שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות אורח חיים · תשובה ו
תשובה לכבוד שארי הרב הגדול חריף ובקי מוהר"ר בער אופנהיים נ"י אבד"ק דרעזניטץ. ע"ד שאלתו דמר במעשה שהי' בכפר שדר שם איש יהודי והכין לעצמו סוכת החג וביום א' דיו"ט הפיל רוח חזק סכך הסוכה אם מותר לומר לנכרי לחזור ולהניח הסכך על הסוכה ומדי דברו בזה החל לצדד בהיתר גם בנין הדפנות ע"י נכרי ורמז בשאלתו דבר א' מספר פמ"ג בא"א ואני צויתי לחפש בספר הנ"ל ונמצא שהמחבר הנ"ל צידד בענין הנחת סכך פעם לאיסור ופעם להיתר ופעם כמסתפק ושואל והן דבריו לעין כל קורא בספרו הנ"ל בסי' תרכ"ח ס"ק ח' ובסי' תר"ל ס"ק נ"ט ובסי' תרל"ח ס"ק א' וביותר האריך בזה בסי' שט"ו ס"ק א' שם הביא הגאון הנ"ל על מה הוטבעו ספיקו בזה ונתמך יסוד על דברי המג"א גבי פקק החלון וזה החלי:
אף בראשית המחשבה בטרם בינותי בספרים הי' לפלא בעיני דברי הא"א הנ"ל שיהי' בהנחת סכך על סוכה לצורך שבעה ימים שם בנין מדאורייתא וכתבתי כבר בגליון ספר הנ"ל מה שדמיתי לפקפק בדבריו דרך מו"מ בעלמא ולא להכריע ואח"כ עלתה לי ת"ל מבואר מתוך דברי חידושי הריטב"א לעירובין ומתוך דברי התה"ד אמיתות הדברים בזה והנני מעתיק כל מ"ש בגליון ספר הנ"ל יעוין במג"א סי' שי"ג ס"ק ז' שכ' בזה"ל וה"ה לפקק החלון אם אינו עשוי לפתוח אלא לימים רחוקים הוי כאוהל קבוע כמ"ש בהרא"ש כו' ע"כ ובתה"ד סי' ס"ח כ' בזה"ל ולפיכך הפרוכת שתלוי שם תדיר שייך בי' עשיית אוהל ע"כ יעו"ש וא"כ רחוק שיחשוב הנחת הסכך רק לשבעה ימים כקבוע. גם באשר"י גבי דלת שבמוקצה בסוף עירובין דייק וכתב שאינה עשוי' לפתוח אלא לזמנים רחוקים.
ועוד צ"ע לפ"ד המחבר בעצמו לענין צורך סכך למצות סוכה די ומותר כשמניח קנים ואין בכל א' רוחב טפח אף שיש בין קנה לקנה פחות מג"ט א"כ אף כשמניחין סכך הרבה כיון דאין צריך לאותו ריבוי אף בימות החג מה"ת יהי' דינו כקבוע הלא אין כוונתו לצורך אוהל כ"א להכשר סוכה ורבוי התוספת הוא אך למותר ובידו ליטלו בחוה"מ עוד צ"ע ע"ז מדברי רש"י במס' עירובין דף ל"ד ע"ב ד"ה של לבינים כו' שכ' בזה"ל של לבינים שנוח לסתרו וכדבעינא לאוקמי באוירא דליבנא וכיון שאין שום סתירה בודאי אין איסור בנין דאורייתא כיון דאין לו שום חיבור אפילו במקצת רק בהנחה בעלמא ול"ד להסתרת חלון וחזרתו המוזכר בט"ז סי' שי"ג ס"ח דהחלון הוא תלוי בצירי' אבל בסכך המונח בהנחה בעלמא עומד לסתור בדחיפה כלאחר יד ורגל:
שוב התבוננתי שמ"ש הרא"ש בשם הראב"ד בזה"ל התם כיון שהדלת של מוקצה הוא כו' לאו תוספת אוהל עראי אלא קבע שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים ע"כ כוונתו דאסור מדרבנן דלא הותרה אלא הוספת אוהל עראי ולא הוספת אוהל קבע אף שמדאוריי' אין עליו שם בנין מ"מ כיון דשם קבוע עליו אסור מדרבנן אפי' בדלת וכן מצאתי מבואר להדיא ע"ש הראב"ד בחידושי הריטב"א במס' עירובין גבי נגר הנגרר ד' ק"ב שכ' בזה"ל. והקשה הראב"ד ז"ל האיך אפשר לאסור לנעול בשום נגר ואפי' הוא מונח והא קיי"ל כרבנן דשרי תוספת אוהל עראי בשבת וזה אוהל עראי הוא ותי' דכל שהוא קשור בדלת ואין עליו תורת כלי אינו בנין עראי אלא בנין קבע לאסור מדרבנן מיהת עכ"ל וגבי דלת מוקצה בדף ק"א מביא דברי הראב"ד הנ"ל דלכך אסרו דלת מוקצה דלא מיקרי תוספת אוהל עראי אלא תוספת קבע וכ' שם בריטב"א שדבריו אלו כתב שם הראב"ד גבי נגר הנגרר הרי להדיא דאף בקבע כזה ליכא אלא איסור דרבנן. וע"כ מ"ש המג"א גבי פקק החלון שאם הוא קבוע לעתים רחוקים הוי כאוהל קבוע וכמ"ש הרא"ש סוף עירובין אין כוונתו שיש בזה איסור דאורייתא אלא מדרבנן הוא דאסור דלא התירו אלא תוספת אוהל עראי ולא תוספת אוהל קבע וכן מורי' דבריו מש"כ גבי וילון בר"ס שט"ו בזה"ל אבל אסור לעשותו תוספת אוהל קבע ומה שסיים כמש"כ הר"ן מגי' המחצית השקל כמ"ש הרש"י והיינו מש"כ בעירובין דף קיב גבי וילון יעו"ש וגם כוונת רש"י שם שאם הי' בקביעות היה אסור מדרבנן:
וכן מוכח להדיא מתה"ד שהבאתי לעיל שמביא דברי רש"י הנ"ל במס' עירובין ומסיק דאף דפרוכת קבוע תדיר מ"מ כיון דבלא"ה איכא דלת לארון הקודש ואין הפרוכת אלא לצניעות מותר לתלותו ולסלקו ואם הוי אמרינן כיון דקבוע תדיר אסור מדאוריי' מה בכך שאינו אלא לצניעות הרי הוא תולדה דבונה והבונה כ"ש חייב: א"ו כמ"ש דאף שקבוע תדיר כיון שאינו דרך בנין אינו אסורה אלא מדרבנן והוסיף התה"ד מדעתו וסברתו דהיכא שאינו אלא לצניעות אף מדרבנן מותר ול"ד לדלת שבמוקצה שאסורה מדרבנן מטעם דהוי תוספת אוהל קבע ויפלא בעיני מאוד על הגאון המחבר מה ס"ד להיות כמסתפק ושואל שיהי' איסור דאורייתא בהנחה בעלמא בלי שום חיבור ולא בצירי' או ע"י קשר כעין טלית קפולה שלפ"ד האלפסי בפ' תולין אסור מדאורייתא ובגוונא שכ' שמקושר לשני כתלים יעו"ש וגם בזה חולקים רש"י והרא"ש וגבי אוירא דליבנא לא הוצרך רש לדבריו הנ"ל שכ' שנוח לסתרו אלא לתרץ קושית האס"ז במס' ביצה ד' ל"א ע"ב דאמאי מתיר ר"מ להיות פוחת והולך הרי ספירת אוהל עראי אסור מדרבנן לזה כ' רש"י בטעמא של ר"מ להתיר אף מדרבנן כיון דנוח לסתור אבל לענין שלא יוחשב כעובר אדאורייתא פשוט שהטעם דלא מיקרי כלל בנין מדאורייתא כיון שאינם מחוברים בטיט וכמש"כ רש"י במס' ביצה דף הנ"ל ובזה גם רבנן דר"מ מודים ולא פליגי רק לענין איסור דרבנן שלדעת חכמים אף באוירא דליבנא אסורה הסתירה מדרבנן ולר"מ אף מדרבנן מותר כיון שנוח לספרו ואף למ"ד יש בנין וסתירה בכלים יש חילוק במנורה של פרקים בין אם צריכים להדוק יפה או לא וגבי קרקע אף בחיבור כל דהוא חשיב בנין כמ"ש רש"י במס' עירובין ד' ק"ב ע"ב אבל בהנחת לבינים בלא טיט אף שמונחים על הקרקע כיון דליכא כלל שום חיבור לא יעלה על דעת שיהי' עליו שם בנין מדאורייתא ולכך מקרי אוירא דליבנא אוהל עראי אף שכל הבית עומד על הקרקע ועאכו"כ שאין בהנחת סכך שם בנין אוהל מדאורייתא ויש פתחון פה לצדד להתיר ע"י נכרי לצורך קיום המצוה כמו כל שבות דשבות במקום מצוה ומדאין איסור דרבנן בעשיות דופן כקביעות לסוכה אף שנעשי' על כל ימי החג מבואר דתוספת אוהל קבוע לאסור מדרבנן לא מקרי רק בקבוע לזמן מרובה כמו דלת שבמוקצה שאינו עשוי' לפתוח אלא לזמני' רחוקי' וסמוכין לדברי גם ממ"ש התוס' במס' סוכה דף י"ג ע"ב ד"ה אם פסולת מרובה יעו"ש ויש לדקדק בסוגי' דביצה דף ל' ע"ב ור"ש מתיר והא קא סתר אהלא הא י"ל ר"ש סובר כר"מ ובפרט לפמ"ש התוס' ביצה דף ל"א ע"ב ד"ה ונפחת כו' דלא חשיב סתם משנה כר"מ דלא מצי למימר דברי ר"ש דהא אפשר דר"ש ס"ל אף פוחת לכתחלה כו' והיינו כר"מ ויש ליישב ואכ"מ וגם דברי הפנ"י שם צ"ע:
וע"ד בנין הדפנות ע"י נכרי הן אמת שדעת התוס' במס' שבת דף צ"ה ע"א ד"ה והרודה שגם בנין בית לצורך היום מותר מדאורייתא ביו"ט מטעם מתוך שהותרה מלאכת בנין בגובן יעו"ש. אמנם ז"א רק לפי סברת התוס' בפ' א"צ וכן דעת הר"ן והרמב"ן שם דגבי מלאכת אוכל נפש עצמו אין לחלק בין אפשר לעשותו מעיו"ט או לא ומה דאיתא במס' שבת ד' קל"ה דאסור לגבן ביו"ט משום דאפשר מעיו"ט ז"א אלא מדרבנן שהחמירו לגבי גיבון דמעלי יותר כשמגובן מקודם יו"ט וע"כ דעת התוס' שם בשבת בפלוגתא דר"א ורבנן דר"א מחייב חטאת בשבת ומלקות ביו"ט ורבנן סוברים דאינו אלא משום שבות לא קאי אלא אמכבד והמרבץ והרודה חלת דבש ולא ארישא דברייתא דהחולב והמרבץ והמגבן. וכן הוא בשו"ת הריב"ש סי' קכ"א בשם הרא"ש והרמב"ן וסוברים התוס' דכ"ע מודים דהמגבן בשבת חייב משום בונה וביו"ט מותר מדאורייתא כמו כל מלאכות אוכל נפש וממילא גם בנין בית לצורך מותר מדאורייתא מטעם מתוך אבל בתו' במס' מגילה דף ז' ע"ב ד"ה כאן אי' בזה"ל משמע מדלא פליגי אלא במכשירי כו' וא"כ קשיא דאמר בפ' המצניע החולב והמחבץ והמגבן והרודה חלת דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט לוקה ארבעים אע"ג דהוי או"נ ואפי' לרבנן דאמרי התם א' זה וא' זה אין בו אלא משום שבות מ"מ מודים היכא דאיכא אב מלאכה דלוקה כו' ע"כ יעו"ש הרי מבואר להדיא שדעתם שם דפלוגתא דר"א ורבנן קאי גם ארישא דברייתא דרבנן סברי דליכא כלל שם מלאכה דאו"נ בהנך. וכיון דהלכה כרבנן דליכא כלל איסור דאורייתא בגובן אף בשבת לא מחשיב כבונה וממילא לא שייך כלל לומר מתוך להתיר מלאכת בונה והנה מלאכת בנין ביו"ט בכלל כל מלאכות שאינם במלאכת או"נ:
ובחידושי הריטב"א למס' עירובין דף ל"ד ע"ב ד"ה אביי ורבא כו' אי' בזה"ל ובודאי מאי דאמר מרן ז"ל דבמאי שהוא חיבור גמור דינו כאוהל להיות בו בנין וסתירה דין אמת שאף במגבן הוי ס"ד התם לומר שיש בונה אלא דהוי אוכלא כדפרישית בפ' הבונה כו' עכ"ל הרי מבואר מדבריו שלפסק הלכה אף מגבן בשבת ליכא איסור בנין מטעם דאין בנין באוכלי' ואפשר כוונתו שהוא ע"ד דאמרי' אין עיבוד באוכלי' וע"כ צ"ל שהוא הי' מפרש דמה דתני בברייתא הנ"ל וחכ"א א' זה וא' זה אינו אלא משום שבות קאי גם ארישא דאף במגבן פליגי ר"א ורבנן דר"א סובר דגם באוכלי' שייך מלאכת בנין ורבנן סוברי' דבאוכלא אין שם מלאכת בנין וע"כ אף בשבת ליכא איסור דאורייתא אלא שבות וכיון שהלכה כרבנן לא שייך לומר מתוך לענין מלאכה דבונה גם לשיטת הפי' רש"י בר"פ אין צדין דלפי שפירשו התוס' שדעתו דאף מלאכת איסור עצמו לא הותרה התורה ביו"ט אלא היכא שאין טוב לעשותו בעי"ט י"ל במגבן דטוב לעשותן בעיו"ט דאסור הכוונה שאסור מטעם זה מדאורייתא ודברי חכמים גבי פלוגתא דר"א דאמרו א' זה וא' זה אינו אלא משום שבות לא קאי רק אמכבד כו' ולא ארישא דברייתא או שסובר רש"י כאשר כתבתי בכוונת הריטב"א דרבנן סוברים דליכא מלאכת בנין באוכלי' ואף בשבת ליכא איסור דאורייתא במגבן. ובכל אחת משני אופנים אלו לא שייך מתוך לענין מלאכת בונה.
ובפשיטות יותר יש לומר עוד דלרש"י לא שייך בבונה מתוך כאשר אבאר ואקדים מ"ש הרשב"א בחידושיו לשבת דף ק"ב ע"א בזה"ל בד"ה האי מאן דעייל כו' וי"מ דכי אמרינן אין בנין וסתירה בכלים ה"מ בכלים שנתפרקו כגון מנורה של חוליות וכדשרי ב"ה לזקוף את המנורה ביו"ט אבל לעשות כלי לכתחלה אין לך בנין גדול יותר מזה ואין זה נקרא בנין בכלים שהרי אינו כלי רק עשה כלי ובזה ניחא הא דאמרי' לעיל דמגבן חייב משום בונה ואם אין בנין בכלים האיך אפשר שיהי' בנין באוכלין אלא שהעושה כלי מתחלתו חייב משום עושה כלי והוא הבונה ולפי"ז כ' הרמב"ן ז"ל דאפשר שכל כלי שצריך אומן בחזירתו מחייב משום בונה דה"ל כעושה כלי מתחלתו עכ"ל וכעין זה דעת התוס' במס' עירובין דף ל"ד ע"ב ד"ה ואמאי כו' לחד תירוצא ובתוס' שבת ד' ע"ד ע"ב ד"ה חביתא כו' ולזה הסכים גם הריטב"א כנ"ל:
אמנם דעת רש"י דלמ"ד אין בנין וסתירה בכלים אף בעשיית כלי מחדש ליכא איסור משום בונה רק משום מכה בפטיש כמ"ש להדיא במס' שבת ד' הנ"ל ד"ה דאין בנין בכלים ובמס' ביצה ד' י"א ע"ב תוס' ד"ה מ"ד נטה לדעת רש"י הנ"ל ולפ"ד הא דתני בברייתא דהמגבן כגרוגרת חייב ומפרש לה בגמ' דהיינו משום בונה א"כ לא אתיא אלא כמ"ד יש בנין וסתירה בכלים משא"כ לפסק הלכה דאין בנין וסתירה בכלים לפי פי' רש"י ותוס' במס' ביצה הנ"ל דאף בעשיית כלי מחדש ליכא משום לתא דאיסור בנין ובחידושי הרשב"א הנ"ל מבואר שכן גם דעת רבינו האי וכן הוא דעת הר"א ממיץ בספר יראים ומובא בהגה"מ בהלכות שבת ובהגהת מרדכי דשבת פ' הבונה וכן דעת הריב"א בעה"ת שמובאי' דבריו שם בחידו' הריטב"א הנ"ל ולדעתו אין בנין וסתירה אלא בכלי גדול שמוחזק מ' סאה. וכן דעת הרשב"א בשבת ד' קמ"ו ע"א דהוי אוהל ויש בו משום בנין וסתירת אוהל שהוא תולדה דבונה וסותר גם בר"ן פ' המצניע מביא דעת הסוברי' כנ"ל דבכל ענין אין בנין וסתירה בכלים ובודאי לכל הנך רבוואתא הנ"ל אין בגיבון משום בונה וממילא ליכא למימר לענין איסור בנין מתוך שהותרה לצורך כו' גם לפי שיטת הראב"ד דתלישה אסור ביו"ט מדאורייתא אף בהפירות שטובים יותר בני יומן וז"ל בהשגות בפ"א מה' יו"ט הלכה ח' א"א כו' והירושלמי סומך אותו על אך אשר יאכל לכל נפש הוא יעשה לכם וסמיך לי' ושמרתם את המצות שהוא מלאכה בתלוש עכ"ל י"ל דגם מתוך ל"א אלא בדבר שהותרה התורה לצורך או"נ שמוסיפין להתיר אף שלא לצורך או"נ מטעם מתוך שהותרה לצורך כו' והיינו כשהיא בהשתוות. משא"כ גבי איסור בנין כיון דמצינו שהמלאכות במחובר אסרה התורה אף לצורך או"נ מכללה גם האב מלאכה דבונה כשהיא בקרקע א"כ אף שמגבן שהיא בתלוש מותר כשהוא לצורך או"נ עכ"ז אינה גורמות להתיר במתוך מלאכת בנין בקרקע דהא אף לצורך או"נ גמור אין היתר ביו"ט במלאכה שאינה בתלוש ולא עדיף מתוך מאלו היה בנין בקרקע בעצמותה לצורך או"נ:
ועד"ז י"ל ג"כ לפמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות בפ' א"צ בזה"ל אלא הוי יודעים שלא כל המלאכות הותרו ביו"ט אלא הכשר המאכלים לאוכלם כגון אפיי' ובישול וכיוצא בהם אבל לצוד בעלי חיים שאינם ברשות אדם וכן לעקור דבר מגדולו כגון קצירה (תולדותם אלו וכיוצא בהם אסורי' והם בכלל מלאכת עבודה עכ"ל השכל שופט שגם בנין בית בכלל מלאכת עבודה כמו מלאכת עקירת נדבר מגדולו אבל מגבן אף דהוי כבונה מ"מ כיון שהוא מצוי' בידם והוא בתלוש אינה בכלל מלאכת עבודה ולא אתי אלא מלאו דכל מלאכה לא יעשה בהם. ובאותו לאו כתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ולכך מותר מגבן אבל להתיר מחמתו גם בנין בקרקע א"א. וזהו בכלל מלאכת עבודה שאסרה התורה אף באוכל נפש עצמו ויותר יש להסבי' דברי' אלו ע"פ מ"ש הרמב"ן באריכות דברי' יותר בפירושו עה"ת פ' אמור והביא בכעין דבריו גם בשם רבינו חננאל. ומאוד לפלא בעיני על הפר"ח באו"ח סי' תצ"ה ס"ק א' שלא נחית לדברי הנ"ל. בפרט בכוונת דברי התוס' במס' מגילה והאמת יורה דרכו שהתוס' שם מפרשים להדיא דפלוגתא דר"א ורבנן בפ' המצניע הוא גם במגבן.
וממה שנסתפק אביי ושאיל לרבה דמהו לגבן ביו"ט ולא פשיט מברייתא הנ"ל ל"ק דהמ"ל דשבות דרבנן בגובן אינו אלא בשבת או ביו"ט לצורך חול ולא במגבן ביו"ט לאוכלו ביו"ט ופשיט לי' רבה דגם זה אסור מדרבנן ומדחייבו ר"א מלקות במגבן ביו"ט אף דא"ל הואיל שפיר הוכרח התוס' שם במס' מגילה דאף באו"נ יש חילוק א אפשר לעשותן מעיו"ט או לא. עוד יש כדי תפיסה בכמה דברים על מ"ש הפר"ח ס"ק הנ"ל ובפרט מש"כ דלדעת המ"מ בשיטת הרמב"ם אמרי' מתוך אף בשאר מלאכות ואתי' לי' ממ"ש המ"מ ושאר מלאכות שהם באכילה כגון שחיטה גופי' אפי' עשאן שלא לאוכלן אינו לוקה: ע"כ המעיין בצדק יראה שנהפוך הוא דדעת המ"מ דהרמב"ם אינו סובר מתוך אלא בהוצאה והבערה ולא בשאר מלאכות ומ"ש המ"מ ושאר מלאכות כו' אינו לוקה כוונתו דאף שעשאן שלא לאוכלן ביו"ט מ"מ כיון שראוי לאכילה שייך בו הואיל ומטעם זה פטור ממלקות ולזה סיים המ"מ בזה"ל כמו שיתבאר בפרק זה ושאם בישל לנכרי או לצורך חול אינו לוקה ע"כ. הרי שדעת המ"מ בכוונת הרמב"ם כמו שמסיק הפר"ח בעצמו ולכך א"ש הא דמחייב הרמב"ם מלקות בבונה ביו"ט אף דלהרמב"ם מגבן בשבת חייב משום בונה וביו"ט מותר מדאו' לפי שיטתו דבמלאכת או"נ עצמו אף באפשר לעשות מעי"ט מותר מדאורייתא ואין במגבן ביו"ט אלא איסור דרבנן עכ"ז יש חיוב בבונה ביו"ט כיון דסובר דלא אמרינן כלל מתוך רק בהוצאה והבערה ומ"ש השעה"מ בפירוש דברי המ"מ הנ"ל הוא רחוק לשמוע למה לי להיות כמעייל פילא בקופא דמחטא:
עוד מילין בפי שלפי דברי רבינו זרחי' הלוי ז"ל על מימרא הנ"ל דמהו לגבן ביו"ט כ' בזה"ל וכן ההוא דבעי מיני' אביי מרבה מהו לגבן ביו"ט א"ל אסור ומ"ש מלישה התם לא אפשר הכא אפשר כלומר הגבינה אפשר בלעדי' כי החלב טוב ממנו כו' ע"כ יעו"ש יש סברא לומר דמדאורייתא אסור לגבן ביו"ט דבכלל אשר יאכל לכל נפש הוא דבר המכשיר לאכילה כמו שחיטה ובישול ואפיי' משא"כ מגבן שקודם הגיבון טוב יותר לאכילה מלאחר הגיבון א"כ שהגיבון אסור מדאוריי' ביו"ט ממילא ליכא מתוך גבי מלאכת בונה וגם בחידושי פנ"י מס' ביצה דף כ"ב כ' טעם דלא נימא מתוך גבי מלאכת בונה:
היוצא מכל הנ"ל שלדעת הר"י בתוס' פ' המצניע לא מצאתי חבר בפוסקים קדמונים אשר ספריהם מצוי בידי וגם לכמה בעלי התוס' לפי המבואר מדבריהם כמ"ש למעלה לא שייך מתוך בבונה או משום דבגיבון ליכא איסור דאורייתא מטעם דאין בנין וסתירה בכלים או כדברי הריטב"א דבאוכלין לא שייך בנין או דבאמת גם גיבון אסור מדאורייתא ביו"ט ופלוגתא דר"א ורבנן אינו אלא במכבד ואינך ולשיטת הר"ן והרמב"ן והראב"ד בלא"ה יש מקום לומר דלא שייך מתוך להתיר בנין בקרקע וכנ"ל:
ועל הטעם שכתבתי דבגיבון כיון דאוכל הוא ליכא מלאכת בונה ממילא לא שייך מתוך להתיר בנין אין להקשות דבלאו גיבון יהי' בנין מותר מטעם מתוך שהותר לעשות כלי לצורך מכשירי או"נ דפסק הלכה כר"י ז"א דלא אמרינן מתוך אלא מה שהותר לצורך או"ל עצמו אבל מצד היתר מכשירין לא אמרי' מתוך להתיר מחמתו גם באינו מכשירי או"נ אף היכא שישבו צורך קצת וגם לא אפשר לעשותן מעיו"ט וכן כ' הפנ"י במס' ביצה דף י"ב ולחזק דבריו אלו גם מה שקיימתי מסברא דנפשאי דלפ"ד הראב"ד והרמב"ן לא שייך הואיל גבי מלאכת בנין בקרקע שיצאתה מכלל היתר ביו"ט אף לצורך או"נ כגון תלושה כל מלאכת עבודה כנ"ל מצאתי ת"ל און לי מדברי הר"ן בפ' א"ל בסוגי' דהשחזת סכין דין תתק"א שכ' בזה"ל וקסבר הלכה ואין מורין כן דנהי דהלכה דמותר להשחיז הסכין במשחזת של עץ אפי' לחדדו כר"י אפי' הכי אין מורין כן לכל כדי שלא יבוא להשחיז במשחזת שלה דבכה"ג אפי' ר"י מודה לפי שהוא עושה כלי ומשמע לי דהיינו טעמא דמודה ר"י שאסור לעשות כלי אע"ג דכיון דשרי רחמנא מכשירי' מדכתיב לכם ודאי מלאכה גמורה היא ולא שרי בהו ה"ט לפי שא"א להתיר במכשירי' יותר מאוכל נפש עצמו וכיון שאסור לטחון ולרקד אלמא לא שרי מלאכת הנעשה לזמן מרובה בין שתאמר דהוא מדאור' או מדבריהם עפ"י אשר כתבתי למעלה וכיון שכן א"א להתיר מכשירי' יותר מזה וכל שהוא עושה כלי הדבר ברור שהוא מלאכה נעשית לימים רבים ומש"ה רבא דס"ל כר"י לא הוי מעביר סכינא כו' אבל במשחזת לא דהוי ליה עושה כלי עכ"ל:
וכעין דברי הר"ן הנ"ל בטעם איסור עשיית כלי לענין מכשירי' שייך לומר גם במתוך דהא אף דמותר בנין במגבן לצורך יו"ט לעשייתו אלא הוא ליומו ואין להתיר מלאכת בנין בית שהוא מלאכת עבודה הנעשית לימים רבים ועכ"פ מבואר להדיא מדברי הר"ן הנ"ל דלעשות כלי שלא לצורך מכשירין בודאי אסור ביו"ט מדאור'
הרי שסובר דאף בעשיות כלי לא שייך מתוך מכ"ש בבונה אבל קשה דלמה באמת לא שרי עשיית כלי במתוך שהותר במגבן לשיטת ר"ן. שמדבריו בר"פ א"צ מבואר שפלוגתא דר"א ורבנן לא קאי אלא אמכבד והמרבץ ומגבן בשבת חייב חטאת וכסתם רישא דברייתא וביו"ט ליכא במגבן אלא איסור שבות כמו שהשיב רבה לאביי והא דמותר מדאורייתא לגבן ביו"ט אינו משום דגיבון באוכלי' ליכא דא"כ למה יש חיוב חטאת בשבת אלא הטעם דבאו"נ מותר ביו"ט אף היכא דאפשר לעשות מעיו"ט ומה"ט דעת הר"ן שם דגם קצירה וטחינה מותר מדאורייתא ביו"ט ודלא כדעת הרמב"ן וא"כ אין (מקום) לשיטת הר"ן שום טעם מטעמים שהעליתי כנ"ל ומהראוי שיהי' גם עשיית כלי מותר מדאורייתא ביו"ט במתוך שהותר לגבן ביו"ט ולתרץ זה אקדים דבכתובות דף ז' אי' דבעילה ראשונה של מצוה מותר ביו"ט במתוך שהותרה חבורה לצורך או"נ ואי' שם בתוס' ד"ה א"ל כו' וקשה לר"י דאמר בסוף פ"ב דביצה (דף כ"ב) מאי לכבות הנר מפני ומסיק דאסור הא הכי שרי משום דצריך לכל נפש וי"ל כו' ועוד י"ל דכיבוי הנר מפני ד"א הוי כמכשירין דאפי' באו"נ אסור וכן מוכח התם דפרכינן עלה מהא דתני' במכבין את הבקעת כדי שלא יתעשן הבית ומשני ההוא ר' יהודא הוא דשרי מכשירי או"נ כי קאמינא לרבנן ע"כ וכן הוא בהרא"ש במס' ביצה ד' י"ב והא דאמר לקמן בפרק שני לכבות הנר מפני ד"א משום דהוי כעין מכשירי' ע"כ ובדף כ"ב אי' שם בזה"ל אע"פ שהתירו בעילת מצוה מתוך וה"נ יתירו כיבוי לצורך בעילה ע"י מתוך שהותר כבוי לצורך או"נ כגון גריפת תנור או שלא תשרוף הקדירה כו', א"נ כיבוי זה חשיב כמכשירי או"נ עכ"ל הנראה לי בכוונת דברים אלו דלא אמרינן אלא היכא שהצורך קצת הוא בעצם הדבר שמלאכה נעשית בו כמו השוחט עולת נדבה שבעולה זו נעשה ע"י שחיטה צורך קצת שלא יהי' שולחנך מלא כו' וכמו בעילה ראשונה של מצוה שבעשיות החבורה נעשית המצוה משא"כ בכבוי הנר לצורך ד"א ז"א צורך קצת שהצורך הוא התשמיש וע"י כיבוי יכול לבוא לצורך זה ע"כ נקרא מכשירי' כמו גריפת התנור ולכך אינו מותר אלא לר"י והוא הטעם בדעת הר"ן באיסור עשיית כלי היכא שהי' אפשר לו לעשות מאתמול דבכה"ג א"א להתיר מדין מכשירי' ומתוך ג"כ לא שייך כיון שאין הכלי אלא למכשירי' לצורך ד"א שיעשה בה וזה שלא כדעת הר"י שבתוס' פ' המצניע הנ"ל שמתיר בנין בית במתוך אם הוא צריך לאכול סעודתו שם שלא יכנו שרב ושמש דהא גם בכיבוי נר לצורך ד"א מיקרי מכשירי' ואינו מותר אלא לר"י ולשיטה זו צ"ל דשאני הוצאת דאמרי' בהו מתוך אף במכשירי' משום דכל עיקר של הוצאת אף באוכלין עצמן אינם אלא מכשירי' להאוכלי' וישתנו בדינייהו מכל מכשירי' ושאר מלאכות הן לר"י והן לרבנן לר"י אין הותר במכשירי' בכל מלאכה אלא בשא"א לעשותן מעיו"ט ובהוצאת אוכלין ומשקין מותר בכל גוונא ולרבנן כל מכשירי' אסורי' לעשותן ביו"ט והוצאה דאין בה אלא מכשירי' מותרי' הן ביו"ט גם לרבנן דר"י וגם אם כשהיה אפשר לעשותן מעיו"ט. ויש לי בזה אריכות דברים ואכ"מ ויש ליישב בזה קושי' התוס' על רש"י במס' ביצה ד' י"ב ד"ה ה"ג רש"י מסוגיא דהאופה מיו"ט לחול יעו"ש דהא זה פשוט דלפי דעת התוס' והרא"ש ר"פ אין צדין בכוונת רש"י שם דאף מלאכה באו"נ אם הי' אפשר לעשותן מעיו"ט אסור מה"ת לעשות ביו"ט: ואפי' ביו"ט אינו מותר אלא מחמת דטוב יותר לאפותו ביום אכילתו. וע"כ בוודאי לא שייך להתיר במתוך כשאינו צריך כלל לאוכלו ביו"ט ע"כ אי לאו הואיל הי' חיוב מלקות משא"כ במלאכת הוצאה שמותר בהוצאת אוכלים בכל גוונא אף שהי' אכשר לעשות מעיו"ט וי"ל מתוך להתיר אף שלא לצורך כלל:
הרי מבואר דגם לדעת התוס' בכתובות לחד תירוצא ולדעת הר"ן והרא"ש הנ"ל לא אמרי' מתוך להתיר מלאכת בונה [המעיין בשעה"מ הנ"ל יראה דאישתמיט מיני' דברי התוס' והרא"ש הנ"ל מ"ש מסברא דנפשי' דבמכשירי' מיעטה התורה בהדיא דלא לומר בי' מתוך וכדכתיב הוא ודרשינן הוא ולא מכשירי' הראי' זו לא מחוורת די"ל דהוא ממעט מכשירי' שאין בהן מציאות באו"נ וא"א להתירן מצד מתוך כ"א מצד שהם מכשירי' ובכה"ג לא הותרה תורה אלא בא"א לעשותן מעיו"ט כנלמד ממעוטא דהוא וכן צריכי' לומר לפי תי' ראשון שבתוס' מס' כתובות הנ"ל דלא נחית לסברא זו דבמכשירי' לא אמרי' מתוך אלא בתירוץ השני] ואף לשיטת התוס' בפ' המצניע דאמרי' מתוך בבנין אף לצורך אכילה ושלא יכנו שרב ושמש מ"מ סוברי' התוס' דאסור מדרבנן כמו טחינה והרקדה א"כ נא מיבעי' לשיטת התוס' במס גיטין ד' ח' ע"ב ובמס' ב"ק דף פ' דשבות אף במקום מצוה אסור. בודאי אסור לבנות מדרבנן אף ע"י נכרי ואף לדעת הרמב"ם דמתיר שבות דשבות במקום מצוה ואף אי נימא דלצורך יו"ט ג"כ מותר מ"מ נראה לי דבנין אף לצורך אסור ע"י נכרי כמו שאסור מדרבנן קצירה וטחינה ותלישה לצורך ע"י נכרי ואף אם נעשה ממילא ע"י נכרי אסור לישראל להנות ממנו ביו"ט כמבואר בסוגי' דנכרי שהביא דורן. אף דלרמב"ם גם מלאכת קשירה ותלישה מותר מדאורייתא ואינו אסורה אלא מדרבנן שעוד גרע מינה מלאכת בונה דאף אם הי' שייך להתיר איסור בנין במתוך שהותר במגבן מ"מ כיון דמצוי הוא שיסתעף בבנין כמה מלאכות האסורי' מדאורייתא ביו"ט דלא שייך בהו מתוך כלל יעוין ברש"י מס' ביצה ד' י"א ע"ב ד"ה דאין בנין בכלים ובדף כ"ב ע"א ד"ה אין תורת בנין כלים כו' אף במקום שהוא דשבות אסור וגדולה מזו מבואר בד"מ או"ח סי' ש"ז ס"ק ב' בשם ראבי'. דאף שהראבי' סובר כשיטת הרמב"ם דשבות מותר במקום מצוה היכא דשייך לחוש דילמא אתי לאיחלופי באמירה שאינו אלא שבות א אסרינן גם שבות דשבות ואף במקום מצוה יעוין מ"ש המג"א שם ס"ק ד' בשם הר"ן:
ודע דלכאורה צ"ע בדברי התוס' פ' המצניע שכ' בזה"ל ומיהו תימא לר"י כיון דמותר לגבן ביו"ט מה"ת אע"ג דאפשר אפי' לא יהיה מותר מדרבנן אלא בדלא אפשר א"כ נפל ביתו ביו"ט יהיה מותר לבנותו ביו"ט דמתוך שהותר בנין לצורך דמגבן משום בונה הוא כדאמרי' בסמוך הותר נמי שלא לצורך ובלבד שיהיה צורך היום לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש ע"כ וקשה לי דהא התוס' בעצמם במס' ביצה ד' כ"ב ע"א ד"ה ההוא כו' כתבו דהלכה כר"י דמכשירי או"נ היכא שלא אפשר לעשותן מעיו"ט מותר לעשות ביו"ט וגם מבואר שם דכיבוי בית היכא שאין לו בית אחר לאכול מיקרי מכשירי או"נ ומותר לכבות ביו"ט שהוא בכלל לכם לכל צרכיכם וכן מבואר להדיא לפסק הלכה ברמ"א בסי' תקי"ד סעיף א' וא"כ באמת מהראוי שיהי מותר לבנות ביו"ט בגוונא שכ' התוס' שצריך לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש משמע שאין לו בית אחר ובכה"ג לא צריכין להטעם מתוך. רק לטעם מכשירי' יהי' מותר וצ"ל שהרמ"א בעצמו נחית לזה דמדאור' מותר לבנות כה"ג מדין מכשירי' והא דמעשים בכל יום דאף בכה"ג אין מתירי' הוא משום דאף דהלכה כר"י מ"מ אין מורי' כן ומדרבנן הוא דאסורי' כמה מכשירי' אף שיש בהם צורך. וכמ"ש הרמב"ן במלחמות המובא גם בר"ן בפ"ב דביצה ובפרט לפי דעת היש"ש במס' ביצה פ"ג דין י"ט שחלק על הר"ן שכ' דגם לר"י אסור מדאורייתא עשיית כלי מדין מכשירי' ומסיק שר"י אוסר מדרבנן עשיות כלים וכמו שאסרו שאר דברים ולזה היה מתמה הר"י דכיון דשייך מתוך במלאכת בנין. אף מדרבנן אין לאסרו דלא מצינו איסור דרבנן אלא באיזה מכשירי' ולא בדבר שהוא מותר מטעם מתוך וע"ז תירצו בתוס' דגם היכא דשייך מתוך מ"מ במלאכה גדולה כזו דדמי לטחינה והרקדה אסור מדרבנן ואפי' באוכל נפש עצמו ולפ"ז אתי שפיר ביותר מש"כ לעיל דבכה"ג אף שבות דשבות אסור ובפרט בדין סוכה שנפלה דאינו אלא צורך מצוה ולא צורך אכילה דבנפלה סוכתו יכול לאכול בביתו ואין מניעת בנין הסוכה מעציר אכילה. ויעוין בש"ע או"ח סי' רע"ו ובמג"א ס"ק ח' ודבריו שם צ"ע קצת העיר בא"ר ומש"כ שם שהרמב"ן שמתיר לומר לנכרי לעשות שופר ביו"ט של ר"ה חפשתי ולא מצאתי ואדרבא שהרמב"ן אוסר אפילו שבות דשבות במקום מצוה וכ"כ הר"ן בשמו בפרק ר"א דמילה ויעוין באו"ח סי' תקפ"ח שכ' בזה"ל אבל דבר שאסור מה"ת ליכא מאן דפליג דאסור לומר לנכרי לעשותו ואפי' לצורך ובסי' ש"ז מביא ב"י בעצמו דברי הר"ן בר"פ ר"א דמילה בשם בעה"ע שמותר לומר לנכרי להדליק נר לצורך סעודת שבת מזה מוכח כסברת המג"א שציינתי לעיל בשם המ"כ דאף המתירין שבות במקום מצוה לא הותרו אלא היכא שגופו נהנה ממנו ובסוכה היכא שיכול לאכול בביתו דליכא צורך הנאת הגוף רק קיום מצוה לבדו אין היתר אמירה לנכרי אף לדעת הבעה"ע: ובלא"ה רבו החולקים עליו דלא שרי שבות במקום מצוה ובמ"א חדשתי לומר דלא נשמע מדברי בעה"ע דמתיר לומר לעכו"ם להדליק נר בסעודת שבת והיינו שלא לישב בחושך אלא מטעם דחי' דבעידנא דמתעקר השבות מקיים המצוה ובמכשירי מילה כיון דנכרתו עלי' י"ג בריתות אף בעידנא לא בעינן משא"כ לדחי' שבות היכא דלא הוי בעידנא ויעוין בר"ן סוף מס' ר"ה שכ' דלמ"ד דאין יו"ט עשה ול"ת הא דאין עולין באילן הטעם משום דלא הוי בעידנא ולהכי גם בנין סוכה ע"י עכו"ם ליכא בעידנא:
שוב ראיתי בשעה"מ הנ"ל שרצה להרכיב דין מתוך ודין מכשירי' ולהסב בזה כוונת התוס' הנ"ל ולא יכולתי לעמוד לסוף דעתו סוף דבר לבנות בנין הדפנות ע"י נכרי בודאי אין לנו להתיר אבל הנחת הסכך אם לא יהי' נעשה בהנחתו שום מלאכת איסור כגון מחתך וכדומה ולפענ"ד יותר לצדד להתיר לפמש"כ לעיל דאין בהנחה כזו בלי קישור וחיבור לתא דאיסור בנין דאורייתא:
אגב ארשום מ"ש על גליון הפנ"י במס' ביצה ד' י"ב ע"א ד"ה בגמ' כ' שם דמגבן לאכילה בו ביום לא מיקרי בונה דלא גרע מבונה ע"מ לסתור כתבתי עה"ג בזה"ל יעוין או"ח סי' ש"ז לענין החיוב בקשירה:
דאי' בירושלמי פ"ז על הלכה ב' הדא אמרה בנין לשעה בנין יעו"ש אבל קשירה מאורגי יריעות למידין ומבוארי' הדברים להמעיין שם בירושלמי שעם פי' הק"ע בד' כ"ט ע"ב ובדף ל' ע"ב ויעוין בשבת דף ע"ד ע"ב קשירה במשכן היכי הוי כו' גם צ"ע דא"כ בתריסי חניות אף למ"ד יש בנין וסתירה בכלים לא יהי' כבונה דהא בכל עת שמחזיר התריסין דעתו לסלקן לצורך אף תוך רגע או שעה וכן בסילוק התריסין. יעוין בתוס' מס' שבת ד' צ"ד ע"ב ד"ה וכי דרך אריגה כו' שכתבו בתירוץ השני דלא מיקרי אריגה כיון שאין סופו להתקיים שעומדים לסתירה עכ"ל ומשום בונה מחייב ר' יוסי הרי דמיקרי בונה אף שאין עומד להתקיים וגם שדעת הבונה לסותרו. ובלא"ה גבי מגבן שחיובו משום בונה הוא מטעם שקיבץ החלקים יחד אשר יתלקטו ולא יתפרדו עוד ונעשה גוף אחד הוא תולדת בונה כמו שביאר הרמב"ם בפ"ז מהלכות שבת הלכה ו' ולא כדברי המחבר שכ' אם מכוין לעשותן כמו בנין ומ"ש המרדכי בפ' חביות ומובא בב"י סי' רנ"ט דבשריקת דף בתנור בטיט ליכא איסור לסותרו מפני שלא נעשה לקיים אין ראי' דהתם לא מיירי מאיסור סתירת בנין רק מדין סתירת חותם כמו בחותמת שבקרקע ומה שאין אסור מצד סתירת בנין מבואר בתה"ד סי' ס"ה בשם רש"י וא"ז דלא שייך סתירה דאוריי' אפי' בקרקע היכא דהוא אין עושה אלא פתחא בעלמא ודברי התה"ד מועתקים בב"י בסי' שי"ד ויעוין בסוגיא דנגר עירובין דף ק"ב ע"א ברש"י במתני' בד"ה והמונח כו' הוי בנין ממש והתם אינו אלא לשעה ומדברי האלפסי לפי פי' הר"ן בפ' תולין בדין טלית כפולה מבואר להדיא דאף אוהל שאינו עשוי' לקיום אם נתחבר בקשירה ויש בגגה טפח מיקרי אוהל קבוע לחיוב סקילה מדאורייתא עכ"ל עה"ג. וע"ד פלפול יש לכאורה עוד מקום עיון ובפרט לפ"ד הפנ"י הנ"ל דהגבינה עשוי' היא כבנין ע"כ המגבן חייב משום בונה. א"כ אמאי אינו אסור גם סתירת גבינה כגרוגרת. מה לי בונה מה לי סותר. ואף שביו"ט מותר מצד צורך או"נ אכתי קשה למה מותר בשבת. ומשנה שלימה הוא בפ' כל הכלים ומגרה לגור בה את הגבינה וסתם גבינה שמופרדת במגרה קשה היא נעשית לימים רבים ונחשב ככלי. וכעין קושיא זו הקשה הר"א ממיץ בס' יראים על שיטת הסוברים דיש בנין וסתירה בכלים שאינם כעין מנורה שעשוי' לפרקים מהא דרב דמתיר להסיק ביו"ט כלים ואין סתירה גדולה מזו ומה שמתרץ שם ע"ז בביאור הגאון מהר"א מווילנא זצ"ל סי' שי"ד ס"ק ד' בזה"ל י"ל דגרמא שאני ע"כ ז"א אלא בהסקה משא"כ בגבינה הנגררה במגרה ונאכלת גם באיזה תירוצים ראשונים הנאמרים בזה במג"א סימן תק"א ס"ק י"ג לא שייכי' הכא ותירוץ השלישי דלכך מותר להסיק הכלים דהוי מקלקל קשה גבי גבינה דאמאי מותר לכתחלה בשבת דהא כל המקלקלים פטורים אבל אסורים וכעין קושיא זו מקשה הרשב"א בחידושיו במס' שבת ד' קמ"ו גבי שבירת חביות ואף לפי תירוצו דשם דלצורכי אכילה התירו אף בשבת במקלקל עכ"ז תמוה בעיני למה לא מצינו כלל רמז בשום פוסק שיהי' בשבירת גבינה כגרוגרת שם איסור סתירה ונ"מ גם ביו"ט בגבינה האסורה לישראל וביותר קשה לפי דעת הפר"ח ביו"ד סי' קי"ח ס"ק י"ח דמקלקל לא מיקרי אלא מה שהוא דרך השחתה אבל בקורע אגרת כדי שיוכל לקרות מה שכתוב בתוכו לא מיקרי מקלקל דרך השחתה ויש חיוב מדאורייתא ויעוין בשו"ת ח"צ סי' ל"ט שחולק על הפר"ח ויעוין בזה במשבצות זהב לאו"ח סי' רי"ג ס"ק י"ח] ולכאורה נראה שדין זה הוא במחלוקת בין הקדמונים דבמשנה במס' ביצה ד' ל"א במשנה דהבית שנפחת מבואר מדברי רש"י דרק אוירא דליבנא שאין איסור סתירתו אלא מדרבנן ע"כ אם נפחת הבית הפירות מותרים וכן דעת איזה מבעלי התוס' שם. אבל הרמב"ן והר"ן הקשו על רש"י דהא גם בבית מבונה בטיט אין בסתירתו אלא איסור דרבנן היכא דסותר שלא ע"מ לבנות אבל לפי דברי הפר"ח הנ"ל יש לומר דדעת רש"י וסייעתו כדעת הרמב"ם שמדבריו בכמה מקומות בהלכות שבת מבואר דמקלקל לא מיקרי אלא כשעושה דרך השחתה וללא צורך ואף שלדעת רש"י דסובר להלכה דאין בנין וסתירה בכלים גם בעשיית כלי חדש וליכא בגיבון גבינה איסור בנין וסתירה כמש"כ לעיל עכ"ז קשה לרב בשבת ד' ק"ב ע"ב דמחייב במעייל שופתא בקופינא כו' משום בונה וכ' שם בחידושי הרשב"א שלדעת הסוברים להלכה דאין כלל בנין וסתירה בכלים י"ל דרב פליג בהא וסובר דרק בתריסי חניות וכדומה אמרו ב"ה דאין בנין משא"כ בכלי שלם וא"כ לרב יש במגבן משום בונה וא"כ כ"כ מהראוי שיהי' בגבינה משום סתירה וכוון לפמש"כ לעיל לפי דפת הפר"ח ונשמע שכן דעת רש"י דהיכי דאינו דרך השחתה לא מיקרי מקלקל נשאר קשה כנ"ל לשיטת רב על דברי משנה הנ"ל מגירה לגור בה את הגבינה וכן פסק הלכה:
עוד הארכתי בדרך פלפול עפ"י דברי הפנ"י במס' ביצה ד' ל' ע"ב סד"ה בגמ' אין מביאין כו' ובדף ל"א ע"ב ד"ה בגמ' אמאי דסותר ע"מ לבנות תלי' בפלוגתא דאמוראי ומה יענה מ"ד דמחייב בסותר אף ע"מ שלא לבנות אמאי שרי סתירת גבינה בשבת ובפרט לפי מ"ש דלר"ש אף בסותר דרך קלקול חייב וע"כ לדידי' יש חיוב דאוריי' בסתירת סוכה אף שלא ע"מ לבנות ולפי הנ"ל מהראוי שלא יהי' מותר לר"ש סתירת גבינה הנעשית לימים רבים אלא ביו"ט לצורך או"נ ומתוך שהותר הסתירה לצורך יהי' מותר כל סתירת אוהל לצורך קצת ואחכה לשמוע איזה סברא לחלק בין סתירת כלים ובין סתירת גבינה לפי לשון הפנ"י שכתב דהיכי דנעשה לימים רבים דבכה"ג מכוון לעשותן כמו בנין כו' יעו"ש:
עוד עלי להזכיר לענין היתר הנחת סכך על ידי עכו"ם מטעם שבות דשבות במקום מצוה עדין לא ברירא לי אם יהיה מותר לסכך ע"י נכרי אף יותר משיעור הכשר סוכה דאפשר לומר דאף דיתרון אינו אלא הוספת אוהל עראי והוספת אוהל עראי ליכא איסור כלל מ"מ איכא למבעי' דבכה"ג שגם עיקר אוהל עראי לא נעשה קודם יו"ט ודין כזה לא מצאתי מבואר: