שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
הקדמת הגאון המחבר זצ"ל · כ
והרשב"א ז"ל כתב וז"ל שם קשיא לי וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחילתו אם קודם אחשורוש לא היו מצווין למה זה נענשו ואם נאמר מפני שעברו על גזירת מלכם א"כ בטלה מודעא זו ועוד למה הצריכוהו לקבלה וברית ונ"ל דמתחילה אעפ"י שהי' להם מודעא מ"מ לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה כמש"כ בתורה בכמה פרשיות וכתיב ויתן להם ארצות גוים וגו' והם עצמן בתחילה לא עכבו כלל בדבר ולא אמרו במודעא כלום כאלו ברצון נפשם בעצמן אמרו כל אשר דיבר ד' נעשה ונשמע ולפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מן הארץ ומשגלו יש מודעא על הדבר דכתיב והעולה על רוחכם היו לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים וכדאמרינן באגדת יחזקאל עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו לפיכך כשבאו לארץ בביאה שני' בימי עזרא עמדו מעצמן וקבלוהו ברצון שלא יטענו עוד שום תרעומות והיינו בימי אחשורוש שהוציאם ממות והי' זה חביב להם יותר מגאולת מצרים עכ"ל הרשב"א ז"ל למדנו מדבריו ז"ל שקבלתם הי' ברצון כל ימי היותם בא"י גם למדנו מדבריו ז"ל שמלבד הקבלה הי' באפשר להענישם מפני שעברו על גזירת מלכם רק שרצונו יתברך הי' שיהא להם התורה בקבלה ולא בגדר מורד במלכות ומשגלו מא"י בטלה הקבלה עד שקבלוהו בימי אחשורוש ברצון בלי שום תנאי ירושת הארץ:
ובזה ביארנו דברי המדרש (פ' אמור) על פסוק וישמע ד' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר א"ר לוי יש קול לטובה ויש קול לרעה לטובה וישמע ד' את קול דבריכם בדברכם אלי מהו הטיבו אשר דברו ר' חייא בר אדא ובר קפרא ח"א הטבה כהטבת נרות וחד אמר כהטבת הקטורת יש קול לרעה וישמע ד' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר א"ר תחליפא אמר הקב"ה להם הוא הקצפון ולי מה אני קצפון אשר נשבעתי באפי. נשבעתי באפי וחוזר אני בו אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באים אבל באים הן למנוחה אחרת ר"ל בשם בר קפרא אמר משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנוס עמו לפלטרין מה עשה המלך עמד וסתרו ובנאו והכניס את בנו עמו לפלטרין נמצא שבועתו ומכניס את בנו כך אמר הקב"ה אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באין אבל באין למנוחה אחרת ע"כ. והקשה הפר"ד דהא כתב הר"נ ז"ל בנדרים (דף מ"ז) וז"ל והוי יודע דכי היכא דבית זה חמור מביתך לענין מכרן לאחר ה"נ ביתך חמור מבית זה לענין נפילה דאי אמר ביתך שאני נכנס ונפל ובנאו אסור לכנוס בו דכל שהוא ביתך משמע עכ"ל הר"נ ז"ל וא"כ אף שסתרו וחזר ובנאו נמי אסור להכניס את בנו דהא הכא דמי לבית סתם דאסור אף אם נפל וחזר ובנאו ונראה לי לבאר דאיתא בסנהדרין (דף ק"י) דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו במדבר הזה יתמו בעוה"ז ושם ימותו בעוה"ב ואומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר"ע. רא"א באין הן לעוה"ב שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי ע"כ וצריך ביאור במאי פליגי ר"ע ור"א:
ונראה דאיתא בחגיגה (ד' י') היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמכו. ר"י בן חנני' אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי והקשו התוס' שם איך אפשר לומר וחוזרני בי הא האי קרא בא"י הוא דכתיב ולא נכנסו לארץ ותירץ ר' אלחנן דהאי קרא לאו בביאת ארץ משתעי אלא בחלק לעוה"ב. ומצינו תנא דאמר בחלק (ד' ק"י) דור המדבר יש להם חלק לעוה"ב א"כ איכא למדרש והדרנא בי עכ"ל ומבואר מזה דהיתר נדרים לא היה על ביאת הארץ רק על עוה"ב. א"כ י"ל דר"ע ור"א אזלי לטעמייהו בנדרים (דף ס"ו) דר"ע סובר נדר שהותר מקצתו הותר כולו. וא"כ א"א לפרש לדידי' באפי נשבעתי וחוזרני בי על ביאתן לעוה"ב. דא"כ אמאי לא נכנסו לארץ הא כיון שהותר הנדר לענין עוה"ב ה"ה דהותר לענין כניסתן לארץ אבל ר"א סובר כחכמים דר"ע דנדר שהותר מקצתו לא הותר כולו א"כ איכא למימר דהאי אשר נשבעתי באפי וחוזרני בי הי' החזרה לענין עוה"ב ולענין כניסתן לארץ לא הותרו דהא לא הותר הנדר כולו במה שהותר מקצתו ולהכי סובר ר"א דבאין הן לעוה"ב ולכאורה הא גופא צריך טעמא דכיון שהותר השבועה לענין חלק לעוה"ב א"כ אמאי לא הותר לענין כניסתן לארץ אמנם הדבר יובן לפי מה שבארנו בדרוש לשה"ג דברי המדרש פ' אמור ר"י אומר לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם אבינו לירש את הארץ דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך ע"מ ואתה את בריתי תשמור ואיזה זה מצות עומר דהא קיי"ל א"י ירושה להם מאבותיהם. היינו שנתנה לאברהם ע"מ שיקיימו בניו מצוה הראשונה התלוי' בארץ וכשקיימו נתקיים המתנה למפרע כדין כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולפ"ז איכא למימר הטעם דלא הי' היתר לשבועה גם על הכניסה לארץ דכיון שהיה רצון הקב"ה שיזכו בא"י בתורת ירושה מאבותיהם ולא שינתן במתנה לבאי הארץ ואם דור המדבר היו באין לארץ לא היו זוכין בה בתורת ירושה אלא בתורת מתנה חדשה שהרי כח הירושה נפסק מהם משום שאפילו אם יכנסו לארץ ויתקיים המתנה למפרע מ"מ הרי הפסידו זכותם במה שסילקו עצמן מא"י שאמרו אנה אנחנו עולים וגו' ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה וע"י זה אבדו זכות שיש להם בא"י והיו זוכים האומות שישבו אז בא"י ואף דקיי"ל דסילוק לא מהני בדבר שהוא שלו מכבר כדאיתא בכתובות (דף פ"ג) האומר לחבירו אין לי עסק בך לא אמר כלום מ"מ דבר שהוא אצל אחרים בתורת גזל מהני שפיר סילוק כדמוכח בב"ב (דף מ"ג) גבי בני העיר שנגנב ס"ת שלהן אין דנים אותן בדייני אותה העיר דפריך וליסלקו תרי מינייהו ולדייני משמע דמהני סילוק בגזילה אף שהוא לשון גרוע ואף שהרשב"ם ז"ל פי' שם שיקנו בקנין גמור דבקנין מהני סילוק בכל ענין ע"ש מ"מ מדברי הרשב"א ז"ל שהביא הש"מ שם משמע דמהני סילוק אף בלא קנין ע"ש וכן מבואר בהדיא בקצוה"ח (ס' ל"ז) שכתב על דברי הרשב"ם דהסילוק הוא לגבי בני העיר דאי כונת הרשב"ם דהסילוק הוא לגבי הגנב עצמו הא לא בעי קנין ע"ש בדבריו. הרי משמע דלא איכפת לן במה שהסילוק הוא בלשון גרוע. דכיון שהגזילה ביד הגזלן מהני סילוק לחוד לגבי גזלן וא"כ כיון שמועיל סילוק וזכו האומות שישבו אז בארץ ישראל במה שתחת ידם נמצא שלא זכו בתורת ירושה מאבותיהם מפני שכבר הפסידו כח ממון שירשו מאבותיהם בא"י וכשיזכו בה יזכו בעצמן בזכי' חדשה וד' חפץ למען צדקו לתת להם מורשה להכי נשארה השבועה שלא יכנסו לארץ רק שבניהם יכנסו לארץ והם קיימו המצוה שנתלה בה ירושת הארץ ואז זכו בניהם בתורת ירושה מאבותיהם דלא מהני סילוק של דור המדבר לגבי בניהם משום דבניהם מצי אמרי מכח אבוה דאבא קא אתינן כדאמרינן בב"ב (דף קנ"ט) בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות דמצי אמר מכח אבוה דאבא קאתינא דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך וכמש"כ הרשב"ם ז"ל שם דבן הבן יורש בכח עצמו ולא מצד אביו דאף דלא מצי לירש מכח אביו יורש מכח עצמו וכ"כ המהרי"ט (בתשובה ס' מ"א ח"ג) לענין ירושת מומר דאף דאינו יורש את אביו מ"מ בנו יורש מכח אבוה דאבא עיי"ש היטב וא"כ כמו דאמרינן התם דאף דנפסק ירושת הבן שהוא אינו יכול לירש דאם יירש יטרוף הלוקח ממנו מ"מ בן הבן יורש מאבי אביו וה"נ דכוותי' אף דדור המדבר לא היו יכולים לזכות בירושתם ע"י כניסה לארץ דאם ירצו לזכות למפרע יתעורר סילוקם שסילקו את עצמם לגבי האומות היושבים בארץ ויופסד כח ירושתם וקנין ממונם מ"מ בני בניהם שנכנסו לארץ זכו למפרע בירושת הארץ מכח אבוה דאבא ולא מהני סילוקם של דור המדבר כיון שלא זכו בה כלל רק בניהם זכו מכח אבוה דאבא להכי לא הי' היתר שבועה על הכניסה לארץ שאם נכנסו הם ויזכו יתבטל כח הירושה ויהא מתנה חדשה והשי"ת רצה שיזכו בתורת ירושה דוקא. והנה כ"ז הוא לר"א דסובר קרקע נגזלת כדאיתא בב"ק (ד' קי"ז) דר"א דריש ריבויי ומיעוטי. וכיון דקרקע נגזלת שפיר מהני סילוק דקליש כח הנגזל בדבר שנקנה לגזלן בתורת גזילה להכי סובר ר"א דאשר נשבעתי באפי וחוזרני בי לענין עוה"ב ובאין הן לעוה"ב ומה שלא התיר שבועה לענין כניסה לארץ הוא משום שהפסידו כח ירושתם ורצון השי"ת הי' שיזכו בארץ מכח ירושת אבות דוקא אבל ר"ע אזיל לטעמי' דסובר דקרקע אינה נגזלת וברשותא דמרא קאי ולא מהני כלל סילוק א"כ לא מצי למידרש באפי נשבעתי וחוזרני בי דאם היה היתר על עוה"ב תקשה קושית התוס' אמאי לא התיר נמי השבועה לענין כניסה לארץ דהא לא הפסידו כח ירושתם מאבות במה שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה וע"כ סובר אין להם חלק לעוה"ב: