולה יפה לכל השיטות כמו כן לא לזר יחשב אם נאמר דתירוץ זה הוא רק לשיטת הסוברים דלר"מ דד"ג הוא מדאורייתא. אמנם לפי דברי הר"ן לאלפסי בכתובות פרק הכותב סד"ה המוכר שט"ח יש לקיים תירוץ הראשון שבתוס' אף לשיטת הסוברים דד"ג אינו אלא מדרבנן. רק שמדברי התוס' בב"מ דף נ"ו ע"ב ד"ה אין אונאה כו' מבואר שלא נחתו כלל לתרץ כתרוצו של הר"ן יעו"ש:
עוד כ' רופ"מ בזה"ל ועוד דרכי נסתרה במש"כ באותו סי' ס"ק י"ג בד"ה והכי מוכח להדיא מדברי התוס' פרק שבועת הפקדון וכו' עכ"ל כוונתם לומר אבל נטלו ושרפו חייב אי לאו קרא להכי אתי קרא למעטינהו מגזילה וא"כ אפילו נטלו ושרפו פטור למאן דלא דאין דד"ג עכ"ל הש"ך ואני בעניי לא ירדתי לסוף דעתו דהא עיקר קושי' התוס' הי' ל"ל קרא הא אפי' שורף פטור מכ"ש נשתנה. וע"ז תירצו תירוץ ראשון דסבר כמאן דדאין דד"ג וחייב בשורף שטרו וס"ד דיהא חייב נמי בנשתנה קמ"ל דלא אבל בודאי השורף שטרו חייב כדפסקינן כמו כן לתירוץ השני כיון דנטלה ושרפה חייב וס"ד היכא דנטלו ונשתנה נמי חייב קמ"ל דלא ולא נתמעט רק נשתנה אבל נטלו ושרפו חייב כי רק ע"ז אנו דנין דהיינו לענין נשתנה ולא על נטלו ושרפו כי זה חייב ולא מיעט הכתוב כמו שלא מיעט הכתוב השורף שטרו לתירוץ ראשון רק נשתנה והן הן דפסקו תוס' ואשתומם במה יזכה ארחו בשנותו את טעמו בכוונת התוס' ושוי' לטעות לפ"ת. ולדעתי הקלושה הדבר הזה צריך תלמוד עכ"ל:
הן אמת שמה שכתב הש"ך והכי מוכח להדי' כו' אינו מובן דעכ"פ ליכא הוכחה מבוארת לפרש כוונת התוס' דוקא כפירושו ומאן דמפרש בפ"ת לא נשתבש רק שלפי יסודו של הש"ך כיון דאימעט שטרות מכלל גזילה הרי הן בכ"מ שהם ברשות בעליהם וכאלו לא נגזלו כלל. וממילא פשוט לדעתי דלמ"ד דהגל"מ לאו כמ"ד ואף בנוטל ושורף פטור דהא היש"ש כ' בעצמו בזה"ל ונראה דהיינו דוקא דלא שקלי' בידים דצא הוי גזלן או שהי' בידו כבר בפקדון: אבל שקליה בידים ואגבי' הוי גזלן לכ"ע והשבה בעי למיעבד כו' ע"כ ממילא מבואר לפי הנחתו של הש"ך שאין שם גזילה בשטרות ליכא בהם גם חיוב השבה דכ"מ שהן ברשות בעליהם עומדת וכאלו לא נטלו כלל ועל השריפות השטרות באפס חיוב מצד הנטילה ליכא לחייב למאן דפטור בדד"ג ע"כ הוצרך הש"ך לומר שמש"כ התוס' אבל נטלו ושרפו חייב כוונתם אי לאו קרא ממעט שטרות מדין גזילה והי' שייך בנטילה חיוב השבה משא"כ לפי האמת. וכבר כתבתי אני בגליון הש"ך שלי בזה"ל צ"ע דא"כ הו"ל לתוס' לומר אי נטלו ונשרף חייב דהא אי הוי דין גזילה בשטרות היה מחויב הגזלן אף באונסין שנשרפו או נאבדו מאלי' אמנם לפי פי' רש"י במס' סנהדרין דף ע"ב ע"א ד"ה ולא הוא שכ' בזה"ל דלא גרע גזלן משואל כו' ה"נ כל הנאה שלו ומחייב לשלומי ע"כ הרי שמחיוב הגזלן באונסין הוא מפני הנאה שיש לו מהגזילה בעודו תחת רשותו וי"ל לכאורה דזה לא שייך רק בגזילה שאפשר להשתמש בה או להגעת הנאה אחרת אבל בגזילה שטרות שכתבו ע"ש הנגזל המלוה אין מציאות הנאה להגזלן וע"כ אף אם הי' שייך דין גזל בשטרות לא הי' הגזלן מתחייב באונסין ואם נשרף מאלי' הי' פטור ולא צריך הקרא למעט שטרות רק אף בגוזלן ושורפן בעצמו שג"כ פטור משום דאין שם גזילה בשטרות ובפשיטות יותר חשבתי לומר דשטרות דאמעטו משמירה וליכא חיוב גם בשואל אף אם הי' שם גזילה בשטרות לא הי' חיוב אונסין ואמנם לכאורה לא משמע כן מדברי התוס' במס' פסחים דף כ"א ע"א ד"ה בדין הוא כו' יעו"ש דאף בגוזל מנכרי חייב באחריות מיד משעה שגזלה והרי אף דלגבי נכרי ליכא חיוב שומרים מ"מ הוי פשיטא להו להתוס' שהגזילה מהנכרי יש חיוב אחריות על הגזלן. ע"כ צ"ל שהתוס' לא נחית לפי' רש"י בדברי הגמרא הנ"ל בסנהדרין מידי דהוי אשואל:
ודע שמלבד כל הקושי' שהעלה הש"ך על המהרש"ל יש עוד להקשות עליו שכ' בזה"ל דלא גרע דד"ג מגרמא בניזקין דאסקינן לעיל דאי שקלי' בידים גזלן הוא וחייב וכ"ש הכא כו' וקשה מאד מה זו ראי' הא התם דכשהגבי' מטבע נעשה גזלן על ממון ומאז קם המטבע שגזל באחריותו כמו כל גזלן ולא הוצרך הגמ' לאשמעינן בזה רק כדי שלא נימא דהיכא דמונח במים צלולים יהי' בידו לומר להנגזל הש"ל קמ"ל דלא שייך בכה"ג הש"ל אלא בעינן השבה ליד הנגזל והאיך אפשר ללמוד מזה לדינו של מהרש"ל בנוטל שטר לגזלו דכיון דלאו גופי' ממון וליכא לענין שיעבוד חוב שבשטר אלא גל"מ י"ל דלא מקרי גזילה לענין שיעבוד ואף שמהרש"ל מיירי שהנייר שוה פרוטה ומיקרי גזילה לענין אותו פרוטה לשיטת הסוברים דנייר של השט"ח הוי של המלוה כ"ז שאין המלוה נפרע מחובו עכ"ז על יתר משווי' של הנייר לאו שמיה גזלן ואולי י"ל דהי' פשוט למהרש"ל מסברא דנפשי' דאיכא שם גזל בכה"ג ורמי' עליו חיוב השבת גוף השטר כדכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל ע"כ אם אינו משיב ושרפו אף דלרבה דהגל"מ לאו כמ"ד מ"מ בכה"ג נתחייב לשלם כל דמי השטר כיון שכבר הי' עליו חיוב השבה וכדי שלא נימא עליו שאין שם גזלן כלל כיון דלא נטל השטר להחזיק לעצמו לצור ע"פ צלוחיתו רק לאבדו י"ל דלא שמיה גזלן רק מזיק וממילא פטור אליבא דרבה דל"ל דיני דגרמי ע"ז מביא מהרש"ל שפיר ראי' מהא דה"מ אדויי אדי' אבל שקלי' בידים לא כו' משמע מזה אף ששקל המטבע לזרוק לים ולא להחזיק לעצמו הוי שם גזלן עליו דכל הנוטל ע"מ לאבד אפי' בגרמא מיקרי גזלן מכ"ש הכא
ובדברי אלה מקום יש לתרץ גם קושי' הש"ך כי חלילה לחשוב על המהרש"ל דאישתמיט לי' סוגיא ארוכה בב"ק דף קי"ז ע"כ י"ל שדעת מהרש"ל דלא אימעט שטרות מדין גזל אלא היכא שאין בנייר ש"פ דלא חל שם גזילה מצד הנייר ומצד השיעבוד בלא"ה לא חל שם גזילה דהא ע"י גזילה זו לא קנה השיעבוד שבשטר דהא פ"י גזילה זו דנגד השיעבוד לא נעשה שום דרכי קני' בתפיסת השטר דרך גזילה דהא מדאורייתא אף במקח וממכר או מתנה ליכא קני' להשיעבוד במסירת השטר לבד ומשיכתו ומבואר מדברי תוס' במס' ע"ז דף ע"ב ע"א דלא מיקרי שם גזילה רק אם היתה כאחד מדרכי הקניות ע"ד שמועיל אותו קניות בהיתר אם הי' במכירה או במתנה. וממילא בשטרות לחודא כשאין בנייר ש"פ דליכא בכה"ג קניות רק לענין השיעבוד והרי השיעבוד אינו נקנה במכירה או מתנה ע"י משיכות השטר כ"כ גם בגזילה י"ל דהוי כאלו לא גזל דהא לא היתה גזילתו בא' מדרכי קני' אמנם אף בטרם שמתי עיני בדברי מהרש"ל הנ"ל נתקשיתי בזה דל"ל קרא למעט שטרות מגזילה תיפוק ליה כיון דליכא בשטרות דין קני' לענין השיעבוד בשום אופן אין שם גזילה בחטיפת השטר מיד הנגזל דמשיכת השטר מה שהגיעו להגזלן או אף שמניחו בחצירו אין דרך קני' אף בהתירא ע"י מקח או מתנה לפי דברי מהרש"ל דהיכא שהנייר ש"פ לצור ע"פ צלוחיתו חל שם גזילה על השטר דבכה"ג הוי דרך קני' בהתירא לענין הנייר גם לענין שיעבוד י"ל דהוי כגזלן א"כ הוי מצינן למימר דרק בכה"ג צריכי' למיעוטא דקרא דליכא בשטרות שם גזילה לענין השיעבוד אה שהי' בו שם גזילה לענין שווי' הנייר לצור ע"פ צלוחיתו מ"מ א"א לומר כן בדעת מהרש"ל והוא סובר דהיכא דהנייר ש"פ הוי כגזלן גמור על כ דמי השטר אם שרף השטר בעצמו ואין סברא לחלק לענין גזילת שטרות בין אם שרפן אח"כ בעצמו או נשרפו מאלי' וצ"ע ובגוזל ע"מ לאבד ולא לקנות לעצמו יש אריכות דברים אם בעינן שתהי' הגזילה בא' מדרכי הקני' יעוין בתוס' ב"ק דף נ"ו ע"ב ד"ה פשיטא וברא"ש שם ובפ"י ב"ק דף צ"ח דיה תוס' ד"ה וה"מ ויעוין בסמ"ע וש"ך בחוה"מ סי' ש"ב דברי הדו"ש הק' ברוך תאומים פרענקיל: