שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות אבן העזר · תשובה יז
שאלה בענין אשה שנראה ממנה מעשה שטות אם יכול לגרשה.
תשובה ע"ז האשה שזה דרכה כסל שהולכת בבגדים מטונפים בצואה פשוט הדבר שלפמ"ש הרמב"ם בהלכות עדות פ"י דין ט' דכל מי שנטרפה דעתו ונמצאת משובשת תמיד בדבר מן הדברים אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים בכלל שוטה יחשב עכ"ל פשטות לשון זה מורה שאף בלי מעשה של שטות רק כשנמצא דעתו משובשת בדבר אחד שהכוונה בזה דהיינו מתוך הדברים שמדברין עמו רואין ממנו שדעתו משובש בדבר אחד ומשיב בו בטירוף דעת לשוטה יחשב עאכו"כ במעשה גמור של שטות כזה שהולכת בבגדי' מטונפים בצואה שתחשב לשוטה ודברי הרמב"ם הנ"ל נקבעו להלכה בטור ובש"ע חו"מ סי' ל"ה ובב"י אה"ע סי' קכ"א גילה דעתו שנוטה אחרי דברי הרמב"ם אשר ע"כ כ' הב"ש באותו סי' ס"ק ט' שהב"י פוסק כהרמב"ם וביאר שמה שכ' ביו"ד סי' א' הסימני' המפורשים שה בחגיגה צ"ל דלדוגמא קתני ולאו דוקא וממילא י"ל כן בשיטת הרא"ש פ"א דחולין וע"כ צ"ל כן בשיטת הטור שהוא בעצמו הביא דברי הרמב"ם הנ"ל כנ"ל ובטור יו"ד סי' א' לא הביא לסימני שוטה רק הד' דברי' שנזכרו ריש חגיגה וממילא אין ראי' מדברי הרא"ש ריש חולין שחולק על הרמב"ם ומה שאיתא בטוש"ע אה"ע סי' קנ"ד איש המשתטה יום יום כו' והוא משו"ת הרא"ש כלל מ"ג סי' ג' ע"כ לא מיירי כשהוא שוטה ממש באחד מהדברי' דאל"כ קשה עכ"פ על המחבר שנוטה לדעת הרמב"ם ואיך יכול לגרשה ויעוין בגוף התשובה הנ"ל בשו"ת הרא"ש שאין לשונו שם כמו שכ' בשמו הטור גם ביש"ש חולין פ"א סי' ד' תפס בפשיטות להלכה דעת הרמב"ם וכן בשמלה חדשה סי' א' ובדין הפתאים ביותר כו' כ' בת"ש אף דלכאורה הי' נראה לחלק דדין זה אינו רק לענין עדות כו' ומסיק דאין לחלק וכ' בזה"ל וכן משמע בד"מ בהדי' שכ' כן עיין בח"מ סי' ל"ה כל דיני שוטה עכ"ל ש"מ דס"ל דכל הפסולים התם בכלל שוטים פסולים נמי הכא ע"כ. הרי שלפ"ד הת"ש גם הד"מ תפס להלכה לחומרא כדעת הרמב"ם [ויעוין בסי' ט"ז בשו"ת מהרי"ט חלק אה"ע] ומה שמדחה מעלתו ראיות הב"י מחגיגה די"ל דהברייתא שני' שלא נאמר בה רק המאבד מה שנותנין לו חולקת אברייתא קמייתא לא מחוור דמה"ת נאמר דפליגי ברייתות אהדדי. ואם כדברי מעלתו כן הוא למה אמרו שם בחגיגה דף ד' אמר רב פפא אי שמיעא לי' לר"ה הא דתני' איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנין לו הוי הדר בי' כו' יעו"ש הרי אף לדידן מוכרח לומר דברייתא זו חולקת אראשונה ממילא י"ל דר"ה ידע מברייתא זו ולהלכה סובר כברייתא אחרינא וכדעתו בפירוש אותה הברייתא שהכוונה שיהי' כל השלשה סימני' מעלתו דעל ברייתא קמייתא ודאי לק"מ דסברה מקרע כסותו ומאבד מה שנותנין לו לחדא מילתא וכנראה להדי' מדברי הש"ס שם יש לדחות דבודאי מצד הסברא אין שיווי גמור באותן שני מעשה שטות ויש צד גריעות בכ"א מה שאין בהשני ואין א' נלמד מכלל השני ועכ"ז א"ש דברי רב פפא אי שמיע לי' לר"ה הא דתניא איזהו שוטה המאבד כל מה לו הוי הדר בי' כו'. ומה שמסיק שם בגמ' דדמי להא דהכוונה דהא טעמא של ר"ה שאין מחזיק המקרע כסותו לשוטה דאימור בעל מחשבות הוא ממילא לא הי' להחזיק המאבד מה שנותני' לו לשוטה דגם בזה שייך טעם זה דאימור בעל מחשבות ע"כ אי הוי שמיע לי' דברי ברייתא שני' שהמאבד מה שנותנין לו הוי שוטה ולא תלינן דבעל מחשבות הוא כמו כן הי' הדר מסברתו לתלות המקרע כסותו שהוא בעל מחשבות ובפרט לפי הפי' שמביא הפמ"ג ביו"ד סי' א' במש"ז ס"ק י"א שהמאבד מה שנותני' לו אין הכוונה שזורק בידים רק שאינו מניחו במקום המשתמר בודאי יותר היה לתלות תו בזה הוא מצד שהוא בעל מחשבות מלתלות העושה בידים קרעים בכסותו בבעל מחשבות אבל בעצם השתוות השטות לא ראי' זה כראי' זה ואם נחית התנא דברייתא למחשב במנין מדויק כל הדברים אשר בהם נקרא שוטה וזולתם ליכא עוד מידי להחזיקו לשוטה הי' לו לבאר שגם המאבד מה שנותנין לו הוא סימן של שוטה וכאשר באמת תנא דירושלמי בר"פ מי שאחזו מחשיב כל הארבעה ובזה"ל סימן שוטה היוצא בלילה והלן ביה"ק והמקרע כסותו והמאבד כו' ואי' שם ר"ה אמר והוא שיהי' להם בו דאל"כ היוצא בלילה קניסרופיס כו' המקרע כסותו והמאבד ה שנותני' לו קינוקוס (מפרשי' בעלי מחשבות) כן הגיר' בירושלמי דגיטין ובפ"א דתרומות הגי' כמו שמובא בתוס' חגיגה ואי' במפרש שסלוקיקס קובקוס שניהם מיני חולי של מחשבה עכ"פ הרי מבואר כדברי הנ"ל דלתלות מצד בעל מחשבה שוים ב' המעשים אבל במעשה השטות משתני' דאל"כ קשה למה הצריך ר"ה שיהיה כל ארבעתן בו הא די בג' יוצא יחידי ולן ומקרע כסותו או יוצא יחידי ולן בביה"ק ומאבד כו' כ"ז כתבתי לרווחא דמילתא להחזיק דברי הב"י במ"ש לראי' לדברי הרמב"ם אבל בודאי פשוט שאם באמת אין ראייתו של הב"י ראיה לנו לומר שהיה לרמב"ם ראיה אחרת או מצא כן בפירוש באיזה ירושלמי או תוספתא גם יכול להיות ששפט כן מסברא דנפשיה שאין לחלק כלל בין מעשה שטות באחד מאותן ד' דברים או המטורף ודעתו משובשת תמיד באחד מדברים אחרים וסבר שלכך פרטו התנאים אותן ד' דברים להורות דאף שבאלו יש מקום לתלות שאינו עושה לשטות וכדברי הגמ' בטעמו של ר"ה מ"מ מחזיקינן בעושה א' מהם לשוטה או כדברי הב"י שלדוגמא בעלמא נקטי תנאי ברייתא איזה ממיני סימני שוטה וממנם יובן על כל דבר שטות גדול וכלשון מהרי"ק שמובא בב"י ואם יראה בעיני כבוד מעלתו דלאו דוקא הני דפ"ק דחגיגה אלא שדברו חכמים בהווה כו' ויראה בעיני כ"ת שהגיע זה לשטות גדול כמו הני דפ"ק דחגיגה כו' יעו"ש ויעוין בד"מ סי' קי"ט סק"ד שכתב שמהרי"ו בתשובה סי' נ"ב הוא מן החולקים אדעת רבינו שמתה וסובר כדעת הרמב"ם והמעיין בדברי מהרי"ו בתשובה הנ"ל יראה שכל דבריו בזה אמר מסברא דנפשי' בהכרעת שכל שאין סברא לומר שמלבד אותן ד' דברים אין שם שוטה על העושה דברים של שטות אמנם באמת דברי הד"מ צ"ע דנראה לי שמהרי"ו לא אמר דבריו רק בעושה מעשים רבים של שטות ובכה"ג ודאי גם רבינו שמחה מודה דהא בודאי יש כמה וכמה משוגעים גדולים ומעשיהם נוראים לכל רואיהם ואין בהם אף אחד מאותן ד' דברים ובהדיא אי' בירושלמי קורדייקוס אין בו אחד מאלו ע"כ צ"ל שעיקר הפלוגתא של רבינו שמחה וסייעתו והרמב"ם אינו רק במי שהוא בכל מעשיו כבן דעת רק בדבר אחד דעתו מטורפת ומשובשת שלדעת הרמב"ם דינו כשוטה ולדעת רבינו שמחה כיון שבשאר דברים דעתו נכונה אין להחזיקו לשוטה מחמת שטות בדבר אחד כ"א כשעושה דרך שטות א' מד' דברים המכר בגמ' וקורדייקוס הוא שדעתו מטורף מצד רוח רעה הרי אינו בכלל ישוב הדעת בשום דבר ע"כ אף מה שלא נראה ממנו מיני שטות הד' דברים לשוטה יחשב:
ומה שרצה כבוד מעלתו להמציא שאם השטות מצד חולה מרה השחורה שאנו קורין מלאנקאלי אינו בכלל שוטה לא מחוור דתחת שם מלאנקאלי הוא גם משוגעים גמורים כידוע לאשר יש לו ידיעה קצת בהספרים מחוברים בזה ועל מי שאחזו קורדייקוס מפרש הרמב"ם שרוח רעה מבעתו ובהלכות שחיטה פ"ב משוה דין שחיטת חש"ו ומי שאחזו רוח רעה. ובפי משניות פ"ב דשבת על משנה המכבה את הנר כו' או מפני רוח רעה כתב בזה"ל רוח רעה קוראים לכל מיני החולים הנקרא בערבי מלקוניא כו' יעו"ש שביאר להדיא שהוא החולה האוהב התבודדות הרי שגם זה לקרא רוח רעה וממילא אם הגיע האדם בעל מלאנקאלי להתמיד שטות בדבר שמורה על טירוף דעת בודאי הוא מכלל השוטים לשיטת הרמב"ם וכל עוד שלא יצא אל פועל כזה רק שמתבודד מחברת אנשים וחושק לישב יחידי ובחושך אינו בשם שוטה. ולכך אפשר מדייק הרמב"ם בלשונו פ"ב מהלכות גירושין במ"ש מי שהיתה רוח רעה מבעתת אותו שהכוונה בזה שהגיע לכלל בלבול דעת וכמו שמבאר בפי' משניות ר"פ מי שאחזו והכל הולך אל מקום א' לפי שיטת הרמב"ם אם נראה באדם טירוף דעת ומשובשת תמיד בא' מהדברים הוא שוטה יהיה סיבתו מה שיהי'.
גם מדברי התוס' בחגיגה בד"ה דרך שטות במ"ש בזה"ל דהכא ל"ד דהכא כיון שהוא שוטה באחת ודאי יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר עכ"ל. יש לדעתי סמוכין לדברי הרמב"ם דאל"כ מנ"ל להגמ' להקשות על ר"ה דילמא דעת ר"ה דכשם דבעשיות שטות בדבר אחד לא מחזיקינן לשוטה לכל דבר כמו כן גם במעשה שטות של אחד מאותן ג' דברים אין להחזיק לשוטה לכל דבר ולכך מצריך שיהי' כל שלשתן בו ואפשר לומר עוד דהוא הדין בעושה שלשה מיני שטותים אחרות בקביעות שהוא שוטה והתנא אמר בהווה ומה"ת להקשות כ"כ בפשיטות אי דעביד להו דרך שטות אפילו בחדא נמי א"ו כדעת הרמב"ם שזה הוא מן המושכלת הראשונים שמי שעושה דבר של שטות בתמידיות דרך שטות הוא בחזקת שוטה לכל דבר:
גם מל' הטור באה"ע סי' קנ"א בדין מי שנשתתק במ"ש בקיץ שואלין אותו אם רוצה בפירות של חורף ובחורף אם רוצה בפירות של קיץ אם ישיב הן ודאי שוטה הוא כו' נ"ל לכאורה שסובר בהחלט כדברי הרמב"ם דאל"כ למה כ' ודאי שוטה הוא הא לא נראה בו א' מד' סימנים ומשום שטות דדבר א' משארי דברים אין להחזיק לשוטה ודאי ומבדיקה זה לא נתברר עליו רק שטות בדבר א' ואף שיש בו גם ריעותא דהשתתקות מ"מ מה"ת להחזיקו לודאי שוטה ולהקל כשקבלה אשתו קידושין מאחר אחר הגירושין מזה דא"צ לגט משני. אמנם גם לשיטת הרמב"ם יש לי קושיא בדין נשתתק ולא עלתה לי תירוץ מרווח ע"כ אפסוק כעת מזה ובאמת כל הפלפולים בזה לענין הוראת הלכה אך למותר כי מי יקל ראש לאמר הכרעה בין גדולי פוסקים קדמונים ולעשות מעשה להקל נגד דעת הרמב"ם שנתקבלה להלכה בטור וב"י ות"ש:
אמנם לבי אומר לי שבלא"ה בדין אשה שנשתטית אין לתלות במחלוקת שבין הרמב"ם ורבינו אביגדור ורבינו שמחה והריב"ש ומהרי"ק. הן דברי רבינו אביגדור שמביא במהרי"ק סי' י"ט המה במרדכי ר"פ מי שאחזו בדין בעל המגרש שנראה ממנו מעשה שטות אם דינו כשוטה וכמו כן המה דברי מהרי"ק לענין איש שנסתפקו בו אם דינו כשוטה אם היה מועיל הרשאתו שהרשה לאשתו לבזבז בנכסיו כן דברי הריב"ש בסי' תס"א לענין דין הקנאת יתום שהיה מטורף אבל לא נראה בו סימני שוטה וכן לשון רש"י בחגיגה ד"ה איזהו שוטה האמור בכ"מ שפטור מן המצות ומן העונש ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר ע"כ גם לשון רבינו שמחה משפוריא המובא בב"י סי' קי"ט אף שנזכר בו פעמים לשון נקבה נראה שהוא טעות הדפוס ותופסין לשון ראשון ואחרון שמורה בפירוש שאמר דבריו על המגרש שלא מחזקינן אותו בחזקת שוטה לגרש עד שיראו בו סימני שטות המפורשים בפ"ק דחגיגה וזהו סיום לשונו ובעוד שלא ראינו סי' זה אפילו בדיקה לא צריך והרי הוא בחזקת פקח עכ"ל אבל לדין אשה שנשתטית שלקבלת הגט אין צריך דעתה ואין המניעה בגירושין רק מטעמים הנאמרים ביבמות דף קי"ג ע"ב מדאורייתא כי אינה יודעת לשמור את גיטה ומדרבנן כי אינה יודעת לשמור א"ע. העיקר תלי במה שנראה ממנה בזה אם יודעת לשמור גיטה ועצמה יכולים לגרשה אף לכתחלה ואם אינה יודעת לשמור גיטה אף שאין נראה בה מסימני שטות הנאמרים בחגיגה אינה מגורשת מדאורייתא ואם יודעת לשמור גיטה ולא עצמה אסור לגרשה משום גרירה. והדברים פשוטים וברורים לדעתי.
ובזה א"ש שגם לרב הונא שבירושלמי שסובר שאין דין שוטה רק בעושה כל הד' דברים ומהם שמאבד מה שנותנים לו אעפ"כ משכחת נשתטית שיכולה לשמור את גיטה שאינה אסורה רק מדרבנן כהוכחת רב פפא מלשון המשנה דדין נשתטית אינו תלוי בסימנים הנאמרים לענין שוטה רק שיהיה בה סימני שטות המראים מהותה בעסקי השמירה ויעוין בשו"ת מהרש"ל מ"ש העתק מראבי' מחלוקת קדמונים שרבינו שמחה צידד להתיר בנשתטית שהיה לה דעת קלישא צרור וזרקו אגוז ונטלו וכתב דבכה"ג הוי יודעת לשמור את גיטה וחלקו עליו חכמי דורו והעלו דלענין לשמור גיטה צריכה דעת כפעוטות ואף שיודעת לשמור גיטה מ"מ אם אינה יודעת לשמור א"ע אין לגרשה וכ' שם מהרש"ל בזה"ל וסתם שוטה אינה יכולה לשמור את גיטה סימן זה של צרור וזרקו כו' נאמר בקטן וקטנה ולא בשוטה דגריע טפי מקטנה ואינה מתגרשת כלל אפי' ביש לה אב אלא בשיכולה לשמור את גיטה וסתם שוטה אינה יכולה לשמור את גיטה ואפשר אף עתים שוטה עתים חלומה אסור אפי' בדיעבד דאין אנו בקיאין בזה וגרע טפי מבדיקת קטן וקטנה מהיום דעתי נוטה לאסור עליו אפי' בדיעבד כו' אפי' יכולה לשמור את גיטה ע"י בדיקה אלא שאינה יכולה לשמור א"ע כו' עכ"ל יעו"ש ולשונו זה מבואר דאף דסתם שוטה מחזקינן לאינה יכולה לשמור את גיטה מ"מ מועיל לזה בדיקה אבל בט"ז לאה"ע סי' קי"ט ס ק י"ב אף שצידד הרבה להקל על הבעל מצד שעתה בדורותינו שיש חרגמ"ה שלא לישא אחרת על אשתו אתה מפסידו על זה שיהי' כל ימיו בלא פו"ר וכו' יעו"ש עכ"ז לא התיר רק שישא אשה על אשתו וכ' בזה"ל אבל להתיר לה ליתן לה גט אפי' אם מותר מצד הדין כיון דיודעת לשמור גיטה ודאי אין לנו היתר זה כיון דיש סרך איסור דאורייתא באינה יודעת זה ואין אנו בקיאין כ"כ לדעת מסי נקראה שימור לגיטה כו' עכ"ל ואם כי מורה הוראה אני ומעודי לא הלך לבי להיות כמגיס דעת ח"ו נגד ושם חכם מחכמים אשר טבעם יצא בחבוריהם הטהורים ובפרט נגד רשכב"ה גאון הגאונים הט"ז זצ"ל עכ"ז לרוב כי נכמרו רחמים על הזוג שהפירוד ביניהם טוב לשניהם הי' על דעתי לומר שבכה"ג שטוב לפני האשה שתתגרש כי יש תקוה שעי"ז תשיב לאיתנה והוי כהצלת בספק פקוח נפש אין להחמיר כחומרת הט"ז שהוא יחיד בדבר זה ולא הוזכר לדעתו זה בב"ש שהי' לעיניו הט"ז על אה"ע וגם בשו"ת רש"ל מבואר שלא כדבריו וכן מסתימת הש"ע ובפרט שבאמת יפלא למה נאמר שאין אנו בקיאין בבדיקה זו בשלמא לענין עתים חלומה י"ל שחשש מהרש"ל פן בעת שנראית לנו כתלומה עוד בה טפשות באיזה דברים דהא יש שוטה שהמה נראים כפקחים לכל דבריהם מלבד בדבר א' שנתגלה בו השטותו וכ"כ בסמ"ע סי' ל"ה ס"ק כ"א ובמהרי"ו בסי' נ"ב מבואר שחשש ע"ז במעשה שנשאל ממנו שדמו להחזיקה בעתים חלומה אבל הבדיקה אם יודעת לשמור את גיטה מהכ"ת לומר שאנו אין בקיאין בזה:
ומדי דברי בדברי הט"ז לא אכחד תחת לשוני אשר לא הבנתי בדברי קדשו באותו הס"ק ראשית דבריו בזה"ל ובשו"ת מהרי"ו סי' נ"ג כ' ח"ל ומתוך פסק שכתב מר הוא מטעם דלא שייך גרירא באשה זו ואפי' הי' כדבריך מ"מ מאן ספין לחלק כדברי רבותינו ולומר שלא גזרו אלא היכא דשייך גרירא כו' ולפי פסק שלך משמע שהמתירים מביאין ראיה מן קטנה שהתיר ר"ת לגרשה משום דלא שייך בה גרירא שכ' בספרים שלהם דלאו בת תשמיש הוא ה"ט לא מצאתי בכל הספרי' שבידי עכ"ל אשתומם כשעה חדא דאישתמטי' דברי התוס' דבפ' ב' דקידושין דף מ"ג בשם ר"ת וז"ל אע"ג דאמר שם דמשום גרירא אסורה ה"מ בגדולה והיא שוטה לפי שיש לה תאוה ובני אדם להוטים אחרי' כו' אבל קטנה דלאו בת תאוה היא ליכא למיחש כלל ומתגרשת עכ"ל הט"ז ולע"ד נראה שלא נעלם מן מהרי"ו דברי התוס' הנ"ל. ובמעשה שהיה השאלה לפניו ע"כ הי' דבר מה לסיבה וכן מורה לשון מהרי"ו במ"ש שלא היתה שוטה זו בת תשמיש וע"כ דמו המתירין אותה לקטנה וכתבו שטעם ר"ת בקטנה משום דלאו בת תשמיש הוא ע"ז השיב מהרי"ו שלא מצא לשון זה דלאו בת תשמיש הוא וכוונתו דאין טעם בה בקטנה רק משום דלאו בת תאוה היא וממילא אין לדמות לה שוטה שהיא בת תאוה ואף אם מחמת איזה סיבה לאו בת תשמיש היא אין לדמותה לקטנה להוציאה מכלל גזירת חכמים שגזרו בכל סתם שוטה שאינה יודעת לשמור א"ע ובזה ישבתי גם שארי קושי' הט"ז על מהרי"ו וממילא אין לדחות דברי המהרי"ו מהלכה דכל היכא שאינה יודעת לשמור א"ע אף שעכ"ז לא שייך בה גרירא אין להתירה ודברי מהרי"ו מובאים בד"מ סי' קי"ט עאכו"כ שאין להמציא לצדד היתר במה שכ' כבוד מעלתו בסעיף ג' ובפרט שהט"ז בעצמו אף שדחה דברי מהרי"ו כתב בזה"ל שזה הי' נראה להתיר במקום שאין חשש גרירא זנות ויש לה דעת לשמור גיטה אע"פ שאין לה דעת לשמור א"ע אלא שאינו כדאי להכריע להקל נגד הגדולים שאמרו להחמיר הלא המה רבינו אפרים וראבי' ורש"ל כ' ע"ז בתשובה שיש להחמיר כדבריהם עכ"ל
אמנם לא ידעתי אבין דברי הט"ז ולא מצאתי כלל בכל דברי הראבי' ומהרש"ל שבתשובה הנ"ל זכר דבר מדין הדומה לדין הנזכר במהרי"ו הנ"ל וכל פלפולם שם אינו אלא במחלוקת שהיה ביניהם שדעת רבינו שמחה הי' שלשמור גיטה לא בעי רק דעת קלושתא כמו צרור וזרקו. גם רצה לומר דטעם גרירא אידחי מהלכה ולא בעינן שתהא יכולה לשמור א"ע מהפקר. וחלקו עליו וכ"כ חלקו במה שרצה לצדד עכ"פ להקל להתיר לו לישא אשה עלי' מצד מצות פו"ר וגודל עיגון שלו ונטה מהרש"ל לכל דבריהם גם באיסור לישא עוד אשה שאמרו מוטב להפסיד נפש א' מישראל מלעשות קלקול לדורות והב"ח קבע להלכה להתיר לו לישא אשה עלי' ובתנאים המבוארים בב"ח וליחד לה בית בפ"ע ושישמרנה ממנהג הפקר כו' ע"כ למ"ש הט"ז בזה"ל ונראה לסמוך ע"ז שלא כדברי מהרש"ל שכ' שאין לו תקנה שאינו מסתבר כלל דניחוש על חשש שינהגו בה הפקר דזה הוא לדורות הראשונים שהי' מותרים לישא אחרת. נמצא שלא הי' להבעל הפסד בזה ותיקנו חז"ל לטובת האשה משא"כ בדורותינו יעו"ש עכ"ל ג"כ נפלאים בעיני דתקנות חכמים שלא לגרש שוטה שאין יכולה שתשמור א"ע בודאי אין ביד כל ב"ד לבטל והוי ככל דבר שנאסר במנין ובפרט שהחשש שחששו לגרירה יש גם בזמנינו. רק שמצד חר"ג הבעל מעוגן ובא לידי הפסד ומעולם לא עלה על דעת רבינו שמחה להקל. רק שסבר שאין הלכה כמ"ד משום גרירא ועכ"ז לא סמך ע"ז ורצה לצדד להקל שישא אשה על אשתו השוטה ומשום ביטול פו"ר ורבינו אפרים וסייעתו השיבו לו שגם במקום ביטול פ"ו קמה ונצבה חר"ג ולזה הסכים מהרש"ל אמנם הב"ח וסייעתו סוברים להקל במקום ביטול פ"ו לישא אשה עלי' והיא תשאר בשמירה מהפקר כמו כל נשים שוטים בעודן תחת בעליהן. ע"כ צע"ג לבוא עד תוכן כוונת הט"ז בכל מה שכ' כנ"ל:
סוף דבר דין שוטים אם ידעינן שיכולה לשמור את גיטה וא"ע. יכולים לגרשה מרצונה ואין בזה נגד חרם ר"ג דאף דשוטה אין לה רצון מ"מ עכ"פ לא הוי גט בע"כ אם היא אומרת בעצמה בישוב דעת ולא מתוך טירוף שרוצת לקבל גט וכעין זה מצאתי בשו"ת מהר"ם מפאדווי וכן נראה מדברי המהרש"ל בתשובה והקשה עלי בזה כי לא מצינו בביאור במה תקרא בשם יודעת לשמור את עצמה וודאי הכל תלי בעוצם בינת המורה והב"ד אשר לפניהם האשה. ודורשים וחוקרים על כל מהותה ומשפט מעשי' אם היא גדורה מחשש עזובה להפקיר לבני אדם ובנ"ד נלע"ד באם מבורר בבדיקה שיודעת לשמור את גיטה יעוין גיטין דף ס"ד] חולת אותו השטות בהלוך בבגדים צואים אינה מוחזקת לשוט' בשאר דברים ואין נראה ממנה בשום דבר הסרת מסוה הבושה [יעוין רש"י ביבמות דף קי"ג ע"ב ד"ה שמשלחה] בחזקת יודעת לשמור א"ע תגורש לכתחלה כדת אחרי השגת הנצרך והיא למראה עיני יודעת וד' יודע שלא הייתי נמשך לדברי אלה אם לא מצד שיש בגרושין תקנת הצלת נפשה מחשש שגעון גמור כמבואר בדברי מעלתו וכמובן מאליו לדעתי די בזה לנטיית קולא בדבר שכל עיקרו אינו אלא מדרבנן כי יסור חשש איסור דאורייתא עפ"י בירור גמור שיודעת לשמור גיטה ואינה בכלל משלחת וחוזרת: דברי הדו"ש הק' ברוך תאומים פרענקיל: