שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות חושן משפט · תשובה ח
פלפול מכבוד הרב הגדול מ' בעריש נ"י אבד"ק האניפלאץ. בזה"ל:
שאלתי להאיר עיני בדברי הש"ך חו"מ סי' קצ"ח ס"ק ד' וא"ת השתא דאמרו מעות א"ק יאמר המוכר ללוקח נשרפו מעותיך כו' ר"ל כשחוזר המוכר יאמר הלוקח כן דמסתמא ל"ח שיעשה המוכר תרתי לריעותא לחזור מהמקח ולאבד מעותיו כו' והנה באמת קושי' זו מקשי' התוס' ב"מ מ"ג ע"א ד"ה מאי ארי' וכו' ותוס' עירובין פ"א ע"ב ד"ה שמא כו' ולדברי הש"ך הנ"ל לא מקשי תוס' מידי דהא דאמרי' בגמ' ב"מ מ"ז ע"ב אר"ח כדרך שהקנו משיכה במוכרים כך תקנו משיכה בלקוחות וכתב תוס' שם אא"ב בשם ר"ת דאם נשרפו יכול הלוקח לחזור וכ"פ הרי"ף והרמב"ם ורא"ש ונ"י וש"פ וא"כ לא מקשי' תוס' מידי דאם יראה הלוקח שנשרפו חיטיו יחזור אבל בחחילת החלוקה לא יחזור וא כ כיון שלא יעשה המוכר תרתי לריעותא ודאי יציל המעות או החיטים ושפיר הועילו חז"ל ואם יטריח ולא יוכל להציל לא החטים ולא המעות א"כ בלא"ה לא נ"מ מידי אם יוכלי לחזיר או לא דבין כך ובין כך יפסידו המעות וגם החטים שנשרפו וא"כ לא מקשה תוס' מידי וצ"ל דקושי' תוס' קאי לשיטת רש"י ב"מ מ"ז ע"ב הנ"ל שכ' תקנו משיכה בלקוחות דכ"ש כי מוקמי' לחזור ברשות לוקח טרח המוכר ומציל שאם יראה הלוקח דליקה באה יאמר חזרני בי ומזה משמע דאחר שנשרף אינו יכול לחזור וכ"כ הנ"י ולפי שפיר מקשה תוס' כיון דיחזור הלוקח בתחלת הדליקה א"כ לא יציל המוכר מעותיו וזהו א"ש לפרש כן קושי' התוס' אבל הסמ"ע עצמו פסק בם הנ"ל סק"ח ותמך דבריו אדברי המחבר בסי' ר"ד ס' ס"ב ושם מבואר דאף אחר שנאנס יכול הלוקח לחזור א"כ מאי מקשה הסמ"ע השתא דאמרו מעות א"ק יאמר המוכר נשרפו מעותיך קשה הא ודאי לא יחזור הלוקח תיכף דהא יש לו פנאי לזה אחרי שנאנס ואז אינו עומד במי שפרע וכיון דלא יחזור הלוקח בתחלת הדליקה א"כ לא יעשה המוכר תרתי לריעותא ובודאי יציל המעות או החטים:
עוד קשה לי על השיך הנ"ל דאי לא חיישינן שהמוכר יעשה תרתי לריעותא א"כ גם בלוקח י"ל כן ולפי"ז קשה מ"ש הסמ"ע והא דעקרו קנין מעות לגמרי ולא תקנו דליבעי כסף ומשיכה משום דחיישינן שמא ימשוך הלוקח קודם נתינת המעות ויאמר למוכר נשרפו חיטך כו' ובאמת כן הוא בתוס' מס' עירובין הנ"ל ובתוס' ב"מ מ"ז ע"ב ד"ה נשרפו כו' ולדברי הש"ך הנ"ל קשה למה ניחוש שיעשה הלוקח תרתי לריעותא לחזור מהמקח ולאבד מעותיו של המוכר וליכא למימר כיון דמשיכה לחוד לא הוי קנין כלל אפי' מה"ת אין החזרה ריעותא הא ליתא דהא לר"ל מעות א"ק מה"ת ואפ"ה החוזר עומד במי שפרע א"כ ה"נ נימא כן גבי משיכה עכ"ל השואל הנ"ל:
תשובה לדעתי לק"מ דהא באמת התוס' בעצמו ד' מ"ג כתבו ועוי"ל דלר"י כו' לא הפקיעו הכח שיש למוכר במעות שיכול להשתמש בהם כו' והוי שואל עלייהו כו' יעו"ש וכן הוא בש"ע סי' קצ"ח סעיף ט"ו. אמנם מבואר שם שאם המוכר חוזר ומקבל מי שפרע ואומר בא וטול את שלך מופקע מאז והלאה מחיוב השמירה. ולפי"ז היה מקום לומר לכאורה דלא הועילו התוס' בתרוצם הנ"ל דדין שואל עלייהו דאכתי ניחוש המוכר תחלה יקבל במי שפרע ויפטור מחיוב השמירה להלאה ושוב לא ישתדל עוד בהצלת המעות מהדליקה. לזה כ' הסמ"ע דלא חיישינן שיעשה המוכר תרתי לריעותא לחזור בקבלת מי שפרע וגם לא ישתדל בהצלת ממון חבירו וכ"ז א"ש בהקדמת תירוץ התוס' דקודם חייב המוכר באונסין דהוי כשואל אבל בעוד לא אסקו לזה לא הי' אפשר לדחות קושייתם בסברת הסמ"ע דלס"ד שאינו חייב באונסין אף קודם חזרה ל"צ המוכר למיעבד תרתי לריעותא רק חדא שלא יטרח בהצלת המעות. וממילא לא יהי' עליו שום תביעה אחרי ששרף המעות דבמקום פסידא ליכא מי שפרע אף שלא חזר קודם ההפסד כי כן לשיטת התוס' וכו' וביותר אתפלא על כבודו במה שנחית לומר שקושי' התוס' אינו אלא לשיטת רש"י ובאמת אם כן הי' כוונת התוס' בקושייתם לא יתכן ע"ז תרוצם הנ"ל דהא אם הלוקח חוזר תו אין על המוכר חיוב אונסין על המעות אף שמעות קונה ד"ת מ"מ כבר נתבטלה המכירה מצד חזרת הלוקח ואתי' בק"ו מדין פטור חיוב אחרי החזרת המוכר:
ודבריו האחרונים בזה"ל עוד קשה לי על הש"ך הנ"ל דאי לא חיישינן שהמוכר יעשה תרתי לריעותא א"כ גם בלוקח י"ל כן ולפי"ז מ"ש הסמ"ע והא דעקרו קנין מעות לגמרי ולא תקנו דליבעי כסף ומשיכה משום דחיישינן שמא ימשוך הלוקח קודם נתינת המעות ויאמר למוכר נשרפו חיטך כו' ולדברי הש"ך קשה למה ניחוש שיעשה הלוקח תרתי לריעותא לחזור מהמקח ולאבד מעותיו של מוכר כו' עכ"ל ג"כ לא אבין דגבי הלוקח אף שהחטים אצלו ולא חזר כלל אין עליו שום חיוב שמירות הסחורה כ"ז שאין המקח נגמר ולא אמרו שחייב המוכר בשמירת המעות קודם חזרה רק מטעם שבידו להוציא המעות דלא גרע מהלואה בידו או כדברי התוס' כיון שד"ת מעות קונות לא הפקיעו חז"ל ממנו זכות השתמשות אבל לענין הסחורה ביד הלוקח אי משיכה לבדה לא הי' קנוי' לא הי' להלוקח רשות ליקח מהסחורה לעצמו ולא למכור ממנו ולכך לא עליו אחריות אונסין יעוין תוס' עירובין דף פ"א ע"א בד"ה שמא] ומיפטר משריפת הסחורה אף שלא חזר מקודם וממילא ליכא תרתי לריעותא ואי קשי' הא קשי' דלשיטת התוס' בב"מ שהקשו בדף מ"ג דלמא יאמר המוכר נשרפו מעותיך ולא נחתו שם כלל לתירוצו של הסמ"ע המוזכר גם בתוס' עירובין דף פ"א] דמעות דאין טירחא בהצלתן בודאי יציל המוכר נשאר קשה לפי האמת על תרוצם שם שהמוכר חייב באונסין מדין שואל דאכתי ניחוש כקושי' הסמ"ע דלמא יחזור הלוקח ומחמת זה יופקע המוכר מחיוב אונסין ותו לא ישתדל בהצלת המעות. ולזה י"ל כדברי כבוד מעלתו דסברת התוס' דאין לחוש לזה דמה"ת יקדים הלוקח א"ע לחזור קודם הפסד השריפה ואם חזרתו תהי' שלא מצד סיבת הדליקה רק מקודם ומחמת רוע המקח בעיניו ירצה לקבל מי שפרע בודאי יתבע מיד מאת המוכר מעותיו ואם יעכב ויאחר בחזרה יהי' מחויב בשמירתה מלבד זה ג"כ יש לדחות בקל קושי' הסמ"ע: והסמ"ע שבחר בסברת התוס' שבמס' עירובין דבמעות דאין טרחא בהצלתן כו' לא הוצרך לשנוי' אחרינא דברי הדו"ש: