שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
הקדמת הגאון המחבר זצ"ל · יט
ובארנו בזה הא דאמרינן בשבת (דף פ"ח) מאי דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר אם מקבלים אתם את התורה מוטב וא"ל שם תהא קבורתכם אמר רבא מכאן מודעא רבה לאורייתא והקשו המפרשים דממ"נ אם יש כאן מודעא ואונס א"כ לא הי' ממש בקבלה ומאי מהני קבלתם ולמה הוצרך ליתן להם ולאונסם ע"ז. ועוד שהרי התוס' כתבו שהתנאי דיום הששי אם מקבלים ישראל את התורה מוטב נתקיים בקבלתם וע"כ שמים וארץ קיימים ואם יש בזה טענת אונס הרי אין כאן קבלה כלל וממה הן קיימין ונ"ל לפמ"ש הרא"ש ביבמות (פ' החולץ) בהא דאמרינן בכתובות בפ"ק גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד משום דזכין לאדם שלא בפניו וסיים הרא"ש ז"ל שם שכן מצינו באבותינו שנכנסו לברית והי' בהם כמה יונקי שדים עכ"ל ובמק"א בארנו שגם קבלת הגדולים הי' ע"ד זה דבאמת כפה עליהם הר כגיגית והיו אנוסים רק שהתוס' כתבו שם בשבת ד"ה כפה וז"ל ואעפ"י שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא היו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאת נשמתן עכ"ל מבואר מדבריהם שבאמת לא חזרו בהן רק שהכפי' הי' שלא יחזרו. ונקראים מחמת זה אנוסים כיון שניטל מהם הרצון מלחזור בהם דזה מיקרי אונס אף שנתרצו מתחילה מ"מ כיון שלא הי' בידם הברירה לחזור בהם היו אנוסים והאונס שלהם הי' גם על המחשבה שהיו יראים לחזור גם במחשבתם כי ה' יודע מחשבות וכמ"ש המהרי"ק בתשובותיו דמטעם זה מיקרי אונס ולא אמרינן אגב אונסי' גמר ומקני כמו גבי תליוה וזבין דזה לא שייך אלא באונס הבא מכח אדם שאין יכול לכופו אלא על מעשיו אבל מחשבתו ברשותו ויכול לחשוב מה שירצה וחכמים אמדו דעתו דאגב אונסי' גמר ומתרצה במחשבתו ועל המחשבה אינו אנוס כלל אבל גבי השי"ת שיודע מחשבות וכשמתיירא מעונש אינו יכול לחשוב נגד רצונו והוי אנוס גם על המחשבה להכי לא אמרינן אגב אונסו גמר ומתרצה שהרי הוא אנוס גם על המחשבה עכ"ד המהרי"ק ז"ל ולהכי אף שנתרצו מתחילה מ"מ כיון שאפשר שהיו חוזרים והיו אנוסים שלא לחזור בהם יש גם לגדולים דין קטנים דמידי הוא טעמא דמהני בקטן דעת ב"ד ולא בגדול הוא משום דהקטן שאינו מחשב היפך דעת ב"ד מהני דעת ב"ד והוי קבלה גמורה אבל גדול אם אינו רוצה לא מהני שיטבילוהו ע"ד ב"ד כיון שהוא מחשב היפך דעת ב"ד וכוונתם אבל הגדולים שבשעת מ"ת שהם לא חשבו כלל היפך דעת ב"ד רק שלא הועילה מחשבתם מחמת שלא הי' בידם לחזור מחמת הכפי' ומחשבתם כמאן דליתא דמי משום דלא מהני מחשבה ורצון אלא כשיש בידו הברירה לעשות להיפך ומהם ניטל הברירה ע"י הכפי' א"כ יש להם דין קטן שאינו מחשב היפך דעת ב"ד ומהני דעת ב"ד לגדולים כמו לקטנים והי' קבלה גמורה ע"ד ב"ד ומהני גם לגדולים ואף דבכתובות (דף י"א) מבואר דבגדול דטעים טעמא דאיסורא לא הוי הגירות זכות מ"מ הא כתבו שם התוס' דדוקא גבי עבודת כוכבים אמרינן הכי אבל עבד שיצא עי"ז לחירות הוי זכות אף בגדול שטעם טעמא דאיסורא וישראל הרי יצאו ממצרים ע"מ שיקבלו את התורה וכמו שאמר הכתוב אתם ראיתם אשר עשיתי לכם במצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' והייתם לי סגולה מכל העמים וכן התחיל במ"ת אנכי ד"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי מפני שהוציאם מארץ מצרים בשביל שיקבלו את התורה הוי להם זכות הקבלה הזאת ולא אמרינן בהפקירא ניחא להו וא"ש שהועיל להם הקבלה אף שכפה עליהם הר כגיגית משום דהקבלה הי' ע"ד ב"ד משה ואהרן וזקנים כמו שכתב הרא"ש גבי קטנים שהועיל להם הקבלה ע"ד ב"ד *) ולהכי אמר רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא לפי מה שבארנו בתשובה דגדול עומד על גביו לא מהני אלא לענין כונה כמו שמצינו גבי כוונת כתיבת גט בגיטין (דף כ"ג) ובחולין (דף ל"א) גבי טבילה למ"ד דבעי כוונה אבל במילי דקני' לא מהני גדול עומד ע"ג ואם קטן קידש אשה וגדול עוע"ג לא הוי קידושין וכן במקח וממכר כדאמרינן בירושלמי דתרומות דרבנן סברי דאפילו קידש שלא בינו לבין עצמו נמי לא הוי קידושין והיינו משום דלמידי דקנין בעינן שיכוון הקונה והמקנה בעצמו ולא מהני מה שאחר עוע"ג ומכוון ולא מהני גדול עוע"ג אלא לענין כוונת מצות ולא לענין הקנאה והשתעבדות ולהכי אמר רבא מכאן מודעא רבה לאורייתא דהיינו אף שהועילה קבלתם ע"י מה שהטילו עליהם הקבלה ע"ד ב"ד היינו דווקא לענין שחל עליהם הקבלה ונתקדשו בקדושת התורה שחלה עליהם שזה דומה כמו כוונת מצוה שמהני געוע"ג וע"ד ב"ד אבל לענין עונשין בעינן שיכוון הוא בעצמו ויקבל ע"ע ואז יתחייב בעונשין בביטולה דלענין עונשין דמי לקנינים והשתעבדות דלא מהני גדול עוע"ג וע"ד ב"ד ולהכי הוי מודעא רבא לאורייתא לענין עונשין אע"ג דהועיל לענין שחלה על גופם קדושת התורה כמו שמועיל גבי מצות מחשבת הגדול עומד ע"ג: