אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › תשובה ל

שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל

שאלות ותשובות אבן העזר · תשובה ל

תשובה כט

תשובה שניה על ענין הנ"ל. על מה שכתבתי ולכך הלכה אסתר ברצון ויעל אשת חבר הקני כו' השיג מעלתו דאשה קרקע עולם ימחול מעלתו שלא דק בזה כי דברי הגמ' בסנהדרין דף ע"ד דמשני שם אסתר קרקע עולם אינם רק על קושי' הגמ' והא אסתר פרהסי' הי' שקאי על מה שלא מסרה א"ע למיתה תיכף כשנאנסה להיות נבעלת לאחשורוש ויעוין שם דברי הרמב"ן במלחמות והר"ן שכתבו והא דאמרי' קרקע עולם לפי שיכולי' לכוף אותה על כן על כרחה. ובכי הא אין למסור עצמה למיתה שהרי אפשר שאפי' תמסור עצמה יכופו אותה לדבר עבירה. והר"ן מסיים ע"ז ובכה"ג שרי אפי' בשלשה עבירות חמורות כו' יעו"ש ולפי דבריהם י"ל דהיכא שא' רוצה להרוג את ערוה אם לא תמציא א"ע לפתות פלוני שמייחד לה שיזנה עמה שהיא בכה"ג בכלל תעבור ואל תהרוג ובפירוש כ' הרשב"א למס' מגלה דכשהלכה אסתר מרצונה הי' הדין שתהרוג ואל תעבור יעו"ש וצ"ל לדידי' דעכ"ז לא עשתה שלא כדין כיון דהלכה להציל את ישראל אבל בתוס' סנהדרין יומא יבמות לא מצינו שתהא אשה בכלל תהרוג ואל תעבור כ"א כשכופין אותה שהיא תביא על עצמה הנואף דלפי דבריהם הכוונה במ"ש קרקע עולם משום דהיא אינה עושה מעשה וכן מפרש רש"י יהי' איך שיהי' כשהלכה אסתר מעצמה לאחשורוש שהי' נקרא רצון גמור לענין איסור על בעלה מרדכי כמו שאמרה כאשר אבדתי אבדתי לא הותרה לעשות כן כ"א להצלת ישראל ואף שאשה ברצון חייבת מיתה ואין חילוק לענין מיתת ב"ד בין עביד מעשה או לא עביד (יעוין תוס' יומא דף פ"ב סוף ד"ה מה רוצח) מ"מ הותר לה לעשות כן ולמצוה נחשב לה כי עשתה כן להצלת ישראל וכן יעל (ויעוין בשו"ת בית יעקב סי' ל"ט ששגג בזה בכמה דברים] וזה לשון מהרי"ק בשורש קס"ז וכך כ' תוס' רבינו יודא מפריש ביבמות בפ' הבא על יבמתו וכדומה לי שהוא לשון רבינו יצחק עצמו וז"ל והא דפרכינן בפ' מצות חליצה דף ק"ג ובנזיר דף כ"ג גבי יעל והא מתהני' מעבירה כו' עד ולכך הכתוב משבחה ודבר זה מותר לעשות עבירה זו לשמה אפי' היא א"א כדי להציל כל ישראל וכן מצינו באסתר שהמציאה עצמה לאחשורוש בשעה שלא הי' תובעה כדי שיתאווה לה ויהי' כח להתפתות לעשות לה בקשתה וכו' עכ"ל מהרי"ק והרי גבי אסתר הי' רק ספק הצלה דאפשר הי' שימלא תאותה בה ולדברי' לא ישית בביטול הגזירה:

וליתר שאת אציע עוד לעיני כבודו לשון הנב"י ח"ב חיו"ד סי' קס"א וז"ל ומ"מ גוף דין זה שיהי' מותר לא"א לזנות ברצון כדי להציל נפשות אינו תורה ולא ישר בעיני מה שראיתי באיזה תשובות וכו' וכמדומה אני שהוא תשובת בית יעקב באנשי' ונשים שהנכו בדרך וקם עליהם ארכי לסטים א' בשדה עם חבורי' ליסטי' שכמוהו להשיג את כולם וקמה אשה אחת מהם וכו' והתחילה להשתדל עם ראש הליסטים בדברים עד שפיתתו שנתאוה לה ונבעלה לו וע"י כן הצילה את בעלה ואת כל הנפשות ופסק בתשובה ההיא ששפיר עבדה ומצוה רבה עבדה ששדלתו לזה להציל נפשות רק שאעפ"כ נאסרה על בעלה. והביא ראיה מאסתר ואני אומר כו' כשם שאין מתרפאין בג' עבירות הללו כך אין מצילין בהם נפשות ואונס דרחמנא שרי באשה שקרקע עולם היא היינו שהיא אנוסה על גוף הביאה היכא שאינה אנוסה על גוף הביאה והיא משתדלת לזה להציל נפשות לא מיקרי קרקע עולם ואיש ואשה שוין ויהרוג ואל יעבור ואסתר שאני שהיתה להצלת כל ישראל מהודו ועד כוש ושם היה בהוראת מרדכי ובית דינו ואולי ברוה"ק עכ"ל הנב"י וכתבתי על הגליון לפי דבריו אכתי צ"ע ביעל ששדלתו לסיסרא שיבוא עלי' בעת שהיה כבר מן הנרדפי' ויעוין תוספות סנהדרין ויומא הנ"ל ולפי פי' התוס' ורש"י דקרקע עולם אינה עושה מעשה כו' י"ל אף כשמשדלתו לזה מ"מ כיון דגוף האיסור הזנות היא בלא מעשה ממנה אינו בכלל הדין דתהרוג ואל תעבור שאינו רק כשמביאה הנואף על עצמה שהיא עושה מעשה הזנות ואולי יש סברא לומר שלהצלות ישראל מותרת לשדלו שיתאוה לה ויעשה הוא מעשה הזנות ולא היא והשתדלות שממנה אינה עצמות איסור העריות אלא גרם לדבר ערוה שלא יהיה בהמעשה ממנה כ"א הבועל ולא אמרו תהרג ואל תעבור כ"א כשהזנות ממנה במעשה דבג"ע הדין כן אבל השתדלות אינו ג"ע ואין זה מכלל הדין שיהרג ואל יעבור ויש להאריך בזה וציינתי גם מדברי הרמב"ן והר"ן ובעה"מ ובפרט דברי השאלתות דרב אחאי פרשת וירא שיש מדבריו ללמוד הרבה בדינים הנ"ל הרי די ביאור כוונת דברי הראשונים שכתבתי בקיצור אמרים כי חשבתי שיש לכבוד רופ"מ ספרים הנ"ל שרמזתי ומעשה דאסתר הי' על ספק הצלה ומבואר בגמ' ובאו"ח סי' שכ"ט דפקוח נפש דוחה שבת ואפי' כשיש כמה ספיקות ספק חי ספק מת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק עכו"ם ספק ישראל גם כשרופא א' אומר צריך וא' אומר א"צ מחללין. מדברי או"ה כלל נ"ט דין ל"ה בשם מהרי"ל בחולי נכפה שרצה עכו"ם להאכילו שרץ העוף שמסיים שם בזה"ל ואם אין הרפואה ידוע אין בידי להתיר עכ"ל ומובאים דבריו ביו"ד סוף סי' קנ"ה ובמג"א סי' שכ"ח ס"ק א' צריכין ביאור ובאו"ח סי' תרי"ח לענין איסור אכילה ביוה"כ מבואר ג"כ דיני הדחי' בספק פ"נ עאכו"כ שהי' ביד משה רבינו שרמז מהש"י באמירתו אלו ועתה הניחה לי שהדבר תלוי בו וכמש"כ בתדב"א אמר הקב"ה למשה ועתה הניחה לי וגו' מיד הי' פ"פ למשה כו' יעי"ש ופשוט שידע משה שבתפלה לחודא באפס מעשה בפועל בקידוש השם בפרהסי' בהריגת כמה מהחוטאים לא ישוכך קטרוג מדה"ד ע"כ נשאו לבבו לומר בשם ה' וכו' וכדברי התדב"א לכוונת הוצאה אל הפועל מציאות הצלת כל ישראל ולא ידעתי מם הסב לבב כבוד רופ"מ להיות אוהב לטעון ע"ז ובהמצאות ספיקות שבאמת אין להם מקום כלל ומ"ש רופ"מ שהכוונה בכה אמר על המחשב' סגנון פי' זה אין לו מקום כי מלת אמר שהוא לשון עבר הנשלם. והרי הי' עדיין במחשבה לפני השי"ת גם בעת שדיבר משה לבני לוי. ועל דבר שהוא גם בהווה אין לומר בלשון עבר כזה יעוין הוספת בזה בספרי דקדוק כמה דברים שהשמפתי' מן כבוד רופ"מ במכתבי הראשון כי בדברי אגדה חביבה יותר דברים שבע"פ:

ועתה לא אכחד תחת לשוני קצת מהרשום עוד אצלו בזה"ל ודע שהמורה בחלק ראשון פ' ס"ה כ' שהושאל לשון אמירה לרצון וחפץ ויעו"ש שכ' בזה"ל וכל אמירה ודבור שבא מיוחסת לשם הם משני ענינים אחרונים רצה לומר שהם אם כינוי על הרצון וחפץ או כינוי על הענין המובן מאת השם והוא אחד אם נודע בקול נברא או נודע בא' מדרכי הנבואה אשר אבארם וכו' ואמנם הכינוי על הרצון והחפץ באמירה ודבור הוא כמו שבארתי מעניני שתוף זאת המלה וכו' עכ"ל ויעו"ש ויעוין באבן עזרא מה שמביא בשם הגאון רבינו סעדי' ז"ל תורף דבריו שהחרון אף על שלא מיחו מעצמם מיד בהריגת אנשים הפונים לעשות העגל ולעבדו וא"כ תתכן לומר שהכוונה בכה אמר ה' כלומר כה חפץ ה' שבראשית המעשה הי' חפצי ית"ש שתמציאו אז עצמיכם להרוג החוטאים והשומעים הבינו מלשון זה שעתה מצוה אותם בשם ה' לעשות כן ולכן שמעו לדבריו ולפי"ז נכון מה שנ' בלשון עבר שבאמת כיון שנתרשלו ולא עשו כן מיד נתגבר קטרוג מדה"ד ולא הי' שן עוד בתשובתם ועשייתם כן בעת שכבר נתפרץ הגדר לשמצה. לולי מרע"ה שעמד בפרץ ובמעשיו ותפילתו כלה חמת ה' ונמחל להם לשעתו עונם בהתרשלות מלנקום נקמת ה' כאשר הי' באמת מחויב ומוטל עליהם לעשות מעצמם ומיד:

ומידי דברי בזה עיינתי ומצאתי שהפמ"ג בספרו אשל אברהם סי' שכ"ח הרגיש על דברי המג"א הנ"ל וכ' שביו"ד סי' קנ"ה י"ל דמיירי בחולה שאין בו סכנה אבל להמעיין באו"ה יראה דכ' להדי' דין זה בחולה שיש בו סכנה וצ"ל דשם לא נאמרה הרפואה באכילת שרץ מפי רופא רק מעכו"ם שלא הי' רופא ע"כ לא רצה מהר"מ להתיר על סמך דבריו רק אם ידוע מבלעדי הרפואה זו ודעת לנבון נקל שכל הרפואות שעושין במאכלות אסורות שיש עליהם אזהרת כרת או מיתה לחולה שיש בו סכנה אף שידוע ששייך רפואה כזו לחולאת כזו מ"מ אין להחליט שתהא לרפואות תעלה לאיש ההוא וממילא תמיד ספק בתועלת הרפואה ועכ"ז מותר והיינו משום דגם ספק פקוח נפש דוחה וכ"כ כשהספק מצד הרפואה ואף כשיש רק ספק בסכנה וגם ספק ברפואה מ"מ מותר דגדול כח הצלת נפש מישראל עאכו"כ כלל ישראל מקטן ועד גדול ועשיות שלום בינו למקום כאשר ביאר להדי' בתדב"א ואם למגדר מילתא כאשר כתבתי בקונטרס הראשון ג"כ א"ש כה אמר ה' כי גם זה מצות ה' כמ"ש הרשב"א סוף נדרים ולמשה רבינו נאמר ודאי כן בביאור מפורש מפי ה' שלעת מצוה למגדר פרצה מכין ומענישין אף שלא מן הדין ולכך הזמין את כל יראי ד' לעשות מצוה זו

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה