אור ברסלב
שות עונג יום טוב הקדמת הגאון המחבר זצ"ל › יד

שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

הקדמת הגאון המחבר זצ"ל · יד

יג

ויבואר הענין בביאור דברי הכתוב (בחבקוק ג') עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו דאמרינן בשבת (דף פ"ח) אר"ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם מקבלין ישראל את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו והדבר צריך ביאור. דתנאי זה עם מי התנה ובמי נועץ ית"ש כאשר עלה ברצונו הקדוש לברוא את העולם הלא הוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש וכנגד מי הי' התנאי הזה. אולם יבואר עפ"י דברי המדרש (שה"ש רבה) לריח שמניך טובים שמן תורק שמך רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת. ומסיים שם ע"כ עלמות אהבוך זה דורו של שמד שנאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה עכ"ל. ונל לבאר עפ"י מש"כ בהא דאמרינן במנחות (דף ס"ח) רב ושמואל דאמרי תרווייהו בזמן שבהמ"ק קיים הי' העומר מתיר ובזמן שאין בהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר. ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו אפילו בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר ופריך שם והכתיב עד הביאכם ומשני למצוה ע"כ. והקשו בתוס' כיון דאיכא עשה דעד הביאכם א"כ אמאי אמר (בדף ה') בטעמא דר"ל דסובר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה דהוי מן המותר לישראל משום דסובר האיר המזרח מתיר הא אכתי אסור משום דכתיב עד הביאכם. ויישבנו דלק"מ דמצינו גבי נדר ושבועה דאיתא (בנדרים ד' ב') דשבועה מיקרי איסור גברא היינו שאין על החפץ שום איסור רק האדם נאסר מלאכול המאכל הזה ונדרים מיקרי איסור חפצא דהאיסור רמי על החפץ גופא עיי"ש:

וישבנו בזה הא דדחיק הש"ס (בר"פ גיד הנשה) לאשכוחי שיבוא איסור גיד הנשה ומוקדשין ביחד הלא משכחת לה בגווני דאמר הש"ס במס' יבמות (דף ל"ג) דבא איסור טומאה וזרות בב"א כגון דאיטמי ואייתי שתי שערות דקודם הבאת ב' שערות לא הי' לגבי' שום איסור וכשהביא ב' שערות באו שתי האיסורין כאחת ע"ש. וה"נ אם הוקדשה הבהמה לגבי האדם שהביא שתי שערות אחר ההקדש מיקרי בת אחת שבא לו אז שני האיסורין גיד והקדש כאחד וישבנו דלא אמרינן דמיקרי ב"א משום שתי שערות אלא באיסור גברא כמו שימוש בטומאה או בעל מום או מלאכת שבת. דהאיסור רמי על האדם שלא יעשה כשהוא טמא וכ"ז שלא הביא שתי שערות לא התחיל עדיין חיוב זה דלאו בר חיובא הוא עדיין ואחרים אינם משתתפין עמו בחיוב זה דהא עלי' דידי' רמיא חיובא דידי'. משא"כ באיסור גיד והקדש דהוי איסור חפצא ולא שייך לומר כשהביא שתי שערות באו ב' החיובים דאטו קודם שהביא שתי שערות לא הי' עדיין האיסור הלא הי' אסור לכל בני אדם ואף שהוא עדיין לאו בר חיובא הוא מ"מ האיסור חל לכל אדם ומעתה אמינא החילוק בזה י"ל דלרב ושמואל דסברי דבזמן שבהמ"ק קיים עומר מתיר הכוונה דעדיין האיסור נמשך באיסור חפצא משום דחדש הוי איסור חפצא כמו כלאים וערלה וכ"ז שלא הקריבו העומר עדיין החדש באיסורי' קאי כמו קודם יום ששה עשר ולהכי אם נקמץ שלא לשמה אסור באכילה דלא הוי ממשקה ישראל משא"כ ר"י ור"ל הם סברי דאף בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר איסור חדש היינו דליכא שום איסור חפצא והותר החדש והא דכתיב עד הביאכם היינו למצוה דאיכא מ"ע על האדם שקודם הקרבה לא יאכל וילפי לה מדכתיב תרי קראי עד עצם היום ועד הביאכם ש"מ שאיסור חפצא דחדש שהיה לא נמשך אלא עד עצם היום היינו בהאיר המזרח מיהו איסור גברא נשאר עדיין עד הביאכם ולדידהו לא נאסר משום. משקה ישראל כיון דאין כאן איסור חפצא וקרא דממשקה ישראל לא קפיד אלא באיסור חפצא כמו ערלה וטבל וכלאי הכרם **(וכדמות ראיה לזה מהא שהותר לאדם הראשון ולהכל להקריב בהמה לקרבן אע"פ שעדין לא הותר להם לאכול בשר וא"כ לא הוי ממשקה ישראל ועיין בזבחים (דף קט"ז ע"א) דמייתי ראיה ג"כ מהכל לענין שלמים, א"ו דאף דלא הותר להם לאכול בשר מ"מ לא הוי אלא איסור גברא ולא איסור חפצא:)** אבל במידי דאסור באיסור גברא מיקרי ממשקה ישראל:

תוכן העניינים

שות עונג יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה