אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק א שאלות ותשובות חושן משפט › תשובה ט

שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל

שאלות ותשובות חושן משפט · תשובה ט

תשובה ח

לכבוד ש"ב ידידי הרב הגדול ומופלא בפלפול שינון ובקיאות כש"מ מ' ישכר בער אופנהיים נ"י אבד"ק דרעזניץ:

ז"ל כבוד מעלתו הקשיתי על הש"ך בחו"מ סי' צ"ג ס"ק ו' הביא דעת תוס' בהגוזל דאמרי' מנו דהעזה לפטור משבועה ודוקא גבי מלוה ופקדון דזה הוי העזה מחמת שהאמינו עי"ש היטב וקשה א"כ ממתני' דהכא דקתני המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם תיפוק לי' דמה"ת אצ"ל דהא יש לו מגו דכה"כ וכקושי' הרשב"א בחידושיו ומהרש"א וא"ל דהוי העזה משום דמיירי שראה שמצא וכמ"ש הרשב"א ז"א דלהש"ך אין זה העזה כיון דלא האמינו ובשלמא בבנו לקמן אפשר לומר כיון דאביו האמינו אז ס"ל לראב"י דא"י להעיז אף אצל בנו משא"כ ממציאה ודאי קשה עכ"ל מעלתו:

תשובה לקושי' זו כבר קדמוהו התומים בכללי מגו ס"ק ע"ד כעין קושי' זו מקשה הפנ"י על הש"ך בחידושיו לב"ק דף ק"ז ד"ה בא"ד ל"ד למידי דכפירה כו' וכתבתי כבר על הגליון בזה"ל וטפי הו"ל להקשות ממשנה ערוכה במס' גיטין המוציא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם והרי דלולי טעם תיקון עולם הי' חיוב ש"ד מצד מודה במקצת אמנם פשוט דמשכחת גם באבידה בגוונא דליכא מגו כגון שיש ע"א שראה שהגבי' זה עכ"פ מקצת אבידה ואם יכחישנו יהי' חיוב ש"ד להכחיש את העד ולשיטת הסוברים דאין נשבעין על טענת ס' עפ"י העד נוכל להעמיד שגם בעל אבידה ראה בעצמו הגביה זה עכ"פ מקצת אבידתו וכי לולי טענת ברי של בעל האבידה בלא"ה ליכא חיוב ש"ד במב"מ באבידה כמבואר להדי' בחידושי הרשב"א למס' גיטין בסוגי' דשני כיסין והוא פשוט ועוד יש למצוא גוונא לא יכילם הגליון עכהע"ג:

ועד"ז כתבתי גם בגליון התומים הנ"ל ובזה"ל. דברים אלו נכונים לפמ"ש הרשב"א בחידושיו למס' גיטין דמתני' איירי כשבעל אבידה טוען שהוא ראה שזה משך אבידתו דלולי תיקון עולם היה מחויב ש"ד ככל מב"מ וכה"ג לפי שיטת הש"ך בכוונת התוס' אף בלא תיקון ליכא לחייב שבועה במב"מ כי האי דהא יכול להעיז ולומר לא משכתי ולא הגבהתי מאבידתך כלום. עכ"ז משכחת גם לפי סברת התוס' כמה גוונא דליכא מגו להמציא דלולי הטעם דתיקון העולם הי' מחויב לישבע ש"ד ואתפוס מעט מהרבה א' משכחת שיש לבעל אבידה גם פ"א שמעיד כדבריו וליכא מגו שאם יכפור יצטרך לישבע להכחיש את העד ובפרט אם ימצא עדים ב' משכחת גבי שוורים שיש לבעל אבידה עדים שמכירין השור שהי' שלו וכיון בנודרת אין להם חזקה שאין ביד המוצא לטעון לקוח ומחויב להחזיר וכן בשאר אבידות שאין עשוי' להשאיל ולהשכיר וראו' עתה ביד המוצא או בגוונא דהוי מגו למפרע כגון שהודה כבר חוץ לב"ד שמצא אבדתו של זה ובכל הנך גוונא הוצרך לפטור את המוצא מש"ד מטעם תיקון העול וכאלה רבות ולמ"ד הילך פטור מיירי אחר שראה בידו המציא המוצא וע"ד שכ' הר"ן בחידושיו לגיטין ויעוין ב"מ דף כ"ח ע"ב ויעו"ש. עוד הארכתי בזה אבל אין כן דעתי להטריח את כבודו מענין לענין:

עוד כתב כבוד מעלתו אשר הקשיתי בשיעורא דרבנן בגיטין דף צ"א וששייך לזה ג"כ סוגי' דשבועות דף מ"ב ושם תמהתי על הר"ן הביא בשם הר"י מג"ש לרמב"ם דס"ל דהא דממעטינן מוכי יתן איש דאין נתינת קטן כלום היינו דלענין מב"מ דצריך טענת ברי אבל לענין שבועת שומרי' דמשתבע על טענת שמא גם על טענת קטן משביע וכי יתן איש קאי על כי הוא זה דכתב בקרא דעירוב פרשיות כ"כ כו' והקשה הר"ן עליו א"כ מאי פריך בב"ק דף ק"ו ע"ב ר"ח בר אבא אר"י הטוען טענת גנב באבידה חייב כפל מברייתא דכי יתן איש ואם אית' תהי' באבידה כו' ומאי פריך הגמ' דהא הברייתא ממעט רק לענין מב"מ לחוד כו' ואנכי תמהתי מאוד דהא הר"י מג"ש כתב להדי' דדינו אלא למ"ד דאמרי' עירוב פרשיות כתוב כאן אז אמרי' דמיעוט דכי יתן לא קאי רק על מב"מ דכי הוא זה אבל למ"ד דלא אמרי' ע"פ כ"כ אז לדידי' בוודאי ממעטינן מכי יתן איש ולא קטץ אף משבועת שומרים כיון דקרא לא מיירי כ"א משבועת שומרים. ושם בב"ק דף ק"ו ע"ב אי' בהדי' דר"ח בר אבא אר"י הטוען טענת גנב בפקדון א"ח עד שיכפור במקצת כו' מ"ט דכתיב כי הוא זה וא"כ מוכח דלא ס"ל ע"פ כ"כ ופריך הגמ' שפיר לדידי' לשיטתי' וצע"ג:

תשובה טרם אענה פלי להקדים שכבוד מעלתו הוסיף דברים בשם הר"י מג"ש כאלו הר"י מנ"ש כ' בעצמו בהדיא שדינו אינו אלא למ"ד עירוב פרשיות כ"כ ודברים אלו ליתנייהו בדברי הר"י מג"ש שמביא הר"ן אלא כ' בפשיטות דע"פ כ"כ ובגוף קושי' מעלתו כבר נתעוררתי זה רבות בשנים ועתה הראה לי בפ"י במס' ב"ק שהוקשה מדעתי' דנפשי' על הר"י מג"ש קושי' הר"ן ומדחה דלר"ח ב"א דלא עירוב פרשיות אין לחלק בין שבועת שומרים לשבועת מב"מ בתביעת קטן ותרצתי עפי"ד התוס' בב"ק דף ק"ז ד"ה ע"פ שכתבו בזה"ל פי' הקונטרס פסק זה דכי הוא זה מפרשה אחרת דאם כסף תלוה את עמי וטעמא דעקרינן לי' מדוכתא כדמסיק כו' וקשה דבריש סנהדרין דאפי' למ"ד ע"פ כ"כ לא עקרינן ליה לגמרי מפקדון לענין שלשה למומחי' ומיהו יש לדחות דלענין מב"מ דאיכא טעמא לא עקרינן לה מפקדון לגמרי ומפרש ר"ת דהכי קאמר דכי כתיב כי הוא זה אמלוה נמי הוא דכתיב ובאותו ענין דקאי כי הוא זה אמלוה קאי נמי אפקדון כו' רחב"א ורמב"ח בעי שלשה כו' עכ"ל ופשוט דלפי פי' ר"ת אין מקום לדברי הר"י מג"ש דהא לפי' ר"ת מאן דסובר ע"פ משווינן פקדון למלוה א"ו הר"י מג"ש סובר כפי' רש"י דע"פ היינו דעקרינן לפסוק זה מפקדון ושדינן אמלוה לבד ועקירה זו לא אמרי' אלא היכא דאיכא טעמא מעתה פשוט לומר דמה דמצריך רחב"א שלש פרות ולא ס"ל כרחב"י דע"פ הוא משום דל"ל האי טעמא דרחב"י ודעתו דלענין חיוב שבועה אין סברא לחלק בין פקדון למלוה א"כ מה"ת לעקור הקרא דכי הוא זה מפרשה זו לפרשה דאם כסף תלוה. ולפ"ד הר"י מג"ש בטעמא שיש לחלק בודאי לענין דין תביעות קטן בין מלוה דהשבועה היא על הכפירה וטענת קטן לאו כלום הוא ובין שבועת נאנסו בפקדון לא צריך לטענת ברי של התובע מה לי קטן ומה לי גדול י"ל שמצד אותו סברא גם רחב"א מודה דהוי כמוכח לומר לענין זה ע"פ וא"כ שפיר מקשה הר"ן על הר"י מג"ש מסוגי' דב"ק דאמאי מקשה הגמ' ואם איתא תהוי כאבידה דלמא רחב"א סובר דאמרי' בהא ע"פ כיון דמוכח ולא קאי כי יתן כ"א אשבועת מב"מ ולא אשבועת גבי פקדון כן תורף מה שתרצתי כבר אמנם אי קשי' הא קשי' לי מה קשה על הר"י מג"ש הא פשוט לומר דסברת הר"י מג"ש לחלק בין שבועת נאנסו לשבועת מב"מ אינו אלא לדידן דלא מצרכינן לשבועת נאנסו לכפירה והודאה מלבד ההוא דנאנסו אבל לר"ח ב"א שמצריך ג' פרות כמו רמב"ח הרי גם בפקדון ליכא שבועה כ"א כשיש גם כפירה על טענת התובע וכיון אטענות קטן לאו כלום הוא ולענין מב"מ במלוה וכמו כן לאו טענה הוא לענין פקדון ואם דלענין הכפירה לא נשאר אלא ב' פרות ובכה"ג לא חייבה. התורה שבועה על נאנסו וגם על ההוא דהודאה יש סברא לומר דאם קטן התובע ותביעתו לא מקרי תביעה הוי כהודאה בלא תביעה דלא מחשיב הודאה ולרובא דרבוותא אף רק אם קדמה הודאה להתביעה ל"ש הודאה מכ"ש בקטן דליכא שם תביעה לא לפני הודאה ולא לאחר הודאה אמנם האמת יורה דרכו דהר"ן לא הציב קושייתו דרך הוכחה גמורה כי לא כ' אלא וכן משמע וכוונתו כיון דשקלי' וטרי' שם בב"ק קודם שהביא מימרא דר"ח ב"א דמצריך בפקדון הודאה וכפירה משמע דהקושי' להוי כאבידה א"ש גם אי אמרי' דבפקדון מחייב שבועה על נאנסו לבד:

וביותר משמע כן מדנחית רב אשי לתרץ קושי' ר"א בר ממל. ואי לא הוי מקום לקושי' זו רק לשיטתי' דרחב"א למה הוצרך ר"א למישקל ולמיטרי' במה שאין הלכה כן. ובפרט שהשיב כבר ר"ח בר אבא על הקושי' של ר"א בר ממל ואף אם לא ישר בעיני רב אשי תרוצו של רחב"א לא הי' נחית לחדש תירוץ אחר היות לפי הילכתא דעירוב פרשיות אין מקום התחלה לקושייתם של ר"א בר ממל וזה מדויק בדברי הרשב"א והר"ן שכתבו ופריך רב אשי כו' יעו"ש. דברי הדו"ש:

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה