אור ברסלב
שות עונג יום טוב הקדמת הגאון המחבר זצ"ל › יג

שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

הקדמת הגאון המחבר זצ"ל · יג

יב

ובזה יבואר היטב כוונת המשנה דשילהי מכות דכיון שאמר רחב"ג דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן לה מקרא דונקלה אחיך לעיניך כיון שנקלה לעיניך הרי הוא אף שהדבר הוא לפלא כיון שהתורה אמרה בח"כ ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם הרי שיש בענין זה ענין רע המכרית נפש העושה אותו משורש הנפשות. א"כ מה מועיל מה שנקלה זה לעינינו להשיב הנפש למקורה וכמו שאמר יחזקאל הנביא שאמרו בית ישראל הלא פשעינו אתנו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה ואם טומאתה בשולי' במה תשוב לשורשה להטהר מחלאתה וע"כ דאף שטבע העבירה להכרית הנפש מקרב עמה מ"מ הדבר תלוי ברצונו יתברך ורצונו הוא שאחרי שנקלה ע"י מלקות יהא כאחיך וישוב הנפש לאיתנו להתרפאות מחלאתו והשתא מייתי שפיר ק"ו ומה אם העושה עבירה אחת נוטל נפשו עלי' העושה מצוה אחת עאכו"כ שתנתן לו נפשו דבלא הך דחייבי כריתות שלקו אין כאן ק"ו דאפשר דעבירה אחת ממית בטבעה ומצוה אחת עדיין אינו נותן חיות בנפשו עד שיעשה כולן אבל כיון שהקדים ולמד מקרא דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן אשר מזה למדנו שאין דבר המחייב כרת ממית הנפש אלא מחמת שרצונו יתברך הוא כן ולהכי אם נקלה הרי הוא כאחיך וחלף והלך הכרת ממנו וכיון שאנו רואין שהיתה רצונו שעבירה אחת יכרית הנפש עאכו"כ שרצונו הוא שמצוה אחת תגרום שתנתן לו נפשו דמדה טובה מרובה ממדת פרעניות דכיון שאין טבע העבירה לבד גורם הכרת אלא ע"י כח רצונו המעורב וודאי דכח רצונו הי' ג"כ שבשביל המצוה תנתן לו נפשו וע"ז אמר ר"ש ממקומו הוא מוכרע דכחן של עבירות וכחן של מצות הוא תלוי ברצונו ית"ש דכתיב ונכרתו הנפשות העושות וגו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הא למדת ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כאלו עשה מצוה והיינו שהכתוב קורא פורש מן העריות אשר יעשה האדם וחי בהם שחשוב כאלו עשה מעשה והלא זה לא עשה מאומה רק שפירש מהעבירה אך מחמת שפירש ממנה לעשות רצונו ית"ש מזה למדנו שכחן של מצות הוא ג"כ מפני עשיית רצונו להכי הפרישה מן העבירה נמי חשוב מעשה אחרי שכל פרישתו ממנה הוא רק לעשות רצון קונו יש בזה כח ועוז לתת לו חיים וחי בהם:

תוכן העניינים

שות עונג יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה