שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק יורה דעה · סימן צט
שאלה הדר בכפר ונולד לו בכור ואין שם אלא כהן קטן כבן עשר אם יכול לפדות בנו ליתן להכהן קטן החמש סלעים ויוצא בזה מצות פדיון או לא:
תשובה בדבר זה כבר נסתפק הפר"ח ז"ל בספרו מים חיים וכתב שם דכיון דלא כתיב איש גבי נתינה לכהן ממילא דאם נתן לכהן קטן נמי יצא ידי נתינה. ולענ"ד אי משום הא לא איריא דכיון דכתיב נתינה ממילא ידעינן מסברא דקטן אינו זוכה ולא הוי נתינה והכי משמע בקדושין (דף י"ט) דמבעיא לי' אם יש יעוד לקטן או לא ופשיט מהא דכי ינאף איש את אשת איש פרט לקטן ואי אמרת מצי מייעד מצינו אישות לקטן ופריך אלא מאי דלא מצי מייעד אמאי ממעט לי' קרא תיפשוט לי' דמייעד ע"כ אלמא דאי לא משכחת לה קנין אשה גבי קטן לא צריך קרא למעוטי וא"כ ה"נ גבי נתינה לכהן אפשר לאמר דנתינה לקטן לא מיקרי נתינה משום דלאו בר קנין הוא ולא צריך קרא למעוטי כלל ומה שהביא הפר"ח ז"ל ראי' מהא דאמרינן ביבמות (דף צ"ט) עשרה אין מחלקין להן תרומה בבית הגרנות ומשגרין להם לבתיהן וקא חשיב התם קטן ולשיטת התוס' בסוכה (דף מ"ב) ד"ה היודע אם יודע לישא כפיו חולקין לו אף בבית הגרנות אלמא דיוצאין ידי נתינה בנתינה לקטן ויצא לדון מזה דדוקא בהגיע למידת צרור וזורקו אגוז ונוטלו דאז זוכה לעצמו מן התורה לדעת כמה פוסקים אבל מקמי הכי לא:
ולפ"ז יש ללמוד מהא דנותנין לו תרומה דקטן יש לו זכיה מן התורה ולא כהנך פוסקים דסברי דהא דצרור וזורקו הוא רק מדרבנן כמ"ש הנ"י (פ"ק דב"מ) והה"מ (בפ' כ"ט מה' מכירה) עיי"ש:
ולענ"ד אפשר לאמר דלעולם זכיית קטן הוא רק מדרבנן והא דנותנין לו תרומה הוא מטעם אחר דהא אמר התם בקידושין (דף י"ט) דקרא דאשת איש פרט לקטן מיירי ביבם קטן הבא על יבמתו דמדאורייתא חזיא לי' ופרש"י ז"ל שם הואיל ומדאורייתא זקוקה לו באותו ביאה לכל דבר קנאה ליורשה כדתנן בן ט' שבא על יבמתו קנאה ומיעטי' רחמנא רק ממיתה אבל קנאה קנין גמור ועיין לקמן שבארנו דכמה מהראשונים ז"ל סוברים כשיטת רש"י ז"ל אלמא אע"ג דקטן ל"ק לאשה וכמו שבארנו בתשובה אחרת דאף להנך פוסקים דסברי דבדעת אחרת מקנה אותו יש לו זכי' מן התורה מ"מ באשה אין לו קנין ופשיטא לן דאין קנין אישות לקטן ובארנו שם הטעם דכל היכא דאין הבעל מתחייב בחיובי איש לאשתו אין זה קנין אישות וקטן אף שקונה בדעת אחרת מ"מ אין חל עליו שום חיוב מהחיובים שחייבה תורה בין איש לאשתו] ואפ"ה ביבמתו קנה קנין גמור הואיל ומדאורייתא חזיא לי' וזקוקה לי' קנאה בהך ביאה מן התורה ומשמע ודאי דאפילו אם יש כמה יבמין ובא עלי' הקטן קנאה דלא מצינו מי שמחלק בזה ור' אליעזר סובר בנדרים (דף ע"ד) גבי הפרת נדרים דיבם מיפר בין לאחד בין לשנים ואף דר"י מחלק התם וקאמר דיפר לאחד ולא לשנים היינו משום דלענין הפרת נדרים בעינן שתהא זקוקה לו ביחוד תדע דהא ר"ע סובר דאפילו זקוקה ליבם אחד נמי אינו מיפר משום דבעינן גבי הפרת נדרים שתהא אשתו גמורה אבל לענין קנין דאמרינן דמהני הא דזקוקה לו שתהא קנויה גם לקטן בביאתו לא מפליגינן בין יבם אחד לשני יבמין וכה"ג אמרינן בסוטה (דף מ"ד) חמשה אחין שנפלה לפניהן יבמה כולן חוזרין מעורכי מלחמה דכל חד וחד קרינן לי' אשתו אעפ"י שבוודאי לא תתייבם אלא מאחד מהן וכיון דחזינן דמה דחזיא לי' מהני לענין שיקנה גם הקטן נוכל לומר דמהני נמי הך סברא לענין תרומה כיון דתרומה חזיא לכהן ומחויב ליתנה לו מהני נמי קבלת הקטן וקונה לה שפיר אף דבכל התורה לא מהני זכית קטן מן התורה אף בדעת אחרת מקנה אותו:
ולא דמי להא דאמר בב"מ (דף י"ב) דפריך אשמואל למימרא דסובר דקטן ל"ל זכי' מדאורייתא והתניא השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו לשליש ולרביע לא ילקט בנו אחריו ר' יוסי אומר ב"כ וב"כ ילקט בנו אחריו ואמר שמואל הלכה כר"י וא"א קטן ל"ל זכי' מדאורייתא כי קא מלקט לאביו מלקט אמאי ילקט בנו אחריו אבוה עשיר הוא עי"ש ולא מחלק הש"ס דגבי מציאה סובר שמואל דל"ל זכי' מדאורייתא וגבי לקט אית לי' זכי' משום דלקט חזיא מדאורייתא לעניים להכי גם קטן קונה כמ"ש גבי תרומה נראה דלא דמי דדווקא גבי תרומה אמרינן הכי דתרומה חזיא לכהנים מן התורה דהא אם לא מצא כהן ליתן לו מחוייב הוא להחזיק עד שימצא כהן ויקיים מצות נתינה משא"כ לקט דאי ליכא עניים א"צ ליתן ומצי למשקל לנפשי' לגמרי כדאמרינן בחולין (דף קל"ד) לוי זרע בכישור ולא הוי לי' עניים למיתב להו אתא לקמי' דר"ש א"ל לעני ולגר ולא לעורבים ולעטלפים ועיין בתוס' ר"ה (דף ד') ד"ה לקט דמצי למשקל לנפשי' הלכך ליכא למימר דהלקט מיוחד לעני שיועיל גם קנין קטן דהא אם אין עני יכול הבע"ה ליטול לעצמו ואם אין לקטן זכי' מה"ת בשאר מילי אין לו גם בלקט אבל תרומה המיוחדת לכהן ולא מצי שקיל לנפשי' אף אם אין כהן גם הקטן זוכה:
וכה"ג כתב המהרי"ט לענין הא דאמרינן בירושלמי דא"ל לר' פנחס אמסור לך השם א"ל לית אנא יכיל דאכיל מעשר והיינו דנהנה משל אחרים והקשה המהרי"ט הא מוסרים אותו לצנועים שבכהונה ואטו אינהו לא אכלי תרומה ומעשר ותירץ דר"פ הוי אכיל מעשר עני וזה דמי לאוכל משל אחרים אבל תרומות ומעשר וכ"ד מתנות כהונה חלקן של כהנים ולא של אחרים מיקרי דכתיב כי חקך וחק בניך הוא וכתיב אני חלקך ונחלתך בתוך ב"י עכ"ל ואע"ג דטוה"נ לבעלים היינו לאיזה כהן ליתן אבל חלק השבט הוא ולמי שיבחר הבעה"ב זכה בו כמו שהי' מעולם שלו:
ולהכי אמר (בב"מ פ"ק) טו"ה אינה ממון אלא אפקורי מפקיר לה כפרש"י שם:
ולפ"ז יש לומר דלא דמי פה"ב לתרומה דכיון דלהנך פוסקים דלא מהני זכי' לקטן בדעת אחרת מקנה אותו הא דמהני בתרומה נתינה לקטן הוא משום דמדאורייתא חזיא לי' קונה הקטן וא"כ א"ל דדווקא בתרומה שאותן פירות שנותן להקטן כבר חל עלייהו קדושת תרומה וצריך ליתן אותן הפירות דוקא ומקרי מדאורייתא חזיא לי' ודמי ליבמה שקונה הקטן שהיבמה זקוקה לו אבל גבי פדיון הבן שנותן לו ה' סלעים נהי דהכהן חזי מדאורייתא לקבל מ"מ הא יכול ליתן לו ה' סלעים אחרים ואין קנינו של הקטן נתפס דווקא בהנך ה' סלעים והדר דינא דקטן אינו קונה להנך רבוותא דסברי דאין קנין לקטן מן התורה וקצת דוגמא מצאתי לזה כתבו התוס' בריש זבחים בהא דאמרינן סתם אשה לא לגירושין קיימא ואם כתב סתמא פסול דאפילו אם זינתה וקיימא לגירושין מ"מ לא להתגרש בגט זה קיימא ולא מיקרי סתמא לשמה כ"ז נלע"ד: