שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק יורה דעה · סימן צז
שאלה מי שנודע לו שילדה אשתו בן בכור והוא במרחקים והגיע יום שלשים ללידתו אם צריך לפדותו מיד או צריך להמתין עד שידע שחי שלשים יום וקודם לזה לא יברך שמא לא חי כל שלשים:
תשובה בשבת (דף קל"ו) אמרינן תניא רשבג"א כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חודש תפדה עיי"ש בכל הסוגיא הרי דיליף רשב"ג טעמא דקרא דזמן פדיון הוא מבן חודש הוא משום חשש נפל ופסקינן שם הלכה כרשב"ג דבעינן למיחש בסתם וולדות שמא נפל הוא ונ"מ לפוטרו מן היבום או לגבי בהמה אי מהני לה שחיטה והרמב"ם ז"ל כתב (בה' מ"א פ"ד ה"ד) דבהמה שנולדה אסורה באכילה עד יום שמיני ואין לוקה ע"ז עיי"ש בדבריו ז"ל וכבר עמדו עליו האחרונים ז"ל דמדכתב ואין לוקין ע"ז משמע שהאיסור מן התורה (ובפ"א מה' יבום) כתב דמדברי סופרים אסורה להנשא עד שישהה הוולד שלשים יום או שנדע שכלו לו חדשיו:
וכתבנו במק"א שדעתו ז"ל דגבי איסור נבילה חוששין מן התורה משום דאיכא למימר סמוך מיעוטא דמפילות לחזקה דאינה זבוחה ולהכי אסור מה"ת באכילה רק דאין לוקין עליו משום דהוה ספק בן קיימא וכמו שפוסק הרמז"ל כסתם מתניתין דיבמות (דף ק"ט) דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים דלא תנשא וכמ"ש הרשב"א ז"ל בשמו שם משום דאע"ג דלא קיי"ל כר"מ דחייש למיעוטא מ"מ הכא איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה דאיסורא לשוק משא"כ בה' יבום דמיירי שהאשה לפנינו וילדה ליכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה דכיון שהיתה מעוברת לפנינו איתרע לה חזקה דאיסורא לשוק כמ"ש הנמו"י (בפ' האשה שהלכה) גבי היתה לה חמות דמיד שראינו שהיא מעוברת איתרע לה חזקה ולהכי כתב הרמז"ל דרק דמדברי סופרים בעינן לחוש שמא נפל הוא אבל מן התורה לא חיישינן למיעוט נפלים:
ואין להקשות לפי דברינו שכתבנו דטעמו של הרמז"ל בבהמה הוא משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת א"כ מאי פריך לאביי דאמר אכלו ארי או נפל מן הגג ד"ה חי הוא כ"פ בפיהק ומת מהא דר"פ ור"ה בדר"י איקלעו לבי רב אידי בר אבין ועבדו להו עגלא תלתא ביומא דשבעה ולא אכלו מיני' ומאי מקשה דילמא הא דאמר דאכלו ארי לכ"ע חי הוא רק גבי יבום דליכא חזקה לאיסורא אבל גבי בהמה דאיכא חזקת איסור גם באכלו ארי פליגי ולרשב"ג מת הוא דז"א דא"א דאביי סובר גבי בהמה דפליגי אפילו באכלו ארי א"כ אמאי קאמר נפקא מינה לפוטרו מן היבום דמשמע מזה דהשתא דאמר דפליגי בפיהק ומת אין שום בבהמה דהא בהמה בלי שחיטה לא משתרי ושחיטה דמי לאכלו ארי הא בבהמה פליגי נמי באכלו ארי וסובר רשב"ג דמת הוא משום סמוך מיעוטא לחזקה ומדקאמר נ"מ רק לפוטרו מן היבום ש"מ דסובר דבבהמה נמי מודה רשב"ג באכלו ארי דחי הוא ולהכי פריך מר"פ ור"ה בדר"י דלא אכלו ביממא דשבעה יעו"ש:
והנה דעת התוס' ביבמות (דף לו) ובחולין (דף יב) ובבכורות (דף מט) דהא דחיישינן לנפלים בסתם וולדות הוא רק מדרבנן ולהכי פסק רבא התם דאם מת הוולד בתוך למ"ד ונתקדשה לכהן דאינה חולצת ולכאורה בנידון דידן גם לשיטתם אינו יכול לברך על פדיונו קודם שיתוודע לו שחי למ"ד יום משום דבעינן למיחש שמא אין הוולד בן קיימא:
מיהו נראה לי דלכאורה יש לעיין בסוגיא דר"פ האשה שהלכה דתנן האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ה"ז לא תנשא ולא תתייבם שמא מעוברת היא צרתה ופריך הש"ס בשלמא לא תתיבם שפיר אלא לא תנשא אמאי לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות וקאמר התם אלא מחוורתא מתניתין כר"מ דחייש למיעוטא ועיין בתוס' וברא"ש ז"ל דלא קיי"ל כהך מתניתין כיון דמוקי לה כר"מ ואנן לא קיי"ל כר"מ ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל שם וקשה למה לי' לאוקמי מתניתין כר"מ דלא קיי"ל כותי' טפי הוה לי' למימר דלא תנשא משום דרשב"ג דקיי"ל כוותי' דכיון דרשב"ג סובר דחיישינן למיעוט נפלים ואילו יבמה שילדה לפנינו אסרינן לה להנשא צרתה עד שישהה הוולד שלשים יום א"כ ה"ה כשהצרה היא במדה"י איך אנו יכולים להתיר היבמה שבכאן להנשא מחמת שהיבמה שבמדה"י ודאי ילדה הא בעינן למיחש שמא ילדה וולד שאינו של קיימא היינו בן שמונה ולא חי כלל למ"ד יום דהא כשהיא לפנינו ומת חוששין אפילו באכלו ארי או נפל מן הגג אע"ג דליכא שום ריעותא במיתתו והשתא שהיא אינה לפנינו נמי דנהי דרוב נשים מתעברות ויולדות מ"מ ניחוש למיעוט נפלים דלמיעוט זה חיישינן בכל דוכתא כרשב"ג:
ולשיטת התוס' בבכורות ובחולין שכתבו דלהכי חיישינן לספק נפל אע"ג דלא חיישינן למיעוטא בכל התורה הוא משום שלא יבואו להקל בפיהק ומת דבזה גם לרבנן אמרינן דמת הוא כדאיתא בשבת שם אתי שפיר דאפשר לומר דדוקא היכי דידעינן דמת גזרו שלא יבואו להקל גם במת מתוך שפיהק אבל כשלא ידעינן אם הוא חי או מת אזלינן בתר רוב וולדות ובוודאי חי הוא גם עתה ולא יבואו להקל בפיהק ומת ולהכי אתי שפיר דבהלך בעלה וצרתה למדינת הים כיון דאמרינן רוב נשים מתעברות ויולדות בודאי תלינן שילדה וולד של קיימא ונפטרת הצרה מן היבום דהיכי דלא ידעינן אם הוולד מת לא חיישינן למיעוט נפלים וא"כ אפשר לומר גם בנידון דידן כיון שיכול לתלות שהולד חי אזלינן בתר רוב וולדות דהוו בני קיימא ולא חיישינן למיעוט נפלים ויכול לפדותו בברכה מיהו לפמש"כ התוס' ביבמות (דף לו) ד"ה הא דלהכי חששו למיעוט נפלים אע"ג דלא קיי"ל כר"מ בעלמא משום דמיעוט נפלים הוי מיעוט המצוי עיי"ש א"כ הדרא קושי' לדוכתא כיון דהוי מיעוט המצוי אמאי אמרינן דלרבנן בהלך בעלה וצרתה למדינת הים מותרת להנשא ניחוש למיעוט המצוי דנפלים ול"ל לאוקמי כר' מאיר טפי הוי לי' לאוקמא כרבן שמעון בן גמליאל דלא תנשא משום חשש נפל:
וצ"ל דכיון דרבא אמר בשבת שם דבנתקדשה לכהן אינה חולצת אלמא דכיון דאם נחוש לחשש נפל ונצריכנה חליצה תאסר על בעלה כהן לא חששו לזה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דהטעם שאין אוסרין אשתו עליו מפני ספק דבריהם. וה"נ בהלך בעלה וצרתה למדה"י שאם נחוש לחשש נפל תהא אסורה לעולם מלהנשא ומלהתייבם מש"ה לא אסרינן לה ולעגן לה לעולם משום חשש נפל ומשו"ה הוצרך לאוקמי מתניתין כר"מ דחייש בכל התורה למיעוטא אבל לרבנן דר"מ דלא חיישי למיעוטא משום חשש נפל לא מעגנינן לה לעולם ואע"ג דבמים שאל"ס דהוי נמי דרבנן אפ"ה מעגנינן לה לעולם מ"מ אין מדמין גזירות דרבנן להדדי ואע"ג דרשב"ג ודאי דאוסר אף באשת כהן אם נתקדשה כדמשמע ביבמות (דף ל"ו) דקאמר התם כיון דאיכא רבנן דאמרי וולד מעליא הוא עבדינן באשת כהן כוותייהו משמע דלרשב"ג אף באשת כהן אסרינן לה. אפ"ה לא בעי לאוקמי מתניתין דלא תנשא ולא תתייבם כרשב"ג דאסר אפילו היכא דאין לה תקנה משום דלא קיימא לן בזה כרשב"ג דאנן פסקינן דבאשת כהן מותרת לבעלה וכיון שכן לא עדיף ליה לאוקמי כרשב"ג יותר מלאוקמי כר"מ ומוקי לה כר"מ דחייש למיעוטא וסתם מתניתין ר"מ היא:
והנה לפי זה לענין פדיון חיישינן לנפל אע"פ שלא ידעינן אם הוא חי או מת ואין לנו ראי' ממתניתין דהאשה שהלכה דהתם מילתא אחריתי הוא דכיון דתתעגן לעולם לא חיישינן למיעוט נפלים:
ועוד נראה דאפילו לפמ"ש משיטת התוס' שפירשו הטעם שהחמירו גבי יבום משום ספק נפל הוא משום שלא נבא להתיר גם בפיהק ומת. שהוכחנו דכשאין הוולד לפנינו ואפשר להיות שהוא חי פוטר מן היבום כדמוכח מסוגיא דהאשה שהלכה מ"מ אפשר לומר דזה דווקא לענין יבום אבל גבי פדיון דחזינן דקפיד קרא אחשש נפל דהא רשב"ג יהיב טעמא דקרא דצריך להמתין שלשים יום משום נפל ויליף מזה דבכל התורה נמי אמרינן דבשלשים יום נפיק מכלל נפל רק דאין חוששין לזה בסתם וולדות בכל התורה אבל בבן שמונה ילפינן מכאן דבשלשים יום יצא מספק נפל א"כ חזינן דהכא קפיד קרא שיצא מספק נפל וא"כ בעינן לידע שחי למ"ד יום ואף שכתבו התוס' דהא דקודם ל' יום לאו בר פדיון הוא. הוא אפילו בקים לי' בגווי' שכלו לו חדשיו כמ"ש בב"ק (דף י"א) גבי בכור שנטרף היינו משום שלא חילקה התורה בין כלו לו חדשיו לבין לא כלו לו חדשיו וקבעה זמן אחד לכל הוולדות אבל ודאי עיקר הטעם הוא שרצתה תורה שתהא הפדיון בשעה שיצא מחשש נפל דאילו לאו הכי לא הוה מצי רשב"ג למילף מזה דבשלשים יום יצא מכלל נפל וכמו שבארנו במק"א וכיון דחזינן דהכא בפדיון הקפידה תורה על שלשים יום אפשר לומר דאף שאין הוולד לפנינו נמי בעינן למיחש שמא מת מחמת שנולד נפל ובעינן שנדע שהי' חי שלשים יום ואם לא ידע יפדנו בלא ברכה כ"ז נלע"ד: