אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › תשובה כג

שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל

שאלות ותשובות אבן העזר · תשובה כג

תשובה כב

לכבוד הרב המאור הגדול המופלג ומפורסי' וכו' מוהר"ר ישראל וואהרמאן נ"י אבד"ק פעסט:

ז"ל כבוד מעלתו ובאמת לענ"ד נ' כי הטעם הראשון שכ' הב"ש בסי' הכ"ח ס"ה ט"ז אין שייך לדעתי בעיר גדולה למאד כמו אויבין ופעסט אשר בארותי' הנה לאלפים לחוש שמא יתקלקלו כולן וגם לטעם הב' אין שייכות כלל במקום דליכא מעיינות שנאמרו שנכללו בהן לכן נכון לפורטן בגט כו' והגאון אבד"ק פ"ב כ' אלי שאפשר כי מתחלה כאשר נתייסד לכתוב גיטין באובין ואלט אויבין לא הי' שם בארות במספר רב כמו עתה לכן פה הסכים עמדי להזכירן בגט דעדיין לא ניתן גט פה וכעת הבארות רבות הנה לאלפים עכ"ל כת"ה:

תשובה דברי הגאון הנ"ל יש לדחות דהא מובא בב"ש ס"ק י"ז מלבוש ע"ש שו"ת מהרי"ל אם נוסף נהר מחדש כותבין ואין חוששין ללעז הראשונים דשאני נהר דיש לו פרסום ע"כ וכוונתו דרק בורות ואגמים אין להזכירן שלא לחלק בין גיטין שנכתבו קודם שנעשו לנכתב אחר שנעשו משום דבורות ואגמים אין להם פרסום א"כ יקשה בעיר שנעשו בה בארות אמאי כותבין בה בארות נחוש שלא לחלק בין גיטין שנכתבו קודם שנעשו הבארות לנכתבו אחר שנעשו ומדלא כתב בש"ע דין זה רק בבורות ואגמים נשמע דמה שכתב לעיל דכותבין בארות הוא בכל גוונא ואף בנתחדשו בארות כותבין מאז והלאה מזה מוכח דרק בורות ואגמים אין להם פרסום מאימת נתחדשו בעור משא"כ בארות וגם שמענו מסתימת דברי הש"ע דאין מזכירין בורות ואגמים אף כשעדיין לא ניתן גט באותה העיר וצ"ל דכיון דבעיר שכבר ניתן גט ונתחדש אח"כ בורות ואגמי' אין כותבין בורות ואגמי' ע"כ אין כותבין בשום מקום כדי שלא נחלק בין עיר לעיר וה"ה בבארות לפי המנהג דאין כותבין בעיר שנתחדשו הבארות מחדושן ואילך מטעם דכיון שכבר סידרו בה גיטין קודם שנעשו הבארות חוששין ללעז גיטין הראשונים כי לא ידעו ההמון שלא נתחדשו אלא מקרוב ומטעם זה עצמו יש למנוע מלכתוב גם בעיר אחרת בחשש לעז כשיראו שבעיר א' כותבין בארות ובעיר א' אין כותבין ולא השכילו המון לומר דבמקום שאין כותבין נתחדשו מחדש כי אם לא הי' מקום לחוש לזה באמת הי' לכתוב הבארות בגיטין שמה מעת שנתחדשו הבארות ולהלאה:

ומ"ש מעלתו לחנק לפי תירוץ א' שבב"ש בין בארות מרובי' לאלפי' ובין מועטין לא יתכן לדעתי האם ניתן הדבר לשיעורין ומי ישים הקצבה במנין הבארות ולפ"ע בתי העיר ויעוין בספר גט פשוט סי' קכ"ח בס"ק מ"ו שכ' שטעם המנהג בגיטין מעיירות היושבין על חוף הים שאין כותבין ימא רבא משום דכיון דגם לרבינו יונה דכל הימים נקראים גדולים ומ"מ איכא ימים קטנים שהם שלולי' שנפרדי' מן הים הגדול דאין ראוי לקרותם ים הגדול ואין אדם יכול לתת קצבה ולומר שלולית זה אינו נקראים הגדול וזה נקרא ים הגדול ואף שמסיים הג"פ שם שנראה לו שבעיר חדשה שאין בה מנהג עדיף לכתוב ימא רבא כהסכמת הב"י לענין ברכה ואין לחוש לשנוי כיון דכתוב קורא לים זה ים הגדול עכ"ל לדעתי אין דבריו מוכרחים בזה לדינא גם מובן מאליו שאף אם נתפוס בזה דעת הג"פ אין ללמוד ממנו לענין הבארות כי מרחק רב בין הנושאים וכמעט מנוע מליתן קצבה במנין הבארות ע"ד משל אם נעשה לחק כשיש מאה בארות בעיר יכתוב בארות מטעם דלא שכיח שיתפשט קלקול במאה בארות. עכ"ז נצטרך לומר דהיכא דליכא אלא תשעים ותשעה בארות אין לכתוב בארות. א"כ תו א"א שיוכתב בארות אף במקום שיש מספר מאה דהא יש לחוש שיתקלקל באר אחד ויחסר מהמנין הקצוב ונצטרך לפסוק מלכתוב ונחלק בין גיטין אלו לבין גיטין הראשונים ואם נאמר שבעיר שהי' כבר מי בארות אף בהפסק איזה מהן יושאר המנהג שמה גם להלאה בכתיבת הבארות בגיטין ובשאר עיירות שלא הי' מעולם כ"א צ"ט בארות לא יכתוב בארות יהי' כמילתא בלא טעמא ודרך סלולה ללעז לפמ"ש דמדברי הש"ע וב"ש משמע דצריכין להרחיק גם החילוף כתיבה בין עיירות ובפרט הסמוכים כמו פעסט ואובין:

ומלבד. כל הנ"ל הלא בספר ג"פ בס"ק נ"ג כ' טעם אחר שחששו שמא יצמח טעם לכתוב בורות במקום בארות יעו"ש שסמך דבריו מלשון הב"י ומי יודע אם התפשטות המנהג במניעת כתיבת בארות לא הי' מטעם זה ומה שלא חששו לטעות מה גם במעיינות י"ל דשאני מעיינות דלא טעו אינשי בשם מעיין ועכ"פ כיון שבאמת אין אנו יודעים טעם ברור על התפשטות המנהג לכתוב מעיינות ולא בארות א"א לנו לחדש דבר כי גם טעם הב' של הב"ש נראה לכאורה מופרך מפשיטות לשונו בעצמו שכ' תחלה שבאמת המנהג כך הוא שאין כותבין בארות משמע דלעולם אין כותבין בארות אף היכא דליכא מעיינות וכן ראוי לפי טעמו הא' ולפי טעמו הב' יש לחלק בין היכא שיש מעיינות שמוזכרי' בגט להיכא דליכא להזכיר מעיינות בגט וכמו שכ' רופ"מ א"ו צ"ל בכוונת הב"ש דבמקום דאין כותבין בגט רק נהר י"ל שעושין כדעת המחבר בשם הקדמוני' שאם העיר יושבת על הנהר אין לכתוב לא בארות ולא מעיינות ולא הקשה להב"ש רק על המקומות שנוהגין שכותבין בגט נהר או מעיינות ולא בארות שאין דין זה לא כדעת המחבר והקדמונים הנ"ל דלדידהו גם מעיינות לא הו"ל למיכתב ולא כדעת החולקים עליהם שלדעתם צריכין לכתוב גם בארות וע"ז א"ש גם תי' הב' של הב"ש הנ"ל דהיכא דכותבין מעיינות סומכין להשמט בארות משום דבארות בכלל המעיינות ויוצאי' כדעת החולקים:

שוב עיינתי בס' בית הילל שמוזכר בב"ש וה"ז לשונו ס"ה בהג"ה וי"ח וס"ל דיש לכתוב כל סיפוק העיר ופרושו כל סיפוק העיר היינו הנהרות ומעיינות אבל לא בארות עכ"ל הרי שהב"ה מפרש כן. בכוונת הי"ח שמביא הרמ"א וחיזק הב"ש על ידו שכך המנהג והי' קשה לו ממ"נ כנ"ל או שלא יכתוב מעיינות או יכתוב גם בארות והוצרך לתרוצו אבל לדינא אין נ"מ דהיכא שאין מעיינות רק נהר ובארות ואין כותבין רק הנהר בלא"ה א"ש די"ל שתפסו לנהוג כדעת המחבר שאין לכתוב רק הנהר והיכא דאיכא מעיינות וכותבין מעיינות כדעת הי"ח ולא בארות טעמם כמ"ש הב"ש:

היוצא מזה שאין לומר חילוק תירוץ הא' של הב"ש לתירץ הב ולולא דמסתפינא הי' נ"ל לומר דמתא דיתבא אפשר לא א"ש לכתוב רק על נהרות מעיינות או בארות של רבים שהמה לכללת בני העיר להספקתן מהם אבל לא על בארות של יחידים שעשה כל א' בחצר ביתו שאין על כל א' רק שם באר יחיד והי' לי מקום בזה ליישב הגי' אשר לפנינו בשו"ת מהרי"ק ס"ס ק"ו מ"ש בשם רבינו יחיאל מפריש ולא הי' צורך למה שמגי' הב"י בסי' זה בדברי מהרי"ק שתחת הכתוב שם שאין לכתוב בארות כ' הב"י שצ"ל שיש לכתוב בארות והי' לי בזה מבוא ראי' מריש מ"ק כי יש סמך לחלק כנ"ל מסוגי' במ"ק דף ד' ע"ב יעו"ש ובדף ה' ע"א ויעוין בשו"ת הרדב"ז בח"א סי' קפ"ב שכ' בזה"ל ותו שאין כוונת לשון מותבא כו' אלא שבאים לדור ולהתיישב בה מפני שהיא קרובה לים לישא וליתן עם הספינות הבאים וכו' עכ"ל וכן י"ל בנהר דונייא שסמוך לפעסט ושמעתי שמימיו טובים יותר מימי הפלומפין ובפרט לבישולים ובלא"ה הרבה ספוקי העיר ממנו:

ועל אודות הפלומפין יש עוד לספוקי כי מי יודע אם בל' ב"א פלומפף בכלל שם באר סתם היות בנין פלומפין אינו כבנין באר ויש לו שם בפ"ע בלע"ז וה"ז לשון הג"פ בס"ק נ"ב וגומות וחפירות הנובעי' דנקראים מעיין אם כתב בארות הוי שינוי ולא מיקרי באר בלשון ב"א כיון דאין לו פי באר בנוי על פי הגומא כפי הבארות. עוד כ' בזה"ל גם מעיין המושך מים מקור נביעתו על הארץ אינו נקרא באר בלשון ב"א ואע"ג דמצינו בארו של מרים כו' עכ"ל וידוע שגדולים ורבים ילכו לאורו של הג"פ בהוראותיו הרי מקום פתחון פה ללעז ב"א אם יאמרו שאין לפלומפין שם באר בלשון ב"א ולפי הנשמע ממש כל הבארו' בפעסט ובאובין ושארי עיירות גדולות שבהם ג"כ בארות או פלומפין למאות ולאלפים כי אין לעשות חילוקים בנוסח גט במדינה אחת בין פיר לעיד ובפרט בין אובין לפעסט התכופים כעיר שחוברו לה יחד על דעתי רצון כבוד רופ"מ לצאת בזה מ"ש בד"מ שנשתרבב המנהג לכתוב בגט ב' נהרות ומחמת שבפעסט ליכא מעיינות ורק נהר א' ידמה להשלים במה שנכתוב בארות אמנם לענ"ד כדאי לסמוך על ס' בית מאיר שהי' גאון מובהק וצדיק מפורסם וה"ז לשונו בספרו הנ"ל בסי' קכ"ח ואני מעיד שראיתי מסדרין גיטין בכל יום בק' ליסא ואין שם שום נהר כ"א מי מעיינות ובלי ספק משום דכל שעת הדחק כדיעבד ואם בקהלה תמיד יצטרכו ללכת אל עיר אחרת לסדר גיטין אין לך שעת הדחק גדול מזה ומי לא ארי' נמי דפעם יתרמי ע"ז עיגון והוי כדיעבד גמור ובזה יצאנו אף חומר משמעות הד"מ עכ"ל וכדבריו כן הוא בצורך גט שכ"מ בשעה חדא וכדומה לזה והרי הד"מ בעצמו השמיט החומרא הנ"ל מהגהותיו בש"ע ואם לחשוך אדם לומר שיש לחוש לחומרא זו מהראוי שכתיבת בארות ג"כ לא יועיל כי עתה בזמנינו בארות בכל העיירות וליכא סימן רק מצד הזכרת הנהר שיקוב בשמו מפורש בגט ויש להוסיף בזה טעם למנהגינו שאין כותביוןבארות כשיש נהר כי הזכרת בארות לא יוסיפו תת סימן על העיר היות בארות בכל העיירות שעשוין להסתפקות העיר לרבים וליחידים. משא"כ במעיינות שמצינו כמה עיירות שאין להם שום סיפוק ממי מעיינות או שאין בהם כלל מעיינות גלוים:

וע"ד כתיבת שם העיר פעסט שבפי כל ישראל ואומות דייטשין נקרא פעסט בסמך אך בפי ההגרים אשר המה עיקרי בני המדינה נקרא פעשט בשין ימנית וכ' ע"ז כרופ"מ ולפי שהשנוי גדול וכו' למכוון הראשון יותר גרע מקאזמיר קאזמירז ופוזין ופוזכא כו' עכ"ל כת"ה ולבבי לא כן ידמה דלפמ"ש הב"ש בסי' קכ"ח ס"ק פ' מבואר שכל שאינו שם אחר רק שבאותו שם מחולקים קצת כותבין שם ישראל לבד וקאזמירז הוי כשם אחר משא"כ בגוונא דרומנברג בג' או בקוף שאין החילוק אלא בהברת אות אחת מאותיות אותו השם ומה לנו לחלק בין הנושאים הא כמו שיש הפרש בהברה בין סמך לשין ימנית כן החילוק בין הברת ג' לקוף ויעוין שו"ת מהרשד"ם חלק אה"ע סי' מ"ט שמובא בשו"ת מהר"א ששון סי' כ"ט מש"כ בשם שול שנכתב בס' סול שכ' שהי' נראה לו דאף לכתחלה יכולין לכתוב בסמך כו' יעו"ש ויעוין בפסקי מהרא"י סי' רנ"א מ"ש בדין שם רעדיש הרעדיש שכ' דאף לכתחלה כשר בחניכה לבדו וכי ה"ג הוי כחניכה וכן הוא לדעת מהרשד"ם כשהחילוק אינו רק בין סמך לשין יעו"ש ואף שמסיק שמ"מ לכתחלה יש לכתוב בשין מ"מ הכא שבפי כל עמינו שם העיר בס' נראה לדעתי שלא הי' מהצורך לכתוב דמתקרי פעשט כמו שאין כותבין רוטינבארק דמתקרי רויטנבארג הלא כן פשטות משמעות דברי הש"ע והב"ש שאין כותבין דמתקרי רק בב' שמות שאף שהעיקר כאשר נקרא בפי בני עמינו מ"מ כותבין על שם הב' שבלשון הכותי' דמתקרי' אבל לא בשם א' שאין החילוק בקריאתו אצלינו ואצל א"י רק בהברת אות א' מן השם קל או כבד כמו ג' וק' ס' ושין:

אמנם בינותי בפסקי מהרא"י סי' קמ"ב שכ' בזה"ל נסתפקתי אם יש לכתוב רוטנבורג בג' כו' וכן נורבערג אוישפערג כו' כל הני קוראין ומזכירין בסוף המלה בג' וקרוב בעיני שגם בכ' גלחות נכתבים בג' ואעפ"כ אנו כותבין לפי דעתי כולם בק' לפי שמוצא הלשון שנון וצח יותר כך הוא מבג' ובמדינה שמזכירין ל' אשכנז צח ושנון מדברים כך ואחר שנון לשון אשכנז אנו כותבין בגיטין וכו' עכ"ל. דברים אלו מורים שאף שנקראי' ונזכר בסוף המלה בג' אעפ"כ יש לכתוב בקוף שכן יפה לקרותו בשנון לשון אבל בש"ע ובב"ש לא נזכר מזה דבר ובפירוש כתב הב"ש שרוטנבארק הי' נקרא בפי ישראל בקוף וע"כ נכתב הוא בגיטין בקוף ממוצא השנוים הנ"ל בין המשמעות מדברי המהרא"י ובין המבואר בפשיטות הכוונה בש"ע ובב"ש יש צמיחת ספק בכתיבת פעסט בשין אבל כמעט רחוק לחשוב שבשין שנקרא בשינוי הוא לשון צח דא"כ שינו מדתם ההגרים שדרכם של ההגרים לדבר בלשנא קלילא כמ"ש במרדכי פ' המגרש בשם תשובת הריצב"א ובשם זה שנקרא בפירוש אשכנזים בסמך המה ההגרים קוראין בשין שהברתה כבדה ושנון יותר מסמך: וראה זה מצאתי במכתב אלי' שער ג' סי' יו"ד שכ' בזה"ל והאי דמהרא"י ג"כ לא קשי' דהתם חילוק הלשונות הי' בארץ אחד והי' נודע שהאומרי' רוטנבארק בקוף הי' צח ושנון ומש"ה לכתחלה צריך לכתוב כן כו' עכ"ל לפי דברי אלה אין כן בספק בשם עיר אשר אין אתנו יודע לומר בה באיזה אות יותר צחות הקריאה ומי יודע אם לצחות ושנון אומרי' ההגרים פעשט בשין או לטעם אחר ביסוד לשונם והרי המדברים בלאטין קורין פעסטיני א"כ עיקר השם פעסט בסמך וידוע ומוזכר בפוסקים שלשון לטיין היא הצח בין שארי לשונות עמים ע"כ נראה יותר שקריאת פעסט בסמך הוא מצחות הלשון כיון שכל האשכנזים קוראים כן ואחריהם לילך לדעת מהרא"י בדין כתיבה בגט ע"כ הי' אפשר נכון לכתוב רק פעסט בסמך באשר אין זה כדין עיר שיש לה ב' שמות וכמ"ש לעיל ומהרי"ט בתשובותיו סי' ק"ו בכה"ג שכותבין רק כפי שנקרא וכמשמעות דברי הש"ע ומהרי"ק בתשובותיו סי' ק"ו שבכה"ג שכותבין רק כפי שנקרא בפי בני עמינו ויעוין בספר תורת גיטין בסי' קכ"ח ס"ק ט' שמציין על דברי הרמ"א בס"ג רק שם ישראל כ' בזה"ל וכן אם ישראל קוראין בגימל ונכרים בכף משא"כ בפוזין כו' (שוב פקחתי עיני ומצאתי שבס' מכתב אלי' שער הנ"ל בריש סי' יו"ד העיר על השנוי' הנראה לכאורה בין דעת מהרי"ק ומהרי"ו גם בג"פ מפלפל בזה) אמנם היות הגיע לאזני מפי שאירי החריף המופלג מ' בער אופנהיים נ"י מק"ק דרעזין שבסביבת קהלתו ובכמה מקומות בארץ הגר סמוך לספר שמע באזנו מהרבה אנשים מבני עמינו שקוראין פעשט בשין כקריאת ההגרים ע"כ אחוה דעי גם אני שיוכתב פעסט דמתקרי פעשט ודומה לזה מצינו בדברי הלבוש שמובא בב"ש אף שהוחלט לדעתו שאין צריך לכתוב רק פוזין מ"מ לא עזב לכתחלה ולכתוב פוזין דמתקרי פוזנא הרי שעכ"פ לא מגרע כתיבת דמתקרי ויעוין ביש"ש גיטין פ"ד סי' ל"ב שכ' בשם מהרי"ב שבאובין כותבין בל"א בסוף היינו בודין דמתקרי' אויבין וכן הוא באה"ע בהעתקות השמות מהרב דמשק אליעזר יעו"ש והייתי נבוך בזה לענין פעסט אם לא להקדים לכתוב פעשט כי בארץ הגר משפט הקדימה ללשון ההגרים כמבואר שם ביש"ש גם מלשון מהרא"י סי' קפ"ה דבאויבין כותבין דמתקרי אויבין. אמנם אנכי הרואה מתוך מכתב כבוד רופ"מ שהכתיבה באויבין להיפך אויבין דמתקרי בודין. גם לפי דבריו הנ"ל דהוי כשם אחד מלת דמתקרי' הוא רק לרווחא דמילתא ויש לתפוס לעיקר והתחלה כאשר יקרא בפי רוב ישראל ועל הכתיבה דמתקרי לבי הי' מהסס קצת שהרי הרא"ש בפ' השולח כ' בזה"ל והעולם נוהגין כה"ג לפי שנהגו הנכרים באשכנז שקורין יהודים בחניכה הקרוב ללשון עברי ואין ראוי לכתוב על אותו חניכה דמתקרי לכן נהגו לכתוב וכל שום וכו' ע"כ וכמו כן בכה"ג שהשם כאחד אפשר לפקפק שאין ראוי לכתוב דמתקרי ע"כ תמכתי דברי על דברי הלבוש הנ"ל שאף שדעתו דפוזין ופוזכא כשם אחד הוא לכתוב בשם פוזין לבד עכ"ז נשאר במנהג לכתוב דמתקרי' פוזנא. סוף דבר לפי סגנון השאלה תשובתי וכאשר דעתי נוטה שנכון יותר שלא לכתוב בארות ובשם העיר יוכתב פעסט דמתקרי פעשט והנהרות שהמה בעיר אחרת מעבר לגשר א"צ להזכיר:

לבי אומר לי שיש חשש פ"פ אם המנהג באובין להקדים שם בודין כקריאת ההגרים וכמבואר ביש"ש הנ"ל בשם מ"כ שהטעם שבארץ הגר לשון הגרי חשוב קודם. משא"כ בכתיבת שם פראג דשם רובא דרובא יודעים בלשון אשכנז וכן לפ"ד יש"ש שם מסברא דנפשי' שהולכין אחר יסוד שם העיר ובודאי שם יסוד העיר פעשט בשי"ן כקריאת ההגרים שהמה יסדוהו ולפ"ד בכה"ג יש לכתוב זה לשם העיקרי ולצאת ממבוכה זו יותר הי' נכון לדעתי אם יהיה בהסכמת גדולים לכתוב רק שם פעסט בסמ"ך שיש בזה כדי סמיכה על דברי הש"ע שבכה"ג אינו אלא שם אחד בשינוי מה וכותבין כפי שנקרא בפי בני עמינו ואף המועטים מבני עמינו שקורין פעשט יודעים ומבינים בקריאת השם פעסט בסמ"ך שהוא העיר השגורה בפיהם לקרוא בשי"ן ושם חד הוא ולאשר נמשכתי למ"ש מעלתו שבאובין כותבין אובין דמתקרי' בודין כתבתי בראשונה כנ"ל אבל יותר פשוט בעיני לחשוב ששגגה פלטה קולמסו בזה או הטעה מפי איש לא ידע האמת כי לא יאומן שיהי' המנהג מתנגד למה שמבואר להדי' בספרי הפוסקים הנ"ל שבאובין מקדימין שם בודין וכותבין בודין דמתקרי' אובין. וכן נשמע גם מדברי מהרא"י בפסקי' בסי' קפ"ה שנכתב בזמנו דמתקרי' אובין כו' והרי רמזתי זה בתשובתי לעיל במ"ש סוף דבר לפי סגנון השאלה תשובת:

המעיין בפלפול היש"ש בסי' הנ"ל על אודות כתיבת קאזמיר לפ"ד דקאזמיר וקאזמירז כחד שם הוא יראה שדברי הנ"ל ישרים. עכ"ז לא אומר קבלו דעתי שאף לפ"ד בזה אין חשש פסול כשיכתוב פעסט דמתקרי' פעשט וצידוד דברי הנ"ל אינם רק איך יוכשר יותר ליסד לכתחלה בכתיבת השם והרי גליתי דעתי ומר באתרי' יעשה כפי הישר בעיניו בהסכמת גדולים המעיין בתשובה הראשונה שבס' גבורת אנשים יראה אשר עלה בהסכמה מהגאון מ' מאיר זצ"ל אבי הש"ך ז"ל ומהגאון א"ז בעל מג"ש זצ"ל שלכתחלה לא הי' לכתוב בעיר בריסק כ"א זה השם שהוא שם ישראל ולא לכתוב דמתקרי' ברזישטשא וז"ל הגאון מ' מאיר זצ"ל קורא אני תגר על הרב הגדול מהרמ"ו שכ' בס"ג שלו פוזין דמתקרי' פוזנא כו' ונ"ל שבנ"ד אף בעל הש"ע מודה שלא לכתוב דמתקרי' בריזשטשא שהרי כ' אם ב' הלשונות דומין זה לזה שלא לכתוב אלא שם העברי ונדון זה נמי הוי דומין כו' עכ"ל וכן הוא ביש"ש נידון כתיבות שם פוזין שלא ישר בעיניו מה שכותבין דמתקרי' כו' יעו"ש ודעת המסדרים בפוזנא ובריסק ודומיהן הי' שבכה"ג שיש הוספת אות א' הוי כשם אחר: ויכול להיות עוד שבזמן התחלות הסדור הי' שם המקום בפי רובם ישראל כשם הא' ולמעוטם בשם הב'. וכ"כ בספר גא"נ הנ"ל ובכה"ג בב' שמות צריכין לכתוב בודאי שניהם ובמתקרי' כדין מרים ופורתא שרה אבל לא כן בשם פעסט שלפ"ד כבוד מעלתו בעצמו זה שמו בפי כל בני עמינו ופפסט ופעשט כחד שמאיע"כ לא אבין טעמו של רופ"מ וטעם הגדולים אשר אתו בהסכמה שהחליטו בפשיטות שיוכתב דמתקרי כו' ויעוין גם בספר פמ"א ח"א בתשובה על אודות כתיבת שם עיר פרויסמיץ הרי הראיתי שנטיית דעתי במ"ש לעיל נראה יותר נכון לפי הסכמת גאוני קדמונינו:

ומ"ש על אודות הבארות שאין בהם הוספת סימן כיון שמצא בכל העיירות אין להם שם ביחוד מכוון היטב לפי דברי הד"מ בסי' קכ"ח ס"ק ד' שכ' בזה"ל נראה לי דמהאי חששא נשתרבב המנהג לכתוב ב' נהרות בגט דתו ליכא למיחש דמיתרמי כולי האי עם ב' שמות דנהרות נקראים כן כו' ע"כ. הרי שלא החזיק ליתרון הכשר סימן רק מחמת הוספת השמות שלכל אחד מב' נהרות שם בפ"ע משא"כ בארות שאין לנקבם בשם פרטי דברי ידידו נצח הדוש"ת באהבה הק' ברוך תאומים פרענקיל:

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה