שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות אבן העזר · תשובה יט
לכבוד ש"כ חביבי הרב המאור הגדול החריף המפורסי' נ"י ע"ה פ"ה כ"ש מוהרר נתן נטע סג"ל לנדא אבד"ק אושפצין והשאלה יבואר מתוך התשובה:
אתמול הגיעני מכתב מעלתו עם הגט והיות עיני חלישות ומנוע אני לקרות מתוך הספרי' קשה עלי טורח תשובתי עכ"ז לבל אשיב ריקם דברי קדשו הנני במעט דברים מחמת הטשטוש היה לצדד להסיר אבל היות היו"ד של פטורין נראית כתי"ו קטנה כאשר בחנתי וראיתי על פארגרעסיר גלאז וכן אמרו איזה אנשים אשר הראיתי להם שבחוזק ראייתם נדמה לחי"ו. ואף שבטופס מכשירין אף חסרון תיבה בכה"ג שמשתנה הכוונה יש לפסול דפטורתן הוא ע"ד כמורתן קבורתן והוא לשון נספר לאיזה נקיבות יעוין בב"ש סי' קכ"ו ס"ק כ"ד כ"ו וכאן גרע כיון שא"א לפרש התיבה רק ע"ד הנ"ל ולא לפטור של אשה הזאת המתגרשת וגדולה מזו כ' מהר"א ששון בתשובה סי' למ"ד ליישב דברי התוס' בפ' הקומץ מעשה שהי' בגט הד' שבכדת קטנה ונראית כיו"ד שלא הכשיר רבינו אליהו רק מפני שתינוק קורא אותה בד' ומקשה המהר"א ששון תיפוק לי' דבטופס ליכא קפידא על חסרון תיבה ומתרץ דחסרונו של מלת כדת עושה רושם גדול בגט שהרי בגט כתב ואגרת שבוקין כדת מוי"ש ואם הי' חסירה מלת כדת היה נראה שהכוונה הוא שהשבוקין הם משה וישראל כו' ע"כ ומה שמפלפל כבוד רופ"מ בענין החילוק באותיות של שם המגרש והמתגרשת עד שנראה כב' תיבות דין זה מבואר להדי' לפסול יעוין בב"ש בקונטרס אחר שמות הנשים בד"ה גרסי' בפ' א"ט שכ' בזה"ל ואי כתב בשיטה א' ובב' תיבות כשר אפילו לא ניסת מיהו בשמות שלנו פסול כו' ע"כ. הרי שפוסל אפי' בשיטה א' הן אמת שמדברי הט"ז שם נראה שדעתו להקל ומטעם דלא גרע מחניכתו. אבל אם שם המגרש עד"מ נחמן ויש הפרש בין נח למן גם לדעת הט"ז יש לפסול כיון דנח ומן כל א' שם בפ"ע אף דסתם שם מן הוא שייך לשם מנשה ומנוח מ"מ כבר מפורש ביש"ש גיטין פ' השולח סי' כ"ח בזה"ל היכא דשם המגרש מן ולס"ת קורין אותו מנחם נ"ל דיש לכתוב המכונה מן או דמתקרי מן כיון דנגזר ממנחם שייך למיכתב דמתקרי כו' ומסיים ונראה שטוב יותר לכתוב דמתקרי כיון שהוא תיבה דכתיבא בתורה וגם הוא בקריאתה שם דבר שנ' ויקראו שמו מן ואולי אפשר שגם לאדם קורין לו מן מש"ה נראה כמי דלא סגי במנחם לחודא כו' עכ"ל הרי שכ' להדיא ששם איש מן א"כ בודאי מקום יש לחוש שיסברו שהי' לאיש ההוא שני שמות נח מן שבכה"ג כותבין בגט שניהם כמו מי שניתן לו בשם עריבה ב' שמות ראובן שמעון קיימתי כן מסברא דנפשאי ודרשתי מאת חתני יחי' שיעיין בדבר ומצא כעין זה בשו"ת מהריב"ל ח"ג סי' ט' בגט ששם המגרש שם טוב אם יכתוב בב' תיבות שם טוב יש לחוש שיסברו הרואים שהם ב' שמות כי שם הוא שם בני אדם כמו שם בן נח וטוב הוא שם ב"א אם יגאלך טוב ואף להחולקים על מהריב"ל י"ל דשאני במי ששמו שם טוב כיון שבאמת שמו כן הוא נו יהי' דמחזי כב' שמות עכ"פ ליכא שינוי מכפי שנקרא וכך שמו באותן ב' שמות משא"כ בשם נחמן ששמו נחמן ומצד הפירוד סוברים שאין שמו נחמן אלא שמותיו נח מן וממילא עכ"פ יש מקום לפסלו משום דאין מוכח מתוך הגט שם המגרש:
גם יש לעיין איך הדין באם הפירוד באופן הנ"ל בשם העד למ"ד עדי חתימה כרתי לפי דברי הב"ש שפסול בפירוד בכל שמות אף בשיטה א' אם טעמו דבכה"ג לא מיקרי כתיבה וכעין הטעם שכ' בשו"ת המיוחסת סי' קמ"ח בנכתב בב' שיטין יעוין בתוס' גיטין דף כ"ב ע"ב ד"ה הא לאו בני דיעה נינהו דלמ"ד ע"ח כרתי קאי וכתב על החתימה רק שי"ל דשאני בנ"ד כיון שעכ"פ אין פירוד בשלשה תיבות שאחר הזכרות שמו היינו בן פלוני עד יעוין באה"ע סי' ק"ל:
אגב אדרוש מאת רופ"מ שימחול לעיין בסדר גט ראשון אות ח' הלשון שם אין די ביאור אבל בלבוש מבואר היטב בזה"ל ולכתחלה נזהרים שלא ליקח עדים שיש בהם צד קורבה אפי' ד' בד' או מצד חתנות גם שלא יצא עליהם קול שחשודים על העריות או שאר דברים הפסולים לעדות כו' עכ"ל הרי שבעדות החתומים על הגט נזהרים לכתחלה שלא לחתום מי שיצא עליו שם חשד בעבירה שאלו הי' מבורר שעשה הי' פסול וכן אי' בספר גט מקושר בפשיטות דאף על קול בעלמא ובידוע שעל ר' נחמן בן מוה' מנשה זל אמר הרב הגאון אבד"ק ווישניצא ושלח דבריו לכמה גדולים שבידו לברר שעבר על שבועה ואף שכבוד הרבנים המתנגדים להרב בודאי החזיקו להצדיק את ר' נחמן הנ"ל עכ"ז לא נפסק מפי רבים קול חשד ומה"ת להתירו לכתחלה לעד על גט ימחול נא כבוד רו"מ להודיע בשמי כל האמור לכבוד הדיינים דק"ק ווישניצא עד בשחק שקשה עלי מאד הרצות דברים כאלו שיש בו חשש פגיעה בכבוד איש אשר לא ידעתי אבל מה אעשה עצור במילין לא אוכל אחר שכן במנהג קדמונינו לחוש בעידי גיטין שיהי' נקיים אף מחשש חשד ובפרט שיש מציאות חשש לעז גדול בפסול הגט מהיות המחזיקים ומאמתים דברי כבוד הגאב"ד הנ"ל ע"כ נכון שיקחו עד אחר לחתימה על הגט שיצטרכו שלוח עתה שא"א להכשיר הגט הראשון הרצוף בהחזרה ונראה דאף שנעשה כן ביד השליח ואין מקום לערעור הבעל לומר שנתכוון לזה מ"מ אין בידי להכשיר כיון דמגרע גרע כנ"ל עכ"ז לא אחליט איני יהיה מקום עגון אז יקרב הדבר להוראת גדולי הדור וידו מסולקת מזה. דברי הדוש"ת: