אור ברסלב
שות עונג יום טוב הקדמת הגאון המחבר זצ"ל › י

שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

הקדמת הגאון המחבר זצ"ל · י

ט

ומאשר יקר בעיני ד' ובחר לו העבודה הזאת מיציר כפיו אשר ילחום את מושל בכחותיו ופורש רשת לפעמיו מיום צאתו ע"פ תבל עד שובו לעפרו והוא בכח שכלו יגבר עליו כמ"ש חז"ל (סנהדרין מ"ג) ע"פ זובח תודה יכבדנני כל הזובח יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו כיבדו להקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב ולכן אמרו חז"ל בב"מ (דף ל"ב) אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא לטעון כדי לכוף יצרו שזה רצונו ית"ש וזה כבודו שיכוף אדם את טבעו ויצרו הרע למען אהבתו ית"ש. ומטעם זה אמרו במכות (דף כ"ג) הא למדת ישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה. ויליף לה מקרא דאשר יעשה אותם האדם וחי בהם דכתיב גבי עריות שהפורש מהן לא עשה מעשה והכתוב אומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ש"מ שהפרישה מהעבירה קרוי מעשה וזה כוונת התנא ביומא (דף פ"ו) עבר אדם על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו עבר אדם על מצות ל"ת ועשה תשובה, תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר וכ' ולכאורה גבי מ"ע קתני ושב ולגבי מצות ל"ת קתני ועשה תשובה הלא במ"ע שייך טפי לומר ועשה תשובה והיינו שקיים המ"ע משא"כ בל"ת שהתשובה הוא בשוא"ת. אבל באמת כוונת התנא להשמיענו בזה דמה שפורש עצמו מן העבירה חשוב כאילו עשה מצוה בקום ועשה. והדברים ק"ו מה במי שפירש מן העבירה שלא נכשל בה מעולם רק שבא לידו וניצול ממנה נחשב כאלו עשה מצוה כמו שאמר התנא בסוף מס' מכות כש"כ זה שכבר נכשל בעבירה ופירש ממנה ולא עבר עלי' עוד דמחשב כעושה מצוה לכן דקדק התנא בלשונו לשנות בבבא דמצות ל"ת ועשה תשובה. ובזה פרשנו הא דאיתא בקדושין (דף מ') ברכו את ד' גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כגון ר' צדוק וחביריו ר' צדוק תבעתי' ההיא מטרוניתא א"ל חלש לי לבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל אמרה איכא דבר טמא א"ל מאי נפקא מינה דעביד הא אכיל הא שגרת תנורא קא מנחא לי' סליק ויתיב בגוויה א"ל מאי האי א"ל דעביד הא נפל בהא ע"כ. שהדבר קשה מפני מה לא אמר לה ר"צ מיד שאסור לו להיות עמה ולמה הוצרך לאמר לה איכא מידי למיכל אבל הוא הדבר אשר דברנו בהך מילתא דישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה מצוה דלא הוי אלא כשיש בידו לעשות העבירה מאין שום דבר המונע ממנו ואינו פורש ממנה אלא מאהבת המקום ב"ה וכיון שכן ר"צ שבא לידו דבר זה שתבעתו המטרוניתא ורצה לקיים הך מילתא דישב אדם ולא עבר עבירה רק כיון שהי' חלש בכחו עד שלא הי' יכול לעבור עבירה כמו שאמר חליש לבאי ולא מצינא הרי אין זה בגדר ישב ולא עבר עבירה כיון דאיכא דבר אחר המונעו לכן התחכם ר' צדוק וצוה ליתן לו מידי למיכל כדי שיהא בכחו למלאות רצונה ואח"כ יפרוש ממנה והיא הביאה לו דבר' טמא למיכל והי' בידו למיכל וגם לעשות העבירה והוא מאהבת המקום ב"ה פירש מאכילת איסור ומבעילת איסור וקיים ישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה:

וא"ש בזה הא דקאמר הש"ס גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כגון ר"צ וחביריו דהדבר יפלא אטו לבד ר"צ וחביריו לא היו צדיקים שראוי לומר עליהם גבורי כח עושי דברו וגו' אבל בדברינו א"ש דהש"ס מדייק בלשון הכתוב דאמר עושי דברו לשמוע בקול דברו דלשון עושי דברו שייך על ענין קום ועשה ולשמוע בקול דברו שייך על ענין שב וא"ת והו"ל לומר עושי דברו ושמוע קול דברו וכיון שאמר הכתוב עושי דברו לשמוע בקול דברו משמע דסיפא דקרא הוא פירושא דרישא דקרא היינו דמהו עשייה שלהם מה ששומעין בקול דברו בזה חשוב כאלו הם עושין דברו משום דישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה וע"ז אמר דמאן נינהו כגון ר"צ וחבירו שבא לידו דבר עבירה והשתדל שלא יהי' שום דבר המונעו מלעשותה ויפרוש רק מאהבת המקום ובאופן זה השומע בקול דברו חשוב כאילו עשה דברו בקום ועשה:

תוכן העניינים

שות עונג יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה