שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
הקדמת הגאון המחבר זצ"ל · ט
אולם עיקר הדבר צריך ביאור במה שתלה הכתוב מצות מחיית עמלק בהעמדת מלך אבל יובן הדבר עפ"י מש"כ במשנה ר"ה (כ"ט) והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא בזמן שהיו ישראל וכו' משעבדין לבם לאביהן שבשמים היו מתגברין ואם לאו וכו' ע"ש. והנה לא מצינו דבר זה בשום מלחמה שהיו צריכין לקשר לבם לאביהם שבשמים ובהיסח הדעת כל דהו יתגבר שונאם עליהם ולא מצינו אלא שאומר להם כהן המשיח בתחילת המלחמה שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם וגו' אל ירך לבבכם וגו' כי ד' אלקיכם הוא ההולך עמכם הוא ילחם לכם וגו' להושיע אתכם מיד אויביכם וכיון שאומר להם כן בתחילת המלחמה אמרינן בכל דוכתי כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה אבל שיהא ההכרח להזכירם בכל רגע שלא יסיחו דעתם מהשתעבדות לבם לשמים עד שהוצרכו לשום אבן תחת ידי משה מפני שהיו כבידים זה לא מצינו בשום מלחמה רק במלחמת עמלק אבל הענין הוא עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' אחרי בפסוק ותטמא הארץ. וז"ל והנה הכתוב אמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ד' עמו וגו' כי ה' הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באיצטגנינות. וזהו שנאמר אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוה מעליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם כעין שכתוב ושר מלכות פרס עומד לנגדי וכתיב והנה שר יון בא ונקראים עליהם מלאכים כדכתיב ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס וד' הנכבד הוא אלקי האלקים ואדני האדונים לכל העולם עכ"ל שם ואיתא בזוהר [פ' תצא] ששרו של עמלק הוא הכח המחטיא לבני אדם אשר קראוהו חז"ל יצר הרע באמרם הוא הוא היצה"ר יורד ומסית עולה ומקטרג וכו' [ואמרו שלשה הקב"ה מתחרט עליהם בכל יום ואחד מהם יצה"ר דכתיב ואשר הריעותי ואמרו בראתי יצה"ר וכו'] וכמו שלא ינוצח היצה"ר מהאדם בלתי אם יחלץ חושים בעצמו לעמוד כנגדו והחלש יאמר גבור אני וישום עיניו על כל דרכיו להתבונן על תחבולות יצרו הרע הנטוע בקרבו לבל ילכד ברשתו אשר יפרוש עליו כל היום ואך אחרי יעשה האדם את כל אשר בכחו לעשות במערכת מלחמתו עמו אז יעזרנו ד' כמ"ש בסוכה (דף נ"ב) ע"פ צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ד' לא יעזבנו בידו אבל מתחילה צריך האדם בבחירתו הטובה לעמוד כנגדו בכל מאמצי כחו כמו כן בהתגולל על ישראל מלחמת אומתו הנתונים תחת ממשלתו וכחו לא ינצלו כי אם בהשתעבד לבם לשמים בבחירתם הטובה ואז יתן השי"ת עזרתו עליהם וגבר ישראל. עיניהם מהשתעבדות לב לשמים וגבר עמלק בכח שרו אשר לא ינוצח כי אם בכח בחירה חפשית ויראת ד' טהורה, הוא הדבר אשר נשתנה מלחמה זו מכל המלחמות אשר הוצרך משה להרים ידיו להזכיר את ישראל לבל ירפו ממחשבותם הק' בהשתעבדות לב לשמים אף רגע אחת:
והנה אחרי שאי אפשר לנצח את עמלק כ"א בהשתעבדות לב בבחירה חפשית ויראת ד' טהורה לכן הקדימה תורה למלחמת עמלק מניית מלך יען כי לא נמצא בחירה חפשית בשום אדם כמו במלך כמו שאמרו חז"ל במשנה דהוריות נשיא זה מלך שנאמר אחת ממצות ד' אלקיו שאין עליו מורא בו"ד אלא מורא שמים וכיון שאין עליו מורא בו"ד ובידו לעשות מה שירצה ואך מורא שמים ינחהו במעגלי צדק הוא הגבר אשר יראתו שלימה וברורה ויש בכחה ובזכותה לנצח את עמלק הנתון תחת ממשלת השר הזה אשר לא ינוצח רק בבחירה החפשית הזאת לכן הקדימה תורה מניית מלך ואז יוכל ללחום מלחמת עמלק ולנצחו:
וזה שאמר במדרש שהקדמנו ולמה בחר ביהושע יבא מי שנאמר בו את האלקים אני ירא היינו יהושע שיש לו זכות אביו יוסף הצדיק שהי' בחינת מלך ולא הי' עליו מורא בו"ד ורק את האלקים הי' ירא ויראתו היתה זכה וברורה אחר שהי' בידו לעשות מה שלבו חפץ והי' ירא מד' לבד ויפרע ממי שנאמר בו ולא ירא אלקים שזהו עמלק שכחו נמשך מהשר הנוצר להסיר יראת אלקים מלב הבריות [למען יגברו המה בכחם עליו] והיינו שיהושע הי' לו זכות מלך מיוסף הצדיק ויכול ללחום מלחמה זו וזה הי' ענין מה דכתיב וישמע הכנעני מלך ערד שפירש רש"י ז"ל שהי' עמלק ושינה בגדיו נראה משום שידעו שיפלו בזרעו של רחל וכמו שעשה באמת מרע"ה שאמר ליהושע צא והלחם בעמלק לכן לבש בגדי כנעני שלא ידעו ישראל שהוא עמלק ולא יראו לשלוח זרעו של רחל להלחם בו כי לזרעו של יוסף הצדיק ניתן הכח לנצח את עמלק וכיון שלא הי' ליהושע רק זכותו של מלך צדיק ויר"א אבל לא הי' מלך גמור לכן כתיב ויחלוש יהושע את עמלק לפי חרב ולא מחה שמו לגמרי ונצטוו שכשיכנסו לארץ ויעמידו מלך גמור אז ימחו שמו מתחת השמים כמ"ש שמואל הנביא אותי שלח ד' למשחך למלך על ישראל עתה לך והכית וגו' והארכנו בזה בדרושים בעזהי"ת: