אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק א שאלות ותשובות חושן משפט › תשובה ד

שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל

שאלות ותשובות חושן משפט · תשובה ד

תשובה ג

ז"ל מעלתו מי שיש לו שני שדות אחת שקנה לאחר ההלואה ואחת שקנה קודם הלואה ומכר אותו שדה שקנה קודם הלואה ואח"כ מכר שדה אחרת ומשדה האחרונה לא יוכל המלוה לגבות מחמת דאיקני אם יוכל לגבות מלוקח ראשון באמרו הנחתי לך מקום לגבות ובהשקפה ראשונה הי' נראה דהא הרשב"ם בב"ב דף קי"ז כ' דמדאוריי' לא יוכל לגבות מהשדה שקנה אחר הלואה אף מבנ"ח. אך משום שלא תנעל דלת התקינו שיוכל לגבות מבנ"ח מלוה עצמו ע"כ א"כ לפי"ז הי' התקנה זו לטובת המלוה כו' יכול המלוה לומר אי אפשי כו' עכ"ל:

תשובה ימחול מעלתו שלא דק בדבריו דהא בפירוש אמר שם רבא מיני' אפי' מגלימא דעל כתפאי' ומוקי הב"ע דשמואל בדאיקני קנה ומכר אבל מלוה גופא לא גרע דאיקני ממטלטלין אמנם לשיטת המהרש"א במה שמבואר מדבריו במס' ב"ק דף ק"ח על תוס' ד"ה לוה ובע"ח ואף אם יש ללוה מטלטלין יכול הבע"ח לגבות מלוקח השדה וצ"ל דסברתו הוא במטלטלין אף מיני' אין הגבי' מהם מדין שיעבוד רק דרך כפי' לקיים מצות פרעון משא"כ על הקרקע יש לו זכות שיעבוד הי' מקום עיון דא"כ אף אם יש ללוה דאיקני אם אין בדאיקני שום שיעבוד לא יהי' ביד הלוקח לדחותו לב"ח כשהם דאיקני ולמה הוצרך רבא לומר כי קא מבעי' לן דאיקני קנה ומכר הא אף בלא מכר יש נ"מ אי דאיקני משועבדים או לא ויש לדחות ובדרך פלפול אפשר לומר דמודה המהרש"א דלמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא דאין הבע"ח גובה מלקוחות רק מתקנתא דרבנן אין לו זכות לגבות מלוקח כשיש מטלטלין ללוה כיון דיכול לגבות ליכא בזה נעילת דלת בפני לווין ודברי תוס' ב"ק במ"ש אף שיש לו נכסים קאי למ"ד שע"ד דידוע שיטות כמה פוסקים דאף למ"ד שע"ד ליכא דין שיעבוד מטלטלין אף ביד הלוה ואין הגבי' מהם רק מטעם מצוה כנ"ל לכן לא יוכל הלוקח לדחות הבע"ח מקרקע ששיעבודו עליו ובזה מתורץ דקדוק הנ"ל דרבא בא לתרץ דברי שמואל דהוא בעל האיבעי' והוא סובר שיעבודא ל"ד כמבואר בסוף מס' ב"ב ויתכן יותר בשיטת הרשב"א בחידושיו למס' גיטין דף נו"ן שחולק על התוס' וסובר דא"ל דרבא סובר שעבודא ל"ד גם סמוכין לזה ממה שסובר רבא בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה [יעוין בפנ"י] לפי"ז א"ש מה שאמר רבא כי קא מבעי' לן כו' אבל בלא"ה דברי מהרש"א הנ"ל מרפסין איגרא לפ"ד התומי' בסי' קי"א אין כן דעת הפוסקים:

ועכ"פ אין מקום לספיקתו של מעלתו היכא שמכר הלוה קרקעות דאיקני מה"ת לא יגבה הב"ח חובו מהלוקח שדה שנשתעבד לו כיון שאין לו מקום לגבות ואם כי לדעתי אין מקום ספק התווכחות עם מעלתו ולפי מה שעלה בדעתו צד ספק מדוע לא פשיט לנפשי' וכי גרע מאישתדיף בע"ח שטורף ממשועבדים כיון שעתה אין מקום לגבות כמבואר בכתובות דף צ"ה ע"ב ובחו"מ סי' קי"א וגדולה מזה לחד תירוץ התוס' כתובות דף צ"ו ע"ב ד"ה ר' יוסי היכא שמכרה האלמנה ב"ח למזונות תוכל לגבות כתובתה ממשועבדים לא יוכלו לומר לה הנחתי לך מקום לגבות דהוי כאישתדיף נכסי יעו"ש ואף למ"ד דדאיקני משועבד יש ביד לוקח א' נכסים שהי' ללוה בעת הלואה וביד לוקח שני נכסי דאיקני ולדעת מהרש"ל בפירושו דלדברי התוס' בסוגי' הנ"ל בב"ב דף קנ"ז ע"ב ד"ה גובה את הקרן בכה"ג יכול הבע"ח לגבות מהראשון ולא יכול לדחותו להשני אף דיכול לגבות ממנו ונכסי דאיקני שקנה מ"מ שיעבוד הראשון עדיף דע"ז הלוה היותו ביד הלוה בעת ההלואה. וכן דעת הב"ח בחו"מ סי' קט"ו ויעוין בש"ך שכ"כ:

אבל בגוונא אשר שאל מעלתו ליכא לפקפק כלל דבודאי יכול לגבות מהלקוחות ואף אם אותו הבע"ח טרף בעצמו על חוב מאוחר נכסי דאיקני יהי' קנה ואגב לא אכחד תחת לשוני אשר ראיתי בספר קצה"ח סי' הנ"ל שכ' בזה"ל וגם לפי שיטת הב"ח קשה לפמ"ש הטור בסי' קי"ט דאפילו אם יש לו זיבורית משלו מצי אמר לי' אי שתקת שתקת ואם לאו אני נותן הזיבורית משלי והתם ודאי דאיקני ממש הוא וא"כ קשה לדעת הב"ח כו' יעו"ש ולדעתי שגג בזה דגם הב"ח מודה דכ"ז שנכסי דאיקני המה ת"י הלוה אין הבע"ח יכול לגבות מהלקוחות וכן מדויק ממ"ש הב"ח שכ' בזה"ל דאע"ג דכתב לנו דאיקני כו' אפ"ה כשבא בע"ח לטרוף מלוקח שקנה קרקע שהיה א בעת שלוה לא מצי הלוקח לדחות אותו למשועבדים המאוחרים של דאיקני כו' לא מצי לדחותו מעיקר שיעבודו לשאר משועבדים מאוחרים כו' הרי שמדייק בדבריו למשועבדים מאוחרים אבל לבנ"ח מאוחרים יכול לדחות גם לדעת הב"ח ולכך הוצרכו התוס' במס' ב"ב לתרץ בתחלה שאין לו ב"ח כעת אבל מה שגובה הלוקח הקרן מנכסי משועבדים שפיר משכחת אף שיש כעת וכיון שהמה דאיקני לא הי' הלוקח יכול לדחות הבע"ח משדהו שהי' בשעת הלואה הב"ח. צ"ל דהב"ח סובר דגם השבח נגרר לזה אף שהוא ג"כ דאיקני מ"מ כיון שגוף הקרקע הי' בעת הלואת הבע"ח סמך שיעבודו עליו ועל מה שישבח אותו השדה דאל"כ קשה ידחה הלוקח את המוכר מגביות השבח ממנו לקרקעות דאיקני שיצטרך הוא לגבות ממנו שיעור קרנו:

ולפום רהיטא נ"ל לתרץ קושי' מהרש"א על תוס' במס' ב"מ דף י"ד ע"ב בד"ה תריץ נמי בב"ח כו' וא"ת אדרבא נוכח מהכא דלא משתעבד כו' וי"ל דמיירי שזה הקרקע עשאו המוכר לבע"ח אפותיקי כו' אך קשה אמאי דחיק לדחוי' בפרק מי שמת דף קנ"ז ושם הא מני ר"מ הוא יעמיד כשעשאו אפותיקי כו' יעו"ש דדברי התוס' סותרי' מיני' וביה דלמה לי' לתוס' למימר יעמיד כשעשאו אפותיקי דהא קודם לכן מסקי דע"כ מיירי כשעשאו אפותיקי ונ"ל דהנה המ"מ בהלכות מלוה ולוה פרק כ"א מתרץ קושי' התוס' הנ"ל בזה"ל. א"נ משכחת לכל הסברות כגון שאלו המאוחרים הם במדינה אחרת ואין אומרים למלוה להניח אלו ע"פ שקדמו להוציא מאתים על מנה כו' וכן השיב הרשב"א ז"ל בתשובה [הוא בסי' אלף ה'] ואין לדין זה ראי' ברורה עכ"ל:

אמנם בשו"ת הרשב"א הנ"ל מבואר דדן בזה מצד הסברא כיון דמצד הדין הי' הכח להפרע מנכסים משועבדים אף במקום שיש בנ"ח רק מצד תקנות הלוקחים אמרו אין נפרעין ממילא היכא דיצטרך הבע"ח להוציא הוצאת אוקמוהו אדינא יעו"ש הרי מבואר דעיקר דינו הוא רק לדעת הסוברים שיעבודא דאורייתא וכן מצאתי מבואר בתומים בסי' קי"א ס"ק ה' לפי"ז יש לומר דהתוס' בב"מ שהקשו אדרבא לוכח מהכא כו' מדלא טריף בע"ח ממשועבדים דטריף לוקח כו' לא הקשו רק לשיטת שמואל דהסוגי' התם אזלא אליבי' והוא סובר שיעבודא לאו דאורייתא ולדידי' אף כשיש בנ"ח במקום רחוק יכול הלוקח לדחות הבע"ח לבנ"ח והוצרכו לאוקמא באפותיקי אבל בב"ב אי' אמר רב משרשי' משמי' דרבא ת"ש דשבח קרקעות כו' הא מני ר"מ הוא ולשיטת התוס' בהנזקין דף נו"ן סובר רבא שיעבודא דאורייתא אין הכרח לאוקמא באפותיקי דיש לתרץ תירוץ המ"מ הנ"ל ולכך לא הקשו התוס' רק דיעמיד כשעשאו אפותיקי דברי הדו"ש:

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה